פולחני עצים מאת פרופ' אבשלום מזרחי
"כ??י ת?צוּר א?ל ע?יר י?מ?ים ר?ב??ים ל?ה?ל??ח?ם ע?ל?יה? ל?ת?פ?ש??הּ ל?א ת?ש??ח?ית א?ת ע?צ?הּ ל?נ?דּ?ח? ע?ל?יו ג??ר?ז?ן כ??י מ?מ??נ?וּ ת?אכ?ל ו?א?תוֹ ל?א ת?כ?ר?ת כ??י ה?א?ד?ם ע?ץ ה?ש???ד?ה ל?ב?א מ?פ??נ?יך? ב??מ??צוֹר" (דברים כ, יט)
עצים ושיחים היווּ ועדיין מהווים את תשתית היערות, החוּרשות וה?חוֹר?שים המכסים את פני כדור הארץ. כל אלה יוצרים את סביבתו הטבעית של האדם. היערות, החורשות והחוֹר?שים, והעצים והשיחים עצמם, היווּ ועדיין מהווים את התשתית למסגרות חייו של האדם מ?שחר בריאת העולם על פי האמונה היהודית, כאשר אדם הראשון ש??כ?ן בגן העדן המקראי.
לא ניתן לתאר את חיי האדם ללא העצים, לא במובן החומרי ולא במובן הרוחני. במובן החומרי העץ מהווה לאדם מקור למזונותיו ולתרופותיו ("והיו פריו למאכל ועלהו לתרופה" יחזקאל מז, יב).
בנוסף, העצים שימשו ועדיין משמשים כחומר גלם לבנייה של כמעט כל מה שהאדם זקוק למסגרות חייו: בית, סוכה וסככה, כסוּת לגוף (בק?רב חלק מתרבויות האדם הקדמון שימשה קליפת העץ ככסוּת), כלי שיט, כלי נגינה, אביזרי בית שונים, לתעשיות הנייר והדב?קים, לתעשיית כלי נשק ולעוד מגוון רחב של שימושים.
עיקרו של פרק זה בחשיבות העץ מההיבט הרוחני לאדם במסגרות חייו השונות.
משמעות המילים עץ בעברית ו-Tree באנגלית
כידוע, למילים העבריות משמעויות המצביעות במקרים רבים על מהוּתה של כל מילה ומילה כמעט.
יש הטוענים שהשם "ע?ץ" מקורו במילה "עצם", שמוב?נהּ דבר המסמל חוזק גשמי, יציב, גשמיוּת, מ?שהו שיש לו נוכחות שלא ניתן להתעלם ממנה.
המילה האנגלית Tree, יש אומרים שמקורה בלהג ההינדוּ-אירופי בשורש המילה Dure. מ?ש??ם זה נגזר, כפי הנראה, ש??ם עץ האלון בשפת הוֹדוּ העתיקה, שפת הסנסקריט: Dur. מכאן גם מוצאו, ככל הנראה, של המושג בשפה האנגלית Endure, שפירושו "מתקיים ל?ע?ד", דהיינו, העץ הוא בר חיים ארוכים.
מ?טבע החיים, חשיבותם של העצים עצמם וסביבתם: יער, חורשה וחוֹרש בחיי האדם הפכה אותו להיות תלוי בעץ ובמוצריו גם במובן הרוחני. כשם שאומרים "מים הם חיים", אפשר לומר על אותו משקל ש"עצים הם חיים". הדבר הפך ביודעין ובלא יודעין את העץ ואת סביבתו למקום שיש לשמור עליו, שחלילה, אם ייפּגע, יוּשחת או ייכּחד, חייו של האדם יהיו נתונים בסכנה. כך העצים וסביבתם קיבלו מעמד של קדוּשה האפוּפה בי?ראת כבוד כמעט ללא גבולות.
כך, עוד מקדמת דנא, על פני כל רחבי תבל, בכל הדתות ובכל התרבויות, התפתחו פולחני קדושה סביב העצים, היערות, החורשות והחור?שים.
העץ, ככל שיהיה גדול יותר, רחב יותר, עם צמרת רחבה, גדולה ומרשימה יותר וככל שי?ר?בּוּ כמוֹתו באותו אזור, וייצרו יער, חורשה או חורש, ישפיע הדבר על האדם ויעניק לו השראה לקיים פולחנים מסוגים שונים סביב העצים.
קדוּשת העצים מתעצמת בהיותם צומחים זה לזה בקבוצות
ה?ע?צ?מ?ת הקדושה מתרחשת כאשר העצים גדלים בקבוצות: ביערות, בחורשות או בחור?שים.
כאשר מדברים על יער (Forest), הכּוונה לעצים לרוב גדולים הגדלים זה ליד זה ובמספר גדול. זהו הריכוז הגדול ביותר של עצים הגדלים בקבוצות. ע?צמת קדושתם בתרבויות שונות היא, בדרך כלל, הגבוהה ביותר.
חורשה (Grove) היא ריכוז מספר קטן של עצים, או שיחים, הגדלים זה לצד זה. הם יכולים להיות גדולים או קטנים. גם במקרה של חורשה יש המק?דשים את המקום או את העצים הגדלים בה.
חוֹר?ש (Coppice) הוא ריכוז קטן של עצים ושיחים הגדלים זה לצד זה. יש המ?ק?ד?שים אף את החורש, או את העצים שבּוֹ.
בנוסף, יש תרבויות המק?דשות קרחות שקיימות בין עצי יער או בחורשות. לא אחת נערכים שם טקסים פולחניים. המאמינים חשים בע?צמת הקדושה של העצים הסובבים את קרחת היער.
ה?ע?צ?מ?ת הקדושה שבפולחנים בקרחות יער מתקבלת כאשר המקום מואר באורות טבעיים: על ידי השמש ביום או על ידי הירח והכוכבים בלילה.
לכל עץ ועץ נשמה מ?שלו
רבים ראו ועדיין רואים בכל ברואי הטבע: צומח, חי ודומם י?שוּיוֹת שיש להן נשמה. כל אחד והנשמה שלו. משום כך יש להתייחס אל העץ ואל הנשמה המקננת בו בכבוד ובי?ראה, בח?יל וברעדה. כך בתרבויות שונות ברחבי העולם, במזרח ובמערב, נחשבו העצים ועדיין נחשבים לישוּיות מכובדות ביותר, לקיומו ולהישרדותו של האדם עלי אדמות.
כתוצאה מכך התפתח ברצף הדורות פסיפס של פולחנים סביב העצים והפוטנציאל הרוחני המאגי הטמון בהם והנסתר מבּינת האדם.
ע?דות לנשמתו העצמית של העץ שיכולה להביע רגשות אפשר לראות בהפרשת שרפים מגזעי עצים. על פי הבנת אמונות לא מעטות, השרפים הם מקבילות לדמעות הזולגות מעיניו של האדם הבוכה, או שמח. אחרים רואים בשרף את דמוֹ הניגר של העץ. יש המפרשים שהפסוק "כי האדם עץ השדה" (דברים כ, יט) בא לבסס את האמונה שלעץ יש נשמה, שיש נשמה לאדם ולבעלי חיים.
ע?דות נוספת, והפעם ממפרשי התורה, הבאה להצביע על "אנושיוּתם" של העצים האילנות בלשון חז"ל מצינו במובאה הבאה: "וכל שיח השדה כל האילנות כא?לו מ?שׂיחין א?לו עם א?לו, כל האילנות כא?לוּ משיחין עם הבריות, כל האילנות להנאתן של הבריות נבראו" (בראשית רבה, וילנא, יג, ב).
פוע?ל יוצא מהנאמר לעיל הוא שיש לנו עוד סיבה טובה שעל האדם להתייחס בכבוד ובי?ראה לעצים, כשם שהוא מתייחס לזולתו. זהו אולי עוד פירוש לאמירה המקראית "כי האדם עץ השדה".
בעצים שוכנות רוחות
אמונה רודפת אמונה. אנשים לא מעטים בני תרבויות שונות ברצף הדורות האמינו ועדיין מאמינים שבתוך העצים שוכנות, בנוסף לנשמה, גם רוחות: טובות או רעות, מועילות או מזיקות.
אמונה זו אפשר למצוא אצל רבים מבני הודו, כאלה המאמינים שרוחות רפאים אכזריות עלולות לשכון בלא מעט מהעצים הסובבים אותם. לעומתם, בק?רב שבטים באפריקה המשוונית, יש מאמינים שרוחות העצים עושות רק טוב לאדם השוכן בסביבתן.
כריתת עצים והשחתתם מ?ז?קת
כריתת עצים נחשבת בתרבויות שונות לא רק לפגיעה בתשתית הטבע, אלא גם ובעיקר לפגיעה בנשמתו של העץ וברוחות השוכנות בו טובות או רעות. הנזק מכּריתת העץ יהיה רב יותר ככל שהעץ יהיה עתיק יותר, גדול יותר ומרשים יותר.
מזל רע, נזקים בגוף וברכוש הם נחלת האדם שי?כרוֹת עץ. זו אמונה הנפוצה בקרב שבטים באפריקה ואצל תוש??בי הודו בני דת הינדוּ.
בני שבטים אינדיאנים באמריקה, כאשר עליהם לכרות עץ על מנת להשתמש בו לצרכים חיוניים (למשל לבניית בית), הם משתדלים לבחור בעץ צעיר ככל שניתן ולא בעץ עתיק יומין. אח?ר שבל?ית בררה כרתו את העץ, הם נוהגים להתפלל על נשמת העץ שנפגעה עקב כריתתו, ולבקש סליחה על כי היה צורך לכרות אותו.
איסוּר השחתת עצים קו מוּדגש ביהדות
הכּוונה באיסור להשחתה של כל דבר ודבר, אך ענייננוּ כאן הוא השחתה של מה שמצוי בטבע: שמירת הטבע היא כלל חשוב ביותר ביהדות. זו אוסרת להשחית עצי פרי.
להלן כמה ציטוטים בנושא חשוב זה מהמקורות היהודיים:
• "... לא תשחית את ע?צ?הּ... וא?תו לא תכר?ת" (דברים כ, יט). נאמר למי שכובש עיר.
• "אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם א?מ??ת המים כדי שייבשו, שנאמר 'לא תשחית את ע?צה' (דברים כ, יט). וכל הקוצץ לוקה ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום כל הקוצץ אילן דרך השחתה, לוקה; אבל קוצצין אותו אם היה מ?זיק אילנות אחרים, או מפני שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים. לא אסרה התורה אלא דרך השחתה" (הרמב"ם, ה?לכות מלכים ו, ח).
• חכמי ישראל ראו בכריתת עצי פרי ועצי סרק עניין חמוּר ביותר. בנושא זה מצינו בהרחבה במסכת בבא קמא (צא ע"ב). שם מדובר על מה מותר ומה אסור לקצץ מעצי פרי ומעצי סרק.
• הקדוש-ברוך-הוא, שהוא אדון הארץ, ה?תיר לשם בניית המשכן לכרות עצי סרק ולהשתמש בהם. במקרה זה, מדובר בעץ הש??ט??ה. על כך נאמר: "ועשית? את הקרשים למשכן עצי ש??ט??ים ע?מדים" (שמות כו, טו). המדרש שואל מדוע ציווה הקדוש-ברוך-הוא לבנות את המשכן דווקא מעצי ש??ט??ים: "לימד הקדוש-ברוך-הוא דרך ארץ לדורות, שאם יבקש אדם לבנות את ביתו מאילן עושה פ??רות, אומר לו: ומה מלך מלכי המלכים שהכּ?ל שלו כשאמר לעשות מ?שכן, אמר: לא תביא אלא מאילן שאינו עושה פ??רות, אתם על אחת כמה וכמה" (שמות רבה, לה, ב).
