בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


משולש ההגשמה - חלק א' / איציק רצימור

משולש ההגשמה - חלק א'

מאת: איציק רצימור, מנהל התוכנית לאימון הוליסטי

משולש ההגשמה - חלק א' / איציק רצימורבכתבה זו, נדון באמצעות 3 זויות המשולש המייצגות את העבודה הפנימית שעלינו לעשות ו-3 צלעותיו המייצגות את הפעולות החיצוניות שעלינו לבצע, בשישה שלבים חשובים והכרחיים להצלחה המקצועית שלנו. את חלקה הראשון נפרסם הפעם.

זויות המשולש:
זוית ראשונה
- מוכנות לקבל להלן תסריט נפוץ: סטודנט לרפואה הוליסטית מסיים את לימודיו. יש לו שכר דירה לשלם, קליניקה לפתוח ולהוציא כרטיסי ביקור. הוא בלחץ. הוא חייב מטופלים כאן ועכשיו למימון חובותיו וכהוכחה שעשה את הצעד הנכון בבחירת הקריירה שלו. המתח הרב פוגע בשינה שלו ובמצב הרוח, מוריד את האנרגיות שלו ובשיקוף למצבו, המטופלים אינם מגיעים. הוא מתחיל להקצות פחות ופחות זמן לרפואה הטבעית שהוא כה אוהב וחוזר לעבוד בעבודתו הקודמת או בדומה לה.

המוכנות לקבל היא השלב החשוב והקשה ביותר לביצוע. בכל סיטואציה בחיים, כשאנו רוצים לעלות מדרגה, להתפתח, לשנות, להביא דבר חדש לחיינו, כלל הכרחי הוא, להיות במוכנות לקבל את מצבנו בהווה עוד בטרם ננקוט בצעדים ממשיים. ההווה שלנו נוצר, באמצעות החשיבה הישנה שלנו שהובילה למהלכים ובחירות שביצענו. לכן, זהו בעצם שלב שהוא בראש ובראשונה של קבלה עצמית.

בנקודת הפתיחה הזו, חשוב שלא נהיה במצב של טלטלה רגשית, פאניקה, ריגוש יתר או תחושת "אני חייב לצאת מהמקום שאני נמצא בו" או חייב להחליט עכשיו. תחושת "החייב" יוצרת כיווץ ואינה מאפשרת קבלה של משהו חדש וטוב. הדבר משול לאדם שנתקע בבוץ עם רכבו. מתוך פאניקה וחוסר מוכנות לקבל את המצב, הוא לוחץ בעוצמה על דוושת הגז במטרה להוציא את האוטו. כל נהג מתחיל יודע שלחיצה חזקה על הגז, תגרום לאוטו להתחפר יותר ולמעשה להחמיר את המצב. לעומת זאת, נהג ששקע בבוץ אך נותר רגוע, ייצא מהרכב במטרה להבין איך הוליך את רכבו אל הצרה, יבדוק את עומק ההתחפרות ובדרך כלל, פמפום קל על דוושת הגז יוכל להוציאו משם.
איני טוען, כי עלינו להיות מאוהבים במצבים לא נוחים שדורשים שינוי, אולם בשלב ראשון עלינו לקבלם ולכבדם. אם לא נכבד את היצירה שלנו עד הלום, כיצד נוכל ליצור את הדבר הבא?
חשוב מאד כי תוקירו את עצמכם על כל מה שעשיתם. הצהירו, כי עשיתם את המיטב עד עתה באמצעות נקודות הכח והחולשה שלכם ומכאן אתם מוכנים לעלות מדרגה. צרו תחושת "אדמה" ויציבות פנימיים רגע לפני צאתכם לדרך. אף אדם לא הצליח לנתר מתוך מערבולת של מים.
בתחומי הרפואה הטבעית, עלינו ליצור יש מאין. בד"כ לא מדובר בהכנסה שעיקרה-מקום עבודה מסודר, אלא יצירה מתמדת של קליינטורה חדשה. חשוב שלא נהיה בלחץ מתמיד, כי חוקי מרפי יפעלו עלינו מהר מאד- מתוך תחושת לחץ וקריטיות, כמות המטופלים דווקא תלך ותרד. אני קורא לשלב זה- האקטיביות שבפאסיביות. לכאורה, לא נדרש מאיתנו לעשות כלום למעט לקבל את היצירה שלנו עד הלום, אולם כאן הקסם מתחיל. זהו שלב ראשוני- אבל חשיבותו היא יותר מחמישים אחוז מכלל ההצלחה שלנו.


