ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


על חורבן והתחדשות/ איציק רצימור

מאת: איציק רצימור

בעולם האימון אנו מדברים על שלושה סוגי מצבים: מצבים שבהם יש לנו השפעה ישירה על הדברים, מצבים שבהם יש לנו השפעה עקיפה (יש עוד גורמים שמשפיעים בנוסף לנו) ומצבים שאין לנו כלל השפעה עליהם. כמובן ששאיפתו של כל אדם להימצא כמיטב יכולתו במקומות שבהם יש לו השפעה ושליטה על הדברים. כדי לעשות זאת, עלינו להפוך ליוזמים, משפיעים, אמיצים ועם יכולת להסתכל קדימה.

על חורבן והתחדשות/ איציק  רצימור

לאחרונה חוותה יפן אסון נוראי בדמות רעידת האדמה והצונאמי שבא בעקבותיה, מה שיצר גם המשך בדמות דליפה גרעינית מסוכנת. למעשה, היפנים חוו אסון טבע עצום מימדים שאין להם שליטה עליו, אך על איך ייראו החיים בעתיד בעקבות האסון, על כך, בהחלט יש להם שליטה.

האם ייזכר בזיכרון הקולקטיבי היפני האסון בלבד, החורבן שנזרע בעקבותיו, או שמא יוביל את העם היפני למקום של התחדשות, למידה והתחזקות? היפנים כבר חוו בעבר אסון אדיר, עם הטלת שתי פצצות האטום על הירושימה ונגסאקי, וכאן בהחלט ניתן לומר כי התנהלותם הובילה לכך. אך לזכותם ייאמר, שבעקבות ההלם והחורבן, החליטו לשנות גישה. במקום להפוך לקורבנות ההיסטוריה, הם למדו מהר מטעויותיהם, לקחו אחריות והחלו להתבונן קדימה במקום אחורה. הבחירה מתוך המשבר, בפרידה ממערכת האמונות הישנה שלהם, הפכה אותם למעצמה כלכלית ודמוקרטית.

אם נישאר קצת בדפי ההיסטוריה, אשלח אתכם לשנת 711 לספירה. הצבא המורי (מצפון אפריקה) בראשותו של המצביא טארק אבו זיאד, הגיע אל חופי ספרד במטרה לכבוש את חצי האי האיברי. ברגע שנחתו בחוף, הורה טארק לחייליו, לשרוף את כל הספינות אשר הביאו אותם עד הלום. נעמד המנהיג בפני 12 אלף חייליו וקרא: "הו אנשים! לאן תוכלו לברוח? הים, מאחוריכם. האויב מלפניכם. אין דבר בשבילכם, מלבד האמת וכוחה? של אישיותכם".

אותם לוחמים, אשר הבינו כי לא נותר להם דבר, אלא להסתכל קדימה, הביסו צבא הגדול פי שמונה מהם והשתלטו על חצי האי במה שהביא לתקופת "תור הזהב" של יהודי ספרד. מזכיר לנו גם את מוכנותו של עם ישראל לקחת סיכון ולעזוב את מצרים ואת המעבר של בני ישראל עם קריעת ים סוף אל מדבר סיני? כששבו המים למקומם, כבר לא היתה דרך חזרה, אלא רק קדימה לכיוון ארץ ישראל.

עונת האביב וחג האביב אכן, מסמלים עבורנו יציאה ממקום של קיפאון למקום של התחדשות והתעוררות. כשבחיינו יש "קיפאון" הנובע מקיבעון מחשבתי, פחדים ומעצורים, עלול להיווצר קונפליקט. ניתן לראות את הקונפליקט כמאבק בין שני כוחות הקיימים בתוכנו, בעיקר, בין רגש למחשבה. הרגש אומר למשל: "לא טוב לנו בעבודה הזו, בוא נחפש משהו אחר". הרציונאל עלול לענות: "השתגעת, בגילנו? השוק רווי ואנחנו עוד נסתבך כלכלית. נצטרך להמשיך גם אם אין כאן סיפוק". כשקונפליקט לא נפתר לאורך זמן, מרבית הסיכויים שיגיע לשיא שבו יהפוך המצב למשבר.

האישיות שלנו כבני אדם אינה סובלת מצבים של חוסר ודאות. ובמקום שבו אנו נקלעים לכך, הסבל הוא רב. רבים מהמטופלים או המתאמנים מגיעים אלינו במצב של משבר וחורבן. יכול להיות שפוטרו מהעבודה, יכול להיות שפירקו זוגיות, יכול להיות שהבינו כי שנים רבות של לימודים הביאו אותם אל המקצוע הלא נכון ויכול להיות שחווים כרגע מחלה מאיימת ברמה הפיזית.

