הדבש המתוק שבין מוצרי הדבורה* מאת פרופ' אבשלום מזרחי
"א?כ??ל בני דבש כי טוב"
(משלי כד, יג)
בין המתנות שהמליץ יעקב לבניו לקחת עמהם כאשר ירדו ליוסף במצרים היה גם דבש: "וקחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צ?רי ומעט דבש נכ?את ול?ט, בטנים ושקדים" (בראשית מג, יא).
זאת ועוד: אגדה בריטית מספרת שהינשוף והחתלתול הלכו אל הים בסירה יפהפיה וירקרקה ולקחו עמם הרבה מעות של כסף בצרורות של חמש לירות שטרלינג ומעט דבש.
הדבש (Honey) הוא המו?כ?ר ביותר, השימושי ביותר והנפוץ ביותר בעולם מקדמת דנה, בין המוצרים הטבעיים שהאדם עשה ועושה בהם שימוש.
מסביב לדבש נרקמו אגדות, סיפורים, משלים, סמלים, אמונות ומנהגים בהיקף שאין לו אח ור?ע בין מוצרי המזון האחרים.
המלה ד?ב?ש פירושה בערבית תמרים. בשחר ההיסטוריה כאשר דו?ב?ר על דבש הכוונה היתה לנוזל מתקתק מתמרים. זאת מכ?יו?ן שהתמרים הם הפרי המתוק ביותר שאנו מכירים. בשבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל ("ארץ חטה ושע?רה, וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש" דברים ח, ח), בציינו דבש התכוון הכתוב לתמר.
לכן דבש הדבורים קיבל את השם דבש בעקבות מתיקותו הר?ב?ה. כך שבכתובים הקדומים קראו בשם דבש לכל נוזל מתוק שהוכן על ידי האדם ממיצי פירות שונים (ולא רק מתמרים). כך דיברו על דבש מתמרים, מתאנים, מחרובים, ומפירות מתוקים ועסיסיים אחרים.
עם הזמן, רק דבש הדבורים נותר עם השם דבש. כיום, מוגדר דבש על ידי מכון התקנים הישראלי בזו הלשון: "חומר טבעי המופק מצוף-פרחים על ידי דבורת הדבש ביערות (חלות דבש), והנרדה מהן בכוח צנטריפוגלי או בכוח הכבידה". מסתבר שהדבש הוא הידוע, הנחקר והשימושי ביותר מב??ין מוצרי הכוורת. לפנינו מוצר טבעי שאין שני לו בתבל בתפוצה, בהיקף השימוש ובחיי המדף הארוכים ביותר שלו: אלפי שנים!
___________
* מאמר זה הוא פרק מספרו של המחבר "מהדבש ועד העוקץ", שראה אור בהוצאת חותם הזהב.
אמונות ושימושים הקשורים לדבש בראי ההיסטוריה של העמים
לפנינו לקט נבחר משל העמים בהתיחס לדבש:
• היכרות האדם עם הדבש החלה עוד בתקופה הפרהיסטורית. עדויות אחדות מצביעות על כך, כשהבולטות ביניהן, מציאת ציורי קיר במערות במזרח ספרד ובזימב??ב??ו?ה (לשעבר רודזיה), שבהם נראים בני אדם עסוקים ב"שוד" דבש מתוך נחילי פרא. גיל הציורים נאמד בכ-15,000 שנה.
• במיתולוגיות של עמים שונים, היה הדבש מוצר מקודש הקשר הדוק לאלים השונים.
• בסיפורי האגדות של יוון ורומי הדבש, או מאכלים המכילים דבש, הם המזון שממנו ניזונו האלים. אגדה יוונית מספרת שז?או?ס, אבי האלים, גו?דל על דבש. המשורר היווני העיוור הומרוס, נתן לזאוס את הכינוי "א?ס?נ?ס" שפירושו מלך הדבורים. הקשר בין זאוס לדבורים הונצח במטבעות יווניים רבים.
• בקשר לשם אסנס, ישנה עובדה מעניינת הקשורה להיסטוריה היהודית. כת האיסיים שחיתה בארץ, במדבר יהודה (150 לפני הספירה 70 לספירה), נקראה ביוונית בשם אסנס. קיימת השערה שהשם מעיד על העובדה שהתעסקו בכוורנות.
• מספר אלים במיתולוגיה היוונית צוירו בדמות דבורים או בקשר אתן. א?ר?ט?מ?יס, אלת הירח, צוירה כדבורה. א?רוס, אל האהבה, תואר פעמים רבות בצורה סותרת, גם כגונב דבש וגם כמגן הדבורים.
• בפפירוסים ממצרים, שמקורם 3,500-2,600 שנים לפני הספירה, מוזכר הדבש מאות פעמים. באחד הפפירוסים נמצאו 900 מרשמי תרופות, כחצי מהן הכילו דבש כמרכיב עיקרי. השימוש בדבש הוזכר בעיקר לטיפול בפצעים שונים, במחלות כבד, כליות, קיבה, מעיים, שברי עצמות וטיפוח העור.
• שיר מצרי, שהתגלה על פפירוס במצרים, מציין שמקורו של הדבש הוא בשמים.
• ההיסטוריון היווני פלו?טרכו?ס (45-120 לספירה) מתאר את הדבש כ"רו?ק כוכבים" (Salivia Sidernum).
• בהודו קיימת אמונה שהדבש מקורו הוא מן הירח. בשפת ההינדו פירושו של הירח (Medhukara) הוא "נותן דבש". הדבר נגזר משמו של הדבש: Madhu.
• הדבש נקרא Madhu בכל השפות ההינדו-אירופיות: רוסית, פולנית, הודית, נפאלית, ארמנית, ועוד.
• אמונה גרמנית מהמאה החמש-עשרה יודעת לספר שהירח הוא למעשה כוס גדולה המלאה בדבש וב"יין הדבש" (Mead) והכוכבים אינם אלא נחילי הדבורים.
• גם בימינו קוראים הב?ו?ש?מ?נים באפריקה לדבש בשם "מי הירח".
• ביוון, היפוקרטס, גדול רופאי יוון שמקובל לראותו כיום כ"אבי הרפואה", היה טבעוני וניזון מדבש. הוא הכיר את הדבש כמוצר טבעי בעל ערך בריאותי רב מאוד. ידוע שהיפוקרטס האריך ימים ומת בגיל מופלג של 107 שנים.
• בספרי הקודש של המוסלמים הדבש מוזכר מספר רב של פעמים. באחת מהן מ?טיף מוחמד: "דבש הוא המרפא לכל מחלות הגוף והקוראן הוא מרפא לכל מחלות הנפש. היטיב עצמך על ידי שימוש בקוראן ובדבש".
• בערבית מו?כ?ר הפתגם: "יו?ם ע?ס?ל יו?ם ב??ס?ל", שתרגומו "יום דבש ויום בצל" ומשמעותו תהפוכות החיים: פעם טוב ופעם רע, פעם קל ופעם קשה, כאשר הדבש מסמל את הטוב, היפה והמתוק.
• הרומאים, שהכירו בסגולות הדבש, אמרו: "משח את איבריך החיצוניים בשמן ואת הפנימיים בדבש".
• עוד בתקופת רומי, המדען הידוע פ?ל?ינ?י נהג לומר: "מדי יום ש??ת?ה כוסית דבש הוא מנקה את הגוף ושומר על הבריאות".
• אמונה החובקת עולם היא שאכילת דבש במשך חודש ימים (30 יום) לאחר החתונה מבטיחה חיים מתוקים, שטופי אהבה והבנה. זאת ועוד: הדבר מחזק את אונו של הגבר ואת פוריותה של האשה. מכיון ששלושים יום סוגרים מעגל של י?ר?ח, הרי שהתקופה הזאת נקראת בשם "ירח דבש" "Honey Moon". האמונה השלטת טוענת שמה שנעשה בירח הדבש ממשיך להתקיים לאורך כל ימי חיי הזוג. אכן אמונה שכדאי להישען עליה...
• אמונה אחרת היא של שבטי הט?ב?טו?נ?ים בגרמניה. הם היו מכינים יין מדבש, אותו נהגו לתת לזוג לשתות מדי יום חודש ימים לאחר נישואיהם. והכל למזל טוב ולחיים מתוקים. ואולי מכאן השם "ירח דבש"(?)
• משקה הדבש שימש במקרים לא מעטים גם לחיזוק כוח הגברא אף ללא שום קשר לחתונה. ההיסטוריה מספרת על המצביא א?ט?יל?ה ההו?נ?י שהיה מוהל דבש בחלב סוסות ושותה ממנו מדי יום ביומו. זאת נהג לעשות לפני שפנה לאונס הנשים היומי שלו. אפשר לומר שלפחות מבחינה זו הוא היה שרוי בירח דבש נצחי...
• יש גורסים שדבש וירח מסמלים את החיים. כשם שהירח מתמלא ואחר כך קט?ן, נעלם ושוב חוזר חלילה, כך גם חיי הנישואין: בתחילה הכל מתוק כדבש ("ירח הדבש") ואחר כך אצל מספר לא קטן של זוגות נשואים האהבה, הקשר, איכות החיים וההרמוניה שבין בני הזוג נחלשים ואחר כך שוב מתחזקים: עצמתם גדלה וקט?נה במחזוריו?ת כירח.
• פרט מעניין הוא, שאזרחי ארצות הברית נוהגים לקרוא לנשותיהן בשם החיבה: "My Honey" "דובשנית שלי" ואולי זה מכיון שבגימטריה דבש = 306 = אשה...
• תפוצת ענף הכוורנות היתה תמיד רחבה בכל רחבי העולם. מעניין לציין שכאשר הפיניקים הגיעו לבריטניה הם התרשמו מממדי תפוצת ענף הכוורנות באי הבריטי וקראו לבריטניה בשם: "אי הדבש".
מנהגי עמים הקשורים בדבש
מנהגים שונים המעוגנים באמונות, חובקים עולם במה שקשור לדבש. מנהגים אלה מעוגנים באיכותו של הדבש מבחינה תזונתית, בריאותית, וכן עקב מתיקותו וטעמו המעודן. אלה קשורים ברוב המקרים לאירועים חשובים בחיי האדם: לידה, נישואין ומוות.
לידה
• מנהג נפוץ בקרב יהודי גליציה במאה התשע-עשרה לשים יערת דבש בעריסת התינוק לפני שהוכנס אליה, וזאת כמובן למזל טוב.
• בקרב מספר עמים וכתות נהוג שהאב מורח את שפתי בנו הרך הנולד בדבש ואז קורא לו בשם שניתן לו.
• יהודי תימן נהגו להאכיל מספר ימים אחר הלידה את היולדת במאכלים איכותיים שהכילו חיטה מבושלת (ה?ר?יש) המתובלת בחמאה מזוקקת (ס?מ?נ?ה) ובדבש. לכל אחד ממרכיבי תפריט זה חשיבות וערך בריאותי, והכל על מנת שהיולדת תתחזק לאחר תהליך ההריון והלידה עצמה ותגביר את תפוקת החלב.
למותר לציין שתפריט זה היה גם המזון שהוגש למבקרי היולדת. חשיבותו וסמליותו של הדבש בין מרכיבי ההריש ברורה ליולדת ולי??לוד.
נישואין
בפרס: יש קבוצות אתניות אשר לקראת טקס האירוסין היו נוהגות להכין שבעה עמודים הרוו?יים בדבש ולידם קערות המכילות דבש, סוכר ודברי מתיקה בתוך כל דברי מתיקה אלה היו מניחים את הנדוניה. את כל הכבו?דה היו נושאים בתהלוכה מבית הכלה לבית החתן.
באותה עדה בערב האירוסין היו נותנים לזוג המאושר קערת דבש עם שקדים. הדבש סמל לחיים מתוקים והשקדים עליהם אמר הרמב"ם: ("המשובחים בפירות ארצנו") לחיים איכותיים.
בפינלנד: כושר המשיכה והזיוו?ג של הדבש בולטים באמונה הפינית הבאה: "אם תאפה בחורה עוגת דבש בחג המולד ותשמור אותה במיטתה למשך הלילה ולאחר תיתן פרוסה לאהוב לבה, מובטח שיישאר נאמן לה כל חייו"...
בהודו: יש קבוצות אתניות שאצלן קיימים פולחני אהבה שקשורים לדבש: החתן אומר לכלה לאחר שנשק לה בפיה: "הדיבור היוצא מגרוני הוא הדבש... דבש הדבורה הנוזל מפי ועל שינ?י מסמל את השלום".
יש בהודו בני כתות המורחים את גופה של הכלה לפני החתונה בדבש כברכה לחיים מתוקים ומאושרים.
במרוקו: בניגוד להודו, שם ישנם שבטים אשר נהגו למרוח את גוף הכלה, נהגו כאן לטפל בחתן. את החתן דאגו להלעיט בדבש מתוך האמונה שדבש מחזק את כוח הגברא. ומה אם לא אונו המיני הוא העיקר שעמו חתן צריך להגיע לחתונתו?...
מוות
יש שמשתמשים בדבש בטקסי קבורה אצל מספר עמים. במצרים בתקופת הפרעונים, בסין וביוון שמו דבש ליד גופת המת כדי שישמש לו כמזון ראשון ברגע שישוב לחיים. בפירמידות במצרים ליד גופות הפרעונים נמצאו כלים המכילים דבש (שנשמר באיכותו במשך אלפי שנים!).
