ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


תזונה על פי היהדות


כתבו וערכו: בטי מקמילן וליאת מסיקה

 

"בזיעת אפיך תאכל לחם"  
 
כך קיימנו את הצו הבראשיתי בראשית שנותיה של המדינה.
הלחם היה המזון הבסיסי והוא שימש חומר אנרגטי זול לפעילות הגופנית ונשרף כליל בתום יום העבודה המפרך, עם הפטיש, הטורייה, המכוש והחרמש.

 

לחם ותרומתו לגוף


 נובמבר 2012: תזונה על פי היהדותפחמימות נחשבות לאב-מזון חשוב והן מהוות כ-50%-55% ממספר הקלוריות בתפריט היומי. הפחמימות נחלקות לשני סוגים: פחמימות מורכבות ופחמימות פשוטות. פחמימות מורכבות הן בעלות החשיבות התזונתית הרבה. כל גרם פחמימות נותן לנו 4 קלוריות.

פחמימות הופכות בגוף לגלוקוזה, סוכר, שהוא מקור האנרגיה העיקרי לגוף. כן ממלאות הפחמימות תפקידים חשובים בפעילות המוח, מערכת העצבים, הכבד ועוד.

הסוג העיקרי של הפחמימות המורכבות הוא העמילן, המצוי בעיקר במזונות הבאים: לחם, קמח, דברי בצק, אורז, תירס, סולת, תפוחי-אדמה וקטניות. כדי שהעמילן שאנו אוכלים יוכל להתעכל, צריך הגוף לפרק אותו לסוכרים פשוטים. לכן, עיכול העמילן הוא תהליך ממושך וספיגת הסוכר ממנו אל מערכת העיכול היא איטית. במקרה זה, רמת הסוכר בדם אינה עולה בבת-אחת מעל הדרוש. לכן, כאשר אנו אוכלים את המזונות העמילניים, אנו חשים שובע רב יותר מאשר אם נאכל מנה שוות ערך קלורי של סוכרים. אולם אם נפריז באכילת עמילנים, תהיה התוצאה דומה לזו של אכילת סוכרים: העודפים (מעל הדרוש ליצירת אנרגיה לפעילות הגוף) ייהפכו לשומן.

גם בתהליך הרזייה רצוי לאכול מקבוצת הלחם ועדיף מקמח מלא (שיפון, חיטה, סובין), כי אלה מכילים יותר סיבים. הסיבים מאיטים את ספיגת הסוכר ולכן יורידו את רמת האינסולין המופרשת לדם מהלבלב.  הדבר יסייע להוריד במשקל ולשמור על הבריאות. עם זאת, אין להגזים גם בכמות הפחמימות. יש לשמור על יחס נכון בין הפחמימות, השומנים והחלבונים. היחס המקובל הוא: 15-20 אחוזים חלבונים, 50-55 אחוזים פחמימות ו- 25-30 אחוזים שומנים.

עודף פחמימות, כאמור, הופך לשומן המצטבר בגוף. לעומת זאת, מחסור בפחמימות בתפריט גורם להתפרקות של חלבוני המזון כדי לספק לגוף את האנרגיה הדרושה לו., עם חלבונים לה מתפרקים גם החלבונים שבגוף עצמו, דבר שעלול לגרום לדלדול השרירים. בעת מחסור בפחמימות מן המזון, משתמש הגוף בשומנים ובחלבונים לאספקת האנרגיה.

דיאטה דלת פחמימות גורמת לחוסר איזון תזונתי. דיאטה של חלבונים בלבד, או אפילו צום ממושך, עלולים לגרום נזק לגוף. לכן צריך לאכול כמות מבוקרת של מזון, ובה כמובן יהיו גם פחמימות מורכבות, שהן כמחצית מהמזון היומי.



הידעת כי...



חשיבותו של הדגן מובאת ביהדות פעמים רבות, מאספקטים של רוחניות, לא רק רכיבים וחיוניות.
כנאמר : "מאכל אדם, מאכל הנותן דעת. גם התינוק אינו יודע לקרוא אבא ואמא עד שיטעם טעם של דגן".

