צוללים לעומק הקי
סיכום סדנת שיאצו מעשית לבוגרי שנה א' באילת, ינואר 2015
מאת: שיר וולוצקי ברש
זה דרש עלייה על מטוס לאילת, בהייה בנוף המרהיב שהשתקף מהחלון והופ- נחיתה בעיר הדרומית. הגעתי למשכנה החדש והמזמין של השלוחה הכי דרומית שלנו, וזו עם הכי הרבה ווייב. באתי לבקר, להרגיש את הדור החדש שהתחיל את הדרך ולהציף את הוותיקים בכמה רעיונות טיפוליים.
ידעתי שגם אם זה יהיה עמוס מידי- יש להם קפטן יציב, הם יודעים לשחות וחלקם גם צוללנים בכירים, אז יהיה בסדר. את הסדנה פתחתי "בתנאים מקדימים": "כל מה שאני אעביר פה היום, הוא מתוך נקודת מוצא שאתם יודעים להישען. עקרונות השיאצו חקוקים לכם בנשמה, ואין שום סיבה לתקן אתכם מבחינה טכנית... "
והאילתים? זורמים. ברור.
התרגיל הראשון שלנו היה לפעול אל ה"זום אווט"= להרחיב את התודעה בזמן ההישענות אל גבולות החיבור הרחוקים ביותר האפשריים, לצאת מתוך ההישענות הכולאת את הקי בין הידיים, לזו המאפשרת התפשטות ותנועה של קי במרחב. הם הרגישו את האפקט מיד.
הדגשתי את משמעות העבודה עם בושי (אגודלים)- כעבודה "ממוקדת" רק בזכות העובדה שהיא מחייבת יותר נוכחות של יד אם. בזכות העובדה שגם לאגודל עצמו יש אצבעות תמיכה בתוך ההישענות, אנחנו מצליחים לדייק יותר את ההישענות- כי הגברנו את ההקשבה בתוכה. זה מה שיד האם עושה. מקשיבה.
"טבלנו במים" כלומר, בעומק הקי. ניסינו להבין מהו עומק המרידיאן אותו אני פוגש, מהי חסימה של קי ואיך היא מרגישה, כל זאת בשביל ללמוד להימנע מחסימה ולאפשר השפעה מרבית על הקי מבלי להפריע לו.
שמנו דגש על עקרון הפשטות ועל עקרון ה- Being ולא ה- Doing, הוא מתאפשר כאשר מינימום פעולה, מייצרת מקסימום אפקט, בתקווה שיבוא יום ונצליח להשיל מאתנו את כל הרעש המיותר בתוך טיפול.
סיימנו בתרגיל שמדגיש כי כל מגע מייצר תגובה. אין אופציה אחרת. האפקט מתרחש כל הזמן. עלינו רק לזהות אותו, ולא להגביל אותו. כמעט הוצפנו, אבל ידענו לעצור בזמן.
או אולי זה בגלל שהייתה לי טיסה לתפוס... אחרת עוד הייתי ממשיכה...
תודה לאילתים על קבלת הפנים החמה, לשנה ב' שצמאים תמיד לעוד מפגש, ולשנה א' שהסכימו פשוט להיות נוכחים.
נתראה בקרוב!
