בלוג תזונה איורוודית של יעל
יעל פרל בקר מרצה לתזונה איורוודית במכללת רידמן ומטפלת איורוודית בכירה! בוגרת תכנית עיסוי איורוודי מטעם האוניברסיטה של פונה, הודו.
מזה ארבע שנים מתמחה ברפואה הודית דרך מורים שמגיעים לארץ מהודו למטרה זו. עיקר התמחותה הינה בתחום התזונה והבישול האיורוודי. לומדת מחול הודי מזה שלוש שנים גם בארץ וגם בהודו.
פרק ארבע עשרה
שוקולד/קקאו
קקאו הוא אחד מהחומרים הממכרים ביותר (מלבד קפה, תה וכו') ותעשיות עצומות בעולם מתמחות בייצור השוקולד הנכסף ואבקה לשתיה המותרת ואפילו מומלצת גם לילדים...
כשהייתי ילדה למזלי, לא אהבתי במיוחד דברים מתוקים. ולמה למזלי? כי כאלה לא היו הרבה בנמצא ורק לעתים נדירות קבלנו מאורחים "עשירים" בונבוניירה שהכילה שוקולדים מצופים בניירות נוצצים וצבעוניים (קראנו להם "זהבים" ונהגנו לאסוף אותם ולשמור בין דפי ספרים למיניהם) שהיו יותר מרשימים מהשוקולד עצמו.
התשוקה שלי לשוקולד התפתחה בגיל מאוחר יחסית, אחרי הלידה הראשונה שלי, כשהנקתי את בני הבכור גיא במשך עשרה חודשים, וכל מה שלא עליתי בהריון עצמו עליתי דווקא בתקופת ההנקה. פשוט הייתי מחביאה מתחת לכרית חפיסות שוקולד ומחסלת אותן בזו אחר זו בבולמוס מטורף ...
אז מה מכיל המצרך המבוקש הזה?
קקאו מכיל למשל קפאין (אבל בכמות יחסית קטנה, המרכיב המעורר שבו נקרא תאוברומין) ונחשב גם הוא לממריץ אבל מעודן יותר מהקפה וכמובן שאינו מומלץ בעודף כי הוא עלול לגרום לעצבנות, חרדות, בעיות שינה, מעיים ועוד...מלבד זה מכיל הקקאו חומצה אוקסאלית שעלולה למנוע ספיגת סידן בגוף. תעשיית השוקולד מגדילה לעשות ומוסיפה גם סוכרים למיניהם וחלב שלא מוסיפים הרבה בריאות בפני עצמם.
מחקרים רבים נעשו על השוקולד ונדמה לי שיש איזה מאמץ מאד מושקע למצוא בו גם דברים טובים לבריאות -
לדוגמא:
KA Cooper, JL Donovan
- British Journal of
, 2010 - Cambridge Univ Press
במגזין בריטי העוסק בתזונה נכתב שמחקרים הראו שהחומרים שנמצאים בקקאו יעילים לבריאות כמו נוגדי חמצון הנמצאים גם בתה ירוק, והוא טוב לכלי דם ויכול למנוע מחלות לב.
ומה מבחינת האיורוודה?
קקאו או שוקולד לא מוזכרים בספרות הקלאסית, אך מצאתי כמה אתרים באינטרנט המדברים עליו. באתר www.himalaya-tirtha.org/en/cocoa,499,,full.html
כתוב - שלפי הסיפורים ההודים העתיקים, היה מלאך בשם Quetzalcoatl שלבש צורה של אדם ובא לכדור הארץ כדי לתת לבני האדם (גם) את הקקאו או כפי שהוא נקרא xocolati למען בריאותם. במאמר מצוין שלפולי הקקאו יש תועלת בריאותית חשובה אך חשוב מאד להשתמש בהם בצורה נכונה. כמו למשל, אין להוסיף סוכר, סכרין וכד' ולא חלב, אפשר כן להמתיק אותם בדבש או עם סירופ גלוקוז, או פרוקטוז (סוכר פירות).
המאמר מציע להשתמש בקקאו בהכנת מרק פירות (ללא חלב), להוסיף וניל, קמח תירס, צ'ילי, קינמון, טפיוקה ועוד...
כמו כן מסופר שמלכים נהגו לצרוך קקאו לפני לכתם להרמון הנשים מאחר והוא אפרודיזיאק.
לפי המאמר, הקקאו מחזק מערכת חיסון, מונע מחלות לב, מקל על כאבים ריאומטיים, משפר ריכוז, מרפא שלשול, אנמי וכמובן ממריץ...
הוא נחשב למשתן ולכן טוב לאנשים בעלי עודפי מים בגוף כתוצאה מבעיות לב.
בספר: Healing with whole food מאת Paul Pitchford (הוצאת North Atlantic books) כתוב שהשוקולד מכיל הרבה מגנזיום ולכן הרבה אנשים שסובלים מחוסר סידן בעצבים ובעצמות בגוף, משתוקקים לשוקולד אך השוקולד הנמכר אינו בריא בהכרח.
כל המאמרים מדגישים את ההבדל בין פולי הקקאו לבין השוקולד שמכיל דברים נוספים כפי שהזכרתי קודם - סוכר וחלב.
בספרה: The Ayurvedic cookbook (הוצאת Lotus press) כותבת Amadea Morningstar שהקקאו מחמם, כבד ומלחלח והוא יעיל בעיקר לואטה.
המסקנה שלי היא
• מי שאוהב מאד קקאו או שוקולד, ולא יכול בלי, אז קודם כל שיקנה סוג איכותי.
• לאכול כמות סבירה (כמה זה סביר? לא יודעת... כמה שפחות).
• והכי טוב להכין את השוקולד לבד בבית.
ישנו אתר ישראלי נחמד ביותר שנקרא "קקאו טבעי" (אפשר למצוא ב- גוגל).
ניתן לרכוש בו פולי קקאו ומוצרי קקאו שלא עברו קלייה (וגם כאלה שכן) ולקנות חומרים להכנה ביתית, יש גם הוראות.
זה מתאים יותר לאוהבי הקקאו המריר.
ההכנה מאד פשוטה:
מחממים מדליוני קקאו וחמאת קקאו בתוך סיר (מעל סיר עם אדים), עד שהם נמסים ומערבבים אותם היטב. אני ממתיקה עם תמצית אגבה או סילאן, הוספתי פעם פרחי בזיליקום סגול שמוללתי קודם מעט, בפעם אחרת הוספתי מעט אבקת צ'ילי, שקדים טחונים (או אגוזים), מעט פולי קפה גרוסים... בקיצור, כיד הדמיון הטובה.
את העיסה הזו שופכים לתוך תבנית (סיליקון למשל) שיש בה שקעים קטנים ומשאירים להצטנן לפחות יממה מחוץ למקרר. בימי הקיץ אני מכניסה אחר כך את התבנית למקרר, ולשמחתי הרבה חמאת הקקאו לא נפרדה מהקקאו ולא יצרה שכבה לבנה כמו שקורה לעיתים קרובות בשוקולד קנוי שמכניסים למקרר. בחורף זה הכי טוב כי הטמפרטורה מספיק קרה גם בחוץ ומלבד זה האגני חזקה יותר כך שבכלל עדיף לצרוך קקאו בחורף.
בהנאה!!!
פרק שלוש עשרה
שום שמו בסנסקריט Rasona או Lashuna ועוד...
הסיפורים והאגדות סביב השום הם עתיקים ביותר, החלק מהגנה מפני ערפדים ורוחות רעות, דרך שמירה על חוזים ושבועות קדושים וכד'.
לפי קאשיאפה סמהיטה אשתו של לורד אינדרה לא הצליח להרות במשך מאות שנים, והוא נתן לה שיקוי של אמריטה (הנקטר של חיי הנצח). כשהיא שתתה את השיקוי היא הקיאה מעט בגלל רגישותה, והטיפה שנפלה לאדמה היא זו שהפכה לשום. לורד אינדרה אמר שהאפקט של השום יהיה כשל אמריטה על בני האדם אך הבראהאמינים אינם אמורים להשתמש בו בגלל עבודת הרוחנית.
ב- אשטנגה הרידייה כתוב (אוטרה סטהנה פרק 39): טיפות נקטר שנפלו על האדמה מהשד Rahu אשר גנב את הנקטר (מהאלים), הפכו לשום. הברהמינים אינם נוגעים בו היות והוא נולד מגופו של שד. אך מאחר ובעצם הוא נולד מנקטר, הוא ה- ראדאיאנה (המחייה) הטוב ביותר.
ויש עוד אגדות דומות ושונות.
לפי בהבה פראקאש (חלק ראשון פרק 6 2):
השם Rasona שניתן לשום בא מהמילה Rasa או טעם, מאחר והשום מכיל את כל חמש הטעמים (מתוך שישה) , מלבד הטעם החמוץ.
אנשים האוכלים שום כדאי שישתו יין, יאכלו בשר ודברים חמוצים אך יימנעו מתרגול פיזי, חשיפה לשמש, כעס, שתיית מים בכמות רבה מדי, חלב וג'אגרי (מולסה המופקת מקנה סוכר).
אם אומרים ש "לימון מוסיף המון" אין ספק שגם לשום יש מקום נכבד במטבח העולמי. הריח שלו בין אם טבעי בין אם בטיגון או בבישול חודר לכל הנקבוביות האפשריות ולא משאיר אותנו אדישים. אולי יש כאלה שלא אוהבים וכמה חבל...
בהיותי שחקנית אני זוכרת ששום היה מן הדברים שצריך היה להימנע ממנו, בוודאי לפני הצגה (יחד עם בצל וכד') בגלל הריח בפה ובזיעה. גם לעיסת פטרוזיליה או זרעי הל לא הפיגו את הריח הכול כך דומינאנטי של השום. ואם היה שחקן שכן אכל שום לפני הצגה, הסבל להיות פרטנר שלו היה בלתי ניתן לתיאור (ובמיוחד אם עוד צריך היה להתנשק על הבמה).
כך שהשום נשאר "מותרות" לסופי שבוע בלבד...
אך הערך הרפואי שלו לא יסולא בפז, בין אם בשימוש חיצוני ובים אם בשימוש פנימי.
לפני כמה שנים כשעוד הייתי תלמידה איורוודית בחיתוליה, דר. קידר (רופא איורוודי מהודו שמגיע לארץ אחת לשנה ומלמד במגמת איורוודה ברידמן) בא לביקור בארץ, והתארחנו אצל בחורה שהתינוקת שלה סבלה מדלקת אוזניים חריפה ולא הפסיקה לצרוח לרגע.
דר" קידר הלך למטבח, ביקש שן שום ומעט שמן זית, שם בכף עם מעט מים וחימם את התערובת מעל אש הגז. לאחר שהמים התנדפו, הוא קרר מעט את התערובת ובעודה חמימה טבל בה פיסת צמר גפן ושם לתינוקת בתוך האוזן. תוך שנייה אחת התינוקת הפסיקה לצרוח ונרגעה לחלוטין. זה היה כמו נס כי מהירות ההשפעה הייתה מדהימה.
ומה כותבים עוד על השום בכתבים האיורוודיים הקלאסיים?
גונה (תכונות): שמנוני, חד, צמיגי, כבד, נייד (מעודד תנועתיות, יכול להיות מעט משלשל).
ראסה (טעם): הפקעת היא חריפה, העלים מרים, הגבעול מכווץ ומעט מלוח, הזרעים מתוקים.
