ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


מיומנה של הילה יפה

יומן סין / מאת הילה יפה, מורה במכללה אשר זכתה במילגת לימודים
ונסעה עם משפחתה לשאנגחאי, סין

 

מיומנה של הילה יפהאנחנו בסין כבר מעל חצי שנה, הזמן עובר מהר וזה סימן טוב. הילדים התאקלמו בקלות, לעיתים נבוכים ולעיתים נהנים מתשומת הלב המוגזמת שהם מקבלים בכל מקום. לסינים יש אהבה יוצאת דופן לילדים, במיוחד לילדים מערביים שנראים להם כמו בובות, והם נותנים לילדים יד חופשית להרעיש ולבלגן ותמיד מוכנים לשתף איתם פעולה במשחק פרצופים או תופסת. יש להם דחף בלתי נשלט לגעת בילדים ולהצטלם איתם.
 

המנומסים מבקשים רשות ולרוב מקבלים סירוב מהילדים, אחרים מפתיעים את הילדים מאחור בחיבוק וחיוך למצלמה וזוכים לתמונה מלבבת של ילד שמנסה בכל כוחו להתחמק מהאחיזה שלהם. בזכות הילדים אנחנו מקבלים בכל מקום קבלת פנים של מלכים.
 

חבל שלעבודה וללימודים אנחנו לא יכולים להביא את הילדים, זה היה יכול להקל על ההתמודדויות שלנו בצורה משמעותית. הבעיה הדמוגרפית, והתחרות החברתית שהיא מייצרת מורגשת היטב. הכל פה סובב על פי קשרים חברתיים, אם אתה לא מקושר, אף אחד לא ימהר לבוא לקראתך. בנושא הזה יש יתרון ברור להיותך זר, אתה לא מתחרה איתם על משרה. הצורך בסדר חברתי ברור ומוגדר עם כבוד מופגן כלפי הבכיר לך, גם בעל חשיבות עליונה.
 

הנסיעה לסין התחילה בסימן של חוסר וודאות. ביום של הטיסה התברר שאת המלגה קיבלתי לטיאן ג'ין ולא לשאנגחאי. כשעשיתי בירורים ראשונים הובהר לי בצורה חד משמעית שאוניברסיטת שאנגחאי לא נוטה לקבל סטודנטים על המלגה הזו. כיוון שגיא מצא עבודה בשאנגחאי לקראת הנסיעה והילדים כבר היו רשומים לגנים, המעבר לטיאן ג'ין לא היה אופציה מבחינתנו ולא נותר אלא לנסות בכל זאת להעביר את המלגה. שורי עזר לי עם התקשרות דרך השגרירות הסינית בארץ, אבישי מהשגרירות הישראלית בבייג'ינג עזר לי עם מועצת המלגות, ואייזק, סטודנט שנה שניה באוניברסיטה עזר לי עם מציאת קשר בתוך אוניברסיטת שאנגחאי שיוכל אולי לקדם את העניינים.

התחלתי לגלגל את התהליך הביורוקראטי הנדרש, התייצבתי במשרד של הסטודנטים הזרים כל יום כדי שלא יוכלו להתעלם מהקיום שלי, ויום אחד כשהגעתי למשרד כבדרך אגב נתנו לי טופס למלא וכוס מתנה. כך הפכתי לסטודנטית רשמית באוניברסיטת שאנגחאי. זה היה המפגש הראשון שלנו עם תפיסת ה"בלתי אפשרי" במונחים סיניים.

המפגש השני הגיע מתוך הנסיון למצוא את המורה המתאים. הנוהל לא מאפשר לי לבחור מורה, ונאמר לי שזה בלתי אפשרי שישבצו אותי לאחד מהרופאים בקליניקות המומחים, בהם יושבים אותם רופאים מוערכים. יש הרבה מאד רופאים בינוניים בבתי החולים. זה מובן מאליו שכשצריך הרבה רופאים, לא כולם יכולים להיות מוצלחים. בהתחלה הייתי ממושמעת, הלכתי לאן שאמרו לי. אבל לא יכולתי לסבול את המחשבה שכל המשפחה עברה לסין כדי שאני אוכל לשמוע רופאה גוערת על מטופלת שאי אפשר לטפל בו זמנית בכאבי מחזור ובחולשה והיא צריכה להחליט מה יותר חשוב לה. גם לא חשבתי שאני אוכל להפיק תועלת רבה מהעקרון הטיפולי שכדאי לעשות כמה שיותר כוסות רוח כי זה מעלה את התשלום.