הדבורה, הכוורת והדבש על פי ההלכה והמסורת היהודית
היהדות הקדישה לא מעט תשומת לב לנושא הדבורה, הכוורת והדבש, אם מבחינת החשיבות המעשית ואם מבחינת הסמליות. להלן מספר התיחסויות נבחרות:
• הדבורה ח?רק טמא, שאסור באכילה, אך ד?ב?שה טהור. זאת מהטעם כי אין הדבש נוצר בתוך גופה (כחלב), כי אם מצוף-הפרחים ומכיל את המרכיבים הכימיים והאנרגטיים של הצמח. הדבורה אינה ממצה דבר ממרכיביה אל הדבש.
זפק הדבורה משמש רק כ"מחסן זמני" לצורף הפרחים, אותו מ?ריקה הדבורה ומאחסנת בתאי הכוורת וממנו נוצר הדבש.
פסיקות בנושא זה:
• "דבש דבורים, אף על פי שהוא בא מבעל חיים טמא, מותר באכילה, ואין בו משום כל היוצא מן הטמא טמא, מפני שהדבורים מכניסות אותו לגופן ואין ממצות אותן מגופן" (רמב"ם, מאכלות אסורות ג, ג).
• "מפני מה אמרו דבש דבורים מותר? מפני שמכניסים אותו לגופו ואינו ממצות אותו מגופן" (בכורות ז ע"ב).
• המעלה (התכונה החיובית) שטהור (הדבש) היוצא מטמא (הדבורה) זוהי אחת ממעלותיה ומקדושתה של ארץ ישראל, שעליה נאמר "ארץ זבת חלב ודבש". מארץ שב?ה? חיו עובדי אלילים יצאו מעלותיה וקדושתה שעוטפת ומלווה את ארץ ישראל מאז היותה מורשת העם היהודי.
• הדבורים חוברות יחדיו ובונות את בתיהן (התאים בכוורת) זה לצד זה. לא נמצא בית של אחת מהן גדול משל חברתה. בתיהן זהים. בכך רואה היהדות רמז לאחוזת ברואי עולם ולהסתפקות במועט כפי הצורך המינימלי לצרכיו הגשמיים של האדם, לא לרדוף את המותרות. וזה מה שביקש יעקב אבינו מהאלוהים: "ושמרני בדרך הזה אעשר אנ?כי הולך ונתן לי לחם לאכ?ל ובגד ללב??ש" (בראשית כח, כ) כל השאר מיותרות.
• הכוורת עשויה תאים תאים. הדבורים אינן משאירות בין דופן לדופן חלל ריק לבטלה וללא שימוש, ועל כן התאים משושים ולא עגלגלים. וכך התורה היא שלמה ללא חסרון של דבר אחד לבטלה. על כן נאמר בספר דברים ?(לב, מז): "כי לא דבר ר?ק הוא מכם".
• חתימת התאים בדונג היא דרך למניעת עין הרע וקנאה מאלה שחסרים להם דברים איכותיים ומועילים כדבש. ועל כך נאמר: "כל מה שמכוסה אין העין שולטת בו" (סוטה לו ע"ב).
• צבעו של הדבש כצבע הזהב, נוטה לאדמומיות. אלה צבעים המסמלים את הגבורה. הדבר דומה לתורה, שגם היא בבחינת הגבורה.
• הדבש, הידוע באיכותו הגבוהה, נוצר לאחר השקעת עבודה קשה ומפרכת של הדבורה והדבר מזכיר שאדם חייב לעבוד קשה על מנת לקיים את עצמו ועל כך נאמר: "בזעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, יט).
• אחת המתנות שהמליץ יעקב לבניו לקחת עמהם כאשר ירדו ליוסף במצרים: "קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צ?רי ומעט דבש, נכאת ול?ט, בטנים ושקדים" (בראשית מג, יא).
• דבש וחלב נשזרו מספר פעמים יחדיו כמוצרים בעלי איכות וערכיות גבוהה.
כמה מובאות: • הארץ המובטחת תוארה מספר פעמים כ"ארץ זבת חלב ודבש" (ויקרא כ, כד, ובמקומות אחרים בתורה). אך כבר צוין שדבש כאן ענינו נוזל מתוק מתמרים. שכן ארץ ישראל התברכה בשבעה סוגים של גידולים מובחרים, והתמר הוא אחד משבעת המינים שבהם התברכה ארץ ישראל.
• בשיר השירים (ד, יא) מצוין: "נ?פת תט?פנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך וריח ש??למ?תיך כריח לבנון".
• גם דבש וחמאה נשזרו מספר פעמים כמוצרים ערכיים:
כמה מובאות:
• "ודבש וחמאה וצאן וש??פו?ת בקר הגישו לדוד" (שמואל ב' יז, כט).
• "נהרי נחלי דבש וחמאה" (איוב כ, יז).
• כוחו של יהונתן שב אליו כאשר אכל דבש: "ויאמר יהונתן ראו נא כי א?רו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה" (שמואל א' יד, כט).
• החכם באדם, שלמה המלך, המליץ על הדבש: "א?כ?ל בני דבש כי טוב" (משלי כד, יג) ובאותו ספר משלי נאמר: "א?כ?ל דבש הרב?ו?ת לא טוב" (משלי כה, כז), ועוד נאמר "דבש מצאת א?כ?ל ד??י??ך? פן ת??ש??ב??ע?נו והקאתו" (משלי כה, טז).
משמע, מומלץ לאכול דבש בכמות סבירה וללא הגזמה. הדבר נכון כמו כל דבר אחר בחיים שיש להימנע מלהגזים בו, שכן "הדרך הממוצעת" (מושג שטבע הרמב"ם) היא האידיאלית והמומלצת בכל מסגרות חייו של האדם.
• דברי חכמה תוארו כדבש: "צו?ף דבש אמרי נ?עם מתוק לנפש ומרפא לעצם" (משלי טז, כד).
• מוצר טעים קיבל ציון של ערך המתוק כדבש: "וטעמו כצפיחת בדבש" (שמות טז, לא) ובשיר השירים (ד, יא) מצוין: "נ?פ?ת ת??ט??פ?נ?ה ש??פתו?ת?יך כלה דבש וחלב תחת לשונך וריח ש??ל?מ?ת?י?ך? כריח לבנון".
• בתקופת הנביאים הדבש היה נסחר בין המדינות. בספר יחזקאל (כז, יז) מצוין הדבש כאחד מהמוצרים שהתברכה בהם יהודה וארץ ישראל: "יהודה וארץ ישראל המה ר?כליך בח?טי מ?נית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך".
• פרט לערכו התזונתי לדבש היה שימוש "חירום" לטיפול נפשי למי שאחזתו? רוח רעה (בולמוס), ועל כך נאמר בגמרא (יומא פג ע"ב): "תנו רבנן: מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו דבש שהדבר וכל מיני מתיקה מאירין מאור עיניו של אדם. ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר 'ראו נא כי א?רו עיני כי טעמתי מעט דבש הזה'. ומאי אף על פי שאין רא?יה לדבר דהתם לאו בולמוס אחזיה?. אמר אביי: לא שנו אלא לאחר אכילה, אבל קודם אכילה מ?ג?ר?ר ג?ר?יר (מביא תיאבון הערה שלי א"מ), דכתיב (שמואל א' ל, יא-יב): 'וימצאו איש מצרי בשדה ויקחו א?תו אל דוד ויתנו לו לחם ויאכל וישק?הו מים ויתנו לו פלח דבלה ושני צ?מ?קים ויאכל ותשב רוחו אליו כי לא אכל לחם ולא שתה מים שלשה ימים ושלשה לילות' אמר רבי נחמן אמר שמואל: מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו א?לי?ה בדבש (בשר ש??מ?ן בדבש הערה שלי א"מ). רב הונא בר?יה? דרב יהושע אמר: אף סולת נקיה בדבש. רב פ??פ??א אמר: אפילו קמחי דשערי בד?ב?ש?א".
• מעניינת התיחסותו הזהירה של הרמב"ם לדבש. נביא שתיים ממו?באותיו:
• "הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות, ד, יב).
• "ודבש מזון טוב לזקנים ורע לבחורים, כל שכן למי שמזגו חם,כי ימהר להשתנות מרירה אדומה" (הנהגת הבריאות, שער ראשון, 9).
• בחגים ובמועדים יהודיים קיימים מנהגים שונים הקשורים לדבש. הבולטים שבהם:
כמה דוגמות:
• אכילת תפוח בדבש בראש השנה איחולים לשנה טובה ומתוקה.
• דבש בעוגות בחג מתן תורה (חג השבועות) עדות לאיכותה של התורה.
• בתקופה הקדומה נהג האדם להשתמש בדבש במיצי פירות או בפירות עצמם לשם המתקת משקאות או מאכלים. היקף השימוש בדבש הצטמצם עם הכנסת השימוש בסוכר לבן.
• וכבר אמרנו בגימטריה: דבש = 306 = אשה... צא ולמד!...
צוף הפרחים הנ?ק?ט?ר מקור תעשיית הדבש בכוורת
עם הופעת הפריחה מתחיל ה"מבצע" העונתי של הדבורים, והוא הכנת דבש מצוף-הפרחים. זהו פרויקט אדיר ממדים. אין הוא נעשה במצב של רעב, אלא מתוך תחושה שיש צורך לאגור דבש מקור אנרגיה לזמנים קשים בדרך כלל לעונה הקרה, לחורף.
צוף-הפרחים הנ?ק?ט?ר (Nectar) מהווה את "חומר הגלם" שממנו מכינה הדבורה את הדבש.
הרכבו הכימי של הנקטר אופייני לסוג הצמח, ותלוי גם במיקום הגיאוגרפי, בסוג הקרקע ובמזג האויר. אין שני סוגי נקטר זהים ולכן אין גם שני סוגי דבש הזהים בהרכבם הכימי.
הנקטר משמש כמקור הדבש העיקרי בתעשיית הדבש ברחבי העולם. הוא מופרש בצמח מבלוטות מסוימות באזורי הפריחה של הצמח הנקראים בשם צו?פ?נ?ים. הצוף הטרי בדרך כלל שקוף ומתקתק. הוא מכיל סוכרים בטווח רחב של ריכוזים שנע בין 3% ל-87%, חומצות אורגניות, ויטמינים, מינרלים, חומרי צבע (פ??יגמ?נ?ט?ים), חומרים א?רו?מ?טיים ומרכיבים כימיים אחרים הייחודיים לצוף-הפרחים.
הנקטר בדרך כלל חומצי (6.4-2.7 pH), אך יש גם שהוא בסיסי (עד ל-9.1 pH). ברוב סוגי הנקטר רוב הסוכרים הם חד-סוכרים: פרוקטוז (סוכר פירות) וגלוקוז (סוכר ענבים). מצויים בו מעט דו-סוכרים (סוכרוז הלא הוא הסוכר הלבן) ומלטוז (סוכר הל?ת?ת).
אך יש סוגים לא רבים של נקטר המכילים סוכרוז בריכוז גבוה המשתווה לריכוז הפרוקטוז והגלוקוז. אולם אפשר לקבוע שרוב הדבשים מופקים מסוגי נקטר המכילים חד-סוכרים כמרכיב סוכרי עיקרי.
איסוף הנקטר על ידי הדבורה תלוי בשלושה גורמים: שיעור הסוכרים בנקטר, מספר הפרחים שיש בהם נקטר ומועד הפריחה.
ריכוז הוויטמינים והמינרלים בנקטר הוא מזערי וכך הוא גם בדבש. פיגמנטים וחומרים ארומטיים נותנים לנקטר (ולדבש) את הצבע ואת הטעם הייחודיים לכל דבש ודבש, פרט לטעם המתוק שמקורו בסוכרים והקיים, כידוע, בכל סוגי הנקטר והדבש.
הדבורים אוספות את הנקטר בצורה אינטנסיבית מד?י יום ביומו ומביאות אותו אל הכוורת. אמרנו מדי יום ביומו, אך הדבר תלוי בזמינו?ת של פריחה. כדאי לציין מספר פרטים מעניינים הקשורים לאיסוף צוף-הפרחים:
• הבאת צו?ף-פרחים לכוורת היא התפקיד האחרון החותם את מסכת חייה של הדבורה. לאחר מכן, וכתוצאה מ?ב??לו?ת כנפיה והתנוונותן, הדבורה מתה.
• בגיחה אחת הדבורה תביא לכוורת צוף מכמה פרחים אך כולם מאותו סוג.
• בגיחה אחת יש דבורים המביאות רק צוף, יש המביאות גם צוף וגם אבקת פרחים זכרית (פולן) ויש שמביאות רק פולן.
• בגיחה אחת הדבורה אוספת צוף-פרחים מ-50-100 פרחים. ישנם מקרים שדבורה יכולה לאסון בגיחה אחת מכמה אלפי פרחים. דבר זה קורה כאשר כמות הנקטר קטנה בצורה משמעותית.