ויפאק (הטעם שלאחר העיכול): חריף
וירייה (אנרקטיקה): מחממת.
מקל על קאפה וואטה מחריף ראקטה (דם) ופיטה.
בשימוש חיצוני:
אנטי דלקתי, מפיג כאב ומסלק רעלים. טוב לשיעול בילדים ולכן עונדים לילדים מעין שרשרת קלועה של שום על הצוואר.
משחה של שום טובה לטיפול בדלקת מפרקים שגרונית להורדת נפיחות, שיתוק ועוד.
מיץ שום משמש לבעיות עור כמו אקזמה.
נפיחות עקב עקיצת יתוש נעלמת כמעט מייד אם משפשפים את המקום במיץ שום או שמן שום.
שן שום ששמים באוזן מפיגה כאב אוזניים.
שימוש פנימי:
טוב לבעיות במער' העצבים כמו שיתוק, סיאטיקה (לחץ על עצב שדרתי הגורם לכאב במורד הרגל), זיכרון ירוד, ירידה בראייה.
לבעיות עיכול, חוסר תאבון, עצירות, תולעים במעיים, טחורים (מסוג ואטה או קאפה).
בעיות לב, שיעול (חלב מבושל עם שום משפר מצבי שיעול כרוני, אסטמה, צרידות ועוד...).
שום מנקה אמה (רעלים שמצטברים בגוף כתוצאה מעיכול לא תקין), הוא טוב למחלות חום (שבהן בדרך כלל יש הצטברות של אמה).
על איכויות השום ידוע גם בתורת הצמחים המערבית וצורות השימוש בו הן נרחבות, מבליעת שיני שום שלמות, כתושות, שימוש במיצוי אלכוהולי ועד לבליעת כדורי שום שנמכרים בתוך כמוסות כדי למנוע את הריח.
התועלת בשום נחשבת בעיקר להורדת לחץ דם, כולסטרול, חיזוק מערכת החיסון, מניעת סרטן ועוד...
הפעם אדבר על הכנת המיצוי האלכוהולי כי קל להכין אותו בבית,
הוא אינו משאיר טעם בפה והוא יעיל מאד מאד לבריאות.
חברתי מיכל גולן שעשתה מחקר בנושא מצאה מתכון פשוט להכנה והנה הוא לפניכם:
מרסקים שיני שום (רצוי במרסק עשוי פלסטיק או לרסק בעזרת כף עץ בתוך כלי שאינו מתכתי מאחר והמגע של המתכת עם השום הורסת מעט מתכונותיו) עד שמקבלים 350 גר' רסק.
את הרסק מערבבים עם 200 מ"ל של אלכוהול (95%, אפשר להשיג בבתי מרקחת)
ומכניסים לצנצנת (רצוי זכוכית).
מערבבים היטב את הצנצנת ומעבירים למקרר לעשרה ימים. אפשר כל יום להוציא את הצנצנת ולנענע בעדינות ולבדוק שכל הרסק מכוסה באלכוהול.
לאחר 10 ימים מסננים את התמיסה ומעבירים אותה לבקבוקים יותר קטנים עם טפטפת כדי שיהיה נוח לשימוש.
את טיפות השום מוסיפים לרבע כוס חלב וכך שותים אותו למשך תקופה של כחודש עד שכל הכמות נגמרת.
באינטרנט ניתן למצוא טבלאות שונות לכמות הנכונה של השתייה.
למשל באתר: www.beofen-tv.co.il
גם ב "ברא" אפשר להשיג את המיצוי מוכן עם הוראות מדויקות.
הערה חשובה:
צריך רק לזכור שכל עוד אנחנו לא עושים את זה בעזרת ייעוץ מקצועי, האחריות היא על המשתמש בלבד.
ועוד דבר, זו אמנם נחשבת לתרופה מאד יעילה אך היא לא מתאימה לכל אחד בכל מצב. אנשים למשל עם אש גוף גבוהה (הכוונה היא לא לחום אלא למה שנקרא באיורוודה פיטה), לאנשים עם דלקות בקיבה או כיבים במערכת העיכול, כדאי להיות מאד זהירים.
ושרק נהיה בריאים!!!
פרק שנים עשר
על החלב
החלב ומוצריו הם נושא מאד שנוי במחלוקת אולי בגלל שלא נעשו מספיק מחקרים על כך, אולי בגלל שחברות שמתקיימות על מוצרים אלה לוחצות, אולי בגלל שבמקומות שונים בעולם ההתייחסות היא אחרת (למשל בהודו החלב נחשב לדבר קדוש, מזין, ובעל תכונות מרפאות רבות...).
באיורוודה מדברים רבות על החלב והוא מופיע כאחד המרכיבים החשובים בתזונה גם בכתבים הקלאסיים העתיקים. צריך רק לזכור שהפרות אז לפני כמה אלפי שנים, רעו במרעה טבעי, לא קבלו הורמונים ולא אנטיביוטיקה והחלב לא עבר פסטור או עיבודים אחרים.
בגישה הטבעית אומרים שהחלב מתאים לגור של בעל החיים בתקופת הינקות ועובדה היא שברגע שהוא מתבגר הוא אינו זקוק לחלב יותר, ואילו אנחנו בני האדם אמנם מוותרים על החלב הטבעי שלנו (חלב אם) אך לא מוותרים על חלב של בעלי חיים אחרים שאינו "בדיוק" מתאים לנו.
הפרסום הרב שמוצרי חלב מכילים סידן הוא אולי נכון אך השאלה היא האם הגוף שלנו סופג את הסידן הזה בכלל... מצד שני, ביפן לא משתמשים בחלב בכלל ואין שם בעיה חמורה של אוסטאופורוזיס בכלל... כלומר, גם בלי חלב אפשר.
במאמר מוסגר אם כבר מדברים על סידן אז מקורות נהדרים לסידן למשל הם: אצות ים, כרוב טרי, טחינה או זרעי שומשום, שקדים, אמרנט (הדגן של האצטקים), עלי מנגולד, טופו, סרדינים ועוד ועוד...
זה שהחלב ומוצריו הם טעימים, זה עניין של טעם כמובן אך כשנכנסים למרכול כמעט בכל ארץ מערבית המדפים של מוצרי החלב עשירים וססגוניים ביותר וקשה להתעלם מהם או לוותר עליהם. יש בהם גם נוחות רבה, הם זמינים, לא צריך להתחיל להכין אותם, הם מוכנים לאכילה כמו שהם וזה מקל מאד על אנשים בכלל ועל אימהות בפרט שמכינות אוכל לילדיהן ולכל המשפחה: אפשר להוציא מהמקרר ולחטוף בכל הזדמנות בלי לבזבז הרבה זמן, זהו "במקום" מאד גדול...
בריא? אינני בטוחה.
ישנו הספר המפורסם "שוטי החלב" של ד"ר אריה אבני, שאני באופן אישי מאמינה לכל מילה שלו. יש לי גם ניסיון עם מטופלים וחברים קרובים שסבלו מבעיות שונות ועצם הורדת חלב ומוצריו מהתפריט שינה ושיפר את מצבם. היום אנחנו יודעים שיש גם "אי סבילות לחלב" שרווח באוכלוסיה (המערבית בעיקר) אז שכל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו.
הבאתי כאן בפניכם גם אתר שמצאתי באינטרנט המספר על נפלאות החלב באיורוודה לשיקול דעתכם.
אגדת החלב באיורוודה
PUNARNAVA Ayurveda for complete well-being
Dr. K.K.Harikrishnan B.A.M.S
Arogyodayam Ayurveda Hospital
Palakkad, erala< Indiadrharikrinankk@sancharnet.in
התפרסם בספטמבר 2006
ומה נאמר בספרות הקלאסית:
בהבה פראקאשה אומר שהחלב טוב לבריאות לכל בני האדם, הוא מחזק, משפר אינטליגנציה, מעלה חשק מיני, עוזר לייצור זרע באופן מיידי, מונע הזדקנות, מאריך חיים, מאחה שברים ומחייה. הוא מתאים לאנשים שעוברים תהליכי ניקוי (פאנצ'ה קארמה), לאלה הסובלים מחום כרוני, בעיות מנטאליות, שחפת, אנמיה, מחלות בטן, עילפון, חולשה, תחושת בערה, צמא, מחלות לב, תנועת גזים כלפי מעלה וגידולים בבטן, מחלות של שלפוחית השתן, טחורים, מחלות דימום, שלשול, תשישות. החלב תמיד אידיאלי לילדים ולאנשים מבוגרים, לאנשים פצועים ולאנשים כחושים בגלל רעב או בגלל עודף פעילות מינית.
חלב פרה הוא מתוק בטעמו, יוצר מעט לחות בערוצים (שרוטס), ברקמות (דהטוס) ובהפרשות (מאלאס), הוא קשה לעיכול, קר מבחינה אנרגטית, מעלה חלב אם, שמנוני, מרגיע מחלות ואטה, פיטה וראקטה, טוב למצבי סניליות ושימוש קבוע בו מרפא את כל המחלות.
חלב פרה ששותים מייד אחרי החליבה כשהוא עדיין חמים הוא מחזק, קל לעיכול ויש לו תכונות של נקטר. הוא מעלה אש עיכול (אגני) ומרגיע את כל שלוש הדושות. אין להשתמש בו לאחר שהתקרר.
חלב שמוסיפים לו מחצית מכמותו מים ומרתיחים עד שכל המים מתנדפים ונשארת רק כמות החלב המקורית הוא קל לעיכול.
צ'אראקה סמהיטה (Ch.Su. 27/217)
לחלב יש עשר תכונות (גונות): הוא מתוק, קר, רך, שמנוני, סמיך, עדין, חלקלק, כבד, איטי, מעניק בהירות. אלה הן גם התכונות של האוג'אס (תמצית החיות של הגוף) לכן החלב הוא נקטר.
באיורוודה מתואר חלב של שמונה בעלי חיים: פרה, בפלו, גמל (נאקה כמובן), עז, אישה, כבשה, פילה ומפרישי פרסה כמו סוסה, אתון וכו'. כל אחד מהם מאופיין ע"י מרכיבים שונים ויש לצרוך אותו לפי המצב. לדוגמא: חלב עזים מאד דומה לחלב אם ולכן הוא מומלץ כמחליף הטוב ביותר לחלב אם (כאשר חלב האם אינו מספיק בכמות או באיכות) עבור התינוק.
מסתבר שבכמה אזורים של טאמיל נאדו, ישנו מנהג לשתות חלב אתון שנאמר עליו שהוא מפייס ואטה וזה מסביר מדוע אנשים ששותים חלב כזה אינם מפתחים כאבים במפרקים, והילדים אינם נחשפים למחלות כמו פוליו.
שתיית חלב נאקות במדבר של ראג'סטן, הוא אידיאלי למנוע מצבים כמו מחסור במלח כי לא כמו סוגי החלב האחרים, הוא מלוח מעט בטעמו.
חלב בפלו הוא יותר שמנוני וקשה לעיכול והוא מצוין למצבים של חוסר שינה ולעיכול מהיר מדי (טיקשנה אגני).
בהבה פראקאשה מפרט ואומר:
• חלב של פרה שחורה הוא הטוב ביותר והוא מרגיע ואטה.
• חלב של פרה צהובה מרגיע פיטה.
• חלב של פרה לבנה מעלה קאפה.
• חלב של פרה אדומה ובעלת צבעים שונים מרגיע ואטה.
