הבלוג של סלעית קיפר

 

מחשבות על אוכל -הבלוג של איילה- סלעית קיפר
 

השם שלי הוא שם של ציפור קטנה וחמודה שחיה באזורי המדבר בארץ ובחו"ל. אני בת 31, נטורופטית,רפלקסולוגית ומורה ליוגה. אני מעבירה חוגי יוגה לילדים.
מתחילת הלימודים השונים ברידמן עברתי שינויים ענקיים, ואימצתי דרך של תזונה נכונה ואורח חיים המנסה להיות נכון ובריא יחד עם החיים המטורפים והפיתויים שלנו כאן. 

 

פרק שמונה עשרה: בקצב פעימות הלב

אתמול סיימתי לקרוא את הספר "בקצב פעימות הלב" של יאן- פיליפ סנדקר (הוצאת ידיעות ספרים).
ספר מדהים.
עלו לי כמה שאלות מתוכו האם אנחנו יכולים לשמוע לבבות? האם אנחנו יכולים להיות כל כך מחוברים למציאות,לכאן ועכשיו עד כדי כך שאנו חשים ,מרגישים ושומעים את הדברים הקטנים ביותר שחיים סביבנו?
האם רק כאשר אנחנו עוצמים את עיננו אנחנו יכולים להתחבר לעומק?

לקחתי נשימה, הזכרתי לעצמי שרגע לפני שאני אצליח לשמוע לבבות של אחרים אני רוצה לשמוע את הלב שלי, להיות מחוברת אלי חזרה פנימה ולהרגיש את מה שמתחולל בפנים את השמחה, ההתרגשות, העצב וחוסר הביטחון.

גם כשעמדנו כולנו בהר סיני, במעמד קבלת התורה נאמר שבני ישראל ראו את הקולות ושמעו את הצבעים.
החושים שלנו עלולים להטעות אותנו.
החושים שלנו עלולים לגרום לנו להאמין שהם כל מה שיש ,שמה שאנו רואים זה הדבר היחיד שקיים.שמה שאנו שומעים זה המסר הנכון והיחידי.
אבל, כולנו הרגשנו לפחות פעם אחת את התחושה הזו שיש משהו מעבר, משהו חזק יותר שאנחנו לא מצליחים לתפוס בחמשת החושים, משהו מעבר לראייה,לשמיעה למישוש.
ככל שנדע יותר להשתמש בחושים שלנו בכדי לחקור את העולם לעומק ,למעבר, כך נהיה יותר משוחררים משליטת החושים עלינו, נהיה משוחררים מכך שהחושים כובלים אותנו למציאות מצומצמת ורדומה. נהיה חופשיים יותר מהכבלים ששמנו לעצמנו במהלך ההתבגרות.

ההתמכרות התזונתית שלנו לשוקולד,לקפה ,לבצק וכו'... נובעות גם הם מהכבלים הללו, גם ההתמכרויות הללו "מתלבשות" על עולם חיצוני שמספר לנו ש"אנחנו חייבים לא
כול כדי לגדול".
נכון, אנחנו חייבים לאכול כדי לגדול, השאלה עד כמה לגדול?
האוכל, גם הוא כמו החושים, מכסה הרבה פעמים על משהו עמוק יותר, ההתמכרויות לצורותיו השונות של האוכל הופכת ל"אנחנו חייבים לאכול כדי לא לגדול"....כדי שהבור הרגשי הזה בפנים לא יגדל, לא יתפשט ולא "ייצא מכלל שליטה" כמו שתיארה זאת אחת המטופלות שלי.
ואז אנחנו אוכלים כדי להקטין את הרגש ובנתים גדלים במקומות אחרים, אותו רגש שאנו מכסים מוצא לעצמו מקומות מסתור בכל אזורי הגוף, בין תאי השומן, בין העודפים והפסולת....

יש בנו הרבה יותר ממה שרואים,ממה שחשים בחוש המישוש, יש בנו עומק עצום, יכולות, אור...ומזה בדיוק אנחנו חוששים, כי אף פעם לא לימדו אותנו מה לעשות עם כל הטוב הזה....
כדי להגיע לחיים עם משמעות קודם כל צריך להתחיל לנקות את ההתמכרויות התזונתיות שלנו בפרט ואת ההתמכרויות בכלל, להתחיל בתהליך של הוצאת הפסולת הפיזית והרגשית....רק כך נוכל להרגיש את האור הזה שמסתתר בנו!

מצרפת לכם מתכון אהוב לסלט ירוק העלים הירוקים מזינים,מעוררים ועוזרים בתהליך של ניקוי הגוף:

סלט ירוק
החומרים:
1 חבילת עלי ביביס
1 חבילת עלי סלק (מנגולד)
1 חבילת פטרוזיליה
1/2 חבילת כוסברה
1/2 חבילה של נענע
חבילה של עלי בזילקום
שורש סלרי  מגורד
חופן של גרעיני שומשום לא קלויים,
2 כפות גרעיני דלעת
3 כפות של אגוזי מלך
גרעיני רימון
 
לרוטב:
4 כפות שמן זית
מיץ מ-1 לימון גדול
1 כפית שום כתוש
מעט מלח,
כפית חרדל
כפית דבש

אופן ההכנה:
לקצוץ את עלי הסלק, הפטרוזיליה, הכוסברה הנענע והבזיליקום.  ולהניח בתוך קערה גדולה
להוסיף לקערה את חבילת עלי הביביס ושורש הסלרי המגורד.
לשפוך את הרוטב על הסלט ולערבב.
להוסיף לפני ההגשה את גרעיני הדלעת, אגוזי המלך וגרעיני  הרימון.

שלכם,

איילה

פרק שבע עשרה: "יש אנשים שאוכלים בשביל לחיות ויש אנשים שחיים בשביל לאכול  "

בחודש האחרון אני עובדת על בניית הרצאה שנקראת "אוכל התמכרות או בריאות".
במהלך איסוף חומרים,קריאת מחקרים,פגישות עם מטופלים,משפחה וחברים מתחזקת אצלי יותר ויותר השאלה מתי האוכל הפך להיות המטרה והפסיק להיות האמצעי?
אבא שלי, תמיד חוזר על המשפט "יש אנשים שאוכלים בשביל לחיות ויש אנשים שחיים בשביל לאכול", כל כך נכון, כל כך מדויק.רובנו,לצערנו, הפכנו להיות הסוג השני האנשים שחיים בשביל לאכול.

אוכל, נועד לספק לנו את אבות הבניין של הגוף וגם של הנפש האוכל,ביסודו נועד לספק לנו את כל הדברים הנחוצים לנו כדי שנוכל לחיות בהרמוניה, בשלווה, למלא את חובתנו ותפקידנו בעולם הזה.
מתי התחלנו למלא את גופנו ונפשנו באוכל מיותר, בסוכרים ממכרים ובהרגלי אכילה המזיקים לנו?

אתמול, יצאתי לסיבוב סידורים , הרחובות אחר הצהריים מלאים בהורים וילדים שבדיוק יוצאים מהגן בדרך עברתי ליד אמא שבדיוק הוציאה את הילד שלה מהגן, הילד היה אולי בן שנתיים. הילד בכה ,משהו הציק לו אולי היה עייף,אולי היה עצבני,אולי עבר עליו יום לא פשוט בגן ,האמא,שגם היא תשושה אחרי יום עבודה, הוציאה ביסקוויט ודחפה ליד של הילד "קח, תירגע,תאכל את הביסקוויט"...

אל תבינו אותי לא נכון,אני לא שופטת, כולנו מתנהגים ככה, אם לא עם הילדים שלנו אז עם עצמנו במקום לנסות להבין מה קורה לנו, מה אנחנו מרגישים, מה מציק או כואב לנו אנחנו "דוחפים" אוכל כדי שיוריד הכול למטה. כל כאב שעולה אנחנו קוברים תחת הרים של קלוריות. ככה אנחנו חיים וככה אנחנו מגדלים את הילדים שלנו, כי למי יש זמן להתעסק עכשיו ברגשות כשצריך לעבוד,לפרנס,ללמוד,לגדל משפחה וכאן האוכל נכנס לתמונה, כמובן שהאוכל הוא ה"ממכר" הנפוץ ביותר, הזמין והמהיר ביותר. אכילה היא דבר טבעי ונורמאלי ולכן נדמה לנו שכל אכילה,אפילו אם היא לא מרעב היא נכונה.

האוכל הפך להיות אמצעי של בריחה,אמצעי שמאפשר לנו להשאיר את הראש כאילו "מעל המים" כדי לתפקד בצורה סבירה אבל מה שכמעט כולנו מסרבים לראות זה את הנזק הנגרם ממנו עודף אוכל לא רק גורם להשמנה, הוא גורם למחלות כמו סוכרת,לחץ דם,התקפי לב, בעיות כבד ועוד. אכילה לא מאוזנת לא משאירה אותנו בתפקוד סביר אלא מפחיתה עוד ועוד את רמת הערנות והחיוניות שלנו.
תראו את הילדים שמסביבנו היום ילדים רבים סובלים מהשמנת ייתר וממחלות שפעם היו נמצאות רק אצל מבוגרים. לא פעם אני שומעת ממטופלים שעברו תהליכי ניקוי שונים ואימצו אורח חיים ותזונה נכונים - שהם לא מאמינים איך הם חיו לפני השינוי הם חשבו שהם מרגישים טוב אבל עכשיו הם מבינים שכל הזמן הזה הם הרגישו עייפים,תשושים וחסרי אנרגיות.

אז מה עושים? איך האוכל חוזר להיות מהנה ונעים ולא מטרה שלשמה אנחנו חיים?