• במעופה הלוך ושוב מהכוורת אל פריחת הצמחים הדבורה "זוכרת" את הריח, את הצבע ואת צורת הפרח אשר ממנו אספה צוף-פרחים ואליו היא מעוניינת לשוב.
• הריח מהווה אטרקציה ממרחק. יש הטוענים שהדבורים "זוכרות" אותו אפילו במשך מספר ימים.
• מידע על בסיס של ריח על מיקום פריחה יכולות הדבורים להעביר זו לזו בכוורת תופעה מעניינת ביותר ויוצאת דופן בעולם בעלי החיים.
• אף על פי שצבע הפרחים מהווה ציון דרך לדבורה להיכן לשוב לשם איסוף צוף, אין מידע על הצבע כמידע על הריח יכול להיות מועבר מדבורה לדבורה.
• צורת הפרח אף היא נלמדת ונשארת חרותה אצל הדבורה, אך גם מידע זה לא יכול להיות מועבר מדבורה אחת לרעותה.
• מיקום השמש בשמים מכתיב את זווית מעופה של הדבורה. היא זוכרת אותו במעופה החוזר אל הפרח הצופני, עם ולאחר שביצעה חישובים של תנועת השמש שהתרחשה בינתיים בשמים.
• יש שפריחה צו?פנית בתפוקה הגדולה ביותר קיימת בפרחים בשעות מסוימות של היום (לפני הצהריים או אחר הצהריים). הדבורה, בחוש הזמן המפותח שלה, יודעת לכוון את עצמה מתי ביממה לשוב ולפקוד את אותו פרח כשהוא בשיא תנובת הנקטר שב?ו?.
• המרחק שעל הדבורה לעוף לאזור שבו קיימת פריחה צו?פנית (שטחי המרעה), אף הוא נקלט היטב על ידי הדבורה ומועבר לחברותיה בריקוד אופייני. משך הריקוד מציין את המרחק מהכוורת לשטחי המרעה (טבלה 1).
טבלה 1: העברת מידע בין דבורה לדבורה
משך הריקוד ביחס למרחק לשטחי המרעה
מרחק אזור הפריחה הצו?פנית מהכוורת (במטרים) 200 500 1,000 2,000 3,500 4,000
משך הריקוד (בשניות) 2.1 2.5 3.3 3.8 5.6 6.3
מעניין לציין שאם מרחק אזורי המרעה מהכוורת הוא קטן (50-100 מטר), הדבורה בריקודה מבצעת רק סיבוב אחד.
• אם באזור המרעה יש הרבה נקטר לפרחים מסוימים, הדבורה תשוב במעופה אל אותו סוג פרח או אל אותה קבוצת פרחים. זו יכולת התמדה נדירה בטבע שנעשית בעבודה יסודית, רציפה ומושלמת.
• מהירות מעופה של הדבורה יכולה להגיע לכדי 21-24 ק"מ בשעה.
• למסלולי התעופה מהכוורת לאזורי המרעה גבולות, ורוחבם נע בטווח של 2-4 מטרים.
• בדרך כלל הדבורה עפה בגובה של 2-10 מטרים מעל לפני הקרקע. אם ישנה רוח המפריעה לה במעופה, היא תעוף נמוך יותר.
• בדרך כלל הדבורה נמנעת מלעוף מעל לגובה של 10 מטרים. זאת בעיקר מכיון שמרחב אויר גבוה מזה הוא "אזור המחיה" של המלכה והדבורים הזכרים. והיה שאם תעוף לה בגבהים שכאלה עלולה הדבורה להיות מותקפת על ידי הזכרים אשר ינסו להזדווג עמה, אך ללא הצלחה להפרותה.
• אם על הדבורה לעוף למרחקים באזורים הרריים, היא תעדיף לעוף לאורכם של גיאיות ולא מעל לראשי ההרים.
• איסוף צוף-הפרחים נעשה בחדק הארוך של הדבורה, אשר באמצעותו היא מוצצת את הצוף המאוחסן ב"קיבת הדבש". (שמותיה האחרים של "קיבת הדבש": "כיס הדבש" או "שק הדבש") בקצה הפנימי של אותה קיבה ישנו שסתום אשר מונע מהדבש לעבור אל המשך מערכת העיכול של הדבורה.
• משך גיחה אחת אורך 30-45 דקות, אך לעתים הוא יכול להימשך אפילו עד ארבע שעות. זה קורה בעונת פריחה חלשה.
• ביום "טוב", ת?פקו?ד הדבורה את הפריחה הצופנית בממוצע עד 13 פעמים ביממה ועד 7 פעמים בעונת פריחה חלשה.
• בגיחה אחת יכולה הדבורה להביא בקיבת הדבש שלה עד 70 מ"ג של צוף-פרחים הנקטר, אך בממוצע היא מביאה כ-40 מ"ג נקטר. בתקופה של משבי רוח היא תביא עמה פחות מ-40 מ"ג נקטר בגיחה אחת.
• באותה גיחה דבורה יכולה להביא לכוורת גם צוף-פרחים וגם אבקת פרחים זכרית (פולן).
• במעופה לכוורת מוסיפה הדבורה אל הנקטר מיצים המופרשים בעיקר מהבלוטות התת-לסתיות (ההיפופרנגליות) שלה. מיצים אלה מכילים אנזימים שונים, בעיקר אנזימים מפרקי סוכרים: אינוורטז, דיאסטז וגלוקוז אוקסידז.
כבר במעופה מהפרח אל הכוורת מתחיל עיבוד הנקטר לדבש, אם בקיבתה על ידי פעולת האנזימים ואם על יד כך שהיא יונקת את הדבש הלוך וחזור מן החדק אל קיבתה מספר פעמים. בכך נעשה העיבוד האנזימטי של צוף-הפרחים והפיכתו לדבש. בנוסף לתהליך זה מתחיל נידוף המים מהנקטר (ריכוז ממוצע של מים בנקטר כ-50%) והורדתו עד לכ-20% (ריכוז סופי בדבש). יש הרואים בדבורה ובעשייתה זו "מעבדה מעופפת" שאין שניה לה בטבע פרט אולי לחלליות שמשגר האדם לחלל בימינו אנו.
• עם הגיעה לכוורת, הדבורה מעבירה את יבול הנקטר בדרך כלל ל-3-4 דבורים, אשר מאחסנות את הדבש בתאים.
• את התאים ממלאת הדבורה בנקטר כ-0.75 מ"ל, התופס בדרך כלל 1/2 מנפחם. כאן נמשך תהליך עיבוד הנקטר והפיכתו לדבש. הפעולה כוללת למעשה שני תהליכים עיקריים: האחד, עיבוד הנקטר לדבש על ידי האנזימים הסוכריים והשני, אידוי המים מהנקטר עד להבאתו לריכוז של לא יותר מ-20% (טווח ריכוז המים בדבש הוא 17-20%). בהיות הדבש בתאים האידוי נעשה על ידי מ?ש?ק כנפיה של הדבורה. כך, תוך שעה(!) מאחסון הנקטר בתאים יורד ריכוז המים מכ-55% לכ-40%. ככל שכמות הדבש בתאים רבה יותר כך גם אטי יותר תהליך האידוי. דרך נוספת לאידוי המים מהדבש היא על ידי הזרמת אויר אל תוך הכוורת. זוהי תופעה מעניינת. כאן, בפתח הכוורת (שרוחבה כ-25 ס"מ), עובדות כ-12 דבורים אשר במשק כנפיהן מזרימות אויר אל תוך הכוורת. זרימת אויר זו אף היא מסייעת לתהליך אידוי המים. יש אומדים את קצב הזרמת האויר עד לכ- 50-60 ליטר אויר לדקה אכן קצב זרימת אויר מהיר מאוד.
תהליך האידוי דורש מהדבורה אנרגיה רבה (שאלו אנשים העוסקים בתעשיית הריבות ויאמרו לכם עד כה אידוי מים בתעשיה זו דורש אנרגיה רבה!).
אנרגיה זו מקבלות הדבורים מאכילת נקטר או דבש, שהוא, כידוע, מקור סוכרי (אנרגטי) זמין מאוד.
• בדרך כלל מ-2 ק"ג של נקטר (שב?ו? 40% מים), מתקבל 1 ק"ג דבש, ומנקטר שתכולת המים שבו היא 60% מתקבל 1 ק"ג דבש מ-4 ק"ג נקטר.
בדרך כלל הדבורה לא תאסוף נקטר עם ריכוז מים הגבוה מ-85%, אלא אם כן העונה היא עונה רדודה ושחונה מבחינת יבול הנקטר בפריחת השדה ואם וכאשר יש לה צורך דחוף באספקת דבש להזנת הרימות בכוורת.
• עם סיום הכנת הדבש, התאים ממולאים עד תום בדבש ונחתמים בשעוות הדבורה. החתימה בשעווה נעשית לשם מניעת ספיחת מים על ידי הדבש, בהיותו חומר סופח מים (חומר ה?יגרו?סקו?פ??י) ובכך נמנע קלקולו וכך הוא יכול להישמר לתקופה של אלפי שנים! זאת למדנו מאיכות הדבש שנמצא בפירמידות במצרים. מניעת קלקולו של הדבש נגרמת גם על ידי מי-החמצן (H2O2) אשר נוצרים בתוך הדבש עקב פעילות האנזים גלוקוז אוקסידז. מי החמצן נהרסים באויר ואילו חתימת התאים מונעת זאת. בכך מתאפשרת פעילות מי-החמצן כחומר משמר.
התנאים האידיאליים להפקת דבש בכמות גדולה
התנאים האידיאליים להפקת דבש בכמות גדולה הם שילוב של מספר גורמים:
• קיומה של פריחה צו?פנית העשירה בצוף-פרחים.
• עונת חורף גשומה.
• אקלים לא יבש.
• הרבה טל.
• מנת קור לא קשה לצמחים בחורף.
אם ניקח כדוגמה את פריחת ההדרים, בשנים המשופעות בגשמים משך פריחת ההדרים הוא 20-30 יום, ואילו בשנים קצת שחונות משך פריחת ההדרים מצטמצם ל-10 ימים. ברור שבמקרה האחרון תנובת הדבש תהיה פחותה באופן משמעותי.
מ?ן: טל-דבש מקור נוסף לייצור הדבש
במדינות שאקלימן קר, ושבהן אין פריחה במידה שאנו מכירים באזורנו, הדבורים מפיקות דבש ממה שנקרא מן או טל-דבש (Honey-dew).
מהו טל-הדבש? יש חרקים (כמו כנימות ואחרים) אשר מוצצים מיצים מצמחים. הכמות שהם מוצצים גדולה מצריכתם ויכולת קיבולם והם מותירים חלק ממנו באזורי צמח שונים: על עלים ועל פרחים. זהו למעשה מיץ צמחים מתוק שתכולת הסוכרים בו גבוהה והוא נקרא בשם מ?ן או טל-דבש. כאמור, בעתות מצוקה כמחסור של צוף-פרחים הדבורים מפיקות דבש מטל-הדבש. מטבע הדברים איכותו של דבש המופק מטל-דבש ירודה מדבש המופק מצוף-פרחים. דבש מטל-דבש מכיל גם אנזימים אשר מקורם בבלוטות ובמערכת העיכול של החרק הטפיל.
צמחי הדבש של ארץ ישראל
הדבשים של ארץ ישראל מקורם בשורה ארוכה של צמחים צו?פניים אשר מהווים מקור לשפע מרשים ורבגוני של צוף-פרחים. אלה מולידים מגוון רחב של דבשים איכותיים ומשובחים בטעמם, בריח?ם ובצבעם.
מגוון הצמחים פרוש? בפריחתו על פני כל השנה. בארצנו יש 2-3 עונות פריחה. חלקם של הצמחים הם צמחי תרבות (כהדרים) וחלקם צמחי בר: עצים, שיחים, צמחי מרפא ואחרים.
רוב רובם של הצמחים שבהם משופעת ארץ ישראל מובאים להלן. סביר שרשימה זו אינה מושלמת, אך היא מרשימה בהיקפה ומעידה על ש?פעת פרחי ארץ ישראל. פרחי ארצנו פרוש?ים במישור ובהר, בשפלה ובנגב, בצפון ובבקעה, בערבה ובגליל.
רשימת צמחי הדבש של ארץ ישראל
(מובאים לפי סדר הא"ב של שמותיהם העבריים)
א?בו?ק?דו? Persea americana
א?זו?ב מ?צו?י Majorana syriaca
א?זו?ב?יו?ן ד??גו?ל Lavandula stoechas
א?מ??ית?ה ג?דו?ל?ה Ammi majus
א?מ??ית?ה ק?יצ?ית Ammi visnaga
א?ס?פ??ס?ת Medicago
א?יק?ל?יפ??טו?ס ה?מ??ק?ו?ר Eucalyptus rostrata Schlecht
א?ש??ב??ל Stachys
א?ש??ל Tamarix
ב?ו?צ?ין מ?פ?ר?ץ Verbascum sinuatum
ב??צ?ל ה?ג??נ??ה Allium cepa
ב??ק?י?ה ת??ר?ב?ו?ת?ית Vicia sativa
ג??ד?יל?ן מ?צו?י Silybum marianum
ג??ז?ר ז?ה?ב Daucus aureus
ג??ר?ג??ר?נ?ית י?ו?נ?ית (ח?יל?ב??ה) Trigonella foenum-graecum L.