החלב מעלה את האוג'אס נקטר החיים או אנרגיית החיים לא רק מבחינה אנרגטית אלא גם מבחינה חיונית מאחר והאוג'אס הוא חומר ולא רק אנרגיה. הוא מחזק את מערכת החיסון ואת יכולת הגוף להתמודד במצבים שונים.
לסיכום:
אם מדברים על חג שבועות, אז אם פעם בשנה מישהו אוכל מוצרי חלב... נקווה שהוא ייהנה מהם ולא ישלם מחיר...
ביום יום לא מומלץ, ואם כן, אז רצוי לבשל את החלב כחמש דקות אחרי רתיחה ולהוסיף לו תבלינים מחממים כמו קינמון, אגוז מוסקט, ג'ינג'ר, כורכום וכד'.
ולחיי ארץ זבת חלב ודבש!!!
פרק אחד עשר
אצות ים מזון העתיד (וגם ההווה)
אני אוהבת לאכול (כבר אמרתי את זה?) ואני די פתוחה, או לפחות כך חשבתי, לנסות מאכלים חדשים בעיקר אם הם לקוחים מעולם הצומח.
לפני כחמש עשרה שנה נסעתי ליפן לבקר את גיסי ואת גיסתי דאז, והודעתי למשפחתי שאולי אני לא אחזור... ולמה? כי למדתי באוניברסיטה תיאטרון יפני עם ד"ר יעקוב רז שהצליח לגרום לי להתאהב בעולם העשיר והצבעוני של הדמויות הססגוניות וההרואיות של יפן, בעולם הקסום של ביטוי גופני סימבולי ומינימליסטי כדי להראות רגשות, והייתי בטוחה שהוא יסחף ויבלע אותי לגמרי.
לא תיארתי לעצמי שכשאגיע לשדה התעופה של טוקיו יקבל את פני ריח... איך אומר תום - הבחור מהמרוץ למיליון? "שלא נדע מטומאה"... ריח הים! ואל תבינו לא נכון, אני בת ימית לשעבר שוחרת חופי ים ושחייה והיום תל אביבית כנ"ל אבל זה היה משהו אחר, בלתי צפוי, כמעט מפחיד. אני זוכרת שגיסי לקח אותי בערב הראשון למסעדה יוקרתית של סושי ואני לא הבנתי איך אצליח לעבור את הערב הזה בלי להעליב אף אחד, וזה לא היה קל...
עד היום אני לא מתפתה לסושי ובודאי לא לדגים נאים, אני כנראה אסיים את חיי מבלי לשתות כוס יין מעורב עם דם צבים וגם עם האצות אני עוד לא חברה ממש, אבל אני לומדת, מעכלת, מפנימה וטועמת קצת כי מה לעשות, זה פשוט בריא!
אצות הים הן אחד ממרכיבי המזון החשובים בתזונה המקרוביוטית ומן הסתם בתפריט היפני, יש אלפי סוגים של אצות והן נבדלות זו מזו בצבען וכך גם השוני באיכויותיהן.
לפי הידע שקבלתי מהסדנאות של ד"ר ניאזוב וסיגל (סיגל היא מבשלת מקרוביוטית נפלאה), התועלת הבריאותית של האצות רבה ביותר.
הן מטהרות חום עודף בגוף, מסלקות לחות חמה בעיקר, משתנות, מנטרלות רעלים, מנקות פלאסמה (ראסה דהטו), מכילות יוד שמיטיב עם בלוטת התריס וחילוף החומרים, מורידות שומנים, מאזנות לחץ דם, מחזקות כליות, משפרות בהירות חשיבה ועוד...
הערה חשובה: יש הממליצים על אצות ים יותר למקרים של תת פעילות בבלוטת התריס ויש הטוענים שהאצות מאזנות גם במצבים של יתר פעילות של הבלוטה. כדאי להתייעץ עם מרפא מוסמך לפני שמתחילים לאכול אצות במקרים אלה וקודם כל לא להתנפל!!!
נאמר שאצות ים והיוד שבהן מונעים סרטן שד, שהן מכילות מגנזיום וכך עוזרות לספיגת הסידן, הן מקור טוב וזמין ל- 12B, מעלות רמות המוגלובין בדם, משפרות איכות וצבע לשיער ולמרקם העור, מחזקות עיניים, מונעות עצירות.
האצות מונעות כנדידה, אמבטיות עם אצות טובות לטיפול בזיהומים וגינאליים, משמשות לטיפולי יופי ומוצרים קוסמטיים.
הגישה המקרוביוטית אומרת שהיות ומוצאנו מהים, חשוב לאכול מוצרים מהים כדי לחזק את המהות האנרגטית שלנו, וגם חשוב לאכול מרק שמזכיר במידה מסוימת את האוקיינוס ממנו באנו.
Michio Kush ו- Alex Jack בספרם - "The Macrobiotic Path to Total Health (הוצאת Balantine books New-York) כותבים שאצות מחזקות את הדם ובמיוחד הן טובות להגמשת עורקים וכלי דם אחרים, חלקם מטהרים רעלים מהגוף ועוד...
באיורוודה הקלאסית אין אזכור לאצות, אולי בגלל שהרישים ישבו בהרי ההימלאיה הרחק מחוף הים, אבל מצאתי כמה דברים כתובים באתרים שונים באינטרנט ואני מביאה אותם בפניכם:
http://alexayurveda.wordpress.com/
באתר הזה שהוא כנראה של אדם בשם אלכס שעוסק באיורוודה, כתוב שלאחרונה יש עדויות על כך שהסיבים התזונתיים שנמצאים באצות מורידים משקל יותר מאשר תרופות שמיועדות לכך.
הוא אומר שבאיורוודה טוענים שהאצות הן מנקות ומעט מזינות, שהן מאזנות את הדושות, ורק בעודף הן מעלות ואטה, הן מכילות רמות גבוהות של מינרלים וטובות לאנשים שהאוכל שלהם היה מבוסס על בשר. הן עוזרות לסלק רעלים של מתכות וקרינה מהגוף, הן טובות לטיפול בגידולים, ציסטות, בצקות ועוד... איורוודה רואה באצות מזון טאמאסי מאחר והן גדלות עמוק בתוך האוקיינוסים, ואולי בגלל זה לא משתמשים בהן.
Amadea Morningstar בספרה: The Ayurvedic Cookbook (הוצאת Lotus Press), אומרת, שאמנם לא רואים אצות במטבח ההודי המסורתי אך כן משתמשים בהן כתרופה באיורוודה. חלקן טובות לחיזוק שלפוחית השתן והכליות והן תומכות בחזה ובמצבי התקררות, עשירות בסידן, עוזרות להקל על עודף משקל, משפרות פעולת בלוטת התריס ועוד... רוב האצות לדבריה מרגיעות ואטה (בגלל שהן מלוחות), וטיפוסי פיטה וקאפה צריכים להשתמש בכמויות קטנות.
ספירולינה ואצות כחולות ירוקות שנמכרות בשווקים גדלות יותר במים מתוקים, הן עשירות בחלבון וויטמין 12B, הן מחממות בתכונתן ומאזנות קאפה. בעודף הן יכולות להחריף ואטה ופיטה.
וכמה פרטים נוספים על אצות שאפשר להשיג במקומותינו
נורי
מופקת מאצה אדומה בשם פורפירה, עשירה בחלבון, מונעת היווצרות אבני מרה, מחזקת דם ולב, מתאימה לקיץ. מתאימה להכנות סושי, תיבול סלטים (לחתוך או לשבור לפיסות קטנות), אורז וכד'.
מתכון לנורימקי (הסנדוויץ' היפני) מתוך ספרה של אסתר אלעזר: פרקי מקרוביוטיקה.
חומרים:
דף אצות נורי קלוי
אורז מבושל
שומשום קלוי
שזיף אומבושי (להשיג בבתי טבע).
הכנה:
• מניחים את דף הנורי, מסדרים שכבת אורז מבושל בעובי כ- 1 ס"מ, משאירים קצוות ריקים ברוח של כ- 2 ס"מ.
• מעל האורז מפזרים זרעי שומשום וחתיכות שזיף אומבושי. (אפשר במקום השזיף להניח חתיכות זיתים, בצל ירוק, שעועית ירוקה מבושלת קלות במי מלח, מקלוני גזר מבושל וכד'... וכמובן אפשר להשתמש באורז מלא או כל דגן אחר).
• מגלגלים לנקניק, פורסים לפרוסות עבות
ונהנים...
קומבו
אצה בעלת עלים רחבים ועבים שניתן לקנות בצורתם היבשה כמו מקלונים ארוכים, רחבים ושטוחים. לפני השימוש משרים אותם במים קרים עד להתרככות ואז גם אפשר בקלות לחתוך אותן לרצועות דקות. קומבו מוסיפים בעיקר לבישול קטניות, מרקים, רטבים, מכינים ממנו תה, כבושים ועוד. רצוי להשתמש גם במי ההשריה שלהם כתוספת לתבשיל. מספיקה חתיכת אצה באורך של 10 ס"מ לתבשיל אחד. האצה מתאימה יותר לעונת החורף.
הישיקי
אצה עם טעם מריר עדין, נאספת באביב ונקראת גם "מעיין הנעורים" והיא נחשבת ביפן למחזקת את השיער והצבע, ניקוי דם, בריאות העצם ו- וויסות הורמונאלי בנשים. אפשר לטגן ולבשל אותו בכל צורה עם ירקות, דגנים ומוצרי סויה. האצה נחשבת ליותר מתאימה בעונת הסתיו אך אפילו אפשר להשתמש בה לסלטים טריים בעונת הקיץ.
ווקמה
אצה שמוסיפים למרק (מרק מסיו למשל) או לסלטים. היא נחשבת לנוגדת חיידקים, מנקה ומטהרת דם ומתאימה יותר לאביב. אני מאד התחברתי דווקא לאצה הזו כי היא עדינה וטעמה מעודן ואני נוהגת להוסיף אותה למרק לאו דווקא מרק סושי, אחרי השרייה קלה במים.
פעם אכלתי סלט ווקמה במסעדה יפנית פה בארץ וניסיתי לחכות אותו בואריאציות שונות. אני מוסיפה לה בצל ירוק, מלפפון חתוך לרצועות דקות, צנון לבן מגורד ומטבלת במעט שמן זית, מיץ לימון, מלח וזרעי שומשום קלויים. לפעמים אני מוסיפה מעט רוטב סויה, לפעמים מערבבת מחית של שזיף אומבושי (ואז מוותרת על מיץ לימון ומלח).
מקווה שתלמדו ליהנות מאוצרות הים!!!
פרק עשירי
איך לצנן את חום הקיץ
ריבת ורדים או כפי שנקראת בהודו: GULQAND או GULKAND
הקיץ בפתח, אלמנט האש מתגבר, לרובנו לא קל להתמודד עם עומס החום ואנחנו נמלטים אל המאווררים והמזגנים (שלא מוסיפים הרבה בריאות).
הטבע המופלא דואג לנו. הוא ברא הרבה צמחים בעלי תכונה מקררת שיכולים לעזור לנו להוריד מעט את האש הבוערת בפנים. אחד הצמחים האלה הוא פרח הורד.
צמח הורד או בסנסקריט Taruni שפירושו נערה צעירה, נקרא כך כי הכנות של וורדים עוזרות לנשים לבעיות בתקופת הפוריות (אגב, גם לשיפור בעיות פוריות אצל גברים).
היום קיימים זנים רבים של וורדים אבל השימוש הנפוץ הוא בצמח ששמו הבוטני הוא: Rosa Centifolia.