זוית שנייה - הטלת ספק בשלב זה, אחרי שהכרזתם על רצונכם לעלות מדרגה, עליכם לבדוק האם אתם אכן, עומדים מאחורי ההכרזה. אינטגריטי (יושרה אישית) מורכב מ-3 רמות: מה שאני מרגיש באמת בבטן- הוא מה שאני מכריז עליו- הוא מה שאני עושה בפועל.
זכורה לי מטופלת בסוף שנות העשרים לחייה, שהגיעה אלי, כשהיא בלחץ ובתסכול עמוק מכך, שהיא לבד ולא התחתנה עדיין. בחודשים הראשונים עבדנו על השלב הראשון, של מוכנות לקבל את רווקותה.

ואז, מתוך מקום של הצהרה רגועה יותר על רצונה לעלות מדרגה ולחיות בזוגיות, בחנו את הנושא. שאלתי אותה, מדוע היא כל כך רוצה זוגיות, מהם היתרונות של הזוגיות עבורה. היא דיברה על דברים כמו, בטחון, שיתוף, חום, מיניות, הורות. כששאלתי אותה מהם חסרונותיה של הזוגיות, היא דיברה על דברים כמו צמצום המרחב האישי, ויתור חלקי על האינדיבידואליות שלה ועל חשיפה מתמדת- גופנית ופנימית. חשוב לומר, כי אלה היתרונות והחסרונות כפי שהיא מאמינה ורואה דרך המשקפיים האישיות שלה, אבל זה גם קובע את התייחסותה לנושא ואת בחירותיה עד הלום.
כששמתי על כפות המאזניים את יתרונות הזוגיות כפי שהיא רואה אותם אל מול החסרונות, היא חייכה במבוכה ואמרה: "האמת? לא בא לי על זוגיות!". אם כך, במשך כמה חודשים היא זועקת על רצונה בזוגיות ועל מר גורלה, אולם כשהטלנו ספק, ראינו כי לפחות חמישים ואחד אחוז בתוכה אינם רוצים זאת.
רק אז, יכולנו לעבוד על אותם פחדים ואמונות מעכבות ותוך זמן קצר, דווקא מתוך המוכנות להטיל ספק ולטפל בו, הגיעה הזוגיות המיוחלת שהפכה לנישואין באושר ועושר.

מתוך עבודתי עם סטודנטים רבים במכללת רידמן, מצאתי לא אחת סטודנטים שסיימו קורסים, הוציאו כרטיס ביקור, אך בתוכם היה חוסר שלמות עם המקצוע שבחרו או במקרה הנפוץ יותר-חוסר בטחון ביכולותיהם. נוצר מצב, שהגישו כרטיס ביקור ללקוחות פוטנציאליים, עם חיוך מזמין אך בתוכם געשה הבטן: "אמא'לה, רק אל תבואו!". בוודאי תבינו שאצל מטפלים אלה, ההצלחה לא ממש מחזיקה מעמד. זוכרים את כללי האינטגריטי?
אם כך, בבואכם לבחור מגמות או קורסים, הטילו ספק. ראשית חישבו האם אני בוחר בתחום זה, כי אני ממש משתוקק אליו או כי אין לי רעיון אחר? עם סיום הלימודים בידקו: "האם אני רוצה לצאת מיד לדרך או קודם להתחזק ולשחרר אמונות מגבילות? האם העובדה שלמדתי במגמה מסויימת זה אומר חתונה קתולית איתה או שבא לי ללמוד תחומים נוספים ומסעירים? האם זה ש"חונכתי" להיות מטפל בקליניקה זה דבר מחייב או שבא לי יותר לעשות סדנאות?" וכו'

שימו על כפות המאזניים את היתרונות והחסרונות כפי שאתם רואים אותם מבעד לעדשה האישית שלכם. האם יש "חסרונות" כמו, מקצוע הדורש מכם הרבה אחריות, הוצאה כספית של לקיחת קליניקה ופרסום, עבודה בשעות לא שגרתיות וכו'? או אז, תוכלו לקבל את הבחירה הנכונה ולנקות גורמים מעכבים הפוגעים בכח הרצון שלכם.

