שלב ההזדקנות הוא תהליך בלתי נמנע בחיים, ומעבר להיותו מזוהה עם התרגשותן של מחלות שלא ידענו בשנותינו הצעירות, שצריך לטפל בהן כמחלות, לבטח אין לראות בתהליך ההזדקנות תהליך פתולוגי או מחלה שצריך לנסות למנוע או אפילו לדחות. יש חן בהזדקנות, יש בה חכמת חיים ורוגע, יש להשלים עם ההזדקנות, ולמצות מתוכה את יתרונותיה.

העיסוק של החוקרים והמדענים בכמות השנים שיש לכל אדם לחיות, מפנה את מקומו כעת לעיסוק באיכות של אותם החיים. אין מדובר רק על איך להגיע לגיל מבוגר אלא גם על איך להישאר צעירים בכל המובנים, ללא בעיות רפואיות המאפיינות גיל זה. סוגיה זו מעסיקה רבים ואף הביאה להתפתחותו של ענף רפואה חדש העוסק בעיכוב תהליכי ההזדקנות- אנטי אייג'ינג.

בעבודה זו מובאות תיאוריות שונות המעלות השערות לגורמים לתהליכי הזדקנות, ובהמשך, מוצגים כל אותם השינויים הרבים שחלו בעולם המערבי המתפתח והשפעתם הרבה להאצה של תהליכי ההזדקנות. וכיוון שאי-אפשר ללא התייחסות חיובית, מוצגת סקירה של דרכים שונות המאפשרות להאט או אף לעכב תהליכים אלה ולאפשר לאנשים הזדקנות יפה, תוך שמירה על איכות חיים טובה, העומדת ביחס מתאים לתוחלת החיים העולה.

הזדקנות

הזדקנות מוגדרת כפגיעה מתמשכת ביציבותן של מערכות הגוף השונות. הדרך הטובה ביותר לתאר את תהליך ההזדקנות היא כתהליך המפחית את מספר תאי הגוף הבריאים. תיאוריות רבות עוסקות בתיאור תהליך זה וסיבותיו וכיום יש לנו ידע רחב יותר לגבי הסיבות והתהליכים המובילים להזדקנות.

תיאוריות רבות הועלו במרוצת השנים להסבר תהליך הזדקנות תאים, כך למשל, תיאוריית "הברירה הטבעית" האבולוציונית. בהמשך נשמעה תיאוריית "הרדיקלים החופשיים", הגורמים נזק חמצוני לחומצות גרעין וחלבונים, והוזכר "האנזים המושיע"- S.O.D, הדואג להסבת רדיקלים אלה לחמצן ומים. נזכרים גם מנגנונים נוספים המוצעים להזדקנות ומוות של תאים, כגון אפופטוזיס (Apoptosis), תהליכים אוטו-אימוניים או דלקתיים והשערות על תהליכים אנדוקריניים שונים הנובעים משינויים ברמות הורמונים עקב גיל.

אביא כאן סקירה קצרה של מספר מן התיאוריות המובילות.

התיאוריה הגנטית של ההזדקנות:

סופיות החיים שלנו רשומה בגנים שלנו. ובעצם, מה שרשום זה אורך החיים של החלבונים. הסליל החלבוני קשור בחוט חלבוני המחזיק אותו ונקרא טלומר. מתישהו, הטלומר נגמר ואז הסליל של החלבונים מתפרק. עקב הפעילות הבלתי פוסקת של חלוקת התאים הטלומר נשחק ונחלש, ולמעשה, אורך הטלומר וחוזקו משפיע על אורך החיים.

כל היצורים, כולל בני האדם, הולכים ומשתנים בהדרגה במהלך החיים- גדלים, מתבגרים, מזקינים. השינויים המתחוללים בגוף גם ביום-יום וגם בתקופות שונות בחיים נקראים שינויים פיזיולוגיים. קיימות 2 קבוצות של שינויים כאלו:

שינויים תגובתיים – מתחוללים בגוף ללא הפסק ומטרתם לשמור על איזון פנימי (הומאוסטזיס) בתוך הגוף בתנאים של סביבה משתנה- שינויים בלחץ הדם, הזעה, כאבים וכו'.

שינויים תקופתיים – שלבי מעבר בחיים – הופעת ווסת, ירידה בחדות החושים וכו'.

תיאוריית הטלומר והזדקנות התאים הועלתה לראשונה בשנת 1973, על ידי אולובאניקוב (Olovanikov), אך רק ב-1985 זכתה להכרה. המדובר בעצם בגילוי שהטלומר יוצר מעין "כיפת חיפוי" בקצות הזרועות של הכרומוזומים בתאים שבגוף האדם. הטלומר הוא מבנה המורכב מ-DNA וחלבון והוא חיוני להכפלה שלמה של קצוות הכרומוזום, מפני שבכל פעם שהכרומוזום משוכפל, האנזים DNA-פולימראז מפסיק כמה מאות בסיסים לפני הסוף, ולולא נוכחות הטלומר, ההתקצרות הייתה מובילה לאיבוד של ידע גנטי חיוני. לטלומר מספר תפקידים חשובים, שהם:

מניעת איחוי הכרומוזום עם קצוות של כרומוזומים אחרים.
סיום שכפול (רפליקציה) של כרומוזום.
צימוד כרומוזומים הומולוגיים במיטוזה.

הטלומרים מוארכים בין היתר על ידי האנזים טלומראז (Telomerase), שהוא רוורס טרנסקריפטאז (Reverse transcriptase), המעורב בסינתזה של טלומרים ברוב האורגניזמים. טלומראזים נחשבים לסוג מעניין מאוד של DNA-פולימראז, מפני שהם נושאים מקטע RNA בתוכם, מקטע המהווה תבנית לסינתזת הטלומר. לאחרונה נמצאו עדויות שקיים מנגנון נוסף (ALT), שטיבו אינו ידוע, המאפשר הארכת הטלומרים, לפחות במקרים נדירים.

כשהטלומרים מתקצרים יותר מדי הם מפסיקים לספק הגנה לכרומוזום. התא יזהה זאת כנזק ל-DNA, ויכנס לעצירה במחזור התא, ובמקרה שבו יש סכנה לנזק ב-DNA, התא יבצע אפופטוזיס (מוות תאי מבוקר). התומכים באנטי אייג'ינג מקדמים את הרעיון שהארכת הטלומראז באמצעות ריפוי גנטי עשוי להציל תאים מהזדקנות ולהאריך את תוחלת החיים האנושית. מתנגדיהם טוענים שהתקצרות הטלומרים התפתחה, כפי הנראה, כמנגנון שתפקידו למנוע סרטן. לטענתם, התא צובר מוטציות במהלך חייו, העלולות לגרום לסרטן אם הן פוגעות בגנים סרטניים. לפיכך, הגוף מעדיף להיפטר מתאים מבוגרים בטרם יהפכו לסרטניים. לפי התיאוריה הזו, תאים מזדקנים "מוקרבים" על-מנת להגן על כלל הגוף.

תיאוריית הנזק

הזדקנות היא תוצאה של נזק מצטבר לתאים ולחומרים הגנטיים. האחריות להזדקנות ומחלות מוטלת על הנזק שנוצר מחשיפה לגורמים שונים:

א. רדיקלים חופשיים-

מבחינה כימית, רדיקלים חופשיים הם מולקולות לא יציבות וריאקטיביות בעלות אלקטרון חופשי, המחפשות להיצמד לכל מה שרק יתקלו בו, ועלולות לתקוף את ממברנות התא, שומנים בגוף, חלבונים ו-DNA, אלא אם כן ייעצרו על-ידי חומר נוגד-חמצון שמפרק אותן מנשקן.

למעשה, רדיקלים חופשיים נוצרים בגוף באופן טבעי. תהליך הנשימה, למשל, יוצר רדיקלים חופשיים. הרדיקלים החופשיים ממלאים בגוף תפקידים חיוניים כמו קטילת חיידקים ויצירת חיבורים מחזיקים בין סיבי הקולגן בעור.

אם רדיקלים חופשיים נוצרים באופן טבעי בגוף סביר להניח שהטבע דאג גם להגנה מפניהם, ואכן הגוף מייצר מערכת אנזימים שמטרתם להחזיק את יצירת רדיקלים חופשיים ואת פירוקם בשיווי משקל. אם יש עודף רדיקלים חופשיים ואין בגוף די אנזימים מפרקים, כמו בגילאים מבוגרים, נזקם של הרדיקלים החופשיים הולך וגובר והם מהווים את הסיבה העיקרית לתהליכי ההזדקנות המתרחשים בגוף. האנזימים המגנים הם אלה המצליחים לתקן DNA שניזוק.

בנוסף לחומרים שמספק הגוף כהגנה מפני רדיקלים חופשיים, ישנם גם מרכיבים בתזונה שנחשבים לנוגדי חמצון, המסוגלים לנטרל רדיקלים חופשיים. העיקריים שביניהם- ויטמין E, ויטמין C, ויטמין A, בטא-קרוטן והמינרלים סלניום ואבץ.

אבל זה לא נגמר כאן, מפני שמלבד המתקפה הפנימית של רדיקלים חופשיים, המאה האחרונה הולידה מתקפה חיצונית של רדיקלים חופשיים ממזון מעובד, עישון, עשן מכוניות, שמנים מקולקלים, זיהום אוויר, בשר על האש, קרינה, רעלים בחקלאות, חומרי ניקוי ועוד. אותם רדיקלים חופשיים מטלטלים את הגוף כשהם תוקפים תאים, מעפשים את שומני הגוף, גורמים להחלדת חלבונים, תוקפים את קרומי התאים ופוגעים במסר הגנטי של התאים. אותם רדיקלים חופשיים הם הגורמים להזדקנות. הם מזקינים אותנו בטרם עת וממיתים אותנו מוקדם מידי. כדי להתגונן מפני פגיעה חמורה בתאי הגוף צריך לצמצם את הנזק וכן להשקיע יותר במערכות הגנה.

ב. גליקוזילציה

זהו תהליך שבו משתנה מבנה החלבון בהשפעתה של מולקולת סוכר. סוכר הדם נוטה
להתרכב עם חלבוני הגוף ולעוות את המבנה הבסיסי שלהם. שיעור הנזק שגורם הסוכר לחלבון מצוי ביחס ישר לריכוז הסוכר בדם. ככל שעולה הגיל נוטה רמת סוכר הדם לעלות. ככל שמתארך משך זמן עליית סוכר הדם מתרבים תוצר לוואי של חלבונים פגומים והזדקנות הגוף מואצת.

כדי להתגונן צריך :

להוציא מהתפריט את כל הפחמימות הפשוטות.

להוריד צריכת קלוריות ל- 1600 קלוריות מקסימום.

ליטול תוסף מזון בשם כרום פיקולינט שידוע ביכולתו לעכב גליקוזילציה.

ג. טוקסינים

טוקסינים, רעלים, הם כל אותם החומרים אשר חודרים לרקמות, הן ממקור חיצוני והן ממקור פנימי, ומפריעים לתפקוד הנורמלי של האורגניזם. כדי לתפקד בצורה אופטימלית דרוש לכל תא מזון, ניקוז ועצבוב. כאשר מתחוללת הפרעה באחד מהגורמים האלה, חלה ירידה בבריאות ובכוח החיים. גופנו אינו דבר סטטי, דברים בתוכנו משתנים כל הזמן. בגוף קיימת פעולה כימית ופיזיקלית שאינה מפסיקה לרגע. חומרים נקלטים, נבנים, מתפרקים ונהרסים כל הזמן, תהליכים אלה נקראים מטבוליזם. עקב תהליכים ושינויים אלו נוצרת פסולת שמסולקת לדם ומשם מובלת אל האיברים שאחראים לסילוקה החוצה. במצבים מסוימים הפסולת אינה מוצאת דרכה החוצה חודרת לתאים ונשארת שם.

בנוסף לטוקסינים ממקור פנימי אנחנו חשופים גם לטוקסינים ממקורות חיצוניים כמו מתכות כבדות (עופרת, קדמיום, כספית), חומרים משמרים, צבעי מאכל, הורמונים, קוטלי עשבים, חומרי הדברה, כלור, זיהום אוויר, חומרים קוסמטיים, חומרים לשיער ועוד.

הטוקסינים גורמים לשיתוק של אנזימים. אנזימים הם חלבונים שנוצרים ע"י DNA, הם קובעים את תנאי החיים ואיך ניראה. לאנזימים יש חור כימי קטן שמאפשר למולקולה קטנה להפעיל אותם. אותה מולקולה קטנה היא בעצם מינרל תזונתי.

קיימות שתי קבוצות של מינרלים- מינרלים מזינים ומינרלים רעילים.

מינרלים מזינים- מינרלים שנמצאו הכרחיים לגוף האדם לשם תפקוד נאות. חלק מהמינרלים צריכים להימצא ברמת עקבות בלבד כמו ליתיום, קובאלט, מוליבידן. אולם, גם מינרלים מזינים, מעל רמה מסוימת, עלולים להיות רעילים. חלק מהמינרלים מהווים זרזים (קו- אנזימים) לתהליכים רבים בגוף.

מינרלים רעילים- מינרלים שקשורים בדרך כלל לרעילות והפרעה לתפקודים ביולוגיים בגוף. אין להוסיפם לגוף אבל הם חודרים אלינו בגלל נפוצותם בסביבתנו.

למשל, אבץ מהווה מפתח בכ-100 אנזימים. מינרל רעיל כלשהו, שדומה למינרל התזונתי החיוני ואף מתאים לחור הדמיוני, יכול להיכנס לאנזים אך לא יוכל להפעיל אותו. ואז אנזים זה לא יתפקד. זהו מצב של רעילות. במצבים של שיתוק אנזימים אנחנו מזדקנים מהר וחולים יותר.

איזה מינרל ייכנס לחור זה עניין סטטיסטי. אם יש הרבה מינרלים רעילים יש סיכוי סביר לקבל רעילות ושיתוק אנזימים. יתכן מצב שבו המינרלים הרעילים נמצאים בכמות סבירה אך קיים חוסר של מינרלים תזונתיים חיוניים, וגם אז יש לסיכוי למינרל רעיל להיכנס. כלומר כדי לקבל הרעלה של מתכות רעילות מספיק שיהיה חוסר במינרל תזונתי.

גוף-נפש

בשנים האחרונות אנו עדים להתפתחות רפואת הגוף/נפש, שמתאפיינת בהנחה אחת עיקרית - לכל מחשבה העוברת במוחנו מתלווה תגובה כימית בגוף. תחושת מתח לאורך זמן מתורגמת לתגובה כימית הגורמת להתפרצות מחלה. מכיוון שכך, כל חולה משאיר "טביעת יד" שלו במחלתו.

כאב, למשל, הוא מידע גולמי המתקבל מגופנו, והוא מסמל דברים שונים לאנשים שונים. הספורטאי מתייחס לכאב כסימן להישגיות. תרופות פלסבו יכולות להפסיק כאב, להפסיק הפרשת חומצה בקיבה אצל חולי אולקוס, להוריד לחץ דם או להילחם בגידולים סרטניים- הגוף מסוגל ליצור כל תגובה ביוכימית במוח כתגובה לסוגסטיה (השאה) מתאימה.

הירידה באנרגיה ובפעילות בגיל הזיקנה היא, על פי התיאוריה של רפואת גוף/נפש, בעיקרה תוצאה של מחשבה, כלומר ציפייה לירידה ביכולות עם הגיל, בבחינת "נבואה שמגשימה את עצמה". על ידי חידוש הרצון לחיות חיים פעילים, עם מטרה, רבים מהאנשים בגילאי הזהב יהיו מסוגלים לשפר באופן מאוד משמעותי את היכולות המוטוריות שלהם, את כוחם ואת התגובות המנטליות שלהם.

תיאוריות נוספות-

טעויות ב-DNA, הנגרמות, ככל הנראה, על ידי רדיקלים חופשיים, חשיפה לחומרים כימיים ונטייה גנטית.

שינויים בפעילות המוח, שינוי בבקרה על האיזון בין המערכת ההורמונלית והעצבית יכולים לעמוד במרכז תהליך ההזדקנות.

רמת החיסון העצמי וירידה כללית של המערכת החיסונית מהווים בסיס לתיאוריה אחרת.

מתח, שתורם רבות ליצירת הרדיקלים החופשיים, יכול להוות גורם בסיסי בתהליך ההזדקנות, כמו גם לפגוע בשאר פעילויות חיוניות של הגוף.

סביר להניח, כי תהליך הזדקנות הכללית כולל בתוכו שילוב כל התיאוריות שהוצגו כאן - כל אחת לחוד וכולן ביחד.

אורך החיים המערבי והשפעותיו על תהליכי הזדקנות

במרוצת השנים השתנה אורך החיים שלנו ללא היכר. בשנים האחרונות של האלף הקודם התרחשו שינויים רבים במדע ובטכנולוגיה, והם משפיעים למעשה על כל תחומי החיים בעולם המודרני. יש שיפור ניכר באורח החיים, התקדמות עצומה בכל הקשור לטכנולוגיה ולמדע, אך מתוך כל התהליכים הללו נוצרות בעיות חדשות, המשפיעות בעצם על איכות החיים של האנשים בעולם המערבי.

מספר החולים במחלות כרוניות הולך וגדל ללא שום פרופורציה למספר האוכלוסין. ככל שמתקדמת הרפואה, כך הולך ורב מספר החולים במחלות סרטן שונות. ככל שמפתחים יותר תרופות, כך גדלים מימדי התחלואה במחלות כרוניות, והרופאים אינם יכולים לסייע. תוחלת החיים המתארכת לכאורה, אינה מהווה הסבר מניח את הדעת לתחלואה העולה והגוברת בקרב ילדים.

בעלי חיים אינם נוטים מטבעם להיות חולים. כמו תאונות, גם מחלות אינן קורות, הן נגרמות. לעתים הן נגרמות בשל זיהומי חיידקים, וירוסים או פטריות, לעתים בשל תורשה ולעתים בגלל חומרים רעילים שאליהם אנו נחשפים. ככל הנראה, מה שלא מרעיל אותנו עכשיו, מיד, מרעיל אותנו לאט-לאט, במשך תקופה ארוכה, אפילו תקופה של שנים. מחלות אינן קשורות לגורל או למזל רע. מחלות שאינן נובעות מתורשה גנטית, וכך למעשה הן מרבית המחלות, נובעות מגורמים שביכולתנו להשפיע עליהם.

רמת הידע הקיימת, על פגיעה בריאותית אפשרית שעלולה להופיע עקב שימוש ממושך בחומרים רעילים, בין שהם חומרי ניקיון שונים או חומרים המוספים למזון, נמוכה עד אפסית. כל הידוע לחוקרים כיום מתבסס על מחקרים שנעשו בחיות מעבדה, לפרקי זמן קצובים. בנוסף, אין לחוקרים יכולת להבחין בין פגיעה הנרכשת כתוצאה מחשיפה לחומר אחד בלבד, לזמן קצוב, לעומת החשיפה המתמדת של האדם לחומר מסוים שהיא נלווית לחשיפה למאות חומרים אחרים להם חשוף האדם באופן יומיומי.

התזונה בעולם המערבי והשפעתה כגורם מאיץ הזדקנות

מיקומו המרכזי של המזון בחיינו נובע, בראש ובראשונה, מהיותו חומר נותן חיים. בנוסף לכך, המזון גם ממלא תפקידים חברתיים והוא בעל משמעויות סמליות רבות. עקב ההתייחסות הרבה שמקבל המזון בכל תחומי החיים, השתנו דברים כה רבים בצריכה של המזון, ואנו מושפעים מגורמים רבים שאין להם, בעצם, כל חשיבות להמשך קיומנו.

התפתחות עיקרית בהיסטוריה של עולם המזון התרחשה בעקבות המהפכה התעשייתית, כאשר פותחו טכנולוגיות מקדמות לעיבוד המזון ושימורו. טכניקות שימור פשוטות, כגון המלחה ושימור מזון בחומץ ובסוכר היו ידועות זה מאות שנים. החידוש בעידן המהפכה התעשייתית התפתח עקב הצורך למצוא דרכים לספק מזון לאנשים במקומות בהם לא ניתן להשיג מזון טרי (למשל באזורי מלחמה). לשם כך למעשה פותחה קופסת השימורים. וזו הייתה רק תחילת הדרך.

כיום מאפיינים את העולם המודרני אמצעים טכנולוגיים חדשים העומדים לרשות הצרכן. אפשר לבשל ולחמם לא רק בעזרת כיריים ותנורי חשמל או גז, אלא גם באמצעות המיקרוגל. חידושים אלה הפכו את מלאכת הבישול ואת הכנת המזון לקלות ומהירות יותר. לכך יש להוסיף את תעשיית המזון המוקפא, המספקת לצרכן שפע של מוצרים המסייעים אף הם לצמצום הזמן והטרחה הכרוכים בהכנת המזון. במקביל, התחזקה הנטייה לאכול מחוץ לבית, הן בשעות העבודה והן אחריה. לעיתים כרוכות מגמות אלה דווקא בהיעדר גיוון בהרגלי האכילה, שכן קהל היעד של תעשיית המזון נחשף שוב ושוב לאותם מאכלים.

