מאת איציק רצימור
"כילדים, בלי קשר לנסיבות החיים המסויימות שלכם, לימדו אתכם בעזרת תוכחות להיות טובים, מושלמים, קדושים... ועם זאת, ידעתם היטב שאינכם טובים ומושלמים כפי שנראה היה שהעולם מצפה מכם להיות. עובדה זו הייתם צריכים להסתיר. היא הפכה לאשמה סודית, ואתם התחלתם לבנות עצמי מזוייף. זה, חשבתם, יהיה ההגנה שלכם והאמצעי להשגת הדברים אותם רציתם באופן נואש כל כך: חיים, אושר, הגנה, ביטחון עצמי.... עליכם לתפוש את המשמעות, ההשפעות, הנזקים והקשרים בין אומללותכם ובין דימוי העצמי האידיאלי, ולגלות במלואה את הדרך הייחודית שבה הוא מתבטא במקרה הפרטי שלכם.... המסת העצמי האידיאלי, היא הדרך היחידה שתאפשר לכם למצוא את העצמי האמיתי שלכם, למצוא שלווה וכבוד עצמי, ולחיות חיים מלאים."
(ציטוט מ"הנתיב להתמרה עצמית" מאת אווה פיירקוס).
כבר בגיל הרך, אנו למדים כיצד לנצל את נקודות הכח שלנו על מנת "להרויח" את האהבה ולהשיג את סיפוק צרכינו. אנו לומדים להציג חלון ראווה מושלם ככל יכולתנו, כדי להעמיד עצמנו באור חיובי אל מול הסביבה, ובכך להביא לסיפוק צרכינו, דבר השם אותנו שלמים ורגועים עם עצמנו.
לפיכך, מתפתח בתוכנו מנגנון של חוסר זרימה ועודף שליטה שבו עולות ללא הפסק השאלות: כיצד אני נראה? כיצד אני נשמע? ופחות שאלות כמו כיצד אני רוצה באמת להיראות, מה באמת הייתי רוצה לומר כרגע...
אם בתחילה כל שנדרש מאיתנו, היה ביצוע מוצלח של מטלות קצרות טווח כמו למשל לשבת בדממה במשך 20 דקות בארוחת הערב, כי ההורים אוהבים שקט (למרות שאולי בתוכנו קיימת הצטברות גדולה של אנרגיה שהיינו שמחים לשחרר, או רצון לספר על אירוע כלשהו שחווינו במהלך היום), הרי שבהמשך עם השנים, חלון הראווה שאנו נדרשים להציג הופך להיות תובעני יותר ומתיש יותר (הצטיינות בלימודים ביסודי ובהמשך בתיכון, שירות צבאי מכובד רצוי קרבי, לימודים גבוהים ובחירת מקצוע הולם ובעל סטטוס, זוגיות ונישואין ב"זמן המתאים" רצוי לא מאוחר מדי, בחירת מקום עבודה שעיקר יתרונו הוא בהכנסה הגבוהה, וכו').
הדימוי האידיאלי גורם לנו לשים את צרכינו האמיתיים בעדיפות שנייה, ולהתרכז בעיקר במתן עדיפות לכישורים השונים היכולים לרכוש עבורנו את אהדת הסביבה ועמידה בציפיות חיצוניות. עם השנים ציפיות הסביבה הפכו לציפיותינו מעצמנו. הבעיה היא שדימוי העצמי האידיאלי שם אותנו במקומות הלא נכונים. השאיפה להיות אידיאלי יוצרת מסלולי חיים שלמים שהם זיוף, שהם אינם רלוונטיים לצרכינו האמיתיים להנאה ולהגשמה עצמית, והופכים בעצם לבתי הכלא של חיינו.
עם השנים האדם מתחיל להתעייף. האדרנלין המוגבר שתיעל לתוך אותם מקומות שקריים, תיאטרליים, מתחיל להיגמר. נוצרת שחיקה, מכיוון שאין הזנה אמיתית, אין מקום אמיתי של נתינה וקבלה במקומות הנכונים לנו.
בכל מקום שנחוש אשמה, חוסר קבלה ואכזבה מעצמנו, חוסר ביטחון, תסכול וכעס, עלינו לבדוק האם אנו מושפעים כרגע מאותו צורך שהפך זה מכבר לחלק מאיתנו, להיות אידיאלי ע"פ אותם סטנדרטים חיצוניים שהונחלו לנו.
ניתן לזהות בבירור כי הצורך להיות אידיאלי, קשור בצרכיו של הילד הפנימי ורלוונטי מאד לטיפול בתוך תחום זה. אולם נושא ה"דימוי האידיאלי" הוא נושא רחב במיוחד, כך שרצוי מאד לשים עליו דגש בנפרד. רבים מהמטופלים מגיעים כתוצאה מחוסר סיפוק, תסכול, שנאה עצמית, חרדות ואכזבות ששורשם בהתפכחות ובשחיקה מניסיונם להיות כל השנים "אידיאליים". העצמי האידיאלי פוגע בכל תחומי החיים שלנו, שוחק ואינו מאפשר אושר והגשמה עצמית.
