​​"מודל טרנספרסונלי לעבודה עם התקפי זעם"​

 

 

ביה"ס לפסיכותרפיה הוליסטית 

המגמה לפסיכותרפיה טרנספרסונלית 

מכללת רידמן 

 

עבודת גמר לתואר פסיכותרפיה הוליסטית ​

​​"מודל טרנספרסונלי לעבודה עם התקפי זעם"​ ​​​ 

​​​ 

​​מוגש על ידי אנה לי מילשטיין​ 

​​ת.ז 301840781​ 

​​​ 

​​​ 

​​​ 

​​​ 

​​בהנחיית: נטע שקד קוחלי​ 

​​​ ​​​ 

​​מאי 2023​ 

​​תל אביב​ 

 

תודות 

​​ראשית, אני מבקשת להודות למוריי, אשר לאורך 4 השנים האחרונות, תמכו, ליווי ולימדו אותי מעומק ליבם ונשמתם. ​ 

​​לאורך רוב חיי חייתי בתחושה של חוסר שייכות, ופה ברידמן, חוויתי לראשונה בחיי שייכות ואינטימיות.​ 

​​כשאני מתארת לאנשים את חווית הלימודים שעברתי, אני אומרת שהלימודים האלה הצילו לי את החיים. אני באמת מתכוונת לכך - בזכות הלימודים הללו למדתי לקחת אחריות ובעלות מחודשת על חיי. למדתי איך לעבוד עם אנרגיה חזקה ורגישות גבוהה ואיך לתעל אותן לפרקטיקת טיפול.​ 

​​בחירת הנושא לעבודה זו הגיעה מתוך סיפורי האישי ומהתמודדות עם קושי  בוויסות רגשי,  דבר אשר כיום נוכח בסקאלה יותר נמוכה בחיי, בזכות הלימודים והתהליך הטיפולי שעשיתי במקביל. ​ 

​​עד ללימודים הרגשתי שאני חוקרת את הנפש בצורה אקלקטית וכשהתחלתי ללמוד הרגשתי שסוף סוף הגעתי למקום שלי - מקום בו העבודה הרגשית נעשית בתוך מסגרת ברורה שמקנה לי גבולות וביטחון.

תהליכי העומק במסגרת הלימודים, אפשרו לי להתחבר ולהתמסר יותר לחלקים הרוחניים והפחות מוגדרים שבי, חלקים אשר בעבר הבהילו אותי ויצרו אצלי התנגדות וכיום אני מצליחה לגייס אותם ככלי משמעותי לעבודה בחדר הטיפולים.​ 

​​אני רוצה להודות להוריי, שעל אף העובדה שכל פעם מחדש אני לוקחת אותם למקומות לא ברורים ולא מוכרים (לפעמים אין להם מושג מה אני אומרת), הם מתמסרים איתי לדרך שבחרתי, תומכים ומעודדים אותי לכל אורכה.​ 

​​תודה לנטע, המנחה המרגיעה והחדה שלי, שהסכימה לצאת איתי למסע כתיבה, בצורה ובלוח זמנים לא שגרתיים, לאיריס המנהלת היקרה שלי שהסכימה לערוך איתי את העבודה עד שעת ההגשה, ואחרונים חביבים לדניאלי, חברתי הנאמנה שתמכה והאמינה בי לאורך כל הדרך ויובי, בן זוגי שיחיה שהכיל את כל המסע הזה.​ 

​​​ 

תקציר 

עבודה זו מציעה מודל טרנספרסונלי המיועד לעבודה עם התקפי זעם.  

​​לשם כך, נערכה סקירה ספרותית מעמיקה בנושא התקפי הזעם, תוך בחינת שיטות ומודלים קיימים לטיפול בתופעה זו, והחידושים שהפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מביאה לתחום.​ 

​​לצד הבסיס התיאורטי והדרכים בהן ניתן להשתמש במודל לעבודה עם כעס, יוצגו כלים פרקטיים המאפשרים להתמודד בצורה ממוקדת עם התקפי הזעם ולשפר את היכולת להתנהל במצבים דומים בעתיד. ​ 

​​בנוסף, יוצגו מקרי בוחן וראיונות שקיימתי וערכתי לצורך כתיבת עבודה זו עם מטופלים הסובלים מהתקפי זעם ועברו תהליך טיפולי המשלב טכניקות מתחום הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית.

מתוך הסקירה, יתגלה כי הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מציעה מודל העשוי להיות אפקטיבי בהתמודדות עם התקפי זעם: בעוד שהטיפולים המקובלים כיום בתחום הפסיכותפיה מתמקדים בפתרון מעשי או רגשי בלבד, המודל הטרנספורסולי מתבסס על שילוב בין שתי גישות - המודל מציע מגוון כלים מעשיים להתמודדות עם התקפי זעם לצד  עבודה עמוקה על הרגשות המובילים להתקפים אלה, תוך כדי בחינה מחודשת של תפקידו ומשמעותו של הכעס בחיינו. ​ ​​​ 

 

תוכן עניינים

 

