משולש ההגשמה – חלק ב' / איציק רצימור

משולש ההגשמה – חלק ב'

מאת: איציק רצימור, מנהל ביה"ס לאימון

בחלק א' של "משולש ההגשמה" דנו בהתנהלות הפנימית הנכונה – תפיסתית ורגשית, כשאנו רוצים לעלות מדרגה בחיינו.
באמצעות זוויות המשולש יכולנו לבחון מהי "עליית המדרגה" שאנו כמהים אליה – האם זה להיות מטפל? האם זה לפתוח קליניקה? האם זה להגביר את כמות המטופלים? האם זה להקים סדנאות? וכו'

הזווית הראשונה – "המוכנות לקבל", מדגישה כי הביטוי "עליית המדרגה" בא ממקום של תחושת קרקע יציבה. אפשר לומר, שאנו מתחברים אליה ממקום של קבלה עצמית, ממקום של פלוס ולא מינוס. מטרתנו אינה מוגדרת לעולם - "להיפטר מ..", "חייב לצאת מ..", מכיוון שתחושת חסר תמשוך עוד חסר, אלא ממקום של "מהי עליית המדרגה הבאה בחיינו"?!

הזווית השניה מבהירה כמה חשוב להטיל ספק ולבדוק האם אנו עומדים לחלוטין מאחורי המטרה שהצבנו והזווית השלישית לימדה אותנו כי בכל דבר טוב שנעשה בחיינו, תמיד יידרשו מאיתנו משאבים של מאמץ ושחרור של אנרגיה (כסף, זמן, ידע וכו'), על מנת לקבל תמורה, ולכן, הגשמת מטרותינו, מצריכה קורטוב של אמון.

בין זוויות המשולש יש צלעות, והצלעות ייצגו עבורנו את ההתנהלות המעשית והתכליתית להגשמת המטרה. את הצלעות נכנה במושגים המתחילים באותיות מ' ו- נ':

צלע ראשונה – מתינות ו-נכונות:
בשלב זה הנמצא בין המוכנות לקבל והטלת הספק, איננו נדרשים לעשות דבר, למעט מיתון של טלטלות רגשיות והגעה לשליטה רגשית, בטרם נצא לדרך העשייה. הצלע מייצגת את המתינות הנדרשת ואת הנכונות שלנו לקבל את עצמנו ואת יצירתנו עד הלום וכן, את בחינת הרעיון ונכונותנו לאחר הטלת הספק, לקחת אותו קדימה למקום של הגשמה.
לא בכדי, נקראת צלע זו "צלע הבסיס" שעליו יושב כל משולש ההגשמה שלנו. זו ריצפת הבטחון שלכם. היא העוגן להצלחה ומכילה בתוכה - חשיבה חיובית, כנות וקבלה עצמית, איזון רגשי, מודעות גבוהה, התבוננות, מוכנות ובשלות.

חסמים אפשריים בדרך להגשמה: גישה ממקום של חסר, סערה רגשית, בלבול וחוסר מיקוד.

צלע שנייה – מחוייבות ו-נחישות:
הצלע הנמצאת בין השלבים של "הטלת הספק" ו- "אמון". ברגע שהטלנו ספק ברצוננו לעלות מדרגה ולקדם מטרה ומצאנו כי אנו עומדים יציבים ושלמים מאחורי המטרה, מגיע שלב המחוייבות.
הותיקים שבינינו זוכרים בודאי את תשדיר השירות של משרד האוצר בסוף שנות השמונים, שבו אלכס אנסקי מניף עט באוויר ומקיש בה בנחרצות על השולחן באומרו: "מה לעשות? לעשות!!"

תשדיר זה, מטרתו היתה להוציא את המשק ממצב כלכלי קשה, באמצעות רתימת האזרחים למקום של מחוייבות אישית, עשייה וסיוע על מנת לקדם את המטרה.

הצלע השנייה היא שלב ה"מה לעשות?לעשות! מאחר ואנו במוכנות לקבל, הטלנו ספק וראינו כי טוב, אנו בנקודת פתיחה מצויינת להתחיל ולהזיז עניינים.
לא סתם מחוברת הצלע לזווית ה"אמון". זהו השלב שבו מטרתנו ליצור יש מאין, להתחיל להזרים אנרגיה למען הרעיון.
בשלב זה, אל תיפלו למקום של התלבטויות (החלק הפוחד, המסרב לשינוי שבאישיותכם, ינסה להפיל אתכם במלכודת ההתלבטות והבלבול, כדי לעכב ולסרס את הרעיון), קומו ועשו!