על איסור השחתת עצים ועקירתם כתבה המשוררת נעמי ש??מ?ר בשירהּ המפורסם "על כל אלה". ש??ם מופיע המשפט האומר לאדם: "אל נא תעקור נטוּע".
חלקי העץ השונים סמלים שונים
בתרבויות שונות לחלקי העץ השונים משמעויות שונות. אלה מהווים סמלים שונים בהוויה ובמסג?רות חיי האדם.
למרות המ?גוון הגדול של המשמעויות והסמלים, להלן יובאו אלה שניתן לומר שהם חובקים עולם ומלואו. להלן כמה מהבולטים והמעניינים שבהם:
• בהוויית העץ עצמו יש הרואים סמל לתמצית יסודות העולם והווייתם.
• ענפי העץ סמל לפריחה, לח?כמה, לבינה ולדעת.
• גזעי העצים סמל לחוזק, ליציבות ולביטחון.
• שורשי העץ המתפצלים והמשתרשים עמוק בקרקע מסמלים שורשיוּת, התבססות, קיום, עמידוּת, יציבות, ביטחון ואת הסיבה לאריכות ימים.
• פ??רות העץ וזרעיו סמל לפריון ולהמשכיוּת של הדור.
• קליפּת העץ בהיותה מג?נה על ליבת העץ מפני נזקי הסביבה (אקלים, מזיקים, וכדומה) מסמלת את יכולת ההגנה על האדם מפני מ?ר?ע?ין ב??יש??ין.
• פרחיו של העץ מסמלים את יופיים של החיים ואת הדרוֹ של הטבע. זהו היופי המרשים והמגוּון של שלל צבעי הפרחים.
• צבעם הירוק של עלי העצים הוא סמל לחיים, לחיוּת, סמל לאלמוות. כך למשל בתרבות הא?סלם אליהו הנביא (הקדוש גם להם) נקרא בשם "א?ל ח?אד?ר" שפירושו "הירוק". זאת על פי מה שמסופר במקרא שאליהו הנביא לא מת אלא עלה לשמים בסערה ("ויהי בה?ע?לוֹת ה' את אליהו בסערה השמים", מלכים ב' ב, א). לפי אמונה זו, המקובלת ביהדות, בנצרות ובא?סלם, אליהו הנביא לא מת ועוֹדוֹ חי. אם הוא נשאר בחיים הרי שהירוק מסמל חיים, מכאן שמו "הירוק" "א?ל ח?אד?ר".
• צמרתו של העץ מיתמרת אל-על אל השמים סמל לשורשיוּת ליציבות ולקשר עם כוחות עליונים עקב זיקתה של צמרת העץ אל המקום שבּוֹ שוכן/שוכנים האלוהים הא?ל הא?לים.
• הווייתו זו של העץ, הנטוע בארץ וצומח לשמים, מאחדת בסמליותה בין שמים לארץ, בין החומר לרוח, בין האדמה לרקיע, בין החיים לבין המוות-השאוֹל, בין הרציונליוּת לבין הווירטואליוּת, בין הקיים לבין החלומי, ועוד.
העץ מהווה מרכז חיי האדם ועולמו
יש הרואים בעץ את מרכז העולם, אותו מרכז אשר מ?זין את האדם, מ?גן עליו ותומך בו. יש בעץ הרבה מהיסוד הנשי-הא?מהי הנותן ופורה. אך יש עצים שיש בהם מן היסוד הז?כ?ר?י, שהוא המ?פ?ר?ה, שהוא רם ונישא כגבר מרשים, שתוּל ונטוּע עמוק והנוסך ביטחון והגנה.
קדוּשת העצים מוּנצחת בשמות של א?לים
הכבוד, הי?ראה והקדוּשה שהעניק ועדיין מעניק האדם לעצים הביאו, כבר בתקופות קדומות ביותר, לקרוא לא?לים בשמות של עצים.
דוגמות מעניינות בתחום זה אפשר למצוא, בין היתר, בתרבות הק?לטית.
כמה מילים על הק?לטים. החברה הק?לטית הייתה מורכבת משבטים רבים. מקורם בשבטים ההינדוּ-אירופיים. משערים ששבטים הינדוּ-אירופּיים אלה התיישבו באזור הים השחור. מהם על פי השערות המלומדים התפתחו עמים ותרבויות שונות, ביניהם ההוֹדים, האירנים, היוונים, הגרמנים וגם הק?לטים.
בכתובים מתועדת התיישבות השבטים הק?לטים באירופה ובאסיה הקטנה (יוון וטורקיה). נראה שמוקד חשוב להתיישבותם היה באיים הבריטיים ובעיקר באירלנד. כל זאת קרה במאות השביעית והשמינית לפני הספירה.
תרבותם של הק?לטים מיוחדת במינה. היא נחשבת מעניינת. היא מתועדת בכתוּבים לא מעטים.
הק?לטים האמינו בקיומם של א?לים רבים, סגדו והתפללו להם. יש המעריכים שמדוּבר בלא פחות משלוש מאות א?לים, שהק?לטים העניקו להם שמות שונים. רק חלקם ידוע ותוּעד, בעיקר בתרבות הא?יר?ית.
הק?לטים לא הקימו מקדשים, אך בהרבה מקרים קידשוּ קרחות יער. אלה היו קרחות ב??ינות לעצים תמירים, שיש להם גזעים עבוּתים עתיקים וצמרות עצים מרשימות.
את קרחות היער האלה הק?לטים קידשו והפכו אותן למקומות פולחן לא?לים. כך זכו העצים למעמד של חשיבות וקדוּשה בתרבות זו. ברוח זו הק?לטים נתנו שמות של עצים לאליליהם, לגיבוריהם וגם לשבטים שלהם.
הדרוּאידים בני מעמד הכהוּנה בתרבות הק?לטית ו"קשר העצים" שלהם
מעניינות תופעות שהתפתחו סביב הדרוּאידים הקשורות לעצים. המדובר בבני מעמד של הכהונה בחבוּרוֹת הק?לטיות. הדוּאידים קישרו על פי האמונה הק?לטית בין הק?לטים לבין א?ליליהם הרבים. תפקידם של הדרוּאידים היה לא רק פולחני. הם עסקו גם בתחומים אחרים של חיי הקהילה, כמו למשל ייעוץ למלכים, שפטו את בני קהילתם, הרבו לעסוק בפילוסופיה, במדע ובעוד תחומים נשגבים ורוחניים.
מעניינות מספר תופעות הקשורות לדרוּאידים ולעצים:
• השם דרוּאיד נגזר מהמילה הק?לטית Derwose, שמשמעותה א?מ?ת. הגייתה של מילה זו נשמעת כהגיית המילה Drw, שפירושה עץ, מצירוף של שתי המילים הק?לטיות: Dru (שכאמור פירושו עץ, בעיקר עץ האלון) ו-Wid, מילה שמשמעותה דעת. כך שמילולית הפירוש והמשמעות של המילה דרוּא?יד הם "אל?ה אשר ידעה את עץ האלון". מעניין לציין שבשפה האירית המודרנית למילה Druadh יש משמעות של מכשף. בכל מקרה, זהו קשר מעניין המעיד על עליונוּת בני כת הדרוּאידים והסמליות שבשמם המ?קנ?ה עליונוּת זו לעצים.
• בלהג השפה שהייתה שגורה בפי הדרוּאידים, היה עוד קשר מעניין עם העצים.
כמה דוגמות:
• לכל חודש מחודשי השנה הוּתאם שם של עץ.
• גם אותיות הא"ב בשפת הדרוּאידים (שפה שנשמרה בסוד) נקראו בשמותיהם של עצים שונים.
• אם מתבוננים במכלול תופעות אלה המקשרות בין הדרוּאיזם לבין העצים, אפשר להבין מדוע הדרוּאידיוּת נקראת בשם "ח?כמת העצים". זוהי דוגמה לקשר של האדם עם העצים.
• עבודתם הפולחנית של הדרוּאידים הייתה נעשית בחורשות ובקרחות יער שקוּדשוּ לשם כך על ידם.
עצים מככּבים במקדשים
חשיבותם הר?בּה של העצים בהוויית חיי האדם גרמה להשתלבותם בתשתית של מ?קדשים ומרכזי פולחן בתרבויות שונות ברחבי העולם.
כמה דוגמות:
• באלף השלישי לפני הספירה היו במקדשים מצריים עמודים המסוגננים בצורת עץ התמר.
• מוטיבים של עצים נמצאו באדריכלוּת של מקדשים יווניים, רומיים וגוֹתיים.
• בתקופת הר?נ?סנס, היה נהוג ברחבי אירופה לקיים טקסים סביב גזעי עץ כרוּתים שקוּשטוּ בפרחים.
היער המקוּדש מקום המפגש לא?לים
במיתולוגיות של המזרח הרחוק אפשר למצוא אגדות ומיתוסים הקשורים ליערות מקוּדשים, כמו למשל "יער דנדקה" ההינדי בהודו ו"יער האורנים" השוכן בפסגת הרי ההימליה. אלה הם יערות שבאים ומסתופפים בהם יחדיו א?לים שונים הנמלטים מהעולם החומרי נטול הרוחניוּת. לא?לים אלה, יש שמצטרפות גם רוחות של אנשי רוּח וחכמים שהלכו לעולמם או של אנשים אחרים שדרגת רוחניותם גבוהה.
שם, ביערות אלה, מתקבצת לה כעין "מועצת חכמים". במעשיה היא באה להגן על העולם מפּני שואה והרס. לעתים, בהיותם בתוך היער, אותה "מועצת חכמים" או א?ל זה או אחר יוצרים קשר עם הא?ל העליון. זהו קשר שמטרתו אחת ויחידה: להביא ישוּעה לעולם.
נטיעת עצים ושיקוּם יערות תופעה גלובלית
האדם, עוד מ?שחר נעוריו, הבין שעליו לגור רק במקום שבסביבתו נטועים עצים. מגורים בסביבה שאין בה עצים נחשבה ועדיין נחשבת לה?ר?ת אסון, מהרמה האישית ועד לרמה הקוסמית.
על כך שאזהרה שהופיעה בטבע (ובעצים) עלולה לגרום לאסון טבע מצינו במקורות היהודיים:
ר?א?ה את מעשה האל?הים, כי מי יוכל לתקן את אשר ע?ו??תוֹ (קהלת ז, יג). בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נט?לוֹ והחזירוֹ על כל אילני גן עדן, ואמר לו: ראה מעש??י כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל אין מי שיתקן אחריך (קהלת רבה ז).
כך, לנוכח השחתת עצים לצרכים שונים תופעה שהולכת ומתעצמת בעולם בשעריה של המאה העשרים ואחת נעשים בעולם מאמצים להביא כמה שיותר לנטיעת עצים. ברוח תנוּפה זו, כבר בשנת 1800 הוכרז בארצות הברית "יום העץ" (Arbor Day). ביום זה על כל מדינה ומדינה ממדינות ארצות הברית לנטוע עצים. בחירת מיני העצים ומספרם נתונים לשיקוליהם של פרנסי כל מדינה ומדינה.
גם בישראל קיימת מוּדעות מתמשכת לצורך האקולוגי של נטיעת עצים. הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), מלבד גאולת אדמות ארץ ישראל, עוסקת גם בנטיעת יערות וחורשות למ?ן קוּם מדינת ישראל. כתוצאה מכך פניה של מדינת ישראל השתנו לבלי הכ??ר, כאשר יערות וחורשות (פארקים בלשון אחרת) מכסים חלקים רבים של מדינת ישראל. את פרישׂת היערות במדינת ישראל יכול הקורא למצוא באתר האינטרנט של קק"ל.