​​מבוא

​​פרק 1- סקירה ספרותית- התקפי זעם 

​​פרק 2- סקירה ספרותית- פסיכולוגיה טרנספרסונלית 

​​פרק 3- שיטות טיפול נוספות- NLP ו CBT​ 

​​פרק 4- ראיונות ומקרה בוחן

​​פרק 5- דיון ומסקנות

​​פרק 6- סיכום

​​בבילוגרפיה

​​נספחים 

​​​ 

מבוא 

​​על פי מכון טמיר (2022), התפרצויות זעם מתארות מצב של כעס בלתי נשלט ולא מתוכנן. התפרצויות זעם נפוצות מאוד בקרב ילדים צעירים, כאשר במקרים מסוימים הן מופיעות גם בבגרות. לעומת התפרצות זעם בילדות, הנחשבת במקרים רבים לנורמטיבית, התפרצות זעם בבגרות מחייבת התייחסות מהירה בשל פוטנציאל הסיכון שלה לפרט ולסביבתו.​ 

​​נושא הזעם והכעס נוכח בעולמנו ונפשנו עוד מראשית ההיסטוריה, ניתן לראות זאת דרך הפסוק מהמסורת היהודית ״וְלִמְקַלְ֒לַי נַפְשִׁי תִדּוֹם״. ע"פ פרשנות של הרב יעקב כהן: 'נפשי' היא נפשו של המתפלל.

'תידום' (מלשון דממה) והמשמעות היא שאנו מתפללים שאם יבוא אדם ויפגע בנו, נפשנו תהיה שקטה ביחס אליו - לא נתרגש מדבריו, לא נבקש בליבנו את רעתו וכיו"ב. כלומר, משמעות אמירה זו קשורה ישירות להתמודדות מותאמת עם טריגרים סביבתיים המעוררים תגובה זועמת. המתפלל מבקש לפתח יכולת נפשית שתוביל אותו להבלגה ולאיפוק במקום להתלהמות ול׳השבת אש׳.

מהציטוט הנ"ל ניתן להבין כי ראשית, כל אדם באשר הוא, מתמודד עם הקושי ועם הצורך לייצר איפוק ווויסות רגשי, בין אם הוא חווה את המנעד הרגשי בעוצמות גבוהות או נמוכות. שנית, לכולנו, ובייחוד לאנשים החווים קושי ואתגרים יום יומיים בוויסות רגשי, יש את הצורך ללמוד לנהל את רגשותינו.​ 

​​על פי ווגאן (1979), טיפול פסיכותרפי טרנספרסונלי הוא כוונה אינסופית לקדם צמיחה אנושית (במבנה, בזמן ובתוכן)  ולהרחיב את המודעות אל מעבר לגבולות המובנים על ידי רוב המודלים המערביים המסורתיים של הבריאות הנפשית.  ​ 

​​מטרתו של הטיפול היא לפתח את יכולותיו של האדם לקחת אחריות על עצמו ועל יחסיו עם זולתו, ולאפשר לו לעמוד בפני צרכיו הפיזיים, הרגשיים, המנטליים והרוחניים באופן מתאים, על פי גבולותיו ויכולותיו האישיות.​ 

​​בעבודה זו אציג את האופנים השונים בהם תהליך פסיכותרפי טרנספרסונלי עשוי לסייע בפיתוח כלים לוויסות רגשי וכיצד אלו, בתמורה, עשויים להפחית את תדירותם של התקפי הזעם ואת עוצמתם.​ 

​​בנוסף אבחן כיצד תהליך עומק במסגרת הטיפול, יכול לאפשר לאדם שחווה התקפי זעם וסבל מחוסר בוויסות רגשי, לגייס את המנעד הרגשי על כל קצוותיו לשם חיזוק תחושת הגשמה וסיפוק בחיים. הכוונה בתהליך הטיפולי, אינה שיעור בשליטה, או ביטול הרגשות העזים שאדם חווה, אלא למידה כיצד לאפשר לרגשות אלו להתהוות באדם, תוך ניתוב האנרגיה לכדי פעולות מעצימות ומטיבות. ​ 

​​​ 

1.0 התקפי זעם  

​​בפרק זה אסקור את נושא התקפי הזעם בקרב מבוגרים. חשוב להגדיר ולהבדיל בין שני מושגי מפתח - תוקפנות וכעס. ​ 

​​​ 

1.1 תוקפנות 

תוקפנות מתבטאת בצורות שונות, היא יכולה להיות פיזית או ורבלית, גלויה או סמויה, מכוונת או לא מודעת. בכל מקרה היא תמיד מעוררת רגשות בקרב שני הצדדים - זה שמפעיל אותה וזה שסופג אותה.   

