מאת: נטע שקד מנהלת מגמת פסיכותרפיה טרנס- פרסונאלית
בסרט האמריקאי "21 גרם" מסופר כי ברגע שאדם מת הוא מאבד 21 גרם ממשקלו גופו. מהם בדיוק אותם 21 גרם? יתכן והגישה המערבית המדעית לעולם לא תצליח לפענח זאת במדויק.
הפסיכותרפיה הרוחנית חוקרת ומטפלת במפגש ובהשפעות הגומלין הנוצרות בין אותו גוף ברור, מוחשי ונוכח שבו אנו מתנהלים בעולם הזה, לבין אותם עשרים ואחד גרם המפיחים נשימה באפנו ונשמה יתירה בחיינו.
לימודי פסיכותרפיה רוחנית הינה גישה אינטגרטיבית המאמינה כי ריפוי מלא של האדם הינו תהליך הכולל את כל רמות הקיום והתודעה - הרגשית, הנפשית, הפיזית, האנרגטית והרוחנית , והיא משלבת טכניקות טיפול המסייעות לאדם לעקוף את המודע שלו, את המוכר והידוע, ולהתחבר אל מקומות פנימיים, עמוקים, פחות מודעים ופחות מילוליים. לא רק טיפול בסימפטום אלא מסע מעמיק פנימה, במטרה לחשוף ולגלות את המקור לאותו כאב, חולי או קושי ולהביא לריפוי אמיתי ומלא.
עמית (שם בדוי) הגיע לטיפול בעקבות דלקת מפרקים קשה ממנה סבל מספר שנים. הוא טופל בתרופות שהקלו על הכאב ועל הדלקת ממנה סבל, אך הן לא ריפאו אותו. הכאב פשוט הפך למוכר ונסבל יותר. הוא למד כיצד להימנע מתנועות שגרמו לכאב, ובעצם תנועתו בעולם הייתה מחושבת, זהירה ובעיקר נמנעת.
לטיפול הוא הגיע לאחר שהרגיש שכל ניסיונותיו לפתור את בעיותיו הרפואיות לא ממש צלחו . אלה רק סייעו לו להתמודד עם כאביו ולכן הרגיש שהגיע הזמן לנסות דרך נוספת, שיטה אחרת, למרות שהיה לו קצת קשה בהתחלה להתחבר "למהות השיטה".
הגישה הטיפולית משלבת בין גישות ותיאוריות שמקורן במסורות רוחניות כמו בודהיזם, פילוסופיה הודית וקבלה לבין גישות פסיכולוגיות מערביות כמו הגישה היונגיאנית, ההומאניסטית והאקסיסצנטיאליסטית. המפגש הטיפולי כולל שיחה, עבודה במגע אנרגטי, דמיון מודרך, תרגולים מדיטטיביים, עבודת נשימה, וכלים טיפוליים נוספים שמטרתם לסייע למטופל להתחבר בעצמו אל הגוף שלו ואל המידע הרגשי שהוא נושא בתוכו.
בתחילת התהליך בדקנו יחד מהו בעצם תפקיד המפרקים בגוף, לשם מה הם נוצרו, ומה הם מאפשרים לנו בעולם כאשר הם בריאים ומתפקדים חופש תנועה, אפשרויות בחירה בצמתי החלטה , גמישות, פעילות במרחב ובמרחבים ההולכים ומתפשטים.
עמית הבין מתוך עצמו מה נפגע בחייו, לא רק בגופו, כתוצאה מהכאב ממנו סבל וזאת באמצעות טכניקות טיפוליות במגע, תנועה, נשימה מודעת, דמיון מודרך, והתבוננות פנימית אל תוך הגוף עצמו.
