ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


עבודה עם כאב בגישת הזן-שיאצו / רחל תורג'מן

עבודה עם כאב בגישת הזן-שיאצו / רחל תורג'מן
 מתוך:סופ"ש שיאצו 2014- גבעת חביבה.      תקציר: שושנה נתיב


עבודה עם כאב בגישת הזן-שיאצו / רחל תורג'מןמי מאיתנו סובל מכאב? מחוסר נוחות? מכאב כרוני? בעולם המערבי נוטים להתייחס לכאב כמעין גזירת גורל סובלים בשקט, לוקחים משככי כאבים או מחכים שיעבור, ניגשים לטפל רק אם המצב חמור.

כאב הוא דבר חשוב. הוא מעורר אותנו להבין שמשהו לא בסדר, הוא איתות שמבקש מאתנו להגיב אליו באופן כלשהו, כדי שנפתור את המצב הבעייתי שיצר אותו.

פיזיולוגית, יכולות להיות סיבות שונות לכאב עודף/ חוסר של אספקת חמצן לרקמה, כיווץ/ מתיחה של שרירים/ רצועות/ גידים, עודף רעלים שלא מוצאים את דרכם החוצה, ועוד. רצפטורים של כאב המפוזרים ברקמות שולחים למוח מידע על אותה הפרעה בפעילות התקינה והמוח הוא זה שמתרגם את המידע לכאב ושולח אותו בחזרה לרקמה על מנת להתריע על אותו ליקוי.

ברפואה המערבית מטפלים בכאב או על ידי כימיקלים (משככי כאב), או על ידי פעולה כירורגית שתשתיק את העצב שמאותת כאב. זאת אומרת- משתיקים את האיתות בזמן שהסיבה לכאב עדיין קיימת.

בעולם הזן ישנו משפט: "תודעה סובלת חסומה על ידי כאב". הכאב חוסם ממני אפשרות להגיע לתודעה שאיננה סובלת. אם נרצה להגיע לתודעה שאיננה סובלת אנחנו צריכים להתמודד עם הכאב, באמצעות ההתמודדות נהיה מסוגלים להתפתח, להעמיק ולהגיע למרחב תודעתי לא סובל שבו נוכל להמשיך להתפתח ולשגשג. הכאב חוסם אותנו ומשאיר אותנו במרחב תודעתי סובל, סטטי, שמונע מאתנו התפתחות.

במונחים של תנועת קי הכאב הוא סוג של סטגנציה, קיבעון, חוסר תנועה. במושגים של קיו וג'יטסו- נראה קיבעון של קיו וג'יטסו במרידיאנים מסוימים = מצב של מחלה.
הכאב בשיאצו משרת אותנו- הוא נציג של הקיו. יש לנו בגוף צורך שלא נענה אבל אין לו כוח להעביר את המסר, אז הכאב בא ומתריע בשמו שיש בעיה. הכאב יכול להופיע או במקום הקיו או במקום אחר, אבל כל מטרתו היא להתריע שקיים קיו בגוף.

בקליניקה, אם נצליח להתמודד עם הכאב יחד עם המטופל- יש סיכוי שה'קשר' של הכאב ייפרם, המטופל יחווה ריאקציות, שיכולות לעיתים להיות גם דרמטיות, ותנועה תתחיל להיווצר במקום הקיבעון- תנועה שתוביל תהליך שינוי שסופו סיפוק הצורך של הקיו.

תרגיל- מדיטציה
שלב א'- נביא את הגוף למצב רגיעה- גוף רפוי- נעבור על האיברים השונים ונרפה אותם, נשימה אל הבטן.
שלב ב'- נעביר את תשומת הלב אל מקום/ות כואב/ים.
שלב ג'- תשומת לב אל התאים שמסביב לאזור הכאב- האם יש בהם מתח או כיווץ. נהיה מודעים לרמת המתח/ הכיווץ, לאט לאט נרכך את התאים המתוחים והמכווצים.
שלב ד'- נאפשר לכאב להיות. נקבל אותו כמו שהוא. לא ננסה לפעול מולו. נתבונן בו כפי שהוא.
שלב ה'- ננסה לאפיין את הכאב- צבע, צורה, מרקם, דימוי כל דימוי שעולה בנו ומתייצב אצלנו בתודעה.
שלב ו'- נשאל את הכאב שאלה- מה הצורך שלך? למה אתה כאן?
שלב ז'- נאפשר לכאב למלא את הצורך שלו לפי מה שהוא ענה. רק נפנה דרך בגוף לדברים לקרות ונתבונן על איך שהם קורים.

תגובות אפשריות למדיטציה:
- התפוגגות של הכאב, תחושה שהוא בא על סיפוקו/ יצא מהגוף/ הגיע בגוף אל מקום אחר שם הוא כבר לא כאב אלא חלק אינטגרלי חיוני מהגוף.

- הופעה של כאב במקום אחר.

- רגש שעולה בעקבות המדיטציה- פחד, כעס, ייאוש, וכו'.
מה שעשינו בעצם במדיטציה זה חיבור של הגוף לתודעה. זה מה שאנחנו עושים בשיאצו. לא לחשוב על הכאב מהראש. להתחבר עם התודעה שלנו אל החוויה הגופנית. לא תמיד משנה אם נקבל מהכאב תשובות לשאלות שלנו, אם הצלחנו ליצור את החיבור בין הגוף לתודעה כבר עשינו דרך משמעותית.

בתחילת הסדנה דיברנו על תודעה לא-סובלת. ברגע שאנחנו מאפשרים רגיעה בגוף והשקטה של הראש אנחנו בעצם מאפשרים לתודעה הלא-סובלת "לגשת לשוחח" עם הגוף, לראות מה הצורך שלו ולעזור לו להשתנות.