הדבר הראשון,שעוזר לי הוא כאשר מתעוררת תחושה של רעב, אני קודם כל עוצרת ושואלת את עצמי מה קורה אני באמת רעבה? אני באמת זקוקה לאוכל הזה עכשיו? מתי אכלתי בפעם האחרונה? האם הרעב נובע מתחושה/רגש כלשהו שקשה לי לחוות כרגע?

כן,אני יודעת,זה נשמע המון שאלות,אבל האמת היא שזה לוקח בדיוק 3 דקות וברוב המקרים, התחושה הזו שבא לי לאכול מתגמדת ואפילו נעלמת... 
המשימה הזו לא פשוטה, אני יודעת,אנחנו מוקפים באוכל בכל פינה ובכל רגע,אבל ככל שאנו מתמידים בעבודה הזו הפיתויים קטנים.

מאחלת לכולנו שנצליח לאכול כדי לחיות.

 

פרק שש עשרה: חורף

אני אישית, מאוד אוהבת חורף, הרוח בחוץ,הגשם כל זה משמח אותי מאוד! אוהבת את האוויר הקר שתמיד כאילו נותן לי תחושת חיות, את הגשם שיורד שמרגיש כאילו הוא מנקה אותי ואת הסביבה בכל פעם מחדש, העצים שמשילים מעליהם את מסע השנה החולפת ומסכימים להיות חשופים לעיני כל ומשם לאט לאט לצמוח ולהתחדש....
אני אוהבת את החורף!

אבל, אני מבינה את כל חבריי שקצת סובלים, סובלים אולי זו מילה קשה מדי לא מרוצים אפשר לומר. קר להם, עצוב להם,בודד להם, הם אוכלים יותר, מתלבשים יותר, מתכנסים יותר וההתכנסות לפעמים היא קשה.

החורף מזמין אותנו לתקופה של התכנסות, של ניתוק קטן מהסביבה לצורך בדק הבית, התארגנות מחודשת לקראת היציאה החוצה.

הקיץ הוא החוץ,המפגשים,האירועים = היציאה החוצה מעצמנו.

החורף הוא בדיוק התקופה להתבונן פנימה, לבדוק עם עצמי מה אני רוצה לשנות,לשפר, לשמר ומה אני רוצה לזרוק, ניקיון יסודי פנימי, התבוננות עמוקה עמוק עמוק לתוך עצמנו, ההכנה המחודשת לפני היציאה המחודשת החוצה.

כמו שהעצים מסכימים בחורף להשיל מעליהם משאות ישנים ולהיות לרגע חשופים, ומצד שני מכונסים בכדי לאגור כוחות לצמחיה המחודשת כך גם אנחנו בואו נקח את החורף כהזדמנות להתבוננות,כהזדמנות לניקיון וזריקה של כל מה שלא מתאים לנו (כולל קילוגרמים....:) ) וכדי לאגור כוחות מחודשים לפני האביב והקיץ,שממש עוד רגע מגיעים ואיתם הפריחה המחודשת והיציאה החוצה אל העולם.

מתכון מחמם לימי החורף הקרים:

מרק דלעת וטופו

החומרים:
 400 גרם דלעת
 3 גזרים
 1 בצל
 כף שמן
 41/2 כוסות מים
 150 גרם טופו
 כפית כמון
 קורט אגוז מוסקט מגורר
 מלח ופלפל

אופן ההכנה:
1. חותכים את הדלעת, הגזרים והבצל לחתיכות גסות, מאדים אותם בסיר עם כף שמן במשך 5 דקות.
2.  מוסיפים 4 כוסות מים ומבשלים עוד 10 דקות.
3.  מערבלים את הירקות והמים בבלנדר או במעבד מזון ומחזירים לסיר.
4.  מערבלים גם 150 גרם טופו בתוספת חצי כוס מים, עד לקבלת מרקם קרמי, מוסיפים למרק ובוחשים.
5.  מתבלים את המרק בכמון, באגוז מוסקט במלח ובפלפל לפי הטעם. מגישים חם.

שלכם
איילה סלעית קיפר
 

 

פרק חמש עשרה :סוד הקלמנטינה....

אני מסתכלת עליה. היא כתומה, חזקה.
מבפנים אני יודעת היא רכה ועדינה. הקליפה שלה מגינה עליה, שומרת עליה מפגיעה ופציעה.
ישר אני חושבת על עצמי,על הלב שלי.
מתי אני שמתי קליפה כזאת עבה על הלב?
מתי אני החלטתי שעדיף להתכנס ולהתעטף בשביל לא להיפגע,לא להרגיש?

אני נושמת...
אוחזת אותה בידי ומחליטה שהיא ואני נתקלף ביחד, שלב אחרי שלב, לאט נתחיל להוריד את הקליפה ולהתרגל לאור שמחוצה לה...

אני נושמת...
מקלפת חתיכה,ובתנועה קלה מרימה את היד מעל הפח :"אני מקלפת מעלי את הקליפה העליונה...." אומרת וזורקת.

אני נושמת...
מקלפת עוד חתיכה די גדולה מהקליפה..."אני זורקת את הפחד להרגיש"...אומרת וזורקת.
שאיפה...תחושה מוזרה עולה לי בגרון, מעין מחנק...
מקלפת..."אני זורקת את הפחד להגיד מה אני מרגישה"... אומרת וזורקת.

המחנק נעלם....
ממשיכה לקלף,כמעט חתיכה אחרונה..."אני זורקת את ההתכווצות והעצב"
פתאום יש יותר אוויר...
מקלפת את החתיכה האחרונה...."אני זורקת את הפחד להיות אני!"
אומרת וזורקת...חיוך קטן מתגנב לו על פני...

אז מה יש בה בקלמנטינה?
הקלמנטינה היא למעשה הכלאה של מנדרינה  עם חושחש. (החושחש הוא עץ הדר שגזעו משמש כבסיס להרכבת עצי הדר אחרים) האדם שהכליא את הפרי לראשונה היה קלמנט רודיה, והפרי החדש נקרא על שם מכליאו לראשונה.

מעבר לריח הנהדר שלה,ולטעם החמוץ מתוק הטעים שלה ערכה התזונתי של הקלמנטינה (ל-100 גרם) הוא 45 קלוריות, 10 גרם סוכר, 175 מיליגרם אשלגן, 45 מיליגרם ויטמין C, וסיבים תזונתיים 2.3 גרם. בנוסף עשירה הקלמנטינה בנוגדי חמצון.

ולסיום מתכון סלט קלמנטינה עם חסה שמצאתי:
החומרים
ראש חסה
חצי חבילת נבטי חמניות
חצי רימון מפורק לגרעינים
קלמנטינה
3 שיני שום כתושות
חצי לימון סחוט
כפית שמן זית
מעט מלח

ההכנה
חותכים או קורעים את החסה לחתיכות קטנות בתוך קערה גדולה
מפזרים על החסה את הנבטים
חותכים את פלחי הקלמנטינה לחתיכות דקות ומפזרים
מפזרים את גרעיני הרימון, השום, השמן והמלח
מערבבים מעט ערבוב יתר יפיל את הרימון, הקלמנטינה והנבטים לתחתית הקערה

שבוע נפלא.
סלעית.

פרק ארבע עשרה: לחץ,לחץ כל הזמן לחץ....זה מלחיץ....

"מלחצים ישחרר רק המוות" -  הנס סלייה (חוקר למצבי לחץ =דחק):

כולנו חיים בתקופה לא פשוטה, מלחמות,הפצצות, אזעקות וגם חיי היום יום שלנו לא נטולי דאגות
המתח הזה, שאנו חיים בו הורג אותנו לאט...
עשרות,אם לא מאות מחקרים בעשור האחרון מתארים קשר ודאי בין מחלות שונות למצבי סטרס. בין היתר הם מראים על החלשות המערכת החיסונית, דופק מהיר,עלייה בלחץ הדם, כיבי קיבה ואפילו סכרת והשמנה...

סטרס הוא המושג הלועזי של מה שמכונה בעברית מצב לחץ, מתח, עקה, או מצב דחק. המבטאים תחושת מצוקה הנובעת מאירועי חיים שמאיימים על שלוותו של הפרט. במצב לחץ אדם נתקל בדרישות סביבתיות המאיימות על יכולתו לעמוד בהן ולהתמודד איתן ומחייבות אותו לשנות את התנהגותו במצב זה הגוף מגיב פיזית או מנטלית ו/או רגשית כתוצאה מיציאת הגוף מאיזון. הגדרה זו משמשת אותנו להבנת תופעות גופניות ונפשיות המתרחשות ברגע שאנו יוצאים ממצבינו הטבעי בשל איום פיזי וקיומי ומפתחים סימנים של חרדה, פחד ואימה כגון: רעידות, הזעה, בכי, יובש בפה, עצבנות ועוד...

בזמן לחץ מתכווצים כלי הדם שלנו,ההתכווצות הזו מונעת מאנרגיית החיים לזרום בה באופן סדיר וכתוצאה מכך נפגעת חיוניות האיברים ופעילותם.
בזמן לחץ מתרחשות בגופינו 3 תגובות:

1. התגובה הראשונה היא הפעלת מנגנון 'הילחם או ברח' מצב זה מפעיל את המערכת הסימפתטית והיא הגורמת להפרשת אדרנלין ונוראדרנלין. בעבר, כשחיינו ביערות תגובה זו הייתה מצילה אותנו כשהיינו רוצים לברוח מהאריה ולהיאבק עם הדוב.

2. 'התנגדות' הרצון להכריע את 'הדוב' במצב הזה מופרשים הורמונים מיותרת הכליה  - לדוגמא קורטיזון, והורמונים אלו מסמנים למוח להגיב בייתר חריפות עם מערכת החיסון,להמשיך להזרים לחלקי הגוף הפריפריאליים ידיים,רגליים ולהקטין צריכת דם במרכז הגוף (במערכות פחות חיוניות לשם "המלחמה" ,כמו מערכת העיכול).

