התחדשות
מאת: רונן לוי, פסיכותרפיסט גופני ונטורופת
"הדבר הקבוע היחיד הוא השינוי" (פתגם סיני עתיק)
התחדשות הינה תנועתו המוחשית של השינוי.
כאשר אנו חשים בהתחדשות אנו יודעים שחל שינוי.
פריחת האביב מסבירה יותר מכל מהי התחדשות, מפני שהיא פיזית וסמלית כאחד.
לפי הרפואה הטבעית והסינית, בעונה זו הגוף מצוי במצב הכי בשל ונינוח לניקוי והתחדשות, אין הוא צריך להתמודד עם קור או חום קיצוניים, והמערכות הפנימיות מוכנות ופנויות לחדש את עצמן באופן קל יחסית. גם בעולם הנפש ישנו אביב, אשר מאפשר לתכנים רדומים לפרוח ולהביא להתחדשות. כשם שבעולם הפיזי ישנן עונות שנה מחזוריות, כך גם עולם הנפש נע במחזוריות ומשתנה ללא הרף. אך ישנם רגעים בהם נושא ההתחדשות מעסיק אותנו יותר מהרגיל. מה הם הרגעים הללו? מה מאפשר שינוי והתחדשות ומה ניתן לעשות על מנת לאפשרו בחיינו?
מצבים המזמינים התחדשות יכולים להיות רבים ומגוונים. דוגמה אופיינית לרצון להתחדש היא כשמרגיש בפנים שמשהו תקוע ולא מתקדם, כשיש תחושת מיצוי ורצון לזוז למקום חדש וכפי שנראה בהמשך גם במצבים בהם חשים אנו כעבדיה של המציאות ולא כבני חורין. בכל המצבים המאפיין העיקרי הוא תחושה של דריכה במקום ורצון לעורר ולהפריח חלקים רדומים של חיות. הרצון להתחדש ולהתרגש קיים באופן מוחשי בעיקר כשמשהו בפנים מרגיש שומם ומדשדש, אך ההתחדשות לא מוכרחה להיות דרמטית וסוערת. לרוב תהליך ההתחדשות של הגוף כמו של הנפש הינו טבעי ומתרחש באופן ספונטאני. יחד עם זאת, ישנם מצבים במהלך חיינו אשר עלולים למנוע ממנו להתרחש.
הפסיכולוגיה ההתפתחותית מגלה לנו את התנאים האופטימאליים להם אנו זקוקים בכדי לגדול ולהתחדש. על מנת שהתינוק יוכל להתפתח ולגדול באופן בריא הוא זקוק לסביבה תומכת ובטוחה, עליה יוכל לסמוך שתמלא את צרכיו בזמן ובאופן ראוי, אך מבלי לחנוק ומבלי למנוע את פיתוח הסקרנות וההתמודדות עם הקשיים. למעשה, תנאים אלה נחוצים לנו בכל גיל, והם אשר יכולים להביא אותנו לגילוי מחוזות חדשים של חוויה ומודעות. התחדשות והתפתחות אצל אדם בוגר מאופיינות בשינוי וחידוש תפיסת המציאות והעולם. לרוב תהליכים אלה יקרו באופן ספונטאני. אך ישנם מצבים אשר גורמים לנו לצמצם את מרחב השינוי הפנימי של חיינו, למשל מצבי חרדה וסטרס, אשר ככל שהם רבים וחזקים יותר כך המרחב הפנימי בתוכנו קטן ומצמצם את יכולת השינוי.
על מנת לאפשר לעצמנו להרחיב את מרחב השינוי הצמיחה וההתחדשות עלינו למצוא את המרחב המתאים לנו ביותר אשר יאפשר לנו להרפות, לחוש בטוחים דיינו, ושם לייצר שינוי. לא אחת אני שומע ממטופלים ותלמידים שכאשר הם מרשים לעצמם להרפות לתוך הכאב הפיזי או הרגשי, משהו בו משתנה והוא הופך פחות ופחות מאיים. לשם כך עלינו לשאול את עצמו מה המקום בו אנו מרגישים את היכולת לשחרר, להרפות ולהתחדש. יש אנשים שמוצאים את המרחב הזה בחוויות מדיטטיביות, בטיפול פסיכו-תרפואיטי או בטיפול גופני, בשהייה בטבע, בהבעה באמצעות כתיבה, ציור, נגינה וכדומה.