ד??ב?ש??ה ל?ב?נ?ה Melilotus albus
ד??לו?ע?י??ים Cucurbitaceae
ד??ר?ד??ר ה?ק?ו?ר?ים Centaurea procurrens
ד??ר?ד??ר מ?צו?י Centaurea iberica
ד??ר?ד??ר ק?פ??ח? Centaurea verutum
ה?ד?ר?ים Citrus
ז?י?ת Olea europaea
חו?ח? ס?פ?ר?ד??י Scolymus hispanicus
ח?ל?ב?לו?ב ה?ש???מ?ש? Euphorbia helioscopia
ח?ל?ב?לו?ב ס?מו?ר Euphorbia valerianifolia
ח?מ??נ?ית Heliantus
ח?מ?צ?יץ נ?טו?י Oxalis pes-caprae
ח?צ?ב מ?צו?י Urginea maritime
ח?ר?ד??ל ה?ש???ד?ה Sinapis arvensis
ח?ר?ד??ל ל?ב?ן Sinapis alba
ח?ר?צ?ית ע?טו?ר?ה Chrysanthemum coronarium
ט?י?ו?ן ד??ב?יק Inula viscose
י?נ?ב?ו?ט ה?ש???ד?ה Prosopis farcta
כ?ו?כ?ב?ית מ?צו?י?ה Stellaria media
כ??ל?יל ה?ח?ר?ש? Cercis siliquastrum
כ??ל??נ?ית Anemone
כ??רו?ב ש??ח?ר Brassica nigra
כ??ת?נ?ה Gossypium herbaceum
ל?ב?נ?ה ר?פו?א?י Styrax officinalis
ל?ט?ם Cistus
מ?נ?ג?ו? Mangifera indica
מ?נ?ת?ו?ר ה?מ??ד?ב??ר Matthiola livida
מ?ק?ו?ר ה?ח?ס?יד?ה ה?מ??צו?י Erodium moschatum
מ?ר?ו?ה מ?ש???ל??ש??ת Salvia fruticosa (triloba)
נ?יר?ית ה?ק??מ?ה Ridolfia segetum
נ?ע?נ?ה Mentha
ס?ב?יו?ן א?ב?יב?י Senecio vernalis
ס?ב?יו?ן פ??ש?ו?ט Senecio vulgaris
ע?יר?ית ג??דו?ל?ה Asphodelus microcarpus
ע?כ?נ?אי י?הו?ד?ה Echium judaeum
ע?ל?ש? מ?צו?י Cichorium pumilum
פ?ו?ל ה?ג??נ??ה Vicia faba
פ??ט?ל ק?דו?ש? Rubus sanguineus
פ??יג?ם מ?צו?י Ruta chalipinsis
צ?ב?ר מ?צו?י Opuntia ficus indica
צ?פ??ר?נ?י ח?תו?ל מ?צו?יו?ת Calendula arvensis
צ?נו?ן מ?צו?י Raphanus raphanistrum
צ?ת?ר?ה ו?ר?ד??ה Satureja thymbra
קו?ר?נ?ית מ?ק?ר?ק?פ?ת Thymus capitatus
ק?ח?ו?ן מ?צו?י Anthemis pseudocotula
ק?ד??ה ש??ע?יר?ה Calycotome villosa
ק?נ?ר?ס סו?ר?י Cynara syriaca
ק?ר?ט?ם ד??ק Carthamus tenuis
ק?ר?ט?ם ה?צ??ב??ע?ים Carthamus tinctorius
רו?ב??ינ?י?ה ב??ת ש??ט??ה Rubinia pseudacacia
רו?ז?מ?ר?ין Rosmarinus officinalis
ר?ת?ם ה?מ??ד?ב??ר Retama raetam
ר?יח?ן מ?צו?י Ocimum basilicum
ש?ו?ש??ן צ?ח?ר Lilium candidum
ש??ט??ה Acacia
ש??יח? א?ב?ר?ה?ם Vitex agnus-castus
ש??ל?מו?ן סו?ר?י Cephalaria syriaca
ש??מ??ר פ??ש?ו?ט Foeniculum vulgare
ש??ק?ד מ?צו?י Prunus amygdalus
ת??ג?ית מ?צו?י?ה Scabiosa prolifera
ת??ל?ת??ן א?ל?כ??ס?נ?ד??רו?נ?י Trifolium alexandrinum
ת??ל?ת??ן א?ר?צ?י?ש??ר?א?ל?י Trifolium palestinum
ת??ל?ת??ן ד?ו?-גו?נ?י Trifolium dichroanthum
ת??ל?ת??ן ה?א?ר?ג??מ?ן Trifolium purpureum
ת??ל?ת??ן ח?ק?ל?א?י Trifolium campestre
ת??ל?ת??ן ל?ב?יד Trifolium tomentosum
תנובת דבש
בעונת רדיה טובה ניתן לרדות מתא כוורת אחת בעונה אחת כ-30-40 ק"ג של דבש. תנובת הדבש השנתית בישראל היא כ-2.5 טון ובעולם כ-800 אלף טון. על מנת לייצר קילוגרם אחד של דבש, 4.5-5 מיליון דבורים צריכות לעמול בהבאת הצוף ובעיבוד הדבש. נתון מעניין אחר הוא שמשקל הדבש בחלה יכול להגיע עד פי 12 ממשקלה.
תהליך רדיית הדבש
רדיית הדבש היא כבר עבודתו של הכוורן. זוהי עבודת כפיים אשר באה להפיק את הדבש מחלות הכוורת. כיום חלקה? ממו?כ?נת.
שלב?י רדיית הדבש הם:
1. הסרת השעווה החותמת את תאי חלת הדבש. הדבר יכול להיעשות ידנית על ידי סכין-"שפכטל" מיוחד או בצורה ממוכנת המתבצעת ללא מגע יד.
2. ס?רכ?ו?ז (צנטריפו?גציה) של חלת הדבש (ממנה הוסרה השעווה) לשם הוצאה של הדבש מהתאים. לא ניתן להוציא את הדבש רק בכוח הכ??ב?יד?ה (גרוויטציה). יש צורך להפעיל כוח רב יותר, וכאן בא השימוש בצנטריפוגה שב?ה? מופעל כוח צנטריפוגלי שהוא חזק בעצמתו מכוח הכבידה.
3. סינון ושקיעה: מהצנטריפוגה הדבש הנרד?ה ניגר וזורם בצינורות, לרוב אל תוך בר?כות, שמידותיהן בדרך כלל 1X2 מטרים. הדבש בהן מאוחסן למספר ימים. כאן נעשה סינון טבעי של הדבש על ידי הפרדת חומרים שונים שמקורם בכוורת: שרידי חלת הדבש, דבורים או חלקי דבורים מתות, ועוד. הדבר נעשה פשוט בכוח הכבידה שבו הדבש שוקע והפסולת לסוגיה צפה.
4. אחסון במ?כלים: הדבש מועבר לאחסון במ?כלים למשך מספר ימים. אז הדבש זמין לחלוקה לכלים לשם שיוו?ק.
כלים לאחסון הדבש
התנאים האידיאליים לא?חסון הדבש הם בכלים יבשים, רצוי כהים. טמפרטורת הא?חסון המומלצת רצוי שתהיה נמוכה (15-20 מעלות צלזיוס) בסביבה שב?ה? הלחות היחסית היא של 60-80%, רצוי ללא חשיפה לאור השמש או לאור ניאון.
הכלים עצמם יכולים להיות מזכוכית, מחרס, מאמייל או מפלסטיק. וכאן דמיון ויד האמנים ואוהבי הדבש רחבה ומגו?ונת.
תכולת הדבש לסוגיו "דב??ר בדבשים"
מצוף של פרחים שונים יתקבלו דבשים השונים בצבעם, בטעמם, בריח?ם ובתכולת הארו?מה והמרכיבים הייחודיים לצוף-הפרחים. כך שיש ל"דב?ר בדבשים" ולא "בדבש". למעשה, כמעט מכל צוף של פרחים תפיק הדבורה דבש אחר.
יש לזכור שהדבורים תעופנה למקום הקרוב ביותר שיש שם פריחה צו?פנית, אף אם פריחה זו אינה אהובה עליהן במיוחד (למשל: פריחת בצל).
שורת הצמחים שמ?צו?ף פ?רחיהן מפיקות הדבורים דבש היא ארוכה. השכיח ביותר בארץ הוא דבש מפ??רחי הדרים. בהרבה מקרים כוורות ממוקמות לצורכי האבקה, כך שדבשים מתקבלים מפרחי צמחים, שיחים ועצים. בין הצמחים מצויים גם צמחי מרפא מו?כ?רים. יש שדבשים מקורם בצוף-פרחים של צמח אחד בלבד (דבש מו?נו?פ?לו?רי) ויש שהוא ממספר צמחים (דבש פ?ו?ל?יפ?לו?רי).
לצפייה בטבלאות
ההרכב הכימי של הדבשים
רבים חקרו, ובהרחבה, את הרכבם הכימי של הדברים. אם נסכם את המופיע בספרות ענפה זו נמצא שבדבש מצויים לא פחות מאשר מ-181 מרכיבים כימיים(!) חלקם משותפים לכל הדבשים וחלקם ייחודיים לדבשים מסוימים.
ככלל, אפשר לומר חד-משמעית שאין שני דבשים הזהים בהרכבם. בטבלה 2 מובא ממוצע מקובל של ההרכב הכימי של דבשים.
________
* פירוט בטבלה 5
נקודות בעלות ענין הקשורות להרכב הדבשים:
• משקל סגולי (ב-20 מעלות צלזיוס) נע בטווח של 1.40-1.44.
• חומציות (pH) בדרך כלל חומצי 3.5-3.9.
• ערך קלורי: 300 קילו קלוריות ב-100 גרם דבש.
• היחסים בין הגלוקוז (חד-סוכר שאינו מתוק) לבין הפרוקטוז (חד-סוכר מתוק) מולידים את חוזק מתיקות הדבשים: בדבש שבו יש יותר פרוקטוז ופחות גלוקוז הדבש יהיה מתוק יותר, ולהפך. זו הסיבה שלעתים ישנם דבשים מתוקים יותר ויש מתוקים פחות.
• מב??ין הממתיקים הטבעיים הדבש הוא העשיר ביותר הן בתכולתו הסוכרית (טבלה 3), והן בדרגת מתיקותו (טבלה 4).
• דבש מתוק עד פי שלושה מסוכר לבן, וזאת עקב תכולת הפרוקטוז הגבוהה שבו בהשוואה לסוכר הלבן.
• בטבלה 4 מובא פירוט הסוכרים השונים שנמצאו בדבשים שונים.
• האנזימים שבדבש הם מהחומרים החשובים ביותר הקשורים לתהליך הפיכת צוף-הפרחים לדבש. מט?בע הדברים ומפאת חשיבותם האנזימים הם בין הנחקרים ביותר מב??ין מרכיבי הדבש. להלן הבולטים שבאנזימים המצויים בדבש:
• ד?יא?ס?ט?ז (Diastase) האנזים המפרק את העמילן. שמו האחר ע?מ?יל?ז (Amylase).
• א?ינ?ו?ר?ט?ז (Invertase) האנזים ההופך את הדו-סוכרים והטרי-סוכרים לחד-סוכרים (לגלוקוז ולפרוקטוז). זהו למעשה האנזים החשוב ביותר אשר מוליד את הריכוז הגבוה של חד-סוכרים בדבש.
• גלוקוז אוקסידז (Glucose oxidase) האנזים שמפרק את הגלוקוז לחומצה גלו?קו?נית ולמי-חמצן (מהמרכיבים הכימיים העיקריים בדבש שלהם מיוחסת חלק מהפעילות האנטימיקרובית של הדבש).
• קטלז (Catalase) אנזים המפרק את מי החמצן.
• פספטז חומצי (Acid phosphatase).
שלושת האנזימים הראשונים (דיאסטז, אינו?רטז וגלוקוז אוקסידז) מופרשים מהבלוטה ההיפופרנגיאלית של הדבורה וחשיבותם רבה בהפיכת צוף-הפרחים לדבש.
שני האנזימים האחרונים (קטלז ופוספטז חומצי) מקורם בצוף-הפרחים. וישנם דבשים אשר אנזימים אלה אינם מצויים בהם.
עקב הימצאות האנזימים בתוך הדבש בהיותו מאוחסן בתאי הכוורת, עם הזמן ממשיך לעלות בדבש ריכוז החד-סוכרים זאת בשל המשך פעילות האנזימים בפירוק הסוכרים.
• בדבשים מצויות תרכובות ארומטיות שונות שה?נן ייחודיות לצוף-הפרחים. אלה מעניקות לדבש את הטעם, הצבע והריח האופייניים לצוף-הפרחים שממנו הופק הדבש. הבולטות שב?ין התרכובות הארומטיות, העשויות להימצא בדבשים, מובאות בטבלה 6.
• הפ?ל?בו?נו?א?יד?ים תרכובות טבעיות אשר מקורן באבקת הפרחים הזכרית מצויים בשיעור נמוך (0.1%) בדבשים. לחומרים אלה מייחסים תכונות רפואיות (על כך בהמשך).