הוא גילה כי הכאב במפרקיו נובע בעצם מתחושות רגשיות אותן תאר ככיווץ וצמצום פנימי. עמית חי בתחושה שחסר לו את אותו מרחב פנימי בטוח המאפשר לכל אדם לנוע בעולם, להתנסות, לתפוס מקום במרחב. תחושות אלה דיברו אליו מתוך גופו - הפחד שלו לנוע, להתקדם, לתפוס מקום, הזהירות שבה התנהל מתוך פחד להיפגע, תחושת חוסר הערך העצמי שגרמה לו לעבוד תמורת שכר נמוך, לגור בדירה שלא אהב, ולהסתפק בקשרי זוגיות קצרים, חלקיים ולא מספקים.
ההבנה של עמית את עצמו הייתה מתוך החוויות שחווה מתוך עצמו ומתוך גופו במהלך הטיפול, לא רק הבנה מנטאלית, קוגניטיבית.
עמית עבר תהליך שנמשך כשנה וכלל בין היתר שיחות, מגע אנרגטי הילינג, נשימה מעגלית, דמיון מודרך, מדיטציית התבוננות, ו"פוקוסינג". בבסיסו עמד הרעיון המרכזי בגישה זו : לכל אדם היכולת לרפא את עצמו ובכל אדם קיימים פוטנציאלים רבים שבעצם אינם באים לידי ביטוי.
הוא הצליח להחליף את מקום עבודתו ולהכפיל את שכרו, לעבור לדירה גדולה ונעימה יותר, ולפתח מערכת זוגית משמעותית. לא מדובר במעשה קסמים כי אם בעבודה קשה, באומץ להתבונן פנימה בכנות אל המקומות החלשים, הקשים, המודחקים, לנהל עימם דיאלוג אמיתי, ומתוך כך להביא לטרנספורמציה משמעותית בחיים.
עמית הפחית בהדרגה את מינון הכדורים עד שלא היה זקוק להם יותר. תנועתו בעולם חזרה להיות טבעית, קלה, משוחררת.
בניגוד לעולם המערבי השואף לרציונאליות מדעית והדוגל בהפרדה בין הגוף לבין עצמו בין הגוף לנפש ובין המדעי ללא מוסבר, מציעה הפסיכותרפיה הרוחנית אפשרות לחזור אל השלם. הגוף והנפש אחד הם, משפיעים הדדית זה על זה, ניזונים, משוחחים ומתנהלים בעולם כמהות אחת.
הגוף מהווה כמעין "לוח מודעות", הבא להזהיר ולהתריע מפני מצוקות פנימיות שאנו לא נותנים עליהן את הדעת. ככל שנתעלם מה"מודעות" הללו, הן תלכנה ותגברנה, עד שלא נוכל להתעלם מהן יותר.
רוני (שם בדוי) הגיעה לטיפול בתחילת שנות העשרים שלה. את התקף החרדה הראשון שלה חוותה בגיל ההתבגרות דופק מואץ, נשימה מהירה ושטחית, סחרחורת, תחושת מחנק ובעיקר תחושה חזקה וממשית של איבוד שליטה על המתרחש בגופה ובחייה.
מאז חיה רוני בחרדה מפני החרדה. היו ימים בהם נמנעה מלצאת מהבית. הפחד כי התקף החרדה "יתפוס" אותה במהלך נסיעה באוטובוס, בעבודה או במהלך קניות בסופר הלך ושיתק אותה. היא סירבה לטיפול תרופתי שהוצע לה לא אחת למרות שהבינה שהוא עשוי להקל על תחושותיה והיא התעקשה להתמודד עם ההתקפים באמצעים אחרים, "טבעיים" כהגדרתה.
במהלך שנתיים של מפגשים טיפוליים הצליחה רוני להתוודע מחדש אל גופה ולמדה להכיר את תחושותיו. היא הצליחה למצוא ולזהות את ה"עוגנים הגופניים", אותם מקומות שקטים, בטוחים ויציבים בגופה אליהם יכלה לנשום כשהיא חשה בהתקף שמגיע. את הסחרחורות הצליחה להרגיע תודות לעבודת "קרקוע" חיזוק הקשר והחיבור אל הקרקע ע"י הליכה, פעילות גופנית, דמיון מודרך ו"פענוח" של סמלי הגוף מה הן עבורה הרגליים? מהו עבורה חיבור לאדמה, לקרקע, למציאות? מה קורה לעולם הפנימי שלה, הרגשות, התחושות, המחשבות כאשר היא פוגשת את המציאות החיצונית?
