מאת: איריס דהאן, מורה לרפלקסולוגיה במכללת רידמן
תהליך ההפריה הוא תהליך בו אנרגיה גברית, המסמלת את שיא האקטיביות,
פוגשת אנרגיה נשית, המסמלת את שיא הפסיביות, ושתיהן יחד יוצרות אדם חדש שיבוא לעולם. המפגש הוא דרמטי, ודברים רבים עלולים להשתבש ולא לאפשר את היצירה החדשה.
התהליך הרפלקסולוגי מאפשר לאתר את ה"שיבושים" הן אצל הגבר והן אצל האישה ומגדיל את הסיכויים למפגש מוצלח, שסופו הפריה והיריון.
חלק מהסיבות לאי פריון קשורות באורח החיים במאה ה- 21:
• אורח חיים לחוץ ותובעני, המביא לסטרס ולחוסר מנוחה.
• גיל ההורות עלה. יותר אנשים הופכים הורים בגיל מבוגר יותר, כאשר הפעילות ההורמונלית בירידה.
• מחלות וזיהומים, בעקבות ריבוי בני זוג וקיום יחסי מין ללא הגנה.
• תזונה: חוסרים בעקבות תזונה לקויה ודיאטות. מזון ומים המזוהמים בכימיקלים, מתכות והורמונים.
בשנה ג' של המסלול ברפלקסולוגיה הסטודנטים מלווים נשים וגברים בניסיונם להרות ולהביא ילד לעולם.
מידע על ההתמחות הקלינית בשנה ג' בשנה שעברה:
הגיעו לטיפול 7 נשים, 2 זוגות. התוצאה: 5 הריונות, מתוכם 4 הריונות לקראת סיום.
המקרים:
1- הפריה טבעית - אישה שהחלימה מסרטן השד, ולכן לא היתה יכולה לעבור טיפולי פוריות. בעקבות טיפולי הכימותרפיה הופסק המחזור לגמרי. לאחר הטיפול הרביעי היא קבלה וסת, ואח"כ נכנסה להיריון.
2- הפריה טבעית- בתמיכה של הורמונים.
3- טיפוליIVF (הפרית מבחנה). ביצית שהופרתה הוחזרה, אך לא התפתח היריון תקין. זו אישה שנכנסה בפעם הראשונה להיריון.
4 - טיפולIVF מוצלח, שהסתיים בהיריון בו נקלטו 2 עוברים (תאומים) .
5- אם פונדקאית, לה יש כבר ילד אחד. היא קיבלה הורמונים ועברה הזרעה.
הגברים: לאחר מס' הטיפולים חל שיפור בספירת הזרע.
הגישה: מפגש עם המטופלים, במקום בו הם נמצאים, תוך התייחסות הוליסטית, לפרמטרים שונים:
• הסיטואציה בחיים
• הזמן במחזור ההורמונלי
• כניסה להיריון באופן טבעי, או תוך כדי טיפולי פוריות.
הכנה היבט כללי: בד"כ כל טיפול רפלקסולוגי מתחיל באבחון, בו אנחנו מתבוננים גם בסימפטום וגם בדפוסים מחשבתיים ורגשיים הקשורים בו. אנחנו מתבוננים באישיותו של המטופל, ובדרך בה בנה את הדפוסים שהביאו אותו לכאב אתו הגיע לטיפול. ובהתאם לאבחון נבחר את האסטרטגיה הטיפולית.
בתהליך ההכנה, עוד לפני שאנחנו מתייחסים לסיפור האישי של המטופל/ת, אנחנו קודם כל פועלים להרגעת הסטרס. והכוונה היא גם לסטרס של חיי היום יום, וגם לסטרס הנוצר סביב הכניסה להיריון: ההתעסקות הטבעית עם ההיריון, הלחץ הסביבתי משפחתי (נו, מתי?), האכזבה בכל חודש מזה שהניסיון לא צלח. ומי שנמצאת בטיפולי פוריות הלחץ גדול עוד יותר, והאכזבה בעקבות קבלת הוסת מועצמת.
הנשים מגיעות אלינו, פעמים רבות, לאחר שחוו כישלונות שוב ושוב. וחשוב להתחיל את המחזור החדש כאשר הגוף מוכן יותר, אנרגטי יותר, רגוע יותר. ממקום של הרפיה ושל נינוחות.
התהליך מתחיל בהכנת הגוף להיריון- תהליך ניקוי: שיפור העיכול, שיפור זרימה כללי בגוף, כדי שלגוף תהיה יותר אנרגיה, שימוש בטכניקות הרפיה, כיוון שהסיכוי שההיריון יקלט, טוב יותר כשהגוף נינוח והלחץ פוחת.
הכנה היבט ספציפי:
חיזוק הקשר בין המצב הפיסי והמצב המנטלי, ו"הלימה" בינהם.
פעמים רבות יש רצון להביא ילד לעולם, אך אין את המוכנות, האשה עדיין איננה בשלה. גוף האשה מוכן הרבה לפני מוכנותה הרגשית והמנטלית.
