מכתב מבוגרי כיתת אימון הולסיטי 2011
איציק היקר !
לפני כשנה, התכנסנו כולנו ברידמן. לא מכירים איש את רעהו ויודעים מעט אם בכלל על האימון. היינו בפתחה של דלת, דלת יציאה למסע מעצים, מאמת ומרתק.
הרבה לפני יום זה, מאחורי הקלעים, יזמת. עשית מעשה. ראית את האדם כשלם ובנית קורס חדש ומשודרג - אימון הוליסטי. לקחת את האימון והעלאת אותו מדרגה. הוספת לו חומרים חיים ונושמים. ראייה ותמיכה טיפולית, אשר כל כך נדרשת בעת מסע פנימי וחיצוני שכזה.
עבודת ה-being שלך מופלאה. בנית עבורנו מסלול צעידה רחב, עמוק ואיכותי. ביצעת התאמה מחשבתית בין שלושה מימדים התפתחותיים נפרדים. האחד מסע אישי שכל אחד ואחת מאיתנו עבר, כמתאמן. השני תהליך הלמידה המקצועי שעברנו כסטודנטים והשלישי העבודה כמאמנים לכל דבר בזוגות ובקבוצות.
לשלושת מימדים מורכבים אלו היה סנכרון כרונולוגי מותאם להפליא - התפתחות תלת ממדית שמהווה שלמות. על כל זה תוסיפו היתוך קבוצתי, עידוד לפתיחות ואחווה, והרי לכם קבוצה הרמונית להפליא שמכירה את המשותף לאדם, את הדומה, את הביחד, ומרגישה אחד.
עבודת ה- doing שלך מרתקת. נתת מופע יחיד של ארבע וחצי שעות מידי שבוע. מופע מהפנט ומרתק. הבאת את החומרים הלימודיים בדרך מעוררת. בעלת תדר אנרגטי גבוה ביותר, אשר נשמר לאורך טווח זמן ארוך. ריתקת את כולנו לאורך כל שנת הלימודים. ואנו ישבנו ערניים ומפוקחים, מכילם ומכילים, נושמים ונושמים את הווייתך.
יישר כוח !
הדרך שעברנו על קצה המזלג:
איציק, מורה דרך, מורה לחיים. אתה צעדת בראש ואנחנו אחריך בשיירה. האסיסטנטים- דודו, סינדי, ענת ורחל צעדו לצידנו בתוכנו ומאחורינו תומכים ומלאי ביטחון ונחישות. יצאנו לדרך מהלכים ומגששים במערה צרה וחשוכה. שנים על גבי שנים עשינו כך. זה, לא היה חדש. התחיל המסע, ולפני שהספקנו להתרגל ליחד הקבוצתי החדש בלי שום הודעה מוקדמת הבחנו בתדהמה באור בקצה המנהרה. הסתבר שיש למערה זו קצה. אנו בקיצור דרך אימוני, הלכנו אחריך איציק והגענו לקצה. יצאנו החוצה ונפתח לנו מרחב של אור, של יופי ושפע. מדבר גדול ולא נודע. קו האופק, שמיים אדמה. רצנו ודילגנו. ילדים נצחיים מאושרים משחקים בערכים.
משם ירדנו במדרון אל העמק, צעדנו אוחזים יד ביד. דרכנו על אבנים, נתקלנו בסלעים, נשרטנו מצמחים קוצניים. אך ללא פשרות הזזנו כל אבן, חקרנו כל קוץ ודרדר. במבט מלמטה, הרגשנו כה קטנים. ילדים פנימיים משחקים בחול, ממלאים צרכים בבור גדול. חלקינו התלכלך, וחלקנו התחפר בחול, וחלק מאיתנו שקע בבוץ.
ואיציק בראש, הגדיר את היעד הבא "ישירות אל הפסגה". ביד חזקה הובלת אותנו אל הפסגה. ההר מלמטה נראה כה גבוהה והעלייה קשה ותלולה. דודו, סינדי, ענת ורחל ללא היסוס עשו עבודת איסוף. המאספים אחזו ידיים, משכו ודחפו. והפערים הצטמצמו. השרירים עבדו היטב והדופק פעם בקצב אחיד ולפתע הגענו. איציק, דודו, סידני, ענת ורחל אנו כמותכם עומדים על הפסגה.
כשאנו יודעים מערות חשוכות, יודעים מרחבים פתוחים ויודעים עמקים נמוכים. על פסגת ההר נבעה מתוכנו עוצמה ממקום של מודעות והכרה. מהפסגה ראינו בבהירות למרחקים. ראינו סביבנו ברדיוס עצום ואין סופי. יכולנו לראות את הצועדים במערה הצרה, ואת אלו המציצים בפחד מתוכה. את אלו המהלכים במדבר הפתוח והלא נודע ואת אלו המתחפרים בחול וגם את אלו השקועים בבוץ בתחתית העמק.
הגענו לנקודת החיבור המשותפת. עכשיו בסופרויז'ן, זה הרגע לחבור אליכם, איציק , דודו, סינדי, ענת ורחל. אל עשייתכם הייעודית. ולהזרים יחדיו אנרגיה הוליסטית אימונית. אנרגיה מקודשת וברוכה לכל אדם שזקוק לעזרה.
באהבה גדולה
כיתת אימון הוליסטי, מחזור 2011, רידמן, ת"א
