ליקוריץ/גליצריזה
אם כבר חטאת ואכלת סופגנייה סביר כי הרגשת את תחושת הצרבת הנוראית המלווה באכילתה, גם הכבד מרגיש את המעמסה הגדולה הזו כעת...
הליקוריץ הינו אחד מצמחי המרפא השימושיים ביותר ברפואת הצמחים המערבית וברפואות המסורתיות בסין ובהודו. לצמח היסטוריה ארוכה של שימוש ע"י המרפאים הקדמונים המצרים, הסינים והיוונים. שמו הלטיני של הצמח מגיע מהמילים היווניות
glykys-מתוק ו- rhiza-שורש.זהו צמח רב שנתי בעל שורש עבה בצבע אדמדם-חום מבחוץ, וצהוב מבפנים. הצמח מגיע לגודל של עד כ-2 מטרים והוא עמיד מאוד מבחינת אזור הגידול. הצמח נפוץ וגדל היטב בקרקעות עשירות וגיריות, אך הוא יכול לגדול גם באזורים אחרים במדבר ולאורך החוף. (שם מימדיו יהיה קטנים הרבה יותר).
בישראל הצמח היה מוכר עוד בתקופת התלמוד והוא נזכר עוד במסכת סוכה, כאחד הצמחים המתאימים לסכך. הוא נזכר גם בכתביו של הרמב"ם ואסף הרופא. בירושלים, בחברון ובערים ערביות אחרות בארץ, היה מקובל להכין משקה מתקתק ומצונן משורשי הצמח (משקה סוס). המשקה היה מאוחסן בדוד מיוחד שהיה נישא על גבם של רוכלים בשווקים הציוריים של פעם.
השימוש המסורתי בליקוריץ היה בד"כ למטרות שיעול, ברונכיטיס, לחיזוק לאחר מחלות ממושכות, לדלקות פרקים ולטיפול במערכת השתן והעיכול. אחת מהתכונות העיקריות הידועות של הצמח הייתה ועודנה - ריפוי של דלקות וכיבים במערכת העיכול.