• ריכוז הוויטמינים בדבש קטן (טבלה 7) בצורה כה מזערית, כך שהדבש אינו יכול לשמש כמקור לאספקת ויטמינים לאדם.
• כוויטמינים כך גם המינרלים בדבש, ריכוזם נמוך מאוד (טבלה 8). על כן הדבשים אינם יכולים לשמש כמקור תזונתי הממלא את הדרישה היומית לאדם למרכיבים כימיים אלה.
• בין המינרלים בולט ריכוזו הגבוה של האשלגן לעומת מינרלים אחרים. לאשלגן חשיבות גדולה והשפעה על ספיגת נוזלים. זוהי אכן אחת מתכונות הדבשים המעניינות והייחודיות.
• העובדה שאין שני סוגי דבשים זהים מקשה לערוך בדיקה חוזרת שתאשר את ה?ד?ירו?ת הממצאים. אך הקו הכללי של הממצאים מצביע על קיומה של תכונת קטילת המיקרואורגניזמים בדבשים.
• אף על פי שהוא מתגבש, הדבש קל לשימוש במגוון השימושים שניתן לעשות בו (בדרך כלל אכילה, בישול, מאפה וכו').
• דבש אינו מותיר כתמים.
• דבש קל להשגה הוא מצוי בכל רחבי העולם ומחירו סביר.
• בכל התרבויות הדבש מסמל את הטעים: "ויטעמו כצפיחת בדבש" (שמות טז, לא).
מגוון השימושים בדבשים
מטבע הדברים מגוון התכונות של הדבש מוליד טווח שימושים רחב המתפרש על פני תחומים רבים, בעיקר בתחומים התזונתי, הבריאותי-רפואי והקוסמטי. בחלקם אלה שימושים המקובלים מדורות (עוד בעולם העתיק) וחלקם התגבש ומיושם בצורה מורחבת בימינו אלה.
חלק גדול ממגוון השימושים מקובל ברפואה העממית. חלקו קיבל גושפנקה אישור מדעי ומהווה חלק מהגישה הבריאותית-רפואית הממוסדת, מה שקרוי בשם רפואה קונבנציונלית.
הלקט הבא מביא את מגוון השימושים בדבש כפי שמשתקף בספרות העממית, המדעית-רפואית, בפולקלור ובמנהגי עמים, עדות ושבטים.
הדבש כמקור תזונתי
זהו השימוש העיקרי שעושה האדם בדבש וזהו גם השימוש שעושה בדבש הדבורה. כאמור, אף שבתכולת הדבשים ניתן למצוא גם ויטמינים, מינרלים וחומצות אמיניות, הרי שכ?ל אלה מצויים בכמויות מזעריות וזאת מהטעם הבא. בממוצע, אדם אוכל ½-1 ק"ג דבש לשנה. יש שמחשבים את הכמות היומית בטווח של 2-5 גרם דבש. בכמות זו של דבש כמויות הוויטמינים, המינרלים והחומצות האמיניות הן מזעריות ביותר. פועל יוצא הוא שדבש מבחינה תזונתית הוא מקור לסוכרים בלבד. יש המשתמשים בדבש כממתיק טבעי. אף שמקורו בטבע, כדאי לציין שיש קבוצות טבעונים (חסידי ד"ר ש??ל?טו?ן ואלה הא?מו?נים על גישת התזונה המקרוב?יוטית) הטוענים שאין להכליל את הדבש בתפריט האדם שכ?ן, לפי תפיסת חייהם, הוא ממקור חי ולא מהצומח. אך רוב הצמחונים רואים בדבש ממתיק טבעי.
מה מקור הטענה שבדבש סוכרים בעלי פוטנציאל אנרגטי גבוה?
א. תינוקות אשר ניזונו מחלב שהו?סף לו דבש (עד חצי כפית ל-250 מ"ל חלב), עליית משקל גופם היתה מהירה יותר, וריכוז ההמוגלובין בכדוריות האדומות שבדמם נמצא גבוה מאשר אצל תינוקות בקבוצות ביקורת שלא ניזונו מדבש. חמישה עד שבעה אחוזים של דבש בתפריט יומי של ילדים הוא האופטימלי והמומלץ.
ב. ישנם פרסומים המצביעים על צמיחת שיניים בקצב משב?יע רצון וללא או עם מיעוט תופעות לוואי שליליות (כמו כאבי שיניים) אצל תינוקות אשר בתפריטם היומי נכלל גם דבש (1/4-1/2 כפית דבש לכל הנקה).
ג. הדבש משמש כמקור תזונתי טוב בנוסף לתינוקות גם לכל אדם, אך במיוחד לילדים, לזקנים, לאנשים החולים במחלות כרוניות וכמובן גם, ובעיקר, לספורטאים, וזאת עקב היות תכולתו הסוכרית נספגת מיד במעי, דבר חשוב מאוד בכל קבוצות אנשים אלה. למרות ממצאי מחקר המצביעים על ההמלצה לכלול דבש בתפריט תינוקות, מצאתי לנכון להביא את דעתו של הרמב"ם שטען: "הדבש והיין רע לקטנים ויפה לזקנים" (משנה תורה, ספר המדע, הלכות דעות ד, יב). אני מרשה לעצמי להוסיף ולציין שהרמב"ם היה מאוד קיצוני בהרבה מקרים במה שקשור לנושא מרכיבי המזון. קביעתו שדבש רע לקטנים היא אחת מגישות קיצוניות אלה שאותן הביע בנושאי התזונה (ואין זה המקום לפרטם). מכל מקום, דבש יכול לשמש כמקור סוכרי בתפריט יומי של כל אדם, אך יש להביא בחשבון שאין להשתמש בדבש כמקור סוכרי יחיד. מן הראוי לכלול בתפריט גם סוכרים (פחמימות) אחרות. הכוונה לעמילנים שמקורם בדגנים, תפוחי אדמה, ועוד. בתפריט יומי מומלץ שדבש יהווה כ-10% מכלל הפחמימות.
ד. אין להגזים באכילת דבש, דבר שקורה אצל רבים מאוהבי המתוק וה"משוגעים" לדבש ואשר נסחפים ואוכלים דבש בכמויות גדולות. שלמה המלך, אשר הציע לבנו את הדבש עקב ערכיותו ואיכותו כמקור תזונתי ("אכ?ל בני דבש כי טוב" משלי כד, יג), גם מזהיר באותו ספר משלי מפני אכילה מוגזמת של דבש: "דבש מצאת אכ?ל דיך פן תשבענו והקאתו" (שם כה, טז). הגזמה באכילת דבש עלולה לגרום להעמסת יתר על המערכת האינסולינית בדם (האינסולין הוא אנזים המווסת את ריכוז הגלוקוז בדם), דבר שכדאי למנוע אותו.
הדבש כמרכיב במתכונים
תוספת דבש לתפריט מאפשרת מגוון רחב ביותר של שימושים, החל מהכנת משקאות המכילים דבש, הכנת משקאות תוססים ויינות מדבש דרך מריחתו על לחם, תוספת שלי למתכוני פרות, דגנים, קטניות, בשרים צלי אש "מנגל", ועוד. בקיצור ולענין לכל מתכון שיש להוסיף מרכיב סוכרי או שיש צורך להמתיקו ניתן להשתמש בדבש.
דברי מאפה ובישול המכילים דבש מעודנים גם בריח האופייני לדבש. מתכונים (כמו עוף בתנור) "זוכים" אף למעט?ה ברק על שטח פניהם, הנותן למזון המוגש את החזות המעודנת והאטרקטיבית פ??ן חשוב בתרבות האכילה.
מספר מתכונים נבחרים עם דבש מובאים בנספחים לפרק זה.
ערכו הבריאותי - רפואי של הדבש
מגוון השימושים בדבש בתחום הבריאות והרפואה בשמירת הבריאות ובטיפול במצבים בריאותיים שונים הוא רחב. על ערכו הרפואי (וגם התזונתי) של הדבש היה ידוע כבר בימי קדם: הבבלים, האשו?רים, המצרים, ההודים, הסינים והיהודים השתמשו בדבש לריפוי מחלות שונות.
כך למשל:
• הפילוסוף והמתמטיקאי הנודע פיתגורס, עמד גם על התכונות הרפואיות של הדבש.
• היפוקרטס, המכו?נה בשם "אבי הרפואה", הכיר את עו?בדת היות הדבש בעל ערך רפואי בריפוי פצעים. אגדה מספרת שעל קברו של היפוקרטס הוצבה כוורת דבורים שדבשה שימש לריפוי ילדים חולים.
• ההיסטוריון והמשורר הערבי אבן-סינא ידע לספר בכתביו שדבש גורם לערנות ולשיפור בעיכול המזון, לריפוי מחלות, פצעים וכיבים.
חלק מן הדיוו?חים שיובאו להלן מקורם ברפואה הטבעית וחלק אחר מהרפואה המדעית הממוסדת בתשתית ניסויית. אחדים מהדברים שיובאו לכאן קשורים לשימושים שהועברו מפה לאוזן ו"עוגנו" בתרבויות ובמנהגי קבוצות אתניות שונות. ממצאים אחדים ניתן לשחזר בנסיונות חוזרים, אך ישנם כאלה אשר אינם ניתנים ל?ה?ד?ירו?ת (חזרה על הנסיונות וקבלת אותם ממצאים). זאת מכיוון שתמיד יימצאו הבדלים בתכולת החומרים המזעריים אשר מצויים בדבשים שונים, ואשר, כאמור, מקורם בצוף-פרחים שונה, דבר שמוליד דבשים שאינם זהים בתכולתם.
נמנה את העיקריים והבולטים שבערכיות הדבשים בתחום הבריאותי-רפואי:
1. קטילה של מיקרואורגניזמים: זו אחת מתכונות הדבשים המעניינות ביותר. אופן קטילת המיקרואורגניזמים תואר בפרק העוסק בתכונות הדבשים. תכונה זו הקנתה לדבש מגוון שימושים רפואיים כחומרים אנטימיקרו?ב??יים.
בטבלה 9 מובאת רשימת מיקרואורגניזמים אשר הדבש מעכב את התרובתם או שגורם לקטילתם.
האופנים לשימוש בדבש למטרות אלה הם רבים, החל מאכילת הדבש כמות שהוא (ללא חימום) וכלה בהכללתו במרקחות שונות (על כך בהמשך).
דוגמה לקטילת החיידקים על ידי דבש ניתן לראות בתמונה. בניסוי זה* החיידק Pseudomonas auroginosa בודד מזיהומי כוויות של חולה שנפטר עקב הרעלה כללית בחיידק זה. החיידק הודגר בתמיסת דבש מפרחי איקליפטוס (התקבל באדיבות ממשק דבורים של ידידי הטוב רוני פלדמן, נס ציונה) ואחר כך נזרע על גבי משטחים (פלטות צלחות פ??ט?ר?י) עם קרקע מזון. ניתן להבחין בבירור שמספר מושבות החיידק שהודגר בדבש היה קטן בצורה משמעותית ממספר המושבות בניסוי הביקורת ללא הדגרה בדבש. ביקורת נוספת היתה הדגרת החיידק בתמיסה שהכילה את הסוכרים העיקריים שמצויים בדבש (גלוקוז, פרוקטוז). גם כאן, כבקבוצת הביקורת ללא הדבש החיידק גדל כמו בביקורת הראשונה.
טבלה 9: מיקרואורגניזמים גורמי מחלות באדם
שדבש פועל כנגדם כחומר אנטימיקרובי
חיידקים מחלה
Bacillus antharcis גחלת
Eschericia coli שלשול, דלקת בדרכי השתן, פצעים דלקתיים
Heamophilus influeza דלקת קרום המוח, דלקת מערות האף-השת (סינוסיטים), דלקת אוזניים
Salmonella טיפוס הבטן, שלשולים
Pseudomonas auroginosa פצעים, כוויות, דלקות בדרכי השתן
Staphylococus aureus פצעים, מורסות (אפצסים, פורונקולים)
Streptococus pyogenes דלקת אוזניים, דלקת גרון, אנגינה, קדחת השגרון, ש?נית (סקרלטינה)
פטריות
Candida albicans דלקות במערכות גוף שונות
נגיפים
Herpes simplex שלבקת הפה
Herpes zoster שלבקת חוגרת
Influenza שפ??עת
חד-תאיים
Trichomonas vaginalis דלקת בנרתיק
______
* ניסוי זה לקוח מעבודת המחקר (עבודת גמר בביולוגיה לבית הספר התיכון ריאלי ראשון לציון) של נעמה קדמון ז"ל (בהדרכת מחבר המאמר) אשר בוצעה במכון לחקר ביולוגי, נס ציונה בשנת תשמ"ה (1985).
2. חבישה ביולוגית (Biological dressing), של חתכים, פצעים (כולל גנגרנות נמק מוגלתי) וכוויות. פעולה זו היא שילוב של מספר תכונות המצויות בדבש: תכונת קטילת החיידקים (חומר אנטיספטי), התכונה ההיגרוסקופית (דהיינו ספיחת מים) שיש לדבש, וקיום ריכוז גבוה של אשלגן בדבשים (מרכיב כימי שיש לו חשיבות גדולה בספיחת מים).