​​התנהגות יכולה להיות מוגדרת כתוקפנית גם כשאינה גורמת נזק או כאב ממשיים.​ 

​​הביטויים הגלויים ביותר של התוקפנות נראים כמו השלכת חפצים, צעקות, קללות או אלימות והביטויים הסמויים יותר נחווים כהתנהגות פסיבית-אגרסיבית, מוטיבציה צדקנית או קורבנית, אשר באמצעות היפוך תגובה עלולה להפוך לבסוף לתוקפנות הרבה יותר בוטה (מכון טמיר 22).​ 

​​תוקפנות כמרכיב התפתחותי​ 

​​זיגמונד פרויד פירש את הסיבתיות לתוקפנות מתוך הגישה הייצרית והליבידינאלית. ״ליבידו", על פי פרויד, הוא כוח שתחילה מכוון פנימה ואילו רק באופן משני כלפי חפצים. פרויד משתמש בדפוס זה גם כתבנית להבנת המניע התוקפני. אי לכך, הוא מציע שתוקפנות מתחילה גם היא כדבר מה המכוון פנימה ונובעת מאינסטינקט המוות. כפי שתיאר סטיבן מיטשל, בספרו "פרויד ומעבר לו: תולדות החשיבה הפסיכואנליטית המוכרת לנו": "התינוקת מתחילה את חייה עם אהבה והרסנות המכוונות שתיהן פנימה. תינוקת פרוידיאנית זו, החדורה באנרגיה מינית ותוקפנית כאחד, מצויה לעתים קרובות במצב של מתח מוגבר, במסגרתו היא עשויה להיות מעוררת ללא אבחנה, מגורה הן על ידי רגשות ליבידינליים והן על ידי רגשות אגרסיביים, עונג וכאב״. מלאני קליין הציעה גישה שונה ומחדשת - התוקפנות של האדם עלולה להרוג אותו, זוהי הנחה בלתי נסבלת ומעוררת חרדה ואימה. מכאן, הציעה קליין, אנחנו נוטים לפצל את התוקפנות הגנטית שלנו, להניח אותה בחוץ, ועדיף אצל הזולת. ​ 

​​קליין עסקה רבות בשאלה, מדוע ילדים הם כל כך תוקפניים. במהלך השנים בהם עבדה עם ילדים באופן פרטני, קליין הבינה כי התוקפנות הילדית מבטאת הרס אנטי-ליבידיניאלי1. כלומר, על פי קליין, התוקפנות הראשונית אצל ילדים מגיעה מתוך הצורך להבדיל ביני לבין האחר, תהליך של יצירת גבולות. קליין ראתה את כל הסימפטומים של דיכאון, אובדנות, הפרעות אכילה ופגיעה עצמית כביטויים של הרס שהופנה פנימה, הרסנות שלא הצליחה לעבור עיבוד או התמרה לצורת התמודדות יעילה ומסתגלת יותר. כאשר לא יהיה בסביבת התינוק אובייקט ראוי, שיצליח לשאת את הדחפים ההרסניים ולעכל אותם, יפנה התינוק את התוקפנות פנימה, לתוך הסובייקט (מכון טמיר 22).​ 

​​ויניקוט חידש, באור החיובי שבו הוא ראה את התוקפנות, וטען כי תוקפנות היא מרכיב חיוני במעבר מסובייקטיביות אומניפוטנטית ("אני יוצר את העולם") לבוחן מציאות תקין אצל ילדים. תוקפנות על פי ויניקוט, מהווה שלב ראשוני חיוני בנטישת אשליית התינוק, על פיה, כל מה שקיים זה עולמו הפנימי. ​ 

​​להלן דוגמה למעבר ממצב אומניפוטנטי למצב שבו יש תפיסה של גבולות והפרדה, בעזרת תוקפנות על פי ויניקוט: בתחילה התינוק משתמש באובייקט המעבר בקשיחות  ("ruthlessly") - הוא מעניש את הדובי, גורר אותו על הרצפה, בהיותו מצוי בשלב התלות המוחלטת. ויניקוט טען שהתינוק אינו מנסה להכאיב לאובייקט, מאחר והוא כלל אינו מודע לקיומו הנפרד. בפועל, התינוק עושה מה שבא לו, או מבטא את צרכיו תוך היעדר התייחסות לעובדה כי מי שנמצא מחוץ לו (האמא או מישהו אחר), הוא בעל תחושות סובייקטיביות משלו, שאינן קשורות אליו.​ 

​​כאשר קיימים גילויי תוקפנות, שאינה אלימה בהכרח, נוצרת הזדמנות לאפשר לאדם הצומח לבטא חלקים מעצמיותו וללמוד כיצד התנהגותו משפיעה על אחרים (למשל, במידה והדובי ייקרע )– הילד מרביץ לדובי, זורק אותו ולמעשה כך חוקר אותו). לא מדובר בתוקפנות שיש להגן מפניה, אלא בביטוי של העצמי. לכן, גרס ויניקוט כי האגרסיה חיונית לאינדיבידואציה2. ​ 

​​בהקשר של יחסי הורים-ילדים, האתגר ההורי הוא להיזהר מ"להשיב אש" ו"להחזיר לילד" כתגובה לתוקפנות שחווים ממנו, אלא לחצוץ בין המציאות החיצונית לבין החוויה הסובייקטיבית שלו. במידה וההורה מצליח לשאת את התוקפנות, הילד "מגלה את האובייקט" ("יש קיום מחוץ לי"). כאשר ההורים מגנים את ההתנהגות הקשוחה של הילד כלפי האובייקט, בהיותם נוטשים, נעלמים או נוקמים, ילמד הילד להיצמד יתר על המידה לחוקים שמכתיבה המציאות החיצונית לו. כאשר ההורה מכניס מציאות חיצונית לחוויה הפנימית של התינוק, הוא לא מאפשר לו להישאר בתוקפנות, מה שככל הנראה יוביל לכך שהתינוק יתחיל להיות קשוב לאמו ולהשפעתו עליה.​ 