באמצעות טיפול במגע אנרגטי עדין ומכיל היא הצליחה להרפות ולהירגע אל תוך הגוף שלה. הדריכות והכיווץ שאפיינו אותה הלכו והתפוגגו, נשימתה נרגעה, ומתוך אותו מרחב שקט ורגוע שנוצר בתוכה היא יכלה להתבונן בהתקפי החרדה, בתחושת החרדה שהציפה אותה ולבדוק את משמעותם ופשרם. מה היה התפקיד שלהם בחייה, באיזה אופן הם שרתו אותה, ממה היא נמנעה מלהתמודד ב"זכות" אותם התקפים. מה בעצם היה הפחד העמוק ששכן בתוכה, השתלט על חייה וניהל אותה.
רוני הצליחה לפתח את "תודעת העד" המתוארת בכתבים הבודהיסטיים אותה יכולת להתבונן במציאות מבלי להזדהות עימה לחלוטין, היכולת להתבונן במחשבות וברגשות ללא היאחזות בהם.
אין מדובר ב"ניתוק" הפסיכולוגי העשוי להופיע במצבי טראומה אלא בהתבוננות פנימית ועמוקה, ברמת תודעה כזו אשר יושבת במקום עמוק יותר אשר אינו מושפע מהסערות החיצוניות אותן חווה האדם.
תודות ליכולת ההתבוננות שפיתחה רוני היא הצליחה לחבר בין נסיבות חייה הקשות לבין התקפי החרדה: הצורך להתנתק ממציאות חייה הקשה, להעלם, לברוח, לא לסבול יותר, צורך שלווה בפחד הישרדותי ממש, קיבל ביטוי פיזי, גופני, כזה שאילץ אותה לבסוף להתמודד עם פחדיה העמוקים ביותר.
ככל שהטיפול התקדם הלכה ופחתה תדירות ההתקפים, עוצמתם נחלשה וגם כשהגיעו הם לא ערערו את רוני לחלוטין: היא הצליחה לשכור דירה משלה אותה חלקה עם שותפה, נרשמה ללימודים אקדמאיים, והעיזה להיפרד מבן זוג שהיה לה שנים רבות.
על מנת להרגיש בריאים ושלמים יותר בגוף ובנפש, אפשר ללמוד להקשיב לגוף.
להלן תרגיל קצר שיסייע לכם להתנסות בכך:
שבו או שכבו בנוחות, אפשרו לעיניים להיעצם, לגוף להרפות, לנשימה להיות קלה ומשוחררת.
כל תשומת הלב מוקדשת לגוף, לנשימה, לשאיפה ולנשיפה. תנו לעצמכם כמה רגעים כאלה עד שתחושו שאתם מגיעים למקום שקט ונינוח.
נסו לחוש את הגוף הפיזי שלכם, ממש להתוודע לכל איבר ואיבר בגוף, לסרוק את הגוף מקצות אצבעות הרגליים ועד לקצה הגולגולת , ונסו לבדוק מה בעצם מפעיל את הגוף הפיזי ? מה גורם לו להרגיש, לפעול, לתפקד, לנוע, לחיות?
נסו לחוש את אותו גורם שמפעיל את הגוף הפיזי, את האיברים השונים בגוף מה מסמל עבורי הלב שלי, הכליות, הבטן, כך לגבי כל איבר ואיבר בגוף.
אפשרו לעצמכם מספר רגעים של התבוננות נינוחה, מבלי לשפוט את התשובות שעולות, מבלי להגדיר, להתווכח או להתנגד. כמה רגעים של הקשבה עדינה וסקרנית לגוף שלכם, לעצמכם.