יכולת ספיחת הנוזלים של הדבשים גורמת להגלדה מהירה יותר של פצע או כוויה ולהתחדשות (רגנרציה) מהירה יותר לעומת קצב ההגלדה ללא כל טיפול או לאחר טיפול בתכשירים (משחות למיניהן) המקובלים ברפואה המערבית.
יש הסבורים שלפלבונואידים שבדבש תפקיד בהגברת קצב הבניה מחדש (רגנרציה) של הרקמות הפגועות.
העובדה שהדבש מכיל חומר מחטא (אנטיספטי), מקנה לו חשיבות רבה במניעת זיהום הפצע או הכוויה. השימוש בדבש לשם הגלדה של אזורים שבהם בוצעו ניתוחים, נעשה כיום במספר מרכזים רפואיים בארץ ובעולם.
פרסומים מדעיים ומידע שהתקבל מאינפורמנטים מצביעים על שימוש בדבש לאחר ניתוחי מעקפים וניתוחים להסרת גידולים סרטניים. על כך דו?וח בין היתר במקרים של כריתת גידולים סרטניים באזורי המפשעה אצל נשים. שימוש נוסף בדבש בטיפול בפצעי לחץ פצעים הנגרמים עקב שכיבה ממושכת של חולים, בעיקר חולים קשישים וחולים כרוניים.
אותו אפקט של הגלדה מהירה של אזורים פצועים בעור עקב שימוש בדבש, אינו מופיע אם משתמשים בתמיסת סוכרים מלאכותיים: גלוקוז, פרוקטוז בריכוז כפי שהוא בדבש, או בסוכר לבן (סוכרוז). הדבר מצביע על כך שיש בדבש מרכיבים נוספים שאינם מצויים בסוכרים (כנראה האשלגן) ואשר גם להם חלק בפעולת ההגלדה המהירה יותר שיש לדבש.
טכניקת השימוש בדבש למטרות חבישה ביו?לוגית היא פשוטה בתכלית: מריחתו על גבי הפצע (או הכיויה, או האזור המנותח) מספר פעמים ביום וכיסוי של האזור המטופל בגזה.
בגמרא אנו מוצאים המלצה לשימוש בדבש (שם דו?ב?ר על דבש שהתקלקל) לטיפול בפצעים. וכך נאמר שם: "וה?א יין שהחמיץ, שמן שה?ב?א?יש דבש שה?ד?ב??יש... שמן שהבאיש, דבש שהדביש למ?אי ח?זו?? שמן ח?ז?י לג?ל?ד??א?י, דבש לכ?ת?יש?א ד??ג?מ?ל??אי" (בבא מציעא לח ע"א). הכוונה כאן למוצרים שהתקלקלו: יין שהחמיץ, שמן שהבאיש ודבש שהדביש. בשמן שהתקלקל ניתן לעשות שימוש למריחה על עורות. בדבש שהתקלקל אפשר להשתמש לטיפול בפצעים שנוצרו על גב הגמל כתוצאה משחיקת האוכף (פירוש רש"י). משמע שכבר בתקופת התלמוד ובתקופתו של רש"י עמדו על חשיבות הדבש בטיפול בפצעים.
3. טיפול בכיבי קיבה ומעיים: הדבשים גורמים לוויסות חומציו?ת האזור הנגוע. אכילה של דבש 1-2 שעות לפני ארוחה (כף אחת שלוש פעמים ביום) מקטינה את הפרשות הקיבה, שהן בהרבה מקרים מגורמי הכיב. הדבר שמסייע לריפוי הכיב הוא ספיחת מים על ידי הדבש, מה שמביא להגלדה מהירה של דופן הקיבה הפנימי ובכך לריפוי הכיב. זקני הכוורנים בארץ מספרים שעוד בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים היה הטיפול בדבש השיטה הטבעית לטיפול בכיבי קיבה, שמנעה את הצורך בניתוחים.
4. השפעה משלשלת קלה: יעיל אצל ילדים (אך גם אצל מבוגרים) ולאלה הסובלים מעצירו?ת. מה שמתרחש הוא שיפור תנועת (פריסטלטיקת) המעיים. שיפור זה מועיל בריפוי במחלות מעיים שונות.
5. הרגעת טחורים מודלקים: הדבר נעשה על ידי מריחת דבש באזור פי הטבעת הדלקתי.
6. מניעה וטיפול במחלות דרכי הנשימה: דלקות גרון, דלקת מערות האף-השת (סינוסיטיס), ועוד. הטיפול נעשה על ידי הכנסת דבש לתוך הנחיריים בהסטת הראש אחורה (והדבש ניגר לגרון), על ידי אינהלציות המכילות דבש, או על ידי אכילת הדבש עצמו. אכילת דבש טובה גם בהצטננויות השכיחות אצל רבים מאתנו.
7. טיפול בקדחת השחת (Hay Fever): לעיסה של חלת דבש או אינהלציות של דבש.
8. טיפול בבעיות בריאותיות נשיות (גיניקולוגיות) כדלקות בצוואר הרחם וטיפול בזיהום של הטפיל Trichomonas vaginalis בנרתיק.
9. טיפול במחלות לב וכלי דם: לפי דיוו?חים ממזרח אירופה, מדובר באוטם שריר הלב (אכילת 70 גרם של דבש ליום).
10. טיפול במחלות כרוניות של הכבד: הגברה ישירה של מאגרי הגליקוגן, לכן יש הממליצים לחולים אלה להשתמש בדבש במקום בסוכר לבן.
11. דבש (בנטילה יומית שגרתית) מעודד פעילות תקינה של הלב.
12. הדבש ידוע כמזון מרגיע.
13. דבש מונע התפתחות צ?לחה (מיגרנה). במקרים לא מעטים הוא מחסל כאבים מיגרנליים.
14. ערכיות אחרת הקיימת בהכללת דבשים בתפריט היא בתחום של הקטנת החשש לחלות במחלות סרטן. ממצאי מחקרים מלמדים שבמדינות אשר בהן נפוץ השימוש בסוכר (המחקר נערך ב-20 מדינות מערביות כולל: ארה"ב, בריטניה, הולנד, קנדה, דנמרק) שיעור מחלות סרטן השד היה גבוה משמעותית מאשר במדינות שבהן שיעור השימוש בסוכר קטן יותר (יוגוסלוויה, פורטוגל, יפן, איטליה).
15. לפני גילוי האינסולין (בשנת 1929) וגם היום, יש בין המרפאים טבעוניים (נטורופתים) כאלה שנהגו ונוהגים לתת לחולי סוכרת (מטיפוס 2) דבש דווקא כדרך להורדת ריכוז הגלוקוז בדם (הדבר חייב להיעשות בפיקוח רפואי). הורדת רמת הסוכר בדם עקב אכילת דבש קיימת גם אצל אדם בריא. הגורמים לכך הם מרכיבים כימיים (שלא זוהו) ואשר מצויים בדבש. מחקר שנערך בשבט אינדיאני במקסיקו הצביע על כך ששכיחות הסוכרת בין אנשיו היתה נמוכה כל עוד ניזונו מדבש ומפרות. מאותה תקופה שהאינדיאנים החלו להשתמש בסוכר לבן והמעיטו בהכללת דבש בתפריטם שיעור מקרי הסוכרת עלה בצורה בולטת.
ממצאים אלה מצטרפים לממצאים ולעובדות אחרות ששיעור גבוה של חולי סוכרת קיים באוכלוסיות של אוכלי סוכר לבן לעומת אלה הניזונים מדבש או מפרות.
16. טיפול בדלקות כליות, באבני כליות ובשלפוחית שתן על ידי אכילת דבש.
17. השפעה מרגיעה על מערכת העצבים לאנשים הסובלים מנ?או?רו?זו?ת ומנדודי שינה (מומלץ לאכול את הדבש כ-3 שעות לפני השינה).
18. תאבון של ילדים "נפתח", ורמת ההמוגלובין עולה בצורה משמעותית אצל תינוקות אשר ניזונים מדבש ולא מסוכר לבן.
19. טיפול בעייפות ובמצבי רוח דכאוניים: נסיון שנערך אצל קשישים (בטווח הגילים 75-86 שנים) שקיבלו במשך 6 חודשים כל יום 100 גרם דבש מצביע על שיפור במצב הרוח, חיוניות גדולה יותר, הטלת השתן נעשתה תקינה, עליה ברמת ההמוגלובין, וגם במספר כדוריות הדם הלבנות. בנוסף, רמת הכולסטרול ירדה בכ-20%.
20. טיפול במחלות עיניים: ארוזיות של הקרנית אשר מגלידות בקושי. ברפואה העממית ממליצים לשים דבש בתוך העין במקרה של י?רו?ד (ק?ט?ר?ק?ט).
21. טיפול במקרים של בריחות סידן (אוסטואופורוזיס) אכילה שגרתית של דבש בטחינה עשויה לשפר את מצב הבריאות ועוצרת את התדרדרות הסידן בעצם.
22. טיפול בפסוריאזיס (ספחת). ברפואה העממית הבדואית מציעים לחולי ספחת (פסוריאזיס) מרקחת המורכבת מגרגרים טחונים של ס?ב??ר?ה מו?ר?ה (שרף האלוורה? ניתן לקנות בשו?ק?י הארץ) עם דבש. הכנת המרקחת (המנה היומית) היא רבע כפית של סברה מורה טחונה וכפית דבש. נוטלים אותה בבוקר על בטן ריקה. לאחר מספר שבועות יש עדויות על היעלמות הספחת במספר לא קטן של מקרים.
23. מכלול התכונות המצויות בדבשים הוליד שימוש גם בשימור בשר חי אותו היו מבתרים לנתחים ומאחסנים בדבש.
בכתבי ההיסטוריה מצויים תיאורים של חניטת גופות ושמירתן הממושכת בתוך דבש. כך, למשל, אלכסנדר מוקדון, שמת בזמן מסעותיו במזרח התיכון, גופו הועבר לקבורה במולדתו במק?דוניה שביוון בתוך מ?כל ענק המלא דבש.
זאת ועוד, באחת הפירמידות במצרים נמצא מ?כל דבש שהיה סגור הרמטית ובו היתה מצויה גופת תינוק שנשתמרה להפליא.
ובהיסטוריה של ארץ ישראל מצאנו שהורדוס נהג לחנוט את יק?יריו שנפטרו בתוך דבש.
24. בדבש מצויה גם האנרגיה הקוסמית. מקורה באנרגיית השמש אשר מוקרנת על כל היקום ועל כל המצוי בו, ושולחת את קרניה מקורות האנרגיה שלה גם אל הפרחים ובתוכם אל צוף-הפרחים אשר מהווה את המקור לדבש. ללא כל צל של ספק נודעת לאנרגיה קוסמית זו תרומה וחשיבות רבה לבריאות האדם.
הדבש כמרכיב חשוב בתכשירים קוסמטיים
כפות ידי כוורן בזמן הרדיה נראות חלקות כפני תינוק כאשר הן מרוחות בדבש שאלו כוורנים ויספרו לכם זאת.
מסתבר שמכלול תכונות הדבש הולידו שימוש שלו בטיפולי עור קוסמטיקה של ממש. ישנן עדויות שכבר במצרים העתיקה השתמשו בדבש בתעשיית הקוסמטיקה. תנופה רבת משמעות היתה במאה האחרונה, שב?ה? חברות קוסמטיקה מהגדולות ומהמובילות בענף ברחבי העולם ובישראל, החלו להשתמש בתכשירים קוסמטיים לטיפול בעור כאשר הם מכילים ריכוז גבוה של דבש (20-40%).
רוב התכשירים הקוסמטיים המכילים דבש מכילים גם מרכיבים טבעיים אחרים, כמו: תמצית נבט חיטה, שמן שקדים, שעוות הדבורה, צמחי מרפא, ועוד.
השימוש הקוסמטי בתכשירים המכילים דבש (משחות, מסכות, תמיסות שטיפה) הוא רחב ומגוון וכולל שמירה על חיוניות העור, טיפול בא?ק?נ?ה ("פצעי בגרות"), טיפול במוקדים דלקתיים בעור, ניקוי העור, מניעה או טיפול בקמטים. כן נעשה שימוש בדבש לחיזוק הש??ער ולשמירת חיוניותו על ידי חפיפת השערות בתכשירים המכילים דבש. מרקחות לטיפול בש??ער המכילות דבש מציע לנו קובי בר בספרו: ש??ער המהפכה הטבעית (הוצאת ספריית מעריב, תשמ"ט).
דרכי השימוש בדבש למטרות רפואיות או קוסמטיות
האופנים והדרכים לשימוש בדבש למטרות רפואיות או קוסמטיות הם מגו?ונים. להלן דרכי השימוש העיקריות. בכל המקרים מומלץ להשתמש בדבש שלא חומם:
• אכילת דבש: כמות שהוא או בהיותו מרוח על פרוסת לחם. כמות של 3-6 כפיות ליום (בפריסה לאורך כל היום ולא במרוכז) היא האידיאלית לאדם בריא.
• לעיסה של חלת דבש מומלץ אחת ליום.
• דבש בתוך משקה. מומלץ לא להוסיפו כאשר הטמפרטורה של המשקה מעל ל-40 מעלות צלזיוס.