כלומר, בדומה לאדם וחוה שטעמו מתפוח עץ הדעת ורק אז  קיבלו את הדעת, "השכל"  להבחין בין טוב לרע. כך התינוק, רק אחרי שאוכל חיטה לראשונה מקבל דעת, ואז יודע להבדיל בין אמא לאבא. כלומר, לפני שטעם מהדגן , לא הייתה בו דעת. זה מציג לנו את חשיבות הדגן לאדם.

"בזיעת אפך תאכל לחם"- גם פה, החיטה מסמלת את המזון הבסיסי והיסודי של האדם והיא שואבת את החיוניות שלה מהאדמה. וכאן יש קשר בין האדם לאדמה. החיטה בגן עדן כעץ ממלת את השפע הבלתי פוסק והתמידי שנתן האלוקים לאדם. לעומת זאת החיטה כצמח עשב, עונתי, נובעת מהחטא שעשה אדם, והעונש שניתן לו, ולפיכך יש צורך כל הזמן לטרוח ולעבוד כדי לזכות בלחם (חיטה) אותה מעניק אלוהים.

 

פתגם החודש



"האוכל פת שחרית יכול להשיג 60 רצים לפניו".

מדובר על חשיבות האוכל כשקמים מהשינה. מכיוון שהשינה היא מעין צום לגוף, חשוב לשבור את הצום באוכל ושתיה וזה מחזק את הגוף מאוד ומחזיר אותו לאיזון, בייחוד כשמדובר בלחם המכיל רכיבים חשובים, וסוכר המתפרק לאט ועוזר להתחיל את היום. "עדיף לאכול פת שחרית מוקדם ככל האפשר, בקיץ קודם החם היום, ובחורף סמוך לקומו משנתו כל זמן שלא התקרר חום גופו."

  


ספרות מומלצת



"הנהגת הבריאות של הרמב"ם" אחד מיני ספריו הרבים בנושא בריאות ורפואה. בספר זה נותן הרמב"ם דעותיו והסברים על כללים לשמירת הבריאות הפיסית והנפשית, מניעת מחלות, מזונות וערכיהם התזונתיים ועוד.


ברכת הלחם!



ברכת המוציא לחם: ברוך אתה אדוני אלוהינו מלך העולם המוציא לחם מן הארץ

רקע- לכאורה, לחם הוא אחד הדגנים אז היינו צריכים לברך "בורא פרי האדמה". אך מכיוון שהלחם הוא מזונו העיקרי של האדם תיקנו את הברכה. הלחם הינו מזון מיוחד, היות והוא דורש תהליך ועבודה כדי ליצור אותו ולכן נאמר "ולחם לבב אנוש יסעד", משמח את האדם לאכול משהו שעמל עליו רבות. אם כך הדבר והאדם הוא שמכין את הלחם, מדוע יש לברך את אלוהים? הרי הוא זה שבירך אותנו בדגנים הללו, והוא זה שנתן בנו את התבונה והכישרון להכין את זה בעצמנו.

ולכן הברכה חשובה כיוון שהיא מקשרת את המאכל בו מתבטא כוח היצירה האנושי אל מקורו האלוהי.

ואיך תורמת הברכה הזו לנו?."יאכל אדם בנחת ולא בבהלה ובמרוצה, ולא יאכל כדרך חיות היער החוטפין מאכלים בבהילות" ,"ראיית המאכל מביאה לידי שובע..." ידוע לנו שתהליך העיכול מתחיל בחושים האחרים, כמו הראיה, והריח ואף הדיבור. כשאנו רואים אוכל, או מריחים או מדברים על אוכל, מערכת העיכול שלנו מתחילה לעבוד ולהפריש אנזימי עיכול שונים שעוזרים בהמשך בתהליך העיכול כשאנו אוכלים ולאחר מכן. לכן כמו שנאמר כדאי לראות מה אוכלים, כמו כן לברך על המזון ולא להתנפל עליו במהירות, נותנת לכל התהליך העיכולי להתחיל אט אט ובדרך נכונה, והגוף למעשה "מתכונן" לקראת המזון על ידי הפרשת אנזימי עיכול, וכך אנו יכולים להבטיח לעצמנו שהתחיל יתחיל לקרות בנחת ובשלווה וכל דבר ילך למקומו בגוף, וסיכויינו לפתח מחלות שונות הקשורות בעיכול יפחתו.