לא התקשיתי לזהות את הרופאה הטובה ביותר במחלקה הגינקולוגית אליה הגעתי.
בשביל להיות מטופל אצל רופא מוערך משלמים יותר כסף ומוכנים לחכות גם שעות ארוכות בתור. שמחתי לגלות שהרופאים עצמם לא שמעו על הנוהל שלא מאפשר לי לבחור מורה, ולא נראה שמישהו התפלא שרציתי לשבת רק בקליניקות של הרופאה המומחית.


אני יושבת בחדרון קטן עם הרופאה, עוד שלושה עד ששה סטודנטים סיניים, המטופלת שכרגע יושבת מול הרופאה, ועוד כמה מטופלות שנדחסות לתוך החדר כדי להרגיש שכך הן מקצרות את זמן ההמתנה. פרטיות אין גם בחדר הבדיקה, כאשר המטופלות שוכבות זו לצד זו ועוברות בדיקה גינקולוגית בחדר עמוס באנשים והתרחשויות.

הלימודים נעשים בעיקר בצפייה. לצפות במקרה אחרי מקרה, וככל שמצטברים המקרים נרקמת שיטת עבודה מסודרת שמורכבת מהשלבים השונים של אבחון, החלטה על האסטרטגיה הטיפולית המתאימה לשבוע-שבועיים הקרובים ובחירת הצמחים המתאימים. בשלושת השבועות הראשונים לא הבנתי שום דבר ממה שקורה סביבי ולא הצלחתי להבחין בתהליך הטיפולי. הרופאה שהבחינה מן הסתם במבט הסתום שלי בחרה באסטרטגיה של התעלמות בכל מה שקשור אלי.

תשאול, אבחון ורשימת פורמולה נמשכים לכל היותר 10 דקות ועוד יש זמן לבדיחות ורכילות. לאט לאט התחלתי להבין יותר, קודם את המונחים המקצועיים, ואח"כ את המחשבה מאחורי האבחון והבחירה בצמחים. יש הרבה אינפורמציה שלא נאמרת במפורש, ורק עם הזמן אני מצליחה לחבר את החלקים השונים כדי לקבל תמונה יותר מלאה. באבחון הרופאה מחפשת סימפטומים שהם המפתח לאבחנה המבדלת. "כל המוסיף גורע" הוא בהחלט עיקרון מנחה בבירור האינפורמציה.

לא נותנים למטופלים לנדב אינפורמוציה שלא מובילה לאבחנה מבדלת ברורה. חלמתי לשניה ופספסתי פיסת אינפורמציה שתשנה את כל האבחון והטיפול בעקבותיו. גם לא חוזרים למעני על ההיסטוריה הרפואית שכבר ידועה לרופאה ולמטופלת, ולא פעם האסטרטגיה הטיפולית התבהרה לי רק לאחר שגיליתי פרט מהעבר. השיקול בבחירת הצמחים מורכב לא רק מהאבחון; צמח יקר מדי, צמח מר מדי, צמחים שהרופאה בוחרת או לא בוחרת פשוט מתוך הרגל אישי.

הרופאה הבחינה בזה שאני מבינה יותר ויותר את הנעשה והתחילה לפנות אלי בהסברים מפורטים יותר, לפעמים כששורה עליה הרוח, אנחנו זוכים להצצה לתוך דרך החשיבה שלה שמורכבת מעקרונות טיפול מהספרות העתיקה, הנחיה ממי שהיתה המורה שלה, התובנות של הרפואה המערבית, והנסיון האישי שלה. דמות המטפל האידיאלי.

אבל...

בקרוב הרופאה שלי יוצאת לפנסיה. היא תמשיך לקבל מטופלות במסגרת קליניקת המומחים, אבל רק פעם אחת בשבוע. נאמר לי שבבית חולים שאני לומדת רק המחלקה הגניקוליגית ידועה כטובה ולא כדאי לי ללמוד במחלקות האחרות. שמעתי על מחלקה בבית חולים אחר בעיר שנקראת "רפואה סינית מסורתית", בה החזירו את דמות המטפל של פעם: רופא שמטפל גם בצמחים וגם בדיקור ואין לו תחום התמחות אחד ספציפי. שם אני אחפש את המורה הבא שלי.