ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


סיכום פרקטיקום בוולפסון - 2016




ב- 2/6/16 נערכה פגישת סיום הפרקטיקום של מגמת פסיכותרפיה גופנית במחלקה האונקולוגית של ביה"ח וולפסון, בנוכחות צוות המחלקה ושבעה סטודנטים אשר טיפלו במשך 25 שבועות בחולים העוברים טיפולי כימותרפיה קשים. מדובר במטופלים אשר בחוויה הפנימית שלהם נעים בין חיים למוות, חיים של משמעות וחוסר משמעות, חיים עם תחושה של שבריריות, אכזבה, חוסר אונים ועוד.

הסטודנטים שלנו, מתוך דברי אנשי הצוות ומתוך הצגות של "ניתוח מקרה", הצליחו להעניק למטופלים שלהם חוויה מיוחדת של קשר אנושי שפתח בפניהם תכנים רגשיים להם היו זקוקים בהתמודדות מול המחלה הקשה שפקדה אותם.

הפרקטיקום הזה מסיים למעשה את השנה השמינית של קשר מקצועי בין ביה"ס לפסיכותרפיה הוליסטית במכללת רידמן והמחלקה האונקולוגית של ביה"ח וולפסון. אנו מודים מקרב לב לצוות שליווה את הפרקטיקום- מעיין גדליה ולשי האסיסטנט.

אנו גאים בסטודנטים שהשתתפו בפרקטיקום, המסיימים את המסלול של חמש שנות הכשרה שלהם, בעיקר לנוכח דבריה המרגשים של האחות הראשית במחלקה: "בכל מחלקה אונקולוגית חייב להיות צוות מקצועי כמו שלכם כשירות מתמשך לחולים – אנחנו זקוקים לכם..."


להלן רשמיה של שגית סודאי מימון, סטודנטית שהשתתפה בפרקטיקום:

"היה משמעותי לראות כיצד הפיזיות של המטופלת מתחזקת ממפגש למפגש. גם בתקופה בה קיבלה טיפולים כימותרפיים והגוף נחלש, נראה היה לעין כי משהו בה הולך ומתחזק. אפילו האופן בו הלכה והאופן בו החזיקה את גופה. באחד המפגשים שלנו היה דיאלוג עם הסרטן. היא דיברה עד כמה היא פוחדת ממנו וכמה קשה לה להישיר אליו מבט. זה היה טיפול מאוד משמעותי שבו פגשנו את המוות בעוצמה גדולה.

שוב ושוב חזר הצורך הגדול שלה לתת ולטפל באחרים והקושי הגדול שלה לקחת ולהיעזר באחרים ונעשתה שם עבודה כיצד בכל זאת יתאפשר לה להיעזר באחרים מבלי להרגיש אשמה. הגילוי של המחלה הביא אתו סקרנות ופתיחות לעולם של הגוף מהיבטים שלא הכירה קודם וזה יפשר לה להתוודע לתחושות הגוף מחדש וכך ללמוד אט-אט את שפת הגוף ולפתח הקשבה אליו.

הדבר הראשון והבסיסי בקשר הטיפולי היה פשוט הקשבה והכלה וזה היה המון עבורה והיווה בסיס לאמון שהלך והתפתח.

בתחילה באתי עם חששות מהמפגש הקרוב עם המוות במחלקה האונקולוגית אבל מהר מאוד זה הפך למקום שנעים היה לבוא אליו בימי חמישי. מעיין גדליה ושי סאבי לוי עטפו אותנו ובנו לנו קן חם ועוטף שעזר לנו לצעוד יחד דרך החששות והפחדים, ומעבר להתעסקות עם המחלה והמוות הייתה גם התעסקות רבה בחיים.

עם המטופלת שלי היה טיפול מרגש שחיבר אותה יותר לאזורי החיים ופחות לאזורי המוות. הדבר הזה הביא אתו משב רוח רענן ומלא חיות לתוך חדר הטיפולים ואפשר לדברים חדשים להגיע לחדר ולחלקים נוספים שלה להופיע."