מאת: נעמה בן שמחון
"המעגל הוואסו-מוטורי" הוא מושג יסוד בטיפול בפסיכותרפיה גופנית, שמאפשר לנו להכיר זווית נוספת שלנו, להבין איפה אפשר לשחרר ולאן להזרים אנרגיה
"אני גמורה, אני חייבת עוד חופש אחרי החופש הזה", "אחי, לא עשיתי כלללו-םם, אין מצב שאני מזיז את עצמי עכשיו". שני המשפטים הללו הם דוגמאות לתגובה לקראת סיום של תהליך, או של תקופה ולקראת משהו חדש. שנה מסתיימת, חופשת לימודים, חגים ושנה חדשה מתחילה. מה העמדה הרגשית והאנרגטית שלנו כלפי התחלה חדשה? או במילים אחרות: איפה אנחנו על "המעגל הוואסו-מוטורי"?
"המעגל הוואסו-מוטורי" הינו אחד המושגים הבסיסיים בפסיכותרפיה גופנית, שפיתחה גרדה בוייסן. המעגל מתאר תהליך מחזורי המתרחש במישור הרגשי והגופני (פסיכו-פיזי), בכל חוויה בחיינו.
המעגל מורכב מארבעה שלבים:
1. גירוי: גורם כלשהו שמתחיל שרשרת תגובות,
o למשל: אני רואה פרסומת לשוקולד.
2. טעינה: התגבשות של רצון, רגש או מחשבה, וחיפוש דרך לביטוי ומימוש שלהם. מאופיין במתח שרירי ורגשי.
o בדוגמת השוקולד: מיד עולות מחשבות: "בא לי שוקולד!" ו-"קיבלתי בונבוניירה מדודה בלומה".
o אני הולכת למטבח, ומחפשת איפה הסתרתי את הבונבוניירה.
3. פריקה/ביטוי: ביטוי הרגשות/התחושות, סיפוק הרצון. מאופיין בשחרור ובפחות שליטה.
o אני מוצאת את השוקולד, אני קורעת את העטיפה ומיד שוקולד מתוק נמס לי בפה, אההה. תענוג!
4. מנוחה: חזרה לאיזון, רגיעה.
o אני אוספת פירור, מחזירה את הקופסה וחוזרת לעיסוקיי.
בדקו איפה אתם על המעגל "הוואסו-מוטורי" - ממש עכשיו ברגע זה: האם אתם נינוחים, עם תחושת נמנום, "נחים"? אולי הבנה או רעיון חדש מגרים את המחשבה ו"מטעינים" אתכם?
השלבים הללו מאפיינים כל תהליך פיזי ורגשי בחיינו: נשימה, סקס, ויכוח עם קולגה, נסיעה על הכביש, ראיון עבודה, שיעור בכיתה, חיזור ובניית קשר, וגם- שנת לימודים. כל שלב הוא טבעי ובריא, והשלמת המעגל באופן מלא בלי "תקיעויות בדרך" חיונית ליכולת שלנו לוויסות עצמי, ליחסים תקינים עם עצמנו ועם הסביבה ולבריאות פיזית ורגשית. מעגל מלא ותקין מאפשר לנו "להתאושש" ולחזור לשגרת חיים אחרי תקופות קשות או מאורעות מאתגרים, ואף להמשיך ולהתפתח.
אבל... מה קורה כאשר יש "שיבושים"? כאשר נתקעים או מדלגים על אחד השלבים? הפרעה במחזור המעגל יכולה להיות בכל אחד מהחלקים. בדוגמה שהובאה בתחילת מאמר זה מתואר שיבוש בשלב המנוחה: מצד אחד משהי ש"לא יודעת לנוח", ומצד שני מי ש"שקע" לתוך מנוחה בחוסר אנרגיה מוחלט.
די ברור מה יכול לקרות במקרים האלו: כאשר אין אפשרות למנוחה, יש שחיקה. מעבר מהיר מגירוי/תהליך אחד לשני לא מאפשר "למלא מצברים", לעכל ולהפנים את מה שאירע, ולתחושה שאנו "רודפים אחרי הזנב של עצמנו". מצד שני, מנוחה ארוכה מאוד קשורה בהתכנסות פנימה, חוסר אנרגיה לחיים ודיכאון.
בוודאי אתם מכירים גם אנשים עם שיבוש בשלב הפריקה: כאלו שמתפרצים על כל דבר קטן, אימפולסיביים, עם שליטה עצמית נמוכה (אלו למשל- יחסלו את כל הבונבוניירה). כנגד, יש גם אנשים עם פריקה מועטה, או ללא פריקה בכלל. אלו ששומרים את הכעס בבטן אבל נוטרים טינה, בשליטה מרובה ומתח שרירי גבוה. הם לא יאכלו אף שוקולד מהבונבוניירה, כי "אסור", אבל אולי יפתחו אולכוס.
לכולנו יש נטייה לשיבוש של אחד מהחלקים, דפוס רגשי ופיזי שמאפיין אותנו, אך עדיין מאפשר לנו לחיות חיים מלאים. כאשר השיבוש חמור ויכולת הוויסות העצמי נפגעת, למשל בעקבות אירוע עוצמתי מאוד, נרצה עזרה ותמיכה כדי להתגבר - החל מחיבוק של חברה טובה, ועד לפנייה לטיפול ולעזרה מקצועית.
ולסיום, לקראת השנה החדשה, באיזה שלב על המעגל אני מזהה שיש לי שיבוש, תקיעות? מה יכול לעזור לי לזרימה מלאה יותר השנה?
הכותבת היא סטודנטית במגמת פסיכותרפיה גופנית ומאמנת אישית