טיפים



- "...כי אכילת המעט מן המאכלים הרעים יותר מעט נזקו מאכילת הרב מן המאכלים הטובים והבריאים". לפי ציטוט זה של הרמב"ם, רצוי לאכול מעט מכל מיני מזונות שאנו יודעים שאין הם בריאים, מאשר לאכול הרבה ובהפרזה ממזונות טובים. הנזק מאכילה מופרזת גדול.

- "אל תאכל אכילה גסה עד אשר תמלא כרסך, כ הרבה חלאים באים מרוב אכילה". רצוי לאכול עד 75% מיכולתנו, לא כדאי להעמיס על הקיבה כי אז הפירוק לא נעשה טוב ועלול להביא מחלות.

- "הטוב ביותר לאדם שילך מעט קודם האכילה או יעשה מלאכה ואח"כ ישב ויאכל." מומלץ לעשות פעילות לפני שאוכלים, כל הדם זורם בגוף ובמערכת העיכול , היא כבר לא קרה, ומחוממת לקראת האכילה והעיכול, ולא מומלץ כמובן לעשות פעילות לאחר האוכל, כי זה הזמן של מערכת העיכול לעשות את עבודתה ואל לנו להפריע לה בתנועת השרירים ושאר חלקי הגוף.

לסיכום שלושת הטיפים בציטוט אחד: "אדם המתעמל יום יום, ואינו אוכל לשובע, ומקפיד על מעיים רפויים, הרי הוא מחוסן ממחלות וכוחו מתחזק ואפילו אם יאכל מאכלים בלתי בריאים לא יזיקו לו"


תוסף החודש- זרעי פשתן


הפשתן  ("הפשתה") היה מוכר ברפואה עוד מימי הקדם.
זרעי הפשתן מוזכרים בתלמוד ובתנ"ך כתרופה. הרמב"ם התייחס לתכונות המרפא של הפשתן והמליץ לשלבו בתפריט היומי.
הרמב"ם ציין כי הפשתן טוב במצבי הצטננות כאשר חולטים מהפשתן תה.
התה מועיל גם במצבי למצבי חולשה, דלקות בגרון , דלקת ריאות, ברונכיט ולדלקת במיתרי הקול.

הרמב"ם מייחס לתה פשתן תכונות  מיטיבות עם בעיות במערכת העיכול וממליץ על התה במצבים של קיבה עצבנית, עצירות ודלקות מעיים.
זרעי הפשתן נחשבים לעשירים בשמן וניתן להכין מהם שמן מרוכז שהרמב"ם המליץ למריחה על העור במצבי נפיחות ובמצבים של עור מודלק וגם ניתן להשרות בהמלצתו את זרעי הפשתן השלמים בחלב ולמרוח על תחבושות המיועדות לריפוי והרגעה של פצעים.

הפשתן נחשב לעשיר בשומן, אך הוא בעל יתרונות בריאותיים ועשיר במיוחד בחומצת השומן החיונית אומגה 3.
את הפשתן ניתן לשלב במגוון רב של מאכלים למשל בתוך יוגורט, דייסה, גבינה, סלט, מרק, פשטידה וגם בתוך העיסה של הקציצות.
חשוב לדעת שלאחר חימום, יש חשש להרס של חומצת השומן אומגה 3 אך הסיבים התזונתיים והפיטואסטרוגנים נשארים אפקטיביים.


צמח החודש-

אורן הוא עץ גבוה בעל עלים מחטניים.