3. משאבי הגוף אוזלים ואז אנו חווים תחושה של תשישות,עייפות,כבדות, לפעמים מופיעים תסמינים כמו הזעה,עליית דופק ולאורך זמן יכול להיווצר נזק למערכות הגוף.

אז מה עושים עם לחץ?
יש המון דרכים להפחתת לחץ פעילות גופנית במידה, מדיטציות שונות, תזונה מתאימה,נשימות ,יוגה כמובן , רפלקסולוגיה ועוד.

הדבר הכי חשוב בנוגע ללחץ הוא התמדה, אין פיתרון קסם,מכיוון שאנו כל-כך "רגילים" לחיות בלחץ ,זה כבר הפך לממש חלק מחיינו, לכן כשמחליטים שהגיע הזמן להפחית את רמת הלחץ השולט בנו יש להתמיד בדרך שבחרנו, לאורך זמן נראה תוצאות מדהימות ואפילו הסביבה תתחיל להרגיש שמשהו בנו השתנה.

ולסיום מתכון קל ומרגיע:

סלט שקדים ואגוזים:
שקדים ואגוזים הם מזון מאוד מזין ומרגיע.

מצרכים:
כמה עלי חסה שטופים וקצוצים
חופן שקדים מקוסקים
חופן אגוזי מלך מרוסקים
חמוציות
עלי בייבי
גזר קצוץ דק
2 מלפפונים

רוטב
חצי לימון סחוט
כף שמן זית
מלח
פלפל
טיפה אגוז מוסקט

שלכם באהבה
סלעית

 

פרק שלושה עשר:הרימון מוסיף המון

ליד הבית של ההורים שלי, מאז שאני ילדה, צומח עץ נחמד. רוב ימי השנה הוא לא מניב פרי. אבל, אם מסתכלים טוב ,לקראת סוף החופש הגדול מתחילים לראות ניצנים קטנים . ככל שראש השנה מתקרב הניצנים גדלים ומתפתחים והופכים להיות רימונים חומים אדומים מפוארים.

אז, נכון שראש השנה מאחורינו,אך סוכות ממש ממש לפנינו, והרימון,כאחד משבעת המינים שהתברכה בהם ארצנו, הולך לקשט לנו את הסוכה, ואני בטוחה שגם חלק ממאכלי החג יהיו מקושטים בגרגירי רימון טעימים ואדומים.

בשנים האחרונות גדלה מאוד המודעות לפרי עם הגרעינים האדומים מבריקים, נכתבו עליו מאות מאמרים ונעשו עשרות מחקרים.
הרימון, מסמל שפע, פריון,יופי וחוכמה ובנוסף לכל זה יש לו גם סגולות מרפא מדהימות.
עוד בימי קדם, ציין הרמב"ם שניתן להשתמש ברימון לעצירת דימומים הנגרמים מפציעה.עוד ציין הרמב"ם שבמיץ הרימון ניתן להשתמש לעצירת שלשול ולהקלה על סימפטומים של הנגאובר כמו בחילות וכאבי ראש.

במחקרים של השנים האחרונות הוכח שלרימון יש יכולות אנטי סרטניות ונוגדות חמצון. פרי הרימון וקליפתו מכילים טאנינים פולי פנולים שכאשר הם מגיעים לגוף ולמערכת העיכול הם עוברים מטאבוליזים מסוים עד שנוצר מהם חומצה אלגית.
חומצה אלגית היא חומר נוגד חמצון חזק המונע יצירת רדיקלים חופשיים ובכך מונע התפתחות תאים סרטניים , בעיקר סוגי סרטן כמו ערמונית, עור ושד.

בנוסף, אכילת רימון תורמת לעיכוב התפתחות טרשת עורקים, מסייעת בהורדת LDL (הכולסטרול הרע) בדם וכמובן, בהורדת לחץ דם.
למיץ הרימון יש השפעה מחזקת על מערכת החיסון במניעת זיהומים נגיפיים ובקטריאליים.

וברו,שאי אפשר להתעלם מטעמו המתקתק חמוץ של הרימון, את הקראינצ'יות בפה והתענוג הגדול שיש לנפש באכילתו. אני אישית אוהבת להוסיף אותו לכל סוג של סלט, טעם הרימון מצליח להשתלב בכל מתכון אפשרי ועם כל ירק. תנסו.

אני יודעת,שנקודת המשבר כשניגשים לרימון היא הקילוף שלו, אז הינה טיפ קטן שיכול להקל:
לחתוך את הפרי עם סכין במרכז, להכין קערת מים קטנה ליד, את הגרגירים לקלף לתוך קערת המים. בצורה הזו הגרגירים שוקעים מטה והקליפה הלבנה צפה על פני המים. שיטה פשוטה יותר להפרדה ופחות מלכלכת.

אז תאכלו רימון! הוא מוסיף המון!

בברכת חג שמח
גמר חתימה טובה
סלעית

פרק שנים עשר
השמחה שבחיינו:

לפי התורה יש עלינו מצווה להיות שמח, "ושמחת בחגיך..." אומרת לנו התורה. אם התורה אומרת היא כנראה מבינה ששמחה היא לא משהו טבעי וטבוע אצלנו, האנשים הפשוטים.
חשבתם פעם למה עצב,דיכאון וחוסר סיפוק נפוץ כל כך בחברה שלנו כיום? הרי אנחנו נמצאים בחברת שפע, אנחנו כבר לא צריכים ללכת ולשאוב מים מהבאר כדי שיהיה לנו מה לשתות, אנחנו לא צריכים לחטוב עצים כדי להתחמם בחורף,אנחנו כבר לא חיים במערות חשוכות ואין לנו צורך לצאת לצוד ולרדוף אחר המזון שלנו, אנחנו הרי יכולים ללכת לסופר ולבחור מה שאנחנו רוצים. אז חמה שכיחות הדיכאון הולכת וגדלה?

מה זאת שמחה אמיתית? האם שמחה היא רק תלוית אירועים ומצבים חגיגיים ומשמחים? האם היא רק לרגעים או שהיא אמורה להיות אצלנו כל הזמן? אלו הן באמת שאלות גדולות. אחרי חקירה בנושא, הבנתי ששמחה היא רגש שאמור ללוות אותנו כל הזמן, שמחה לא סותרת כאב, היא גם לא סותרת עצב, לא סותרת רצינות. שמחה היא מצב תודעתי שהוא תחת שליטותינו. אנחנו יכולים ואמורים לבחור להיות בשמחה רוב הזמן אם לא אפילו כל הזמן.כל זה הוא נושא לפוסט נוסף.

אני רוצה לחזור רגע לפסקה הקודמת, לחברת השפע שאנו נמצאים בה. אולי דווקא בגלל שיש לנו היום המון מזון זמין, מזון שלא תמיד אפשר אפילו לכבד אותו בשם התואר מזון, המזון הזה, הוא הוא הרבה פעמים שגורם לחוסר השמחה. בטח כבר רובכם שמעתם את הביטוי "האדם הינו מה שהוא אוכל". כל מה שאנו אוכלים נכנס,מתעכל והופך להיות חלק מאיתנו, חלק מהחשבות, חלק מהבשר וחלק מהרגשות. ככל שאנו אוכלים מזון שהוא דל יותר ויותר בויטמינים ומינרלים, דל יותר בחלבונים ופחמימות, כך גם אנחנו נהיים חסרים ודלים יותר, מתדלדל לנו מצב הרוח, מתדלדלת לנו האנרגיה והמוטיבציה ומתדלדלת לנו השמחה.
כפי שקובע המחקר שהתפרסם במרץ 2010 בעיתון הפסיכיאטרי האמריקאי - American Journal of Psychiatry, אנשים עם הרגלי תזונה בריאים, אלו שהתפריט שלהם עשיר בירקות, פירות, בשר, דגים ודגנים מלאים, סובלים פחות מסימפטומים נפשיים ובייחוד מדיכאון ודיסטימיה (דיכאון קל אך ממושך), מאשר האנשים עם הרגלי תזונה מערביים, אלו שהתפריט שלהם כולל מזון מעובד, מטוגן, ממתקים ובירה.

תזונה עשירה ומגוונת,שלא מתבססת על קופסאות שימורים,אוכל קפוא ואוכל מטוגן יכולה לעזור לנו לשמור לא רק על בריאותינו הפיזית אלא גם על בריאותינו הנפשית.

הנה מתכון קליל להכנה וגם יכול לשפר מצב רוח סלט תרד ורימונים:
התרד עשיר בחומצה פולית שידועה כתורמת לבריאות התפקודים הנוירולוגיים והרימון עשיר
באנטי אוקסידנטים שגם הם חשובים לשמירה על תפקודי המוח ולשיפור מצב הרוח:

החומרים:
1/2 קילו עלי תרד שטופים היטב
כוס גרגירי רימון
שמן זית
מלח ופלפל
מערבבים הכל בקערה ומגישים.

אז שיהיה לנו שמח.
שלכם סלעית.

פרק אחד עשר- על המש

מש משהו:

היום בבוקר קמתי מוקדם, קצת קשה לי לקום ממש מוקדם לאחרונה, וגם היום היו אי אילו ויכוחים ביני לבין עצמי על למה,איך וכמה אפשר עוד לישון או לקום... בסופו של דבר אחרי שהסתיימו הדיונים קמתי מהמיטה ואחרי הטקס הרגיל של הבוקר,שטיפת הפנים וכו' ניגשתי ישר למטבח, אתמול, השרתי מש ירוק ו אורז בר שחור ותכננתי לבשל אותם, אבל כמובן שלא ממש הספקתי... אז במקום אתמול, החלטתי לבשל היום בבוקר לפני שאני יוצאת לעוד יום ארוך בחוץ.