זהו אחד הצמחים הנפלאים לקיץ ולהורדת פיטה. הריח שלו מרענן, הוא נחשב לאפרודיזיאק (מעורר תשוקה), בהודו נוהגים לפזר עלי וורדים על מיטת הזוג הצעיר שזה עתה נישא, מפיקים ממנו בשמים ושמנים ועוד...
לפי גוגטה
גונות (תכונות): קל, שמנוני.
ראסה (טעם): מר, חריף, עפיץ ומתוק.
ויפאק (השפעה אחרי העיכול): מתוק.
וירייה (פוטנציאל אנרגטי): מקררת.
פראבהבה: (התכונה המיוחדת שלו): מחזק לב.
בשימוש חיצוני - משפר מרקם עור ומרפא פצעים, מפיג ריחות רעים ואנטי דלקתי ולכן משמש לטיפול בבעיות עור ומחלות דלקתיות.
בשימוש פנימי מחזק מוח ומשפר את הטונוס של מערכת העיכול. הוא מגן על הכבד ומשמש לבעיות עיכול כמו שלשול ודיזנטריה. הוא טוב למחלות לב, דימום ומחלות דם אחרות. משמש להורדת חום, לתחושת בערה. טוב לאימפוטנציה (אפרודיזיאק).
מעבר לשימושים הרפואיים הידועים, פרח הורד מתואר תמיד כמשהו בעל יופי שלם, נחשק, ריחני ומסמל תשוקה ואהבה. ציירים מפורסמים כמו סלוואדור דאלי, קים פארקר, רנוואר, ואן גוך ואחרים ציירו וורדים, הוא מופיע בסיפורים עממיים רבים וגם בנסיך הקטן של אנטואן דה סנט אקזופרי מוקדשים לו כמה פרקים מדהימים ביופיים (למרות ששם הוא נקרא שושנה).
מעלי הכותרת של הורד מפיקים שמן ריחני, מי ורדים, חומץ ורדים, וגם מכינים ריבה נהדרת.
את הריבה טעמתי בפעם הראשונה כשנסעתי להודו לפונה, בחודש אפריל, כשהחום היה בשיאו
(47 מעלות בערב...) וכדי לא "להתבשל" אחת המורות שלנו ד"ר פראדניה אקלקוטקאר הביאה לנו את הריבה ולימדה אותנו להכין ולהשתמש בה.
הטעם של הריבה היה מופלא והתחשק לא רק לאכול אותה אלא אם אפשר היה למרוח בה את כל הגוף...
כמובן שרכשתי כמה צנצנות ריבה כאלה וסחבתי אותן במזוודה חזרה לארץ לשמחת כל בני משפחתי.
הריבה ידועה בשם: Gulqand
לפי ויקיפדיה:
Gul פירושו פרח בפרסית.
Qand מתוק בערבית.
זוהי ריבה העשויה מעלי ורד הגדל בעיקר בפקיסטן או בצפון הודו.
הריבה מעולה כמחזקת כללית, מורידה פיטה וחום בגוף, לבעיות עיניים, לשיפור זיכרון, לטיהור דם וכבד, חיזוק שיניים וחניכיים, לטיפול בעודף חומציות בקיבה, להקלה על בחילה, להפגת כאבי מחזור חודשי, לתחושת שמחה, ומשתמשים בה גם לטיפול במחלת הסרטן ותופעות לוואי של טיפולים ברפואה מערבית כמו, שימוש באנטיביוטיקה וכימותרפיה. הריבה משתנת ולכן יכולה לעזור לאנשים שסובלים מצבירת נוזלים בגוף, והיא מרגיעה ומשקיטה את מערכת העצבים.
פעמים רבות מוסיפים לריבה בהסמה (הכנה מיוחדת בהודו של תרופות העשויות ממינרלים ומתכות שונות) של אלמוגים Praval Pishti או פנינים Mukta Pishti המכילים הרבה סידן וכך היא מחזקת גם את העצמות.
אם מוסיפים בהסמה של כסף, הריבה תחזק את היכולת האינטלקטואלית.
בתקופות עתיקות, עוד בימיו של קרישנה (שזה היה הפרח האהוב עליו ביותר) היה שימוש נרחב בשמן ורדים שהיה מופק מעלי כותרת של ורדים כתושים במים ומוחזקים באמבט לפחות ליממה אחת עד שהשמן היה צף מעל פני המים ואז נאסף. נאמר שמכמות של רבע מיליון עלי כותרת אפשר היה להפיק אונקיה של שמן ורדים שזה קצת יותר מ-28 גר.
אופן הכנת הריבה:
1 ק"ג של עלי כותרת של ורדים
1 ק"ג סוכר
• שמים שכבה של עלי ורד בכלי גדול ועליה שכבה של סוכר וכן הלאה... (הכלי צריך להיות רחב דיו ואטום לאוויר).
• מניחים את הכלי לשש שעות בשמש בכל יום למשך כשלושה עד ארבעה שבועות (אחרי שהיה בשמש מכניסים אותו הביתה למקום מוצל).
• בכל יום לסירוגין (כלומר, יום כן יום לא), יש לבחוש את התכולה עם מקל עץ.
• לאחר שהריבה מוכנה, יש לשמור את הכלי בתוך הבית ואפילו במקרר. הריבה יכולה להחזיק חודשים רבים אם נשמרת בקירור.
אם רוצים להוסיף לריבה אחת מהבהסמות שהוזכרו קודם לכן (פנינים, אלמוגים, כסף) מוסיפים אחרי שהריבה כבר מוכנה בכמות של 1/8 ממשקל עלי הכותרת שמהם הוכנה הריבה. מערבבים היטב ושומרים בצל או במקרר ואין חושפים יותר את הריבה לשמש.
אפשר להכין מהריבה גם משקה נהדר לקיץ ע"י ערבוב של כפית (או יותר לפי הטעם) ריבה עם כוס מים, או חלב (אפשר חלב שקדים), ולערבל היטב. אם מכינים עם מים אפשר לקשט עם פרוסות דקות של לימון ו/או נענע טרייה.
אפשר להוסיף את הריבה גם לשייקים של פירות שונים, ובהכנת קינוחים שונים כמו עוגות, עוגיות, לקשט על גלידת וניל למשל וכו'... כיד הדמיון הטובה.
הכמות הנדרשת כדי שתהיה לריבה גם השפעה רפואית היא לפחות 10 12 גר' ביום באופן קבוע.
לבריאות ולהתמוגגות!
פרק תשיעי
כורכום - מלך התבלינים בעיני (ולא רק בעיני)!
נחמד לקרוא שסוף סוף גם במערב מתחילים לחקור ולגלות את ערכו הרב של הכורכום מבחינה רפואית, אז יש לנו גם לגיטימציה מדעית לידע העצום של האיורוודה שנרכש לפני אלפי שנים ללא מעבדות אלא רק מתוך תצפיות ואינטליגנציה גבוהה, אבל אלה לא נחשבים לבעלי סמכא בימינו כל עוד אין את החותמת המדעית וחבל...
לי הייתה חוויה אישית מקסימה עם התבלין הכתום צהוב הזה בהודו לפני שנים, שאני נוהגת לספר לתלמידי בהתרגשות, כל פעם מחדש.
הייתי ברישיקש עם חברתי יוכי קשת, התגוררנו במלון חמוד קטן מעבר לנהר שאוכלס ע"י אנשים צעירים מכל רחבי העולם שבאו ללמוד ולתרגל יוגה. באחד הערבים כשישבנו ואכלנו בגינה הקטנה של המלון, ניגשה אלינו בחורה קנדית ושאלה אם יש לנו במקרה אנטיביוטיקה מסוג כלשהו. לא הייתה לנו אך שאלתי אותה למה היא צריכה, והיא סיפרה שהיא מצאה גור כלבים קטן שנפער לו פצע גדול בבטן והווטרינר נסע באותו יום לטפל בבעלי חיים בכפרים שבסביבה ויחזור רק למחרת. מאד הצטערנו שאנחנו לא יכולות לעזור ואז סיפרתי לה שאני לומדת איורוודה ושתבלין הכורכום נחשב לאנטיספטי ואנטי דלקתי וששווה לנסות.
לקחתי אותה למטבח של המלון וביקשנו מהטבח מעט כורכום, פיזרנו על הפצע הפתוח של הכלבלב, היא לקחה אותו לחדרה וחיכינו לראות מה יקרה. לאחר כעשרים דקות היא יצאה החוצה בהתרגשות וקראה לי לבוא ולראות את הפלא. מתוך הפצע הפעור התחילו לצאת אלפי תולעים לבנות שהן כנראה התולעים שמתפשטות ברגע שיש נמק, או דלקת או זיהום...
למחרת כשהבחורה הקנדית לקחה את הכלבלב לווטרינר, הוא אמר לה שבזכות הכורכום הצלנו את הגור הקטן ואחר כך הוא המשיך לטפל בו.
באיורוודה אפשר לקרוא בספרות הקלאסית של בהבה פראקאשה (חלק ראשון, פרק 6/2), שכורכום הוא חריף, מר, מייבש, מחמם, מוריד לחות בגוף (קאפה), מוריד עודף אש (פיטה), משפר את גון העור, מרפא מחלות עור, סוכרת, מחלות דם, אנמיה וכיבים.
גוגטה כותב בספרו פרמקולוגיה איורוודית: שהכורכום הוא קל ויבש, מר וחריף, מחמם.
בשימוש חיצוני: טוב לדלקות, מאלחש (נוגד כאב), שאיפת עשן של קליית כורכום טובה לשיהוקים, בעיות נשימה ועוד.
בשימוש פנימי: מרגיע כאב, משפר זרימת דם, משפר תאבון, מפיג עצירות, טוב לתולעים במעיים, טוב לאנמיה, בעיות דימום, מכייח ועוד ועוד...
באתר של "גאמנון"
אפשר למצוא מידע רב על צמחי מרפא ועל מחקרים שונים שנעשים בתחום. והנה מה שמצאתי:
• בעקבות מחקרים שנעשו בארה"ב באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, מצאו שהכורכום מסייע בטיפול במחלת האלצהיימר (בניסוי על עכברים), ומתברר שהוא עוזר לפרק ולמנוע את הרבדים הגורמים למחלה, כמו כן הסתבר שבהודו אחוז החולים במחלה זו הוא מהנמוכים בעולם.
• ושוב בניסוי על עכברים גילו, שכורכום מתקן את הפגמים שנגרמים עקב מחלת הסיסטיק פיברוזיס, שהוא מונע את מחלת הכבד האלכוהולי וגם מחלות אחרות כמו טרשת נפוצה.
• מחקרים במקומות אחרים דיווחו שהכורכום בולם התפשטות סרטן השד, מלנומה, קוטל תאי גידול קיימים בתנאי מעבדה. בולם סרטן במעי הגס, מונע הידרדרות מנטאלית בגיל מבוגר, מצמצם סיכון לאי ספיקת לב ועוד ועוד...
לפי מחקרים חדשים אומרים היום שכדי שהכורכום ייספג היטב כדאי להוסיף לו מעט פלפל שחור... באיורוודה אין אבחנה כזאת באופן מפורש אך באחת הפורמולות הידועות שמרכיב הכורכום בה הוא העיקרי, שנקראת: Haridrakhanda, יש מלבד צמחים שונים גם פלפל שחור...
אגב... נדמה לי שזה סוף העונה של הכורכום הטרי, אז גם את זה כדאי לנסות לבישול ואפילו להוסיף לסלט.