בהמשך, היו אלה שינויים בענף הפרסום שהתרחשו עקב ההתפתחויות הכלכליות והחברתיות במאה ה-20, והביאו לשינוי ולחשיפה מסיבית של האנשים למסרים פרסומיים, תוך ניסיון להשפיע על הרגלי הצריכה ועל הרגלי האכילה שלהם, ולא תמיד לטובתו של הצרכן. גם תעשיית המזון פועלת לפעמים בניגוד לאינטרסים של הפרט, כאשר היא מעודדת צריכה של מזון עתיר קלוריות או כזה שהוא בעל ערך תזונתי נמוך.

התפריט המודרני מכיל הרבה מזונות שעברו זיקוק. ממזונות אלה הוציאו את מרכיבי התזונה המקוריים והטבעיים שלהם ואת הסיבים. הצרכן נותר עם גרסה מרוכזת יותר וממותקת באופן מלאכותי של המזון המקורי. קמח לבן וסוכר לבן הם מהדוגמאות הנפוצות ביותר למאכלים מזוקקים. אחרי הזיקוק, משתמשים בשני אלה במגוון של "מאכלים"- מאפים, שוקולדים, מזון מהיר, ארוחות מוכנות, שהם רק חלק מסוגי המאכלים המלאים בתוספי מזון ובחומרי שימור שיאפשרו להם חיי מדף ארוכים יותר. "מאכלים" אלה גורמים להרס הבריאות, שכן הגוף לא מותאם להתמודד עם מאכלים מזויפים, תעשייתיים וחסרים כל-כך ברכיבים תזונתיים.

כאשר מדברים על תזונה לקויה, הכוונה היא למזון מסוג כזה שגורם להאצה של תהליכי הזדקנות, גורם לעלייה במשקל ולהפרעות בעיכול, גורם לשינויים במצב הרוח ולירידה ביכולת הריכוז, מחליש את מערכת החיסון, גורם להאצה בתהליכים של הצרה והתקשות עורקים ופגיעה במפרקים, מקנה מראה לא בריא לעור, לשיער ולציפורניים.

מה הם מזונות רעים?

ירקות מבושלים יתר על המידה- כדי להפיק את המרב מירקות רצוי לאכול אותם בצורתם הטרייה, או לאדות אותם למשך 3-2 דקות לכל היותר. חשוב לא להרתיח את הירקות עד מוות.

פחמימות ריקות- פחמימות פשוטות הן אלה המזוקקות. במשך תהליך הזיקוק מורחקים רוב המינרלים והוויטמינים והמאכלים האלה הם בעצם סוכר טהור הנכנס לדם. הם ממהרים להיכנס אל תוך מחזור הדם, יוצרים הפרעה ברמת הסוכר בדם וכמיהה לעוד סוכר. עודף המשקעים של פחמימות רעות נאגר בגוף בתור שומן.

חלבונים רעים- מאכלים רבים מבשר אדום, שהם עתירי שומן ועתירי חלבון עלולים להרעיל את הגוף וליצור חומציות בדם, לגרום לדלדול של סידן, "להעביד" את הכליות ואת הכבד יתר על המידה, לעכב עיכול ולהרוס את החיידקים הטובים. כל אלה עלולים להוביל גם לאבנים בכליות, תשישות של הכבד, הפרעות בפעילות המעיים, עצירות, שגרון, אוסטאופורוזיס ומחלות לב.

שומנים רעים:

שומנים רווים מהחי הם כבדים והופכים לאבנים בתוך הגוף, מקשים את העורקים וחושפים את הגוף לסיכון גבוה להתקף לב ושבץ. הגוף שלנו אינו בנוי להתמודד עם סוג כזה של שומנים. תפריט המכיל הרבה שומנים רעים גורם לעלייה ברמות לחץ-דם וכולסטרול ועלול לגרום להפרעות ברמת הסוכר בדם וכן לתשישות של הכבד. הגוף לא יכול לעבד ביעילות שומנים רעים, לכן רבים מהם שוקעים ברקמות ונאגרים בגוף.
שומנים מוקשים הם תוצאה של תהליך הקשיה של שומן צמחי נוזלי. השומנים המוקשים הופכים לחומצות טרנס, שהן מסוכנות הרבה יותר וידועות כגורמות למחלות רבות. חומצות אלה מפריעות לחילוץ חומרים ולפירוק של חומצות השומן החיוניות, הן מעלות את הכולסטרול הרע בגוף ומורידות את רמתו של הכולסטרול הטוב.

מאכלים מעובדים- עיבוד המזון משנה את המזון המקורי ואת היחס בין המרכיבים המזינים בתוך המאכלים. תעשיית המזון מאפשרת להשתמש ביותר ה-300 חומרים המוספים למזון בתהליכי העיבוד של האוכל. העובדה שרבים מהחומרים האלה, הנמצאים בשימוש בעיבוד המאכלים, אינה אומרת שהם אכן בטוחים לשימוש.

תעשיית המזון- מה בעצם אנו מכניסים לגוף שלנו?

מוצרי המזון אשר הגוף זקוק להם הם כל אותם המוצרים שהגוף מסוגל לפרק ולהפיק מהם תועלת מבלי שיגרם נזק. מערכת ההגנה של הגוף מצוידת במנגנון משוכלל ויעיל, המאפשר להבחין בין מזון טבעי לבין מוצרי מזון מזיקים. ישנם גורמים מסוימים אשר הופכים מזון מסוים להיות בלתי מזין על אף שבמקור היה בריא ומזין באופן טבעי. גורמים אלו טובים למסחר אך לא לגופנו.

צבעי מאכל

מאז שחר ההיסטוריה המודרנית מחפש האדם דרך לשפר את צבעו וטעמו של המזון. חומרים כאלה, המוספים למזון, קיימים למעשה כבר אלפי שנים. אלה תוספים פשוטים, כגון מלח, פלפל, שמן או דבש, שהוספו כדי לשפר את צבעו ואת טעמו של המזון או לשומרו למשך תקופה ארוכה. בכדי להקנות למזון צבע, השתמשו בחומרים פשוטים, הנמצאים גם היום ברשימת החומרים המוספים למזון. לדוגמה, אבקת הכורכום מוסיפה צבע כתום-צהוב, או אבקת סלק מעניקה גוון אדום-ארגמן. עם חומרים אלה אין בעצם כל בעיה, הם מתרכבים יפה במזון, מקנים לו מראה צבעוני ועשיר ואף משפרים את טעמו.

בתקופה של המהפכה התעשייתית, כאשר החלו אנשים לרכוש מזון אשר הוכן על-ידי מפעלי מזון, נכנסו לעניין משחקי הממון. צריך היה למצוא דרך לייצר מזון יפה וצבעוני יותר, ליצור צבע עמיד, שיצבע את המזון בצורה אחידה ויישאר כך עד מועד השימוש במוצר. צריך היה לחשוב איך אפשר לשמור את המזון זמן ממושך בלי שיתקלקל או יעלה עובש, כלומר לתת למזון חיי מדף ארוכים ושמור על מראהו לזמן ממושך. למעשה, מרבית החומרים המוכנסים למזון אינם חיוניים לצרכן, אלא משרתים רק את טובת היצרן.

בשל הרצון להגדיל רווחים וכדי למשוך את תשומת הלב, מוסיפים יצרני המזון צבעים למזון, הידועים בשם "צבעי מאכל". הכוונה בכך היא להגיד שבמאכל יש צבע, שכן הצבע בדרך כלל אינו מתאים כמזון. חלק קטן מצבעי המאכל אמנם שייך לקטגוריית המזון, וכבר נזכרו אבקת הכורכום, אבקת הסלק או תמצית של קליפות ענבים המשמשים לצביעה של מוצרי מזון שונים. אולם השימוש בצבעים שמקורם במזון מועט מאוד אם בכלל, כיוון שהם בעלי ריח או טעם לוואי חזקים, או שאינם יציבים מספיק בכדי למלא את תפקידם.

הצבעים גורמים להטעיה מכוונת של הצרכנים. בשלב עיבוד המזון, כאשר משתנה צבעו לצבע שהצרכן אינו רגיל אליו, מוסיף היצרן צבע במקום זה שנעלם בתהליך העיבוד. כך נוהגים לחזק ולשפר רמת הצבע במזונות בעלי צבע חלש יותר. פעמים רבות אף נוהגים להוסיף צבעים לשם הסוואת זיופים או סימני קלקול של מוצרי מזון.

מרבית החומרים בקטגוריה של "צבעי מאכל" הם מזיקים. רוב בני האדם יסבלו מתופעות "שוליות" כגון אלרגיות, נזלת, כאב ראש, כאבי בטן, בעיות עיכול או קשיי נשימה. בדרך כלל הבעיות הבריאותיות לא מופיעות מיד עם האכילה. הבריאות נפגעת בהתאם למשך הזמן ולהיקף הצריכה.

צבעי המאכל מסווגים כטבעיים או כמלאכותיים. החומרים והצבעים הטבעיים מופקים על ידי מיצוי מרקמות או עצמות של חיות, צמחים ומינרלים שונים. אולם לא כל מה שטבעי יהיה בהכרח יפה לבריאות. ואכן, מספר צבעים "טבעיים" מזיקים מאוד לבריאות. מחלקים את צבעי המאכל לשלוש קבוצות- צבעי זפת הפחם, צבעי אזו וצבעים טבעיים, שמופקים מעצמות או רקמות של צמחים, בעלי חיים ומינרלים.

צבעי זפת הפחם- אלה עשויים מנפט ומעניקים את הגוונים הצהובים, הכתומים והאדומים, שמייפים את המזון, או את הכהים יותר, כמו שחור, סגול, כחול וכדומה, שמכסים על פגמים במזון. אחד המרכיבים בצבעים האלה הוא בנזאן (Benzene), שמוגדר על ידי משרד הבריאות כמסרטן וודאי בבני אדם. זיקוק נוסף של הנוזל הזה מפיק מספר חומרים, ביניהם גם צבעי מאכל. לעיתים משלבים בין תוצר הזיקוק לבין צבע מקבוצת האזו, ואז נוצר שילוב מזיק עוד יותר. שארית החומר, אגב, משמשת לזיפות גגות וכבישים.
צבעי אזו (DYE AZO)- בקבוצה זו נכללים כמעט מחצית מצבעי המאכל המלאכותיים. אלה חומרים סינתטיים או טבעיים, שמסיסים במים ומכילים חנקן וחומצות חנקתיות, שנוצרים מרכיבי אזואיק דיאזו וחומרים כימיים מקשרים. קבוצה זו נחשבת ליציבה, זמינה ובעיקר זולה להפקה. יותר ממחצית מצבעי המאכל המצויים במזון מקורם בקבוצת צבעי האזו. למרות שמשרד הבריאות מגביל את הכמות המותרת של הצבעים האלה במזון, הוא לא אוסר את השימוש בהם, אלא רק מחייב את יצרני המזון לציין במפורש על האריזה את סוג הצבעים שהוספו למזון ואת סימונם הכימי.
צבעי מאכל טבעיים- צבעים שמופקים ממזון, כמו צבע קרמל שמופק מסוכר וניתן למצוא אותו במשקאות כמו קולה. אנאטו הוא צבע מאכל כתום, שמופק ממרכיב בשם ביקסין שמצוי בעץ הטרופי אנאטו. צבעים אחרים עשויים מוויטמינים, כמו ויטמין B2 שנותן צבע צהוב, או בטא קרוטן שמספק צבע כתום. תבלינים מסוימים, כמו פפריקה או כורכום, משמשים אף הם כצבעי מאכל. לצבעים הטבעיים יתרון על פני הצבעים המלאכותיים מעצם היותם חומרים שמועילים לתפקוד הגוף. בטא קרוטן, למשל, הופך בגוף לוויטמין A, שידוע בתכונות האנטי אוקסידנטיות (נוגדות חמצון) שלו. עם זאת, יש לנקוט אמצעי זהירות גם כשמדובר בצבעי מאכל טבעיים. כך, למשל, אנשים שסובלים מבעיות בכיס המרה או מצהבת צריכים לצרוך בזהירות מאכלים שהוסף להם כורכום כצבע מאכל. צבע המאכל האדום הטבעי E120, שמופק מסוג של חרק, עלול לעורר תגובה אלרגית קשה ואינו מומלץ לשימוש לילדים היפראקטיביים. במדינות מסוימות אף אסרו את השימוש בפפריקה כצבע מאכל.

חומרים משמרים

חומרים משמרים משמשים בתעשייה בכדי לדכא צמיחתם של חיידקים ופטריות (עובש שייך למשפחת הפטריות), אשר עלולים לקלקל את המזון, לקצר את חיי המדף שלו או לגרום לכאורה למחלות קשות. אלה הם חומרים שבדרך כלל קוטלים או נוגדים חיידקים ופטריות. לכן, חומרי השימור הם יוצאים מן הכלל בתעשייה זו, כיוון שלכאורה, מוצדקים בכל זאת מבחינה בריאותית, עקב תכונתם לדכא, לחסל או למנוע התרבות של מיקרואורגניזמים שעלולים לגרום לזיהומי מעיים ומחלות קשות אחרות (וזאת בשונה מהחומרים המוספים למזון, כמו "צבעי מאכל", "משפרי טעם", "חומרי טעם וריח" וכו' שאינם חיוניים לצרכן, אלא דרושים דווקא ליצרן, שבאופן לגיטימי מבחינתו, עושה שימוש בכל דרך למכור את מרכולתו).

לכאורה, כשעוסקים במזון, אין ברירה ויש צורך להשתמש ברעלים שיחסלו את המיקרואורגניזמים המזיקים. אולם למעשה ישנן אפשרויות הגנה מצוינות כנגדם, שאינן גורמות לאדם כל נזק. אחת הדרכים המקובלות להגנה היא החימום, או הבישול. ואכן, בני אדם רגילים לאכול מזון מבושל ובעיקר את זה שעלול להיפגע במיוחד מתהליכים שעלולים להזיק לבריאות, כלומר, בשר, דגים וביצים. אבל עם זאת, הדרך הטובה ביותר להימנע מחיידקים היא פשוט לאכול את המזון טרי לאחר שנשמר בתנאים היגייניים, בקירור, שהרי מזון טרי אינו צריך חומרים משמרים, וגם לא מזון קפוא שנשמר מלכתחילה בתנאים היגייניים.

חומרי השימור עשויים להיות קוטלי פטריות, קוטלי חיידקים, נוגדי חימצון או שלושתם גם יחד. הם משמשים כדי להגן על הצרכן מפני חיידקים או פטריות. למעשה, נראה כי החומרים המשמרים חיוניים בעיקר למניעת התעפשותו של המזון, השחמתו וקלקולו. כלומר, חומרים אלה דרושים לשמור לתקופה ארוכה על מזון ותיק, ישן ועתיק. הם דרושים להארכת חיי המדף של המזון ולשמירת צבעו הרענן. הם חשובים בעיקר ליצרן והרבה פחות לצרכן.

חומרים משפרי טעם

מהרגע שבו החלו בני אדם לרכוש מזונם בחנויות, הפך המזון למוצר מסחרי אשר מראהו החיצוני (יפה ונאה לעין) הינו בעל חשיבות רבה, כגורם המגדיל את הביקוש אליו מציבור הקונים. לפיכך, מלבד החשיבות הרבה שיש לצורת הצגת המזון- כיצד ובאילו צבעים להציגו, כיצד לעבדו ואיך לשומרו על המדף תקופה ארוכה בלא שיתקלקל או יעלה עובש, הוקדש מקום נכבד גם לטעמו של המזון, כלומר, עיני יצרני המזון הופנו גם אל העתיד, לצריכה חוזרת של מרכולתם. שהרי מזון בעל טעם רע או שאינו בעל טעם מושך דיו, לא ייקנה בשנית.

יצרני המזון והמשקה, בהיותם מודעים יותר מאחרים לחשיבותו של הטעם להגברת המכירות, משפרים את הטעמים בדרכים ואמצעים רבים. משפרי טעם שונים מוכנסים למזון. יש כאלה שמדגישים את טעמו של המזון, אחרים המטשטשים טעם רע, ויש הנותנים טעם לא מוכר, טעם חדש לחלוטין. בדרך כלל, תופיע בצמוד למילים "משפרי טעם וריח", או "חומרי טעם וריח", גם המלה "טבעיים". ובכן, כדאי להזכיר שכל מה שמצוי בעולם הוא טבעי. מעט מאוד חומרים הם תוצרים של האדם ואינם נמצאים כלל בטבע. עם זאת, גם החומרים הטבעיים כביכול, אינם תמיד יפים לבריאות. בנוסף, חשוב לדעת שלא כל חומר הידוע כטבעי, יהיה כזה בכל נגזרת שלו.

תעשיית המזון היא הגורם עיקרי המשפיע על תהליכי הזדקנות, גורם להתרבות מחלות, וזיהום של הגוף במזון חסר ערך. כאשר הגוף מזוהם ברעלים קל מאד לחיידקים להיקלט ולהתרבות ועקב כך המערכת החיסונית נחלשת, דבר הגורם לאנשים לחלות בשפעת, אנגינה והצטננויות מרובות. מזון שעבר תהליכים תעשייתיים, כזה המכיל חומרים שונים מוספים למזון כגון- חומרי שימור, צבעי מאכל טעם וריח ועוד, יגרום למחסור באבות המזון, בעיקר חלבונים. חוסר ברכיבי תזונה חיוניים יגרום למחלות רבות, וכן יביא להאצה של תהליכי הזדקנות.

סטרס

סטרס הוא תגובה למצב שנתפס ע"י המערכת הגופנית-נפשית כמצב של איום קיומי ומופיע גם אצל בעלי חיים בטבע. סטרס הינו תגובה שכיחה לעולם הסובב אותנו, זהו מצב הטבוע באינסטינקט ההישרדותי הראשוני שלנו. הסטרס מאפשר לנו להגיב למצבי איום נפשיים ופיזיים. ההבדל בין סטרס לחרדה פתולוגית הוא בכך שהשניה יותר חריפה ברמת עוצמתה והשפעתה על התפקוד.

במצב של לחץ הרבה אדרנלין נשפך לדם, יש עליה ברמת הסוכר בדם, לחץ הדם עולה וישנה התכווצות של כל השרירים, ההופכים להיות נוקשים. כאשר הלחץ מתמיד ונעשה יומיומי, הגוף נמצא כל הזמן במצב של חוסר איזון מוחלט. כתוצאה מהלחץ המתמשך וכיווצי השרירים המתמשכים, מתרחשים שינויים בביוכימיה של הגוף. התוצאות הן נדודי שינה, אולקוס, אסטמה, חוסר זהירות, ירידה בתגובות החיסוניות של הגוף, בעיות עיכול, כאבי ראש, ובעצם, הידרדרות הולכת ונמשכת של הגוף, וככל שהאדם זקן יותר ההידרדרות הולכת ומחריפה.

אווירת האלימות בחברה, במשפחה, בכבישים ובבתי הספר, ובנוסף לכך, היותנו חברה הישגית ומשתנה ללא הרף, כאשר מצפים מאתנו, ואף אנו מצפים מעצמנו, להצליח תמיד בהתמודדות עם בעיות בקריירה, בזוגיות ובהורות- כל אלה מייצרים סטרס ללא הרף.

עד לשנים האחרונות נהגו להתייחס אל סטרס כאל מטרד חולף, מצב של מתח, עייפות, לחץ בראש או אי שקט פנימי. התייחסו לזה כאל סממן לחיים המודרניים, תסמונת המנהלים, או בן הלוויה הבלתי נמנע של ההצלחה החברתית. בשנים האחרונות התעורר עניין רב בנושא כאשר התברר יותר ויותר הנזק האדיר שהלחץ גורם לכל מערכות הגוף והנפש. חוקרי לחץ קבעו ש"הלחץ הוא כמו רעל איטי שמשתחרר בגוף וגורם לו להמית את עצמו בלי משים".

קשה לחקור את תופעת הסטרס ועוד יותר מכך קשה לבטאה באופן כמותי. מדובר בתופעה שהיא תגובה אישית למצב כלשהו, כאשר התגובה יכולה להשתנות עם הזמן ולכן קשה לחקור ולהעריך את הטיפול. קל יותר להעריך טיפולים רבי עוצמה הפועלים במהירות, כגון תרופות, לעומת טיפולים עדינים וארוכים יותר. בספרות המקצועית הקונבנציונאלית כבר מקובלים טיפולים מסוג של היפנוזה, שינויים בתזונה, פעילות גופנית, אלמנטים של יוגה, הרגעה, מדיטציה, תכשירי הומיאופתיה וצמחים. בהקשר זה, טיפולים אלו נחשבים פחות כרפואה אלטרנטיבית. ועדיין, גם בתחום של סטרס, קיימת בעייתיות במתודולוגיה של המחקרים שנעשו בתחומי טיפול הללו ויש לחקרם בצורה מדעית יותר.