אז בישלתי
1 בצל קצוץ
3 שיני שום
עגבנייה אחת
כוס מש
2 -3 כוסות אורז
-חממתי קצת שמן זית בסיר וטיגנתי את הבצל עד שנהיה שקוף.
הוספתי את השום והעגבנייה ,סגרתי את הסיר ונתתי להם כמה דקות להתחמם.
הוספתי את המש והאורז וערבבתי, קצת טיגנתי למשך דקה בערך
הוספתי מים רותחים עד שכיסו את כל מה שבסיר
תבלינים מלח,פלפל שחור וקינמון
ערבבתי הכל הרתחתי ואז סגרתי את הסיר והשארתי על אש קטנה לעוד בערך חצי שעה.
יצא לי תבשיל ממש טעים...

אבל היום רציתי לדבר קצת על המש. מה יש בו בגרגיר הירוק והקטן הזה? אני אישית כל פעם שאני אוכלת מש ,מרגישה תמיד חיונית יותר ובריאה יותר, יכול להיות שזה הצבע הירוק שעושה לי את זה...אז המש ויתרונותיו תהנו:

מש הוא ממשפחת הקטניות, מש הוא סוג של שעועית ונקרא גם אפונה סינית,שעועית מונג או נבטים סיניים. המש מקורו מהודו ובצורתו הקלופה הוא משמש לתבשיל הדאל המפורסם.
מבחינה תזונתית המש לא שונה בהרבה ממשפחת הקטניות הוא עשיר בחלבון,סיבים תזונתיים, ויטמיני B, ברזל, ומינרלים נוספים. מחקרים רבים מראים שיש חשיבות גדולה לשילוב הקטניות בתזונה מכיוון שהם מהוות גורם תזונתי חשוב למניעת מחלות לב.
המש עשיר באנרגיה וממלא את הגוף בחיוניות גדולה, הוא מאוד טוב להזנת הכבד ולא סתם הוא הקטנייה הנבחרת לנקויי כבד למיניהם.

ההבדל הגדול בינו ובין שאר הקטניות הוא שאת המש לא חייבים להשרות ולכן הוא יכול להתאים לבישול ספונטאני ולא מתוכנן, הבישול שלו הוא לא ארוך ומאוד פשוט. המש הוא טיפה מתקתק ולכן טעמו תמיד טעים, בכל בישול ותבשיל הוא מוסיף משהו מיוחד. המש היא קלה מאוד לעיכול ולא מותירה תחושת כבדות.
את המש אפשר לאכול כקטניה מבושלת או להנביט ולהוסיף לסלט כנבטים. הנבטים של המש הם טיפה מתקתקים ומאוד טעימים כנשנוש אחר הצהריים ממש כמו חטיפים.
מזמינה אתכם לנסות את המש גם טעים ומאוד בריא.

שלכם סלעית.

 

פרק עשירי- ארוחת בוקר

ארוחת הבוקר שלי

אני מאמינה גדולה בארוחת בוקר. לפעמים משתלט עלי איזה חלום בהקיץ שבעוד כמה שנים,כשתהיה לי קליניקה משגשגת ולא אצטרך ללכת לעבוד בשעות מוקדמות בבוקר אוכל לשבת כל בוקר ולאכול ארוחת בוקר מפנקת שכוללת סלט,טחינה וביצה ואולי אפילו איזה מיץ תפוזים סחוט טרי... גם אתם חולמים על זה לפעמים?

אבל ,אחרי החלומות יש את המציאות,והמציאות היא שבדרך כלל אני אוכלת ארוחת בוקר צנועה,שלרוב אני מכינה אותה ערב לפני ולוקחת אותה איתי לדרך,או שיש ימים שאני מעיזה לקצר לעצמי את שעות השינה המועטות גם ככה ולקום מוקדם יותר בבוקר כדי לפנק את עצמי באיזו דייסת שיבולת שועל. ולפעמים, אני מודה, אני לא אוכלת כלום מחוסר זמן או אוכלת רק פירות.
היום,אחרי המון המון זמן,היה לי בוקר פנוי, ונחשו מה הכנתי לי ארוחת בוקר מפנקת, לא ביצה וסלט (כי דווקא היום נגמרו הירקות במקרר!) אבל הכנתי לי דייסת שיבולת שועל מושקעת וטעימה והתענגתי על כל ביס.הרגשתי איך הגוף מודה לי על כל רגע של לעיסה ומיד הרגשתי איך אני מתמלאת בכוחות להמשך היום ובאנרגיות טובות של עשייה.

התחלתי לחפש ולקרוא קצת על ארוחת הבוקר ועל החשיבות שלה. נכון שזה הדבר הראשון בערך שמלמדים אותנו בלימודי הנטורופתיה, אבל עניין אותי לדעת מה עוד סוד הקסם של ארוחת הבוקר חוץ צלתת לגוף אנרגיה אחרי הצום של הלילה ומצאתי כמה דברים מעניינים:
עוד ועוד מחקרים מראים את החשיבות הגבוהה שיש לארוחת בוקר להציע לגוף, היא מסייעת בבניית השרירים,עוזרת במניעת השמנה,תורמת לתחושת ערנות, מגבירה את יכולת הריכוז ואפילו מעלה את מצב הרוח. קראתי גם סיכום של מחקר שנערך בדנמרק שבו נמצא קשר הדוק בין ארוחת בוקר לבניית העצם. בלילה,מכיוון שהגוף בצום ואינו מקבל אספקה של אבות המזון חלבונים,שומנים ופחמימות, מתרחש פירוק של העצמות שלנו. רק ברגע שמגיע מזון למעיים ,רק אז מפסיק פירוק העצם לחלוטין. המדענים יודעים כבר מזמן שיש מחזוריות משתנה של פירוק העצם בין היום ובין הלילה ושהמחזוריות הזו נובעת גם משינויים בתזונה אך רק לאחרונה הצליחו לבודד את הגורם הספציפי הזה. שם ההורמון שנמצא במחקר הדני הוא glp-2 וזהו הורמון המופרש במעי.רמתו של ההורמון עולה מיד אחרי אכילת ארוחת הבוקר והוא מפסיק את פירוק העצם.

גם אתם השתכנעתם להשקיע יותר ולהתחיל להקפיד על ארוחת הבוקר?
אז,מצורף מתכון חביב לדייסת שיבולת שועל בתאבון:

מצרכים:
3 כפות שיבולת שועל
  1/2 כוס מים רותחים
עד 1 כפות דבש או סירופ לתת או סילאן
תבלינים לפי הטעם: קינמון, ציפורן, זנגביל, אגוז מוסקט, קליפת לימון מגוררת.
1-2 תמרים חתוכות/חצי תפוח/בננה
 3-4אגוזים/ שקדים קצוצים או כפית שקדיה

אופן ההכנה:
מרתיחים בסיר את המים, לאחר הרתיחה מוסיפים את השיבולת שועל מערבבים ומרתיחים לעוד כדקה או שתיים, מבשלים עד שהמים נספגים, מוסיפים את התבלינים, והפירות היבשים, מכבים את האש ואז מוסיפים את האגוזים והדבש.

שלכם.
סלעית

 

 

פרק תשיעי
יום העצמאות

כולם מסביב התכוננו ליום המיוחד הזה, תלו דגלים,תכננו אירועים ומסיבות ובעיקר קנו המון המון בשר. מכינים את המנגל,את השיפודים,את המלח הגס והתבלינים. מפליא אותי שאני,בתור צמחונית מגיל ילדות יודעת את כל הדברים שמכינים למנגל.

גם אני, לא בהכרח מרצון,תמיד שותפה בכל ההכנות, כי אחרת זה אומר להישאר בחוץ והרי מי שלא שם לא באמת קיים, כך אמרו לי. אבל יש לציין שבשנים האחרונות התווספה לכל כמויות הבשר מנה צמחונית כזו או אחרת כדי "שיהיה לסלעית מה לאכול". מזל,אחרת בטח הייתי גוועת ברעב  .

שאלתי את עצמי מתי התחיל כל הבלגאן הזה סביב אכילת בשר? מתי זה נהפך לסוג של טקס מכונן בכל מיני אירועים שונים בחיינו? מתי הבשר נעשה דבר כל כל מרכזי בארוחות שלנו? הרי בכל המדינות שהגענו מהם אירופה, מרוקו,תוניס,תימן לא היה את המנהג הזה "על האש" הם לא התאספו סביב גחלים בוערות שעליהם מונח בשר בכל צורותיו. לפעמים  אז מתי ואיך אימצנו אלינו את הנהירה אחרי הבשר? אני אשמח לדעת אם למישהו יש תשובה.

לפעמים, כשאני בכנס "על האש" כזה או אחר עוברות לי בראש תמונות מכל מיני סרטים על שבטים נידחים באפריקה שתולים את הציד שלהם מעל המדורה ורוקדים מסביבו. זה לא רחוק כל כך מהאמת. תוסיפו להם כמה בירות והם יראו בדיוק כמונו, לא?
אז לכל הצמחונים שבינינו, אני יודעת שיום העצמאות עבר, אבל הנה מתכון להמבורגר צמחוני, שיהיה לכם לפעם הבאה ושגם לכם יוכלו "לזרוק משהו על האש":

מצרכים:
2 סלסלות פטריות שמפניון
3/4 כוס גבעולי סלרי קצוצים
4 כוסות בצל
3 כוסות עדשים מונבטות, לא מבושלות
1/5 כוס אגוזי מלך
200 גרם רסק עגבניות
7 כפות גדושות של נבט חיטה
8-10 כפות זרעי פשתן טחונים
8 שיני שום
4 כפות טחינה מעורבבות עם 4 כפות מים
4 כפות רוטב סויה
עלי בזיליקום
כפית וחצי מלח
כפית וחצי פלפל שחור

אופן  ההכנה:

1. מחממים את התנור לחום של 190 מעלות.
2. קוצצים את הפטריות ומאדים עם הבצל והסלרי הקצוצים .
3. קוצצים את העדשים והאגוזים ומערבבים אותם ביחד עם הפטריות, הבצל, והסלרי בתוך מעבד מזון.
4. מכניסים את יתר הרכיבים ומערבבים.
5. יוצרים קציצות ומניחים על נייר אפייה או תבנית מעט משומנת.
6. אופים 15 דקות בתנור, הופכים לצד השני לעוד כ-10 דקות.