במצבים של טראומה פיזית, חבלה מכל סוג שהוא, הגוף באופן אוטומטי מגונן על הכאב. כל הרקמות שסביב הכאב ולפעמים גם רחוקות יותר- מתכווצות ומגוננות על הכאב שלא ייפגע יותר, שלא ייצטרך להתאמץ. לפעמים הן נשארות מכווצות גם זמן רב לאחר הריפוי הפיזי. התודעה הסובלת סגרה את האזור והפכה אותו לסטטי. ככל שנצליח להרפות את הכיווץ הזה- נאפשר לדם, ללימפה ולקי לזרום אל האזור ולרפא אותו.

דימויים הם דרך נפלאה ליצור ריפוי. דימויים ורגשות משפיעים מאד על תנועת הקי בגוף. לדוגמא- פחד וחרדה מורידים את היכולת החיסונית של הגוף, כעס הופך את הדם לחומצי. כמובן שלאורך זמן זה יוצר מצב של מחלה. ולכן- גם בדרך הריפוי נשלב דימויים כדי להשפיע על הקי לשנות את ההתארגנות שלו לתנועה תקינה.

שילוב הכלי של שיחה עם כאב בטיפול:
ניגש לאזור הכואב, נחפש יחד עם המטופל נקודה אסטרטגית שבה הוא מרגיש את הכאב באופן משמעותי. המטופל מרגיש את הכאב כאן ועכשיו. מבקשים מהמטופל לוודא שהוא נושם, שהגוף והתודעה שלו שקטים, מרככים ומרפים את התאים שסביב הכאב, ורק מתבוננים בכאב.
דוגמא לדיאלוג:

- בוא נתבונן במקום הכאב, מה אתה רואה שם? (אם יש צורך בהכוונה- צבע, מרקם, צורה, דימוי בתמונה, בקול, בריח) צבע שחור.
- תנסה להביא רגע אור לשם, תדליק שם פנס, מה אתה רואה? - מקום חלול.
- מה חסר שם? - חומר.
- איזה חומר? חומר טוב.
- תנסה לראות איפה בגוף החומר הטוב הזה נמצא. בחזה מצד שמאל.
- תאפשר לחומר להגיע אל המקום החלול, תפנה לו דרך, לאן הוא צריך ללכת? למעלה.
- רק תאפשר לו להגיע, אתה לא צריך להיות אקטיבי, רק תתבונן איך הוא מגיע אל המקום החלול.
- (אחרי מס' רגעים(:  מה קורה עכשיו? הבאר מתמלאת.
- (המטופל ממשיך לנשום ולהתבונן בתהליך), איך אתה מרגיש עכשיו? אני לא זוכר איפה הכאב היה בדיוק.

במהלך הדיאלוג אנחנו מעודדים את המטופל לנתק את מעורבות הראש בתהליך, לענות תשובות "מהבטן", מתוך התבוננות, מה שעולה אינסטנקטיבית ומתייצב בתודעה הוא התשובה שאותה אנחנו מחפשים.

תרגיל- שילוב הכלי בטיפול
1. נאבחן קיו וג'יטסו בהארה/ במפרק קרוב לאזור הכאב.

2. ניגש לנקודה על מרידיאן הקיו שמצאנו באזור הכואב. נבדוק כמה נקודות כאלו ונבקש מהמטופל לציין כשאנחנו נוגעים בנקודה כואבת במיוחד שמעוררת אצלו כיווץ/ התנגדות.

3. נישאר באותה נקודה בהישענות קבועה ולא משתנה. נבקש מהמטופל לנשום נשימות עמוקות, להרפות את הגוף ולרכך את התאים שסביב הכאב. נסייע למטופל לנהל שיחה עם הכאב כמו שכבר פרטנו: 1. מי אתה? (אפיון הכאב) 2. מה אתה צריך? 3. לאפשר לו למלא את הצורך שלו. אנחנו רק שואלים שאלות פתוחות והכאב עונה.

בעצם השיחה הזו אנחנו מסייעים למטופל להתחבר לתודעה הלא-סובלת שלו, להיפתח למרחב חדש שיאפשר שינוי. לפעמים מספיק שהמטופל רק יזהה מה יושב שם במקום הכאב, רק יזהה ויצליח להגיד את זה בקול בלי להיבהל מזה/ להתנגד לזה/ להתעלם מזה. אפילו אם רק זה קורה כבר עשינו את החיבור בין תודעה לגוף והתהליך אולי ימשיך מעצמו.

הערות נוספות:
- לא צריך לעבוד עם כל נקודת כאב. צריך לזהות נקודות משמעותיות עבור המטופל, שהכאב בהן מבטא מצוקה אמיתית, כאב בלתי נסבל- ואז השיחה עם הכאב תוליד שינוי משמעותי.
- אם המטפל מתחיל להרגיש תוך כדי הסשן את הכאב של המטופל אצלו- לא להיבהל מזה. אנחנו משתדלים לבוא נקיים לטיפול ומשקפים הרבה פעמים למטופל את המתרחש בגוף שלו. לזכור- להישאר עם הארה יציבה, לזכור שהכאב הוא שלו ואנחנו אך ורק משקפים אותו במרחב המשותף שיצרנו. לא להיגרר בעצמנו אחרי הכאב שעלה, לא לקחת את זה אלינו. הכאב הוא של המטופל והוא זה שעושה אתו את התהליך. בסיום הטיפול ובהיפרדות המרחב המשותף סביר שהשיקוף שעלה ייעלם.