לפני יותר ממחצית מאה, ד"ר Hans Selye זיהה את מעורבות הסטרס בקשר בין גוף-מוח, מאחר ולמטופליו היו מאפיינים דומים בהיבט הפסיכולוגי והפיסיולוגי. שניים מהמאפיינים היו איבוד תיאבון ועלייה בלחץ הדם. מחקרים מאוחרים יותר הראו כי לעכברים היו תגובות פיסיולוגיות דומות במצבי סטרס. לפי ד"ר Selye, סטרס הוא תגובה לא ספציפית למצב כלשהו. לטענתו, הנזק אינו נגרם מהסטרס עצמו אלא מהמצב המתמשך של סטרס (Distress) שאיננו מתמודדים עמו בצורה חיובית. ד"ר Selye מתייחס לתגובת הגוף לסטרס או למצב של סטרס מתמשך לפי מודל GAS (General Adaptation Syndrome).

מודל GAS

המודל בנוי על 3 שלבים, שהם תגובה לגורמי סטרס שונים:

שלב האזעקה- נקרא גם תגובת "fight or flight”. בשלב זה הגוף מפריש הורמון הקורטיזול ומכין עצמו למצב של מלחמה באיום או לנסיגה והימלטות ממנו. אך מאחר ובחיים המודרניים גורמי הלחץ בדרך כלל אינם פיזיים שניתן לברוח מהם במהירות, הרי שמצב האזעקה נמשך ומוביל לשלב ההתנגדות.
שלב ההתנגדות- שלב זה מאפשר לגוף להסתגל לשינויים הפיסיולוגים שמטרתם לבטל ולנטרל את הסטרס. אם גורמי הלחץ אינם נעלמים, עלול הגוף להיכנס לשלב השלישי, שלב התשישות.
שלב התשישות- בשלב זה הגוף מגיע למצב של סטרס מתמשך והתגובות עלולות לנוע מתשישות קיצונית וכשל רב מערכתי ועד למוות אפשרי.

השפעות הסטרס על הגיל

הרבה מחקרים בוצעו לבדיקת תגובה לסטרס פיזי אצל מבוגרים. נמצא כי במצב של סטרס, אנשים מבוגרים נוטים לאיבוד תיאבון, איבוד משקל, ספירת דם לבנה נמוכה (לימפוציטים) ופגיעה במערכת החיסון, עלייה ברמות הכולסטרול וכן מצב מתמשך של סטרס פסיכולוגי. ויותר מכך, סטרס שלילי מגביר ייצור רדיקלים חופשיים. במצבי סטרס ההיפותלמוס משחרר נוירופפטידים וכך שומר את הגוף במצב של התרגשות. דבר זה גורם לבלוטת יותרת המוח לגרות את בלוטות האדרנל, אשר בתורן מייצרות את הורמוני הסטרס- קורטיזול, אפינפרין ונוראפינפרין. הורמונים אלו גורמים לתאים לשרוף אנרגיה בקצב גבוה וחלק מתוצרי הלוואי של סוג זיהום זה הם הרדיקלים החופשיים. אלו, בתורם, יוצרים תגובת שרשרת המסתיימת בעוד רדיקלים חופשיים.

מחקרים על עכברים מצביעים על כך כי לסטרס ממושך בגיל צעיר יש השפעה מזיקה על הזיכרון. רמות גבוהות של קורטיזון נמצאו אצל הסובלים מאקנה, אלכוהוליזם ומשקל עודף. רמות גבוהות של קורטיזול, הנוצרות כתוצאה מתגובה שלילית לסטרס מפריעות למערכת החיסון מאחר וקיימת פגיעה בייצור הנוגדנים וכן עלולות לדכא גדילת השרירים.

סטרס ומחלות לב

מתח מוגבר מהווה גורם סיכון ידוע ומוכר זה שנים רבות למחלות לב. ידוע שבזמן מתח קצב הלב ולחץ הדם עולים, דרישת החמצן בגוף משתנה, העורקים מתכווצים, הדם נוטה להיקרש מהר יותר ומכאן שהסכנה ללב עולה. מחקרים מראים כי אנשים הנמצאים בלחץ מתמיד בעבודתם חשופים יותר לטרשת עורקים (arteriosclerosis). אחד מהמחקרים שהתפרסמו בשנת 2002 מצביע על כך שסטרס משלש את הסיכון של מוות כתוצאה ממחלות לב. במחקרים אחרים נצפתה השפעה של מתח גם על רמות הכולסטרול בדם. סטרס מאט קצב החלמת פצעים ויש לו תרומה בהתפתחות מחלות שונות כגון דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid arthritis) וכיבי קיבה.

כיום אנו יודעים שדרך התגובה, או דרכי ההתמודדות, של כל אדם עם המתח והלחץ שסביבו הם הקובעים את מידת הנזק שעלול להיגרם ללב, יותר מאשר רמת הלחץ עצמה. אדם השרוי במתח רב אך בעל מערכת תמיכה חברתית רחבה, קרובה ואינטימית, יפגע פחות מנזקי המתח מאשר אדם בודד או מוקף באנשים עמם אין לו קשר אינטימי משמעותי ויכולת אמיתית לשתף מישהו ברגשותיו. כל אדם מתעצבן לעיתים, עובר תקופות רוויות עומס ושרוי במתח מסוים, אולם זה היודע גם לעצור, להרפות ולהירגע יעבור תקופות אלה עם פחות נזק לבריאות וללב. טכניקות הרפיה יכולות לסייע לרבים להפחית את הנזק שעלול להיגרם לעורקים וללב כתוצאה מהמתח הרב במדינה.

סטרס ומערכת החיסון

מחקרים רבים הראו שקיים קשר הדוק בין מצבי לחץ, מבנה האישיות ורגשות מסוימים לבין התפתחות של מחלות. במצב של סטרס חלה עלייה בהורמונים הקורטיקו-סטרואידיים והקטכולאמינים. חומרים אלה גורמים לעיכוב בפעילות של תאי הדם הלבנים ולדיכוי המערכת החיסונית בכלל, ובכך הם משאירים את הגוף ללא הגנה מפני זיהומים, סרטן, מחלות כרוניות, וגורמים להאצה של תהליכי הזדקנות.

ישנם ראיות סטרס קשור לדיכוי תפקוד מערכת החיסון. לפרסום רב זכה מחקר שהראה שפעילותם של תאי NK (תאי החיסון המוגדרים כ-Natural killers) דעכה בקרב סטודנטים לרפואה בזמן שהתכוננו למבחנים במסגרת לימודיהם. אך בקרב אלה שהיו פחות מתוחים, וקצב ליבם היה איטי יותר, השינויים בפעילות תאי NK בהם היו מתונים יותר. מחקר אחר הראה אצל מבוגרים המובטלים מאונס קצב הכפלה ושגשוג איטי יותר של תאי דם לבנים (ליקוציטים) בתגובה לגירוי של אנטיגן זר. תגובה דומה של מיעוט תאי-חיסון מסוימים נתגלתה בנשים שחיי הנישואין שלהן אינם מאושרים, בהשוואה לנשים המפיקות אושר מנישואיהן. ודוגמה נוספת: אנשים קשישים הנאלצים לסעוד לאורך זמן בן-משפחה הסובל ממחלת אלצהיימר נוטים יותר לחלות בשפעת מאשר בני גילם שמטלה נפשית קשה זו נחסכת מהם. נמצא שבקרב הראשונים רמות הקורטיזול בדם גבוהות יותר, ואילו התגובה החיסונית שלהם נמוכה יותר לנגיף ה-influenza מחולל המחלה.

סטרס והשפעתו על העור

לחץ ומתח נפשי משתקפים בעורנו. מתח הקיים בחיי היום יום, לעתים יותר ולעתים פחות, הוא אחד הגורמים העיקריים המשפיעים על בעיות פנימיות, פיזיולוגיות ונפשיות, שייתנו את הביטוי בסופו של דבר במראה העור. לכן, חשוב להפחית את הלחץ. העור הוא אחד המדדים החשובים לבריאותו הכללית של האדם מבחינה גופנית וגם רגשית. לפיכך, השמירה על יופיו של העור ובריאותו אינה מיותרת אלא חובה.

עלייה ברמת הרדיקלים החופשיים, הצטברות רעלים בגוף וחסרים של ויטמינים (ויטמין A, ויטמין E, בטא-קרוטן), הינם גורמים מאיצים תהליכים של ירידה בחיוניות העור והזדקנותו. רדיקלים חופשיים משבשים את מבנה התאים וגורמים בו-זמנית נזק גם לרקמת הקולגן המצויה בין התאים ומחברת ביניהם. רקמה זו, המסייעת למעבר תקין של מזון ומים לתאים וסילוק פסולת הנוצרת בתהליך חילוף החומרים, חיונית לגמישות וחיזוק השרירים. כאשר רקמה זו ניזוקה ותפקודה הוא לקוי, מאבד העור מגמישותו ומזדקן.

העור מושפע מהסביבה החיצונית (שינוי מזג האוויר, זיהום אוויר ועוד), וגם מהסביבה הפנימית, כלומר, מאופן הפעילות של המערכות השונות של גופנו. לכן, מחלות עור הן לעתים ביטוי חיצוני לבעיות פנימיות. גורמים נוספים המשפיעים על העור הם גיל האדם, אורח חיים, תזונה וגורמים תורשתיים.

ללא ספק חשיפה ממושכת למתח מובילה לכך שאנו מזדקנים יותר מהר מאשר אנשים שאינם חשופים למתח ואו אנשים שלמדו למתמודד עם מתח בצורה טובה ולנטרל גורמי לחץ ביעילות.

תזונה נכונה

בריאות היא מושג גמיש. זהו מצב אידיאלי שאיש מאיתנו אינו יכול להשיגו ללא תזונה נכונה, כי תזונה אופטימלית היא מצב אידיאלי וכי כל התזונה האנושית מורכבת מפשרות.

ההגדרה הרפואית של הבריאות היא חוסר מחלה. הגדרה זו גמישה מאד מכיוון שתלוי מהי מחלה בעיני כל אחד. אנשים מקבלים מחלות מסוימות כבריאות נורמלית, אך עם התקדמות המודרניזציה הולכות ומתרבות המחלות הכרוניות והמסוכנות ונעשות יותר מקובלות משום שהן אינן יוצאות דופן עוד. מחלות והפרעות שונות ימשיכו להיות כל עוד האדם אוכל לשם תענוג ולא לשם בריאות. הבריאות אינה רק מצב של חוסר מחלה, בריאות טובה פירושה מצב של הרגשה גופנית ונפשית טובה. כיום ניתן לראות שמחלות כמו סרטן, התקפי לב, לחץ דם גבוה התקבלו בקרב האוכלוסייה כדבר מובן מאליו החל מגיל מסוים, אך יש לזכור כי אין זה הכרחי כמובן, אפשר לשמור על בריאות תקינה גם עד יומנו האחרון, כמובן בתנאי שנשמור על תזונה נכונה, אורח חיים תקין הכולל פעילות גופנית וכן בריאות נפשית.

הידע הרב שהצטבר בעולם המדע על פעילותם של חלבונים, שומנים, פחמימות ומרכיבי תזונה שונים בגוף האדם נותן בידנו כלי עזר חזק לשחרר את האדם ממחלות מיותרות. התזונה עושה את האדם, מה שאנו אוכלים היום משפיע על אורח חיינו, על יעילות עבודתנו, מגביר או מקטין את ההתנגדות של הגוף למצבי מתח, מחלות ודלקות. גם רמת אינטליגנציה של ילדים מושפעת ישירות מהתזונה. ע"י בחירה נבונה של המזון תספק כמות המזון שנאכל בריאות שופעת.

יש לפתח מודעות לסימני המחסור במרכיבי תזונה ע" אותות הגוף. התזונה יכולה לרפא את הגוף בעזרת שיתוף פעולה עם התהליכים הביולוגיים וחיזוק מנגנוני החיסון הטבעיים של הגוף. הבעיה העיקרית היא שיבוש של האיזון הכימי של רקמותינו. תאי הגוף מתחדשים ללא הרף על ידי מרכיבי התזונה שלנו. כל המחלות הן כימיות ולכן אפשר לפתור אותם על ידי תזונה. לרוב המחלות ישנם אותם גורמים בסיסיים כגון שיבוש התהליכים הביולוגיים בגוף, אכילה מרובה מדי, עודף חלבונים, סוכרים, שמנים, מחסור בתזונה, חלוף חומרים איטי מדי והצטברות חומרי פסולת בגוף מהרעלים שבאוויר, במים ובמזון. הרעלים המצטברים בגופנו ממקורות פנימיים וחיצוניים מנטרלים ויטמינים ומינרלים וגורמים למחסור בתזונה. מצבים של שיבוש האיזון הכימי של הרקמות, הרעלה עצמית, מחסור בחמצן בתא או חילוף חומרים בלתי יעיל גורמים בהדרגה להחלשת כוח ההתנגדות הטבעי.

"אתה הנך מה שאתה אוכל ושותה"

אמרה עתיקה זו בעלת משמעות רבה ביותר, שכן התזונה שלנו קובעת את איכות חיינו. התנאי הבסיסי לבריאות היא אכילת מוצרי מזון בצורתם הטבעית ושימוש בממתיקים טבעיים. תזונה נכונה היא תזונה המספקת לאדם את כל מרכיבי המזון השונים המשמשים לו כחומרי בנייה ואנרגיה, מזינים את התהליכים הכימיים המתרחשים בו ותורמים לתפקוד תקין ובריא של כל המערכות בגוף. יש חשיבות רבה לתפריט יומי מאוזן, כזה הכולל את כל אבות המזון, ויטמינים, מינרלים וכמובן מים.

דגנים ועמילנים

קבוצת הדגנים היא המקור העיקרי לפחמימות הפשוטות והמורכבות. ישנה חשיבות רבה לצריכת דגנים מלאים, אלה הכוללים גם את הסובין שלהם. החשיבות שבאכילת הדגנים עם הסיבים היא בשל הוויטמינים הקיימים בהם ואשר אינם קיימים בחלקים אחרים של הגרעין. בנוסף, הסיבים תורמים לתחושת השובע, לפעילות מעיים תקינה, להפחתת כולסטרול ושומנים בדם ולשמירה על רמות סוכר תקינות. החלבון הצמחי שבדגנים אינו נחשב לחלבון מלא, כלומר, אינו מכיל את כל חומצות האמינו החיוניות (קטניות מכילות חומצות אמינו חיוניות המשלימות את אלו הנמצאות בדגנים, לכן שילובם בארוחה אחת יספק לגוף חלבון מלא). מומלץ לגוון ולצרוך בכל יום סוג אחר של דגן, כדי ליהנות מכל היתרונות ולקבל את כל הוויטמינים, המינרלים והחומרים הפעילים השונים.

מזונות השייכים לקבוצה זו- אורז, חיטה, קינואה, תירס, שיבולת-שועל, שעורה, דוחן, כוסמת, אמרנט, שיפון, תפוח-אדמה, בטטה, טפיוקה.

קטניות

קטניות הן ירקות מיובשים, לכן הן מכילות כמויות גדולות של עמילן וחלבונים (החלבון הצמחי בקטניות אינו חלבון מלא, לכן מומלץ שילוב של קטניות עם דגנים בכדי לספק לגוף מזון המכיל חלבון מלא). ערכן התזונתי של הקטניות עולה עם החימום, שכן, בקטניות קיימים מספר חומרים שהם מזיקים לגוף ותהליך הבישול עוזר לנטרל אותם.

סוגים של קטניות- חומוס, שעועית, אפונה, פול, עדשים, חילבה, סויה.

מוצרים מהחי

מזונות המגיעים מהחי מספקים לגופנו חלבונים באיכות גבוהה- מוצרי חלב שונים (יוגורט, לבן, גבינות, שמנת, חמאה), ביצים ומוצרי בשר (בקר, כבש, עוף, הודו, דגים)- מכילים חלבון מלא ובעל ערך ביולוגי גבוה, אך בנוסף, הם מכילים גם שומן רווי וכן כולסטרול בכמות לא קטנה. ככל שכמות השומן במזון גדולה יותר, כך כמות החלבון קטנה יותר. לכן, רצוי לצרוך מוצרים המכילים כמות מעטה יחסית של שומן בכדי להעלות את רמת החלבון וגם כדי להפחית את כמות השומן הרווי המצוי במוצרים אלה.

מוצרי חלב- חלב עיזים הוא החלב הכי דומה בהרכבו לחלב-אם, בעוד שחלב פרה מכיל חלבון באיכות גבוהה יחסית (אם כי חסרה בו מעט חומצת אמינו מתיונין). מוצרי חלב רגישים מאוד להידבקות חיידקים העלולים לגרום למחלות שונות, לכן חשוב להעביר את החלב תהליך של פסטור. החלב מכיל כ-60% שומן רווי והשאר שומן בלתי-רווי. הוא מכיל את כל הוויטמינים המסיסים בשומן וכן ויטמינים מקבוצת B, אשלגן, נתרן, סידן, מגנזיום וזרחן. ואולם ישנה בעיה בספיגת הסידן, כלומר, בחלב יש כמות גדולה של סידן אך הוא אינו זמין לגופנו. מחקרים של השנים האחרונות מראים שחלב פרה יכול לגרום לסימפטומים שונים ואף התפתחות של מחלות כתוצאה מצריכה קבועה של חלב פרה. לעומת חלב פרה, חלב עיזים קל יותר לעיכול, אך באנשים הרגישים לחלבון החלב, גם חלב עיזים יכול להיות בעייתי.
מוצרי בשר ודגים- מוצרים אלה מכילים שומן רווי, שמהווה גורם סיכון לפתח מחלות כלי-דם ולב, לבן מומלץ להמעיט בצריכתו. בכדי לקבל כמות נאותה של חלבון מהבשר, רצוי לצרוך מוצרים המכילים כמות מעטה של שומן, שבהם כמות החלבון גדולה יותר. עוף והודו מכילים פחות אבץ וברזל מבשר בקר, אך הם גם מכילים פחות שומן רווי. מוצרי בשר מכילים כמות חשובה של ויטמין B12, אשר אינה קיימת במאכלים ממקור צמחי. גם אכילה של מוצרי בשר יכולה לגרום לבעיות בריאותיות (מחלות זיהומיות, מחלות מפרקים, אוסטאופורוזיס ועוד). לא רצוי לצרוך בשר באופן יומיומי, אך חשוב לדאוג להשלמת חלבון ממקור צמחי ברמה מספקת, וכן ויטמינים ומינרלים חיוניים.
ביצים- חלבון הביצה נחשב לחלבון בעל הערך התזונתי הגבוה ביותר. חלמון הביצה מכיל שומן רווי, כולסטרול, לציטין, סידן, ברזל, ויטמין A וויטמין E. הדרך המומלצת ביותר לאכילת ביצים היא בצורת ביצה רכה, כיוון שכך אנו שומרים של חלמון הביצה במצב נוזלי, מצב השומר על המבנה התקין של הלציטין (שהוא חשוב לשמירה על רמות השומנים בדם). אולם, במידה ויש רמות גבוהות של כולסטרול או שומנים בדם רצוי להגביל את צריכת הביצים לשלוש עד ארבע בשבוע.

שמנים

שמנים צמחיים הם בדרך-כלל נוזליים ומכילים בעיקר חומצות שומן רב-בלתי-רוויות, והם אינם מכילים כולסטרול. מומלץ לצרוך את השמנים הצמחיים המופקים בתהליך של כבישה קרה, המאפשר לשמור על חומצות השומן החיוניות בצורתן הבריאה. יש לשמור את השמן בבקבוק כהה, כדי למנוע חשיפה לשמש, וכן במקום קריר, כדי למנוע קלקול עקב החום. לא מומלץ לחמם שמן, כיוון שהוא מתחמצן ומייצר רדיקלים חופשיים, המסוכנים לבריאות. שמן זית ושמן קנולה מכילים חומצות שומן חד-בלתי-רוויות שהן עמידות יותר לחימום, לכן מומלץ להשתמש בהם לטיגון, יותר מאשר בשמנים אחרים. הפיכת השמן הנוזלי לשמן מוקשה מתרחשת בתהליך הנקרא הידרוגנציה. זהו תהליך כימי שבו מוסיפים יוני מימן לשמן וכך הופכות חומצות השומן הבלתי-רוויות לרוויות ונוצרות חומות שומן שהן טרנס (חומצות שומן שהן בעייתיות אף יותר מאותן חומצות שומן רוויות).