שיהיה בתאבון!
סלעית

פרק שמיני

חג פסח מעבדות לחירות

הנה מתקרב לו בצעדי ענק חג הפסח. כולם מסביב מתחילים כבר בניקיונות הבית, פותחים ארונות ומגירות שלא נפתחים כמעט, מבריקים,מקרצפים ונפטרים מדברים שלא בשימוש.

אבל האם באמת עשיתם ניקיון של פסח? האם באמת זרקתם את כל הזבל? חג הפסח מדבר על יציאה מעבדות לחירות, לא מדובר רק על יציאה מעבדות פיזית לחירות פיזית, לא מדובר רק על השתחררות מעבודה קשה של עבד לחופש תעסוקתי. אלא מדובר גם על יציאה ושחרור של כל המשקעים,פחדים ומעצורים רגשיים שמשאירים אותנו משועבדים לשכל שלנו ולגוף שלנו,והגעה לחיבור רוחני גבוה יותר.
האם פעם חשבתם כמה האוכל הוא המעביד שלנו? כמו אנחנו מכורים לסיפוקים המיידים שהגוף מבקש מאיתנו? האם פעם חשבתם כמה אנחנו משועבדים לסוכרים,פחמימות ריקות ולאוכל של רגע?
פסח הוא זמן מצויין לא רק לניקוי של הבית ,הוא זמן מצויין להתחלות חדשות ולניקוי פנימי ועמוק של הגוף שלנו, להוצאה של כל הפסולת הזו שאגרנו במשך השנים. להכין את הגוף שלנו להתחדשות ולשחרור שהאביב מביא איתו.

יש כמה שיטות "קלאסיות" לניקוי רעלים מהגוף ,אבל כולם רוצות להשיג את אותן המטרות.
המטרה הראשונה והעיקרית היא ניקוי יסודי של הכבד. הכבד הוא האיבר שבין יתר עשרות התפקידים שיש לו בגוף הוא גם אחראי על נקיון הגוף שלנו מפסולות. אבל,בגלל שרובנו חיים אורח חיים לא בריא, אוכלים תזונה מאוד לא טובה, שותים אלכוהול,מעשנים סיגריות ובעיקר חיים בהמון המון סטרס, הכבד לא מצליח לעמוד בקצב ייצור הפסולת וכמו פח שלא מפנים אותו הרבה זמן הוא מתחיל להיסתם,ואז מתחילות תופעות כמו כבד שומני ועוד.
בזמן הניקוי אנחנו עוזרים,ובעיקר נותנים לכבד זמן לעבוד בשקט ולפנות את כל הפסולת המיותרת של הגוף. בתחילת הניקוי יכולות להופיע תופעות לוואי כמו כאבי ראש,פצעים על העור ועייפות מאוד גדולה כי הכבד משחרר הרבה רעלנים לדם ומשם החוצה. לאחר יומיים שלושה ראשונים קשים אנו נחוש קלילות,שמחה ובעיקר הקלה.

המטרה הנוספת של ניקוי הגוף מרעלים היא לתת זמן מנוחה לגוף,קצת התכנסות פנימה בכדי להבין ולהשתחרר מפסולת רגשית שאגרנו, כמו,ואולי במיוחד כמו כעסים שלא שחררנו, עצב שלא ביטאנו ועוד. זמן הניקוי מזמין את האדם להסתכלות עמוקה ובדק בית אמיתי, ממש כמו שעושים בפסח בטקס ביעור החמץ שעוברים עם נר בכל פינות הבית לבדוק אם לא נשאר פירור חמץ.
מזמינה אתכם לניקוי פסח אמיתי ומשחרר.
שלא נהיה עבדים יותר.

בברכת חג שמח
סלעית.

פרק שביעי

המכורים לסוכרים בארון הממתקים

היום, אני חושבת שנפלה לי סופית ההבנה,שבאמת, אבל באמת,רוב האנשים שחיים בינינו אין להם מושג כמה נזק גורם הסוכר.

לפני יומיים קבלתי טלפון בהול מבן משפחה קרוב מאוד. " עשיתי אתמול בדיקות דם" בישר לי הקול מעבר לטלפון... "הרופא אמר שיש לי שומנים בדם, רמה גבוהה, אני ממש לא מבין למה, אני לא אוכל כמעט כלום, לא אוכל בכלל דברים משמינים, אני גם רזה...בכל מקרה החלטתי שאני צריך שינוי,את יכולה לעזור לי? וגם לבן שלי גילו שומנים גבוהים בדם, ויש לו לחץ דם גבוהה..."

הבהרה הבן של הקרוב מאוד שלי הוא בן -16!!! וכבר יש לו שומנים בדם ולחץ דם גבוה!!!
"בואו ניפגש השבוע ונשב על תפריט, מתאים?"
אז קבענו,נפגשנו וישבנו...

במהלך השיחה התברר לי שהקרוב מאוד שלי באמת לא אוכל הרבה, יותר נכון לומר שהוא אוכל ארוחה אחת ביום בממוצע, וגם הארוחה הזו היא קנויה בחוץ וכוללת שווארמה/פלאפל,שניצל... חוץ מזה הוא חי על 5 כוסות קפה, כל אחת עם 2 סוכר, והמון,המון ממתקים ונשנושים וכמובן, גולת הכותרת בקבוק קולה (גדול) ליום ועוד כל מיני מיצים ושתייה מתוקה... אז מה הפלא שיש לו שומנים בדם?

הוא ממש הופתע לגלות כמה סוכר יש בכוס קולה אחת, ושבכלל הסוכר שהוא צורך עושה כל כך הרבה נזק ושבעצם צריכת כמויות הסוכר היא זו שהקפיצה לו את השומנים בדם לשמיים,והיא זו שגורמת לו להרגיש כל כך עייף, כי הרי "שוקולד מעורר לא?", ושבכלל הוא ממש מכור לסוכרים, שבמקום אוכל הוא חי על כמויות לא בריאות של סוכר...
הבן שלו, יש לומר ,חי בעיקר על ספגטי,תפוח אדמה ולחם (ולא מלא), ואלה הם כמובן פשוט סוגים אחרים של סוכר, הם מתפרקים ומתפקדים,בסופו של דבר כמו סוכר לכל עניין ודבר.
לשניהם אין ולו ירק אחד או פרי אחד בתפריט היומי, ירקות זה משהו שאוכלים רק בערב שבת ליד הקוסקוס או במרק. שלא לדבר על שקדים ו/או אגוזים, את אלא אוכלים רק ליד הבירה כשהם קלויים,משומנים ומלאים במלח...

לצערי, קרובי המשפחה שלי הם לא יוצאי דופן, הם מייצגים את רוב הסביבה שלנו, הם אפילו מייצגים אותי לפני שהתחלתי להתהלך וללמוד בחדריה של מכללת רידמן. רוב האנשים אינם מודעים לנזקים העצומים של הסוכר ולעובדה שרוב המזונות המוכנים והמעובדים שאנו קונים מכילים תוספות של סוכר. ואם כן,במקרה מישהו שמע מילה רעה על הסוכר,אז הוא ישר מחליף את הסוכר הלבן בסוכר חום ואז הוא ממשיך לאכול כמויות של סוכר בטענה שהוא אוכל "סוכר בריא".

אתם מבינים שבצורה הזו חיות היום משפחות שלמות? ההורים ,שלא באשמתם, אינם מודעים לנושא התזונתי והכל כך חשוב, וכך הם מגדלים ומחנכים את ילדיהם.
לנו,בבית,כשהייתי ילדה, היה ארון ממתקים. ארון ממתקים הוא ארון די גדול שכל שבוע באה פיה ומפוצצת את הארון במלא ממתקים,חטיפים ושוקולדים, ואנחנו יכולים לקחת ממנו מתי שאנחנו רוצים, כמובן רק אחרי האוכל!, אני מוכרחה לשתף אתכם שכשהתחלתי ללמוד ברידמן ניסיתי לחסל בכל דרך אפשרית את ארון הממתקים כי הוא היה כמו איזה מגנט בשבילי כל פעם שהגעתי לביקור ומעבר לזה רציתי שההורים שלי יפסיקו לאכול כל-כך הרבה מתוק ובטח שיפסיקו לחלק ערמות של ממתקים לכל ילד שנכנס הביתה...אז אומנם לקח לי רק חמש שנים אבל ארון הממתקים, החל מלפני שבועיים כבר לא בשימוש, שלחנו את הפיה לתפקידים אחרים...

אחרי הפגישה עם הקרוב מאוד שלי,אני די בטוחה שגם בבית שלו ארון הממתקים הולך להינעל ולהיסגר. מקווה שאולי, גם אצלכם בבית ארון הממתקים ייסגר, או לפחות יתחיל להצטמצם!!!!

