סיכום חוויות מסדנאת העצמה:
"כמה פרחים, מברג ולב"-
מאת יעל מנור (אסיסטנטית בשלוחת רמת אביב וסטודנטית שנה ג')
בתחילת דצמבר קיבלתי מייל משיר, מרכזת מגמת זן שיאצו, שסיפר כי זכינו בסדנא שתרחיב לנו את ארגז הכלים הטיפולי באמצעות פסיכולוגיה תהליכית בהנחיית מיכל ורטהיימר-שמעוני.
מיד נרשמתי לסדנא, אפשרות נהדרת לפגוש את כל בני המגמה.
כמובן שאחרי כמה דקות של התרגשות חזרתי לשעון היומיום המטורף ונזכרתי בסדנא רק ביום ראשון שפתחתי את היום לראות מה צופה לי השבוע הקרוב.
באיחור קל ולחץ מטורף הגעתי לסדנא ביום שלישי האחרון עם הלשון בחוץ, חושבת לעצמי האם היה שווה כל הריצה הזאת ?????
התשובה מיהרה להגיע שפתחתי את הדלת וקיבל את פני מעגל אנשי שיאצו יקרים לבושים לבן....
התיישבתי בשקט מנסה להתחבר להתחלה שהפסדתי, אל מולי ישבה אישה בשם מיכל שהציגה את עצמה כמטפלת בפסיכולוגיה תהליכית, זה לא אומר לי כלום אבל נשמע מעניין, אך עד מהרה אני מוצאת עצמי שוקעת בהקשבה למיכל על תהליך העבודה בפסיכולוגיה תהליכית.
החוט המקשר בין פסיכולוגיה תהליכית לזן שיאצו קפץ לעיני די מהר, גוף נפש היחסיות הכל כך ברורה והחבויה כאחד ביניהם וביחד עם הגדרת השינוי כהכרח בתהליך טיפולי. בתהליך העבודה בפסיכולוגיה תהליכית לפי דבריה של מיכל מתמודדים עם סימפטומים גופניים, חלומות, בעיות ביחסים, מתח חברתיים או כל דבר איתו מגיע המטופל, כל אלו הן חוויות בלתי-גמורות בחיינו שהשלמתן מאפשרת לנו התמודדות וכניסה אל המקומות חבויים בתודעה. אין בתליך העבודה נורמאליות/נכון/בריא אלא נתינת כבוד ותמיכה ללא סיוג לאדם שמולך.
מושג מרכזי בפסיכולוגיה תהליכית הוא הגופחלום המייצג את הקשר בין הגוף הפיזי לבין הנפש והרוחניות, גישה זו אומרת שכל מה שאנו חווים בחלומותינו מתבטא בגוף, במערכות יחסים, בדרך ההתנהלות שלנו ובסביבתנו. שני שלבים עיקריים לתהליך העבודה הראשון הוא הכרה במה שמפריע לנו, למה הוא כאן ? איך אפשר להבין אותו טוב יותר ? ואיפה הוא פוגש אותי ? בכבוד רב אנחנו יכולים בשלב השני לפנות מקום לחוויה (גוף נפש) באהבה, קבלה והגברה של התופעות שכבר קיימות. כל חוויה היא סובייקטיבית לאדם שחווה אותה לכן רק הוא יכול להגביר אותה ולקבל אותה ולפנות לה מקום.
בשלב זה של הסדנא, אני חייבת להודות שקעתי לעולמי שלי ולעולם המטופלים שלי מנסה למצוא את כל האינפורמציה הזו בתוכי כאדם ובתוכי כמטפלת בדיאלוג הטיפולי. חלק מסודותיו המופלאים של הזן שיאצו הוא המפגש והטיפול בחלקים החבויים בתוך האדם החלקים היינים, ההתמודדות עם השקט וחסר התנועה. כשאני מנסה למצוא את מילותיה של מיכל בתוך הטיפול הזן שיאצו, אני מוצאת אותה עובדת עם החלקים היאנגים. איזה הפוך על הפוך אך גם הרבה במשותף העבודה עם כאב, הפניית תשומת הלב וההקשבה לדברים אותם מביא המטופל, עבודה עם המודע ותת המודע והכי חשוב תהליך השינוי שיכול להיות בן דקה ויכול להמשך שנים.
בחלק השני של הסדנא מיכל ביקשה מתנדבים להדגמה של תהליך העבודה בפסיכולוגיה תהליכית, זה לא פשוט לעמוד מול קבוצה ולחשוף את עצמך, בכל זאת זכינו לשני מתנדבים אמיצים שהסכימו לחלוק איתנו תהליך. אני הייתי מהופנטת לאופן שבו מיכל מנהלת את הדיאלוג הטיפולי, במטופל מוביל, מיכל רק מנחה שואלת, זורמת בקצב האדם מולה מאפשר לה, נמצאת שם לתת כתף שצריך, משקפת מצבים והכל תוך תנועה משותפת עם המטופל על הגברת כאב/רגש אותו הוא רוצה להעלות.
אני יושבת לכתוב את הדברים כמה ימים לאחר שעברתי את הסדנא, אין ספק רק עכשיו נפלו לי כמה אסימונים על מה שחוויתי שם בשלוש שעות שהן באמת זכות גדולה עם לב ענק ומלא פרחים ומברג אחד שעוד נשאר בסימן שאלה .
מסיימת בקטע קצר מתוך ספר הטאו/לאו צה
קל להסתבך
בין הגדרות של טוב ורע
קשה להגדיר באופן מוחלט
מה חיובי ומה שלילי
נכון ושגוי
מה מעט נבדלים השנים
ואולי לא ניגודים הם
אלא אבני רחיים.
נשאר רק לומר תודה על ההזדמנות שניתנה .
יעל