שמנים צמחיים- סויה, חריע, חמניות, שומשום, תירס, קנולה (לפתית), זית, דקל, בוטנים, קוקוס, פשתן, שקדים, אבוקדו, נר-הלילה.

פירות

מומלץ לצרוך מגוון רחב של פירות, בספקטרום נרחב של צבעים. הצבעים השונים מצביעים על הרכיבים התזונתיים שבפרי, המשמשים כנוגדי חמצון חשובים ביותר. פירות מכילים סיבים תזונתיים, מינרלים וויטמינים, הם דלים בחלבון ובשומן ועשירים בסוגי סוכר שונים (סוכרוז, פרוקטוז, גלוקוז). הפירות מכילים ויטמין C וכן סוגי קרוטנים שונים (אלפא-קרוטן, בתא-קרוטן, גמא-קרוטן), ברזל ותאית. רצוי ומומלץ לאכול את הפרי בקליפתו, כיוון שעיקר הסיבים התזונתיים נמצאים בקליפה. בחלק מהפירות קיימים רכיבי תזונה בעלי פעילות נוגדת חמצון, המחזקת את מערכת החיסון ואף בעלי אפקט אנטי-סרטני. יש לאכול פירות בשלים. עדיף לאכול את הפרי בשלמותו, מאשר לסחוט אותו למיץ, כיוון שבמיץ הסחוט הסיבים הולכים לאיבוד. בנוסף, למיץ תגובה גליקמית גבוהה יותר מאשר לפרי השלם, דבר המביא לשינוי דרסטי במאזן הסוכר בדם. פירות יבשים הם קלים לעיכול וכן מכילים ריכוזים גבוהים של חלבונים, מינרלים, ויטמינים ופחמימות בשל התאיידות המים שלהם. אך עם זאת, אם הם אינם אורגניים, הם מכילים גם כמויות גדולות של חומרי הדברה וחומרים משמרים.

ירקות

הירקות עשירים בתאית, במים ובמינרלים כגון ברזל, סידן ואשלגן. הם דלים בנתרן ועשירים בוויטמינים כמו ויטמין C ובתא-קרוטן. גם לגבי ירקות ההמלצה היא לצרוך מכל הסוגים ובספקטרום רחב של צבעים, צורות, חלקי צמח וטעמים, בכדי לספק לגוף מגוון רחב של רכיבים תזונתיים. את הירקות רצוי לאכול טריים ככל שניתן. יש לשמור אותם במקרר וכן הבישול צריך להיות מהיר עם מינימום מים. צורות הכנה המועדפות- ירקות טריים, מאודים, מוקפצים, מבושלים או אפויים. חלק גדול מהערך התזונתי של הירק (סיבים, ויטמינים ומינרלים) נמצאים בקליפה, לכן מומלץ לאכול את הירק בקליפתו.

קבוצת הירקות נחלקת לסוגים שונים-

ירקות שורש- גזר, סלק, צנון, צנונית, לפת, סלרי, קולורבי.
ירקות גבעוליים- בצל ירוק, סלרי, שומר.
פירות של ירקות- מלפפון, עגבנייה, קישוא, דלעת.
ירקות עליים- חסה, כרוב, תרד, מנגולד.
תפרחות- כרובית, ברוקולי.
פקעות- שום, בצל.
תרמילים- אפונה, שעועית, פול.

נבטים

זרעי הצמחים מכילים בתוכם את יסודות המזון המיועדים להזין את הצמח בתחילת גידולו. בזמן ההנבטה, המזון השמור בגרעין עובר לאיטו אל הנבט ואז הנבט מתחיל ביצירת ויטמינים ומינרלים מהזרע. זו הסיבה שהערך התזונתי של הנבט גבוה יותר משל הגרעין.

להנבטה יש יתרונות רבים-

הנבטה אפשרית כל השנה ואינה תלויה במזג האוויר.
הנבט הוא מזון חי ולכן מובטח שנקבל ממנו את כל המרכיבים התזונתיים שבו.
הנבטים הם מזון נקי מריסוסים וכימיקלים שונים.
הנבטים נוחים לעיכול, כיוון שהם מכילים אנזימי עיכול רבים. זו הסיבה שמשך הבישול של נבטים הוא קצר, מה ששומר על מקסימום רכיבים תזונתיים. בנוסף, שמירה של נבטים במקרר אינה פוגעת בערכם התזונתי.
הנבטים הם מזון העשיר בוויטמינים ומינרלים ודל בפחמימות, לכן הם מומלצים לשמירה על משקל תקין.

אגוזים

אגוזים נחשבים למזון מרוכז המכיל חלבונים, חומצות שומן רב-בלתי-רוויות, סיבים תזונתיים, וכן ויטמינים ומינרלים שונים ונוגדי חמצון רבים. הם נעכלים לאט ובקלות וניתן לאכול אותם בצורות שונות (טריים, קלויים, מבושלים או בצורת ממרח). רצוי להימנע ככל הניתן מקלייה של האגוזים, כיוון שהחימום גורם לאיבוד חלק מהוויטמינים והמינרלים שבהם. בנוסף, טמפרטורת הקלייה גורמת לחלק מחומצות השומן הרב-בלתי-רוויות להפוך לרוויות, מה שמעלה את הסיכון להתפתחות מחלות לב וכלי-דם.

סוגי האגוזים- פקאן, מלך, לוז (אילסר), קשיו, פיסטוק, צנובר, ברזיל, בוטנים, שקדים, ערמונים.

זרעים

מומלץ לצרוך את הזרעים כשהם טריים ובקליפתם, המגנה עליהם מפני עובש העלול להיות מסוכן לבריאות האדם. יש לשמור אותם במיכל סגור ובמקום קריר ויבש. הזרעים מכילים חלבון לא מלא (חסרה להם חומצת אמינו- ליזין) וכן הם מכילים חומצות שומן (בעיקר בלתי-רוויות), סיבים תזונתיים, אבץ, סידן, מגנזיום, אשלגן, וויטמינים שונים. חשוב ללעוס אותם היטב, כדי לנצל את החומרים המזינים שבהם.

סוגי זרעים-זרעי פשתן, זרעי דלעת, שומשום, זרעי חמנייה.

עשבי תיבול ותבלינים

עשבי התיבול והתבלינים מוסיפים הרבה צבע, טעם וגיוון למזונות, אך בנוסף לכך, הם גם מכילים רכיבים תזונתיים החשובים לבריאותנו, לכן מומלץ לגוון ולהשתמש בתבלינים ועשבי תיבול שונים. צמחי התבלין מומלצים לשימוש בעיקר בשל תכולת נוגדי החמצון הגבוהה שבהם. ישנם צמחי תיבול בהם אנו משתמשים בעלים עצמם (פטרוזיליה, שמיר, זעתר, בזיליקום, כוסברה, רוזמרין), באחרים, השימוש הוא בזרעים המיובשים (זרעי חרדל, כמון, קימל, פלפל, כוסברה), או בשורש של הצמח- בשלמותו או טחון לאבקה (כורכום, זנגביל).

מים

המים הם נוזל שקוף חסר צבע וריח. המבנה הכימי שלהם פשוט מאוד- שני אטומים של מימן ואטום אחד של חמצן. רק תלותנו באוויר קודמת לתלותנו במים. האדם יכול לחיות תקופות ארוכות ללא ויטמינים או מינרלים מסוימים, אך ללא מים יוכל להתקיים ימים ספורים בלבד.

טיפת מים המים הם חומר חיוני לקיומן של כל צורות החיים הידועות. בעלי החיים והצמחים זקוקים למים לצורך קיום מחזור החיים שלהם. עובדה זו מתקשרת באופן ישיר לכך שהמים נפוצים בכדור הארץ, שכן היותו של כדור הארץ מקורם של כל החיים הידועים, תואם את היותם של המים תנאי הכרחי לחיים אלו. המים מהווים את רוב המסה של רוב היצורים החיים, וממלאים תפקידים רבים בגופם. התפקידים העיקריים הם שימוש כנוזל תוך תאי (ציטופלסמה) וכמרכיבו העיקרי של הדם, אך המים נחוצים גם לתפקידים משניים רבים אחרים, כגון ניקוי הגוף, הזעה ועוד. למעשה, כל תא חי זקוק לכמות מסוימת של מים על מנת למנוע את מותו הוודאי.

המים מהווים כ-60 אחוז ממשקל גופנו, ובעלי תפקיד חשוב כמעט בכל תפקודי הגוף. הם מהווים את המרכיב העיקרי בתכולת התאים, משמשים כחומר ממיס לרוב החומרים בגוף. רוב הפעילויות המטבוליות מתבצעות בסביבה מימית, ובחלק מהן המים אף משתתפים בתהליך הכימי. המים מווסתים את טמפרטורת הגוף, מסייעים בעיכול, מובילים חומרי מזון וחמצן לכל תא ותא, מגינים על איברים ומסלקים פסולת. מים משמשים לסיכה של המפרקים, ומקלים על העומס של הכבד והכליות בפינוי תוצרי פסולת מהגוף, מים חיוניים לשמירת הלחות ברקמות שהלחות חיונית בהם כמו העיניים, האף וחלל הפה, מים מונעים עצירות ומשמשים להמסת מינרלים וחומרי מזון והעברתם לאברים ולרקמות השונים. מחסור במים, בעיקר מאי-שתייה מספקת, עלול להביא להתייבשות (dehydration), תהליך העלול לגרום לנזק בריאותי במיוחד בגיל הרך אך גם במאוד מבוגרים. תסמיני ההתייבשות כוללים- צמא מוגבר, עייפות, כאב-ראש, יובש בפה, מיעוט או אי מתן שתן, חולשת שרירים, טשטוש וסחרחורת. המים מגיעים לגוף מבחוץ, באמצעות משקאות ומזון. נוסף ל כך הם נוצרים בגוף כתוצר מטבולי. המים מופרשים מהגוף בשתן, בצואה, בזיעה ודרך מערכת הנשימה.

עיקר הנפח של הנוזלים מגיע מאכילה, המספקת כ-20% מנפח המים היומי המומלץ, וממשקאות קלים או אלכוהוליים הנלווים לארוחות ובאופן מזדמן. פירות וירקות, מעבר להיותם מקור עשיר לוויטמינים מינרלים וסיבים תזונתיים, מכילים מים לרוב. לדוגמה, תפוזים מכילים 87% מים, ומלפפונים (למרות חזותם הנוקשה) מכילים כ-95% מים (!). תפוח עץ בגודל ממוצע, שנוגסים בו בעסיסיות, מכיל לא פחות מ-118 מ"ל מים, וגזר כתום ממוצע מכיל 72 מ"ל מים. אך גם מאכלים "מוצקים" אחרים שאנו אוכלים תורמים נפחי מים משמעותיים למאזן הנוזלים שלנו- שתי פרוסות לחם לבן מכילות 21 מ"ל מים, מנה צנועה של חזה עוף (כ-60 גרם) מכילה 42 מ"ל מים, 60 גרם של דג סלמון יספקו 34 מ"ל מים, כוס של אורז חום מבושל יתרום 140 מ"ל מים, ושני גבעולי ברוקולי ירוק מאודים שווים ל-140 מ"ל מים. חלב, מיצים ומשקאות קלים אחרים מורכבים מ-97% מים ומעלה. גם בירה או יין או משקאות על בסיס קפאין תרומתם מכרעת בנפח הנוזלים הנצרכים, אך על פי התובנה העממית המקובלת, שתיית מים צלולים היא הטובה ביותר לגוף, שכן הם נטולי-קלוריות, הם זמינים וכמובן זולים.

המים ותפקודי הגוף

85% מהמוח מורכב ממים. לכן כל הפעילות העצבית והכימית המבוצעת במוח לא תתקיים ללא מים. במחקר שבדק את השפעת ההתייבשות על תפקודים קוגניטיביים בילדי בית-ספר, נצפו הישגים גבוהים באופן משמעותי בקבוצת הילדים שהתחילה את הבוקר במצב נוזלים תקין, לעומת אלו שהחלו את היום במצב של התייבשות. התפקודים שמושפעים ממים לפי מחקרים הם זיכרון לטווח הקצר, פעולות חשבון וביצוע תנועות מהירות.

מחקר מצא כי אנשים ששתו יותר מחמש כוסות מים ביום היו בסיכון נמוך יותר למות מהתקף לב, בהשוואה לאלה ששתו פחות משתי כוסות מים ליום. ההשפעה המגינה של המים לא נמצאה כאשר בדקו החוקרים צריכה של נוזלים אחרים כמו קפה, תה, מיצים שונים, חלב ואלכוהול. ההסבר לכך הוא שכאשר שותים מים, הם נספגים מהר ובקלות לדם ומדללים אותו, ובכך הם עוזרים למנוע יצירת קרישי דם.

העור מכיל יותר מ-20 אחוז מהמים שבגופנו. לכן אספקה מועטה של מים לגוף משפיעה לא רק על המערכות הפנימיות של גופנו, אלא גם פוגמת בחיוניות העור ומשפיעה על היווצרות קמטים. למים חשיבות רבה בשמירה על רמת לחות נאותה של עורנו.

הצמא הוא סימן אזהרה שהגוף זקוק למים. עד הזמן שאנו מרגישים צמא, גופנו כבר איבד אחוז או שניים מהנוזלים שבו, ואנו עלולים להתייבש. זאת הסיבה שלא צריכים לחכות עד שצמאים בכדי לשתות.

אנו רואים את השפעתם של המים בכל תחומי החיים, ואת נחיצותם הרבה לעצם קיומנו, ומכאן יכולתם לסייע רבות להפחית תהליכים רבים העלולים לגרום לנזקים בגוף, לשפר את התפקוד של המערכות השונות בגוף, ולהאט את תהליך ההזדקנות.

האקדמיה האמריקנית למדעי הבריאות ממליצה באופן נחרץ להפוך את שתיית מים להתנהלות שגרתית, ולהעדיף מים על משקאות קלים אחרים. עדיף לשתות מים צלולים וקרים במהלך "הפסקת קפה" על שתית קפה, וגם אם יהיה צורך בשינוי שם ההפסקה ל"הפסקת מים", לא ייגרע מאום מיוקרתה.

בספירת הנוזלים היומית אפשר לכלול גם מיצים, משקאות קלים, חלב, תה וקפה, אך הבחירה הטובה ביותר ונטולת הקלוריות היא, נכון, מים. דרך קלה, טובה ומומלצת לחלוקת הנוזלים ביום היא לשתות כוס מים אחת בכל ארוחה, ועוד כוס מים בין כל שתי ארוחות (וזאת כאשר אוכלים שלוש ארוחות עיקריות – ועוד שתי ארוחות ביניים). ואין צורך להתלבט יותר מדי - כאשר המצב הבריאותי תקין, עוד כוס מים לא יכולה להזיק.

הקפדה על תזונה נכונה היא בעלת חשיבות רבה לסייע להאטה של תהליכים הגורמים להזדקנות וירידה בתפקוד של תאים ומערכות בגוף.

כאשר שומרים על עקרונות בסיסיים, כגון גיוון במזון, צריכה נכונה של מזונות מכל קבוצות המזון החיוניות, יש לכך השלכות רבות, הן בהרגשה הפנימית- תחושה של אנרגיה רבה, חיוניות ותפקוד יעיל של הגוף, והן בהרגשה ובמראה החיצוני- עור ושיער בריאים.

ואמנם, בכל הקשור לתחום של רפואת האנטי-אייג'ינג והרפואה המונעת, יש לתזונה מקום גדול ומכריע בהשפעתה המיטיבה ויכולתה להאט תהליכים של התבלות והזדקנות.

היבטים על המים בדת

כבר בימי קדם ידע האדם שהמים נחוצים לחיים, שבלעדיהם אין חיים, ושעולמנו מיוחד בכך שיש בו מים נוזלים. כך ביהדות וכך גם אצל עמים אחרים ודתות אחרות.

בסיפור בריאת העולם במקרא, ביום הראשון לבריאה, כשנבראו שמיים וארץ, המים כבר היו קיימים. שנאמר: "ורוח אלוהים מרחפת על פני המים". ביום השני הופרדו השמיים והארץ על המים שבהם זה מזה, וביום השלישי נקוו המים שעל הארץ, להבדיל בין ים ליבשה. תיאורים דומים, של שליטת כוח עליון על המים ושל "ארגון" והכוונה של המים, נמצאים גם במסורות עתיקות של עמים אחרים, כמו האכדים במזרח והאינדיאנים במערב.

כולם הכירו בחשיבות המים ובכוחם הרב, כוח שיכול לפעול לשני כיוונים מנוגדים: האחד- כיוון של יצירה והענקת חיים בדרך של צמיחה ושגשוג, והשני- כיוון של הרס וחורבן על ידי שיטפונות וגשמי זעף.

ביהדות המים הם מקור ברכה ונותנים חיים לאדם ולכל אשר לו, כאשר האדם נוהג כראוי. האל גומל להולכים בדרך הטובה- "והורדתי הגשם בעתו, גשמי ברכה יהיו". במיתולוגיה ההודית והבבלית יש אלים הממונים על המים ומעניקים אותם לאדם. לעומת זאת, יש שהמים משמשים כעונש. סיפור המבול מופיע גם אצל היוונים ואצל עמים אחרים. המבול הוא תיאור של מים עצומים הגורמים הרס וכיליון, ומקורו באמונה שהאדם נענש על חטאיו בידי כוח עליון. לא פלא אפוא שקיימת ביהדות וגם במסורות אחרות, למשל אצל שבטים אפריקאיים, "תפילת הגשם"- בקשה מכוח עליון לכוון את המים לתועלת ולא לנזק.

נוסף להכרה בחשיבות המים לחיים בכלל, נפוצה האמונה בכוחם המטהר. כשם שרחיצת הגוף במים מנקה אותו מלכלוך גשמי, כך מטהרים המים גם את הנפש מטומאה ומחטא. ביהדות מקובלים מנהגים רבים הקשורים בטיהור על ידי המים: נטילת ידיים, טבילה במקווה, הדחת הבשר, הגעלת כלים ומנהג התשליך בראש השנה. בנצרות ובדתות אחרות קיימת הטבלה של תינוקות והתזת מים מקודשים. ישנם מקורות מים מקודשים במיוחד שמצווה לטבול בהם, כמו נהר הירדן אצל הנוצרים ונהר הגנגס אצל ההינדואים.

עוד אמונות הקשורות במים: למים יש סגולה להבחין בין אדם אשם לחף מפשע, והם גם מסייעים לחזות את העתיד. משום כך, אצל עמים רבים במזרח ובמערב, שימשו המים למשפט, לניבוי ולכשפים. כך בקביעת גזר דין אצל הבבלים בעת העתיקה, כך אצל היוונים בניחוש של האורקל, וכך במשפטי המכשפות באירופה בימי הביניים. השיטות היו שונות: השקעת החשוד בתוך מים, הטלת אבנים למים, שתיית מים והתזת מים.

האמונות והמנהגים הרבים סביב המים נפוצים בעולם כולו. הן בארצות שבהן המים במחסור והתושבים יודעים מניסיונם כי בלי מים אין חיים, והן בארצות שבהן יש מים בשפע רב מדי והאדם מתקשה לעמוד בפני כוח ההרס שלהם.

תוספי מזון

ישנם מספר תוספי תזונה אשר הוכחו זה מכבר כמונעים חלק ניכר מתהליכי ההזדקנות בגוף, כמו התבלותו של העור, ירידה בפעילות של מערכות שונות בגוף ועוד. חלק מתוספי המזון הם נוגדי חמצון (ויטמינים, מינרלים ואנזימים, שמגנים מפני הנזק שגורמים הרדיקלים החופשיים) וחלקם מהווים חומרי גלם לייצור תשתית תקינה של סיבי הקולגן והאלסטין בעורנו. מסתבר כי נטילה קבועה של מספר תוספי מזון הוכחה כבעלת השפעה מרשימה על גופנו בכלל ועל עורנו בפרט. לתוספי המזון יש יכולת להגן מפני קרינה אולטרא-סגולית והם חיוניים להגנה על שלמות מבנה העור ותפקודו, יש ביכולתם לנטרל נזקים מצטברים לעור כתוצאה מהשפעת קרינת השמש, הזיהום הסביבתי וכתוצאה מהרעלים וחומרי הפסולת הנוצרים בגוף. בהשפעה זו ניתן להבחין בנקל לאחר מספר שבועות של שימוש רציף, הן ברמה החיצונית- מראה צעיר ורענן של העור והן בהרגשה הפנימית, בשיפור התפקוד וברמת האנרגיה.

