ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


חזון - המנוע להגשמה

מאת: איציק רצימור


בניגוד לחגים רבים שבהם נזכרים במאורעות העבר או עושים דין וחשבון לגבי מעללינו בעולם הזה, בראש השנה אנו בעיקר מסתכלים קדימה. בראש השנה, כל מה שמעניין אותנו זה העתיד והתקווה שהשנה הבאה תהיה לנו שנה טובה ומתוקה.

בואו נדבר על חשיבותו של החזון האישי שלנו. כיום ידוע בקרב אנשים פרטיים, בקרב ארגונים ואפילו בקרב מדינות, שמה שיכול להבטיח את עתידם הוא חזון הבנוי היטב. 


החזון הוא מציאות חיים אופטימלית עתידית, כפי שהיינו רוצים לחיות את חיינו. החזון הוא תמונה שמלווה את התודעה שלנו כל הזמן ומסמנת לנו את הכיוון. החזון האישי יוצר מוטיבציה פנימית שמסייעת לנו להתגבר על הנסיבות היומיומיות, על פחדים ועל דפוסים ישנים.


כשנשאל אדם שברח מכלא במדינה רחוקה וטוטאליטרית וחצה ברגל יבשת שלמה במזג אוויר שנע בין עשרות מעלות מתחת לאפס לחמישים מעלות מעל האפס איך הוא עשה את זה, הוא ענה שאין לו מושג, שגם הוא לא מבין. אך כשנשאל מדוע עשה את זה השיב מיד "כדי להיות חופשי". זה הספיק לו כדי לעשות את הבלתי אפשרי. כלומר, הוא ידע "מה ומדוע הוא רוצה" לא בהכרח ידע עדיין "איך" לעשות את זה.
 

החזון מבטא את התשוקות הגבוהות שלנו לחיים נכונים ולהגשמה. כשאנו חושבים עליו וכותבים אותו, חשוב שלא נדע כיצד להגיע אליו. כלומר, לא נניח "תקרת זכוכית" מגבילה מעל ראשנו. המטרה היא להרחיב את התודעה, לעוף עם הדמיון ולא לחשוש לומר, מה אני באמת רוצה, גם אם אין לי צל של מושג איך אני הולך לעשות את זה. שהרי אם אחשוב רק ברמה הפרקטית, אני בעצם מסתמך על מערכת האמונות והחשיבה הקיימת שלי, זו המתבססת על אירועי העבר בלבד.

איננו חייבים להגשים את החזון במלואו. החזון הוא כוכב צפון שלאורו אנו צועדים בשבילי החיים. במאה ה-19, ז'ול ורן כתב על צוללות וחלליות וזכה ללעג מהממסד המדעי. כמה עשרות שנים לאחר מכן, מטוסים עלו לאוויר, צוללות שטו באוקיאנוסים וחללית אכן הגיעה לירח. מדעני המאה ה-20 טענו שספריו של ז'ול ורן היוו חזון עבורם. הדמיון, ההעזה והיצירתיות שלו יצרו עבורם כלי ואת הכלי הזה הם מילאו בתוכן. ז'ול ורן סיפר להם על צוללת ותפקידם היה לחשוב כיצד להגיע אליה.

 

כך הוא החזון. הוא מקדים את המציאות הקיימת שלנו, מציב ענן עתידי של אפשרויות ויש לו שביל שמוביל מהעתיד אל ההווה שלנו. על השביל הזה ייבנו המטרות הפרקטיות שלנו, בשאיפה מתמדת להגיע אל התמונה הנפלאה שאנו חווים בתודעתנו. כמו נשים בהיריון שיוצאות לרחוב ורואות פתאום בכל מקום עוד הרבה נשים במצבן, למרות שהסטטיסטיקה האובייקטיבית לא השתנתה - התודעה שלהן עסוקה בכך וזה העולם שהן חוות, כך כשהתודעה שלנו עסוקה באותה תמונה עתידית, הזדמנויות והארות מגיעות ומקרבות אותנו לשם ("צירופי מקרים הם הדרך של אלוהים להישאר אנונימי.." - אמר אלברט איינשטיין).
 