​​המגע המתפתח בין הילד לבין סביבתו מחייב את הילד להבחין בין עולמו הפנימי לבין המציאות וה"אחר".​ 

​​מגע כזה מעודד אותו לבסס TOM  (Theory of Mind )ומאפשר לו לנוע לעבר אינדיבידואציה - ההכרה המתפתחת על היותו סובייקט נפרד ובעל גבולות.​ 

​​ויניקוט מציע הבחנה בין שני מושגים שישקפו את הפרדוקס המתייחס למעבר בין התלות המוחלטת לתלות היחסית - התייחסות לאובייקט לעומת שימוש באובייקט.​ 

​​התייחסות לאובייקט - בתחילת הדרך מצוי "האחר" תחת שליטת התינוק ומשועבד בצורה מוחלטת לצרכיו. בהיעדר נתונים שמפריכים זאת, התינוק מרגיש כאילו האחר נתון תחת שליטתו המלאה. מבחינתו, אין בעולם דבר נוסף חוץ ממנו (מה שמתאפשר בזכות התמזגות פסיכולוגית של האם עם תינוקה). בהמשך, עם תחילת ההתפתחות של התלות היחסית, נוצר  שימוש באובייקט. שימוש באובייקט - אינטראקציה עם האחר כסובייקט אמיתי. התינוק מודע לקיומה של הסביבה, לעובדה שיש לו השפעה עליה וליכולתו היחסית להשתמש בה. ​ 

​​ויניקוט מציין כאן פרדוקס: הילד "מגלה" את האובייקט לאחר ש"הרס" אותו. רק לאחר שהתינוק "הורס" את האמא, באמצעות האגרסיה שלו, הוא יגלה את הסובייקטיביות שלה. (מכון טמיר 2022)​ 

​​​ 

​​תוקפנות בחדר הטיפולים​ 

​​כאשר מטופל 'תוקף' מטפל, זו התרחשות אותנטית. במידה והמטפל יאפשר זאת ולא יפרש את ההתנהגות של המטופל מיד, זה יאפשר למטופל ללמוד על הקיום העצמאי שלו. מטפלים דינמיים משתמשים  במושג usage כאשר קיימת תחושה שהמטופל 'מתקיף' את הסובייקטיביות של המטפל, תובע ממנו, מקשה עליו או מעורר בו סבל. במצבים כאלה, המטפל מאותגר- הוא נדרש להכיל ו'לשרוד' את הביטויים התוקפניים ולא להירתע מהם או לדחות אותם. ויניקוט טען כי היכולת ״להשתמש״ באחר היא תנאי מוקדם והכרחי לקיומה השלם של חוויה שלמה ומלאת תשוקה.​ 

​​ניתן להסיק מכך, כי על פי ויניקוט, תוקפנות היא תנאי הכרחי לביטוי עצמי, להתפתחות ולהעמקה של מערכות יחסים (מכון טמיר 22).​ 

 ההבדל בין כעס לזעם 

 ע"פ מילון merriam-webster, זעם הוא כעס בלתי נשלט ואלים. מכון טמיר (2023) טוענים כי כעס הוא רגש שמתעורר באדם כשהוא נעלב או כשעושים לו עוול. זעם יכול להיחשב כתגובה קיצונית לכעס. הבעיה נוצרת כאשר  אדם, המתמודד עם זעם, לא חווה שליטה ברגשותיו, מה שיכול להיות לפעמים אלים והרסני. צוות מומחים בטיפולנט , טוענים גם הם כי כעס הוא תגובה רגשית בריאה אשר חשוב לבטא אותה. כעס מאפשר לנו להציב גבול סמכותי, מסייע לנו לאמץ עמדה של אסרטיביות ולשמור על עצמנו ועל אחרים במצבים שונים. במקרים אחרים, כעס מהווה שופר לרגשות עוצמתיים, למשל פגיעה או חשש. התפרצויות זעם מתארות מצב בו תחושת הכעס נעשית עוצמתית ויוצאת משליטה. 

 

​​1.3 התפרצויות זעם​ 

​​על פי הספרות המקצועית של צוות בטיפולנט כעס הוא רגש בסיסי הקיים בכולנו מגיל צעיר. ילדים צעירים הנתקלים בתסכול, סירוב או קושי, מגיבים לא פעם בהתפרצויות זעם אשר מבטאות את הקושי שלהם להכיר במגבלותיהם ואת ניסיונם לשלוט בסביבה כך שתתאים לרצונותיהם. עם הזמן, הניסיון והתפתחות היכולות הקוגניטיביות והרגשיות - הילד לומד לשאת תסכולים ולווסת את רגשותיו, ואותן התפרצויות זעם מפנות את מקומן לאסטרטגיות ביטוי והתמודדות יעילות יותר. כמו כן, דימויו העצמי החיובי של הילד מתחזק ומתייצב, ותסכולים ועלבונות, אשר היו בלתי נסבלים, הופכים למטלטלים ומכעיסים הרבה פחות. ישנם ילדים הלומדים להתמודד עם כעסם באופן בריא אך חלקם גדלים והופכים למבוגרים אשר חסרות להם מיומנויות בסיסיות של וויסות עצמי ורגשי, ועל כן יתכן כי הם בעלי סיכוי גבוה יותר לחוות התפרצויות זעם.  ​ 