סלניום
זהו אחד מיסודות הקורט הנחקרים ביותר בעשור האחרון.‏ הסלניום הוא חומר נוגד חמצון רב עוצמה ומנטרל רדיקלים חופשיים. פעילויות נוספות שלו נכנסות לקטגוריה של סילוק רעלים בגוף, חיזוק המערכת החיסונית והגנה על הלב. הוא משתתף בהרכבו של האנזים נוגד החמצון גלוטטיון פראוקסידאז, המשפר תפקוד כבד ומסייע למניעת חמצון שומנים. ישנם מחקרים מדהימים על סלניום והשפעתו למניעת מחלות זיקנה: ניוון הגוף, פגיעה ב-‏DNA‏ (יש לו חשיבות מכרעת במטבוליזם של ‏DNA‏, בשל פעולתו כתקן רצפים של ‏DNA‏), מחלות לב, דלקות ‏פרקים. הסלניום נותן הגנה מפני מחלת הסרטן, שומר על בריאות העור והשיער,‏ מעכב תהליכי הזדקנות, מגן על ממברנות תאים, מנטרל רעלים (אתנול, עישון ושומנים מחומצנים).

ביחד עם ויטמין E הוא מעורר יצירת נוגדנים בגוף. הוא עוזר לפיזור ויטמין E בגוף וכנגד זה, ויטמין E מגביר את עמידות הגוף לכמויות סלניום מוגדלות, יש ביניהם פעילות סינרגטית המעצימה ‏בצורה משמעותית את הפעילות האנטי אוקסידנטית של כל אחד מהם.

הסלניום נוטל חלק במטבוליזם של השומנים בגוף ודרוש לסינתזה של קו-אנזים Q-10. כשחסר סלניום לא מתאפשר ייצור של פרוסטגלנדין מסוים, חומר הביניים שממנו מיוצר הפרוסטגלנדין מצטבר ומעלה את לחץ הדם וגורם לצימות של טסיות דם, מה שיכול להוביל ליצירת קרישי דם והתקפי לב.

דג טונה הוא מקור מצוין לסלניום, כך גם בצל יבש, נבט חיטה, סובין חיטה, עגבניות, ברוקולי, אגוזי ברזיל (קיים בכמות ‏גבוהה), שום, אצות, כבד, מולסה, דגנים מלאים, אלפלפא, קמומיל, שומר, ג'ינסנג, גדילן מצוי.‏ (רמת הסלניום בצומח תלויה בקרקע בקנדה- רמות הסלניום באדמה הן הכי טובות).‏

כמו לכל רכיב תזונה, גם לסלניום יש גבולות בטחון של סיכון לרעילות. במקרה של הסלניום, הגבולות די צרים. רמות של 200 ובמקרים קשים עד 600 מק"ג הן סבירות, ברמות של 2000 מק"ג כבר מתגלות תופעות של רעילות (השחרת ציפורניים בידיים, ריח חריף של שום מהגוף ומהפה)‏. מינון המומלץ- 50-200 מק"ג. המלצות לצריכה לפי ‏RDA‏ – 70 מק"ג.‏

פיקנוגנול- Pycnoganol

פיקנוגנול הוא ביופלבנואיד מסוג פרואנטוציאנידינים, שהם נוגדי חמצון יעילים במיוחד. הוא מופק מקליפת עץ אורן צרפתי ונחשב כאחד מנוגדי החמצון החזקים ביותר המוכרים לאדם ובעל זיקה מיוחדת לסיבי הקולגן בעורנו. הוא שומר על גמישות העור ומעכב את הזדקנותו, מגן מפגעי הזיהום הסביבתי, משפר את גמישותם של כלי-הדם וכדוריות-הדם האדומות ובכך עוזר לאספקת דם טובה, מונע סתימות בעורקים ומחלות הנובעות מכך, בעל השפעה אנטי-דלקתית ואנטי-אלרגית.

רכיב זה מעורר לאחרונה עניין רב בקרב המומחים, העוסקים בדרמטולוגיה וקוסמטולוגיה. הוא נמצא יעיל פי 50 מויטמין C ופי 20 מויטמין E בכושר נטרול של רדיקלים חופשיים הגורמים להרס העור. הפיקנוגנול אף הראה יכולת מדהימה למנוע פגיעה בחלבונים המרכיבים את השכבות התומכות של העור, הוא מסייע בחיזוק הקולגן ומעכב את פירוקו ע"י האנזימים אלסטאז (Elastase) וקולגנאז (Colagenase). בזכות יכולת זו לשקם את רקמת הקולגן ואלסטין, להעלות את רמת הלחות בעור ולהופכו לחלק יותר, לשפר את מרקם העור ואף להוסיף לו חיוניות, מסייע הפיקנוגנול בשמירה על מראה עור צעיר ומלא חיים לאורך שנים. גילוי זה הפך את הפיקנוגנול לאחד הרכיבים החשובים במניעת הזדקנות העור. השפעתו המופלאה מאפשרת שמירה על גמישות העור ושיפור חיוניותו. למעשה, כשמדובר בחשיפה בלתי מבוקרת לשמש, מהווה הפיקנוגנול מעין "מסנן קרינה פנימי", שחשיבותו אינה נופלת מזו של מסנני קרינה החיצוניים שאנו מורחים על פני העור לשם הגנה מנזקי השמש.

קו אנזים ‏Q 10

קו-אנזים Q10 הוא נוגד חמצון רב עוצמה הנמצא במיטוכונדריה של תאי שריר ובאיברים פנימיים, כגון הלב, כבד, כליות ולבלב. ה-Q10 נוצר בכבד בעזרת ויטמיני ‏B2‏, ‏B6‏, ‏B12‏ וחומצה פולית, וכן ניתן להשיגו גם ממזון, כמו סוגי בשר ומאכלי ים שונים.

ה-Q10 מסייע ליצירת אנרגיה תאית (מולקולה של ATP), ובהפחתת הנזק שגורמים הרדיקלים החופשיים לגופנו. קו-אנזים Q10 חשוב לשמירה על ייצור תקין של קולגן ואלסטין, ולכן מסייע לשמור על עור בעל מראה צעיר, מבריק, חסר קמטים ושלם. מחקרים מראים ש-Q10 יכול לחזק את המערכת החיסונית ולהגן על הגוף מפני סרטן (בהסתמך על התיאוריה שלפיה, הפעילות הביו-אנרגטית של קו-אנזים Q10 יכולה לסייע בהקטנת גידולים). במחקרים נוספים נמצא שקו-אנזים Q10 יכול לסייע בהורדת לחץ הדם ולשפר את הבריאות באנשים הסובלים מהפרעות במערכת הלב וכלי-הדם (בשריר הלב נמצאת כמות גדולה של Q10, שיש לו תפקיד נכבד בייצור האנרגיה החיונית לבריאות הלב, ומכאן השפעתו הגדולה על שיפור התפקוד של מערכת הלב וכלי-הדם).

המינון המומלץ נע בין 50 ל-300 מ"ג. מאחר שרמות הקו-אנזים Q10 הולכות ומידלדלות עם הגיל, רצוי ליטול לפחות 50 מ"ג ליום. הקו-אנזים ‏Q10‏ הוא מולקולה מסיסה בשומן (נספג בגוף יעילות גדולה יותר בצירוף מאכלים המכילים שומן- דגים, אגוזים שונים). כמו כן, זוהי מולקולה מאוד רגישה‏, לכן הכמוסה (עדיף בצורה של נוזל או שמן), מכילה כמות מסוימת של ויטמין E, למניעת התחמצנות.

חומצה אלפא-ליפואית

חומצה אלפא-ליפואית היא חומר דמוי ויטמין בעל תכונות נוגדות חמצון, נהוג לכנותה בשם "נוגד חימצון אוניברסלי". היא קיימת בכל תאי הגוף, אך הגוף מייצר כמויות קטנות ויש חשיבות להשלמה באמצעות המזון או בנטילת תוסף. חומצה אלפא-ליפואית היא נוגדת חמצון חזקה הפעילה במיטוכונדריה. חומצה זו מסיסה הן במים והן בשומן, היא נספגת בקלות ומסוגלת לחדור מבעד ולכל קרום בתאי הגוף. היא מספקת הגנה גם מצידו החיצוני של התא וגם מצידו הפנימי, ואף מסוגלת להיכנס אל תוך גרעין התא ולמנוע פגיעה ב-DNA ולהגן על התא מהשפעת סטרס. בנוסף, הוא עוזרת להגן על נוגדי חמצון אחרים כגון ויטמין C, ויטמין E, ומעלה בתאים את רמת גלוטטיון שהוא עצמו נוגד חמצון רב עוצמה.

יעילותה בהתמודדות עם רדיקלים חופשיים היא אחת הסיבות העיקריות לחשיבותה הרבה בעיכוב תהליכי הזדקנות. החומצה האלפא-ליפואית הופכת גלוקוז לאנרגיה (מולקולה של ATP) ובכך מורידה ומייצבת את רמת הגלוקוז בדם ומגבירה את יעילות האינסולין (מסייעת לגוף למנוע ולטפל במחלת הסוכרת, שהיא מאיצה של תהליכי הזדקנות). מסייעת למנגנוני הגוף הטבעיים בסילוק רעלנים ומפחיתה סטרס חמצוני וכן יעילה לטיפול ומניעה של בעיות שונות הקשורות בנזק חמצוני, לדוגמה- איידס, אלכוהוליזם, סרטן, מקרי הרעלה של מתכות כבדות.

נטילה של 50 מ"ג חומצה אלפא-ליפואית ביום, מהווה בדרך כלל הגנה נוגדת חמצון מעולה. במקרים של תנגודת לאינסולין או סינדרום X, מומלץ מינון של 200 מ"ג ובמקרים של טיפול בנזק עצבי, עקב סיבוכי סוכרת, אפשר אף 600 מ"ג.

מקור- בשר וברוקולי הם מאכלים העשירים ביותר בחומצה אלפא-ליפואית.

ויטמין ‏E

ויטמין E הוא ויטמין מסיס בשומן, השייך למשפחת הטוקופרולים. הנגזרת הידועה והפעילה היא אלפא טוקופרול, המהווה חלק מהממברנות של ‏התאים והליפופרוטאינים של הפלסמה. הנגזרת הפעילה נקראת די-‏אלפא-טוקופרול והיא מגיעה ממקור טבעי, לעומת הנגזרת הסינתטית שנקראת די-אל-אלפא-טוקופרול והיא פחות יעילה. ויטמין ‏E‏ הינו הוויטמין הראשון והעיקרי הפועל כנגד הרדיקלים החופשיים ומונע נזק חמצוני.‏ פעילותו מתחזקת בנוכחותו של המינרל סלניום.

לוויטמין E יש השפעה במערכות רבות בגוף‏- הוא עוזר בשיקום של מבנה הממברנה, מהווה הגנה על כולסטרול ‏LDL‏ מפני חמצון של רדיקלים חופשיים‏, מפחית צימות טסיות וקרישי דם, מגן מפני סרטן, מגן מפני התפתחות של מחלות לב וכלי דם.

מקורות- שמנים צמחיים בכבישה קרה כגון שמן זית ושמן נבט חיטה, אבוקדו, חלמון ביצה, נבטים, נבט חיטה (חשוב לשמור בקירור), דגנים ‏מלאים כגון חיטה מלאה, ירקות עליים.

ויטמין ‏C

ויטמין C משתתף בכ-300 תהליכים ביולוגיים בגוף האדם. הוא מחזק את מערכת החיסון ומפחית שכיחות של זיהומים ודלקות, במינונים גבוהים הוא מקל על סימפטומים של הצטננות ושפעת ומקצר את משך המחלה. ויטמין C מנטרל רדיקלים חופשיים של חמצן ומתכות רעילות, מונע היווצרות של תרכובות מסרטנות ומגן מפני התפתחות מספר סוגים של סרטן. מפחית את הנזקים הנגרמים מעישון ומהווה תוספת חיונית לכל מעשן, ותורם להפחתת הסיכון להתפתחות של מחלות לב. ויטמין C דרוש לייצור הקולגן (הוא הכרחי לפעילות תקינה של אנזים ההופך את ‏חומצות האמינו ליזין ופרולין לאבני בניין של הקולגן), מסייע בבניית רקמות חיבור וריפוי פצעים, בהגלדת פצעי לחץ וחשוב לשמירה על מראה עור בריא. מונע התפתחות של קטרקט ודלקות חניכיים. מוריד את רמת ההיסטמין בתאים ובכך מפחית את עוצמת ההתקפים האלרגיים.

ויטמין C דרוש לייצור תקין של מתווכים עצביים (הוא מהווה מרכיב חשוב ביצירת דופאמין וטריפטופן) ולוויסות של פעילות הורמונלית (מעורב בייצור קורטיקוסטרואידים ואלדוסטרון), חיוני להפיכת חומצה פולית לצורתה הפעילה ולהגברת ספיגת ברזל (ויטמין ‏C‏ מעלה את אחוז הספיגה של ברזל כשהוא לא ממקור חי, בעזרת שינוי המטען החשמלי שלו, ומאפשר ספיגה טובה יותר), הוא נחוץ לייצור קרניטין (רכיב האחראי על הפיכת שומנים לאנרגיה), משתתף בתהליך הפיכת כולסטרול למיץ ‏מרה, משפיע על פעילות אנזימתית וחשוב לפירוק של תרופות (כמות נמוכה של ויטמין ‏C‏ מאיטה פירוק התרופות בכבד).

מקורות- דובדבנים שחורים, קיווי, חסה, פלפל ירוק, ברוקולי, עגבנייה, פירות הדר, תות שדה, מלון, גויאבה, כרוב, כרובית, כבד.

ויטמין A ובטא קרוטן

ויטמין A הוא שם כללי לתרכובות אחדות בעלות מבנה ופעילות דומים, הנמנות כולן עם קבוצה רחבה יותר של חומרים המכונים רטינואידים. הנציג המוכר של קבוצת החומרים בעלי פעילות של ויטמין A, המצויים בבעלי חיים, הוא הרטינול. בצמחים ישנה קבוצת חומרים דומה, הקרוטנואידים, שאחדים מהחומרים בקבוצה זו מתפקדים כפרו ויטמין A, והמוכר ביותר הוא הבטא-קרוטן. בטא קרוטן מורכב משתי יחידות חוזרות של ויטמין A ואחרי פירוקו במערכת העיכול מתקבל ממנו ויטמין A.

ויטמין A, על נגזרותיו השונות, חיוני לראיית לילה תקינה, משתתף בתהליכי ההתמיינות של תאים, כלומר, בקביעת תפקודם הייחודי של תאים חסרי תפקוד מוגדר, תורם לתפקודן התקין של רקמת האפיתל (הרקמה החיצונית ביותר של העור ושל הרקמה הרירית בגוף), של מערכת החיסון ושל מערכת הרבייה, מגן מפני נזקים לריריות דרכי הנשימה וכן מעורב בתהליך הגדילה. ויטמין A ובטא קרוטן ממלאים תפקיד של נוגדי חמצון המגנים על מרכיבי גוף חיוניים מפני תהליכי חמצון. ויטמין A מתעכל ונספג יחד עם השומנים. הבטא קרוטן מפורק בחלקו על ידי אנזים המצוי בדופן המעי ובתוך כך מיוצר ויטמין A. כ-90% מהוויטמין המצוי בגוף נאגר בכבד, וכמותו שם מספיקה לחצי שנה עד שנה. במחלות נגיפיות שונות, בשחמת הכבד וכן כאשר נפגע תהליך הספיגה, יורדת כמות הוויטמין בגוף. נשיאת ויטמין A מהכבד לרקמות השונות נעשית בסיוע נשאים חלבונים ספציפיים.

מקורות במזון: מהחי- כבד, כליות, שמנת, חמאה, חלמון ביצה. מהצומח- גזר, בטטה, דלעת, משמש, מלון, תרד, ברוקולי, כרוב, כרובית ורוב המזונות שצבעם כתום או ירוק כהה.

חומצות שומן חיוניות

אומגה שלוש, כמו אומגה שש, שתיהן חומצות שומן החיוניות לחיים ולתפקוד כל תא בגוף. שתי חומצות אלו הן הבסיס למעטפת כל תא חי, ובייחוד למערכת העצבים המרכזית, רשתית העין, המערכת החיסונית ולאיזון פנימי- של לחץ דם, זרימת דם, ויסות הורמונלי ועוד. בלעדיהן הגוף לא יחיה.

אומגה 3

חומצות שומן מסוג אומגה 3, המצויות בעיקר בדגים, אחראיות על ייצור חומרים המאזנים תהליכים רבים בגופינו, כגון לחץ דם, טמפרטורת הגוף, דלקות, נפיחות, כאב, קרישת דם, תגובות אלרגיות וייצור הורמונים נוספים. בנוסף לכך, נמצא כי לאומגה 3 השפעה חיובית רבה על המערכת החיסונית ועל מניעת דלקות בגוף ומניעת גידולים סרטניים.

שתיים מתוך קבוצה זו של חומצות שומן הן בעלות ההשפעה העיקרית- DHA ו- EPA, שהן אנטי-דלקתיות ומכאן תפקידן החשוב במחלות כגון אסטמה, אלרגיות, מחלת פרקים דלקתית ועוד. ל-DHA חשיבות בתפקוד המוח ובריאות הפרקים. ה-EPA מווסתת דלקות, משפרת את תפקוד מערכת החיסון, וכן מנגנוני קרישת דם וזרימת דם. לחומצות שומן מסוג אומגה 3 יש השפעה גדולה על מראה העור, שכן הן עוזרות בהחלמת פצעים, מקלות על סימפטומים של ארטריטיס, מסייעות בהחלמה של אקזמה ופסוריאזיס ומאזנות ייצור הפרשת סבום (יעילות לטיפול באקנה).

מחקרים הוכיחו שכיחות נמוכה של מחלת הסרטן בארצות שבהן התזונה מבוססת על דגים, כמו יפן. שמן דגים ידוע גם כמועיל למחלות מפרקים, בעיות מעיים דלקתיות ובעיות עור כפסוריאזיס. אומגה 3 יעילה גם במניעת אוסטאופורוזיס ואפילו בהתמודדות עם מאניה דיפרסיה.

חומצות אומגה 3 נמצאות בעיקר בדגי מים קרים, כמו סלמון, הרינג, טונה, קוד, מקרל ואנשובי. מקורות מהצומח- אגוזי מלך, זרעי חמניות, זרעי פשתן (בצורתם השלמה, טחונים או כשמן), שמן קנולה, שמן סויה וכן בעלי ריג'לה.

אומגה שלוש היא מולקולה לא יציבה, הרגישה לחום ולאור שמש, כך שאת שמן הפשתן ואת שמן הדגים יש לשמור במקרר

המינון המומלץ- מינון מניעתי 2-1 גרם של EPA ו-DHE (ביחד) ביום, מינון טיפולי 5-3 גרם של EPA ו-DHE (ביחד) ביום.

חומצת שומן גמא-לינולנית (GLA)

חומצת שומן GLA נכללת בקבוצה של אומגה 6 ומהווה את חומר הגלם לבניית פוספוליפידים, אבני הבניין מהם עשויים קרומי התאים, ולכן חיונית לשמירה על לחץ דם וייצור של הורמונים שונים. הוא בעלת השפעה אנטי-דלקתית חזקה, מסייעת בשיכוך כאבים ראומטיים, שומרת על המראה הצעיר של העור וגמישותו, מסייעת בשמירה על לחות העור ומקלה על יובש.

חומצות שומן בלתי רוויות, בעיקר מסוג אומגה 6 חשובות במיוחד לשמירה על מבנה בריא של תאי העור וחיוניות לקיומו של עור צעיר גמיש. חומרים טבעיים אלו פועלים "לשימון העור מבפנים". ביחד עם הפיקנוגנול, משפיעה ה-GLA על כלי הדם והנימים המובילים חמצן ויסודות חיוניים אחרים לתאי העור מצד אחד ומסלקים פסולת מצד שני. בצורה כזו הם משפרים את חילוף החומרים והנשימה בעור. תהליכים אלה חיוניים לשמירה על המראה הבריא והרענן של העור ולהגנה מפני נזקי קרינת השמש, העישון והזיהום הסביבתי.

חומצת שומן מסוג אומגה 6 מצויה בזרעי פשתן טחונים, שמן חמניות, שמן סויה, שמן בוטנים וכן בצמחים שמכינים מהם תכשירים בכמוסות, כמו שמן נר הלילה, שמן זיפן או שמן פטל שחור.

אבץ- Zinc

האבץ הוא מינרל קורט. הוא חיוני לתפקוד הגוף, אך אין לנו צורך בכמויות גדולות ממנו. הוא מצוי כמעט בכל תא בגופנו ובמיוחד בעיניים, בכליות, במוח, בכבד, בשרירים ובאברי הרבייה הזכריים. הוא מפעיל אנזימים רבים בגוף וחשוב ביותר לפעילות הורמונלית תקינה, חיוני לחלוקת תאים, מסייע במניעת סרטן, חיוני לתהליכי גדילה והתפתחות, פעילות המערכת החיסונית, הפחתת פעילות דלקתית, החלמת פצעים, חשוב לחושי הטעם והריח, חילוף חומרים של פחמימות, בריאות העצמות והעור, עקב כך הוא נחוץ ביותר בתקופות הגדילה השונות בחיינו (בהריון, בילדות ובגיל ההתבגרות). האבץ מהווה נוגד חמצון המנטרל אתנול (הנצרך מאלכוהול), מונע התנוונות של הרשתית אצל זקנים, מגן על ה-DNA ובכך מסייע במניעת תופעות הזדקנות וניוון.