פרק שישי

"הויטמין ה-E הזה"

אתמול, במהלך המשמרת שלי בחנות הטבע שבה אני עובדת נכנסת לה בצעדים קלילים אישה, בסביבות גיל ה- 45. היא ניגשת לדלפק ובחיוך עדין מבקשת ממני ויטמין E.
"למה את רוצה ויטמין E ?" אני שואלת תוך כדי שאני מושיטה לה את מבחר ויטמיני ה-E שיש בחנות...
"את לא תאמיני..." היא מתחילה לספר לי, "אתמול, נפגשתי עם חברה, והיא סיפרה לי,שחברה שלה סיפרה לה שגיסתה סיפרה לה על כל הדברים הטובים שויטמין E עושה.אז היא התחילה לשתות ויטמין E   ו..."

"רגע," אני קוטעת אותה " החברה התחילה לשתות ויטמין E ?"
"לא, את לא עוקבת, הגיסה של חברה של חברה שלי התחילה לשתות ויטמין E , והיא סיפרה שהעור שלה נראה הרבה יותר טוב, ושגם האסטמה שהיא סובלת ממנה נרגעה קצת ושבכלל ויטמין E זה טוב...וגם החברה אמרה שהיא שמעה שויטמין E זה טוב, אז אמרתי לחברה שלי אם זה כזה טוב גם אני רוצה לנסות...מה את אומרת ,מה את יודעת על הויטמין ה-E הזה?"
אז אחרי שלקח לראש שלי רגע להפסיק להסתובב מהסיפור על החברה של החברה, נכנסתי למוזת ה"מבינה" ומייעצת והתחלתי להסביר...

ויטמין E היה במשך שנים ויטמין "מוקצה" הרפואה לא מצאה בו שום תועלת ואפילו ייחסה לו את השם "גורם המחלות". אבל, בשנים האחרונות בעקבות הרבה מחקרים מעמדו השתנה. כיום ידועים כל יתרונותיו הבולטים של הויטמין:
1. ויטמין E הוא נוגד חמצון חזק מאוד, הוא נוגד חמצון הפועל בסביבה שומנית ו"מנקה" רעלנים המסתובבים חופשיים.

2. צריכת ויטמין E באופן קבוע יכולה לצמצם את הסיכון לחלות במחלות לב וכלי דם.

3. נטילת ויטמין E חשובה ביותר כי היא עוזרת להפחתת רמות כולסטרול ושומנים בדם.

4. מחקרים מראים שויטמין E עוזר בחיזוק המערכת החיסונית.

5. ויטמין E תורם לשיקום ריריות, פנימיות וחיצוניות ובכך יש לו השפעה על מראה העור.

כמובן, שההסבר שהעברתי לאותה אישה היה קצת יותר מסוכם...אבל נראה היה שהיא מאוד מרוצה ממה שהיא שומעת כי החיוך שלה גדל מרגע לרגע תוך כדי שדיברתי.
"אני אקח 3 ..."היא הכריזה. (כמובן שהסברתי לה על המינון היומי המומלץ והזהרתי אותה שלא לצרוך מעבר למה שרשום על האריזה ,כי גם עודף ויטמין E הוא מסוכן)

כעבור שעה נכנס איש בסביבות גיל 50, ניגש אל הדלפק...ונחשו מה הוא ביקש?
"אני נפגשתי עכשיו עם אחותי והיא שלחה אותי לכאן לקנות ויטמין E, היא אמרה, שאת אמרת שויטמין E טוב לשומנים בדם, זה נכון?"

אז כמובן ששוב פתחתי בהסבר שלי, שבפעם השנייה יש לומר ההסבר נשמע הרבה יותר מסודר...
"אני רוצה 3..."
רבע שעה אחרי שהוא הלך נכנס עוד אדם מבוגר לחנות: " נפגשתי עכשיו עם חבר שלי והוא שלח אותי לקנות ויטמין E..."

כמובן, אנחנו ,בעיקר הצעירים מבינינו,אם אין בעיה מיוחדת לא צריכים עדיין ליטול תוסף של ויטמין E אלא להקפיד לאכול מאכלים המכילים ויטמין E. את הויטמין אפשר למצוא בכמות גדולה יחסית באגוזים, בשקדים, בדגנים מלאים ובירקות עם עלים כהים. חשוב רק לזכור שוויטמין E מסיס בנוכחות שמן, ולכן חשוב לאכול מזונות אלה בתוספת מעט שמן על מנת שהוויטמין ייספג בגוף.

שבוע טוב ומלא E
סלעית.

פרק חמישי

רעב רגשי מכה שנית
(יעלי...הפוסט מוקדש לך)

אז היום, אחרי כבר הרבה זמן שלא יצא...ישבתי עם חברה בבית קפה בשעות הצהריים המוקדמות. על ספה נעימה, כששמש מפנקת מאירה ומחממת אותנו בדיוק במידה הנכונה, נפגשנו,התחבקנו והתיישבנו... הפגישה התחילה מכוס מים חמים עם נענע...והשיחה התפתחה והתקדמה, אני ,אחרי בוקר שבו לא הספקתי להכניס חצי דבר לפה, הזמנתי לי שקשוקה, לחם דגנים וירקות חתוכים ומושרים בלימון,והחברה מוזלי מפנק עם יוגורט באפלו ,מלא פירות העונה טריים ומפנקים וגרנולה.

המנות היו יפות וטובות,ללא כל ספק ממלאות, אנחנו,היינו עסוקות מאוד בשיחה ומכאן לכאן,כשהושטתי את היד לקחת עוד ביס מהמנה פתאום שמתי לב שהאוכל נגמר...לא רק שהאוכל נגמר ,אפילו הצלחות נעלמו להם מהשולחן באורח פלא, כאילו בכלל לא אכלתי
.החברה באיזשהו שלב הלכה לה ואני נשארתי בבית הקפה עוד כמה זמן עד לדבר הבא בסדר היום... בעוד אני יושבת לי ככה על הספה, מתחילה מחשבה לעלות לה בראש "אולי קינוח? אולי עוד משהו לאכול? הרי לא אכלת היום שום דבר חוץ מהשקשוקה...זה לא באמת השביע אותך...".

גם העיניים התחילו לרצד אחרי המלצרית המתקדמת בצעדים מרנינים כשעל המגש שלה מנות גדושות ויפות, הכל נראה לי טעים, אפילו ריח הבשר היה לי לרגע מפתה, הצ'יפס נראה לי אלוהי, הלחמים היו כל-כך יפים בעיניי שהיה בא לי לקום ולנשק אותם,אפילו הצלחות נראו לי מהממות... נכנסתי לאיזו מערבולת חושים לא ברורה אני והאוכל ניהלנו פלרטוט ארוך ומסיבי. כנראה שהמלצרית קלטה את מבטי האהבה שאני שולחת לעבר המנות שהיא מחזיקה - היא קיפצה אלי בצעד קל ושאלה "את רוצה עוד משהו?" לרגע עמד לי על קצה הלשון להגיד לה "כן,אני רוצה בבקשה את כל התפריט שלכם...." אבל כשהתכוננתי לפתוח את הפה, עלה פתאום קול אחר "לא תודה" סיננתי לעברה והתכנסתי חזרה לעצמי החזרתי את העיניים שיצאו מהחורים שלהם, את הלשון שהתגלגלה החוצה חזרה אל הפה, ונשמתי. ונשמתי., נשמתי. אחרי כמה נשימות, הרגשתי את הבטן הנפוחה והמלאה עוד מהאוכל שטרפתי קודם בלי לשים לב תוך כדי דיבור.

כל הסיטואציה הזו העלתה בי את ההבנה כמה חשוב לשים לב לאוכל שאנו אוכלים...
בויפאסנה נהוג לפני האוכל להתבונן בו רגע, לראות את הצבעוניות שבו,להריח את הריח שלו,להסתכל על מה מונח לנו בצלחת לפני שאנו טורפים בלי הכרה, לערב את כל החושים באכילה, לאכול לאט ,כששום דבר אחר לא מסיח לנו את הדעת.
גם ביהדות,נהוג לברך שנייה לפני שאנו אוכלים,הברכה מחייבת אותנו להסתכל על הצלחת ולראות מה מונח לנו שם כדי שנדע איזו מהברכות אנו צריכים לברך, על החיטה,הדגנים או הירקות...וכו'.

זה רק מחזק את הטענה שלי שבתרבות שלנו יש המון סגידה לאוכל אבל בפעולת האכילה עצמה אנו לא משקיעים שום חשיבה או התבוננות, חווית האכילה ברוגע ובשקט היא שונה לגמרי מחווית האכילה שהיא "על הדרך".

אז בפעם הבאה שאתם מתכוננים לאכול ארוחה, תשבו,תכבו את הטלוויזיה, תניחו את המנה לפניכם על השולחן,תריחו,תתבוננו לשנייה, אולי תוסיפו איזו ברכה ותאכלו לאט, בלי לחץ...איך זה מרגיש?

בברכת סוף שבוע נעים
סלעית

 פרק רביעי

הנורית של השמן....

נהג נוסע במכונית, לא באמת חשוב איזו סוג המכונית, אם היא חדשה או ישנה, אם הצבע כבר קצת מתקלף או שהיא בוהקת בצבעה החלק, מכונית, כזאת עם 4 גלגלים שנוסעת...והוא נוסע, הוא בדרך לקחת את עצמו סוף סוף לאיזו חופשה מפנקת....

פתאום,באמצע הנסיעה נדלקת לה הנורית של השמן...מכאן, יש לאותו נהג כמה אפשרויות תגובה (תשאלו את עצמכם מה אתם הייתם עושים):

א. להתעלם מהנורית באלגנטיות ולהמשיך לנסוע...הרי הוא בדרך לחופשה ושום דבר לא יעצור אותו.

