הרפואה המערבית נתנה לאבי את חייו והמשלימה את איכותם
מאת: אפרת ארנון
רפלקסולוגית בכירה ומורה לרפלקסולוגיה במכללת רידמן
מחברת הספר "אתה כאן ואינך"
סיפור הצלחה של שילוב בין הרפואה המערבית למשלימה במחלקת טיפול נמרץ.
טיפולים של רפואה משלימה במחלקת טיפל נמרץ אינם דבר של מה בכך. הם דורשים אישור של הצוות הרפואי בתקווה, שזה, היה פתוח לרעיון. וכאשר יש אישור כזה, הטיפול עדין, זהיר ומתאים למצב של בין חיים למוות.
כך מצאתי את עצמי בעיצומו של מאבק חיים של אבי, מבקשת מצוות הרופאים לטפל בו לאחר שלקה בליבו. אבי, איש בריא בן 71, יצא להליכה בשעות הבוקר כהרגלו בכל בוקר, לקה בדום לב תוך כדי הליכתו ונפל. הזמן היקר בין נפילתו ועד לבואו של אמבולנס וביצוע ההחייאה היה רב מידי והנזק למוחו היה בלתי הפיך. הרופאים הגדירו את מצבו אנוש וקראו למצב "אירוע לבבי/מוחי". לאחר 48 השעות הקריטיות הראשונות קיבלתי את האישור לטפל בו. ניגשתי לטיפול בידיים רועדות. הרי זה אבא שלי ששוכב כאן נאבק על חייו. בנוסף, ידעתי שאבא שלי היה מאוד סקפטי לגבי הרפואה המשלימה. הוא לא האמין ביכולותיה ולא אהב לקבל טיפולים. כעת, לקחתי החלטה בשבילו ולא היה לי קל עם זה.
מטרת הטיפול הייתה ממוקדת - לנסות לעורר את המוחות ומערכת העצבים. לנסות לעורר חיים.
להלן הטיפול אותו נתתי לאבי בימים הראשונים למחלתו בהיותו במצב של תרדמת והנשמה:
1. טיפול נמרץ טיפול ראשון. ארבעים ושמונה שעות לאחר האירוע.
אין סימנים בכפות הרגליים מאז אתמול. זרועות וכפות ידיים אדומות ונפוחות.
מצב בו אין סימנים משול למצב בו אין חיים. ואכן כך היה המצב. ללא הנשמה של מכונות לא היה הוא מסוגל לנשום אלא לאחר כמה ימים.
טיפול - ניקוז לימפתי בידיים. סולר פלקסוס עבודה בהפעלה. כלומר, לספירה קבועה של 1-10, אני מבקשת מהמטופל (אבא שלי) לקרב את כפות הרגליים אלי כך שהמוח יתרגל לפקודה זו. כעת, אני מקרבת את כפות הרגליים שלו אלי במקומו וסופרת "יחד איתו" בקול רם. אין לדעת, בשלב זה, מה המוח קולט ומה לא, וכן מה שומע המטופל ומה לא. עצב הואגוס עמידה סטאטית למשך זמן. תוך כדי מגע סטאטי על רפלקס הואגוס פתיחת עיניים ראשונה לזמן קצר.
בשלב הזה, כל כך הופתעתי ונבהלתי עד שכל השרירים בכתפיי התאבנו עד כדי כך שלא יכולתי להזיז את זרועותיי. הרגע הזה בו נגיעה של רפלקסולוגיה עשתה כל כך הרבה ריגש אותי ואת כל בני המשפחה שהתחילו לצעוק: "תמשיכי. תעשי את מה שעשית". ואני הייתי מאובנת. הצוות הרפואי אמר שפתיחת העיניים עדין לא מעידה על שינוי ושאמשיך לנסות.
הסימנים מתחילים לחזור לכף הרגל.
כיוון שלא עשיתי הכרות עם הסימנים בכפות רגליו של אבי לפני כן, הוא בעיני כרגע "טבולה רסה".
כל המגע היה עדין וזהיר מאוד (מלווה בידיים רועדות שלי).
2. טיפול נמרץ למחרת. 3 ימים אחרי האירוע.
הבצקות מתמעטות מעט. הסימנים בכפות הרגליים ממשיכים לחזור.
טיפול ניקוז לימפתי בידיים וברגליים. סולר פלקסוס עבודה בהפעלה. עצבי הראש. היפופיזה. עצב הואגוס מגע סטאטי. הפעם, פתח הוא עיניים כמה פעמים ולאורך מספר שניות בכל פעם.
3. טיפול נמרץ 4 ימים אחרי.
נראים יותר סימנים בכף הרגל. יש מצמוץ בעיניים מדי פעם. התחיל לנשום בכוחות עצמו.
קיבלתי בקשה מהצוות הרפואי, לנסות לעזור עם היציאות שלו, כלומר להגביר אותן.
טיפול ניקוז לימפתי. סולר פלקסוס עבודה בהפעלה. עצבי ראש. עצב ואגוס מגע סטאטי. היפופיזה. מערכת השתן כולה. כליות ושלפוחית השתן בהפעלה. מערכת עיכול תחתונה. נשימה.
העיניים היו פתוחות זמן רב יותר והמבט היה ממוקד מעט יותר.
4. טיפול נמרץ 5 ימים אחרי.
מצב מערכות גופו משתפר. עיניו פתוחות לאורך זמן. מבטו לא ממוקד. מזיז מעט את הגפיים. אין הרופאים יודעים לומר האם אלה רפלקסים. ניתן לראות תגובה מצידו לכאב ולחוסר נוחות. נשימתו העצמונית משתפרת. עדיין נעזר במכשירי הנשמה. מערכת העיכול פועלת טוב יותר. מצב הבצקות משתפר בעיקר בידיו. ניכרים יותר סימנים בכפות הרגליים.