כשהייתי בהודו למדתי להכין סלט מקסים שלוקחים ממנו ממש רק כפית אחת לפני ארוחה יותר גדולה
קוצצים דק דק שורש כורכום וג'ינג'ר טריים, מוסיפים מעט עלי כוסברה קצוצים ומתבלים בשמן, מלח ומיץ לימון. כפית אחת ללעוס היטב לפני האוכל. זה גם מחזק אגני, גם פותח ערוצים, גם עוזר לעיכול... ובעיקר טעים!!!
אז למי שעוד לא משתמש בכורכום במטבח, בבקשה לרוץ ולקנות... זה גם טעים, גם צבעו יפה לעין ועוד בריא... דוז פואן לאיורוודה!!!
פרק שמיני
הבישול ואני..
בישול לא היה תחביבי העיקרי בנעורי, אני זוכרת שכשאימא שלי הייתה מבקשת את עזרתי במטבח זה נראה לי מטרד, בזבוז זמן, לא מעניין, מיותר וכד' ובעיקר משום שכילדה בכלל לא אהבתי לאכול.
לצערי זה עבר לי מאז...
על כל פנים לבישול הגעתי אחרי שהכרתי את משה, מי שלימים הפך לבעלי עד עצם היום הזה.
כשהכרתי את משה הייתי סטודנטית במגמה לתיאטרון וחוץ מחביתה ומרקים מוכנים משקית לא ידעתי להכין כלום. אבל מהר מאד הבנתי שכמו שכתוב, אל הגבר כדאי להגיע דרך קיבתו... הבעיה הייתה שאימא שלו, חמותי היקרה פנינה, היוותה קונקורנציה מאד רצינית, היא הייתה והינה בשלנית מעולה. בקיצור, זה היה מחסום לא פשוט שנאלצתי לשנס מותני ואת האמביציה שלי כדי לנסות ולפחות להתקרב אליו. וכך זה התחיל.
בתקופת הלימודים מלצרתי במסעדה יוקרתית ביפו, בעל הבית היה לוקח לי חצי מהטיפים, וכנקמה, הייתי מפלחת (מילה קצת יותר מעודנת ל- "גונבת"...) מהמחסן כמה פטריות שמפיניון שאז לא נראו בכלל בשווקים והיו שווים בערך לזהב טהור ועוד כל מיני חומרי גלם נדירים, מציצה בגנבה באשתו (שהייתה בשלנית מהממת וניסתה להסתיר את זה ממני בכל מחיר), ואחר כך מכינה את המעדנים בבית.
מאז הייתי בתחרות עם עצמי וניסיתי להשתפר בכל הדרכים האפשריות. אני זוכרת שכאישה צעירה הייתי מסתכלת על מתכונים רק אם הם היו באורך של עשרה עמודים לפחות, מתכונים קצרים "פשוטים" היו מאוסים בעיני... (גם זה עבר לי מאז...), וככל שהמתכון היה יותר מורכב ונראה לי יותר אקזוטי כך אתגרתי את עצמי לנסות ולבצע. קניתי ספרי בישול סינים ויפנים, מזרחיים וכד', כל מה שיצא אז בשוק, וימים שלמים הייתי מבלה במטבח כדי להפתיע ולענג את בעלי, משפחתנו, ידידים מכרים וכל מי שרק אפשר.
כמובן שבתקופה הזו לא הייתי מודעת לאוכל בריא, לאכילה נכונה, והמטבח היה מוצף בשמנת, גבינות צהובות ולבנות, מרגרינה (אלוהים ישמור מטומאה...),שימורי מזון, ירקות קפואים ושאר מרעין בישין.
היום הבישול שלי לגמרי אחר, הוא נע בין בישול צמחוני, מקרוביוטי, הודי, יפני, מזרחי אך גם מיני תרגימה שגדלתי עליהם ואני מנסה למצות מהם את המיטב בוריאציות בריאות.
ואפרופו בישול חברתי אור חשפה אותי לאתר מדהים של בישול הודי צמחוני, אתר שבו לכל מתכון מתלווה סרטון קצר עם תהליך ההכנה מא' עד ת', כך שלא צריך לנחש ואי אפשר לטעות.
והנה הוא לפניכם:
http://www.manjulaskitchen.com
ולפניכם מתכון לחטיף טעים ביותר מתוך האתר
פקורה של עלי תרד
חומרים:
1/2 ספל קמח חומוס, 1 כף עמילן תירס (קורנפלור), 1/2 כפית מלח, 1/2 כפית זרעי כמון, 1/4 כפית פלפל שחור טחון, 1/8 כפית הינג, כ- 3/4 ספל מים, 30 עלי תרד, שמן לטיגון.
הכנה:
מערבבים את כל חומרי הבלילה.
מחממים שמן במחבת. (אני לא חסידה של טיגון בשמן עמוק לכן אני מחממת מעט שמן והופכת את הדבר שאותו אני מטגנת מצד לצד).
טובלים עלה תרד בבלילה ומטגנים.
להוציא את העלים אחרי שהם מטוגנים ולשים על מגבות נייר לספיגת השמן.
לטענת השפית המקסימה מנג'ולה ג'יין אפשר לשמור את החטיף כמה ימים בקופסא סגורה, אצלי זה לא נשאר יותר מחמש דקות אז לא בדקתי...
ואפרופו אוכל...
כילדה גדלתי על שירים שהורי היו מקריאים לי בפולנית, כי לקח זמן עד שהם למדו עברית, ובעיקר שירי המשורר יוליאן טובים שהיה אחד המשוררים הנפלאים בפולין, לילדים ולגדולים כאחד.
שירי הילדים שלו מצטיינים בשפה נפלאה, דמיון בלתי רגיל, חוכמת חיים, הומור, והרבה מה שנקרא "אונומטופיאה" כלומר, מילים שהצליל שלהם דומה לצלילים מן הטבע.
מגיל עשר אני חוזרת כל כמה שנים לתרגם את השירים הללו לעברית ואפילו ניסיתי לעניין הוצאות ספרים כדי להוציא אותם לאור אך לצערי איש לא היה מעוניין.
אז הנה אחד מהם בשבילכם
הזמיר המאחר
(א) (ב)
מרת זמיר בוכה מרה, בקן על שיח ורד, מרק עם יתושים שלושה, בישלה עם אור ראשון.
כי מר זמיר אחר היום לארוחת הערב. שישה זבובים ממולאים ברוטב שמפיניון.
תמיד נוהג הוא לדייק, אף פעם לא אחר, שני פרפרים לבני כנף, בריח עננה
עכשיו כבר אחרי חצות האוכל מתקרר! ולקינוח שתי עוגות עם קצף לבנה.
(ג) (ד)
אולי קרה איזה אסון? תקפו אותו? היכו? פתאום מופיע מר זמיר, שורק לו מקפץ...
אולי מרטו את נוצותיו? או את קולו גנבו? - "היכן זה התעופפת? לבי כבר התכווץ!"
אולי העפרוני יצור כל כך אכזר! - "סליחה אהובתי, הערב לא עפתי
נוצות הן רק ליופי, אבל הקול אוצר! האביב הגיע, אז ברגל הלכתי..."
בתאבון!!!
פרק שביעי
התזונה של אנשי אוקינאווה
אוקינאווה זהו ארכיפלג של 161 איים עם עצי דקל ויערות גשם השייכים ליפן, והתושבים החיים באיים אלו נחשבים כבעלי החיים הכי ארוכים בעולם.
המידע לקוח מספר שנקרא: The Okinawa Program ונכתב ע"י: Bradley J. Willcox, M.D., D. Craig Willcox,Ph.D. Makoto Suzuki,M.D. בהוצאת: Three Rivers Press New-York.
הספר נכתב לאחר 25 שנות לימוד ומחקר והוא נותן תמונה מקסימה על אורחות החיים והתזונה של תושבי האיים הללו.
תושבי האיים כמעט ואינם סובלים ממחלות לב, סרטן שד הוא נדיר ביותר, והגברים המבוגרים ביותר לא שמעו בכלל על סרטן פרוסטטה.
לרוב תושבי המקום יש גוף רזה, עיניים חדות וצלולות, תפיסה חדה ומהירה, התעניינויות מלאי תשוקה וזוהר נעורים.
חייהם מושתתים על תזונה מסורתית של המזרח, פעילות פיזית וגישה להורדת מתח ותרגול תומך. החוקרים מכנים את אוקינאוואה כ- שנגרילה, מקום של חיים רוחניים הרמוניים עם הסביבה הטבעית ובקיצור גן עדן עלי אדמות. אך אין לטעות, האנשים אינם חיים בתוך בועה, הם למדו לשלב בין החיים המודרניים לידע העתיק שלהם, הם משלבים גישות ריפוי מערביות עם גישות עתיקות הכוללות שימוש בתזונה, צמחי מרפא וטקסים רוחניים והם גם מקפידים לשמור על תובנות חברתיות עמוקות מהמסורת של עזרה לזולת, התחשבות בטבע וכד'.
אחד הסיפורים הנחמדים של החוקרים מספר, שאחרי לימוד מעמיק ושנות הכנה, הם יצאו לפגוש את אחד התושבים בן המאה מאוקינאווה ובשבילם זו הייתה חוויה מהאגדות לפגוש שורד מזמן העבר, מישהו עם חוכמה שהצטברה במשך מאה שנה נשמה עתיקה...
והם קיוו ללמוד ממנו רבות.
זה היה באחד מימי הקיץ האופייניים באוקינאווה, ולמרות השמש החמה האוויר היה עדיין רענן והחוקרים הגיעו במכנסיים קצרים וחולצות פתוחות קצרות שרוולים. הם נשאו אתם מבחנות לבדיקות דם וגנטיקה, פטיש לבדיקות תגובות רפלקס כדי לבדוק את בריאות מערכת העצבים, מכשיר לבדיקות בריאות הלב, שאלונים לבדיקת המצב המנטאלי והזיכרון ועוד... יחד עם זה הם נשאו אתם מתנות שונות בתור הערכה להשתתפותו של המתנדב במחקר שלהם.
וכך הגיעו לבקתה הקטנה שלו.
על המרפסת ישב אדם עליז כבן שבעים, שהם שיערו שהוא בנו של האדם הזקן אותו הם רצו לפגוש, והם היו בטוחים שהאב בוודאי נח בתוך הבית, מוגן מהשמש הלוהטת, לבוש קימונו מסורתי. אך האדם האנרגטי שלבש בגדים מערביים לחלוטין (חולצת T ומכנסיים ארוכים) היה לא הבן אלא האב עצמו בן המאה...
לאחר שהחוקרים בדקו יותר משש מאות מבוגרים בני האיים, הם גילו שלכולם יש עורקים צעירים ונקיים ביותר, כולסטרול נמוך ועוד.
על מה מבוססת התזונה של אנשי אוקינאווה?
• מזונות מגוונים רובם ממקורות צמחיים.
• אכילה של לפחות 5-7 מנות פירות וירקות ביום. (בדרך כלל 6 מנות של ירקות ומנה אחת של פרי). המזון האופייני ביותר הוא: ירקות, תפוחי אדמה וקטניות.
• אכילה של לפחות 6 מנות של מזון המבוסס על דגנים (התושבים אוכלים כ- 3 מנות של אורז יפני דביק, דגנים מלאים כמו אטריות כוסמת soba, ואטריות חיטה udon). אנחנו יכולים כמובן להחליף את האורז הלבן באורז מלא.