ב. לעצור את הרכב, להתעצבן, ולנתק את הפיוז שמדליק את הנורית וככה בעצם לכבות את הנורית
    וכמובן,להמשיך לנסוע.

ג. לעצור, למלא שמן ולהמשיך לנסוע...ואם הנורית שוב נדלקת...הנהג מסיק שהבעיה היא
    הנורית,מתעלם ממנה וממשיך לנסוע.

ד. להיכנס למוסך (אחרי שהנהג מילא שמן והנורית שוב נדלקה) ולבדוק מהי הבעיה העמוקה יותר 
   שגורמת לנזילת שמן.

אני רוצה עכשיו להציע הצעה...בואו נשנה כמה פרטים קטנים בסיפור במקום להגיד מכונית נגיד גוף.... במקום להגיד נורית נגיד כאב.... אתם מתחילים לקלוט את התמונה?

ברפואה הקונבנציונאלית הרי בוחרים תמיד באופציה א' או ב', מבחינת הרפואה הקונבנציונאלית הכאב הוא הבעיה ואותו צריך להעלים או לפתור, וסביב זה התפתח ליין שלם של תרופות נוגדות כאב.

אני מאמינה, וכמו רבים מחברי המטפלים, שהכאב הוא רק סימפטום, הכאב הוא הדרך של הגוף להגיד לנו ולאותת לנו שיש משהו לא בסדר ברמה עמוקה יותר שלנו.
הכאב הוא רק התמרור אזהרה שלנו, לא אותו צריך לנטרל. הרי אם בסיפור על המכונית הנהג מתעלם מהנורית וממשיך לנסוע, בסופו של דבר הוא יגרום נזק גדול יותר למכונית שלו, ככה זה גם עם הכאב שלנו, ככל שנתעלם ממנו יותר זמן הוא רק ילך ויחמיר, יופיע בעוד ועוד מקומות בגוף עד שלא נוכל להתעלם ממנו יותר...או, עד שיהיה מאוחר מדי...

אז נכון שלפעמים הכאב הוא כל-כך גדול שצריך להפחית אותו קצת כדי שנוכל להיכנס יותר פנימה אבל להעלים אותו לגמרי זה מסוכן, קחו לדוגמא בחורה עם כאב ברכיים כואב לב כשהיא מאמצת מדי את הברכיים, והכאב הוא בעצם סוג של הזמנה לנוח רגע, אם היא תיקח משככי כאבים, לא יכאב לה יותר כשהיא תתאמץ, היא תמשיך להפעיל את הברך בלי לנוח עד שיהיה נזק גדול יותר ואולי גם בלתי הפיך.
כאב הוא נושא עמוק ומורכב, יש כל מיני סוגים של כאב פיזי,רוחני,רגשי... אבל זה כבר לפעם אחרת.
אז אל תתעלמו מהכאב, תעבדו איתו, תקשיבו לו, הוא רק סימן שמגיע כדי לשמור עליכם ולכוון אתכם לדרך הנכונה...

- קרדיטים - המשל על המכונית הוא לא המצאה שלי ושמעתי אותה לאחרונה אצל אחד המרצים שלי לרפואה יהודית בשם יהודה סיוון.

שלכם,
סלעית

פרק שלישי

אתמול אחרי העבודה, עליתי על קו 5, לפני ישבו 2 בנות טיפש עשרה, לדעתי הם היו בסביבות גיל 15כמובן שתחילת השיחה שלהם הייתה על כל מיני מפורסמים שאני ממש לא מכירה, אבל אז הגיע חלק בשיחה שממש תפס לי את האוזן...

ילדה א': איזה ילד מהכיתה שלי אתמול אמר לי "למה את יורדת לפסים אישיים"? מה זה אומר, אין בכלל משפט כזה, הוא ממציא דברים וכולם מסביב עוד מחזקים אותו

ילדה ב': נכון,המשפט לא נשמע בכלל נכון תחבירית, כאילו מה הוא מקשקש

ילדה א': נכון,ממש אין דבר כזה,אומרים את זה...אה...לא אומרים פסים, אומרים אולי...אה...נו...רמות?...לא...

ילדה ב': כן,כאילו,ממש לא אומרים פסים..איזה דפוק

ואז הגיעה שורת המחץ שימו לב:

ילדה א':אני בחיים לא שמעתי את המשפט הזה אז זה אומר שאין דבר כזה והוא סתם ממציא!!!!

ילדה ב': נכון!!!!

אני חייבת להגיד שילדה א' הייתה כל- כך משוכנעת בעצמה שאני כמעט והשתכנעתי אחריה, התחלתי לשאול את עצמי אם באמת יש משפט כזה "לרדת לפסים אישיים" לרגע התחלתי לפקפק באמיתות המשפט...

כל הסיטואציה הזאת ממש גרמה לי לחשוב כמה לפעמים אנחנו סגורים בתוך הבועה שלנו,
מה שאנחנו לא מכירים ולא רואים לא קיים, כמה החושים שלנו הפכו להיות המדד שלנו לאמת היחידה הקיימת, רק מה שניתן לראות, להבין, להרגיש קיים באמת וכל השאר זו סתם אשליה.
לפעמים אנחנו תקועים כל-כך עמוק בתוך העולם הזה שלנו שאנו לא מסתכלים באמת מסביב, לא פותחים את העיניים לראות ולהקשיב באמת לאנרגיה שמסתובבת סבבונו.
לא מזמן שמעתי הרצאה שנאמר בה עולם = מלשון נעלם, העולם הפיזי והחומרי תפקידו רק לכסות ולהעלים מעיננו את העולם האמיתי שמסתתר, ורק עם קצת עבודה של התחברות, הקשבה אמיתית ואפילו עצימת עיניים חיצוניות ופקיחת עיניים פנימיות נוכל להתחיל ולגלות את הרבדים שמתחת. ומעבר לזה נוכל לגלות את עצמנו באמת, נוכל להחזיר את השליטה לידיים שלנו ולא לתת יותר לכל החושים להוביל אותנו בדרכים עקלקלות שבהם אנחנו רק נגררים.

נסו כל יום ,למצוא לכם 5 דקות שקטות רק עם עצמכם שבו רגוע עצמו את העניים ופשוט תנשמו, תנסו להרגיש את הדבר המופלא הזה שקוראים לו נשימה, פשוט שבו בשקט כמה דקות ורק תתרכזו בנשימה. בהתחלה זה יהיה יותר קשה כי בבת אחת יתקיפו אתכם מלא מחשבות מטרידות, אבל ככל שתתמידו יותר, תראו איך המחשבות הולכות ופוחתות, וגם אם מגיעה מחשבה היא נעלמת בקלות ואיך לאט לאט אתם נהיים רגועים יותר. תנסו לשים לב איזו תחושה עוטפת אתכם כשאתם פוקחים שוב את העיניים...אולי רגיעה מעניינת, יותר מיקוד ופחות הסחת דעת.... תנסו.

שבוע נפלא,
סלעית

 

פרק שני:

בסוף השבוע נסעתי לבקר את ההורים שלי...
בשבת, ההורים שלי הזמינו לביקור 3 זוגות חברים שהם פגשו בטיול שהם עשו לתאילנד בקיץ האחרון (אפילו ההורים שלי היו בתאילנד ואני עדיין לא...אבל זה כבר נושא לפוסט אחר...אני מפרגנת ). בכל מקרה השבת התחילה בזה שקמתי בבוקר לעזור לאמא להכין שולחן לארוחת צהרים שיהיה יפה ומקושט, אמא שלי בין יתר הכישרונות שלה למדה "עיצוב שולחנות אירועים", אז עיצבנו...

האורחים הגיעו, בשעה טובה, והביקור התחיל כמובן, בשתיית קפה במרפסת,לאחריו סיור מודרך במשק ואז ארוחת צהריים...כאן, קלטתי פתאום מה קורה בשולחן ואני רוצה לשתף אתכם: האוכל התחיל לזרום מהמקרר כאילו המקרר הוא התיק של מרי פופינס שהמקום בו לא נגמר, והאוכל רק יוצא ויוצא, אז מה היה לנו:

1. תבנית עוף עם תפוחי אדמה אפויים בתנור

2. גלילת חזה עוף וערמונים עטופה בבצק עלים

3. גלילת חצילים ממולאת בבשר טחון

4. רצועות חזה עוף מוקפצות עם פטריות וצלפים

5. אורז עם ירקות

6. אטריות מוקפצות עם ירקות

7. פתיתים

8. סלט ירקות

9. סלט מיונז (אחת האורחות הביאה)

10. סלט כרוב (אחת האורחות הביאה)

השולחן היה כל כך עמוס שלרגע היה נדמה שהאורחים שנמצאים הם בעצם רק  ה"צוות חלוץ" ובכל רגע תישמע דפיקה בדלת וכל שאר חברי הטיול לתאילנד עומדים להיכנס בדלת...כמה אוכל...כמה אוכל.... כמובן שמכאן התחיל חלק שלם בארוחה שבו אמא מסבירה איך היא בישלה כל דבר לצד התפעלות (מרשימה יש לומר) של הנשים האחרות,ואז,כל אחת בתורה דיברה על מה היא מבשלת בשישי ואיך היא מכינה כל דבר...אתם בטח מבינים בדיוק את כוונתי. לאחר שהסתיימה ארוחת הצהרים, שכמובן נשאר מלא אוכל, מלא!!! כי מי יכול לאכול כמויות כאלה, כל הצוות עבר,שוב, למרפסת ואז התחיל החלק השני:

א. קפה או תה צמחים לפי בקשות אישיות כי צריך לפנות מקום ולהעיר את הגוף אחרי ארוחת הצהריים

ב. קינוח תותים ותפוזים מקולפים וחתוכים

ג. פיצוחים

ד. ולאחר כחצי שעה 3 סוגי עוגות שונות...