​​חשוב להבחין בין הבעת כעס נורמטיבית (גם אם מוגזמת) לבין התפרצויות זעם. התפרצויות זעם יכללו בדרך כלל שינוי קיצוני בהתנהגות, לעיתים עד כדי שימוש באלימות פיזית ומילולית, ויאופיינו באטימות לניסיונות הסביבה להרגיע את הרוחות. כמו כן, התפרצויות זעם יעוררו בדרך כלל תגובות של פחד וצייתנות, ויגרמו במרבית המקרים לפגיעה בקשריו הבין אישיים של האדם עם בני משפחתו, בן/בת זוגו, קולגות ובוסים. ​ 

 

​​1.4 התפרצויות זעם בקרב מבוגרים​ 

​​צוות בטיפולנט טוען כי סטטיסטית, התקפי זעם אצל ילדים שכיחים יותר מהתקפי זעם אצל מבוגרים.​ 

​​התקפי זעם מעל גיל 18 מופיעים במצבים נפשיים רבים, אולם החל מ-2013 ניתנה להתפרצויות זעם אבחנה ספציפית ייחודית שנקראת הפרעת התפרצות לסירוגין -IED.​ 

​​ישנם מקרים בהם התפרצויות זעם נמשכות גם בשנות הבגרות. התפרצויות זעם עשויות להופיע מול משפחה ובזוגיות, אך גם במקום העבודה ובמקומות ציבוריים אחרים. רובנו מכירים את תופעת הזעם בכבישים, במסגרתה אנשים עשויים לתקוף או אף לגרום לתאונה בכביש כתגובה לכעס על נהג אחר. התפרצויות זעם בבגרות מחייבות התייחסות ואף טיפול, שכן השלכותיהן עלולות להיות הרסניות עבור האדם וסביבתו. בגיל הבגרות התפרצויות זעם עשויות להופיע בתקופות של עומס, רגשי או קונקרטי. במקרים אחרים התפרצויות זעם עשויות להוות "תמרור אזהרה" המרמז על הפרעות נפשיות, כגון דיכאון או חרדות למיניהן. התפרצויות זעם בזקנה יכולות להופיע כחלק ממשברים המופיעים בשנים אלו, כגון יציאה לפנסיה והתמודדות עם מחלות או אבל, ואף במסגרת תהליך של דימנציה או אלצהיימר. ​ 

​​​ 

​​1.5 שלבי התפתחות של התקף זעם במבוגרים​ 

​​הפסיכודרמטיסט אדם בלטנר (1985),  זיהה שבעה שלבים או רמות פריצת הזעם: ​ 

מתח: תחושות סמויות של כעס, מתחת לפני השטח, שאינן מזוהות במודעות. 

חרדה: כעס מתחיל לדלוף אל התודעה, דרך סימנים עדינים. 

תסיסה (אגיטציה): תסמינים חיצוניים של אי שביעות רצון, בלי אובייקט המשויך אליהם. 

חוסר שקט: מורת הרוח גבוהה יותר ומוכוונת כלפי אחרים, בציפייה שישנו משהו.  

תסכול: הכעס ניכר בפניו של האדם הזועם - הוא משתמש במילים קשות ו׳יורד נמוך׳. 

כעס: הגברת עוצמת הקול והבעות הרבה יותר אקספרסיביות. 

זעם: איבוד עשתונות, "הפיוז עף" ופורץ התקף זעם מלא.  

 

1.6 גורמים להתקפי זעם 

​​התקף זעם לא מגיע פתאום ומשום מקום - קיימים סימנים ותסמינים פיזיים מקדימים שאפשר ללמוד לזהותם - הגוף משדר מידע חשוב וזה יתרון גדול להיות מודעים אליהם מראש - דריכות, הבעת פנים, לסת קפוצה, לחץ נפשי חזק, נשימה מהירה, כאבי ראש, צורך בהליכה חזרתית הלוך ושוב, קשיים מיידיים בריכוז, דפיקות לב מהירות, מתח בכתפיים, חוסר שקט קיצוני ועוד.​ 

​​על ידי זיהוי ותיקוף עצמי של הסימנים הפיזיים, הרגשות והמחשבות שקודמים לכעס, ניתן לזהות מהר יותר האם ומתי התקף הזעם עומד להתפרץ וכך ניתן אף למנוע אותו מראש. מכון טמיר (2022) גרס מהן הסיבות השכיחות להתקפי זעם אצל מבוגרים. מטבע הדברים, מרבית הסיבות הן פסיכולוגיות והמשותף לכולן היא התחושה ש"נעשה לי עוול": ​ 

• עלבונות ופגיעה רגשית. 

• חוסר רגישות או אדישות. 

• הונאה ובגידה. 

• נטישה ודחייה. 