• אכילת מרקחות דבש (עם בצל או שום ראה בהמשך).
• לטיפול בבעיות בריאותיות של מערכת הנשימה העליונה. מניחים גוש דבש מגובש בגודל של זית על הנחיר כשהגוף נתון במצב של שכיבה ראש לאחור ונושמים דרך האף.
• אינהלציה אוירוזוליזציה של דבש על ידי שימוש במשאפים.
• שימוש וגינלי: שטיפות בתמיסת דבש במים (30-40%) של הנרתיק, או החדרה של מלמלה עטופה בדבש מגובש לתוך הנרתיק (כשימוש בטו?מפו?ן)
• דבש כמרכיב במשחות.
• אמבטיות עם דבש: 4-10 כפיות דבש באמבט מים חמים (35 מעלות צלזיוס) למשך 15-30 דקות. אפשרית גם אמבטיה של כל הגוף או של חלקי גוף שונים (כגפיים).
• ר?ט?יות קומפרסים של חלקי גוף שונים עם תמיסות המכילות 30-40% דבש.
• תמיסה מימית חמה של דבש: שיטה זו היתה מקובלת לטיפול בכיב קיבה לפני בשנות העשרים והשלושים של המאה העשרים, כאשר לא היו עדיין נקוטות גישות טיפוליות יעילות אחרות. המדובר בתמיסה מימית של דבש (ביחס של 1:1), המחוממת עד ל-70 מעלות צלזיוס. תמיסה זו נהגו לשתות בכמות של לא יותר מ-100 מ"ל ליום. חימום הדבש מאפשר ספיגתו היעילה בדופנות הקיבה והורדת חו?מציו?ת הקיבה דבר חשוב ביותר במקרה של צורך לרפא כיב בדופן הקיבה. מסתבר שתמיסה קרה של דבש במים מעודדת את ההפך: הגברת הפרשת מיצי קיבה ובכך מגבירה את חומציות הקיבה.
מ?רקחות נבחרות עם דבש
אפשר לרקוח דבש בצורות שונות. המקובלות והמומלצות במרקחות מובאות להלן:
• דבש ובצל יבש: פורסים בצל יבש לפרוסות ומכסים אותו בדבש. משאירים למספר שעות על השולחן (מדף). תוכן הבצל עובר מיצוי אל הדבש, שנעשה דליל וטעמו מקבל את ארומת הבצל.
• דבש ושום: מרקחת דומה למרקחת הדבש עם הבצל היבש אך עם פרוסות שיני שום, בהבדל נוסף שאת שיני השום יש לשרות 1-3 שבועות בדבש (לשם מיצוי יעיל של השום לדבש).
• דבש עם בצל יבש ושום: מרקחת דומה למרקחות האחרות, אך עם בצל יבש ושום יחדיו.
• דבש במיץ לימון: למיץ לימונים מוסיפים דבש, מערבבים ומשאירים על השולחן (מדף).
מרקחות אלה שצויינו לעיל, מומלצות לשימוש בדלקות גרון, אוזן, מערכת הנשימה, הצטננות. רצוי לקחת אותן על בטן ריקה: ½-1 שעה לפני ארוחה: 1-3 כפיות ליום. כל 2-3 ימים מומלץ להכין מרקחת חדשה.
• חלת דבש: שימושה ברפואה העממית (שמקורה במדינת ורמונט שבארה"ב), לטיפול בקדחת השחת (Hay Fever). לעיסה 3-4 פעמים ביום של חלת (יערת) דבש ומיצוי מ?רבי של העיסה. את השעווה, שנותרת בסוף הלעיסה, יש לזרוק ולא לבלוע מכיון שזו אינה מתעכלת במעי האדם.
• דבש לטיפול בחתכים, בפצעים ובכוויות (חבישה ביולוגית): יש למרוח את הדבש על האזור הדורש טיפול ולכסותו בגזה. חוזרים על הפעולה 3-4 פעמים ביום. זאת מכ?יו?ן שהדבש נספג בעור יחסית מהר.
מרקחות ביתיות, תרופות לשורה לא קטנה של מדווים וחוליים שבהן מצוי הדבש כמרכיב עיקרי ובולט, אפשר למצוא בספרו המרתק של בני נחמיאס "חמסה" (הוצאת מודן, 1996).
הערה ואזהרה: מרקחות אלה אינן המלצות רפואיות אלא סיכום של המקובל ברפואה הטבעית והעממית. על כל אדם להיוועץ ברופא או ביועץ בריאותי מוסמך אם הוא רשאי להשתמש במרקחת זו או אחרת, תוך נתינת הדעת על סיכוני אלרגיה, בעיות סוכרת, השמנה ובעיות בריאות אחרות.
שימושים אחרים בדבש
טווח השימושים בדבש הוא רחב ומקיף. שני שימושים מעניינים אחרים הם שימוש בדבש בתוך חומרי סיכה ושימוש בו כחומר סופח מים במכלי דלק. לזה האחרון אף נרשם פטנט בארה"ב בשנת 1968 (מס' הפטנט 3393059).
האם דבש וסוכר חד הם?
לטוענים שסוכר (בין אם הוא לבן או חום) ודבש חד הם, יש להבהיר שאין הדבר כך וזאת מהטעמים הבאים:
1. אמת ויציב שהן סוכר והן דבש מבחינה תזונתית תכולתם סוכרית.
2. הסוכר הלבן (שהוא דו-סוכר), אשר כבש את העולם כ"ממתיק הבלעדי" (כמעט) של מזונותינו, הוא למעשה חומר כימי טהור ולא מזון, אף שמקורו בקנה סוכר או בסלק סוכר, והוא המוביל שבין "הממתיקים המלאכותיים".
לפני שהאדם החל להשתמש בסוכר הלבן, במאה השש-עשרה, הוא השתמש כממתיקים בפירות טריים, מיובשים או במיצים (אז נקראו דבש) מתמרים, חרובים, תאנים, ועוד או בדבש דבורים. כל אלה הם ממתיקים טבעיים כאשר הגלוקוז והפרוקטוז הם הבסיס הסוכרי שלהם, ולא הדו-סוכר המוכר בשמו הסוכר הלבן.
3. הסוכר (לבן או החום) הוא מוצר זיקוק של סלק סוכר או של קנה סוכר. סוכר זה הוא חומר כימי אחד, נקי ומוגדר דו-סוכר: סוכרוז, שפרט למתיקותו, הוא נטול כל סממנים וייחודיות. (סוכר חום מכיל גם מעט ויטמינים ומינרלים בהיותו שלב מוקדם בתהליך זיקוק הסוכר הלבן).
4. בנוסף למתיקותו לדבש יש גם טעם, ריח וצבע. אלה מוסיפים הרבה לטעם המשקה, המאפה או התבשיל שלהם הו?סף דבש. תופעה זו אינה קיימת במקרה של שימוש בסוכר שלו אין לא צבע, לא ריח ולא טעם (פרט למתיקותו).
זאת ועוד, מתכונים אפויים (כמו עוף בתנור), ירקות מבושלים, ועוד אשר מכילים דבש מקבלים גוון של ברק שחום השזור בריח ניחוח שמקורו בדבש.
לצורה מעודנת של מזון חשיבות רבה בתרבות האכילה. שימוש בסוכר לבן נעדר השפעה כזו.
5. מידת מתיקותו של הדבש גדולה פי שלוש ממידת מתיקותו של סוכר לבן.
6. חיי המדף של דברי בישול ומאפה עם דבש ארוכים בצורה משמעותית מחיי המדף של אלה שהוסף להם סוכר. הסיבה היא הימצאם של חומרים אנטימיקרוביים בדבש אשר משמרים את התבשיל או את דבר המאפה. מטבע היות הסוכר חומר כימי נקי חומרים משמרים אלה או אחרים לא מצויים בו.
7. מגוון השימושים הרפואיים בדבשים כחומר אנטיספטי ובחבישה ביולוגית (טיפול בפצעים ובכוויות) איננו קיים במקרה של סוכר לבן.
8. נזקים הנגרמים על ידי שימוש בסוכר (שימוש שהולך ומתרחב בעולם), פורסמו בכתבי עת מדעיים ורפואיים. "הרוצח המתוק" "The sweet killer" או "The white killer", כך נקרא הסוכר הלבן. כינויים כאלה אין, ולא ניתנו מעולם, לדבש.
9. שיעורה של שכיחו?ת מחלת הסוכרת גבוה בקרב אוכלוסיות המשתמשות בסוכר לבן כממתיק. שיעור מקרי הסוכרת קטן ואף אפסי אצל אוכלוסיות אשר אינן משתמשות בסוכר הלבן וממירות אותו בממתיקים טבעיים: פירות, מיצי פירות או דבש. מטעמים אלה שלמה המלך (שלא ידע סוכר לבן מהו) המליץ על הדבש כמקור תזונתי וכממתיק.
10. עבודות מחקר מדעיות שפורסמו בשנות התשעים של המאה העשרים מצביעות על כך ששימוש ממושך בסוכר עלול להוביל להיווצרות אבנים בכליות. לדבש אין תופעות שליליות כאלה.
11. מחקרים שנערכו בקבוצות ילדים הצביעו על כך שאכילת סוכר מולידה שינויים בגלי המוח ושינויים לרעה ביכולתם להתרכז, עליה ברמת האדרנלין בדם וכתוצאה מכך תופעות של היפראקטיביות. יש לזכור: המדובר בסוכר ולא בדבש!
12. מחקרים שנערכו בשיניים בתנאי מעבדה וגם בשיניים בפה על השימוש בדבש ובסוכר לבן, הצביעו על הרס של שכבת השן (אמנטל) כתוצאה מהשפעת הסוכר הלבן. נזקים אלה לא נגרמים על ידי דבש. החוקרים מניחים שמניעת הרס השן על ידי הדבש מקורה בהימצאם של סידן, זרחן ופלואור בדבש רכיבים כימיים אשר אינם נמצאים בסוכר הלבן בהיותו, כאמור, חומר כימי נקי.
13. האנרגיה הקוסמית, שמקורה באנרגיית השמש, מצויה גם בדבש, מה שלא קיים בסוכר. על ערכיותה וחשיבותה של האנרגיה הקוסמית בבריאות כבר סופר ודובר רבות.
כל המובא לעיל מצביע בירור על כך שדבש וסוכר אינם זהים. יתרונות הדבש ברורים מול חסרונות הסוכר הלבן. כל מי שבריאותו יקרה לו ינהג בתבונה ויחליף את הסוכר (לבן או חום) בדבשים או בממתיקים טבעיים אחרים (כפירות או מיצי פירות).
מספר הבהרות לנושא הדבש
1. כיום, כאשר מדובר על דבש, הוא תמיד דבש דבורים טבעי ואין זה משנה מה כתוב על התווית: "דבש טבעי", "דבש טהור", "דבש דבורים טהור" דבש הוא דבש דבורים בלבד.
2. אפשר לתת דבשים גם לתינוקות. אין חשש מדלקות מחיידק הבוטולינום. בכל דגימות הדבש שנלקחו בארץ (כ-300) לא נמצא החיידק. יתרה מזו: במשך כל שנות המדינה (למן 1948) היו שני מקרים של הרעלה בבוטולינום, ואלו קרו כתוצאה מאכילת שימורי דגים ולא מאכילת דבש. צא ולמד.
3. דבש מקולקל הוא דבש אשר או שנוצרו בו שתי שכבות, אחת מימית והאחרת מגובשת, או דבש אשר מופיעה בחלקו העליון תסיסה. בשני המקרים לפנינו דבש מקולקל שיש להימנע משימוש בו.
4. עקב רדיית דבש מהכוורת נוצר בה מחסור בדבש אשר מטבע ייצורו על ידי הדבורה היה מיועד להזנת הרימות ו/או הדבורים. למניעת חסרים אלה כוורנים מזינים את הדבורים בתמיסת סוכר לבן שממנו מפיקות הדבורים דבש, אך הוא נטול כל תכונות נוספות שיש לדבש. דבש זה אינו נרדה על ידי כוורנים ומכאן שאינו משו?ו?ק לצרכנים.
דבש ודבורים כנשק ביולוגי
ההיסטוריה מלמדת אותנו גם על שימוש בדבשים ובדבורים כנשק במלחמות בין צבאות.
בצד ערכו הגבוה של הדבש שהיה ידוע עוד מקדמת דנה (עיניו של יהונתן אורו כאשר אכל מן הדבש, שלמה המלך המליץ לבנו לאכול דבש, ועוד) מסתבר שיכולים להיות גם צדדים אפלים לשימוש בדבש או בדבורים.
המקור לשימושים אפלים אלה בדבש, הם דבשים אשר מופקים מצוף של פרחים אשר ה?נם ארסיים לאדם.צוף מפ?רחים מסוימים עלול להיות ארסי לאדם, בשעה שלבעלי חיים אחרים (או לדבורה עצמה) הוא יכול להיות דבש טוב שכלל וכלל אינו רעיל.
צוף מפרחי הרדו?ף הנחלים (Nerium oleander L.) ומפרחי שושנת האלפ?ים (Rhododendron) הוא רעיל לאדם ומכאן שגם דבשים מצוף פרחים אלה ארסי לאדם.
