בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


סיכום קליניקה לימודית בשיאצו, שנערכה בהוסטל יפה נוף, חיפה


סיכום קליניקה לימודית בשיאצו מכללת רידמן חיפה – הוסטל יפה נוף
אוקטובר 2008
מאת – שי מזרחי – מרצה במגמת השיאצו
סיכום קליניקה לימודית בשיאצו, שנערכה בהוסטל יפה נוף, חיפה

שנת הלימודים השנייה במגמת הזן שיאצו מסתיימת בקליניקה מעשית בה מטפלים התלמידים במסגרת המכללה ובפיקוח של צוות ההוראה.

גישתי, כמרכז הקליניקה ולימודי השיאצו בשלוחת חיפה, היא שעל התלמידים במסגרת זו לפגוש מטופלים עם הפרעות שונות מעולמות שונים ולהבין באמצעות התנסות זו, כי את ההיגיון העומד מאחורי השיטה, ניתן להפעיל במצבים שונים ומול מטרות שונות.
בתחילת שנת הלימודים הקודמת פנתה אליי אתי הופמן, מנהלת השלוחה והתייעצה עימי לגבי האפשרות שהפעם הקליניקה תתמקד בחתך אחיד יותר של מטופלים ותפתח את דלתותיה בפני קהל נזקק במיוחד.

וכך היה, לקראת יוני יזמה אתי תקשורת עם "הוסטל יפה נוף" ובפגישה בה ישבנו יחד עם מנהל ההוסטל ועם אם הבית נסינו להבין כיצד ניתן להגשים את מטרת המכללה - קליניקה אפקטיבית ומעצימה לתלמידים, ובמקביל להגשים את מטרת ההוסטל – חשיפה של דיירי ההוסטל לכלי טיפולי חדש ומעניין.

פגישה זו הובילה לאחת ההתנסויות המדהימות ביותר שחוויתי הן ברמה המקצועית והן ברמה האישית.

הוסטל יפה נוף הינו מקום האוסף אליו אנשים הסובלים ממגוון רחב של הפרעות. החתך המאפיין את דרי ההוסטל הוא הפרעות פסיכו פיזיות, כלומר אנשים הלוקים בנפשם ובגופם במקביל.
בקרב דיירים מסוימים החולי הפיזי הוא שהוביל להתמוטטות הנפשית ובקרב דיירים אחרים הקושי הנפשי הוא זה שהוביל לחולי הפיזי. ההוסטל מקבץ בתוכו אנשים בדרגות חומרה שונות של חולי.
חלק מהדיירים גרים בדירות לווין הסמוכות להוסטל ומנהלים אורח חיים הכולל עבודה יומיומית לעומת חלק אחר של הדיירים הנמצאים במצבים קיצונים יותר ודורשים תשומת לב רבה מצוות המדריכים והמטפלים.

ניר אלבז מנהל ההוסטל, סיפר לנו בפגישתנו הראשונה שמטרת ההוסטל היא שיקומית וכי הוא מוצא שאצל בחלק ניכר מהדיירים מטרה זו מגיעה אכן לידי מימוש. חששנו המשותף לפני תחילת הקליניקה היה לגבי היענות הדיירים לפרויקט ולגבי יכולת ההתמדה שלהם.
במקביל לקליניקה זו שהייתה מיועדת לדיירי ההוסטל אפשרנו גם לצוות המדריכים לחוות טיפולי שיאצו מתלמידי שנה א' מתוך כוונה שיכירו ובעיקר יחושו על עצמם את מהות הטיפול אותו עומדים לחוות דיירי ההוסטל.

לאחר פגישה עם האחות המטפלת של ההוסטל בה קיבלתי פרטים לגבי הדיירים שנמצאו מתאימים לפרויקט שיתפתי את תלמידי השנה השנייה בכוונותיי. צר לי שאיני יכול להעביר בכתב את מבטיהם המזועזעים : "אנחנו לא מוכנים עוד", "זו משימה שגדולה עלינו בכמה מידות", "לא רוצים" ועוד ועוד תגובות שכאלו.
תגובות מעין אלו היו על פניו מוצדקות מכיוון שגם מטפלים מנוסים היו מחסירים פעימה למשמע המקרים עימם התלמידים עמדו להתמודד.
והנה דוגמאות אחדות:
רוני – בחור צעיר שעבר אנוקסייה של המוח (חוסר אספקת חמצן למוח) בעקבות שימוש בסמים ותרופות פסיכיאטריות במקביל. מאז אירוע זה רוני מתקשה לדבר הוא אינו ברור ובנוסף מתקשה מאוד בהליכה.
יוסי - אדם כבן 60 שבעברו היה איש עסקים מצליח, בעקבות גילוי של סרטן במוח נכנס למצב של דיכאון קליני וחוסר יכולת לתפקד במציאות.
רחל – ציירת הסובלת ממניה דיפרסייה ומדיכאון קשה שניסתה להתאבד על ידי קפיצה אל מתחת לגלגלי רכב נוסע. כתוצאה מכך מתקשה כיום בהליכה סובלת מכאבים קשים וממצב נפשי ירוד .
אלו חלק מהמקרים מולם התמודדו התלמידים והתמודדו בגבורה ובמקצועיות .

שיאצו היא שיטת טיפול העוסקת במגע.
ישנו משפט ביפנית שפירושו אומר – "לב השיאצו הוא ליבה של אמא".
משפט זה מסכם אולי יותר מכל דבר אחר את הסיבה שלמרות המידע המוצג כאן על דיירי ההוסטל ולמרות החשש שמא אנשים אלו לא יצליחו להתמיד ולהמשיך להגיע לכל המפגשים הקליניקה הוכתרה כהצלחה.

הגישה הטיפולית בה נקטנו הייתה גישה מקבלת ומאפשרת מן הצד האחד אך שומרת על גבולות ברורים מן הצד השני .
אצל אחד מהמטופלים הסובל מהפרעה דו קוטבית זיהינו שני מצבים במהלך הפגישה הטיפולית – שינה וחוסר מעורבות מוחלט בנעשה או פטפטת וחוסר