ליאור ישראל, בוגר מכללת רידמן, משתמש בפסיכותרפיה גופנית כדי לעזור לספורטאים להתמודד עם האתגרים האישיים והקבוצתיים שעומדים בפניהם על מנת להגיע להישגים ולניצחון. בריאיון קצר הוא מסביר איך זה עובד ולמה התפיסה של גוף-נפש יכולה להיות שילוב מנצח
זה התחיל מחלום של ילד קטן ...
מאז שהיה ילד, חלם ליאור ישראל להיות כדורסלן מקצועי ואת מרבית שנות ילדותו בילה על המגרש. כשהגיע לנבחרת ישראל לנוער נפצע בברכיים ונאלץ לוותר על החלום. לאחר שירות צבאי וטיול בעולם, פגש חבר שסיפר לו על לימודי פסיכותרפיה גופנית ברידמן והשאר- היסטוריה.
ליאור סיים את לימודי הפסיכותרפיה הגופנית לפני עשר שנים, שימש כאסיסטנט בכיר במגמה במשך חמש שנים וכיום הוא מנהל קריירה עמוסה במיוחד, שכוללת תפקיד ניהולי בתחום בריאות הנפש כאחראי על צוות המדריכים בהוסטל לצעירים בחיפה, תפקיד טיפולי במחלקת הנוער של הפועל טבעון בכדורסל וזאת בנוסף לקליניקה הפרטית של ליאור בתל אביב ובחיפה, בה הוא מטפל בשחקני כדורגל, שחקני כדור מים, בשייטים ובספורטאים נוספים מענפים שונים.
למה החלטת לטפל דווקא בספורטאים?
"ידעתי שאני רוצה לעזור לאנשים וכשהגעתי ללימודי פסיכותרפיה גופנית ברידמן נתקלתי במקצוע מרתק ובמורים מדהימים. בשנתיים הראשונות ללימודים היינו צריכים לעבור בעצמנו תהליך כדי להיות מטפלים. תוך כדי התהליך התחלתי להבין את המשמעות של הפציעה שעברתי בהיותי נער. הבנתי שלמעשה התמודדתי באותם ימים עם עומס מאוד גדול שבא לידי ביטוי בפציעה. בעקבות זאת החלטתי שאני רוצה לעזור לספורטאים."
"לפסיכותרפיה הגופנית יש ארגז כלים שמאפשר לעזור לספורטאים גם בפן האישי וגם בפן הקבוצתי להתמודד עם אתגרים. בפן האישי ניתן להשתמש בטכניקות שונות כמו נשימה, חשיבה חיובית, מדיטציה, דמיון מודרך וטכניקות המחברות לגוף כגון קרקוע ומציאת מקומות בטוחים. בפן הקבוצתי ניתן להשתמש בכלים כמו מגע בכדי לתמוך האחד בשני. ספורטאים נוהגים לתת זה לזה "צ'פחות". במקום זה אפשר ללמד אותם לשים יד באופן כזה שישדר: 'אני כאן אתך, אתה יכול לסמוך עליי' ובכך לחזק את הקבוצה כיחידה אחת, כגוף אחד. זה מדהים לראות איך בפן האישי והקבוצתי המתח והחרדה בגוף יכולים להתפוגג באופן מידי. הגוף מתמודד ולא רק מאותגר, הגוף יכול להפוך לעוד כלי שהוא עוגן יציב ובטוח."
תוכל לחלוק אתנו סיפור קטן מהקליניקה שלך?
"הגיע אלי לקליניקה שחקן כדורסל בן 16 ואמר לי בצורה ברורה- 'אין לי ביטחון להביא את הפוטנציאל שלי על המגרש'. במהלך כמה פגישות הצלחנו לפרק את התחושה הזו שהייתה מורכבת ממה ההורים יגידו, מה הקהל יחשוב, מה המאמן יגיד וכו'. תוך שלושה חודשים למדנו יחד דמיון מודרך וכלים נוספים מעולם הפסיכותרפיה הגופנית שיעזרו לו להתכונן למשחקים. בעקבות הטיפול הנער הזה הצליח לעשות קפיצה משמעותית מאוד וכיום הוא נחשב לאחד המובילים בקבוצה שלו."
"כל אתגר מעלה חרדה והלחץ הוא דבר טבעי. השאלה היא האם הלחץ משתק או שניתן להתגבר עליו. במהלך המפגשים אנו קודם כל אומרים - בואו נהיה מודעים לחרדה וניתן לכך הכרה. לאחר מכן נתבונן על התגובה שלנו – נראה כיצד הגוף שלנו מגיב לחרדה ובשלב הבא נלמד להתגבר עליה בעזרת טכניקות של התמקדות, נשימות, חשיבה חיובית, קרקוע (עוגן) וכו'. הספורטאים ילמדו למצוא מקום נוח וחזק בגוף שלהם, גם לפני המשחק וגם תוך כדי המשחק".
שאיפות לעתיד?
השאיפות שלי הן ראשית, שהפסיכותרפיה הגופנית כגישה טיפולית תקבל הכרה, שאנשי טיפול שונים ידעו מהי. כך נוכל להשתלב בתפקידים בכירים במקומות טיפוליים שונים. שנית, שהעוסקים בספורט בתפקידים שונים יכירו בתרומה של ליווי ספורטאים בגישה של הפסיכותרפיה הגופנית ויבינו כיצד התפיסה של גוף-נפש יכולה להיות שילוב מנצח.
תודה ליאור על ששיתפת אותנו בסיפורך, בהצלחה בדרכך המיוחדת!