הוא מצוי במזון בעיקר במוצרים מהחי- בשר, עוף, ביצים ומוצרי חלב, דגים ופירות ים (בצדפות ומאכלי ים מצוי בכמות הגדולה ביותר). ניתן לקבלו גם ממזונות מהצומח- דגנים מלאים, קטניות (שעועית לסוגיה, חומוס), אגוזים (קשיו, פקאן, שקדים וגרעיני דלעת), זרעים וכן מצוי גם בנבט חיטה (מקור טוב), פטריות, שמרים טבעיים, שמרי בירה ומיסו. אבץ ממקור צמחי קשה קצת יותר לספיגה, מאחר ומזונות אלה (בעיקר דגנים) מכילים חומצה פיטית, שקושרת אליה מינרלים ומונעת את ספיגתם. לכן דיאטות העשירות בפחמימות מלאות אינן מספיקות, וחשוב לשלב גם קטניות ואגוזים, שהם מקור חשוב לאבץ.

צורן- Silicon

הסיליקון הוא מינרל החיוני ליצירת קולגן לעצמות ורקמת חיבור, נחוץ לבריאות הציפורניים והשיער, שומר על גמישות העור ועוזר במניעת קמטים, וכן שומר על גמישותם של כלי דם ולכן יש לו חשיבות רבה במחלות קרדיו-וסקולריות. הסיליקון מסייע להוריד רמות אלומיניום בגוף וכך מונע אלצהיימר ואוסטאופורוזיס, מעודד את מערכת חיסון ומעכב תהליכי הזדקנות ברקמות.

מקורות במזון- סלק, פלפלים, עלים ירוקים, דגנים מלאים, אורז חום, חיטה, שעורה, שיבולת שועל, תפוחים, פולי סויה, בצל, שקדים, זרעי חמניות וענבים, סוגים שונים של אצות ים, זרעי פשתן, סרפד, שורש אכינצאה, שורש שן ארי, אלפלפא.

יוד - Iodine

פירוש השם יוד, ביוונית, הינו סגול. תפקידו העיקרי של מינרל זה ביצירת הורמון בלוטת התריס. היוד מסייע בהתגוננות מפני השפעות מזיקות של חומרים רדיואקטיבים, מונע בעיות בבלוטת התריס, עוזר בהחלמת דלקות בעור, מגדיל כמות נצרכת של החמצן וקצב מטבולי של העור, עוזר במניעת עור מחוספס והתקמטות מוקדמת של העור.

מקורות: דגים, פירות ים, זרעי חמניות, אצות ים ומלחי ים, אננס, צימוקים, ירקות ופירות הגדלים בסמיכות לים. ירקות ממשפחת המצליבים (כרוב, כרובית, ברוקולי, צנון, צנונית, לפת) קושרים יוד ומונעים את קליטתו במעיים.

קבוצת ויטמיני B

ויטמינים מקבוצת B הינם קו-אנזימים שמסייעים להפעלת מיליוני תגובות כימיות ששומרות על גופנו במצב תקין. אומנם הם נבדלים זה מזה אך הינם מצויים באותו סוג מזון, ולכן חסר בוויטמין אחד יצביע על חסר של מספר ויטמינים השייכים לקבוצה זו.

ויטמינים מקבוצת B הינם מסיסים במים ומופרשים מהגוף במהירות, ולכן מקרים של תופעות לוואי בעקבות שימוש יתר הינם נדירים יחסית. משום שויטמינים מקבוצה זו אינם נצברים בגוף, חובה לדאוג לאספקה סדירה שלהם באמצעות תזונה עשירה או נטילת השלמות תזונתיות.
לוויטמינים השפעה על מטבוליזם של חלבונים, שומנים ופחמימות ועל ייצור אנרגיה בגוף. תפקידם לשמור על תפקוד תקין של מערכת העצבים והם מסייעים במצבי מתח, בעלי השפעה מרגיעה, מונעים דיכאון וחולשה. כמו כן, הם עוזרים בתהליכי למידה, משפרים ריכוז וזיכרון. וויטמינים אלה חיוניים לחלוקת תאים והתחדשותם, למניעת נשירת שיער ולשמירה על עור בריא ולפעילות תקינה של מערכת העיכול. יש חשיבות לתת אותם כ- ‏Complex‏ מכיוון שיש להם אפקט סינרגטי בגוף ורובם חיוניים לספיגה.

ויטמינים מקבוצת B ופעילותם הרפואית:

< >ויטמין 1B (תיאמין): אחראי על תפקוד תקין של מערכת העצבים, מסייע במניעת דיכאון ועצבנות, שרירים חלשים או מנוונים, הפרעות בקצב הלב. חיוני לבריאות העור ולכושר למידה. מסייע בתהליך התרבות תאים. מאפשר המרת המזון לאנרגיה.ויטמין 2B (ריבופלאבין): חיוני לשחרור אנרגיה מהמזון ליצירת תאי דם אדומים ונוגדים, חיוני לראייה תקינה ולשמירת העור, הציפורניים והשיער. מפחית עייפות מהעיניים, מונע כאבי פה ושפתיים סדוקות, מסייע לסובלים ממיגרנות.ויטמין 3B (ניאצינאמיד): נוטל חלק בפעילות תקינה של מערכת העצבים. נחוץ לשמירה על עור בריא ועל מערכת העיכול ומסייע לתקינות מחזור הדם. מהווה חומר תזונה חשוב לגוף ביצירת הורמוני מין, מועיל בהפחתת הכולסטרול ה"רע" (LDL) ובהעלאת רמת הכולסטרול ה"טוב" (HDL). מקטין עוצמת כאבי ראש בעת מיגרנה ומוריד לחץ דם גבוה. מסייע כנראה גם במניעת מחלת סרטן וחיוני לנטרול רעלים.ויטמין 5B (חומצה פנתוטנית): נוטל חלק ביצירת הורמונים ונוגדנים. בעל תפקיד חיוני בייצור אנרגיה בתהליך חילוף החומרים ומסייע לצמיחה ולהתפתחות תקינים. חיוני למערכת עיכול תקינה ולעור בריא. ידוע כ"ויטמין המוראל" בשל הקטנת מצבי חרדה ודיכאון, והיותו מחזק במצבי לחץ. מסייע בתחושת עייפות וחולשה. חשוב במצבי אלרגיה בשל תמיכתו במערכת החיסון.ויטמין 6B: חשוב לתפקודה התקין של מערכת החיסון, משפיע על חלוקת תאים, שמירה על ריריות, על תאי עור ודם ומניעת אנמיה. עוזר לרגישות לשמש ולכתמי עור, ומסייע לסילוק עודפי נוזלים מהגוף. מקל על תופעות קדם-ויסתיות, על בחילות בהריון, מונע בצקות ואבנים בכליות. גלולות למניעת הריון ותכשירי הורמונים לגיל המעבר מורידים את רמת ויטמין 6B בגוף ולכן במצבים אלה יש להגביר הצריכה.ויטמין 9B (חומצה פולית): חומצה פולית מסייעת ליצירת תאי דם ומניעת אנמיה, יצירת חומצות גרעין וחלבונים. מומלץ לקחת חומצה פולית שלושה חודשים לפני כניסה להריון והיא חיונית בזמן הריון, משום שחוסר בה עלול לגרום למומים מולדים. כמו כן, אחת הסיבות לאיבוד שמיעה בגיל מבוגר הינה מחסור בחומצה פולית ובביוטין.ויטמין 12B: אחראי על מטבוליזם של שומנים, יצור חלבונים ומניעת אנמיה. מסייע במצבי חולשה, עייפות, דיכאון, מחלות עיניים. ויטמין זה משפר זיכרון, מצב רוח ותהליכים קוגניטיביים אצל קשישים.ביוטין: חשוב לשמירת שיער ועור בריאים ולמניעת נשירת שיער ודלקות עור. אחראי על ייצור חומצות שומן. מסייע במצבי אובדן תיאבון, נדודי שינה וכאבי שרירים. מוריד את רמת הסוכר בדם לחולי סוכרת.PABA (Para Amino Benzoic Acid): מסייע ביצור חומצה פולית בגוף. יש לו תפקיד בפירוק חלבונים, בניצולם וביצירת תאי דם אדומים. ה-PABA מסייע בשמירת בריאות העור והשיער.אינוזיטול: דרוש לגוף לצורכי יצירה תקינה של קרומי תאים, צמיחת שיער, הסעת שומנים וכולסטרול בתהליך של חילוף חומרים. מהווה מרכיב חיוני ביצירת לציטין ומספר אנזימים. מסייע במצבי סוכרת, טרשת עורקים שומנית, אקזמה.כולין: מסייע בניצול השומנים וייצור הורמונים, בהקטנת כמות הכולסטרול בדם. מקטין איבוד זיכרון, מסייע בעיכוב התפתחות אלצהיימר אצל קשישים. מסייע לכבד בסילוק רעלים מהדם.

פרוביוטיקה

פרוביוטיקה היא שם כולל לקבוצה של חיידקים טובים, החשובים מאוד לבריאות הגוף. חיידקי מעיים ידידותיים אלה, הנקראים האסידופילוס, מהווים חלק אינטגרלי ממערכת העיכול. הם מסייעים לסינתזה של חלק מוויטמיני B (חומצה פולית, B12, ביוטין, B6), וכן של וויטמין K, מעכבים את התרבותן של פטריות, וכן מונעים ייצור של רעלנים במעיים ואת ספיגתם לגוף.

עור בריא הוא תוצאה של תהליכי הזנה וטיהור יעילים ומאוזנים של הגוף. מה שיכול להבטיח זאת, הינו תפקוד תקין של מערכת העיכול, הקשור קודם כל בפלאורת מעיים בריאה ומשגשגת. אוכלוסייה חשובה זו עלולה להינזק עקב צריכה קבועה של פחמימות מזוקקות ושימוש באנטיביוטיקה ותרופות אחרות. פלאורת מעיים לא מאוזנת עלולה לגרום לקשת נרחבת של בעיות בריאותיות, וביניהן גם למראה עור דהוי ונטול חיוניות.

מקורות- יוגורט ביו, ריוויון, קפיר, מי-החמצה של מלפפונים, כרוב כבוש ועוד.

פיטו-כימיקלים במזון

פיטו-כימיקלים הם חומרים הנמצאים בכל חלקי הצמח והם הצובעים את הצמח. יש להם השפעות מיטיבות רבות על גוף האדם- הם מהווים נוגדי חמצון חזקים ביותר, הם בעלי השפעה על התמיינות תקינה של התא ובכך מניעת סרטן, מביאים לעלייה בפעילות אנזימים החשובים לניקוי הגוף מרעלים, בעלי השפעה מיטיבה על מטבוליזם של אסטרוגן וכולסטרול, מאפשרים שימור שלמות התוכן התוך תאי וכן מסייעים לתהליכי תיקון של DNA פגום, וכן בעלי השפעה מיטיבה על תהליכים דלקתיים.

ישנם סוגים רבים של פיטו-כימיקלים- פלבנואידים, איזופלבונים, איזוטיאוציאנטים, קרוטנואידים, אליום, פוליפנולים, מונוטרפנים ומעכבי פרוטאזות. בכל קבוצה יש תתי קבוצות.

פלבנואידים
אלה הם חומרי הצבע הנמצאים באופן טבעי בעולם הצומח, מהווים נוגדי חמצון חזקים ביותר בטבע והשפעתם חזקה יותר מנטילת ויטמינים ומינרלים בודדים (כגון ויטמין E, בטא קרוטן, ויטמין C, וסלניום) ואף יותר ספציפית. הם פועלים על רקמות שונות ועל אנזימים שונים ואיזו-אנזימים (תת-קבוצה). הפלבנואידים צובעים בעיקר פירות ופרחים. בטבע, תפקידם לשמור על הצמח מפני גורמי חמצון.

יש למעלה מ-4000 מינים של פלבנואידים שונים. הפלבנואידים הם בעלי כושר אנטי-דלקתי, אנטי-אלרגי, אנטי-וירלי, אנטי-סרטני. כתת-קבוצה של הפלבנואידים נמצאים קוורציטין, ברומליין ואנטוציאנידים.

< >קוורציטין הוא בעל צבע כתום צהבהב והוא הפלבנואיד עם ההשפעה הפעילה ביותר. הוא בעל השפעה אנטי-דלקתית ואנטי-אלרגית חזקה. קוורציטין קיים בעיקר בבצל אך נמצא גם באוכמניות, שעועית ירוקה, משמש, תפוח עץ, פול ירוק, תה ירוק ועוד. ברומליין הינו אנזים מעכל חלבון שמקורו באננס. השפעתו העיקרית היא בסיוע לעיכול יעיל, בשל נוכחות האנזימים המעכלים חלבון וכך מסייע לפירוק יעיל של חלבונים. הברומליין בעל השפעה אנטי דלקתית (בעיקר יחד עם קוורציטין), מפחית קרישיות יתר בדם, בעל פעילות נוגדת חמצון, משפר החלמת פצעים, וכן בעל כושר במניעת גידולים סרטניים.אנטוציאנידים (בקבוצה זו נמצא את הפיקנוגנול), מצויים בקליפת עץ אורן צרפתי, זרעי ענבים, פירות יער, כרוב סגול, קליפת עץ הלימון, קליפה פנימית של פרי הדר, רימון, תה ירוק, יין אדום ושוקולד. המבנה הכימי של אנטוציאנידים מאפשר להם להתמזג אל ממברנת התא ולעבוד ישירות כנוגד חמצון על ממברנת התא (הנזק הראשון של הרדיקלים החופשיים הוא בחמצון ממברנת התא) וכן יש להם יכולת הגנה מפני רדיקלים חופשיים המסיסים בשומן וגם אלה המסיסים במים.

גלוטטיון

גלוטטיון הוא תוצר של שילוב בין 3 חומצות אמינו- ציסטאין, גליצין וחומצה גלוטמית. תרכובת זו הינה אנטי אוקסידנט רב עוצמה. רוב הפעילות של תרכובת זו מתמקדת בכבד. ניתן גם למצוא את הגלוטטיון לאורך צינור העיכול, שם תפקידו במניעת ניוון תאים. הוא קושר רדיקלים חופשיים ביחד עם נוגדי חמצון אחרים כגון סלניום, ויטמין C, ויטמין E, ויטמין A, מתיונין וציסטאין. הגלוטטיון, כאשר מתחבר לסלניום, הופך להיות גלוטטיון פראוקסידאז, שהוא בעל השפעה נוגדת חמצון עוצמתית ביותר. התחברות זו יכולה להתרחש בכבד, שם עיקר הפעילות, אבל גם בכל תא אחר. נוכחות מספקת של גלוטטיון בכל תאי הגוף, מבטיחה שמירה על נעורים וגוף ללא מחלות.

חומצת האמינו גלוטטיון מרתקת מאז ומעולם את העוסקים בחקר תהליכי ההזדקנות והמחלות הנלוות להם. המסקנות העולות מן המחקרים הרבים מעידות על החשיבות הרבה שיש לשמירה על רמות גלוטטיון בגוף, על-ידי אכילת מזונות המכילים את גלוטטיון, בנוסף לכמות הגלוטטיון המיוצרת על-ידי הגוף.

הגלוטטיון זוהה ע"י חוקרי הגיל כמי שמבדיל בין אנשים בריאים אחרי גיל 60 לבין אנשים באותן קבוצות גיל הסובלים ממחלות. מכאן שהמחסור בגלוטטיון בתאי הגוף הוא הסיבה העיקרית להזדקנות מוקדמת של הגוף על כל המשתמע מכך. אנשים בגילאי 60-40 שהם בעלי רמות גבוהות של גלוטטיון עשויים לחמוק ממחלות ותאונות כמו אנשים צעירים יותר. רמות נמוכות של גלוטטיון מביאות לתחושה הכללית של בריאות לא מטיבה, תפקודי גוף ליקויים וכן הסיכון למות מוקדם יותר. אכילת שומנים בצורה מוגזמת, מעלה את הצורך בגלוטטיון על מנת למנוע התחמצנותם במערכת העיכול. מחלות כמו שיגרון, לחץ דם גבוה, מחלות לב, בעיות דם וכלי דם, בעיות קיבה ודרכי שתן וכן סוכרת הן מחלות שנגרמות עקב רמות גלוטטיון נמוכות, עקב חסרונו בתפריט היומי באופן קבוע.

קיימים עוד רכיבי תזונה שהם אבני יסוד ליצירת גלוטטיון והם גלוטמין וויטמין C. מלחמתו של הגלוטטיון בהזדקנות הגוף בכך שהוא מחזיר את מערכת החיסון לתפקד כמו בימיו הצעירים של האדם. הגלוטטיון מגביר את עוצמת פעולתם של תאי חיסון ואת יכולתו של הגוף להילחם בפולשים זרים ביתר עוצמה ויעילות. מכאן שהוא שומר על הגוף מפני סרטן ובמיוחד סוג מסוים וקטלני של סרטן הריאות, מונע חמצון של הכולסטרול הרע, עוזר לרפא סוכרת מבוגרים ומונע ספיגה של שומן מסוכן לדם עוד במערכת העיכול.

ירקות ממשפחת המצליבים מכילים גלוטטיון- כרוב ניצנים, כרוב, כרובית וברוקולי. בירקות אלו ישנם פיטו-כימיקלים השומרים על רמתו הגבוהה של הגלוטטיון בתאי הגוף. פירות הדר מכילים כמות נאותה של גלוטטיון, וכן מלון, תותים, אפרסקים, אבוקדו, תפוחי-אדמה מבושלים על קליפתם, עגבניות, במיה, קישואים, תרד טרי, בצל טרי ומבושל, אספרגוס טרי ומבושל. לרוב, מומלץ לאכול את הירקות בצורתם הטרייה, שכן בישול, חימום, טחינה וסחיטה שלהם הורסים אותו.

פעילות גופנית

כושר גופני הינו מדע. יתכן ולא מדע עצמאי, אך ללא ספק כזה המסתמך על תורות שונות מתחום מדעי החיים. מערכות האדם מגיבות לפעילות גופנית. למשל הדופק וקצב הנשימה עולים, ההזעה מתגברת ומתחוללים שינויים רבים במרכיבי התאים של האדם המתאמץ. הבנת תגובת הגוף לפעילות גופנית, הבנת ההשפעות של האימון על מערכות הגוף השונות אפשרית על ידי ידע שנרכש ממדעים שונים. חידושים ומחקרים במקצועות כגון אנטומיה, פיזיולוגיה ופיזיולוגיה של המאמץ, פסיכולוגיה ועוד, עוזרים בהבנת החשיבות של הפעילות הגופנית לאדם. השינויים המתרחשים עם הגיל, הגורמים למחלות שונות, מהי תנועה נכונה, הנדסת אנוש, ותזונה כל אלה קשורים עם פעילות גופנית נכונה. ללא ספק שההשפעה של הכושר הגופני, טיפוח הגוף והבריאות היא גם פסיכולוגית וחברתית. כושר גופני גבוה קשור גם בניצול יעיל ונכון יותר של שעות הפנאי של האדם בכל גיל ובשני המינים. היכולת לחוש טוב, לא להיות חולה, לבצע פעילויות שונות במשך היום הקשורות בעבודה ובצרכי היום-יום האחרים, לא להתעייף בקלות, להישאר אנרגטי לקראת סוף היום לפעילויות הקשורות לשעות הפנאי, להיות עם מצב רוח טוב, לא מתוח, לא שמן, ללא כולסטרול, לא לעשן ועוד, כל אלה הינם חלק מהכושר הגופני. הכושר הגופני הינו חלק משאר היכולות הפיזיות של האדם וישנם יחסי גומלין בין כל היכולות הללו. כיום ההתייחסות היא אל האדם כאל שלם, כלומר, הגישה ההוליסטית האינטגרטיבית. אומנם הכושר הגופני משתפר רק כתוצאה מפעילות גופנית אך הוא קשור גם בהרגלי חיים וביצירת סדרי עדיפות נכונים.

חשיבותה של הפעילות הגופנית בכך, שיש לה השפעה לעיכוב תופעות רבות הקשורות לגיל כמו אובדן מסת העצם, תפקוד ירוד של מערכת החיסון, רמות גבוהות של שומני הגוף וכן ליקויים שונים בתפקוד הלב והריאות.