הקק"ל "התלבשה" על חג האילנות ט"ו בשבט, שהוא ביסודו חג של ראשית פריחת אילנות ארץ ישראל המניבים פ??רות, והעניקה לו מ?מד נוסף: חג של נטיעות של יערות וחורשות, ל?רוב של עצי סרק ולאו דווקא של עצי פרי שבהם התברכה ארץ ישראל. כך הפכה הקק"ל את חג האילנות (ט"ו בשבט) לחג שמירת הטבע.
יש לציין שכנסת ישראל הכריזה על יום ט"ו בשבט כעל יום הולדתה שנחוג מ?ד??י שנה בשנה.
לאחר שגורש אדם הראשון מגן עדן, המקום שהיה מיועד להיות מ?שכנו ומשכן צאצאיו, הוא החל לנוע ולנוּד ברחבי הארץ, לדאוג לפרנסתו ולמקום מגוריו תחליף לגן עדן המקראי.
היהדות מלמדת את האדם שחובה עליו לגור במקום מושב שיש בו מן הצומח: עצים, שיחים, וכדומה. אלה הם חלק מהסביבה האידיאלית שעל האדם לדוּר בה. על כך מצינו בתלמוד ירושלמי (קידושין פרק ד, דף סו טור ב): "אסור לדוּר בעיר שאין בה גינוּניתא של ירק".
התייחסות היהדות לשמירת הטבע (והעצים) וברכות לאילנות לעצים
בסיס הראייה היהודית הוא שהארץ וכל אשר בה שייכים לקדוש-ברוך-הוא, ולא לאדם. על כך מצהיר בצורה ברורה הקדוש-ברוך-הוא בספר ויקרא (כה, כג): "כי לי הארץ".
אמנם האדם נברא "בצלם אל?הים" (בראשית א, כז), אך את הארץ הוא קיבל לע?בדה ולש??מרה, ברוח הכתוב: "ויקח ה' אל?הים את האדם וינ?חהו בגן עדן ל?ע?ב?ד?הּ וּל?ש??מ?ר?הּ" (בראשית ב, טו).
פוע?ל יוצא מציווּיי אלוהים שצוינו לעיל הוא, שעל האדם לשמור על כל ברואי תבל, כולל על העצים. וכבר צוּינה לעיל המובאה מק?הלת רבה ז, שאם האדם יהרוס את גן עדן ואת האילנות הנטועים בו, לא יהיה מי שיתקן את המצב ויחזירוֹ לקדמוּתו.
להלן כמה מוּבאות מעניינות על החשיבות הר?בּה שרואה היהדות באילנות. אלה הן רק חלק מש??פעת הברכות להם:
• "אמר רב יהודה: האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי, אומר: ברוך שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להתנאות בהן בני אדם" (ברכות מג ע"ב).
• "הרואה בריות נאות ומתוקנות ביותר ואילנות טובות מברך שכּכה לו בעולמו, היוצא לשדות או לגנות ביוֹמ?י ניסן וראה אילנות פורחות וניצנים עולים מברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ונאות כדי ל?ה?נ?וֹת בהן בני אדם" (הרמב"ם, הלכות ברכות י, יג).
• "היוצא ב??ימ?י ניסן וראה אילנות שמוציאין פרח, אומר: בארץ ישראל אמר
הקדוש-ברוך-הוא שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ל?ה?נ?וֹת בהם בני אדם; ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה ושנה, ואם איחר לברך עד אחד שגדלו הפ??רות, לא יברך עוד" (אורח חיים כו, א).
• "ברוך אתה ה' אל?הינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ל?ה?נ?וֹת בהם בני אדם" (ברכה הנהוגה בימינו).
עצים קדושים ומקוּדשים
המדובר בתחום רחב ביותר של עצים שקוּדשוּ על ידי בני אדם ברצף הדורות. ניתן למיין אותם למספר קבוצות. בעצים שקוּדשו בצורתם, בהווייתם ובסובב אותם, יש משוּם סמליוּת שהוליכה להקדשתם של לא מעט מהעצים.
עצי חיים ומוות
המדובר בעצים הקשורים למחזורי החיים. עצים הקשורים לחיים, לתחייה ולמוות שנחשבים בראייה הגלובלית כעצים קדושים משום שהם מסמלים את החיים ו/או את המוות.
• עץ המ?ילה. זהו עץ ממשפחת הז?יתיים. בית גידולו המקורי בארצות הצפון. בישראל גדלים מספר מינים של עץ המ?ילה כעצי נוי.
הקשר של העץ לקדושה הוא בעיקר עקב היותו עץ עבוֹת, גבוה ומרשים. במיתולוגיה הק?לטית זהו העץ המסמל את החודש השלישי בלוּח השנה הק?לטי
(18 בפברואר 17 במרס). על פי המיתולוגיה הנורדית אדם הראשון נברא מעץ המ?ילה, שנחשב כעץ החיים. עץ המ?ילה מקודש לא?ל הנורדי אוֹדין ולא?לה הגרמנית אוֹסטרה.
העץ הוא אחד מעשרים ושש האותיות המרכיבות את הכתב הנורדי המקוּדש.
ממדיו הענקיים של עץ המ?ילה (בארצות הצפון) הפכו אותו להיות סמל לחיים, לכוח ולע?צמה.
בס?פרה של ליליאן סמית "אילן גדל בברוּקלין", עץ המ?ילה מסמל את החיוּניוּת והכוח שיש לגיבורת הספר, למשפחתה ולסביבת מגוריה.
• עצים ממשפחת הפיקוּסים. עצי חיים המסמלים אלמוות הם עצים ממשפחת הפיקוּסים. עצים אלה ידועים בקדוּשתם. המדובר בעצים הגדלים לגובה רב. לא אחת גזעיהם עבים והם מתפצלים בצורה נדירה ומרשימה ביותר.
בין העצים ממשפחת הפיקוסים מצויים עצי פרי: התאנה והש??קמה (הגדלים בארץ ישראל ובסביבותיה). כן מצויים במשפחת עצים זו עצים אחרים שהם עצי סרק הגדלים ברחבי העולם.
• עץ התאנה. מוזכר במקורות היהודיים כעץ שמסמל את השלום, את האחווה, את הר?עוּת ואת הביטחון. על כך מצינו במקרא: "וישב יהודה וישראל לבטח איש תחת גפנו ותחת ת??א?נ?תוֹ מדן ועד באר שבע כל ימי שלמה" (מלכים א' ה, ה).
על פי המסורת הרומית, שקידשה את עץ התאנה, הזא?בה שהיניקה את התאומים ר?מוּס ורוֹמוּלוּס, המייסדים האגדיים של העיר רומא העתיקה, עשתה זאת על פי האגדה מתחת לעץ תאנה.
גם במצרים העתיקה נחשב עץ התאנה עץ קדוש ומקוּדש. בתרבות זו, עץ תאנה זה זכה לתארים "גברת הש??קמה", "גברת הנחשבים", "עץ הח?כמה".
פריו של עץ התאנה עסיסי ואיכותי, דבר שה?פ?כוֹ גם לעץ פריון.
• עצי השיטה. עץ השיטה קשור לאלמוות. על פי המקרא, בעצי השיטה, הא?ר?ז והברוש השתמשו לבניית בית המקדש.
מספר מובאות:
• "ועשית ב?ר?יח?ם עצי ש??ט??ים חמשה ל?ק?ר?ש??י צלע המשכן ה?א?ח?ד" (שמות כו, כו).
• "ו?נ?ת?ת?ה א?ת?הּ על ארבעה עמודי ש??ט??ים מ?צ?פ??ים זהב ו?ו?יהם זהב על ארבעה א?ד?נ?י כ?ס?ף" (שמות כו, לב).
• "ועשית? למסך חמשה עמודי ש??ט??ים וצ?פּית? א?ת?ם זהב ו?ו?יהם זהב וי?צ?ק?ת?? להם ח?מ?ש???ה א?ד?נ?י נ?חש??ת" (שמות כו, לז).
עץ הש??יטה נחשב לעץ אלמוות. כפי הנראה, עקב הקוצים המצויים על גבעוליו מצביעים שלא ניתן לפגוע בו.
• גם בהודו היו מקוּדשים מספר מינים של עצי פיקוס. יש לציין בייחוד את המין Ficus religiosa, שכּינויו "פיפאל הודי". על פי המיתולוגיה ההודית מתחת לעץ זה, ב??ינות גזעיו הגדולים והמפוצלים, שכן הא?ל ההינדי ו?יש??נוֹ. עץ זה משמש כמוקד שמתחתיו מתקיימים פולחנים לבּוּדהא.
• אתר מרשים ביותר שמצוי בו שפע של עצי פיקוס ענקיים שגזעיהם מתפשטים לכל עבר ושולחים את ענפיהם גם אל כל מבנה שנקר?ה בדרכם מצוי באזור המקדשים העתיקים הארכיאולוגיים של קמבודיה: Angkor Watt. ע?צמתם והתפצלותם של עצי פיקוּס אלה מ?שרות על כל מי שעומד לידם הישתאוּת, ע?צמה, כוֹח, י?רא?ה, ח?יל ורעדה. מחבר הספר שביקר באתר מיוחד זה, ח?ווה תחושות מיוחדות אלה.
• שיח ההדס. צמח ים תיכוני. כמה ממאפייניו של שיח ההדס גרמו להתקדשותו כעץ חיים וכשיח בעל פוטנציאל פולחני.
כמה דוגמות:
• עליו של ההדס מפיצים ר?יח נעים. סגולה זו היא שהביאה אותו להיות אחד מארבעת המינים שמברכים עליהם בחג הסוכות. במקרא ההדס אינו נקרא בשמו אלא בשם "ענף עץ ע?ב?ת" (ויקרא כג, מ).
• ע?ליו בשרניים-ג?לדניים סמל לחוזק ולאריכות ימים.
• לפ?רחי ההדס, בדרך כלל חמישה עלי גביע וחמישה עלי כותרת לבנים. הס?פרה חמש מקוּדשת ביהדות ורואים בה את קיצור שמו של שם האלוהים. מכאן יש הרואים את ההדס כמ?גן מפני ה?יזק עין הרע, בהיותו מייצג את האלוהות.
• מעל גבעול ההדס יוצאים מאותו בסיס שלושה עלים. כידוע, אף הס?פרה שלוש מקודשת ביהדות. היא אחד מהמייצגים את ה"שילוש היהודי" (שקדם ל"שילוש הנוצרי").
במסורת היהודית ההדס מצוי במעגל החיים. בזכות ריחו הנעים, מברכים על ההדס עם הולדתו של תינוק. עטרות של גבעולי הדס מביאים ביום הכלולות. ההדס הוא גם אחד מבּוֹשמי השבת. מ?די שבת, יש המבשמים את הבית ואת בית הכנסת בניחוח עליו. על ההדס מברכים בטקס ההבדלה המתקיים מ?ד??י מוצאי שבת.
הרבגוניוּת של שימוש הטקסי-הפולחני בהדס במעגל החיים היא אחת הסיבות שההדס נחשב כעץ חיים.
• ההדס מוזכר גם בנבואות הישוּעה שבהן מתאר הנביא ישעיה את ישראל השבים לארצם. וזה לשון הכתוב: "כי בשמחה ת?צ?אוּ ובשלום תוּב?לוּן. ההרים והגבעות יפצחו לפניכם ר?נ??ה, וכל עצי השדה ימחאו כף. תחת הנ?ע?צוּץ יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה ה?ד?ס והיה לה' ל?ש??ם לאות עולם לא י?כ??ר?ת" (ישעיה נה, יב יג).