כאן מגיע תפקידנו כמטפלים וכמאמנים בהווה או בעתיד. האם נחווה גם אנו את משברו של האדם הנמצא מולנו כדבר קשה או ננקוט בהתבוננות ובפרשנות מעצימה, הרואה את הפוטנציאל האדיר הקיים דווקא בתקופה זו? ה"משקפיים" שבהם נראה את המטופל שלנו, ישפיעו לחלוטין על התהליך שהוא יעבור. בתנ"ך מוזכרת המילה "משבר" בספר ישעיהו כ"כיסא לידה", שעליו ישבו היולדות בזמן הלידה. הכיסא כונה משבר, כי הוא ייצג מעבר ממצב קשה וכואב להקלה וליצירת חיים חדשים.

הצלחתו של אדם לעבור ממשבר להתחדשות היא ברמת המוכנות שלו ושלנו לראות חיים חדשים המבצבצים מבעד לאובך הדמעות. במצב של חורבן, יש תחושה שהמציאות ונסיבות החיים חזקות ממך. ככל שנדע כמטפלים ומאמנים לעזור למטופלינו לראות כיצד היו חלק מיצירת המשבר הזה, ככל שנעזור להם להבין אילו עוצמות של יצירה ניתנו בידיהם ואיך ה"מכונה" שלהם השפיעה ויצרה, כך נשים את המפתחות בידיים שלהם. כשאדם מצליח לקחת אחריות על יצירת חייו גם אם הובילה לחורבן, כשאדם משחרר מחשבות על "קארמה מחורבנת", רבים סיכוייו להגיע אל ההתחדשות המקווה, מתוך ההבנה שכפי שיצר X יוכל ליצור Y.

כמאמן וכמטפל, מצאתי כי אין תקופה טובה יותר ממצב של חורבן, על מנת לעזור לאדם להיפתח, ולהיות יצירתי כפי שלא היה מעולם. אם במצב של קונפליקט יש כיווץ והתנגדות, הרי שבמצב של משבר יש הרפיה- כניעה במובן החיובי של המילה. לאנשים המגיעים אלי בתקופה זו, אני אומר כי המשבר שהם חווים כרגע הוא פריבילגיה. צומת דרכים שתאפשר להם להפוך יותר מאי פעם ל"חיים" במקום ל"שורדים". ה"חולשה" היא דווקא יתרון. אני פוגש אותם, גם אם אינם מודעים לכך בהתחלה, אמיצים יותר וקשובים יותר כלוחמיו של טארק, שיודעים כי מחכה להם המוות או הארץ החדשה.

האדם במקום הזה חווה אבל. למעשה, הוא נפרד מכל מה שחשב שידע על החיים. אם באישיותו למשל, התגבשה האמונה בגיל ארבע ש: "כשאני מרצה אחרים אני אהוב" והוא חווה ארבעים שנים אחר כך נטישה, הרי שכל מה שבנה והאמין בו נחרב. כדי להתחדש, יהיה עליו להתחיל לחשוב אחרת, לייצר בממלכת האישיות שלו אמונות חדשות בדבר "מה זה להיות אהוב, ומה זה להתחיל להיות אותנטי ולהוריד מסיכות". ממש לידה מחדש, כולל צירים. אבל השכר בצידה.

או כפי שאמר אלברט איינשטיין:

"לא נוכל לפתור בעיות באמצעות אותה צורת חשיבה שהשתמשנו בה כשיצרנו אותן.

"

רבים מהלומדים במכללת רידמן מגיעים ממקום של משבר. למשל, ההבנה אחרי שנים באוניברסיטה, שלהיות עורך דין זה לא מה שרציתי, ההבנה שמה שהסביבה רוצה שאהיה הוא בעצם ממש לא נכון לי, הגוף שבגד והביא ללמוד נטורופתיה וכו'. החורבן מגיע לשיא, ונראה כמשהו עצום וחד פעמי שנופל עלינו באבחת חרב אחת, ואילו ההתחדשות נראית כתהליך. ההתחדשות מחייבת אותנו לאהוב את הדרך. 

צעצתי לכם: צרו חזון - תמונת מציאות אופטימלית כפי שהייתם רוצים לחוות אותה בעוד 5 שנים מהיום. כיתבו בהתרגשות, בתשוקה ובכנות, גם אם זה נראה מפחיד, גם אם יש תחושת "אני לא יודע עדיין איך אני מגיע לשם..". חזון לא אמורים לדעת מראש כיצד לבצע במלואו שאחרת, שוב אנו מסתמכים רק על החשיבה הישנה. לאחר שכתבתם אותו, שאלו את עצמכם, מה אני עושה מחר בבוקר למען החזון שלי?

קומו ועשו בדרככם אל ההתחדשות

בהצלחה,

איציק


איציק רצימור הוא מנהל ושותף בבית הספר לאימון הוליסטי במכללת רידמן ומבכירי המאמנים בישראל.