ביה"ס לרפואה טבעיתבית הספר לרפואה סיניתביה"ס לתרפיות מגעלימודי פסיכותרפיה הוליסטיתבית הספר לאימון הוליסטי (קואצ'ינג) ו-NLP בית הספר לקורסי המשך למטפליםחטיבת לימודי רפואה מערבית ומדעיםסגל ההוראה
טיפול בתפישת המטאיזם™קורסי הכשרה והסמכה מקצועית

בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


על הדבש באיורוודה- מאת גל רוטמן

 

דבש באיורוודה

מאת: גל רוטמן 

דבש הוא נוזל סמיך, דביק ומתוק, המופק מצוף פרחים על ידי הפועלות של דבורת הדבש (Apis mellifera) ומשמש כמקור מזון עבורן ועבור זחליהן. לדבש מגוון שימושים נרחב: כמזון בפני עצמו או כמרכיב במאכלים רבים, כחומר משמר, וכן כתכשיר או מרכיב של תכשירים ברפואה ובקוסמטיקה.

סקירה היסטורית קצרה: על הדבש באיורוודה- מאת גל רוטמן

  •  אפשר לומר בבטחה כי הדבש קדם לאדם, משום שנתגלו מאובנים של דבורת הדבש אשר מתוארכים לתקופה של לפני 150 מיליון שנה.
  •  האדם גילה את הדבש עוד בתקופה הפרהיסטורית ועל כך מעידים ציורי קיר במערות ממקומות שונים בעולם.
  • המילה דבש מופיעה בתנ"ך 54 פעמים, 21 פעמים מתוכן בביטוי המתאר את ארץ ישראל כ"ארץ זבת חלב ודבש".
  • על פי המיתולוגיה היוונית, זאוס (מלך האלים) ניזון מדבש מלכות בילדותו.
  • היפוקרטס ("אבי הרפואה") היה טבעוני וניזון מדבש. הוא קידם את הרעיון שהדבש מקל על תחלואים מסוימים. הפילוסוף אריסטו טען כי אכילת דבש היא המפתח לחיים בריאים וארוכים. ההיסטוריון פלוטארכוס כינה את הדבש "רוק הכוכבים" (Salivia Sidernum).
  •  הרומאים ירשו את המיתולוגיה ואת האהבה לדבש ומוצריו מהיוונים. כמו היוונים, גם הרומאים נהגו להעלות מנחות דבש לאליליהם ולהשתמש שימוש נרחב בדבש בבישול ובאפייה. גם אצל הרומאים היה הדבש קשור לאהבה, והם האמינו כי אישה שתאכיל את בעלה בדבש תרכוש את ליבו. הרומאים אימצו את אומנות הריפוי באמצעות מוצרי הדבורה. מימרה רומאית ממליצה למשוח בשמן את איבריו החיצוניים של האדם, ובדבש את איבריו הפנימיים. הסופר הרומאי בן המאה הראשונה פליניוס הזקן המליץ לשתות כוס דבש מדי יום כדרך לנקות את הגוף ולשמור על הבריאות. אחת המרקחות שמזכיר פליניוס בספריו כללה דבש ודבורים טחונות כתרופה כנגד אבנים בכליות. בתי ספר לרפואה מבוססת דבש הוקמו ברחבי האימפריה הרומית, ובכך הובטח שמקצוע רדייתה דבש פרח בשטחים הנרחבים שעליהם השתלטו הרומאים.
  •  מוחמד נביא האסלאם ראה בדבש מקור לתזונה ומוצר בריאותי כאחד. קיימת אמרה המיוחסת לנביא מוחמד: "הדבש הוא תרופה לכל מחלות הגוף והקוראן לרפואת הנפש; לכן קח את שניהם: את הקוראן ואת הדבש." בקוראן ישנן שתי סו?רו?ת (פרקים) העוסקות האחת בדבורה והשנייה בדבש.
  • כתבי הקודשה הודיים, הוודות, מזכירים את הדבורה והדבש. למשל, בריג ודה (1:90:6-8), שנכתב כנראה סביב שנת 1500 לפנה"ס, כתוב כך: תן לכל רוח נושבת לנטוף דבש, תן לנהרות ולפלגים ליצור דבש, תן לכל תרופותינו להפוך לדבש. תן לשחר ולערב שיהיו מלאי דבש. תן לחלקיקים הכהים שיומרו לדבש. המזין אותנו, שמיים אלה מעל שיתמלאו דבש. תן לעצינו להיות דבש. תן לשמש להיות דבש. תן לפרותינו לתת דבש.
  • בסנסקריט קרוי הדבש Madhu. גם בשפות הודו-אירופיות נקרא הדבש בשם דומה. ביוונית, למשל, קרוי הדבש Methu, ובשפה האנגלו-סקסונית Medu. שמה של הדבורה בסנסקריט נגזר מהדבש: Madhu-va (זבוב הדבש) או Madhu-pa (שותה הדבש). הירח קרוי בסנסקריט "נותן הדבש" (Madhu-kara), בשל האמונה כי מקורו של הדבש בירח.
  • האלים החשובים בדת ההינדואיזם נקשרו לדבורים ולדבש; כך למשל, האל וישנו מיוצג כדבורה כחולה יושבת בתוך פרח לוטוס, והאל שיווה מתואר כמשולש שעליו יושבת דבורה.