• הפרת הבטחה. 

• כפיות טובה. 

• ניצול רגשי. 

• לעג ובוז. 

• שתיית אלכוהול  - גורם אפשרי להתקפי זעם בברים. מחקר הצביע על כך ששתייה חריפה, כולל ערבוב של אלכוהול עם משקה אנרגיה מחוזק בקפאין בקרב צעירים, גורם להסלמה פנימית עד לרמה שניתן לסווגה כסיכון פוטנציאלי לעוינות מוגברת (מילר 2016). 

• תקיפה. 

• פגיעת ראש. 

• טמפרטורה גבוהה -  נמצא קשר בין עלייה בטמפרטורה החיצונית ובין עלייה בתוקפנות. 

​​​ 

הטיפוסים הזועמים 

מכון טמיר (2022) חילקו את הבוגרים המתמודדים עם התפרצויות זעם לארבעה טיפוסים מרכזיים: 

​​​ 

​​1. הטיפוס הפגיע נרקיסיסטית​ 

​​התפרצויות זעם מאפיינות לא פעם אנשים אשר תחושת הערך העצמי הנמוכה והשברירית שלהם מוסווית תחת פסאדה גרנדיוזית ומלאת ביטחון. אנשים אלו יתפקדו ויתנהלו באופן סביר, ואפילו נעים, כל עוד הם חשים כי הדימוי העצמי שלהם אינו מאוים. אך ברגע שהם חשים כי הכבוד העצמי שלהם מצוי בסכנה - הם עלולים להגיב בהתפרצות זעם. התפרצויות זעם של טיפוסים אלו עשויות להופיע למשל, מול הערה ביקורתית של הבוס בעבודה, התנהגות "לא מכבדת" של בת זוג או של ילד ואפילו ויכוח פוליטי יומיומי בו האדם חש כי הוא מובס או לא מובן.​ 

 

​​2. הטיפוס השתלטן​ 

​​אצל הטיפוס השתלטן, התפרצויות זעם מהוות לרוב ניסיונות השתלטות על הסביבה ועל האנשים הקרובים, אשר מוסווים תחת מעטה של כעס. אנשים אלו יטענו בדרך כלל כי אינם שולטים בעצמם במהלך התפרצויות זעם, אך התבוננות מעמיקה בדפוסי הזעם שלהם תבהיר כי שליטתם העצמית טובה מאוד במקומות מסוימים (עבודה, חברים, מקומות ציבוריים), אך נוטה "להיעלם" מול אנשים קרובים כמו בנות זוג, ילדים ומשפחה קרובה. האימפקט הסביבתי של התפרצויות זעם מסוג זה כולל בדרך כלל תגובות של פחד, כניעה, צייתנות וניסיון של הסביבה למנוע כל עילה להופעת התפרצויות זעם. למשל, בני/בנות זוג וילדים של טיפוסים שתלטניים מסוג זה, ייטו להתנהגות מרצה ופרפקציוניסטית מתוך תחושה שאם רק יהיו "ממש-ממש בסדר" - התפרצויות הזעם ייעלמו. זאת, למרות שבפועל התפרצויות זעם ימשיכו להופיע מאחר והן ממשיכות לשרת את צרכי השליטה.​ 

 

​​3. הטיפוס הספוגי-מתפוצץ​ 

​​התפרצויות זעם עשויות לאפיין גם אנשים אשר נוטים להתמסר, להשקיע ולהקריב את עצמם למען אחרים עד לנקודה בה הם אינם מסוגלים לשאת עוד את הביטול העצמי שלהם. בנקודה זו הם "מתפוצצים" וזהו הרגע בו מופיעות התפרצויות הזעם. במילים אחרות, אנשים אלו נוטים לספוג, להקריב, לתת ללא גבול ולהשתיק את רגשות התסכול המתעוררים בהם, עד שבשלב מסוים הזעם ותחושת הניצול עולים על גדותיהם ובאים ליד ביטוי באותן התפרצויות זעם. דוגמה קלאסית לדפוס זה של התפרצויות זעם היא הדוגמה של הורה אשר מתקשה להציב גבולות לילדו (הצעיר או הבוגר) לאורך זמן, ובשלב מסוים חש כל כך חסר אונים ומנוצל עד שהוא "מתפוצץ" בזעם.​ 

 

​​4. הטיפוס הלא מעובד​ 

​​התפרצויות זעם עשויות להופיע על רקע תכנים, זיכרונות וחוויות עבר בלתי מעובדים, אשר הופכים את האדם לרגיש ביותר לטריגרים וגירויים רגשיים מסוימים. כך למשל, אדם אשר חי עם מטען של כעס לא מודע או לא מעובד על הוריו שהזניחו אותו בילדותו, עשוי לחוות זעם עז המוביל להתפרצויות זעם בכל מפגש עם התנהגות הנתפסת בעיניו כ"מזניחה", כגון חוסר מענה לטלפון של בת הזוג, סירוב לבקשה להעלאת שכר וכן הלאה.​ 

 

​​1.8 השפעה של התקפי זעם על תפקוד יומיומי​ 

​​מכון טמיר (2022) ליקט את ההשלכות המשמעותיות להתקפי זעם כאשר הם לא מנוהלים או מווסתים כראוי:​ 

יחסי אנוש לקויים-  לעתים קרובות הם נתפסים על ידי אחרים כ'כעסנים כרוניים'. הם נכנסים לקונפליקטים מילוליים תכופים מה שעלול להוביל לבעיות בזוגיות עד לפרידה או גירושים. 

