על נפלאות הגומסיו
כתבה: יעל פרל בקר, מרצה לתזונה במגמת האיור וודה, מטפלת איורוודית בכירה
גומסיו הוא תערובת איורוודית של שומשום קלוי עם מלח ים טחונים יחד. זהו תחליף נפלא למלח, בו אפשר לתבל תבשילים שונים ולהוריד בתוך כך את תצרוכת הנתרן שלנו. על הדרך נעלה בעזרתו את רמת המגנזיום, סידן, ברזל, חלבון וסיבים תזונתיים. כל הסיבות הנכונות להכניס גומסיו לתפריט שלכם
איורוודה היא רפואה הודית עתיקת יומין העוסקת בשמירה על בריאותו של האדם מיום היוולדו. זו אמנם תורה הודית אך היא מושתתת על עקרונות בסיסיים אוניברסאליים ולכן אפשר בקלות רבה להשתמש בהם ולתרגם אותם לחיינו במערב. כך גם תורות אחרות בעולם כמו למשל המקרוביוטיקה שאמנם מוצאה מיפן אך אנשים רבים במערב משתמשים בעקרונות שלה ומשתמשים בחומרים הנפוצים אצלנו. הפעם אני רוצה להביא בפניכם מתכון פשוט המכיל שני מרכיבים בלבד אך הוא בעל עוצמה רבה והוא ה- גומסיו.
גומסיו הוא תערובת של שומשום קלוי עם מלח ים טחונים יחד.
זהו תחליף נפלא למלח, אפשר לתבל בו תבשילים שונים ולהוריד כך את תצרוכת הנתרן ולהעלות את רמת המגנזיום, סידן, ברזל, חלבון וסיבים תזונתיים.
הוא נוגד חומצה (משמש כתחליף עדיף לתרופה נוגדת חומצה הנקראת אלקה זלצר), מחזק עת העיכול ומעניק כוח לגוף באופן מיידי. כשמרגישים עייפות במשך היום אפשר לשים כפית של גומסיו לפה, וללעוס היטב היטב ולבלוע.
הוא טוב לאנמיה, לכאבי ראש, עייפות, היפוגליקמיה ומחלות דלקתיות, הוא עוזר להפיג שכרות,
יש הממליצים להוסיף אותו לבישול דגנים בסיר ברזל ובבישול איטי כדי לטפל במצבי אנמיה, היפוגליקמיה, ומצבים דלקתיים בגוף.
ממליצים אותו לאמהות שאינן זהירות ואוכלות דברים הגורמים לחומציות החלב (למשל משקאות מתוקים ותוססים למיניהם). כשהחלב הופך לחומצי אפילו במעט, התינוק עלול לסבול מכאבי בטן. אם אימא כזאת תלעס כפית גומסיו לפני ההנקה, הפעולה החומצית של החלב תתאזן והתינוק לא יפגע מכך כלל.
יש המוסיפים אצות ים טחונות וקלויות לגומסיו אך לצערי איני יודעת את היחסים המדויקים, אפשר פשוט לנסות מעט לפי העין כי בסך הכל זה לא יגרום לנזק. את האצות קונים בצורה יבשה בבטי טבע, קולים אותן מעט על מחבת יבשה וטוחנים. הכמות לא צריכה להיות גדולה כי יש לאצות טעם מאד דומיננטי ולא כל אחד אוהב... על כל פנים המתכון המקורי הוא ללא אצות.
היחסים משתנים בהתאם לטעם והמכין. יש אומרים שהיחס הוא: 1/4 כוס זרעי שומשום על 1 כפית מלח. יש אומרים 15 חלקים שומשום על 1 חלק של מלח, או 12 ל- 1 , או 3 כפות מלח על 2 כוסות זרעי שומשום וכן הלאה... כדאי לנסות ולבדוק לפי הטעם.
אופן ההכנה:
1. שמים את המלח על מחבת יבשה (רצוי ברזל) וקולים על אש נמוכה תוך כדי ערבוב עד שהמלח מקבל צבע אפרפר. מניחים לו להתקרר וטוחנים דק (כמה שיותר יותר טוב).
את הטחינה אפשר כמובן לעשות במטחנת קפה, אך היפנים וכל מי שמתעסק במקרוביוטיקה בצורה קצת יותר מקצועית, טוחנים בכלי שנקרא "סוריבאצ'י". זוהי קערה בצורה של קונוס שהדפנות שלו מחורצות בחריצים דקים, ובעזרת כף מיוחדת (דומה קצת לעלי של המכתש) מגרדים וטוחנים את המצרך המבוקש.
2. לקרר מעט את המחבת לפני ששמים עליה את זרעי השומשום מאחר ואם היא מאד חמה זרעי השומשום יתחילו לפצפץ מייד.
3. שמים את השומשום (שומשום מלא ולא מקולף כמובן) על אותה מחבת ברזל וקולים גם תוך כדי ערבוב עד שהשומשום משנה את צבעו ומקבל ריח אגוזי נעים. נותנים לו להתקרר. בשלב מסוים זרעי השומשום עלולים להתחיל לפצפץ, רצוי לקלות אותם עד לשלב הזה ולא לתת להם להגיע לצריבה הגבוהה הזו.
4. שמים את זרעי השומשום באותו הכלי שבו נמצא המלח ובעזרת כף שוברים אותם בעדינות כדי לא להפוך את המרכיבים לעיסה רטובה. המרקם צריך להיות מעט חולי ולא רטוב מהשמן שיש בזרעי השומשום.
מבחינה איורוודית קלאסית
ראסה: לאבנה, קאטו, מאדהור
ויריה: אושנה (מעט)
גונה: סניגדה, גורו (מעט), סארה
דושה: טרי דושי, עלול לעלות מעט פיטה או קאפה (מאחר שמעט מחמם ומעט שומני). מתאים במיוחד למצבי ואטה.
קארמה: אנולמנה מצוין, באליה, ג'יבאניה, ראסאינה לראסה דהטו + ראקטה דהטו, דיפנה.