מבחינה כימית: הסוכר שמצוי בדבש טהור הוא בעיקר פרוקטוז, שנחשב בריא ומועיל יותר לגוף והוא הסוכר שנמצא בפירות. דבש בעל אחוז סוכרוז גבוה (מעל 5%) יכול להחשד כמזויף. כמו-כן מצויים בדבש נוגדי חימצון, טאנינים. פלאבנואידים ואנזימים מועילים וכן כמות לא גדולה של חומצות אמינו, ויטמינים ומינרלים. מכיוון שאחוז הסוכרים בדבש גבוה מאוד הוא נחשב כחומר משמר מכיוון שמרבית החיידקים וחבריהם אינם יכולים לשרוד בריכוז כה גבוה של סוכר. כד דבש שנמצא באחד מקברי הפרעונים במצרים נמצא טוב למאכל לאחר ששכב כמה אלפי שנים מתחת לאדמה!

לפי האיורוודה:

באיורוודה מתוארים 8 סוגי דבשים שלהם תכונות קצת שונות. אך באופן כללי הדבש הוא: בעל טעם מתוק וטעם משני מכווץ. כמו-כן הוא כבד, יבש (מייבש) וקר. בעל השפעה שלאחר העיכול (ויפאק) מתוקה.

השפעתו על הדושות: מחריף מעט ואטה דושה, מגרד (מוריד, מסיר) קאפה, ומאזן פיטה. לפי צ'אראקה הדבש הוא בעל תכונה מאחדת, מכייח, ומחוספס. ואגבהטה מוסיף: טוב לראייה, טוב לשבירה של מסה, מפיג צמא, רעלים, שיהוקים, מחלות דימומיות, סכרת, מחלות עור, תולעים, הקאות, קשיי נשימה, שיעול, שילשולים. מנקה ומרפא פצעים. בהבהפרקש מוסיף עוד: טוב לקול, נכנס לערוצים העדינים ביותר (סוקשמה), מטהר ומנקה את ערוצים, מעניק שביעות רצון, אינטלגנציה, אפרודיזיאק, עוזר לחוש טעם, טחורים, סכרת שנגרמה מקאפה, תשישות, השמנת יתר, תחושת בעירה, פצעים בריאות. כמו-כן הוא מהלל את איכויות שעוות הדבורים.