פעמים רבות אנשים חשים צורך להביא ילד לעולם, אך לצורך הזה צריך הכנה רגשית ומנטלית. יש מעברים מהיותי ילדה לאישה, מהיותי "בת של..." אני הופכת "בת זוג של...". והיריון הוא פרי של זוג, של הקשר בין שני אנשים.
לכן בטיפול המכין אנחנו נתייחס לחלקי האישיות השונים: לתפיסות, לדעות ולמחשבות המיוצגות באצבעות.
לתפיסת ה"אני", ולתפקידו בתוך המבנה הזוגי וכחלק מחברה המיוצג בכרית הרגל.
למצב הרגשי ולדפוסים הרגשיים המיוצגים בשקע של כף הרגל.
ולצרכים האישיים, למצב הבריאותי הכללי ולאינסטינקט ההורות והבאת ילד לעולם המיוצג בעקב הרגל.
בטיפול אנחנו נחזק כל חלק הצריך חיזוק בכף הרגל, וניתן לו את המקום שלו, תוך כדי זרימה ותקשורת עם החלקים האחרים.
הרעיון הוא ליצור הלימה בין הרצון של הגוף האינסטינקט - לבין הרגש, בין המצב הרגשי לבין המחשבות והתפיסות שהמטופלת חיה על פיהן.
תמיכה בתהליך:
מרגע קבלת המחזור ועד הביוץ אנחנו נטפל בטכניקות המעודדות זרימה ופינוי. בשלב זה מומלץ להגיע פעמיים בשבוע.
אם האישה מקבלת טיפול הורמונלי, לא ניגע במע' ההורמונלית. נתרכז במקומות הדורשים חיזוק, נפזר במקומות בהם יש הצטברות, ונלווה תנועה במקומות בהם יש זרימה לא תקינה.
בשבועיים בהם מבשילים הזקיקים נכין את העקב, המשקף את אזור המין. נבחר בטכניקות פותחות, נעבור על המעברים מהשחלות, לחצוצרות ולרחם.
בימים שלפני הביוץ נעבוד בצורה עמוקה ואינטנסיבית על רפלקס הרחם, כדי לעודד השרשה.
כשמתחילים לקחת הורמונים, הגוף מגיב. פעמים רבות יש רגישות יתר, נטיה לבכי, חוסר סבלנות, חוסר ריכוז. הצפה רגשית. ולכן תמיכה מאד חשובה בשלב זה.
מההפריה/ הזרעה/ החזרה ועד להיריון עבודה מרגיעה, נלמד את הגוף פסיביות, הכלה.
זהו שלב פסיבי, אין לנו שליטה עליו, כל שנותר זה להמתין. מה שקרה כבר קרה. או שנוצר היריון או שלא.
גם אם נוצר היריון וגם אם לא נוצר היריון נעזור לגוף לקבל את מה שקרה ולהתכונן.
ה- IVF וההזרעה הם אקטים פולשניים. פעמים רבות הם נחווים כפגיעה באינטימיות. יש נשים שעבורן זו חוויה טראומטית.
לטיפול הרפלקסולוגי יש השפעה מרגיעה, והוא תומך ועוזר לעבור מצבים רגשיים סוערים. בשלב זה נבחר טכניקות פסיביות, סבלניות, מכילות, המלמדות אורך רוח אורך נשימה. נעבוד הרבה על מע' הנשימה.
אם האשה מקבלת מחזור הטיפול שנבחר יהיה עבודה על מע' הורמונלית. המערכת ההורמונלית צריכה להתאזן, לפנות הורמונים מיותרים ולהתחיל מחזור חדש.
נתמוך במטופלת להסתדר עם האכזבה: "זה שוב לא הצליח", האשה חווה תחושת כישלון אישי, או כישלון של הגוף שלה.
התמונה של האשה כאמא מתערערת. סביבה נשים אחרות יולדות והופכות אמהות ולה זה לא קורה. אנחנו מתייחסים לחיזוק האמונה עבודה על צ'קרת הלב עם צ'קרת הבסיס וצ'קרת העין השלישית. אמונה שזה יקרה גם לה.
הטיפול בגברים
כל אחד טופל במקום בו הוא נמצא. תהליך רגיל, ובנוסף היתה התייחסות למערכת ההורמונלית ומערכת הפרשה של הגוף (ניקוי), וכן טיפול בעקב.
אחד הגברים היה מוטרד, לא ישן בלילות. בעקבות הטיפול הוא נרגע, חשב על דברים חדשים שהוא רוצה לעשות, התחיל לישון.
IVF ראשון נכנסו להיריון, ואז ההיריון נפסק. למרות זאת, האשה יצאה אופטימית ועם כוחות, שאם זה קרה פעם אחת, זה יכול לקרות שוב.
כאשר מצבו של כל אחד מבני הזוג משתפר, והם בתשומת לב טובה יותר כלפי הצרכים של עצמם, פעמים רבות גם הקשר הזוגי מתחזק, ואיתו היכולת לתמוך זה בזה ולעבור יחד את האתגר של הטיפולים וההיריון.