כאמור, ההיסטוריה יודעת לספר על שימוש בדבשים רעילים כנשק ביולוגי. להלן כמה מסיפורי ההיסטוריה בנושא זה:
• בשנת 401 לפני הספירה, המצביא היווני כ??ס?נו?פו?ן הנהיג עשרת אלפים חיילים חזרה למולדתם לאחר שהביסו את צבאותיו של מלך פרס. בשהותם באסיה הקטנה בסביבות הים השחור הבחינו בנחילי דבורים טבעיים המשופעים בדבש. הם בזזו את הנחילים והתענגו על המתוק שבהם הדבש. לאחר מספר שעות החלו החיילים לגלות סימני שגעון, חלק מהם חשו שיתוק בגופם אשר היה מלו?וה בסימני דכאון. מחנה צבא יוון המנצח קרס ורק לאחר מספר ימים התאוששו החיילים וחזרו לבריאותם התקינה.
הסיבה להרעלה המונית זו היא דבש מצוף פרחי שושנת האלפ?ים אשר נפוץ באותם האזורים. סחרחורת, טשטוש ראייה, חוסר שליטה בשרירים, ולפעמים תופעות של שגעון הם הסימפטומים מאכילת דבש רעיל זה.
• אנשי רפואה, מדע ובריאות יווניים ורומיים היו בקיאים באיכות דבשים שמקורם במקורות גיאוגרפיים שונים. הבולט והידוע ביניהם הוא פ?ל?ינ?י, המדען הרומאי הידוע, בהיותו טבעוני, שהצביע על איכותם הגבוהה של דבשים מאזור אגן הים התיכון והזהיר מפני רעילותם של דבשים מאזור הים השחור. דבשים אחרונים אלה הוא כינה בשם "Meli maenomenon" ("הדבש המשגע").
• בראשית הספירה, כ-400 שנים לאחר כסנופון ומלחמתו בפרסים, הציב מית?ר?יד?ט?ס, מלך פונטוס שליד הים השחור, חלות דבש רעילות בדרך צבאותיו של פומפיוס, המצביא הרומי (אשר כבש גם את ארץ ישראל). הגדודים הרומיים שסעדו את לבם בדבש הר?עיל (מצמחי הרודודנדרון) הובסו בקרב.
• בשנת 946 לספירה, באותו אזור (הים השחור) נטבחו כ-5,000 חיילים שהיו נתונים תחת השפעת הרעל שהיה מצוי בדבש ומקורו בצוף פרחי הרודודנדרון. היו אלה אויבי הנסיכו?ת הרוסית קייב שהובסו כתוצאה מאכילת הדבש.
• בשנת 1489 נטבחו כ-10,000 חיילים טטריים על ידי הרוסים. זאת לאחר שהחיילים הטטריים "טרפו" בלהיטות דבש רעיל (שוב, מצוף פרחי הרודודנדרון) אשר היה מוצב (בכוונה או בשגגה) ליד מחנות הצבא שלהם באזור הים השחור.
• בשנת 1857 דו?ו?ח על הרעלת חיילי הדרום במלחמת האזרחים של ארצות הברית בדבש שהופק מצוף פרחים רעילים.
אולם לא רק דבשים שימשו כנשק ביולוגי. גם דבורים וצרעות שימשו ככלי נשק בתולדות המין האנושי. להלן כמה סיפורים:
• בתקופה הניאוליטית (5000-4500 לפני הספירה) נהגו צבאות באזור מסופוטמיה לשאת כתחמושת בשדה הקרב נחילי דבורים וצרעות אותם היו משליכים לעבר מטרות האויב כשם שמשליכים רימונים או חומרי נפץ.
• בתקופת המקרא מוזכרת הצרעה כנשק. "ואשלח לפניכם את הצרעה ותגרש אותם מפניכם שני מלכי האמ?רי לא בחרבך ולא בקשתך" (יהושע כד, יב).
• במדריך הישרדות לחיילים אשר כתב הסופר היווני א?נ?יא?ס ט?ק?יטו?ס (בסביבות 350 לפני הספירה) הוא משיא עצה מעשית לשחרר צרעות ודבורים אל מול חיילי האויב המתפרצים לעיר.
• במאה האחת-עשרה השליכו חייליו של הנרי הראשון מלך אנגליה נחילי דבורים לעבר צבאו של הדוכס מלוריין.
• אותה טקטיקה אומצה בשנת 1289 במלחמת ההונגרים בתורקים.
• שודדי הים הספרדים, במאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה, נהגו להשתלט על אניות גדולות תוך שימוש, בין היתר, בנחילי דבורים.
• במאה השבע-עשרה השליכו תושבי העיר הבווארית קיסינגן נחילי דבורים על האבירים השוודים שתקפו אותם. שריון האבירים הגן על גופם מפני עקיצות הדבורים. אך הסוסים, שעליהם רכבו האבירים, הו?צאו מכ?לל פעולה עקב עקיצות הדבורים.
• באותה תקופה פשטו חיילים על הכפר לביינבורג שבפרוסיה. הנזירים ששכנו באותו כפר הפכו אל מול החיילים השועטים כוורות ובכך הניסו אותם וש??ם הכפר שו?נה ל"עיר הדבורים".
• במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) נהגו חיילים בלגיים להשליך נחילי דבורים על החיילים הגרמניים ואילו חיילים גרמניים השתמשו בדבורים כנגד חיילים בריטיים.
• בשנים 1935-1936 באתיופיה, המחתרת המקומית נהגה לשחרר דבורים מכוורות ומנחילים טבעיים אל מול חיילים של המצביא האיטלקי מוסוליני אשר כבש את אתיופיה.
נספחים
לקט מתכונים נבחרים עם דבש
משקה לימונד ב??יט?ר-דבש
(המשקה של אבשלום)
כמות:
8-10 כוסות
מצרכים:
3 לימונים בינוניים (צהו?בים-לא ירוקים!)
9 כפות דבש
2 ליטרים מים בטמפרטורת החדר (לא חמים ולא קרים).
אופן ההכנה:
רוחצים היטב את הלימונים, חותכים לקוביות בגודל של כס"מ אחד. מכניסים למעב?ד מזון חשמלי (בלנדר). מוסיפים את הדבש (2-3 כפות על כל לימון) ואת המים, עד לכיסוי הדבש והלימונים. מערב?לים כשתי דקות. מעבירים את העיסה למסננת בעלת חורים גדולים. אוספים את הנוזל. על העיסה יוצקים מים למיצוי מ?רבי של תכולתו. מסננים היטב, תוך סחיטת העיסה. לנוזל למשקה מוסיפים מים בהתאם לטעם. מאחסנים במקרר עד להגשה.
זהו משקה טבעי, בריא ומזין. בדרך כלל הפתעה יפה, בריאה ומזינה לסועדים.
תה בדבש עם תבלינים
כמות:
6 כוסות
מצרכים:
מקל קינמון באורך של כ-2-4 ס"מ
קורט פלפל אנגלי
קורט ציפורן טחון
6 כוסות מים
2 כפיות תה צמחים מכל סוג על פי טעם הסועדים
2 כפות מיץ לימון
½ כוס דבש
אופן ההכנה:
מוסיפים תבלינים למים ומרתיחים במשך 10 דקות. במקביל חולטים את הצמחים לתה. יוצקים את תמצית התבלינים באיטיו?ת מעל התה הצמחים. מסננים ומוסיפים את מיץ הלימון ואת הדבש. מגישים חם.
מ?טב?ל דבש בטחינה
מצרכים:
טחינה גולמית (לא מתובלת)
דבש
אופן ההכנה:
מערבבים ביחסים שווים (או ביחסים אחרים, לפי טעם הסועדים) את הטחינה הגולמית עם הדבש. מאחסנים בקירור עד לשימוש. מגישים עם קרקרים, לחם חי וכדומה. מ?טב?ל בריא, מזין וטעים
מ?טב?ל דבש בחמאה
מצרכים:
חמאה
דבש
אופן ההכנה:
מערבבים ביחסים שווים (או יחסים אחרים, לפי טעם הסועדים) את החמאה עם הדבש. מאחסנים בהקפאה עד לשימוש. מגישים עם לחם, או עם קרקרים.
מ?טב?ל שמנת ודבש
מצרכים:
1/3 כוס שמנת מתוקה
כף מיץ לימון
¼ עד ½ כוס דבש
אופן ההכנה:
מקציפים את השמנת עד שתיווצר קצפת נוקשה. מוסיפים את הדבש ואת מיץ הלימון. מורחים על לחם או על קרקרים.
רוטב דבש מיץ תפוזים ואבוקדו
מצרכים:
½ כוס מיץ תפוזים
1 אבוקדו בשל
2 כפות מיץ לימון
2 כפות דבש
½ כוס מיו?נית
½ כפית מלח
מעט רוטב חריף (טבסקו או סחוג)
אופן ההכנה:
מערבבים היטב את כל הרכיבים (למע?ט האבוקדו).
חוצים אבוקדו, מסירים את הגלעין וממלאים ברוטב. מגישים כמנה ראשונה. טעים ובריא.
סלט ירקות סיני בדבש
כמות:
4 מנות
מצרכים:
4 פלפלים
6 עגבניות
1 בצל
1 סלרי
1 כף שמן זית
1 כף דבש
1 כפית מלח
1 כף מיץ לימון
אופן ההכנה:
חותכים את הירקות לפרוסות דקות ומטגנים בשמן. מוסיפים כף דבש, מלח ומים בכמות מספקת כדי שהירקות לא ייח?רכו. מכסים את הסיר ומבשלים כ-5 דקות. מוסיפים את מיץ הלימון.
פשטידת סולת ודבש
מצרכים:
2 כוסות חלב
2 כוסות מים
½ כוס דבש
2 כוסות סולת
2 ביצים
קליפ?ת לימון מגו?רדת
כפית אבקת וניל
כף חמאה
שמן זית
תבלינים על פי טעם הסועדים
אופן ההכנה:
מבשלים את הסולת במים רותחים, תוך בחישה. מוסיפים את יתר המרכיבים, מניחים בתבנית משו?מנת ואופים בחום בינוני במשך 30 דקות בערך.
מאפה בטטות ותפוחי אדמה בדבש
מצרכים:
בטטות
תפוחי אדמה
בצל יבש
דבש
מלח
תבלינים על פי טעם הסועדים
שמן זית
אופן ההכנה:
מש??מנים את תבנית האפייה ומוסיפים לה טב?עות בצל יבש.
חותכים את הבטטות ואת תפוחי האדמה לקוביות וטובלים אותם במ?טב?ל שהוכן מהדבש, מהתבלינים ומשמן הזית. מניחים בתבנית משומנת ויוצקים על כל תוכן התבנית את המ?טב?ל שנותר. אופים בחום בינוני במשך 30 דקות בערך.
לחם פירות ודבש
(המתכון של נירה רעייתי)
מצרכים:
100 גרם צימוקים
200 גרם אגוזים (לו?ז, פקאן, אגוזי המלך) קצוצים לחתיכות גדולות
100 גרם שקדים קצוצים לחתיכות גדולות
100 גרם פירות יבשים (משמש, ג'ינג'ר מ?סו?כ?ר, דובדבנים, קליפות פרי הדר, רצועות תפוח עץ, ועוד על פי המצוי ועל פי טעם הסועדים) קצוצים לחתיכות גדולות
3 ביצים
7 כפות קמח לבן
2 כפות דבש
1 כף של ברנדי, רו?ם או יין מכ?ל סוג על פי טעם הסועדים
אופן ההכנה:
מערב?בים את הפירות היבשים, את השקדים, את האגוזים ואת הצימוקים. טורפים את הביצים ומוסיפים לעיסה. לשים, מוסיפים את הדבש ומערבבים את הכול.
מעבירים לתבנית משומנת המרופדת בדף אפייה. אופים בחום בינוני-נמוך במשך כשעה ורבע, עד להשחמה. מצננים ומאחסנים במקרר. מגישים כפרוסות דקיקות. יש שמורחים חמאה על פרוסת לחם הפירות.
עוגיות דבש עם ז?נגב??יל
מצרכים:
2 כוסות דבש
100 גרם חמאה רכה
כפ?ית ז?נגב??יל טחון
כפית ציפורן טחון
כפית סודה לשתייה
ביצה אחת
4 כוסות קמח לבן או מחיטה מלאה
2 כפות שומשום
½ כוס מיץ תפוזים
אופן ההכנה:
מערב?בים את כל החומרים. מגלגלים את הבצק בצורת נקניק, חותכים דק דק ואופים בתנור בחום גבוה (2500c) 10 דקות בערך.
עוגיות דבש ואגוזים
מצרכים:
1 כוס דבש
100 גרם חמאה רכה
1 ביצה
1 כף קליפת לימון מרוסקת
¼ כוס אגוזים (לוז, פקאן, אגוזי המלך)
1 כוס קמח לבן או קמח מחיטה מלאה
קו?רט סודה לשתייה
אופן ההכנה:
מערב?בים את החמאה עם הדבש, עם האגוזים ועם קליפת הלימון. מוסיפים ביצה, קמח וסודה לשתייה, חותכים לצורת עוגיות כלבב?נו ואופים בחום בינוני 30 דקות בערך.
לקריאה נוספת על לימודי נטורופתיה
כניסת