אני יודעת שזה נשמע המון,וזה אכן המון,ואם לא הייתי יודעת שככה מקובל לארח ברוב המקומות הייתי בטוחה שאמא שלי התחרפנה. פעם עצרתם לרגע לחשוב על כמויות האוכל שאנו מכניסים לפינו באירועים חברתיים? אני מבינה שהאוכל הוא מרכיב חשוב בכל מפגש חברתי אבל לפעמים זה מרגיש כאילו האוכל הפך להיות המטרה. במקום שנשקיע זמן בלדבר, להכי, להסביר ולדבר על מה שלומנו, אני עסוקים בלבלוס, ללעוס, לבלוע ולדבר על האוכל עצמו... כי זה הרבה יותר קל כנראה לבלוע פנימה את כל מה שאנו מרגישים עם חתיכת עוגה טובה...
אז בפעם הבאה שאתם באיזשהו מפגש חברתי, תפתחו עיניים, תתבוננו במה שקורה, כמה אוכל יש על השולחן,כמה אנשים באמת מתקשרים, מעניין...

הנה כמה טיפים שיעזרו לכם לשרוד את המפגש החברתי,האירוע או ארוחת החג הבאה, כדי שלא תסיימו אותה עייפים, נפוחים ועם כאבי בטן:

1. כשאתם מגיעים לארוחה על "תתנפלו" על האוכל, תעשו סיבוב מסביב לשולחן ותראו מה יש לארוחה להציע, תחליטו ביניכם לבין עצמכם מה אתם רוצים לנסות ומה לא. בדרך כלל אנו מגיעים לארוחה ומתנפלים על הדבר הראשון שאנו רואים ואז מגלים שיש עוד דברים שאנו רוצים לטעום וככה דוחסים עוד ועוד.

2. אחרי שהחלטתם מה אתם רוצים לנסות קחו צלחת ושימו קצת מכל דבר, כך שתהיה לכם צלחת מלאה ויפה עם כל הדברים שמצאו חן בעיניכם.

3. שבו בנחת ואיכלו לאט (אל תדאגו האוכל לא יגמר,אני מבטיחה), תיהנו מהטעמים המיוחדים, הריחות והצבעים של האוכל.

4. אחרי שסיימתם את הצלחת,חכו שנייה,אל תלכו עדיין לסיבוב שני ,בדרך כלל לוקח כמה דקות עד שתחושת השובע מגיעה, תנשמו רגע, דברו עם מישהו לכמה דקות ואז תחשבו אם אתם רוצים לקחת עוד, אם החלטתם שכן קחו לצלחת קצת מהדברים שהיו לכם הכי טעימים.

5. תזכרו שתמיד,תמיד,תמיד יגיע הקינוח,אז על תתמלאו כי בנינו, אתם תאכלו מהקינוח, אז תשאירו לו קצת מקום ומספיקה ממנו חתיכה אחת,תאמינו לי שהכול אותו הטעם. (ולכל מי שמאמין שיש קיבה נוספת לקינוחים-אז צר לי בדקתי את זה והיא לא קיימת...)

6. והכי הכי הכי חשוב- אל, בשום פנים ואופן, אל תבואו רעבים לארוחה...אל תצומו כל היום כי "בערב זוללים", תאכלו לאורך היום כרגיל.לפני שאתם יוצאים מהבית לארוחה או לפני שהאורחים מגיעים תאכלו משהו קטן כדי להרגיע את הקיבה. הכי גרוע זה להגיע מורעבים כי אז אוכלים בלי הכרה ובדרך כלל אוכלים יותר ממה שאנו יכולים להכיל וזה מאוד מעמיס על מערכת העיכול בכלל והקיבה בפרט..וחבל לסיים את החג עם כאב בטן ועצבנות.

מקווה שתעברו את סוף השבוע הבא בשלום.
שלכן,
סלעית
 

 

פרק ראשון:

מחשבות על אוכל...
  
 אתמול, ישבתי ברכב וחיכיתי לחברה שהייתי אמורה לאסוף, היא ,כהרגלה מאחרת ואני,כהרגלי מגיעה לפני הזמן. בכל מקרה, אני יושבת לי ברכב איזה 10 דקות בחוסר מעש (דבר שנדיר ביותר אצלי) ופתאום מתחילה תחושה מעצבנת לעלות לי בגרון... "אני רעבה" אמרתי לעצמי, וכמו על אוטומט היד הרימה את עצמה לכיוון ידית דלת הרכב והגוף כולו התכונן לצאת בקפיצה מרנינה לכיוון הקיוסק הקרוב לקנות איזה "נשנוש", אך ברגע האחרון הצלחתי לעצור את עצמי בזעקת: "עצרי!מה פתאום רעבה? אכלת לפני חצי שעה ארוחת צהריים מלאה ומשביעה". אז מה זו התחושת רעב הלא מוסברת הזו שתקפה אותי פתאום? הרהרתי רגע ביני לביני ופתאום הבנתי - זה השעמום!!!!

אני יושבת כבר עשר דקות ומשתעממת ואז, מופיע וצץ לו חברי הטוב "הרעב הרגשי". רעב רגשי הוא לא רעב אמיתי, הוא לא רעב מתוך צורך קיומי. רעב רגשי הוא רעב שמתעורר כפיצוי על כל תחושה לא מוכרת ו/או לא נעימה. חשבתם כמה פעמים אנחנו אוכלים מתוך שעמום? כמה פעמים אנחנו "מנשנשים" משהוא רק כדי להעסיק את עצמנו? אולי אנחנו אפילו מחנכים את ילדינו ללכת למצוא תעסוקה במקרר, כמה פעמים שהם מתלוננים שמשעמם להם אנו דוחפים להם איזו שקית ביסלי או במבה רק שיעסיקו את עצמם?...מעניין....

אז איך מבדילים בין רעב רגשי לרעב אמיתי? פעם למדתי תאוריה שבדקתי על עצמי שהיא נכונה. תבדקו גם אתם: רעב רגשי מעורר תחושה בחלק העליון של החזה ולעיתים עולה כלפי מעלה, רעב אמיתי (שרובינו כבר שכחנו איך הוא מרגיש) מתעורר בבטן, "הבטן מקרקרת לי  " זוכרים?
תבדקו על עצמכם...
 
מהו גלוטן?
בשנים האחרונות הולכת ומתגברת השמועה שגלוטן הוא אינו בריא ושצריך להימנע ממנו. לצערי יש המון אי דיוקים בשמועות שנפוצות ואנשים עושים שינויי תזונתיים והחלטות תזונתיות על סמך שמועות לא מבוססות,והחלטות אלא אגב לא בהכרח יותר בריאות.
גלוטן זהו אחד מחלבוני החיטה, הוא מהווה כ‭90-‬ אחוז מכלל החלבון שבגרגירי החיטה, וכיוון שהוא אינו מתמוסס במים, הוא בעצם מחבר את מרכיבי הקמח יחד ומאפשר את הפיכתם לבצק.  הוא מכיל כמות גדולה יחסית של חומצות האמינו גלוטמין ופרולין וכן כמויות מזעריות של ליזין, ארג'נין,תריאונין וטריפטופן.  מלבד בחיטה ניתן למצוא את הגלוטן גם ב:שעורה, שיפון,כוסמין ובחלק וסוגי שיבולת השועל הקיימות.
יש הבדל מהותי בין אלרגיה לגלוטן ורגישות לחיטה. 

אלרגיה לגלוטן היא מחלת הצליאק (כרסת), לחולה במחלת הצליאק אסור בתכלית האיסור לאכול גלוטן על כל צורותיו, אכילת גלוטן אצל חולה צליאק יכולה להתבטא בתופעות לוואי קשות ולהגיע לעיתים עד מוות. לחולי צליאק התפתחו עם השנים המון תחליפים ללא גלוטן. תחליפים אלא אגב,לא בהכרח יותר בריאים כי הם מבוססים על חלבוני סויה,עמילני תפוחי אדמה,עמילני תירס, הם עשירים בחומרים משמרים ,חומרי טעם וריח וסוכרים בכדי לנסות להגיע למרקם ולטעם הדומה ללחם רגיל.

אצל רובינו מתפתחת עם השנים רגישות לחיטה ברמה כזו או אחרת. בגלל שחלק גדול מהתזונה שלנו מבוססת על חיטה בצורותיה השונות (לחם,פסטות,פתיתים,פיצות ועוד) מפתח הגוף עם השנים איזושהי רגישות לחיטה שיכולה להתבטא הנפיחות בבטן,גזים,כאבי ראש ולהגיע גם עד מיגרנות וכדומה.(לא כל מיגרנה או כאב ראש ינבעו בהכרח מאכילת חיטה). במקרה כזה אנו לא צריכים להימנע מכל מה שמכיל גלוטן, אנו רק צריכים להפחית/להפסיק את צריכת החיטה שלנו.

תחליפים טובים יכולים להיות: לחם כוסמין/שיפון/שיבולת שועל,פריכיות קינואה,פסטות מאורז ועוד המון מוצרים טובים שיש בשוק, רק צריך לפתוח את העיניים. כשאנו מוסיפים תחליפים אלו לתפריט אנו מעשירים את התזונה שלנו בעוד מינרלים וויטמינים ומקלים על העיכול.
 אז שיהיה בתאבון.

בבלוג שלי אחלוק איתכם  איך משלבים אורח חיים בריא עם החיים הטרופים, המהירים והסוערים שלנו כאן ואיך משלבים בין שאיפות לאיזון ,שקט והרמוניה לבין חיים בעיר סואנת' מלאה וצפופה...מקווה שתהנו איתי ביחד מהמסע הזה שאני יוצאת אליו. שבוע טוב.

סלעית