קשיים בעבודה ובלימודים - פיטורים, השעייה מהעבודה, תאונות דרכים, בעיות כלכליות או הסתבכויות עם החוק. 

קשיי מצב רוח - הפרעות נפשיות כמו דיכאון וחרדה שכיחות אצל גברים ונשים עם התקפי זעם. 

שימוש מופרז באלכוהול ובחומרים - תלות בסמים או אלכוהול מתרחשת לעיתים קרובות. 

בעיות בריאות - מצבים רפואיים שכיחים יותר ויכולים לכלול בין היתר, לחץ דם גבוה, סוכרת, מחלות  לב, שבץ מוח וכאבים כרוניים. 

פגיעה עצמית-  חוסר האונים של קשיי ויסות רגשי כרוניים, מביא לעיתים לפגיעות מכוונות ואפילו לניסיונות התאבדות. 

 

​​התקפי זעם בקשר זוגי ​ 

​​מכון טמיר (2022) סבר כי התקפי זעם בקשר זוגי לרוב יתבטאו ביצירה ובהתבססות של מעגל הרסני אוטומטי שקשה למתן ללא התערבות מקצועית. במעגל אכזרי כזה, בן/ת זוג לוקה בהתקף זעם בעוד הפרטנר מאמץ תגובה קבועה כלפיו. בנקודה מסוימת קשה כבר להבחין "מי התרנגולת ומי הביצה", והמערכת הזוגית כולה זקוקה לטיפול ולא רק הצד הכועס או הצד המגיב. עם זאת, קיים אלמנט חיובי בהתקפי זעם,  מי שחווה התפרצות חש היטב את ההשפעות של פרץ אדרנלין בגוף  (Adrenaline Rush) . עלייה זו בתפוקת האדרנלין מעלה את רמות הסיבולת הגופנית של האדם, מחדדת את חושיו, מגבירה את הריכוז ומטשטשת תחושות כאב.​ 

​​​ 

​​1.9 התפרצויות זעם – תופעה התפתחותית​ 

​​צוות בטיפולנט גורס כי התפרצויות זעם הינה תופעה התפתחותית נורמלית בשנות הילדות המוקדמות. התקפי זעם נפוצים בגילאי 2-4, ומתארות מצב של התפרצות רגשית של כעס, אשר לרוב נובעת מקושי בהתמודדות בתסכולים. החל מסביבות גיל שנתיים, ילדים נוטים לבדוק יותר ויותר את גבולות הסביבה, כחלק מהתפתחות תחושת העצמאות שלהם. אמירות כגון "לא!" או "אני לבד!" הופכות לנפוצות, בעוד ההורים מנסים לאזן בין היענות לבקשותיהם, לבין הצבת גבולות. כאשר ילדים בתקופה זו נתקלים בסירוב, הם נוטים לאבד שליטה ולחוות התפרצויות זעם אשר מתבטאות בכעס ובכי בלתי נשלט, לצד תגובות גופניות, למשל בעיטות ואגרופים או שכיבה על הרצפה. התקף לרוב נמשך דקות בודדות. התפרצויות זעם נפוצות במיוחד כאשר הילד לא בשיא כוחותיו, למשל בזמן מחלה או עייפות, דיכאון או הפרעות קשב וריכוז.​ 

​​כאמור, התפרצויות זעם בבגרות עשויות להשפיע על היבטי חיים רבים ולחבל, הן בחייו של האדם המתמודד עם התפרצויות זעם והן בחיי הסובבים אותו. טיפול פסיכולוגי הוא אמצעי יעיל ביותר להתמודדות עם התפרצויות זעם מאחר ובאמצעותו ניתן להבין באופן עמוק יותר את מקורות הזעם ובמקביל, לחזק את מיומנויות השליטה העצמית ואת התפקוד הבין אישי בכלל. בעבודה זו בחרתי להציג ולהעמיק בשיטת הטיפול פסיכולוגיה טרנספרסונלית.​ 

 

​​2.0 פסיכולוגיה טרנספרסונלית ​ 

​​2.1 היוולדות והשראת הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית​ 

​​באמצע המאה ה-20 תחום הפסיכולוגיה בארה"ב התבסס בעיקר על שתי גישות - התנהגותית והפסיכואנליזה הפרוידיאנית. לאור ביקורות שונות, ביניהם של מאסלו, על כך שהגישות הללו אינן כוללניות ורחבות מספיק עבור הנפש האנושית, התפתחה גישה חדשה בשם הפסיכולוגיה ההומניסטית בהובלתם של אברהם מאסלו ואנתוני סוטיץ'.​ 