תאור תהליך:
אשה בת 41, שהגיעה אלי לאחר 4 ניסיונות הזרעה מתורם ועוד 2 IVF. היא לא רצתה לחכות יותר עד שתמצא בן זוג מתאים והחליטה להביא ילד לעולם, כאם חד הורית.
כשזוג נישא, או מתחייב לחיות יחד, בד"כ המטרה היא להביא ילדים לעולם ולבנות משפחה. והכניסה להיריון היא סופו של תהליך שיש בו התקרבות, בנית זוגיות ובנית הבית על כל משמעויותיו. כשאשה מחליטה יום אחד להביא ילד לעולם, זה פעמים רבות שינוי חד.
במקרה שלפנינו, ראיתי שהאשה איננה מוכנה, איננה בשלה. מצד אחד היא רצתה להיות אמא, ומצד שני היא לא ראתה את עצמה מחזיקה תינוק. החלטתי להתחיל את הטיפול בכל פעם בתרגיל של דימיון מודרך.
במפגש הראשון, המטופלת תארה את עצמה ואת התינוק בחופשת סקי בהרים, עטופים ולבושים היטב בגלל הקור. התינוק שכב לידה על השלג, והיא לא הצליחה לדמיין את עצמה מרימה אותו, ונוגעת בו בגלל הבגדים העבים. בטיפול השלישי, היא כבר דמיינה את עצמה מאמצת תינוקת אל ליבה.
בשיחה עם המטופלת התבהר שהיא מאד חששה, שילדים ילעגו לילד שלה בגלל שאין לו אבא. היא חששה שילעגו לו כמו שלעגו לה כשהיתה ילדה. ושהיא לא תהיה דמות מספיק חזקה לעמוד לצידו ולתמוך בו.
מבחינה פיסית, היא עברה בדיקות, צילום רחם, אולטרסאונד וכו' והכל נמצא תקין.
באיבחון כף הרגל, נמצא חוסר איזון בעיקר בגבול שבין העקב לשקע זהו אזור, המשקף את הילדות המוקדמת, חרדות ופחדים הקשורים לבית ולמשפחה. רצועה זו מתייחסת למשקעים ישנים מהעבר, שהגוף עדיין מחזיק. אזור הרחם ושלפוחית השתן היה נפוח, מחורץ ואדום, עודף גמישות במפרקים.
פיסית: היתה לה נטיה לדלקות בשלפוחית השתן (מופיעה פעם בשנתיים שלוש), וברך שמאל כאבה - הציקה לה באופן קבוע. היא מתעוררת כל לילה למתן שתן וחוזרת לישון.
האשה הגיעה אלי שלושה שבועות לאחר הפרית מבחנה. בהתייעצות עם הרופא שלה, הוחלט להמתין חודש, ואז להמשיך בטיפולי IVF. המפגשים שלנו היו במרווחים של שבוע.
טיפול מס' 1: איבחון ותרגיל בדימיון מודרך.
טיפול מס' 2: 10 דק' דימיון מודרך. הנעה של הקרסול, גיד אכילס. הנעה ועיסוי של הרצועות של כף הרגל. טיפול במע' השתן, המיצגת גם פחד. מגע אינטנסיבי ואיטי, בגבול שבין העקב והשקע, תוך כדי התעכבות על הרפלקסים של שלפוחית השתן, גב תחתון ומע' המין.
תגובה לאחר הטיפול: המטופלת התעוררה בלילה מחלום מפחיד. לא זכרה את תוכנו.
טיפול מס' 3: המטופלת דיווחה שהיא עייפה יותר. היא צריכה לקבל וסת, ולכן היא עצבנית יותר. המחשבות מטרידות אותה, ולמרות שהיא נרדמת מיד, היא מתעוררת באמצע הלילה ועובר זמן עד שהיא חוזרת לישון.
האצבעות מייצגות את הראש, והן היו אדומות ולחות יותר.
העקב מתייחס ליכולת לנוח ולישון שינה מרעננת וטובה.
טיפול זהה למס' 2, בתוספת עבודה על מסגרת העקב ועל האצבעות.
הטיפולים הבאים היו בהתאם לגישה הטיפולית שתוארה קודם.
לאחר הטיפול הרביעי המטופלת התחילה לישון היטב, היו לילות בהם לא התעוררה למתן שתן. ובכף הרגל הנפיחות ברפלקס הרחם והשלפוחית ירדה.
במהלך החודשיים הבאים, רמת הביטחון שלה ברצון להיות אמא ובתחושה ש"יהיה בסדר" גדלה. היא שתפה יותר את משפחתה, וקיבלה תמיכה מאמה. משבוע לשבוע היא נרגעה יותר, גם פיסית וגם רגשית.
3 שבועות לפני ה IVF השלישי, חל שינוי דרסטי בכף הרגל: היא היתה הרבה פחות אדומה, ועור קשה ויבש באזור של רפלקס הלב החל להתקלף. והחריצים שעל אזור השלפוחית והרחם פחתו. ובאותה הפריה המטופלת נכנסה להריון.
ההיריון היה תקין ורגוע, ובסוף החודש השמיני נולדו תאומים בן ובת בריאים, כיום הם בני 4.