• צריכה של יותר פחמימות מורכבות ופחות סוכרים פשוטים.
• הורדת כמות השומן בכלל ושומן רווי בפרט.
• הגבלת צריכת המלח ל- 6 גר' ליום (3 כפיות).
לפי הגישה הנ"ל, בני אוקינאווה אוכלים כמה ארוחות ביום אבל המנות הן קטנות.
לדוגמא:
ארוחה אחת מכילה 1/2 ספל דגן מבושל או פסטה, 1 ספל של ירקות עליים טריים, 1/2 ספל של ירקות מבושלים, 3/4 ספל מרק מיסו...
תושבי המקום אינם צמחונים בהכרח ולעתים הם מוסיפים בעיקר דגי ים לתזונה שלהם אך המנה היא ממש קטנה.
צורות הבישול האופייניות
• טיגון קל (לא עמוק).
• שימוש בשמן קנולה נפוץ (שמן מכבישה קרה).
• אידוי.
• בישול.
אמנם התזונה היא של מרכיבי מזון יפניים אך היא מאד מזכירה את הרעיון של טאלי הודי. החלק של הפחמימות הוא יותר גדול (אורז, אטריות), מעט דאל עדשים שהוא החלק החלבוני צמחוני (בני אוקינאווה בארוחה צמחונית מקבלים חלבון מטופו שבא למשל כקוביות קטנות בתוך מרק המיסו שלהם), תבשיל ירקות, מעט ירקות חיים (בטאלי אפשר למצוא לפעמים ירקות טריים חתוכים או איזה שהוא ירק ביוגורט כמו ראיטה). הטאלי מכיל בדרך כלל גם מעט יוגורט (יפנים אינם אוכלים חלב או מוצרי חלב, את זה מחליפים מוצרי הסויה כמו חלב סויה, טופו, טמפה וכד'), משהו פיקנטי/ חריף כמו צ'אטני (לחיזוק האגני אש העיכול, שאינו קיים בארוחה יפנית), וגם משהו מתוק קטנטן לקינוח (הרי צריך לסיים עם פינוק הנפש)...
אינני יודעת כמה מאתנו רוצים לחיות עד גיל 100 או למעלה מזה, אבל לפחות את השנים שניתנו לנו כדאי לחיות בצורה בריאה, מלאת פעילות, יצירתיות, שמחת חיים ועניין, לא?
ושנהיה רק בריאים!!!
פרק שישי
קוקוס (Narikela בסנסקריט) למחלת האלצהיימר
אני מתה על קוקוס. אני אוהבת את הריח, להתמרח, את הטעם, את המרקם... אני אוהבת לבשל בחלב קוקוס, אני אוהבת לשתות מי קוקוס צעיר, לכרסם קוקוס בשל, ומזוקן, לקלות את הפתיתים היבשים עד שכל הבית מתמלא בריח האגוזי המתקתק. בקיצור, הפיטה שלי יודעת מה טוב לה.
באיורוודה מדברים רבות בשבחו של הקוקוס.
בהבה פראקאשה (חלק ראשון פרק 6) כותב שהקוקוס קשה לעיכול, קר, גורם ליובש, מצמת, מרגיע קאפה ופיטה, מעלה אגני, מסיר טעם רע מהפה...
אגוז מבושל (מורתח) מקל על כל שלוש הדושות.
הפרי הטוב ביותר נחשב כזה שהוא חזק, קשה, מוצק במרכז.
גוגטה:
ראסה (טעם) מאדהור (מתוק).
גונה (איכות) סניגדהה (שמנוני).
וירייה (אנרגיה) שיטה (קרה).
מי קוקוס בשימוש חיצוני מורידים תחושת בערה על העור, שמן הקוקוס מחזק שיער.
מי קוקוס בשימוש פנימי מרגיעים פיטה, טובים לעיכול, לבעיות שתן, חום, עודף צמא, תחושת בערה.
בשמן הקוקוס משתמשים לעיסוי בקיץ, האנשים בהודו מורחים את קודקוד ראשם בקיץ עם השמן כדי ליצור תחושת קרירות בראש.
באתר של מהארישי http://mapi.com/ayurveda_health_care/newsletters/coconut_ayurveda.html
נכתב שהקוקוס נחשב לפרי אלוהי במסורת הוודית, משתמשים בו בכל הטקסים הקדושים.
לקוקוס יש כמה שלבים בדרך להבשלה:
הצעיר ביותר רובו מכיל מים, המים הם הטהורים ביותר, מקררים, מרגיעים פיטה, פותחים חסימות בערוצים, מלחלחים יובש, מבריאים את מערכת העיכול וטעמם המתוק והשמנוני מעניק חיות לגוף.
הבשל יותר הפרי מכיל מלבד מים גם בשר רך, המים שלו יותר דמויי חלב והם נחשבים למזינים ביותר ולפי דעתו הם מכילים יותר פחמימות, חלבונים, מינרלים, זרחן, ויטמין A , B ו- C.
והבשל ביותר מכיל יותר בשר, מעט מאד מים, הוא קשה לעיכול, ועלול להחריף פיטה ו- ואטה...
אתמול הגיע לידי מאמר שהתפרסם בשנת 2008 תחת הכותרת:
מה היה קורה אם הייתה תרופה לאלצהיימר ואף אחד לא היה יודע עליה?
מקרה טיפולי מאת דר. מרי ניופורט שתורגם והועלה באתר של JAMMOKA רק דברים טובים
"המקרה הטיפולי" עליו מדברת ד"ר ניופורט, הוא בעצם בעלה, שחלה באלצהיימר והדרדר בקצב די מהיר, מה שגרם לה לנסות ולעשות מחקרים מעמיקים על הנושא כדי למצוא תרופה שתשפר את מצבו.
במאמר מסופר על מחקרים שפורסמו ע"י חוקרים שונים בנושא "גופי קיטון" והפוטנציאל הרפואי שלהם אלא שהאדם הרגיל או אפילו רופאים לא יכולים להגיע אליהם אלא אם כן עורכים מחקר ספציפי בנושא.
לפי המאמר ואני מצטטת: "גופי קטון או חומצות קטון הן השלב האחרון במטבוליזם של הטריגליצרידים אשר יכולים לא רק לטפל באלצהיימר אלא אף למנוע את המחלה. בנוסף, זהו טיפול פוטנציאלי למחלת פרקינסון, הנטינגטון, טרשת נפוצה, מחלה "לו גריג" (ALS), אפילפסיה עמידה לתרופות, וסוכרת טיפוס 1 ו-2 כאשר הם עמידים לאינסולין. גופי קטון מסוגלים לעזור למוח להתאושש לאחר מחסור בחמצן ביילודים ועד מבוגרים, יכולים כנראה לסייע ללב להחלים לאחר התקף קשה, ואולי אף להקטין גידולים סרטניים..."
ד"ר ניופורט קראה תוך כדי מחקר על תרופה בשם Ketasyn שהיא אחת הפורמולות המומלצות לטיפול במחלת האלצהיימר, ונדהמה לגלות שהתרופה היא בסך הכול שמן MCT ומנה רק של 20 גר' (4 כפיות) נדרשת כדי להשיג שיפור ניכר.
שמן MCT מקורו בקוקוס או מגלעין הדקל. ד"ר ניופורט ערכה מחקר על שמן הקוקוס וגילתה שהוא אינו מכיל כולסטרול ומכיל חומצת שומן מסוג אומגה 6 ועוד חומצת שומן אחרות. היא מציינת שחשוב לקנות שמן קוקוס שלא עבר צמצום כימי ואינו מכיל שומן טראנס.
לפני אחת הבדיקות שעשו לבעלה של ד"ר ניופורט הוא לקח בפעם הראשונה מנה של 35 גר' של שמן קוקוס וכבר באותה הבדיקה מצבו השתפר בצורה מדהימה.
חודשיים לאחר שהחל לקחת את השמן מצבו הראה שיפור משמעותי והרופאים מתפעלים מהתופעה. כמובן שד"ר ניופורט מסבירה שאין מספיק מימון כדי לעשות מחקרים על הפרוייקט הזה והיא עובדת על כך במרץ רב.
ונסיים במשפט שלה:
"קשה לקבל את זה ששינוי יחסית פשוט בדיאטה יכול פוטנציאלית לרפא חולים במחלת האלצהיימר, וקשה גם לחשוב שהתרופה הייתה כל הזמן מתחת לאפינו ואף אחד לא שם לב לזה..."
שלכם,
יעל
פרק חמישי
A D E K
נשמע כמו שם בפולנית... אך המדובר בארבעה ויטמינים המסיסים בשמן.
אליהו קריא כותב בספרו ויטמינים תריס בפני מחלות (הוצאת ספרים רשפים) :
"הויטמינים הם חומרים נעלמים המכריזים על קיומם דווקא כהבלטה של היעדרם".
מהם אותם ויטמינים הנמסים בשמן?
ויטמינים אלה נחוצים לבניית כל התאים של הגוף.
לדוגמא:
ויטמין A נחוץ לראיית לילה, מונע הזדקנות של העור, חשוב לרקמות הריריות המצפות את מערכת העיכול, לגדילה של הגוף, מחזק מערכת חיסון ועוד...
ויטמין D חשוב לבניית עצמות ומניעת אוסטאופורוזיס בגיל מבוגר, בניית שיניים...
ויטמין E נוגד חמצון מאד חזק, שומר על קרומי התאים ושומנים אחרים בגוף, יעיל במניעת קרישי דם...
ויטמין K עוזר לקרישת דם, עוזר באיחוי שברים...
ואלה רק מקצת מהתפקידים שלהם.
חוסר בויטמינים אלה גורם לבעיות רבות בתפקודים השונים של מערכות ואברי הגוף.
הנושא הפעם הוא גישתה המיוחדת והמעניינת של ד"ר ניאזוב, רופאה בחסד עליון שאני לומדת ממנה כבר שנים.
ד"ר ניאזוב היא רופאה ברפואה מערבית שלפני כעשרים שנה הגיעה למסקנה שלרפואה אין מספיק תשובות מספקות והחליטה ללמוד תזונה מקרוביוטית ורפואה סינית. היום היא מטפלת במרפאה שלה ברמלה ומרפאה/משפרת חייהם של אנשים רבים.
ד"ר ניאזוב מתוך התבוננות עמוקה במשך שנים, שמה לב לכך, שאנשים מבוגרים יותר, מעל גיל חמישים, סובלים מתסמינים ואי סדרים רבים בכל מערכות הגוף ומתוך ניסיונה העשיר והעמקתה בטיפול ובלימודים (ד"ר ניאזוב אינה מפסיקה ללמוד כל הזמן) הגיעה למסקנה מאד מרשימה והיא: שאנשים אלה עוברים ירידה בכמות ואיכות מיצי המרה שבין היתר אחראים על ספיגת ויטמינים אלו.
בספר "מרק המדריך הרפואה השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן נכתב:
"המרה אחראית לפעולות הבאות:
מלחי מרה מגבירים את המסיסות של כולסטרול, שומנים וויטמינים מסיסים בשומן כדי לסייע בספיגתם...".
טיפול
ד"ר ניאזוב מצאה שכדי לטפל בבעיה, מלבד הוראות תזונה מדויקות המטפלות באדם ובמצב שבו הוא נמצא, היא נותנת תוספים של מיצי מרה בכמויות קטנות (בעזרת תרופות מערביות) ותוספות של אנזימי עיכול טבעיים לפני אכילת ארוחה שיש בה חלבון ושומן בעיקר מהחי. התוצאות שהיא משיגה הן ממש מדהימות וכל הקרדיט על כך מגיע לה.