ישנן סיבות רבות מניעות את האדם לעסוק בפעילות גופנית. יש הפועלים גופנית עקב מצוותו של הרופא, למשל להורדת רמת הכולסטרול בדם, אחרים רוצים לשפר את תפקוד הגוף לאחר אירוע לבבי. ויש העוסקים בספורט עקב ההנאה שהעיסוק בספורט גורם להם, שכן העיסוק בפעילות גופנית הוא פשוט "כיף". זו הנאה שיש בצידה רווח רב, אבל קודם כל העוסק בה חש בטוב, הוא חש "High". ההרגשה הטובה שיש לאדם תוך כדי או לאחר סיום משחק כדורסל, שיעור יוגה או לאחר שחייה טובה ביום חם מוכרת היטב לעוסקים בכך. התחושה הנפלאה שחש אדם המצוי בכושר גופני טוב לאחר 35 דקות נעימות של ריצה קלה היא תחושה נפלאה. תחושת הכוח והחוזק של הגוף לאחר אימון במשקולות היא תחושה ייחודית המקנה ביטחון לאדם. הרופאים מוסיפים שנים לחיים, והאדם המטפח את גופו ובריאותו מוסיף חיים לשנים.

ואולם, יחד עם יכולתה של הפעילות הגופנית להטיב עם גופנו, היא משפיעה על ייצור של רדיקלים חופשיים שיגרמו לאימון הגוף המועיל להפוך אימון מזיק, אם לא ננקוט בצעדים המתאימים למנוע את הנזק שלהם. לכן יש חשיבות רבה לשמירה על אורח חיים בריא, הכולל, מעבר לפעילות גופנית סדירה, גם תזונה נכונה והשלמות של תוספי מזון אם צריך.

פעילות גופנית והשפעתה על הלב

השינויים הפתולוגיים, או "הזדקנות" כלי הדם עם ההתבגרות, פוגעת בעיקר באנדותל, השכבה הפנימית של דופן כלי הדם. עם השנים מאבד האנדותל את כושרו למנוע תהליך יצירת הטרשת, אך מחקרים הראו שכלי הדם בבני 60 שנה שעסקו שנים רבות בפעילות אתלטית, היו בעלי מאפיינים תפקודיים של אנשים צעירים בהרבה. יתרה מכך, נמצא שפעילות גופנית יכולה לשפר את תפקוד האנדותל אפילו באלה שכבר התפתחה בהם מחלת עורקים כליליים.

עם ההזדקנות, האנדותל מאבד בהדרגה מיכולתו לייצר NO (Nitric Oxide) ואנדותלין, וכתוצאה מכך, כלי הדם נחשפים יותר לתהליך יצירת הטרשת, ולחסימת כלי הדם. (ה- NO מרחיב את העורק ופועל כ"חומר סיכה" השומר את דופן כלי-הדם חלקלק ובכך מופחת תהליך הצטברות הטרשת. לעומתו, אנדותלין, מצר את העורק ומעלה את לחץ הדם).

תוצר נוסף של ההזדקנות, הוא הגדלה של כמות הרדיקלים החופשיים, הרעים לאנדותל. אך נראה שפעילות גופנית סדירה עשויה למנוע חלק מתהליכי הנזק לאנדותל בהקטינה את רמת הרדיקלים החופשיים. חוקרים באוניברסיטת פּיזָה באיטליה, השוו את פעילות האנדותל באנשים צעירים (גיל ממוצע 27 שנה) אתלטיים לבין אלה שאינם פעילים גופנית (sedentary), וכן בין מבוגרים (גיל ממוצע 64.5 שנה) העוסקים בספורט ובין אלה שאינם פעילים. כל המשתתפים במחקר טופלו בחומר אצטיל-כולין, המסוגל להביא להרחבה של כלי-דם, על ידי שהוא מביא את האנדותל ליצירת NO. הסתבר שקבוצת הצעירים הגיבה בצורה זהה לאצטיל-כולין בלי כל קשר לפעילותם הגופנית, אך בין הקשישים ניכר הבדל דרמטי כאשר רק העוסקים בפעילות גופנית הגיבו כמצופה לטיפול באצטיל-כולין בהרחבת כלי הדם, ולמעשה תגובתם הייתה דומה לזו של הקבוצה הצעירה. זאת ועוד, רמת הרדיקלים החופשיים בדמם של ה"אתלטים הקשישים" הייתה דומה לזו שנמדדה בדמם של הצעירים.

התמודדות עם מצבי סטרס

מצבי לחץ הם עובדה קיימת, אולם את תוצאותיהם ניתן למנוע. כדי להקטין את הסיכון הנגרם בעקבות סטרס מתמשך וכדי לטעון את המצברים המתרוקנים, יש לשמור על רמת תחזוקה גבוהה של הגוף בעזרת תזונה נכונה והשלמות תזונתיות אשר יסיעו לגוף בהתמודדות ולתפקוד תקין של במערכות האחראיות לתגובת הגוף למצבי סטרס. גם לפעילות גופנית, כמו שהוזכר קודם, יש חשיבות רבה בעזרה להפחית רמות של סטרס.

בפרק זה יש סקירה של מגוון דרכים קלות ואפקטיביות להורדת לחצים, כאלו שאפשר לבצע לבד, בבית, בחדר שקט, או בעזרת מטפל המומחה בשיטה כלשהי. ההמלצה הטובה ביותר היא לשלב מספר שיטות להרגעה והרפיה של הגוף, תוך התייחסות גם לגוף וגם לנפש, שכן ההתייחסות היא הוליסטית.

< >התרגעות איטית באמצעות מוסיקה- השמעת מוסיקה רגועה ונעימה, בעלת קצב איטי או סוחף, יכולה לעשות נפלאות בסופו של יום עבודה. יש האומרים כי יצירות מסוימות של בטהובן נכתבו בקצת המושלם בו צריכות להיות פעימות הלב בעת רגיעה, והן עשויות להיות תרופה נפלאה למצבי לחץ.הרפיה עצמית- לכווץ ולהרפות כל שריר בגוף (בעצרת קלטות מיוחדות או באופן עצמאי על-ידי מתן הוראות מרגיעות) החל מכפות הרגליים ובאופן הדרגתי עד הקרקפת. הרפיה קלה אפשר לעשות בשכיבה או בישיבה נוחה על כיסא ישר. עשו זאת בהפסקות שבין הישיבות. הרפיה מצוינת ניתן להפיק גם בבית, בתוך אמבט פושר, בעזרת שמנים אתריים או קצף אמבט נעים. הדליקו נרות צבעוניים וריחניים סביבכם, שימו בטייפ את המוסיקה המרגיעה האהובה עליכם ופשוט הרפו!עיסוי גוף מקצועי- עיסוי הניתן על ידי מומחה מסייע להרפיית שרירים, לזרימת דם משופרת, להסרת מחסומים בגוף ולתחושת בריאות ורגיעה מוגברת. קיימים סוגים שונים של עיסויים- עיסוי איורוודי, עיסוי שוודי או ארומטי, עיסוי רקמות עמוק ועוד. ישנן שיטות נוספות כגון רפלקסולוגיה, טווינא, ג'ין-שין ועוד, המסייעות גם הן להרגעה ממתחים בגוף והנפש.שיאצו- כל טיפול במגע יכול לשחרר את מתח השרירים. טיפולי שיאצו, בנוסף לשחרור מתח השרירים, בטיפול רציף יטפלו בשורש הבעיה- מרידיאן הכבד לאיזון ולשחרור החסימה בו, ירגיעו ויתנו הרגשה כללית טובה יותר. במקרים של מתח גופני רב מאוד ניתן לעיתים להוסיף גם כוסות-רוח. כמו כן לחיצה בנקודות ספציפיות (המקבילות לנקודות הדיקור) - להרגעה, לשחרור, לשינה טובה ועוד נקודות רבות נוספות. הטיפול יהיה בעל אופי מיוחד ובהתאמה אישית למטופל.פעילות גופנית בשיטת אלכסנדר- שיטה זו מלמדת דרכים להגברת המודעות הפיזית, לשיפור הרגלים גופניים ולחידוד המשוב שמקבלים מהגוף.יוגה- שיטה המעניקה למשתמשים בה גמישות גופנית, אנרגיה מוגברת והרפיה נפלאה. יוגה היא פעילות פיזית, אך אינה נחשבת להתעמלות במובן המקובל. יוגה היא יותר דרך חיים מאשר התעמלות.רייקי- שיטת ריפוי שבה אפשר לסייע לריפוי גופני ונשפי של אחרים ושל עצמך. זוהי אחת מהדרכים המאפשרות להתגבר על קשיים נפשיים וגופניים, להפחית כאבים (של גוף ונפש) ולהירגע. מדיטציה- שיטה המשלבת מנוחה והרפיה בטכניקות שונות. ישנם עשרות סוגים שונים של מדיטציות. לדוגמא "מדיטציה טרנסצנדנטלית", שיטה שהומצאה ושוכללה על-ידי המהרישי יוגי בשנות השישים. זוהי שיטה העוסקת בטכניקה מדויקת של הרפיה ומפיגה מתח, חרדה ועייפות. שיטה זו מותאמת באופן יחידני לכל משתמש. אם משלבים יוגה עם מדיטציה, ההתמדה בשיטה זו מסייעת לשיפור ההרגשה בחיי היומיום וגם להעלאת המודעות לדרגות עליונות יותר.דמיון מודרך- זהו כלי רב עוצמה לצורך שינוי בחיים. כל אחד מאתנו משתמש בדמיונו ואנו עושים זאת כשאנו חולמים ואו נזכרים באירוע שקרה לנו בעבר. זוהי פעולה טבעית ואוטומטית הדומה להליכה או לנשימה. דמיון מודרך הוא כלי העוזר לפתור בעיות- מקל על כאבים, מוריד מתחים, מטפל בעייפות כרונית, עוזר להתגבר על פחדים, פותר בעיות אישיות, בעיות של זוגיות ובעיות של השמנה וכדומה. דמיון מודרך הוא בעצם "שיחה" עם התת-מודע. שיחה כזאת מתקיימת במצב של רגיעה והרפיה, בעיניים עצומות, כשהמודע שלנו "נח" ומאפשר את התקשורת הזו. דיאלוג חשוב זה מאפשר לנו לסגור עניינים פתוחים מהעבר, ולנקות זכרונות כואבים שהיוו מכשולים תת-מודעים להשגת מטרותינו בהווה ובעתיד.התרגעות עם שמנים ארומטיים- לשמנים ארומטיים יש השפעה מרגיעה מאוד, ואפשר להשתמש בהם במספר שיטות, ולהתאימן לכל אחד. אופן השימוש - באמבט, בעיסוי (בתערובת עם שמן בסיס), בהרחה במבער. תמיד טוב להכין תערובת מתאימה של מס` שמנים. שמנים להרגעת המתח הנפשי ולשינה טובה- לבנדר, ילנג-ילנג, ברגמוט, מיורן, נרולי. לטיפול במתח שרירים- קג'פוט, מנטה, מיורן, לבנדר, ערער, רוזמרין ועוד. השמנים היעילים ביותר הם אלה שריחם נעים ביותר, לכן מומלץ לבחור שמנים בהתאמה אישית.אמבט במים חמימים- להוסיף לאמבט מים חמים-פושרים כפית מלח ו-2 טיפות מהשמנים האתרים: לבנדר, גרניום וברגמוט (סה"כ 6 טיפות). ניתן להוסיף טיפה אחת של רוז או מליסה. את השמנים מוסיפים לאמבט סמוך לכניסה לאחר שוידאתם שהטמפרטורה מתאימה. הישארו באמבט כ-15 דקות. מטרת הטיפולים היא שחרור מתח גופני ונפשי, חיזוק הגוף כולו, רגיעה ושינה טובה. כשהגוף והנפש נמצאים באיזון קל להם הרבה יותר להתמודד עם כל בעיה שתתעורר והריפוי יהיה מהיר יותר. כל התהליכים בגוף מתייעלים והאדם נעשה רגוע יותר, מרוכז, בעל תחושת אנרגיה, רעננות וחיוניות. כאשר האדם מאוזן, אותן סיטואציות שבדרך כלל היו מוציאות אותו משלוותו ישפיעו עליו הרבה פחות בפעם הבאה. מומלץ להתמיד באחת או יותר מן השיטות המוצעות בעקביות, כדרך להתמודדות עם מצבי הסטרס אותם אנו חווים באופן יומיומי.

טיפולים הורמונליים- Anti-Aging Therapy

התפתחות הרפואה המודרנית והעלאת תוחלת החיים בעולם המערבי, הביאו לגידול ניכר באחוז האנשים שיגיעו לגיל הקשיש ואף לזקנה מופלגת. תהליך ההזדקנות אצל נשים וגברים מלווה בשינויים הורמונליים משמעותיים, המופיעים בחלק גדול מהבלוטות להפרשה פנימית. הפרשתם של מספר הורמונים יורדת בצורה דרמטית במהלך החיים, ובמחקרים רבים נקשר שמם בתהליך ההזדקנות. בשנים האחרונות נמצאת בעלייה המגמה לשלב טיפול הורמונלי משלים בהורמונים אלה כדי להאט את תהליך ההזדקנות

הורמון גדילה - Human Growth Hormone

הורמון הגדילה (GH) הוא הורמון המשתתף בתהליך הצמיחה של הילדים, ואחראי לגדילת השלד ולבניית מסת השרירים. ההורמון מופרש מהאונה הקדמית של יותרת המוח, והפרשתו נמצאת תחת בקרה סבוכה של הורמונים ונוירוטרנסמיטורים (מתווכים עצביים) במוח, בעיקר באזור ההיפותלמוס. שני הורמונים נוצרים ומופרשים מן ההיפותלמוס ומבקרים את הפרשתו הם- GHRH (ההורמון המזרז הפרשה) וסומטוסטטין (ההורמון המעכב את הפרשתו). הפרשת ההורמון מגיעה לשיא בתקופת ההתבגרות אצל ילדים (שלב הגדילה המואצת), יורדת לאחר סיום ההתבגרות, ונשארת ברמות גבוהות כאלה עד סביבות גיל ה-40. בגילאים מתקדמים יותר הפרשתו פוחתת באופן משמעותי ויורדת לרמות מאוד נמוכות, ואף זניחות אצל הקשישים.

מחקרים שבוצעו בראשית שנות ה-90 הדגימו כי תוספת של הורמון גדילה למבוגרים, החזירה לאחור תהליכים רבים הכרוכים בהזדקנות. להורמון זה יש מספר השפעות מטבוליות, למשל נטילת הורמון זה גרמה למטופלים להפחית מסת שומן וכן להגדיל מסת שריר לרמות של צעירים מהם בשנים רבות. הורמון הגדילה הוא אנבולי- בונה רקמות שריר, בונה עצם, מונע אוסטיאופורוזיס וירידה במסת הגוף. מבחינה נפשית דווח כי מתן ההורמון גרם לעלייה באנרגיה ולהרגשה כללית טובה, בנוסף לשיפור החוסן הגופני והתפקוד המיני.

מחקר פרובוקטיבי, שנערך במדינת דרום דקוטה בארה"ב, הצביע על תוחלת חיים גבוהה יותר מאשר לקבוצת הביקורת בקבוצת עכברים שקיבלו זריקות של הורמון הגדילה. במחקרים אחרים, שפורסמו בירחון הרפואה היוקרתי “New England Journal of Medicine" כבר בתחילת שנות ה-90, הודגמו היתרונות הרבים המלווים טיפול בהורמון זה לתופעות רבות הכרוכות בהזדקנות. למעשה, הורמון זה בהזרקה תת עורית יומיומית יכול להוריד את גילנו הביולוגי, על כל השלכותיו, בכ-15 עד 20 שנה.

פעילות ה-GH מווסתת באמצעות הפעלה של הורמון נוסף, הנקרא בשם פקטור גדילה דמוי אינסולין (IGF-1). הורמון זה נוצר בכבד, בלב, במוח וברקמות גוף נוספות, בתגובה לעלייה בהורמון גדילה. ה- IGF-1 הוא הורמון חשוב ביותר, המפעיל הן את מנגנון הצמיחה של השלד והן מנגנונים נוספים- מנגנון מטבולי, דמוי אינסולין, ומנגנון של שמירת הישרדות התאים ברקמות השונות והגנתם מפני נזקים, כגון נזק חמצוני, או נזק הנובע מטראומה וכו'. עם זאת, IGF-1 הוא גם חרב פיפיות, כיוון שהפרשתו בעודף גורמת לשגשוג תאים ברקמות שונות, ועל כן עלולה להיות בעלת פעילות מסרטנת.

הטיפול של מתן הורמון גדילה בהזרקה, אינו מומלץ היום, וזאת עקב תופעות הלוואי המשמעותיות העלולות להתלוות לו, כמו עלייה ברמות הסוכר בדם, כאבי מפרקים ואגירת נוזלים, ויתכן אפילו עליה בסיכון לתהליכים סרטניים בעתיד.

ידועות דרכים טבעיות בהן אפשר להעלות בגופנו את רמתו של הורמון הגדילה ללא הזרקה וללא סיכון בהופעת גידולים- צריכת תוספים, כמו ארג'ינין ואורניתין. מספר חברות תרופות מפתחות חומרים המהווים גירוי להפרשה (Secretogogues) שיילקחו דרך הפה, ויגרו את בלוטת יותרת המוח להפריש את ההורמון. כמו כן, גם שנת-לילה טובה ופעילות גופנית אינטנסיבית, מביאות להפרשה של הורמון זה בגופנו.

DHEA- Dehydroepiandrosterone

DHEA מהווה חומר מוצא לייצור של הורמוני המין הנקביים והזכריים: אסטרדיול וטסטוסטרון. הורמון זה מיוצר בעיקר ביותרת הכליה, אך הוא ומספר סטרואידים נוספים מיוצרים ומופרשים גם במוח, ומכונים על כן בשם נוירו-סטרואידים. ה-DHEA הוא ההורמון שבגיל הנעורים רמתו בדם היא הגבוהה ביותר מכל שאר ההורמונים בגוף ועם הגיל יורדת מאוד, משום כך זכה בכינוי הנכסף "הורמון הנעורים".

מספר חוקרים, ביניהם החוקר הצרפתי בולייה, גילו עניין רב בפוטנציאל הטיפולי של DHEA כהורמון שיוחסו לו פעילויות רבות- DHEA נמצא כמגביר וכמחזק את פעולת מערכת החיסון, וכן הביא לעלייה ברמת IGF-1 אצל גברים ונשים בגיל השלישי, שלו השפעה על לתפקוד והרגשה טובים יותר.

דווח גם כי ה-DHEA הוא בעל יעילות בטיפול בתסמונת העייפות הכרונית, תשישות, חולשה, מחלת אלצהיימר ועוד. במוח, הוא מפעיל את קולטני גאבא, ומשום כך הוא פועל להפחתת תחושות חרדה ולהתמודדות טובה יותר במצבי לחץ. במחקר ישראלי אצל חיילים שלקו בתסמונת פוסט-טראומטית נמצאה רמה גבוהה של DHEA ו-DHEAS, ככל הנראה כמצב תגובתי לסטרס מתמשך.

יש מספר מחקרים המעידים על כך שנטילה דרך הפה של DHEA עשויה להגביר את הפעילות הנוירולוגית ולחזק את המערכת החיסונית, להעלות את מצב הרוח, וכן להגן על הגוף מפני סוגים מסוימים של סרטן, מחלות לב וכלי דם.

במחקר קליני שהתקיים באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו, קיבלו נשים וגברים, אחת ליום לתקופה של 6 חודשים, 50 מ"ג של DHEA. מינון זה הגביר את מסת הגוף הרזה וכוח השריר ואת תחושת הבריאות הפיזית והפסיכולוגית של הנבדקים. מחקר נוסף הראה שנטילה של DHEA בנשים מעל גיל 70 הביא לשיפור במסת העצם וכן למראה עור חיוני ובעל גוון בריא יותר.

למרות הדיווחים המאוד מעודדים על השפעתו המבורכת של DHEA, יש מחקרים אחרים שלא אישרו ממצאים אלה, וייתכן כי עדיין יש לחפש ולמצוא את השיטה והמינון הנכונים, שיפעילו את הפעילות הברוכה של ההורמון. ה-DHEA ניתן כיום כתוסף תזונה בתפוצה רחבה במספר ארצות מערביות. עם זאת, אחוז הספיגה של החומר הפעיל בנטילה פומית הוא קטן ביותר, ולכן מידת היעילות של תכשירים אלה עדיין מוטלת בספק.

מלטונין

מלטונין הוא ההורמון שנוצר על ידי בלוטת האצטרובל, הנמצאת בבסיס המוח. המלטונין הוא אנטי-אוקסידנט בעל כוח, שתואר כ"קוצב שעון ההזדקנות" הפנימי אצל בני האדם. הוא מסוגל לחדור לכל תא בגוף ולהגן על הגרעין מפני רדיקלים חופשיים וכן הוא משפר העברת אלקטרונים ויצירת ATP במיטוכונדריה. שיא הפרשתו נמצא אצל ילדים צעירים, ועם השנים יש דיכוי ניכר ביצירתו ובהפרשתו.