• מעניין "קשר ההדס" במגילת אסתר.
יש הטוענים (והיו כאלה גם בין חכמי התלמוד) שסיפור מגילת אסתר לקוח מהמיתולוגיה מהאגדות של דתות עובדי האלילים שהיו נפוצות באותה תקופה באותו אזור גיאוגרפי. המדובר בעיקר בדת הפרסית העתיקה (הדת הזוֹרוֹא?ס?ט?ר?ית), הדת הבבלית העתיקה והדת האשוּרית העתיקה.
ברוח זו, יש הטוענים שמרדכי היהודי הוא הא?ל מרדוּך (המכוּנה גם ב??ל), שעמד בראש פנתיאון הא?לים הבבלי.
בנוסף, יש הטוענים שאסתר המלכה היא הא?לה עשתוֹרת. זוהי א?לת האהבה, היופי, הפריון והתשוקה. היא מ?ג?נת הבית, ונקראת גם בשם "מלכת השמים".
העשתוֹרת מזוהה עם הא?לה ע?ס?ת??ר הא?לה הבבלית, עם הא?לה א?ס?ת??ה?ר הא?לה הפרסית, עם הא?לה א?פ?רוֹד?יט?ה הא?לה היוונית ועם ו?נוּס הא?לה הרומית.
על פי גרסה זו אסתר המלכה היא הא?לה א?ס?ת??ה?ר.
על פי הדת הזוֹרוֹא?ס?ט?ר?ית, הא?לה א?ס?ת??ה?ר קידשה את שיח ההדס.
מכאן, יש הטוענים, נגזר שמה השני של אסתר המלכה: הדסה.
זהו "קשר ההדס" לסיפור מגילת אסתר: הא?ל מוֹרדוּך = מרדכי היהודי, הא?לה א?יס?ת??ה?ר = אסתר המלכה וכאמור לעיל, מההדס נגזר שמה הנוסף של אסתר המלכה הדסה.
• במיתולוגיה הרומית ההדס הוא השיח של הא?לה ו?נוּס. יש הטוענים שזה המקור למנהג, שהתפשט במאות האחרונות ברחבי אירופה, לקלוע עלי הדס בעטרה של ראשה של כלה ביום כלולותיה.
אכן, אמונות חובקות זו את זו.
• שיח הב??מ?בּוּק. עץ זה גדל באזורים טרופיים ל?רוב במזרח הרחוק. יש הרואים בו עץ שע?צמתו רבה ביותר. שיח-עץ זה מסמל חוזק כפלדה וגם גמישות, הדרושה לכל אדם בשגרת חייו. כאשר מכופפים את גבעולו עץ הבמבוק אינו נשבר וממשיך לשמור על צורתו התמירה-הגבוהה והמרשימה. הוא מסמל יכולת הישרדות. סמליוּת זו של הבמבוק נפוצה בק?רב עמי המזרח הרחוק, בעיקר בני סין.
• עץ התמר. עץ הדקל בשמו האחר. הוא מסמל ע?צמה, צמיחה והישרדות (התמר צמח מדברי). על עץ התמר נאמר במקרא: "צדיק כתמר יפרח כא?ר?ז בלבנון י?ש??ג??ה" (תהלים צב, יג).
הנוצרים רואים בו "עץ החיים" שהיה בגן עדן. יש נוצרים המאמינים שזהו העץ שעליו נצלב י?שוּע ולאחר שנצלב שב לתחייה. מכאן האמונה שעץ התמר מסמל את החיים ונכלל בקבוצת העצים המקוּדשים כעצי החיים.
• עץ הא?ש??ל. עץ זה קשור לחיים אך בעיקר למוות. קדושתו מצויה בתרבויות שונות כבר מימים קדומים.
כמה דוגמות:
• עץ הא?ש??ל היה מקוּדש בק?רב הא?לים הבבליים. במיתולוגיה המסופוטמית מדוּבר על הא?לים אנוּ א?ל השמש והא?ל תמוּז הא?ל האהוב על רבים. שני א?לים אלה קידשוּ את עץ הא?ש??ל.
כמה מילים על אודות הא?ל תמוּז ומהוּת הקשר שלו עם עץ הא?ש??ל. הא?ל תמוז הוא א?חד הא?לים החשובים במיתולוגיה המסופוטמית. על פי האגדות, הייתה לא?ל תמוּז מחזוריות של חיים ומוות שנמשכה שנה. מ?ד??י שנה הוא גוֹו?ע? ונולד מחדש עם בוא האביב. מחזוריוּת של מוות ותחייה זו ואהבת האנשים (בעיקר הנשים) לא?ל תמוּז, הביאה את אותן נשים מאמינות הסוגדות לו לקונן עליו מ?ד??י שנה בשנה. על כך מוזכר גם בספר יחזקאל (ח, יד): "ו?י??ב?א א?ת?י אל פתח שער בית ה' אשר אל ה?צ??פוֹנ?ה והנה שם הנ??שים יש??בות מ?ב?כּוֹת את הת??מּוּז".
נראה שגם המשוררת נעמי ש??מ?ר כתבה שיר על תמוז: "עצוב למות באמצע התמוּז".
מחזוריוּת החיים והמוות (אך בעיקר המוות) היא שיצרה את קדושת עץ הא?ש??ל על ידי הא?ל תמוּז.
• גם אוֹז?יר?יס, א?ל השמים במיתולוגיה המצרית העתיקה, קידש את ע?ץ הא?ש??ל.
• עץ הא?ש??ל מסמל את החיים ואת השורשיוּת. כך מצינו את עץ הא?ש??ל בסיפורו של אברהם אבינו, שנדד מאוּר כ??ש??ד??ים והשתקע בבאר שבע. שם הוא נטע א?ש??ל: "ו?י??ט??ע א?ש??ל בבאר שבע" (בראשית כא, לג).
• במקום אחר במקרא מצינו את עץ האשל קשור למוות. אנשי י?ב?יש? ג??לעד הם שקברו את עצמותיהם של שאול המלך ובניו מתחת לעץ הא?ש??ל ב??י?ב?ש??ה. וזה לשון הכתוב: "ו?י??ש??מ?עוּ א?ל?יו יש??ב?י י?ב?ישׁ ג??לעד את אשר עשו פל?שתים לשאול. ויקומו כל איש ח?י?ל וילכו כל הלילה ויקחו את ג??ו?י?ת שאול ואת ג??ו?י?ת בניו מחומת בית ש??ן ויביאו י?ב?ש??ה וישרפו א?תם שם. ויקחו את עצמ?תיהם ויקברו תחת הא?ש??ל ב??י?ב?ש??ה ויצ?מו שבעת ימים" (שמואל א' לא, יא-יג).
• עץ הטקסוּס. עץ זה נפוץ בצפון אירופה. שם נוהגים לגדל אותו בבתי קברות, סימן וע?דות לקשר של העץ עם המוות וגם עם החיים. במדינות סקנדינביה עץ הטקסוּס מכוּנה בשם "עץ העולם". זאת מכיוון שבאזורים צפוניים אלה העץ מגיע לממדי ענק, יותר מכּ?ל עץ אחר מאותו מין שגדל במדינות אחרות, למשל באנגליה. הסקנדינבים מאמינים שעץ זה הוא העתיק בין עצי העולם. הם אומדים את גילו בשלושת אלפי שנים.
• עץ הבּרוֹש. עצי הברוש שימשו לבניית בית המקדש הראשון שנבנה על ידי שלמה המלך. על כך מצינו בספר מלכים א' (ו, טו): "ויבן את קירות הבית מ?ב??י?ת?ה בצלעות ארזים מ?ק??ר?ק?ע הבית עד קירות ה?ס??פ??ן צ?פ??ה עץ מ?ב??י?ת ו?י?צ?ף את קרקע הבית בצ?ל?עוֹת ב??רוֹש??ים".
גם עץ הברוש מקוּדש וקשור לשאוֹל, למוות ולשכוֹל וגם מבשר את התחייה. זאת על פי האמונה שמענפיו של הברוש נהגו בעבר להכין כלי נשק. עץ הברוש נחשב גם לעץ רעיל. בנוסף, עץ הברוש מסמל גם את התחייה. זאת מכיוון שמח?לקי העץ נהגו להפיק מיני מ?רקחות וסממני מרפא ששימשו למעשי כשפים שנהגו בהם המכשפים כאשר העלו למטופליהם מראות חיים מן העבר, הן לצורכי כישוף והן למטרות ריפוי.
עץ האלון. עץ האלון נפוץ באירופה, אך גדל גם באזורים שונים בצפונהּ של ארץ ישראל. אזור מרשים שמצויים עצי אלון למכבּיר הוא יערות-חורשות של עצי אלון עתיקי יומין בעמק יזרעאל במ?תחם של צומת אלוני אבא בית לחם הגלילית-ב??שמת טבעון וקריית טבעון. שם מצויים יערות-חורשות של עצי אלון שיש להם היסטוריה מעניינת של הישרדות.
וזה הסיפור: בתקופה העות'מאנית, נהגו השליטים הטורקיים לכרות עצי יער ברחבי ארץ ישראל פלשתינה בלשונם ולה?פכם לפ?חם ששימש, בדרך כלל, להנעת רכבות. הטמפלרים (אותם גרמנים נוצרים שחיו בתחילת המאה העשרים במושבות שהקימו ברחבי הארץ, וביניהן אלוני אבא ובית לחם הגלילית), הגיעו להסכם עם נציגי השלטון העות'מאני שלא יגדעו את עצי אלון. כך נשתמרו עצים אלה. כיום, כל האזור מוכרז כשמורת טבע מרשימה.
עץ האלון נחשב לגבוה ביותר בעצי אירופה. יש הטוענים שהוא "מושך" אליו ברקים. תופעה זו הולידה את המיתוס שיש לו לאלון יכולות להתקשר לכוחות עליונים. על פי מיתולוגיות של תרבויות לא מעטות, עץ האלון יכול להתקשר עם א?לי הרעם והגשם ועם ישוּיות השוכנות במרומים.
אמונה אחרת יודעת לספּר שבעץ האלון שוכנות נשמותיהם של גיבורים מיתולוגיים שונים.
עץ הא?לה. לעץ זה ארבעה מינים. כולם גדלים בארץ ישראל. ארבעת המינים הם: הא?לה הארצישראלית, הא?לה האטלנטית, א?לת ב??טנה וא?לת המסטיק.
תפוצתה של הא?לה האטלנטית גדולה ורחבה באגן ים התיכון המזרחי, בדרום-מערב אסיה ובצפון אפריקה. היא גדלה ביערות, בעמק, בשפלה, בהר ובמדבר. בארץ ישראל העץ מצוי בעמק הירדן הצפוני, בנגב וגם באזורים ההריים של הגליל.
עצי הא?לה גבוהים ורחבים. הם ידועים בצמרתם המרשימה. העץ מגיע לגיל מוּפלג ביותר. מתחת לעצי א?לה נערכו ועדיין נערכים ברחבי העולם פולחנים לא?לים שונים. פולחנים אלה הוזכרו כבר בתנ"ך.
להלן מספר מובאות:
• "וידעתם כי אני ה' בהיות חלליהם בתוך ג??לּוּל?יה?ם סביבות מזבחותיהם אל כל גבעה רמה בכ?ל ראשי ההרים ותחת כל עץ רענן ותחת כל א?ל?ה ע?ב?ת??ה מ?קוֹם אשר נתנו שם ר?יח נ?יח?ח לכל ג??ל?וּל?יה?ם" (יחזקאל ו, יג).