החזון הוא "לב האימון" כפי שאני קורא לו, כי הוא החיבור בין עולם הרוח למציאות הגשמית שבה עולם המחשבות שלנו רוצה להתגשם- בבחינת "סוף מעשה במחשבה תחילה". בקורס להכשרת מאמנים הוליסטיים, מעידים הסטודנטים כי שלב כתיבת החזון מעלה את האנרגיה בכיתה בכמה דרגות. החזון הוא חלום עם רגליים על הקרקע, עם חיבור לאדמה (השביל אל ההווה). קיימים שני סוגים של אנשים לא מגשימים. הראשון הוא ה"רחפן". הוא שוכב על הערסל עם שיבולת בפה, כולו בעולם הדמיון ואומר: "יא, איזה יופי יהיה פעם", אבל אנו לא רואים עליו שום מחויבות, שום כוונה לקום ולעשות למען.. ואז החזון הופך לפנטזיה, למשאלה.
 

ה"לא מגשים" השני הוא "מכבה השריפות המקצועי". זה האדם הפרקטי. הוא לא מעיז לחלום, לדמיין ונשאר רק על הקרקע, מחובר ומשרת את דאגותיו היומיומיות (מזכיר לכם איזושהי מדינה שאולי מתחילה סופסוף להתעורר, אחרי שהחזון אבד לה ב-30 השנים האחרונות?). מהמקום האדמתי הנמוך שבו הוא נמצא (צרכים ולא ערכים), לא ניתן לראות שום אופק. כשתשאלו אותו למה הוא בוחר בדרך הזו, הוא יאמר שהוא ריאלי. ובכן, בפועל הוא לא ריאלי אלא פסימיסט שחושש להעיז. טיעונים כמו: "יש לי כרגע משכנתא על הראש" (המשכנתא היא ל-20 שנה- האם תוכל להתחייב שתתייצב בשנת 2031 במע"מ כדי להפוך לעוסק מורשה? מי יודע אם לא סיימת את הגלגול עד אז), "עוד כמה חודשים עומד להיוולד הילד, זה לא הזמן" (ידידי, ההוצאות על הילד רק יגדלו לאורך השנים ואלי גם יבוא אח קטן בדרך), "אני עוד לא מספיק יודע, צריך ללמוד עוד כמה קורסים ומגמות" (אם היינו מחכים לכך שנהיה מושלמים- לא היו מורים שמלמדים אותך, לא היו מטפלים, מהנדסים, רופאים. תהיה שלם ולא מושלם).
 

אצל הרחפן ומכבה השריפות, המוניטור משמיע  טווווווווו... אחד ארוך ומדאיג.
 

אחד המשפיעים הגדולים על הפסיכותרפיה במאה ה-20 הוא ויקטור פראנקל. פראנקל שרד את השואה, אך כמעט כל משפחתו הושמדה. סיבלו במחנות ההשמדה העצים את תפיסתו המוקדמת שהתפתחה כבר בגיל הנעורים, כי כל אחד זקוק ליעד מרכזי בחיים, מציאת משמעות לחייו, כדי להתגבר על טראומות ומצבים קשים. בכתביו ובספרו המפורסם ביותר "האדם מחפש משמעות" מספר פראנקל כי באושוויץ, האנשים שקרסו מסביבו היו אלה שהתעסקו רק בשרוך הנעל שצריך להשיג או האם יאכלו או לא יאכלו קליפת תפוח אדמה. האנשים שהיה להם למה לצפות בעתיד, קיבלו כוחות בלתי מוסברים.

וגם הוא, כדי לשמור על שפיותו האישית בתנאים הקשים, היה צועד לעתים מחוץ למרפאתו ונותן הרצאה לקהל דמיוני על "החוויות הפסיכותרפיות במחנות ריכוז". לדבריו הוא יצר מתח חיובי בין השאיפה והתשוקה העתידית שלו, להגשמה שלהן בפועל. הוא סיפר כי מה שהחזיק אותו בחיים במחנה הריכוז ועזר לו להתגבר אף על מחלת הטיפוס, היה הרצון העז לשחזר ולפרסם כתב יד של ספרו " הרופא והנפש: מבוא ללוגותרפיה" שאבד באושוויץ.‏ לטענתו בני האדם הם חופשיים בבסיסם, ועל אף שהנאצים יכלו לשלוט בגופו, הם לא יכלו לשלוט בנפשו, שאת החופש שלה לא יכלו לשלול ממנו.