כשם ששמן הוא החומר הטוב להורדת ואטה, וגהי לפיטה כך מצוין בכתבים שהדבש הוא הטוב ביותר להורדה של קאפה, היות והדבש הוא לקחנה (מגרד שומן ואמה - בעיקר דבש ישן בן שנה+) ,קהרה (מחוספס, גם פה הכוונה בעיקר לדבש ישן שהתגבש), ורוקשה (יבש). תכונה נוספת של הדבש לפי האיורוודה היא היותו יוגהווהי ( (yogavahiכלומר מגביר את האיכויות של החומרים איתם הוא בא במגע וחודר לערוצים העדינים ביותר בגוף, ולכן הוא משמש רבות בתור אנופאן (נשא, מרכבה) לתרופות ופורמולות איורוודיות. לדוגמא- דבש + טריקטו- מעולה למערכת הנשימה, אסטמה, ליחה וכו'... יחד עם זאת מצוין בכתבים שדבש שחומם, או שנלקח ביחד עם מזון מאוד חם או ע"י אדם שסובל מחום גבוה הופך למסוכן, בגלל הקשר שלו לרעלים (בהבהפרקש מסביר- הדבורים עצמם רעילות (ארס) ועלולות לאסוף צוף מצמחים בעלי רעילות מסוימת, וכאשר הדבש חם הוא מגביר מאוד את ההשפעה הרעילה, והופך בעצמו לרעיל). כמו-כן אין לצרוך גהי ודבש בכמויות שוות כיוון שהדבר גורם לריאקציה רעילה בגוף (בגלל התכונות ההפוכות). באופן כללי אין לצרוך דבש בכמויות גדולות. 1-3 כפיות ביום יספיקו ויש להמנע מלצרוך דבש בימים חמים מאוד. מעניין לציין שעל אף שהדבש מאוד מתוק הוא נחשב באיורוודה למרזה בגלל אותה תכונה מגרדת ומייבשת. לפי אימרה מסוימת אפילו גאנש (האל-פיל השמנמן) יהפוך לרזה אם יתמיד לשתות מים עם דבש. כמו-כן, למרות מתיקותו הוא משמש לטיפול בסכרת באיורוודה וברפואות עממיות אחרות.

תרופות סבתא:

  •  כוס מים חמימים + 2 כפיות דבש + כפית מיץ לימון בבוקר על קיבה ריקה מוריד שומן ואמה (רעלים) ומטהר את הדם.
  •  דבש + מיץ ג'ינג'ר טרי לשיעול, הצטננות, גודש. 
  •  2 כפיות דבש + 1 כפית מחית שום טרי ללחץ דם גבוה ללקיחה באופן יומיומי.
  •  כוס מיץ גזר + 2 כפיות דבש ללקיחה באופן קבוע לשיפור הראייה ובעיקר לאנשים שיושבים שעות רבות מול מסך המחשב.
  • דבש + כורכום למריחה חיצונית לריפוי וחיטוי של פצעים.
  • כפית דבש כל יום תורמת לחיים ארוכים ובריאים.

ברפואות נוספות:

בכל הרפואות העממיות הדבש נחשב לאנטיספטי מעולה, טוב למרכת' הנשימה, למערכת החיסונית ולמעשה לרוב רובן של מערכות הגוף. הדבש ידוע כמזון התורם לחיים ארוכים ובריאים. כמו-כן ידוע כאפרודיזיאק (מעורר תשוקה מינית) מעולה ולכן בשימוש בבעיות כגון אימפוטנציה. בהרבה תרבויות הדבש נקשר לאהבה. דבש של צמח הזלוע (בעברית כלך חרמוני) נחשב ברפואה הערבית ל"ויאגרה טבעית".

אפיתרפיה (אפיס- דבורה) היא שיטת ריפוי באמצעות מוצרים מהכוורת. כל תוצרי הדבורים והכוורת הם תרופות בשימושם של בני האדם זה אלפי שנים למגוון עצום של תחלואים (המנהל אקדמי של המכללה- פרופ' אבשלום מזרחי כתב ספר בנושא). מוצרי הכוורת הם דבש, מזון מלכות, פרופוליס, אבקת פרחים (פולן), ארס דבורים ושעוות דבורים. קצרה היריעה מלפרט את שימושיו הרפואיים הרבים של כל אחד מהחומרים הללו אך אפשר ללמוד מכך לגבי תרומתו של החרק הקטן שנקרא דבורה לבריאות האדם בנוסף לצוף ולדבש הנפלאים שהיא מספקת להזנתנו.

 

מקורות:

1. www.wikipedia.com

2. צ'אראקה סמהיטה סוטרה סטהנה, פרק 28, 243-246

3. אשטנגה הרידיאם, סוטרה סטהנה, פרק 5, 51-53

4. בהבהפרקש, פורבהקנדהה, פרק 6, 22