• יעקב קבר את א?ל?ה?י הנ?כ?ר (הת?ר?פ?ים) מתחת לעץ הא?לה בשכם. וזה לשון הכתוב: "ויתנו א?ל יעקב את כל א?ל?ה?י ה?נ??כ?ר אשר ב??י?ד?ם ואת ה?נ??ז?מ?ים אשר ב??א?ז?נ?יה?ם ויטמן א?תם יעקב תחת ה?א?ל?ה אשר עם ש??כ?ם" (בראשית לה, ד).
• גדעון נגלה למלאך ה' שישב מתחת לעץ הא?לה ב??ע?פ?ר?ה. וזה לשון הכתוב: "ויבוא מלאך ה' וי?שב תחת ה?א?ל?ה אשר ב??ע?פ?ר?ה אשר ליואש אבי ה?ע?ז?ר?י וגדעון בנו ח?ב?ט ח?ט??ים בג?ת להניס מפני מ?ד?י?ן. ו?י??ר?א אליו מלאך ה' ויאמר אליו ה' ע?מ??ך? ג??בּוֹר ה?ח?י?ל" (שופטים ו, יא-יב).
• אבשלום, בנו בכורו של דויד המלך שמ?רד באביו, נ?ס על סוּסוֹ מפני שר צבאו של דויד המלך יואב בן-צרוּיה. רעמת שערותיו של אבשלום הסתבּכה בענפי עץ הא?לה. בעודו תלוי חי בעץ הא?לה ה?ר?גוֹ יואב, שר צבא דויד המלך. וזה לשון הכתוב:
ו?י??ק??ר?א אבשלום לפני עבד?י דוד ואבשלום ר?כ?ב על הפ??ר?ד ויבוא הפ??ר?ד תחת שׂוֹב?ך ה?א?ל?ה הגדולה ו?י??ח?ז?ק ראשו ב?א?ל?ה ו?י??ת??ן בין ה?ש???מ?י?ם ובין הארץ ו?ה?פ??ר?ד אשר ת??ח?ת??יו ע?ב?ר. וירא איש אחד ו?י?ג??ד ליואב ויאמר הנה ראיתי את אבשל?ם תלוי ב??א?ל?ה... ויאמר יואב לא כן א?ח?יל?ה לפניך ויקח שלשה ש??ב?ט?ים ב??כ?פּוֹ ו?י??ת?ק?ע?ם בלב אבשלום עודנו חי ב??ל?ב הא?לה. ו?י??ס?בּוּ עשרה נערים נ?שאי כ??ל?י יואב ויכו את אבשלום ו?י?מ?ת?הוּ (שמואל ב' יח, ט-טו).
עץ הא?לה, על פי הסיפור העצוב של אבשלום בן דויד המלך, הביא לא מעטים לראות בו כעץ התלייה ובכך הוא מסמל את המוות.
ועוד על עץ הא?לה. המילה עצמה מצביעה על היותה מייצגת את הפ??ן הנק?בי הקשור לאלוהות.
הא?לה האטלנטית הסוככת את קברו של רבי טרפון ב?ק?ד?יתא. כל מי שמבקר במקום חש בע?צמת הקדושה, שהיא שילוב של קבר הצדיק עם עץ הא?לה האטלנטית המרשים ביותר בחזוּתוֹ.
• עץ הערבה (אפריקה), עץ התות והאפרסק (סין). עץ החוּזרר (ק?לטית): גם עצים אלה, כאחרים, נחשבים כע?צי חיים. ל?אוֹם ל?אוֹם ואמונתו.
ע?צי דעת וח?כמה
גם כאן קיימת שורה של עצים שחלקם הגדול על פי האמונה היו קיימים בגן עדן המקראי. אלו הם עצים המסמלים חכמה, בינה ודעת, הבנה ב?ר?ז?י החיים ויכולת הקשבה לבעלי תודעה גבוהה.
כמה דוגמות:
• עץ השקד ועץ האגוז. פ??רותיהם האיכותיים של שני עצים אלה מצויים בתוך קליפּה קשה, שיש לפצחה על מנת להגיע אל התוכן האיכותי, הבריא והמבריא המצוי בפריים.
פ??ריו של עץ האגוז מזכיר את צורת מוח האדם. השם שקד נגזר, לדעת חכמי ישראל, מהמילה "שקידה" צורך חשוב אצל מי שהתברך ביישוּב הדעת.
פריחת השקד מבשרת את פריחת עצי הפרי באביב. עץ השקד הוא הראשון מב??ין עצי המאכל שפּרחיו פורחים. ניצניו קישטו את המנורה בבית המקדש, זו המנורה בעלת שבעת הקנים המסמלת את הח?כמה והדעת. על כך נאמר בספר משלי (ט, א): "ח?כמוֹת בנתה ב?ית?הּ, ח?צ?ב?ה ע?מּוּד?יה? ש??ב?ע?ה".
• עץ התפוח. התפוח נזכר בתנ"ך רק בספר שיר השירים. שם נאמר: "כ??תפ?וּח ב??ע?צ?י היער כן דוֹדי בין הבנים. ב??צ?ל?וֹ ח?מ??ד?ת??י ו?י?ש??ב?ת??י וּפ?ר?יוֹ מתוק ל?ח?כ??י" (שיר השירים ב, ג).
כבר בתרבות הקדומה שהייתה נפוצה באירופה (כמו למשל התרבות הק?לטית), זכה התפוח לכינוי "עץ הדעת". זאת ללא ספק לאור הסיפור המקראי שהנחש פיתה את ח?ו??ה ואחר היא פיתתה את אדם הראשון לאכול מהתפוח. אז שניהם אדם הראשון וח?ו??ה התפקחו. זה המקום לציין שבמסורת היהודית אין התפוח נחשב כעץ הדעת.
מלבד הקשר של עץ התפוח לפריון, הוא קשור גם למוטיבים אחרים. כבר ציינו את ההתקדשוּת שלו כעץ הדעת.
עץ התפוח מסמל בתרבות הק?לטית גם את החכמה והאהבה.
בסין הרחוקה הוא מהווה סמל ליופי ולשלום.
עצים מכוּשפים
גם כאלה מצויים בפנתיאון העצים המקודשים. אלה העצים המייצגים קסמים, כשפים ומכ?שפות, בצד הגנה מפניהם.
כמה דוגמות:
• בתרבות הק?לטית עץ העוּזרר נחשב ל"עץ החיים". השתמשו בו גם למעשי כשפים ולהגנה בפניהם. ענף של עץ זה משמש כמטה קסם והוא בעל ע?צמות מאגיות גדולות.
• גם למספר עצים ממשפחת הערבתיים (הצפצ?פה, הערבה, הל?ב?נ?ה) יש קשר לכשפים ולמכ?שפים ולכוחות שונים שמאפיינים מאגיה שחורה.
עצים קדוֹשים ומקוּדשים
בפסיפס העצים המצויים על פני כדור הארץ ישנם גם עצים קדוֹשים.
להלן כמה מהנבחרים והמעניינים שבהם:
• עץ האשוּח. מהמקוּדשים שבעצי תבל. עץ האשוּח משתייך למשפחת המחטניים. זוהי קבוצת עצים מיוחדת. מדובר בעצים שאינם נשירים: בדרך כלל, עליהם אינם נושרים בחורף. החשוב והמעניין שבעצים שבמשפחה זו הוא עץ האשוּח.
המיתולוגיה והמסורת הקשורות לעץ האשוּח מתחילות הרבה לפני הולדתו של ישוּע, משיחם של בני הדת הנוצרית.
על פי האגדות, הכול התחיל בממלכת פ?ר?יג?י?ה (Frigya). זו הייתה ממלכה קטנה ששכנה ב??מערב חלקה? המרכזי של אסיה הישנה, באזור שנמצא היום במערב טורקיה. הפריגים התיישבו באזור בסביבות שנת 1200 לפני הספירה.
הממלכה נכבשה על ידי שבטים קימ?ריים בתחילת המאה השביעית לפני הספירה. לאחר מכן נכבשה פריגיה על ידי הפרסים. היה זה במאה השישית לפני הספירה.
פריגיה ותושביה הוזכרו כבר על ידי הוֹמרוֹס, ג?דול משוררי יוון העתיקה, דבר המעיד על קדמוניותה של ממלכה זו.
במיתולוגיה הפריגית הא?לה החשובה ביותר כונתה בשפתם "א?ם ההר". היא נודעה גם ליוונים ולרומאים בשם "ק?יב??ל?ה", או בשם המוּכּר יותר "ק?יב??ל?י". פירושו של השם בלהג השפה הפריגית הוא "אם ההר". אחרים מכנים אותה בשם "א?לת האדמה".
הפולחן סביב הא?לה ק?יב??ל?י השתרע סביב הים הא?גא?י והגיע עד לרומא, שם סגדו לה עד המאה הרביעית לספירה.
עץ האשוּח הוא עץ שקוּדש על ידי הא?לה ק?יב??ל?י וא?ל מיתולוגי אחר, א?ט?יס שמו, בנה של הא?לה ק?יב??ל?י. האגדה סביבו מספרת שהוא מת ושב לתחייה. ייתכן שמותו של הא?ל א?ט?יס ושובו לחיים היו הנגזרת האלוהית שממנה התפתחה האמונה הנוצרית שישוּע מת ומיד קם לתחייה.
זאת ועוד. פ??אוּלוּס, מייסד הדת הנוצרית, נולד בעיר טרסוּס. עיר זו שוכנת באסיה הקטנה בק?רבת ממלכת פריגיה הקדומה שתוארה לעיל.
א?לו הם הה?קש??רים המיתולוגיים מהתקופה הקדומה על אודות עץ האשוּח סביב התופעה העל-אנושית של מוות ותחייה מחדש.
מקום גידולו הטבעי של עץ האשוּח הוא באזורים הרריים של מדינות צפון אירופה.
מסתבר שעץ האשוּח היה קדוש גם לבני עמים אחרים. הוא היווה חלק חשוב ביותר בתשתית של פולחנים בימים קדומים. האגדות מספרות על כך שעץ האשוּח היה הקדוש לפ??ן, הא?ל היווני, ולווּדין, הא?ל הגרמני.
• קיימים עצים מחטניים אחרים שיש בהם משום קדושה. הבולטים שבהם מופיעים להלן.
• עץ הסקווֹי?ה: עץ עבות, גבוה ביותר ומאריך ימים. מצוי בעיקר במזרח ארצות הברית, בקליפורניה.
• עץ הא?ר?ז: עץ עבות גדול ורב-שנים. גדל בין היתר בלבנון. הוא משובץ בסמל של מדינה זו. עץ הא?ר?ז מוזכר גם במקורות היהודיים כסמל לצמיחה ולשורשיוּת: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון י?ש??ג??ה" (תהלים צב, יג).
כאן המקום לציין שעצי הארזים, שהובאו מלבנון, שימשו אף הם (בנוסף לעצי השיטה והברוש), לבניית בית המקדש על ידי שלמה המלך. על כך מצינו במקרא: "ו?י??ב?ן את עשרים אמה מ?י??ר?כ??ת?י הבית ב??צ?ל?עוֹת א?ר?ז?ים מן הקרקע עד הקירות ו?י??בן לו מבית ל?ד?ב?יר לקודש הק??דשים" (מלכים א' ו, טז).