כלומר, החזון מסייע לנו להיות מ"על הנסיבות" ולא להיטלטל על ידן (מיתון, מצב בריאותי, שוק רווי וכו'). הליכה על שביל החזון מההווה אל העתיד מבטיחה כי אנו נמצאים בשליטה טובה על חיינו ורצונותינו.


אז איך כותבים חזון?

כתיבת החזון מצריכה ידע שאינו מצוי במדויק בידי מרבית הקוראים כמו מהי מפת הערכים שלי (המנועים הפנימיים של הנשמה-מה אני מקבל מהחיים) ומהו הייעוד שלי (השירות הערכי שבאתי לתת לעולם- מה אני נותן לחיים). את זה ניתן להשיג בקורס להכשרת מאמנים הוליסטיים ובקורס חדש שייצא השנה לדרך בשם "הגשמה עסקית-להפוך עיסוק לעסק מצליח" ומטרתו לסייע לסטודנטים והבוגרים לפתח קריירה וקליניקה מצליחה, שם בנינו תכנית שמתבססת הרבה על החזון וגם כמובן, על הדרך הפרקטית להגשים אותו.
 

אולם בהתאם למגבלות הקיימות, אתן טיפים שיוכלו לסייע לכם לכתוב חזון מדליק:
 

1. ראשית ענו לעצמכם על השאלות הבאות כדי לאגור מידע:
 

א. היזכרו בתקופות ואירועים שהיו נפלאים עבורכם. משהו נכון היה שם, שאיפשר לכם להיות בתחושת מלאות, שלמות, הנאה? איזה איכויות היו שם (חופש, תקשורת, טבע וכו). 

ב. אם היו כותבים עליכם עוד 10 שנים מאמר אחד ויחיד בעיתון, מה הייתם רוצים שיספרו בו עליכם?

ג. איזה רעיונות עולים לכם - שמדליקים אתכם, שיגרמו לכם לחשוב ולפעול מחוץ לקופסה, לקחת סיכון?

ד. אם תמשיכו בשגרת חייכם, על מה תתחרטו בסוף ימיכם שלא חוויתם, למדתם, עשיתם, השגתם?

ה. עיצמו עיניים וראו איך אתם רוצים לראות את חייכם בעוד 5 שנים מהיום (בלי לחשוש ולהצטנע):

קריירה וכספים:

זוגיות ומשפחה:

בית ואיזור מגורים:

פנאי, תחביבים, רוחניות והתפתחות אישית:

מצב בריאותי:

קהילה וחברים:

2. כיתבו חזון לעוד 5 שנים מהיום. אורכו אמור להיות בין חצי עמוד (קמצני) ל-3  עמודים. 

    פרטו בו תקופה או יום מושלם ואולטימטיבי בחייכם כפי שהייתם רוצים לחוות מכל הבחינות.

3. כתיבת החזון אמורה לתת תחושת חגיגה. אני קורא לזה "מבחן הניצוץ". אם זה לא מדליק מספיק, עיצרו וחיזרו להתחלה.
 

4. אנו זוכרים שתוך כדי כתיבה, אנחנו לא חושבים "אמאל'ה איך אני הולך להגשים את זה", אלא מאפשרים ללב ולדמיון לקבוע את גודלו של ה"כלי".
 

5. בתום הכתיבה- 2 כללים:

 

א. תנו שם לחזון- זה יכול להיות שם ספרותי (פיטר פן) או דימוי כלשהו (זריחה, שביל הפריחה וכו'). המח מאד אוהב תמונות ודימויים וכשהכותרת תלווה את מחשבתכם, כל סיפור החזון ייפתח שם.

ב. שאלו את עצמכם- מה אני הולך לעשות מחר בבוקר למען החזון. לא מדובר עדיין בתכנית אופרטיבית מלאה להגשמה אלא, בלהראות ליקום שאתם באמת רוצים להתחיל לחוות ולהרגיש את החזון ולייצר מתח אנרגטי בין החשיבה לעשייה. אם ראית זוגיות נפלאה בעוד 5 שנים- צאי לדייט מחר, אם ראית בית במושב- צא לסיור מושבים בחג כדי להריח, לגעת, לראות.
 


"כל מה שאתה חושב שאתה מסוגל לו, ומה שלא- בכל מקרה אתה צודק"- הנרי פורד

 
"הכול צפוי והרשות נתונה"  כלומר, זכותכם להגשים או לא להגשים. עם מי אתם בוחרים להימנות?