סטודנט שיסיים לימודיו, יצטרך למשל, לשלם על הדפסת כרטיסי ביקור ו/או פליירים, לרשום שיקים על מנת לשכור קליניקה, אולי אף לשלם על מודעות פרסום בעיתונים רלוונטיים. בוגרת מגמה, תצטרך להזמין את המתעניין הראשון לקליניקה שלה, גם אם היא "מתה מפחד" מהאחריות שנפלה לידיה וכו'.

כאן נדרשת מאיתנו, השקעת האנרגיה הראשונה לקידום המטרה והחזון שלנו.

חסמים אפשריים בדרך להגשמה: פחד מהצלחה, פחד מכישלון, הרגלים מעכבים

צלע שלישית – מסירות ו-נוכחות
אם התמדנו והתנהלנו נכון תפישתית ומעשית, הגענו לצלע השלישית, המייצגת את השלב הממושך ביותר בתהליך ההגשמה. רבים מהאנשים "נופלים" דווקא בשלב האחרון של המסירות והנוכחות ואינם זוכים לראות את מטרתם מוגשמת.
בקרוב ל-14 שנים שאני בעולם הטיפול והאימון, ראיתי אנשים מוכשרים רבים, אשר ויתרו על חלומם להיות מטפלים מצליחים ולעשות את אשר "אהבה נפשם". רבים סיימו את לימודיהם בתחומים ההוליסטיים, ובהתלהבות (לעיתים מלווה בחשש טבעי) החלו את צעדיהם הראשונים כבעלי מקצוע. אולם לאחר שבוע, חודש, חצי שנה, כשכמות המטופלים היתה עדיין קטנה, איבדו את האמון במקצוע ובעיקר בעצמם וחזרו לעסוק במקצוע הקודם. "אם אין בו תשוקה לפחות יש בו לחם" סינגרו באוזניי על מקצועם הישן.

אני קורא לאנשים אלה "יותר שורדים מאשר חיים".

אם לקחתם קליניקה, הוצאתם כרטיס ביקור, סיפרתם לכל חבריכם על היותכם מטפלים ועדיין הלקוחות לא מגיעים, שאלו עצמכם מה לא עשיתם מספיק? אל תתחילו להצטמצם- אלא חישבו מה צריך כדי להרחיב. הפוך על הפוך.
כשעברתי לתחומי הרפואה הטבעית והתחלתי דרכי כרפלקסולוג, נאלצתי "לשרוף" תוכניות חיסכון וקופות גמל, אך משהו בתוכי סירב לוותר ולחזור לקריירה המכובדת והבטוחה שאותה עזבתי.
בדיעבד, זהו השלב שבו התחלתי לראות תוצאות אמיתיות. זרעתי וזרעתי עד שהשם "איציק רצימור" תפס. היכן שפרסמתי והתוצאות היו מועטות, הגדלתי את הפרסום, לסדנאות שהעברתי והגיעו 3-4 אנשים בלבד, הגעתי חדור מוטיבציה כאילו יש שם 20 איש ונתתי הכל ואכן ה-20 הגיעו בהמשך.

המטרה היא: להיות, להיות להיות!!!- כל עוד אני שם במחשבה ובגוף- משמע אני קיים. בסרט ה"סוד" מראים דימוי של זרע הטמון באדמה וממנו מתפתח שתיל העומד לבצבץ אל מעל הקרקע. אלא שלמרבית האנשים אין זמן או אמון לחכות לאותם פירות.

שננו לעצמכם את המנטרה: סבלנות ונוכחות, סבלנות ונוכחות! עד שזה יתפוס בשטח.

חסמים אפשריים בדרך להגשמה: חוסר אמון, חוסר סבלנות

לסיכום, הדרך להגשמת המטרות והחזון שלכם, יכולה להיות מרתקת ומהנה אם תתנהלו נכון. אין סיפוק גדול יותר מאשר לראות כיצד מחשבה, רעיון שזרעתם קורמים עור וגידים לכדי מציאות גשמית.

השעות הקשות או הימים הקשים שלכם, שבהם מחלחלים החסמים הנ"ל למחשבותיכם, הם מיני-משולשים בתוך המשולש הרחב. באותם רגעים, איספו עצמכם לכדי המוכנות לקבל, גייסו מחדש את האמון ושימרו על נוכחות מלאה והתמדה.

בהצלחה

איציק