• עץ האורן האדום: נפוץ בסין ומקוּדש ש??ם. הוא ידוע כאחד העצים העתיקים ומאריכי הימים ביותר שקיימים באזור גיאוגרפי זה.
עצי פריון
עצי פרי נקשרים מטבע הדברים לפריון. מסתבר שהבולטים שבהם הם אלה שפ??ריים מתוק ועסיסי.
בראייה היהודית הבולטים שבין עצי הפריון הם המצוינים כש??בעת המינים שהתברכה בהם ארץ ישראל: הגפן, התאנה, הרימון, הזית ושמנוֹ (אף על פי שהאחרון אינו מתוק ועסיסי כיתר הפ??רות) והתמר (מצוין במקור זה כדבש והכוונה ללא ספק לנוזל מרוכז מתמרים ולא לדבש דבורים).
כמה דוגמות לעצי פריון:
• עץ התמר. מקום גידולו הטבעי הוא במדבר. פ??ריו פרי התמר נחשב למזון מדברי. עץ התמר ופריו היו מקודשים כבר בתרבות השוּמרית העתיקה, בתרבות הרומית וגם בא?סלם. בתרבויות אלה עץ התמר ופריו נחשבו לא רק לעץ פריון אלא גם כ"עץ חיים".
לעץ התמר ישנם זן ז?כ?ר?י וזן נ?ק?בי. הזן הנקבי הוא הקושר את העץ לפריון. ענפיו של עץ התמר מקודשים ביהדות. ביהדות ענפי עץ התמר משמשים כאחד מארבעת המינים שמברכים עליהם בחג הסוכות. במקרא הם נקראים בשם "כ??פּוֹת תמרים" (ויקרא כג, מ).
גם הנוצרים "שכפלו" את חג הסוכות ויישמו במסורת של דתם את "חג הדקלים". בחג זה הם מניפים, מברכים וצועדים בתהלוכות כאשר בידיהם ענפי עץ הדקל הלא הוא עץ התמר.
עץ התמר ופריו מוזכר מספר פעמים בקוראן. מעניינת המובאה מספר זה שב?הּ מוצע למ?ר?י?ם (אמו של ישוּע, משיח הנוצרים) לאכול מפרי עץ התמר: "נענעי את עץ הדקל כלפ??יך והוא יוריד על?י?ך תמרים טריים ורעננים" (סורה 19: מ?ר?י?ם, 25).
• עץ הזית. אף הוא עץ המסמל פריון. סימוכין לכך מצינו בספר תהלים (קכח, ג): "א?ש??ת??ך? כ??ג?פ?ן פּ?ר?י??ה ב??י?ר?כ??ת?י ב?ית?ך? ב??נ?יך? כ??ש??ת?ל?י ז?ית?ים ס?ב?יב ל?ש??ל?ח?נ?ך?".
במיתולוגיה היוונית יודעים לספּר על הא?לה א?ת?ינ?י שהעניקה את עץ הזית כמתנה לעיר אתוּנה שביוון עיר שנקראת על שמה.
מלבד הפריון מייצג עץ הזית ערכים חשובים אחרים: ה?ישגיוּת, שלום וחיים ארוכים אלמוות.
• ה?ישׂגיוּת: עוד בתקופה הקדומה, ענפי עץ הזית הוגשו כז?ר למנצחים בתחרויות האולימפיות ביוון לכבוד הא?ל ז?אוּס.
• שלום: היונה נשאה בפ?יה? ענף עץ זית אותו הביאה לנ?ח בהיותו בת?יבה. בכך היא ציינה את שׁוֹך המבּוּל ותפילה לתחילתו של עולם אחר, שפוי, העטוף בשלום, באחווה וּבר?עוּת.
• אריכוּת ימים אלמוות: אריכות ימיו של עץ הזית ועמידוּתוֹ בתנאים קשים מביאות רבים לראותו כסמל לאריכות ימים טובה.
• שיח הגפן. הגפן ידועה כשיח פורה שפ??רותיו איכותיים. הגפן זכתה להיזכר מספר פעמים במקרא בשם "גפן פוריה" (תהלים קכח, ג). וזה סמל לפריון.
וכבר נאמר על עצי התאנה והגפן שהם עצים המסמלים את השלום, את האחווה ואת היציבות (מלכים א' ה, ה).
• עץ התפוּח. גם עץ זה נמנה בין עצי הפריון. אודותיו נכתב בקטע על עצי הדעת והחכמה.
• עץ הרימון. ש??פעת הזרעים שבּוֹ הביאה לכך שגם הרימון ייכּלל בקבוצת העצים המסמלים פריון.
• עצי פריון אחרים הם עץ האפרסק (סין), עץ התוּת (סין הסמליוּת נגזרת מפ??ריו האיכותי וגם מהמשי שמיוצר על ידי תולעי המשי הניזונות מעליו של עץ התות). לנושא פרי התוּת: במיני העץ השונים יש פ??רות בשלושה צבעים: לבן, אדום ושחור. שילוש צבעים אלה מסמל בראייה הסינית את מעגל חיי האדם.
לסיכום המובא על עצים קדושים, שהרשימה שהובאה לעיל היא רק חלק נבחר מפסיפס זה. נאמר, שהרשימה ארוכה מזו המובאת כאן.
עצים קדוֹשים עצים למ?שאלות
מגוון השימושים השכיחים, הידועים והמקובלים שעושה או שהפיק ועדיין מפיק האדם מהעצים ה?נו רחב ביותר. ראשית, עצים הם מקור עיקרי לתזונת האדם לפ??רות שייעד הקדוש-ברוך-הוא לאדם ולכל בעלי החיים ככתוב: "ויאמר אל?הים הנה נתתי לכם את כל עשב ז?ר?ע ז?ר?ע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ ז?ר?ע? ז?ר?ע לכם יהיה ל?א?כ?ל?ה ולכל חית הארץ ולכל עוף השמים ולכ?ל רוֹמ?שׂ על הארץ אשר בו נפש חיה את כל ירק עשב לא?כלה ויהי כן" (בראשית א, כט-ל).
בנוסף לשימושים ידועים בעצים שצוינו בתחילת פרק זה, עוד מקדמת דנא האדם מתרבויות ומדתות שונות ומאזורים גיאוגרפיים שונים ק?יים מגוון ריטואלים פולחניים ס?ביב לעצים. המדובר בהקדשה ובהאדרה של עצים, כמוקד לבקשת מ?שאלות ובקשות וכמוקד לתפילה לא?ל, או לא?לים.
וכך, כאמור, הפולחן סביב עצים קדושים היה ועדיין נפוץ ביותר בתרבויות רבות ברחבי העולם.
מה עושה האדם בפנותו עם מ?שאלה לעץ?
ב??פנות האדם אל העץ עם מ?שאלה הוא מביע את משאלתו באחת, או ביותר מאחת, מהדרכים הבאות:
• תפילה אל מול העץ. בתפילה האדם מש?טח את מ?שאלותיו לעץ או לא?ל באמצעות העץ.
• קריאה אל מול העץ של קטע או קטעים מס?פר תפילה או מס?פר קדוש אחר.
• יש הנודרים נ?ד?ר אל מול העץ.
• הדלקת נ?ר, או נ?רות, למרגלות העץ.
• הגשת מ?נ?חוֹת שמניחים אותן ל?רוב למרגלות העץ: קערת אורז, לחם, מים, פ??רות, או מ?נחה מכל סוג אחר.
• קשירה של משהו לגזע העץ, או על אחד מגבעוליו: צעיפים, סרטים, רצועות, בגדים בלויים, או בגדים הראויים ללבישה. יש הקורעים בחלקי הבד קריעה, בתקווה שכאשר המ?שאלה תתקיים הא?ל יאחה את הקרע. יש שעושה האדם קשר בצעיף, בסרט וכו'. הכּוונה שהא?ל יתיר את הקשר כאשר תתמלא מ?שא?לת הלב.
• יש המניחים ז?ר, ז?רי פרחים או פרחים למרגלות עץ. כאשר המ?שאלה היא למשל להיכנס להיריון, לזכות לזוגיוּת וכדומה מניחים ז?ר, או פרחים, שהובאו משמחות מקבילות: חתונה, ברית מילה, בריתה, או שמחה רלוונטית אחרת.
• יש המניחים למרגלות העץ תמונה של אדם שחפ?צים ביקרו, אם עקב מחלתו או בפנייה ובקשה שיצליח בחיים: פרנסה, זוגיות, פוריות, ועוד.
• תלייה על גזע העץ, או על אחד מענפיו, של פתק שכתובה עליו מ?שא?לת הלב.
• מניחים למרגלות העץ בגדים קרועים או בגדים במצב טוב מתוך כוונה שתרומה במתן עזרה לנזקקים תביא את מילוי מ?שאלות הלב.
אדם שנ?דר נ?ד?ר ומשאלתו התקיימה, חייב לקיים את נ?דרוֹ. אם מסיבות שונות אין הוא יכול לקיימו הוא מ?תירו על ידי מתן כוֹפר בצורה כלשהי, כמו למשל תרומה לאביונים, לקופות צדקה, ועוד.
תופעה מעניינת אחרת הקשורה לעצים, השכיחה בשעריה של המאה העשרים ואחת, היא בנייה מחוטי ברזל דקים של עצים מיניאטוריים שגובהם 20-10 ס"מ. עצים מיניאטוריים אלה האדם מציב אותם במקום שהוא מאמין שמשם תבוא לו הישועה ויתמלאו מ?שאלות לבו.
עצים גדולים שגילם מוּפלג שכיחים כעצי מ?שאלוֹת
לא מעטים מאמינים שיש לסגוד לעצים גדולים שצמרתם רחבה ומרשימה ושגיל?ם מופלג. בסיס אמונה זו היא שככ?ל שהעץ גדול, או מופלג בגילו, סגולותיו ויכולותיו האנרגטיות גדולות יותר למילוי מ?שאלותיו של האדם.
מקומות שמקדשים עצים
לא אחת עצים, יערות או חורשות, הקיימים ליד מקומות קדושים, מתקדשים עקב מיקומם הגיאוגרפי. כך אפשר למצוא עצים וחורשות ליד מקדשים, מרכזי תפילה, בתי קברות וקברים של קדושים וצדיקים.
לדוגמה, הא?לה האטלנטית שליד קברו של רבי טרפון בקדיתא. העץ הפך אף הוא להיות מקוּדש. יש אומרים שזאת גם בזכות הצדיק הקבור לידו.
ישנם עצים שקוּדשו עקב אירועים שקרו לידם
תופעה כזו מצא מחבר ספר זה בעץ עבות השוכן בסרי-לאנקה. על פי האמונה הבודהיסטית, בודהא בכבודו ובעצמו ישב בצ?לו. העץ הפך להיות עץ קדוש שרבים ממאמיניו באים לחסות בצלו, או לתלות על ענפיו פתקי בקשות, סרטים או פיסות בד הכול לשם הגשמת מ?שאלותיו של האדם.
פולחני עצים החלו כבר בתקופה קדומה
פולחנים ריטואלים סביב עצים שקוּדשוּ היו כבר נחלת התקופה הקדומה של האנושות. מי שהתחילו בפולחנים אלה היו עובדי האלילים הפגאנים. הם נהגו לקדש עצים שונים.
עם הופעת היהדות (שהיא כידוע הראשונה בדתות המונותיאיסטיות, המאמינות בקיומו של א?ל אחד, שרק אליו יש לפנות בכל בקשה ומ?שאלה), היא ניסתה להילחם עד ח?רמה בתופעות פגאניות שונות וביניהן בתופעת פולחני העצים. על כך מצינו במקרא: "א?ב??ד תאבּדוּן את כל המק?מות אשר עבדו שם הגוים... על ההרים הרמים ועל הגבעות ותחת כל עץ רענן" (דברים יב, ב).