איורוודה
אין באיורוודה התייחסות לויטמינים או מינרלים, אין התייחסות ספציפית למיצי מרה או אנזימי עיכול אך יש התייחסות מאד עמוקה לנושא של "אגני" אש העיכול.
לפי גישתה של ד"ר ניאזוב, אפשר בעצם לומר שהתוספים האלו משפרים את איכות ואולי גם כמות האגני אש העיכול, ובזכות זה הספיגה גם של הויטמינים הללו היא יותר טובה.
ג'אטהאר אגני, האגני החשובה ביותר במערכת העיכול היא זו שעוזרת לעיכול, ספיגה וטרנספורמציה של תוצרי המזון ולספיגתם בגוף.
האגני הזו אחראית גם על האגני האחרות בגוף, דהטו אגני ( אגני של הרקמות) ובהוטה אגני (אגני של חמשת האלמנטים הבסיסיים) שכולן יחד עובדות בהרמוניה כדי ליצור תאי גוף תקינים בכל הרקמות ובכל הרמות.
היום המפרשים המודרניים מתייחסים לאותה ג'אטהאר אגני גם כאל חומצות המופרשות בקיבה ואנזימי עיכול.
• בפירוש ל- צ'אראקה סמהיטה (פרק 15 בצ'יקיטסה סטהנה" כתוב:
"ג'אטהאר אגני (אנזימים הנמצאים במערכת העיכול").
• בספרו Textbook of Ayurveda fundamental principles בהוצאת The Ayurvedic Press Albuquerque, New Mexico כותב ד"ר ואסאנט לאד על ג'אטהאר אגני:
היא האגני המרכזית והיא כוללת את האגני בקיבה ובמעי הדק. היא כוללת את ההפרשות
במערכת העיכול, חומצות (חומצה כלורית HCL) ואנזימים שונים.
• באתר :
http://mapi.com/ayurveda_health_care/newsletters/high_blood_choleserol.html
אומר אחד הרופאים של המהרישי שהמרה היא "הדלק לאגני".
אז אכן יש ניסיונות להסביר את התופעות הפיזיולוגיות הידועות היום מהפאן המערבי גם בעזרת אירוודה, אך האם זה נחוץ? אינני יודעת ואינני אוטוריטה כדי לקבוע דעה לכאן או לכאן.
על כל פנים, אם אנחנו מתחזקים את האגני ע"י תזונה נכונה, אורח חיים בריא, שמירה על איזון מנטאלי ורגשי (וכולם אחראים על האיזון של הגוף והמינד כולל האגני), רוב הסיכויים שהאוכל שאנו אוכלים יתעכל וייספג בצורה הטובה ביותר וימנע גם תופעות הקורות אחרי גיל המעבר.
האם התרופות האיורוודיות (תבלינים, צמחי מרפא, מינרלים וכד') משפרות באופן ישיר את כמות או איכות של מיצי מרה? אולי. אך אין ספק שחלקן נועד לשפר את איכות האגני וכנראה באופן ישיר ועקיף הן עוזרות לספיגה טובה של כל חלקי המזון עד לפירוק המולקולארי שלהם (חמשת האלמנטים) והויטמינים בתוכם.
אז לא נותר לנו אלא לדאוג לכך שהאש בתוכנו לעולם לא תכבה...
עד לפעם הבאה, שלכם
יעל
פרק רביעי
עונת הסרפדים
זו העונה שבה הסרפדים צומחים בכל פינה, בכל עציץ או אדנית אפילו בעיר כמו תל-אביב, שלא לדבר על שדות, צידי דרכים ושטחים פתוחים אחרים בכל רחבי הארץ.
כילדה אני זוכרת שהיינו נזהרים לא לגעת בסרפדים כדי לא לחוות את הצריבה הלא נעימה, ומי יכול היה לתאר לעצמו שלסרפדים יש ערך בריאותי כה רב והם טובים וטעימים למאכל.
בילדותי גם קראתי את האגדות של האנס כריסטיאן אנדרסן ואחת האגדות סיפרה על מכשפה שהפכה אחד עשר נסיכים אחים לברבורים, והדרך היחידה כדי להחזיר אותם להיות בני אדם הייתה להכין להם מעילים מסרפדים שאותם תפרה במו ידיה הנסיכה אחותם. אני זוכרת כמה התרגשתי מההקרבה העצומה של אותה נערה, שלמען אחיה צרבה את כפות ידיה ואצבעותיה העדינות. אינני יודעת אם אפשר בעזרת סרפדים להסיר כשפים אך הם בכל זאת נחשבים למטהרים וידוע שהם מגנים על הצמחים שגדלים בקרבתם מפני חרקים ומזיקים אחרים.
באיורוודה הסרפדים אינם מוכרים מאחר והסרפד הוא צמח אירופאי וים תיכוני אך יש עליו הרבה ידע מכיוונים רבים ושונים כך שבקלות אפשר להבין את תכונותיו ולהתאים אותם לאדם.
ההכרות הראשונה שלי עם הסרפד כצמח מרפא הייתה לפני שנים כשהייתי מטופלת אצל רופא הומיאופת שנתן לי לשתות תה סרפד כדי לטפל באנמיה שלי. קניתי, שתיתי, היה לי אפילו טעים והעיקר הוא עבד. אבל לא תיארתי לעצמי שאפשר להשתמש בו כשהוא טרי ולהכניס אותו למטבח...
לפני כחודש הייתי אצל חברתי צילה שגרה בקומת קרקע בגבעתיים ובחלק האחורי של הבית יש לה גינה קטנה ובה צומחים בגאווה סרפדים, צמחי חוביזה, חרצית בר וצמחים אחרים. מסתבר שהיא מכינה מהם מרק נפלא. וואו!!! טוב, הרמתי את הכפפה, התנפלתי על הסרפדים שהשתלחו בעציצי והחלטתי לעשות מעשה.
לבשתי כפפות, לקחתי קערה ומספריים והתחלתי לקטוף.
שטפתי את העלים בזהירות והכנסתי למים רותחים לכמה שניות. קיררתי וסיננתי. הוספתי כרשה קצוצה, עלי תבלין קצוצים כמו פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, בזיליקום, הוספתי שום כתוש, קצת קמח חומוס, זרעי כמון, מלח ופלפל שחור והכנתי קציצות... יצא טעים, נעים, מעניין ואני חושבת שגם בריא. אפילו בני ביתי אניני הטעם לא עקמו את האף וזה אומר המון.
אז אפשר לעשות מרקים, ראיתי באינטרנט שמכינים מעלי סרפד ציר שאחר כך משפרים בעזרתו טעמם של מרקים או תבשילים אחרים, שמעתי על כאלה שמכינים מסרפדים פשטידה, בקיצור, כיד הדמיון הטובה.
היות והסרפד ידוע גם כמחזק שיער אפשר להכין ממנו שמן ולעסות את הקרקפת כמה פעמים בשבוע.
אז מה יש בו בצמח הנהדר הזה?
השם הבוטני של הסרפד הוא Urtica שבא ממילה לטינית שפירושה "לשרוף", (ברור)...
השימושים בו הם נרחבים: נאמר שהוא טוב לכיוח ליחות מהריאות, טוב למחלות נשימה כמו אסטמה, קוצר נשימה ועוד, הוא משתן ומרפא דלקות שתן ומונע אבנים בכליות, הוא מטהר ומחזק את הדם, מוריד רמות סוכר בדם ולחץ דם גבוה, מונע נשירת שיער, מרפא דלקות מפרקים וגאוט, משפר חלב אם ועוד...
• באתר אינטרנט: www.acupuncturebrooklyn.com מצטטת Karen Voaghan (הרבליסטית במקצועה) משפט של ג'והן מירל האומר: "אם הן היו שותות סרפד במרץ ו- Mugwort במאי, היו הרבה פחות נשים צעירות הולכות לקבר" !!! (רק להשכלה כללית Mugwort הוא הצמח Artemisia Vulgaris שהוא צמח שכן מוכר באיורוודה ושמו בסנסקריט Damanak , אך לא בו אנו עוסקים).
• בספר Healing with Whole Foods מאת Paul Pitchford בהוצאת:
North Atlantic Books, Berkely, California נאמר שהסרפד הוא מחזק כליות, שהוא
מעבה את שיער הראש ומעשיר את הדם. הוא מספר על חכם טיבטי ששמו מילרפה, עשה
צום על עלי סרפד עד שהעור שלו הפך לגוון ירוק בהיר ובסופו של דבר הוא פתח כוחות
נפשיים ופיזיים אגדיים. כמו כן הוא אומר שסרפד הוא מקרר באיכותו ומפיג סימנים של
חום.
• באתר של ראן צמחים כתוב שמבחינה סינית הסרפד נחשב לקריר ויבש.
• בספר: The Holistic Herbal מאת: David Hoffmann בהוצאת: Element Books כתוב שלסרפד טעם מכווץ.
• בספר: תרופות מן הטבע, מאת מרים פולונין וכריסטופר רובינס בהוצאה לאור של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ספרי עליית הגג בע"מ כתוב שהרומאים נהגו לעסות את פרקיהם הכואבים ואת עורם עם סרפד כדי ליצור זרימת דם מקומית... העלים מכילים גם ויטמין C וגם ברזל ומגבירים בכך את ספיגת הברזל בגוף. לטעם הצמח מר, אנרגטיקה קרה, תכונה מייבשת.
כשטעמתי את עלי הסרפד בגינה שלי, טעמם היה מעט מריר ומעט חמצמץ עדין, אך קטונתי...
אז אולי אפשר לסכם שאיכויות הצמח הן:
ראסה (טעם) טיקטה (מר), קאשאיה (מצמת).
גונה (תכונה) רוקשה (מייבש).
וירייה (פוטנציאל אנרגטי) מקרר
דושה מוריד פיטה וקאפה.
נפלא לגלות צמח בעל השפעות רפואיות כה רבות ועוד בחינם!!!
רוצו לקטוף...
פרק שלישי
נפלאות הגהי
גהי חמאה מטוהרת משאריות מוצקי החלב והמים שבה.
בספרות הקלאסית העתיקה של האיורוודה מדברים בשבחו של הגהי כמלך השמנים:
צ'אראקה סמהיטה (סוטרה סטהנה פרק 13): גהי הוא הטוב מבין השמנים מאחר ויש לו היכולת להטמיע בצורה טובה את התכונות של החומרים האחרים (שמוסיפים לו), הוא תורם לרקמות שונות כמו רקמת ראסה (לימפה), שוקרה (רבייה) ו- אוג'אס (תמצית החיות שאפשר להקביל אותה למערכת החיסון של הגוף). לגהי השפעה מקררת ומרככת, מוסיף צלילות לקול ולמרקם העור. הוא משפר את כוח הגוף, מאזן מערכת נשית ומשפיע לטובה על מצבי רוח ודיכאון.
אשטנגה הרדייה (סוטרה סטהנה פרק 5): הגהי אידיאלי לשפר אינטליגנציה, זיכרון, תבונה, עיכול, חיים ארוכים, און מיני, ראייה, לילדים, מבוגרים, לאלה שרוצים ללדת יותר ילדים, לאלה שגופם רגיש, לבעלי קול יפה, לאלה הסובלים מכחישות, חום (ועוד...) גם בלקיחה פנימית (אכילה) וגם לעיסוי.