רק לאחר ששמעתם קול נקי בתוככם שאומר: "כן למרות החסרונות (אם יש) אני עומד מאחורי הרעיון שלי ומוכן לעלות מדרגה, אני מצהיר שאני מרגיש את זה בבטן, מוכן להכריז על זה ומתחייב לבצע!!", צאו לדרך, ההצלחה כבר בפנים!

היקום פחות מתרשם מהכרזות ופעולות שאין מאחוריהן דבר. הוא מקשיב לבטן שלכם. הטלתם ספק וראיתם כי טוב, אתם עומדים להשאיר שביל חרוך בדרך אל ההצלחה.

אמון
היקום יבקש מאיתנו תמיד לשלוח לחמנו על פני המים, וגלי הים יביאו לנו תמורה בחזרה. כל דרך אל הצלחה חדשה שלא היתה קודם, דורשת הליכה בשביל האמון. סטודנט לרפואה סינית, סטודנט למחשבים, אדם שבונה את ביתו החדש או אפילו אדם שמתדלק את רכבו, כולם נדרשים לשלם מראש כדי להגיע למקום חדש שהם מייחלים לו.
אנו נדרשים תמיד לשחרר מתוכנו אנרגיה (זמן, למידה, כסף וכו') בטרם נגיע אל היעד הנכסף. שחרור האנרגיה הזה, מעיד על מחוייבותינו לרעיון החדש ובעיקר יוצר חלל בתוכנו המאפשר לנו לקבל בתמורה. אם לא נרוקן קודם כל, לא נוכל להכיל הצלחה חדשה.
השלב הזה נראה מפחיד לחלקנו. מי מבטיח לנו שנקבל את התמורה? מרבית המצליחנים יספרו לכם כי נאלצו להשקיע קודם כל ולהיות בסביבה של אי ודאות זמנית. קודם נשקה ונדשן את הערוגה, הפרחים ייצאו בהמשך. אנשים שאינם מוכנים לעשות זאת, אלא דורשים הוכחה מראש, אינם יכולים להתקדם הלאה. אם אני מוכן לנוע רק מנקודה איי לבי כי הן ידועות ומובטחות לי מראש, לעולם לא אעשה פריצות דרך אמיתיות.

עם ישראל זכה בתורה ובאהבת אלוהים, כי היה היחיד שהסכים לגישה של "נעשה ונשמע".קודם נבצע את מה שאנו מאמינים ומשתוקקים לו ואז נבדוק מה קיבלנו בתמורה.

שלב זה, למרות שלכאורה דורש מכם לצאת לדרך כשדבר אינו מובטח לכם, הוא הרפתקה מהנה ומרתקת שבו אתם פוגשים את כח היצירה שלכם. אוכל להרגיע אתכם ולומר, שאם פעלתם נכון בשני השלבים הראשונים של המוכנות לקבל והטלת הספק ואתם מחוברים במאת האחוזים ובבהירות מלאה לרעיון, יש לכם בשלב ה"אמון" רשת בטחון אמיתית.

בחלק ב' של המאמר על משולש ההגשמה , נדבר על 3 כללים של ביצוע מעשי נכון לאורך הדרך.


הטיפ החודשי: כשאתם עומדים בפני אפשרויות חדשות ובחירה של דרך, בידקו אם יש שם שלושה דברים המעידים על מהלך נכון ואפשרות לפריצת דרך: האם יש תשוקה, ריגוש ופחד. התשוקה מעידה כי הנושא מחובר לנשמתכם, הריגוש הוא אנרגיה המניעה לפעולה והפחד מעיד על כך, שיש כאן אפשרות לצמיחה אמיתית ויציאה למודל חדש שאולי לא חוויתם קודם. האישיות שלנו אינה אוהבת שינויים וכאן הפחד עולה. בהיפוך אותיות- פחד=דחף. היפכו את אנרגיית הפחד העוצמתית לדחף. שחררו אותה אל תוך עשייתכם ואל תאפשרו לה להתכווץ בתוככם.

בהצלחה