מובאה זו ומובאות אחרות מעידות על כך שביהדות חל איסור מוחלט לקיים כל פולחן הקשור לאלילים, לאבנים או לעצים.
אך צורכי חיים חזקים גוברים על פסקי הלכה, יהיו חמוּרים ככל שיהיו. האדם, ולא משנה מהי דתו או אמונתו, זקוק לקשר עם מ?שהו חזותי, מ?שהו שהוא יכול לראותו, לנגוע בו, למשש אותו, לחבקו, או לנשקו. מקום פולחן העצים "נופל" אל תוך מסגרת זו. כך שפולחן העצים התפתח גם בקרב בני דתות מונותיאיסטיות כולל ביהדות, ולא רק אצל בני הדתות הפגאניות.
מ?נ?חות כאשר הן מוּנ?חוֹת למרגלות עצים, או נתלות על גזעיהם או על ענפיהם של עצים, הן מהדרכים לתווך בין האדם לבין אלוהיו.
יש המאמינים שבעצים מסוימים שוכנות רוחות של בני משפחה שהלכו לעולמם. תפילה והשארת מ?נ?חות ליד העצים באות על מנת ליצוֹר קשר בין האדם לבין יקיריו השוכנים בעולם הבא.
עצי מ?שאלות מפורסמים בארץ ישראל
ברחבי ארץ ישראל מצויים עצי מ?שאלות רבים. לא מעטים הם האנשים שפוקדים אותם בע?תות שונות לשם פריקת מתחים, לבכי ולנהי. פנייתם עם מ?שאלותיהם היא בתחומים שונים הקשורים לפסיפס חיי האדם.
להלן כמה נבחרים בעצי המ?שאלות:
• העץ של עאבּוּ. העץ מצוי בסמוך לבית העלמין בשיכון ותיקים בנתניה. בחזית מצויה שורת עצי איקליפטוס של שמורת האלונים. שם מצוי "העץ של עאבּוּ". זהו עץ ש??יז?ף (עץ "דוֹמים" בלהג הרחוב). פ??רותיו קטנים כגודל גוּלות. לא מקובל לאכול פ??רות אלה והם משמשים אצל ילדים למשחק.
אנשים רבים, ל?רוב יהודים, אך גם בני מיעוטים, פוקדים את העץ עם בקשות. הבקשות נאמרות על ידי פנייה לעץ בקול או על ידי תפילה חרישית. ברוב המקרים, נוהגים בסופו של הריטואל לתלות רצועות בד על אחד מענפי העץ סמל לבקשה שתישאר על העץ ותתנופף ברוח ה?ייש??ר אל בורא עולם. זאת בתקווה שהוא ימלא את מ?שאלות לבו של הפונה אליו.
• עץ הא?לה האטלנטית ליד קברו של רבי טרפון. על רבי טרפון נכתב בספר זה בפרק על קברי צדיקים (פרק י"ב). המדובר בעץ עבוֹת שהיא צורה אופיינית לעצי א?לה. העץ סוכך בצ?לו על קברו של רבי טרפון בק?ד?ית?א שבצפונה של ארץ ישראל. לקבר רבי טרפון עולים רבים לבקש בקשות ומ?שאלות.
• א?לה אטלנטית ליד קברו של רבי יונתן בן עוזיאל בעמוּקה. ליד קברו של צדיק זה (נכתב עליו בספר זה בפרק על קברי צדיקים) נטוע עץ א?לה אטלנטית. בצ?לו של העץ יכולים להסתופף מאות, ויש אומרים עד אלף איש.
המאמינים טוענים שהעלים הירוקים של העץ יעילים לריפוי מחלות שונות. ליד הקבר מצוי מעיין מים זכּים. המסורת מספרת שביום פטירתו של רבי יונתן
בן עוזיאל החלו מי המעיין לפ?כּות ועץ הא?לה האטלנטית החל לצמוח.
קברו של רבי יונתן בן עוזיאל פוקדים ל?רוב אנשים הכמהים לזוגיוּת, לשיפור חיי הזוגיות, וכדומה. על עץ הא?לה האטלנטית שליד הקבר נוהגים לתלות רצועות צבעוניות. למרגלות העץ וליד הקבר נוהגים להדליק נ?רות ולהניח ז?רי פרחים שהובאו מחתונות אותן מבקשים "לשכפל" לא מעטים מהפוקדים את הקבר והעץ.
• עץ הא?לה האטלנטית ליד קברו של רבי חנינא בן-דוֹס?א. הקבר מצוי במרכז הכפר ע?ר?אב??ה השוכן בבקעת ס?כ?נ?ין שבגליל. שם נטוע עץ הא?לה האטלנטית. העץ מש??לח יונקותיו על קברו של רבי חנינא בן-דוֹס?א. הקבר הוּזכר כבר בספר?י נוסעים לארץ ישראל.
אנשים מבּני דתות שונות נוהגים לעלות להשתטח על הקבר. הם נוהגים לפקוד את העץ ואת הקבר, לבקש בקשות, בדרך כלל על ידי תליית פיסות בד על ענפיו או להדליק נ?רות למרגלותיו.
• א?לת המסטיק. העץ מצוי ליד קבר בדווי ליד מג'ד א?ל-כּוּרוּם. המדובר בעץ א?לת המסטיק. עולים אליו לרגל תושבי ארץ ישראל בני ע?דות ודתות שונות, ל?רוב בני דת הא?סלם. בתום התפילה והצגת הבקשה תולים על גזעו ועל ענפיו של העץ רצועות בד צבעוניות.
הקבר שלידו שתול העץ, הוא קברו של שיח' בדווי בשם פאריס. שיח' זה מקוּדש לתוש??בי הסביבה הערבים ובייחוד לתושבי מ?ג?'ד-א?ל-כּוּרוּם.
• עץ הזית ליד קברו של שיח' עבדאללה א?בּוּ ס?ינאן. במרכזו של מטע זיתים, השוכן צפונית לכפר א?בּוּ סינאן, מצוי קברו של שיח' עבדאללה. השיח', בן המאה האחת-עשרה, הוא אחד ממייסדיה של הדת הדרוזית.
הקבר חצוב למרגלותיו של עץ זית עתיק יומין. כדרכם של רבים מעצי הזית, גזעו של עץ זה מפוצל לגזעי מ?שנה. אלה ניצבים בכע?ין מעגל שקוטרו כעשרה מטרים. במרכזו של המעגל מצוי קברו של שיח' עבדאללה. סביב הקבר, על גזעי עץ הזית המבקרים מניחים המתפללים חלקי פיסות או תמונות של אנשים הקדושים לעדה הדרוזית והכול לשם מילוי מ?שאלות ל?בם.
ובסמוך לו, חלקם הגדול של הבדים הנתלים הם בצבע ירוק צבע החיים צבע החיוּת. זוהי סגולה לחיים טובים וארוכים. העץ קדוש בעיקר לדרוזים, אך גם למוסלמים. עולים לרגל אל הקבר והעץ בע?תוֹת של צרה ומצוקה וגם בעתות שמחות (לידה, חתונה, וכדומה).
• חורשת עצי האלון באוּם א?ל-שראטיס, נבּי סבּלאן בהר זבוּל. בחורשת עצי האלון ברכס הרי מ?ירון נמצא מ?תחם נ?בּי סבּלאן. על פי האמונה הדרוזית, סבּלאן הוא זבולון המקראי, בנו של יעקב אבינו. הוא נחשב לקדוש ולאחד מנביאי הדת הדרוזית.
חורשה זו היא אחד מהאתרים המקודשים ביותר לדרוזים. עץ האלון המצוי הוא השולט בחורשה. זו קרויה על ידי הדרוזים והמוסלמים בשם אוּם א?ל-שראטיס ("א?ם הסמרטוטים"). זאת "על שם" הבדים, הבגדים והסמרטוטים שתוֹלים הפוקדים את החורשה על גבי גזעי העצים וענפיהם. נראה שהמאמינים משאירים על העצים שבחורשה זו לא רק פיסות בדים, אלא גם בגדים שלמים הראויים לשימוש, אותם נוהגים העניים לקחת. בכך המאמין מ?ע?צים את מ?שאלתו על ידי תרומה לקהילה.
עצי מ?שאלות מפורסמים מחוץ לארץ ישראל
בכל העולם מצויים עצי מ?שאלות רבים. הם מהווים מקומות לעלייה לרגל לבקשת מ?שאלות, לתפילה, כדומה. העצים פרושׂים על פני כל רחבי תבל.
להלן כמה מהמיוחדים שבהם:
• העץ של בודהא בבּוּדהגיא שבהודו. על פי האמונה הבודהיסטית, מתחת לעץ ישב בודהא. שם אכל את קערת האורז בחלב ושם הגיע לה?ארה.
• עץ המשאלות בגנו השמ?ימי של האל אנדרה. זהו עץ פריגאטה, שהפונים אליו מצליחים על פי האמונה להגשים את כל מ?שאלות לבם.
• עץ המנגו במקדש א?קמבארינתה בקוֹנצ'יפוראם במדינת ט?אמיל נאדוּ שבהודו. אומדים את גילו של העץ בכאלף וחמש מאות שנים. מעניינת התופעה הקשורה לעץ: ארבעה ענפים היוצאים מגזע העץ מניבים כל אחד פ??רות מנגו מזן אחר. המאמינים ההינדים טוענים שארבעת הענפים הם ארבע הו?ודוֹת. ליד העץ המרשים מצוי מקדש לאל ש?יו?וה.
• עץ שמתחתיו ישב בודהא בסרי-לאנקה. עצם ישיבתו של בודהא סביב העץ קידשה אותו. הפוקדים עץ זה חוסים בצ?לו, או מ?שאירים על גזעו ועל גבעוליו פתקים ויריעות בד.
• עץ המקודש לא?לה טארוֹלאהה במדינת ב??יהאר שבהודו. המסורת מספרת שסביב עץ הא?לה התרחש בעבר הרחוק חיזיון שמימי נדיר. מאז נוהגים תוש??בי המקום לחגוג אירוע זה חודש שלם מ?די שנה בשנה.
וכאמור, הרשימה עוד ארוכה.
הקדשת עצים לכבוד אנשים או לז?כרם
תופעה מעניינת הקיימת, לפחות בישראל, היא נטיעת עצים לכבודם או לזכרם של אנשים. כאמור, זו תופעה נפוצה בישראל, אך קיימת ללא ספק גם בארצות אחרות.
לתופעה כמה פנים:
• אדם נוטע עץ בחצר ביתו לכבוד, או לזכר בן משפחה, או אדם יקר אחר. העץ לכשיגדל, יהווה כעין אנדרטה חיה לכבּד את אותו אדם. יש שנטיעות אלה נעשות לאדם עוד בחייו (למשל ביום לידה של תינוק, או ביום ההולדת). יש שאדם נוטע את העץ לזכרו של אדם היקר לו שנפרד מעולם החיים.
עצים אלה י?ל?ווּ את האדם כל חייו, שהרי העץ נטוע קרוב אליו ל?רוב בחצ?ר ביתו. יש בכך מע?ין הקדשה של העץ.