בהבה פראקאשה (חלק ראשון פרק 6): הגהי מחייה, מתוק, טוב לראייה, משפר את אש העיכול, מסיר רעלים, מעט מלחלח, מעניק ברק לעור, מאריך חיים, נותן כוח, מפיג כאבי בטן ונפיחות, כיבים, מטפל במחלות דם ועוד...
והנה לפני כשנתיים הגיע לידי ספרון קטן שהודפס בשנת 1996 בארה"ב בשם:
Ghee a Guide to the Royal Oil מאת קתרין פלדנקרייז בהוצאת: Morris Publishing Kearney, NE
בספרון מסופר שקתרין מיסדה לפני כ- 40 שנה חברה להפקת גהי ומאז הוא הפך לשמן הנבחר עבור טבחים, נטורופתים, אנשים עם אי סבילות לחלב ומוצריו ולמי שדואג לאיכות השומנים בתזונה שלו.
איכויות הגהי שקתרין מציינת בספרה הן רבות ומגוונות כמו: הגהי הוא נטול מלח, נטול לקטוז, אינו זקוק לקירור, אינו מכיל כולסטרול או שומני טרנס, אינו נשרף בבישול, מקור זמין וקל לספיגה של ויטמין A ועוד...
ההכרות שלה עם הגהי הייתה בשנת 1983 כשחבר הביא לה ולבעלה דפים כתובים בכתב יד על תורת האיורוודה. הם קראו את הדפים על כוס תה בסקרנות שהפכה מהר מאד להתפעמות. הגישה של האיורוודה לבריאות התבססה על איזון עם תשומת לב רבה לתזונה, הכנות צמחים, והצעות לאורח חיים בריא. כבר באותו ערב קתרין ובעלה החלו ליישם חלק מהרעיונות שהם גילו וזו הייתה הפעם הראשונה שהם נחשפו גם לגהי.
מאחר ולקתרין הייתה דחייה מחמאה עוד מימי ילדותה היא הייתה משוכנעת שהגהי הוא עוד איזו שהיא אגדה עממית, אך בהתלהבותה כי רבה היא נגשה לקנות חמאה והכינה את הגהי הראשון שלה. ההתרגשות שלה הייתה רבה כשהיא גלתה שאפילו כמה טיפות מהגהי העניקו למזון ארומה מיוחדת וטעם נפלא.
היא החלה להכין עוד ועוד מנוזל הזהב הזה עד שהאנשים שגרו בשכנותה התחילו לספר לה שבימים שהיא מכינה גהי יש ריח נפלא בכל הבניין כמו של פופקורן או עוגיות שנאפו זה עתה. ואז התאספה קבוצה קטנה של אנשים שביקשו ממנה להכין עבורם גהי לשימוש יום יומי.
מאז היא הכינה (ואולי מכינה עד היום) כדים שלמים של גהי, היא מרגישה שהכנת הגהי היא כמו טקס, כמעט פעילות מקודשת.
בספרה מתארת קתרין גם את שלבי ההכנה, כמה הכנות של גהי עם צמחי מרפא כמו גהי עם ליקוריש או ג'ינג'ר, פלפל שחור או לימון, כמה מתכונים והכנות נוספות עם גהי כמו תבשילים, נרות, עיסוי עם גהי וכד'...
הספרון הקטן הזה מכיל כל כך הרבה אהבה מתוקה כמו הטעם הנפלא של הגהי עצמו ומקסים לגלות איך מוצר אחד מתוך התורה הנרחבת של האיורוודה יכול לגרום לכזו השראה ולתפוס את הלב.
יעל
פרק שני
תזונה חמה
באיורוודה ממליצים בדרך כלל לאכול מזון חם ומבושל. אותם רישים חכמים שקבלו את הידע המופלא הזה בהודו לפני אלפי שנים, התבוננו בטבע, בבעלי החיים ועל בני האדם, הגיעו לתובנות מאד עמוקות שאיש בעצם לא סתר עד היום.
זה אולי לא כל כך "מסתדר" עם התזונה הים תיכונית שמושתת על סלטים. אין כמו ללכת למסעדת בארץ וליהנות משלל "מזטים" המורכבים בעיקר מירקות מבושלים, כבושים, מטוגנים, וכמובן טריים לפי מסורות אלה או אחרות. הצבעוניות שלהם, הניחוחות, הטעמים מעוררים מייד את מיצי הקיבה. ובכל זאת...
מזון מבושל יש לו חשיבות מאד גדולה מכמה סיבות.
קודם כל מזון מבושל הוא יותר קל לעיכול היות והוא עבר "בישול מעין עיכול" ראשוני. הוא טוב לאנשים עם בעיות עיכול, לאנשים שעם השנים שחקו את מערכת העיכול שלהם ועייפו אותה בהעמסת יתר או בתזונה לא מתאימה, לילדים, לאנשים מבוגרים שהגוף שלהם יותר עדין ורגיש ובעצם לכולם.
אוכל חם הוא מרגיע ומנחם, נספג ביתר קלות בגוף, ועל אחת כמה וכמה בימות החורף, בתקופת החלמה וכד'. (בתקופת הקיץ, למי שיש מערכת עיכול מאד חזקה יכול מדי פעם ליהנות גם מסלט, אך הסלט אינו אמור להיות מרכז הארוחה אלא רק מנה מלווה).
באיורוודה נותנים חשיבות עצומה בתהליך הריפוי לתזונה ול "אש העיכול" הנקראת אגני. הגוף שלנו זקוק לחום כדי לתפקד בצורה ההולמת ביותר. חום גופנו הוא דבר טבעי ונחוץ, הוא נע בסביבות ה- 36.6 מעלות. (מעל או מתחת לזה אנחנו הולכים לרופא...) ואין סיבה מוצדקת להוריד את הטמפרטורה הזו ע"י אכילה או שתיית דברים קרים. פעם כל אימא ידעה שכשלילד כואבת הבטן שמים בקבוק חם כי הבטן זקוקה לחום כדי לעכל.
במקרה נפל לידי מאמר שהתפרסם בעיתון כלכליסט ב- 03.11.11 הנקרא "מאסטר שף" ע"י איתי להט ובו הוא כותב על ניסוי שנערך בשנת 2007 בבית החולים הלימודי "קינגס קולג'" בלונדון ואני מצטטת "...חשף גם מגבלה של הקיבה המודרנית, מגבלה שהטבעונים שחברים בתנועת המזון הנא לא ישמחו לשמוע עליה: כדי לקבל מהאוכל הלא מבושל את האנרגיה שנחוצה לגופם, המתנדבים (האנשים שהשתתפו בניסוי הערה שלי) נדרשו להקדיש לאכילה כמות עצומה של זמן. יותר מ- 42% מיומם, הושקע בלעיסה...".
בהמשך מסופר על פרופ' ריצארד רנגהאם, אנתרופולוג מאוניברסיטת הרווארד שפיתח תיאוריה האומרת, שהבישול הוא ידע היסטורי החשוב ביותר בתולדות האדם ששינה את האנשים ואת מוחם, ובזכותו הפכנו מקופים לבני אדם...
וכך כתוב: "...לפני פחות מעשרת אלפים שנה, הבשלן הראשון כלל לא היה אדם. את הבישול המציא זן מתקדם של קופי-על שחי בתקופת האבן הקדומה, לפני יותר מ-2 מליון שנה, ובזכות הבישול וכמעט רק בזכותו החל לעבור את התהליך האבולוציוני שיסתיים בהומו סאפיינס, באנושות".
מרתק לגלות שחוכמה עתיקה, למרות שאין לה "הוכחות מדעיות" שכל כך מתבקשות בימנו, תקפה גם היום ורק צריך להיות פתוח לתבונה שמאחוריה.
עד לפעם הבא,
שלכם
יעל
פרק ראשון
תזונה על פי האיורוודה נעשית בהתאמה אישית לכל אדם לפי המבנה שלו. לא כל מה שנחשב בריא מתאים לכל אחד. יש אנשים הזקוקים למצרכי מזון יותר מחממים או מקררים, מייבשים או מלחלחים וכד'. המזון משתנה בתקופות שונות של החיים לפי מצב הבריאות של האדם, יכולת העיכול שלו, כוחו הפיזי, גילו, עונת השנה הספציפית וכד'.
ובכל זאת, יש כמה כללים שיתאימו פחות או יותר לכולם. למשל, בחורף, העונה שבה אנו נמצאים כעת, אוכל חם ומעט מתובל יתאים כמעט לכולם. ואין כמו מרק לחורף. אני באופן אישי מאד מחוברת למרקים, ובמיוחד כשקר וסגרירי בחוץ.
מרק חם מרגיע, מנחם, מחמם, מזין, נספג היטב ומחייה את הגוף ואת הנפש.
בחורף אפשר להשתמש יותר בקטניות, במיוחד באדומות, החומות והשחורות כי הן יותר מחממות, להוסיף ירקות שורש שגם הם יותר מחממים מאחר והם גדלים עמוק בתוך האדמה ששומרת על חומם, תבלינים מחממים ומעט פיקנטיים ויש לנו ארוחה לתפארת.
למי שרגיש לקטניות יכול להוסיף תבלינים סותרי גזים כמו שומר, קימל, כמון, ותבלין הודי שנקרא "הינג" (אספוטידה) שאפשר להשיג בחנויות המוכרות מוצרים הודים.
והרי המתכון לפניכם:
מרק שעועית
מצרכים:
1 כוס שעועית שהושרתה כל הלילה
1 בצל
מי שאוהב: פלפל ירוק חריף.
וירק אחד מכל סוג שאוהבים כמו: גזר, בטטה, לפת, כרשה, שורש פטרוזיליה, סלק קטן, סלרי...
תבלינים (חצי כפית מכל תבלין): זרעי כמון, פלפל שחור, כורכום, אבקת ג'ינג'ר, 2 3 עלי דפנה,
4-5 כדורים של פלפל אנגלי, מלח (לפי הטעם).
הכנה:
• בסיר גדול מחממים כף שמן או גהי. (גהי הוא חמאה מזוקקת משאריות של מוצקי החלב והמים שבה).
• מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים אותם עד שהם משמיעים קולות פצפוץ.
• מוסיפים את הבצל ונותנים לו להיטגן מעט תוך כדי ערבוב.
• מוסיפים את הפלפל הירוק החריף והקצוץ ומערבבים קלות.
• מוסיפים את שאר הירקות הקצוצים ומערבבים.
• מוסיפים את השעועית המושרית (ראו הערה בסוף).
• שמים מים כדי כיסוי (אפשר להוסיף מים רותחים כדי לקצר את תהליך הבישול).
• מוסיפים את שאר התבלינים, מכסים ומבשלים.
הערות:
א. לגבי מי ההשריה של השעועית. יש הגורסים לשפוך אותם ולשים מים טריים. יש האומרים שכל הדברים הטובים מהשעועית נמסים אל תוך המים ולכן חבל לשפוך אותם... היות ואין הסכמה אחת הרי שהדבר נתון לשיקולכם. על כל פנים, המים צריכים להיות בגובה של לפחות 2 ס"מ מעל המצרכים.
ב. לגבי הקצף שנוצר עם בישול השעועית יש האומרים להסיר אותו כי זה מפיג מעט את היווצרות הגזים, יש האומרים שזהו החלבון של הקטנית וחבל לשפוך...
ג. למי שאינו צמחוני אפשר להוסיף כמה חתיכות עוף או בשר או אפילו רק עצמות לטעם...
בתאבון!!!
