ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


מכתב למנהל האגף לשרותים חברתיים

מכתב למנהל האגף לשרותים חברתיים
בס"ד

לכבוד
מר פוזנר חיים
מנהל האגף לשרותים חברתיים ואישיים
משרד העבודה והרווחה.

בתאריך 17.5.04 השתתפתי בכנס בבית לני בתל אביב בתכנית ההיגוי של "דרור".
במהלך הכנס רציתי לומר הרבה דברים ולספר על עצמי, ולאן הגעתי בזכות התכנית. ואולי לתת קצת יותר אינדיקציה מי האנשים שמגיעים לתכנית דרור, וכמה כוחות צריך כדי לעלות.

שמי ע'. ו, נשואה בפעם השנייה, ואם לארבעה ילדים בגילאים 16, 13 וחצי ותאומים בני 4 וחצי.

בעבר ניסיתי לחיות חיים נורמלים. חלומי היה להקים משפחה. רציתי מאוד שילדי יגדלו בבית חם ומסור.
אני גדלתי במשפחה מרובת ילדים. בגיל 19 הפכתי כבר להיות אמא , מאחר ורציתי רק לברוח מבית הורי. עם השנים נפלתי לסמים קשים, וילדי נלקחו ממני. אחד הדברים שאני יכולה להצביע ולומר, שגרם לי להיכנס לסמים הייתה מערבולת של קשיים. בעלי לשעבר היה מכור לסמים , עזב את הבית, השאיר אותי עם שני ילדים קטנים, ואני שלא הייתי מסוגלת להתמודד, ולא ידעתי ממי לקבל עזרה, שקעתי ושקעתי עד שנפלתי לסמים.
לימים נכנסתי לקהילה טיפולית, התגרשתי וסיימתי בהצלחה את הטפול בקהילה. התחלתי לעבוד בניקיון, החזרתי את ילדי ונישאתי בפעם השנייה.
את בעלי הכרתי בקהילה הטיפולית, ויחד אנו סוללים את דרכנו.
בעלי היה מכור לסמים 16 שנה, עד שהגיע לקהילה. ישב בבתי סוהר ולא ידע יום אחד בחייו מהי עבודה ושגרה.
לצאת מקהילה טיפולית ולסיים זוהי הצלחה, אבל רק התחלה.
התחלה של קשיים רבים , פחדים מול כל המציאות הקשה שלפנינו.
להתחיל לבנות הכל מהתחלה. צעד אחר צעד והפחד שלא מרפה. יש חוסר בטחון גדול מול כל המציאות הקיימת. כי בסך הכל היינו נחשבים למתים במובן מסוים.
החיים שלי נעצרו כשהתחלתי לקחת סמים. פתאום אתה מתעורר ורואה שהכל גדול ומפחיד. הפחד הכי גדול זה לא ליפול שוב. כי הסכנות אורבות כל הזמן. והחיים לא פעם מזמנים הפתעות.
לימים נשאנו אני ובעלי ונולדו לנו תאומים. לימים העובדת הסוציאלית שלי הציעה לנו להיכנס לתכנית דרור. באותם ימים גרנו בבית הוריו של בעלי.
מאחר ואני לא עבדתי ובעלי היה המפרנס היחיד.
כשנכנסנו לתכנית דרור היו לנו קשיים רבים. לא הייתה לנו קורת גג. היחסים הבין אישיים היו קשים מאוד. התקשורת עם הילדים הייתה שטחית מאוד.
הייתי עם חובות מנשואי הקודמים. והצרות רק גדלו.
כך, אט לאט נעזרנו בתכנית ובמה שהציעה לנו התכנית.
התחלנו בלהחזיר את חובותי. עברנו לדירה שכורה ואנו עומדים עם כל הקשיים בהתחייבות בתשלום שכר הדירה. עבדנו הרבה על התקשורת הזוגית שלנו. למדנו להקשיב אחד לשני ולהעריך יותר אחד את השני. התחלנו להיות הורים יותר טובים לילדנו. להקשיב להם ולצרכים שלהם. אני התחלתי לעבוד כמנהלת מזנון.
ולאט לאט התחלנו לחיות כמשפחה נורמלית, שחיה ומתפקדת חרף כל הקשיים שנולדים עם הזמן וקשיים מן העבר.
לאחר שנתיים שעבדתי פוטרתי עקב סגירת המקום והתחלתי לעבוד לסירוגין בניקיון. עד היום אני מנסה להשתלב במסגרת עבודה ואיני מצליחה. למרות שלמדתי ויצאתי לקורס מחשבים. גם היום אני משתתפת בקורס מחשבים ביחד עם בעלי דרך תכנית דרור. אנחנו עושים מאמצים רבים והשתדלות רבה על מנת לצאת מהמעגל ולצאת מהמצוקות. אבל יש פעמים שהדברים מסתדרים ויש פעמים שלא.
חשוב לי לציין שאנחנו עדיין במסגרת טפול, הפגישות היום מתקיימות בערך אחת לחודש ולפעמים יותר.
אנחנו מאוד רוצים לצאת לעצמאות ולעשות עוד הרבה דברים ולהתקדם בחיים. אבל אי אפשר לעשות ולתקן הכל בשנה או שנתיים. התחלנו מכלום אפילו בלי ציוד בסיסי לבית ולאט לאט הצלחנו לרכוש דברים, להחזיר חלק מהחובות. אבל יחד עם זאת לפעמים יש גם נפילות. כיום בעלי הוא המפרנס העיקרי. אני מאוד רוצה להשתלב בעבודה וזה כל חלומי. יש לי המון מה להציע, ומאוד קשה לי מהבחינה שאני עובדת בניקיון ומבזבזת את זמני בעבודה כזאת. אבל יחד עם זאת אני יודעת שאני חייבת לעבוד, כי יש לנו המון הוצאות, ומעט מאוד הכנסות, ואחריות כבדה מאוד על כתפנו. יש לנו חלום לרכוש דירה ביום מן הימים. אבל כשלזוג אין חסכונות והמשכנתא שמציעים יחסית לדירה נמוכה. זה הופך להיות בגדר פנטזיה. יחד עם זאת אנחנו יודעים שהגענו להישגים. ויחד, אני ובעלי, כנגד כל הסיכויים, עלינו מהחושך שהיינו בו. הצלחנו להקים משפחה. ושינינו בזכות התכנית את התפקוד שלנו כהורים, כזוג.
המחשבות שלנו היום יותר ריאליות ויותר נכונות. חיים את המציאות כפי שהיא עם עליות וירידות אבל תמיד ממשיכים קדימה.