• תופעה של נטיעת עץ באחד מהיערות, או באחת החורשות, בישראל. הבעלות על החורשה (או היער) היא של הקק"ל. אדם תורם מכספו לקק"ל. זו נוטעת עץ (או עצים) על פי הסיכום עם האדם התורם, באחד מיערות קק"ל, ל?רוב ביער שהוגדר ונקבע עם התורם. התורם מקבל מהקק"ל תעודה המעידה על תרומתו ועל קיומו של עץ שניטע לכבודו, או לזכרו, של מישהו. לא תמיד מצוין המיקום הגיאוגרפי של היער וגם אם הדבר מצוין הרי שאין מדובר בעץ מוגדר ומסוים, שאפשר להצביע עליו שניטע על פי בקשת התורם. העיקר כאן הוא התחושה שיש לכבודו, או לזכרו, של אדם עץ או עצים שניטעו בחורשות או ביערות קק"ל.
בכל אותם יערות, העצים הם המ?שרים את הע?צמה ומעניקים את תחושת הה?תעלוּת האופפת את כל הפוקדים והמבקרים ביערות ובחורשות שנטע?ה הקק"ל.
ארץ ישראל מלאה יערות
למ?ן תקומת מדינת ישראל, הקק"ל לא נחה ולא שקטה כאשר נטעה וממשיכה לנטוע יערות ברחבי מדינת ישראל מהצפון ועד הדרום.
מספר היערות (שנקראים גם בשם פארקים) אינו קטן. אפשר לומר שהקק"ל "החזירה" את הצבע הירוק לארץ ישראל.
כל מי שרוצה להרחיב דעת על היערות והפארקים שנטעה קק"ל מומלץ שיפנה לאתר קק"ל באינטרנט.
להלן סוגי היערות הפרושׂים בישראל:
• יערות לזכר קדושים. הצורך בנטיעת יערות קדושים נוצר לאחר שואת היהודים באירופה במלחמת העולם השנייה. כאן המטרה היא להנציח את ששת מיליוני היהודים שנרצחו על ידי הנאצים והוכרזו כקדושים לאומה היהודית.
ברוח זו, קק"ל נטעה בהרי ירושלים את "יער הקדושים". היער ממוקם על שתי גדותיו של נחל כ??ס?לוֹן, בין השפלה במערב ובין מושב שוֹאבה במזרח. נטועים בו שישה מיליון עצים לזכר ששת המיליונים שנספו בשואת אירופה.
בפינות היער השונות ב??ינות לעצים, מצויים מוקדים שונים: יש כאלה שמונצחים בהם שמות הקהילות היהודיות שנמחו בשואה. בנוסף, קיימות ביער אנדרטאות שונות: האנדרטה המרכזית היא אנדרטת "מגילת האש". אנדרטה זו, העשויה מברונזה, מתנשאת לגובה של שמונה מטרים. היא נקבעה על פסגה רמה ביער. הפסל מהווה אנדרטה לזכר הנ?ספים בשואה. האנדרטה מעוצבת בצורת סמל האינסוף.
באנדרטאות אחרות מצוינים שמות חסידי אומות העולם שסייעו בהצלת יהודים בשואת אירופה וכן שמות התורמים שסייעו להקמת פרויקט יער הקדושים.
ביער מסלולי טיולים. את היער פוקדים אנשים בכל עתות השנה, אך בעיקר ביום הזיכרון לשואה. כך העץ/העצים שקוּדשוּ משמשים מצבת זיכרון לדורות הבאים.
• יערות קהילתיים. גם זהו פרויקט של הקק"ל. הנצחת קהילות שונות, כאלה שהיו קיימות וחוסלו או שנכחדו, או למען קהילות הקיימות בישראל של היום. כאמור, זהו עוד מנוף בעל שני חלקים: האחד הוא הערך האקולוגי לייעור הארץ והשני עניינו הנצחת קהילות. בכל היערות האלה, העצים הם המוקד המנציח והמ?ק?ד??שׁ. להלן כמה דוגמות של יערות קהילתיים: יער המלאכים (בשעריה של קריית גת). היער בא להנציח את קהילת יהודי לוס אנג'לס. השם המלאכים נגזר משם העיר Angels = מלאכים; יער יהדות תימן בהרי יהודה ליד מושב כ??ס?לוֹן: יער ראש העין. האחרון נתרם על ידי עיריית ראש העין בשיתוף עם קק"ל; פארק יער שוֹהם. זהו מפעל של הקק"ל בשיתוף עם ארגונים ירוקים שונים והר?שות המקומית של שוֹהם.
יערות גשם
תופעה מעניינת הפרושׂה במוקדים שונים ברחבי העולם. יער גשם הוא יער המאוּפיין בכמות הגשמים הר?בּה שיורדת בו. המדובר במשקעים שנתיים שנעים בטווח של 2,000-1,700 מ"מ (ולעתים אף יותר!).
ש??פעת המים והצמחייה הצפופה (עצים וצמחים אחרים) הביאו להערכה שביערות גשם מצויים לפחות שני שלישים מברוּאי העולם: בעלי חיים וצמחים. המדובר במאות מיליוני מינים של צמחים ובעלי חיים, שחלקם הגדול עדיין לא התגלה, או נחקר ביסודיות. עושרם הטבעי של יערות הגשם הביא לכך שמהמצוי בו מוּפקוֹת תרופות טבעיות לא מעטות.
ישנם שני סוגים של יערות גשם:
• יערות גשם טרוֹפּיים. יערות אלה נמצאים באזורים טרופיים, בקרבת קו המשווה, בין חוּג הסרטן לחוּג הגדי. כן מצויים יערות כאלה בדרום-מזרח אסיה (ממיאנמר לאינדונזיה ולפּפּוּאה-ניוּ ג?ינ?י, צפון אוסטרליה ומזרחהּ), באפריקה הם משתרעים מדרום לישימון הסהרה (מקמרוּן לקונגו), בדרום אמריקה ובמרכזה, ובאיים רבים באוקיינוס השקט.
• יערות גשם ממוּזגים. יערות אלה נמצאים בחופים של אזורים ממוזגים באזור החוף המערבי של צפון אמריקה, באירופה, במזרח אסיה ובדרומה, בדרום אוסטרליה ובניו זילנד.
ע?צמה גבוהה ותחושת ה?תע?לוּת היא נחלתו של כל מי שמסתובב ביערות גשם. זהו שילוב מרשים של העצים הגדולים, הירוקים והצפופים, הצמחייה הסבוּכה בצד ש??פעת המים המצויה שם.
למרבה הצער, ישנם לא מעט אנשים חסרי מצפּוּן ותאבי ממון שעסוקים בכריתת העצים ביערות הגשם ברחבי העולם. בכך הם מביאים להכחדה מסוכנת של אתרים טבעיים וייחודיים אלה. הם פשוט הורסים את תשתיות הטבע.
"האיש הירוק" המסתורי מיתולוגיה במיטבה
את הפרק העוסק בפולחני עצים כדאי לחתום בנושא מסתורי-מיסטי, אך מעניין. המדובר בנושא שמעסיק את האנושות תקופה ארוכה מה שנקרא בשם "האיש הירוק" (The Green Man).
דמותו של האיש הירוק מופיעה בתחריטים על עמודים רומיים שהתגלו בטורקיה. מעריכים שנעשו החל מהמאה השנייה לספירה. באיורים אלה נראה איש הגשם רציני וחמוּר ס?ב?ר, כשפּניו מביעים מסתורין מציץ מב??ינוֹת לסבך של עלים וש??ר?כים.
דמות האיש הירוק המסתורי מופיעה במיתולוגיות של אוּמוֹת רבות ברחבי העולם. דמות פניו מופיעה באיורים ובתחריטים במקדשים עתיקים הפרושׂים במדינת רג'יסטן שבהודו, ועל גגות כנסיות וקתדרלות בבריטניה.
האיש הירוק מצוי גם בתחריטים ובאיורים במרכזי תפילה במדינות שונות באירופה ביניהן פולין, איטליה, ספרד, הולנד, גרמניה והונגריה. בקיצור, ברוב מדינות אירופה.
פניו של האיש הירוק נמצאו חקוקים גם על גגות בנקים ובּוּרסות בניו-יורק ובשיקגו. מראה פניו תמיד רציני חמוּר ס?ב?ר.
לא בעבר ואף לא כיום אין מי שיכול לומר מיהו האיש הירוק, מה תפקידו וייעודו ביקום, וכדומה. מה שברור שהאיש הירוק מככּב במארג מיתולוגי החובק העולם.
להלן לקט של אמונות, אגדות והשערות הקשורות לאיש הירוק, הווייתו, מציאותו ותפקידו (או תפקידיו) שליקט מחבר ספר זה:
• רוֹבּין הוּד האם הוא צ?לו של האיש הירוק?
• ס?ר גאווין מופיע באגדה אנגלית עתיקה, שם הוא מככּב כ"אבּיר הירוק".
• דמויות מיתולוגיות בעולם המערבי כמו ג'ק הירוק, ג'ורג' הירוק, הזקן מן היער, ועוד.
• על קירות הקתדרלה של העיר אקסטר שבאנגליה חרוטים חמישה "אישים ירוקים".
• בספרי אגדות ומסורות שונות (ל?רוב מאירופה) נשאלת השאלה האם יש גם "אישה ירוקה"? הרי תשובה היא שא?ין.
• הריכוזים הגדולים ביותר של האיש הירוק (פסלים, תחריטים ואיורים) קיימים באירופה. אלה מצויים בצורה בולטת ביערות או בחורשות מוֹריקות. כאן נשאלות השאלות אם האיש הירוק הוא "א?ל היער"? או אולי "רוּח היער"? או אולי "אל המוות והתחייה"? כל השאלות נשארות ללא תשובה ופתרון.
זה אופייה של מיסטיקה ומיתולוגיה.
• בנפאל ובהודו קיימת דמותו של הא?ל קירטימיקה. זהו הא?ל השומר על האדם מפני הרוע והרשע. דמותו דומה לדמותו של האיש הירוק, השכיח בעולם המערבי.
• על קירות מקדשים בהודו ובנפאל ישנם תחריטים של הא?ל ההינדי צ'פי, שדמותו כדמות האיש הירוק. גם תפקידו של הא?ל הזה הוא להרחיק את הרוע והרשע.
• דמותו של האיש הירוק מופיעה בתחריטים, בפסלים ובאיורים לאורכן של דרך הבשמים ודרך המשי, שהן כידוע דרכים חוצות עולם.
• תחריטי האיש הירוק מצויים גם במערות בספרד.
• פסלי האיש הירוק ותחריטים שלו מצויים במ?קדשים ובכנסיות ברחבי העולם עוד מתקופות קדומות.
• מעניינת התופעה של תחריטים ופסלים של האיש הירוק המופיעים במספר רב ומרשים בתוך כנסיות ועל גגותיהן ולעתים מספרם גדול יותר ממספר הצלבים.
כדאי לציין שברחבי העולם (בעיקר במדינות אירופה) התפתחו טקסים ופולחנים סביב האיש הירוק.
המסתורין נשארו. האיש הירוק נשאר דמות שנראית מיתולוגית, דמות שאיש לא ראה אותה, אך היא מככּבת ברבּוֹת מתרבויות העולם. הכול ס?ב סביב היער, סביב העצים שבּוֹ, סביב פולחני עצים.
אכן, מיתולוגיה במיטבה.
ספר מעניין בנושא איש היער הוא:
The Quest for the Green Man/John Matthews. A, Godsfield Press, 2001.
מילות לסיום
עצים הם חלק מהוויית הטבע. האדם חי תמיד בסביבתם. קדוּשתם של עצים ופולחני עצים מ?קיפה את כל תרבויות העולם, כבר מתקופות קדומות. כל אלה הם עדוּת לקשר של האדם לעצים ברוח שנאמר: "כי האדם עץ השדה".
לקריאה נוספת על לימודי נטורופתיה