הפרי נקרא "אצטרובל" והזרע נקרא "צנובר" .
עץ האורן מצוי בשפע בארץ.

לדעת הבוטנאים והגיאולוגים, האורן העץ העיקרי של ארץ-ישראל בתקופת התנ"ך.
בתנ"ך כולו הוא נזכר רק פעם אחת בלבד, בספר ישעיהו (מ"ד, י"ד): "נטע אורן וגשם יגדל".
הרמב"ם מציין ששרף העץ טוב לריפוי נשיכת בעלי-חיים ארסיים ואבנים שבדרכי השתן.
שמן שנאצר מפירותיו מחזק את העור וזרעיו נמנים על המאכלים המזינים והמשובחים. חוסנו של האורן וירקותו התמידית, היו לסמל הנצח אצל עמים שונים.

יהודי עיראק השתמשו במרתח מחטי אורן לטיפול באבני כליה, לריפוי טחורים, כוויות, פצעים וקשיים בדרכי הנשימה. זרעי צנובר נאכלו לריפוי עווית ושיעול.

יהודי תימן השתמשו בשרף המופק מקליפת העץ לריפוי פצעים.
בתערובת עם דבש הוא משמש גם לטיפול בשלשול ובטחורים.

ברפואה הטבעונית: מקובל ששרף האורן מעורר אברים שונים לפעולה, ביניהם הכליות, הכבד ובלוטות הזיעה. הוא נחשב לחומר משתן, מונע היווצרות אבנים בכליות, משכך כאבים בכבד ועוצר דימומים. במחטי האורן משתמשים לטיפול במחלות דרכי הנשימה, באסטמה ובברונכיט, בשיגרון, בכאבי שרירים, בעייפות ובמחלות עור.

 

מתכון
חלה מתוקה מקמח מלא עם צימוקים

מרכיבים:

3 כוס/ות קמח חיטה מלאה
2 כפית/ות שמרים - יבשים
1.5 כוס/ות מים - פושרים או קרים
1/3 כוס סילאן תמרים - או דבש
1 כף מלח
100 גרם חמאה - רכה {בטמפ' החדר }
0.5 כוס צימוקים - שטופים ונקיים
1 חלמונים
1 ביצה - לזיגוג
שומשום


אופן ההכנה:

מערבבים בקערה את הקמח עם השמרים, מוסיפים את החלמון, הסילאן והחמאה, לשים ומוסיפים את המים. ממשיכים ללוש כדקה ואז מוסיפים את המלח. ממשיכים ללוש עד שהבצק כבר לא דביק ואפשר לעבוד איתו.

קורצים את הבצק לגוש אחד יפה, מכסים את הקערה במגבת לחה ומניחים לתפוח כ45 דקות, עד להכפלת נפח (מומלץ להניח במקום חמים). כשהבצק תפוח מוציאים ממנו את האוויר, מוסיפים את הצימוקים, ולשים עד שהצימוקים מפוזרים באופן אחיד בבצק.

מעבירים את הבצק למשטח העבודה ומחלקים אותו ל 6 חלקים שווים (או 3, אם מכינים חלה אחת). צרים גליל באורך 40 ס"מ מכל אחד מהחלקים.

עכשיו ניגשים למלאכת הקליעה: מסדרים 3 גלילים זה לצד זה, וצובטים קצה אחד שלהם יחד כך שיהיו מחוברים. עכשיו לוקחים גליל מצד אחד ומעבירים אותו לאמצע, ואז מעבירים את הגליל מהצד השני לאמצע וחוזר חלילה. כך ממשיכים עד שנגמרים הגלילים, וצובטים את שלושת הקצוות יחד, לחברם בצד השני.

מחממים תנור ל180 מעלות. מעבירים כל חלה לתבנית מרופדת בנייר אפייה ומניחים לתפיחה שנייה, כרבע שעה עד חצי שעה. מברישים בביצה וזורים הרבה (!) שומשום. מכניסים את החלה לתנור ואופים כחצי שעה, עד שהחלה שזופה, תפוחה ויפה