למלטונין תפקיד חשוב במערכת המין ובוויסות הפרשה הורמונלית, בעיקר של הורמונים זכריים. בנוסף, יש לו חשיבות בהשפעה על תחושת הערנות והעייפות שלנו. המלטונין מופרש בכל לילה כחלק מדפוסי הביו-ריתמוס שלנו כדי לגרום לשינה ולמניעת עייפות. שינה מספקת היא חיונית לבריאות שלנו וקיים קשר משמעותי בין מחסור בשעות שינה ובין מחלות ואף מוות. אם אנו מעונינים לעכב את תהליך ההזדקנות, השינה היא מרכיב קריטי. היא משפיעה על האופן שבו הגוף מזדקן ולהפך, תהליך ההזדקנות משפיע על האופן שבו אנו ישנים יותר מכל גורם אחר, כולל מחלה ודיכאון. מחקרים מצאו שנטילת תוסף מלטונין עשויה לסייע בהשריית השינה, עם אפשרות נמוכה לתופעות לוואי בלתי רצויות. מתוך סיכום של מחקרים שנערכו במשך 10 שנים, נמצא שיש למלטונין גם תפקיד בשמירה על בריאות הלב וכלי הדם, הן בהשפעתו על יכולת הכיווץ וההתרחבות של כלי-הדם והן במניעת ייצור של הכולסטרול הרע.

המלטונין הוא בעל השפעה אנטי-סרטנית. בניסויים על עכברים באיטליה, תוספת מלטונין והשתלת רקמות בלוטת אצטרובל מעכברים צעירים בעכברים בוגרים הגדילו את תוחלת חייהן של החיות המבוגרות יותר. מחקרים אחרים בעכברים הראו השפעה של מלטונין כמגן על תאי עצב מפני נזקים של אלכוהול, והתפתחות מצב דמנטי (אובדן זיכרון) הנובע מצריכת אלכוהול. מחקרים בחולדות מבוגרות הראו כי תוספת מלטונין יומית הפחיתה את כמות השומן בחלל הבטן ואת רמת ההורמונים לפטין ואינסולין, הקשורים להגדלת מסת השומן בגוף.

מלטונין הוא הורמון טבעי חשוב, שיורד משמעותית עם הגיל. המלטונין מאזן הפרעות שינה, הוא בעל פעילות נוגדת דיכאון ונוגדת חמצון, ועל כן מהווה אתגר חשוב בטיפול ההורמונלי המיועד לעיכוב תהליכי ההזדקנות.

אסטרוגנים ופיטואסטרוגנים

הטיפול ההורמונלי החליפי בהורמונים אסטרוגניים, אצל נשים לאחר הפסקת המחזור שייך לתחום הטיפול למניעת ההזדקנות, ותחום זה הוא הנפוץ ביותר בעולם המערבי. הטיפול יעיל ביותר למניעת תסמונות גיל המעבר, למניעת התפתחות אוסטיאופורוזיס, להפחתת תחלואה מחלות לב, לשמירת רעננות העור, ולהרגשה כללית טובה יותר. עם זאת, נראה כי הטיפול כרוך בהגברת הסיכון למחלת סרטן השד וכן ליתר קרישיות הדם. הוויכוח הרפואי על היעילות מול הסיכון בטיפול מהווה מקור למאמרים רבים בספרות הרפואית והעממית כאחד. כיום, אחוז הנשים הנוטלות את הטיפול ההורמונאלי החליפי הסינתטי הוא נמוך (כ-15%) בלבד מסך הנשים במנופאוזה.

בשנים האחרונות עלתה קרנם של הטיפולים האלטרנטיביים בחומרים המופקים מצמחים, ואשר מכילים חומרים שהם בעלי מבנה הדומה למבנה האסטרוגן. קבוצה זו מכונה בשם הכולל פיטואסטרוגנים. פיטו-הורמונים אלה פועלים על ידי התקשרות לקולטן האסטרוגני והפעלתו בעוצמה נמוכה. דהיינו, מדובר באסטרוגן חלש, שבמקביל מונע פעילות אסטרוגנית לא רצויה, כגון הגברת שגשוג תאים ברחם או בשד.

חומרים אלה נמצאים בריכוז גבוה במספר צמחים: סויה, פשתן, תלתן אדום ואחרים. מתן פיטואסטרוגנים לנשים בגיל המעבר נמצא כמפחית את תסמיני הגיל- גלי חום, הפרעות שינה, הזעות, חרדות ועוד, וכן מפחית את תהליך אובדן העצם, ואת רמת כולסטרול (LDL) בדם. כמו כן נמצא כי בטטת הבר המקסיקאית (WILD YAM) מכילה חומר הזהה בהרכבו לפרוגסטרון טבעי, כאשר הטיפול באישה בגיל המעבר משלב פיטואסטרוגן ופיטופרוגסטרון.

עם זאת, יעילות הטיפול למניעת תסמיני הגיל (גלי חום, הזעות וכו') נמוכה מזו שנצפתה על ידי ההורמונים הסינתטיים, ורוב הנשים נזקקות לשילוב של תוספי מזון נוספים, כגון נוגדי חמצון, מינראלים וחומצות שומן רב-בלתי-רוויות, כגון החומצה הלינולנית GLA להגברת היעילות. שאלת יעילותם של הטיפולים האלטרנטיביים בגיל המעבר נחקרת באופן אינטנסיבי בשנים האחרונות, ואנו צופים כי בטווח הקצר אפשר יהיה לקבל מידע רחב יותר על השפעתם על מגוון הפרמטרים הקשורים לתהליך ההזדקנות.

ארומתרפיה - נפלאות הניחוחות

הארומתרפיה הנה תורת הניחוחות. השמנים הארומטיים הם בעלי ריחות חזקים ועמוקים, יכולת ההשפעה שלהם אינה נעצרת רק בגוף ובתאיו, אלא מגיעה גם לתחומי הרגש, האינטלקט, הרוח והאסתטיקה שבחיינו. הם מעניקים בריאות ויופי, מרגיעים ומחזקים. אם אפשר להגדיר דבר מסוים בעולם שהוא הוליסטי, אלה הם השמנים האתריים. אין זאת אלא בשל השפעתם על האדם כאל מכלול. ניתן לכנותם ה"מאטרייה מדיקה" של העתיד. הם מספקים מערכת רפואית המתקיימת בהרמוניה ביוכימית מושלמת עם הגוף האנושי. אופן היקלטותם של השמנים הוא כה יעיל, השמנים הנדיפים נקלטים ביעילות מרבית דרך העור, בדרך של עיסוי, באוסמוזה באמבטיה או בשאיפה במגוון שיטות. על ידי חיזוק כללי של הגוף השלם אנחנו מחזירים לגוף את היכולת לרפא את עצמו- זה הריפוי הטבעי ההוליסטי.

תמציות השמנים האתריים הן חומרים אורגנים וטבעיים, והן פועלות בהרמוניה עם הכוחות הטבעיים של הגוף. אחת הסיבות ליעילותם הרבה של תמציות השמנים בטיפול בבעיות עור היא הקלות שבה הן נספגות בעור, תוך כדי חדירתן עד השכבות העמוקות ביותר של העור ואף מעבר לכך.

השימוש בשמנים ארומטיים קיים מהתקופות ההיסטוריות המוקדמות. במצרים העתיקה, למשל, שימשו השמנים המופקים מחלקי הצמח השונים, את האוכלוסייה העשירה לצרכים שונים, כמו למטרות פינוק, אך גם לריפוי. בתקופות שונות השתמשו בשמנים אתריים לצורכי טקסים פולחניים דתיים, ובתקופת התנ"ך שימשו שמנים אלה גם למשיחת מלכים למלכות.

השימוש בשמנים הארומטיים קיים ברפואה וכן בתעשיות המזון והקוסמטיקה. רבים מהם משמשים כחומרים פעילים בתרופות מסחריות, או כהשראה להעתקים כימיים. במזון ובמשקה משמשים השמנים האתריים ליצירת חומרי טעם וריח טבעיים וכחומרים משמרים. יצרני קוסמטיקה מהללים את סגולותיהם בחידוש תאי העור ובטיפוח החן, בעוד תעשיית הריחות עסוקה יותר בארומה המענגת שלהם וביכולתם לשפר את מצב רוחנו ולהשפיע על רגשותינו.

אפשר לראות את השמנים הארומטיים כחלק מרפואת הצמחים, כיוון שהם חלק מהבוטניקה ולא תוצר לוואי נפרד. רוב הצמחים מכילים שמנים, והם מופקים בצורות שונות: חלקם מן הפרח, מן העלים, מן העצים, מהזרעים ומהשורשים. גם המרקם של התוצר הסופי שונה משמן לשמן: יש ביניהם במרקם מימי, ויש במרקם סמיך. כמו כן, השמנים האתריים נבדלים בצבעיהם (צהוב בהיר, כתום, אדום, ירוק ועוד). השמנים מופקים בתהליכים שונים כאשר לבסוף מתקבלת תמצית טהורה של הצמח הדומה להורמונים בגוף האדם- כמותם קטנה והשפעתם עצומה. כמו ההורמונים שלנו, תמציות השמנים האתריים יוצרות גירויים וקשרים בין איברי הגוף ומשפיעות עמוקות על רגשותינו. יש לשמנים האתריים השפעה חזקה ביותר על בעיות עור כגון, כוויות, גירויים, פצעים, סבוריאה, פסוריאזיס, אפטות, הרפס, ויש בהם שימוש נרחב בקוסמטיקה טבעית.

שמנים נדיפים הם מן המשאבים הבלתי מתכלים היחידים בעולם. הם מהווים מערכת של סיוע טבעי, העולה בהרבה על כל מערכת רפואית אשר ביכולתה למנוע מחלות ולהמריץ את ריפוין. תמציות מורכבות ורבות ערך אלה מתקיימות בהרמוניה עם בני האדם ועם היקום. כאשר אנו מכניסים את השמנים האתריים אל תוך חיינו אנו מוצאים דרך לספק למשפחתנו ובתינו את ההגנה לה הם זקוקים מבלי לזהם את עצמנו ואת סביבתנו בכימיקלים.

כיום מרבית תכשירי הניקוי והתרופות המשמשים אותנו במשק הבית מקורם בכימיקלים, והמזון שאנו אוכלים והאוויר שאנו נושמים מכילים יותר זיהום משהיינו רוצים לשער. ההשפעה המצטברת של כל אלה בגופנו אינה יכולה להיטיב עמנו, וכך עלינו למצוא חלופה כלשהי, ועבור כמה מן הבעיות העומדות בפנינו, התחלופה נמצאת ממש מתחת לאפנו, פשוטו כמשמעו, מושכת אותנו אליה בארומה הניחוחית- אלה הם הנסים, השמנים הנדיפים של הטבע.

טיפוח העור

לשמנים האתריים מסורת ארוכה בטיפוח העור, עוד מימי קליאופטרה במצריים העתיקה, שם השתמשו בצמחים ובשמנים ריחניים בעיקר לטיפוח העור ולחניטת מומיות. שלא כמו מוצרים קוסמטיים המכילים כמויות גדולות של חומרים כימיים הנשארים בגוף וגורמים לאורך זמן נזק למערכות הגוף, השמנים נקלטים בגוף ונפלטים מתוכו בטבעיות רבה, מבלי להשאיר אחריהם רעלנים וללא תופעות לוואי, מה שהופך את השימוש בהם לעונג, בטיפולי יופי ממש כמו בריפוי. הדרך היעילה ביותר לשימוש בהם היא בעיסוי דרך העור או בדרכי הנשימה.

לשמנים האתריים יש השפעה שהיא קוסמטית במהותה, בכך שהם מחדשים את הנעורים של העור. שמנים האתריים מסייעים בהמרצת שיכפול תאים כך שתהליך הזדקנות העור נסוג. עור שטופל בשמנים אתריים נעשה דינמי וחזק יותר באופן חד משמעי. השמנים משפרים גם את תפקוד בלוטת הלימפה ואת הזרימה הלימפתית, ובכך מסייעים בסילוק רעלים מהעור. שמנים אתריים באופן כללי משמשים לטיפולי מניעה ופועלים כנוגדי דלקות בכך שהם מרגיעים עור רגיש ופגוע. הם גם מאזנים את מערכת החיסון ומשפיעים על קצות העצבים ובגלל זה משחררים מתח ולחץ שהם מבין הגורמים העיקריים להזדקנות העור.

השמנים האתריים הם אמצעים טבעיים לחידוש הנעורים והם יוצרים תחליף בר-השגה לשיטות אחרות, המתיימרות להביא להאטת ההזדקנות, כגון טיפולים הורמונליים ועוד. הדרך הבטוחה לשפר את מצב הבריאות הכללי, כולל שיקומו של העור, היא באמצעות טיפוח טבעי של הבריאות ומראה העור. במקרים מסוימים אין הדבר רחוק מחידוש נעורים של ממש.

כמובן, אין באפשרותנו לעצור או למנוע תהליך של הזדקנות או להטותו לאחור, אך חידוש הנעורים מהבחינה של שיקום בריאות שהידרדרה הינו הדבר הקרוב ביותר לחידוש הנעורים. כל השמנים הארומטיים יהיו טובים במידה זו או אחרת למטרה זו. רצוי כמובן להשתמש בהם על בסיס של התאמה אישית, בהתאם לאישיותו של המטופל וסוג העור שבו אנו מטפלים. יכולותיהם של השמנים האתריים כנוגדי-רעלים, כמחטאים ומחזקים, הן בעלות ערך בל ישוער בפיזור הגודש בעור ומניעת התהוותו מחדש. מרבית השמנים האתריים מסייעים בהמרצת הייצור של תאים חדשים ובכך מסייעים בשימור בריאותו ורעננותו של העור.

כפי שכבר צוין קודם, מצבו של הגוף מושפע במידה ניכרת ממצבה של הנפש. העור הוא הראי המשקף בצורה הטובה ביותר את מצבה של הנפש בעבר ובהווה. לכן, עקב השפעתה על הגוף ועל הנפש כאחד, מהווה הארומתרפיה כטיפול משלים לתהליכים אחרים המשפיעים על האטה של הזדקנות העור ומהערכות השונות בגוף.

עד השנים האחרונות סברו שדבר אינו יכול לחלחל דרך העור ולהגיע אל הדם, כאילו העור הוא שכבה אטומה. דרך הטיפול עם השמנים הארומטיים מקבלת תוקף מוגבר לעובדה זו. לא רק בזכות תוצאות השימוש בשמנים, אלא גם משום שלאחר שנקלטו בגוף, הם נפלטים דרך השתן, הצואה, הזעה ונשימה. דבר מדהים כשלעצמו הוא העובדה שלשמנים רבים יש נתיב יציאה קבוע מהגוף, ותרפיסטים יכולים לנצל ידע זה לתועלת הטיפול והמטופל.

עור שטופל בשמנים אתריים נעשה דינמי וחזק יותר. השמנים האתריים משפרים את תפקוד בלוטת הלימפה ואת הזרימה הלימפטית וכך מסייעים לסילוק רעלנים מהעור. ישנם שמנים מסוימים המאזנים את כמויות החלב (Sebum) המיוצרות בבלוטות החלב וכך מבריאים את העור. שמנים אחרים משמשים לטיפולי מניעה ופועלים כנוגדי דלקות תוך שהם מרגיעים עור רגיש ופגוע. מספר שמנים מייצרים חומרים שהם פיטו-הורמונים האחראים לאיזון המערכת החיסונית בגופנו. השמנים משפיעים על קצות העצבים ולכן משחררים מתיחות ולחצים הגורמים לעיתים כה קרובות להזדקנות העור.

פעילות נוספת וחשובה לא פחות של השמנים האתריים היא יכולתם להשפיע על רוחנו ונפשנו- הם משרים שלווה עמוקה או ממריצים, ומעלים את רמת החיוניות של האדם. השימוש בשמנים ריחניים מסייע במלחמה נגד המתח. יש בכוחם לשפר מצבי רוח ו"לנקות את הראש", להפיג כאב ומתח ולהבטיח הרגעה ושינה טובה הנחוצים לחיזוק מערכת החיסון שלנו. מלבד עצם התהליך הכללי של שיפור בריאותו של האדם, לתמציות השמנים יש יכולת משמעותית להאיץ את סילוק הפסולת והתאים המתים מהגוף ולחדש את ייצורם של תאים בריאים. למעשה, זו הסיבה העיקרית להכרה בשמנים האתריים כמסייעים לחידוש הנעורים.

שמנים אתריים המסייעים לטיפוח העור

מרווה בהירה

שומר

נרולי

ורדים

לבנדר

קורנית

פטשולי

אכילאה

קמומיל גרמני

לבונה

מור

לימון

אזוב

זרעי גזר

אורגנו

תפוז

וורבנה רפואית

רוזמרין

פלמה רוזה

אפשר להשתמש בכל אחד משמנים אלה בנפרד או להכין תערובת של שני משנים או יותר בהתאם למטרת הטיפול. אפשר להשתמש בשמנים באמבטיה, כשמן לפנים או לעיסוי הגוף. חשוב, כמובן, לטפל גם בחלקים שאינם נשקפים אלינו מהמראה בכל יום. קצב התחדשות העור משתנה מאדם לאדם, לכן מומלץ להמתין לפחות שלושים יום לפני שמחפשים במתח סימנים לשיפור חיצוני. השמנים הארומטיים מבטיחים לנו שלא ניתן למצעד הזמן הזדמנות להשתלט על חיינו.

סיכום

כיוון שאנו רחוקים עדיין מרחק רב מהבנת סוד החיים, אנו מתקשים להבין את תהליכי ההזדקנות, אך בפירוש אין לראות בהזדקנות תהליך פתולוגי. הרעיון העומד מאחורי רפואת האנטי-אייג'ינג, ההאטה של תהליכי ההזדקנות, אינו נובע מפעולה מסוימת, אלא מהווה רצף של פעולות אשר תוצאתן אמורה להיות הארכה של תוחלת החיים והפחתת ההסתברות למחלות ניווניות הקשורות לגיל. היות ותהליך ההזדקנות אינו כזה התחום בזמן, יש חשיבות לפעולות המסייעות למניעת תהליך ההזדקנות בכלל האוכלוסייה. לכן, מלבד העובדה שאורך חייו של אדם נקבע "מלמעלה" כמו שאומרים, עלינו גם לעזור לגוף לשמר את נעוריו ואת בריאותו. אין שום "גלולות פלא" שיצעירו אדם אם וכאשר החלו בו תהליכי הזדקנות, ותאי גופו נהרסו או קמלו. על כן ההתמקדות שלנו צריכה להיות בעצם בשיפור איכות החיים, שכן חלק מהגורמים המשפיעים על חיינו בעצם תלויים בנו. אם ננהל אורח חיים בריא, אנו יכולים להעלות את איכות החיים, למנוע, לדחות או להקל על מחלות מסוימות. צעדים חיוביים כמו שינויים בהרגלי התזונה, נטילת השלמות תזונתיות, הקפדה על פעילות גופנית, שימת דגש על מודעות עצמית, שחרור ממתחים נפשיים מעיקים ובכל דרך מקובלת ומהנה, כל אלו הינם המפתח להאטת תהליך ההזדקנות, ופתיחת צוהר ההזדמנויות אשר עשוי להוביל כל אחד מאיתנו לזכות בתוחלת חיים ארוכה ובריאה עד כמה שניתן.

הרעיון העיקרי של רפואת האנטי-אייג'ינג הוא בעצם אותו הרעיון העומד במרכזה של הגישה הנטורופתית- ההתייחסות לגוף כאל מכלול אחד שלם, שבו כל תהליך מושפע מתהליכים רבים אחרים המתרחשים בכל רגע, החשיבות הרבה הניתנת לתהליכי מניעה, החינוך לבריאות ושמירה על אורח חיים בריא ומספק.

ביבליוגרפיה

נטורופתיה- כוח הריפוי העצמי של הגוף; ד"ר גילית שטיינר; 2006

תזונה- פרי מחשבה; אילנה זילבר-רוזנברג; 1996

סודות הבריאות- אנטי-אייג'ינג; ג'ק צ'אלם ורוזמרי אלפירי; 2004

לסלק את הקוץ; ד"ר ח.ש. סדובסקי; 2002

האוכל עושה את האדם; ד"ר ג'יליאן מקית'; 2004

אמנות הארומתרפיה; רוברט טיסראנד; 1977

ניחוחות מרפא; ואלרי אן וורווד; 2003

www.tevalife.co.il

www.infomed.co.il

www.naturemed.co.il/index

www.ynet.co.il

www.doctors.co.il

telem.openu.ac.il/courses/2006a/c20214/telomers.htm

אנטי אייג'ינג - להאט את תהליך ההזדקנות

מסלולי הלימוד

קורסי העשרה

מאמרים

מידע כללי