השינוי, אם-כן, תמידי ואינסופי. וכמו שאמר הפילוסוף היווני הרקליטוס "אין אנו יכולים להיכנס לאותו נהר פעמיים"- כשאני נכנס לנהר בפעם השנייה לא אני ולא הנהר איננו עוד מה שהיינו. התחדשות היא היכולת לאפשר לעצמנו להתפתח ולהשתנות עם המציאות, וזוהי אגב, ההגדרה הפסיכולוגית לבריאות. הלא זה לאפשר לעצמנו להתחדש ולגלות שוב את החיים על הטוב והרע שבהם. קצת כמו לחזור להיות ילדים סקרנים אשר רוצים לגלות את החיים ולהתחדש, רק שכמבוגרים אנו עושים זאת מתוך מודעות. זאת בתנאי וקיימת בתוכנו הכמיהה והמוכנות להרפות מהישן, המוכר והידוע ולחוות מרחבים חדשים.
דינאמי מול סטטי
בספרו "מסע בחלל הפנוי" מספר דב אלבוים על הקושי שלנו להתמסר לתהליכים הדינאמיים והמתחדשים בחיים ועל הניסיון הנואש להישאר במוכר ובידוע. דוגמה מרתקת לכך הוא לוקח מהפרשנות הקבלית למפגש המכונן המתואר במקרא (שמות ג'), שהתרחש בין משה ואלוהים בעת המפגש מול הסנה הבוער. כאשר משה שואל את אלוהים לשמו, וכיצד עליו להציג אותו בפני בני ישראל- כלומר מיהו האל אשר רוצה להוציאם ממצרים? אלוהים מתלבט באופן הגדרתו מול בני ישראל. תחילה משיב האל למשה כי הוא "אלוהי אברהם יצחק ויעקב", אך משה לא מסופק מהגדרה זו ושואל שוב, או-אז משיב האל כי שמו הוא: "אהיה אשר אהיה", לאחר התלבטות נוספת אומר הוא למשה כי שמו הוא "אהיה", ולבסוף חוזר אלוהים לשם המוכר והידוע והוא "אלוהי אברהם יצחק ויעקב".
הפרשנות הקבלית לסוגיית שמו של האל והתלבטויותיו באופן הגדרתו לבני ישראל קשורה באופן ישיר לדינאמיקה של התחדשות והשתנות. האופן המוכר והידוע בו אלוהים התגלה לבני ישראל הוא באמצעות האבות, ואילו בעת שהותם של בני ישראל במצרים אלוהים מעוניין לשנות את תפישתם של בני ישראל את עצמם, ולאפשר את לידתם מחדש ממצב של עבדות לחירות. לכן מנסה גם האלוהים להגדיר את עצמו מחדש. כאשר אומר אלוהים למשה "אהיה אשר אהיה", הוא אומר לו בעצם כי הוא עצמו לא יודע מה יהיה, וכל אשר יהיה שם הוא יהיה. הגדרה זו דורשת מצב מודעות ויכולת הכלה של שינוי מתמיד והתחדשות מתמדת. אך לאחר שאלוהים "חושב" על כך מספר פעמים (שלוש) הוא מבין כי מצב תודעתם של בני ישראל עדיין לא יכול לאפשר להם להבין את עומק כוונתו, וכי הם זקוקים להגדרה מוכרת וידועה בה יוכלו להיאחז, ועל כן הוא חוזר להגדרתו באמצעות האבות (אלוהי אברהם יצחק ויעקב).
גם אנחנו כמו בני ישראל במצרים, זקוקים למוכר ולידוע כדי להרגיש בטוחים, ומתקשים לקבל על עצמנו את העובדה שהחיים הם בשינוי מתמיד והעתיד עלול/עשוי להפתיענו. מצב התפתחותי אליו רומז לנו המקרא שכדאי לנו לשאוף, הוא מצב בו נצליח להשתחרר מהמוכר והידוע, בו נאחזים אנו כבקרנות המזבח (אם-כי גם קצת כמו עבדים), וממנו לנוע למצב מודעות בו נצליח להתמסר לשינוי, להרפיה ולהתחדשות ובכך להיוולד מחדש בכל רגע ורגע...
רונן לוי הוא פסיכותרפיסט גופני ונטורופת, מרכז המגמה לפסיכותרפיה הוליסטית, מרצה ומנחה קבוצות להכשרת סטודנטים "מכללת רידמן", קמפוס אילת.