​​מאסלו טען כי הגישה ההתנהגותית, המתבססת על חקר ולמידה דרך חיות כמו עכברים ויונקים, יכולה לתת מידע והבנה בנוגע לתכונות אנושיות שאנו חולקים עם החיות הללו. אך ממחקר מסוג זה לא ניתן להבין תכונות ייחודיות לאדם, כמו אהבה, הכרה עצמית, חופש אישי, מוסר, אומנות, פילוסופיה, דת ומדע. בנוסף, הוא סבר כי מחקר בגישה ההתפתחותית, לא מקנה תמונה מלאה ויכולת להסביר התנהגויות אנושית שליליות כגון חמדנות, תאווה, כוח ועוד. מאסלו טען כי הגישה הפסיכואנליטיקאית של פרויד להבנת הנפש האנושית הינה פשטנית ומבוססת בעיקר במונחים של יצרים ואינסטינקטים.​ 

​​תוך מספר שנים, הגישה ההומניסטית צברה פופולריות בקרב מטפלים בארה"ב. הגישה הביאה עימה פרספקטיבה רחבה וכוללנית יותר של נפש האדם והתייחסה גם לרמות נוספות של התודעה - פרספקטיבה ששימשה כמצע התפתחותי יעיל, תוך שילוב של טכניקות נוספות להתמודדות עם מצבים רגשיים, הן פסיכולוגיים והן פסיכוסומטיים, שלא היו נפוצות עד כה בעולם הפסיכולוגיה.​ 

​​בין המאפיינים החשובים של הגישה ההומניסטית, היה שינוי התפיסה וצורת העבודה בחדר הטיפולים, מעבר מתקשורת מילולית בלבד, לביטוי ישיר של רגשות שנמצאים במימדים של התת מודע. כלומר, החלה עבודה פסיכולוגית שהתייחסה לחלקים של התת מודע ולא רק ברמת המודעות, כפי שרווח עד תקופה זו. בנוסף, הגישה חידשה בכך שהיא התמקדה ועבדה עם החוויה של המטופל ברגע הנוכחי, ב"כאן ועכשיו" ולא רק עיסוק בעבר, או מה שקורה בחוץ. ​ 

​​יתרה מזו, בתקופה אשר מגע כמעט וכלל לא היה קיים בחדר הטיפולים, ואף נתפס כמעין טאבו - הגישה ההומוניסטית שברה מוסכמות בכך ששמה דגש רב על הקשר ויחסי הגומלין בין הפסיכולוגיה לגוף, והדגישה את חשיבות ומשמעות השימוש במגע כחלק מהמערך הטיפולי. בעקבות כך, צורות שונות של עבודה עם הגוף הפכו לחלק בלתי נפרד מאסטרטגיות הטיפול החדשות כגון: טיפול גשטאלט של פריץ פרלס, ביואנרגטיקה של אלכסנדר לואן וגישות נוספות המתבססות על ניו רייכיאניות. דוגמה נוספת לחידוש שהגישה ההומניסטית הביאה לתחום הפסיכולוגיה, היא צורת עבודה בקבוצה התפתחותית.​ 

​​על אף הפופולריות ההולכת וגוברת של הגישה, המייסדים היו מאוכזבים מהמסגרת הטיפולית שאותה יצרו. הם הבינו כי הם לא התייחסו למרכיב נוסף חשוב מאוד בעבודה עם הנפש האנושית - המימד הרוחני.​ 

​​ההתעוררות והעניין בעולם המערבי, סביב פילוסופיות רוחניות מזרחיות, מסורות מיסטיות שונות, מדיטציה, חכמה עתיקה וילידית, כמו גם הניסויים הפסיכדליים המקיפים של שנות ה-60 הסוערות, הצביעו באופן ברור כי במידה ושואפים לפסיכולוגיה מקיפה וכוללנית אשר נוגעת בצורה הוליסטית, וחוצה תרבויות בכל האספקטים הנפשיים, הפסיכולוגיה צריכה לכלול גם תצפיות מתחומים כמו מצבים מיסטיים, הכרה קוסמית, חוויות פסיכדליות, חוויות פלאיות (פנומנליות), יצירתיות והשראות דתיות, אומנותיות ומדעיות.​ 

​​בעקבות ההבנה הנ"ל, בשנת 1967 קבוצת אנשי מקצוע וביניהם, אברהם מסלו, אנתוני סוטיץ', סטניסלב גרוף, ג'יימס פדימן, מיילס ויץ' וסוניה מרגוליס, נפגשה במטרה לייצר גישה פסיכולוגית חדשה – גישה המתייחסת לטווח המלא של חוויית האדם, כולל מצבי תודעה שאינם 'רגילים'. במסגרת המפגשים שונה השם של הגישה, בהצעתו של גרוף, ל"פסיכולוגיה טרנספרסונלית", מונח שהחליף את השם המקורי שבחרו "טרנסהומניסטי". זמן קצר לאחר מכן, הם הקימו את האגודה לפסיכולוגיה טרנספרסונאלית והתחילו בפרסום כתב העת "פסיכולוגיה טרנספרסונאלית". מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1975, רוברט פרייגר הקים את מכון הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית (California Institute of Transpersonal Psychology) בפאלו אלטו, אשר מוכר מזה שלושה עשורים ועד היום, כמוביל בחינוך, מחקר וטיפול טרנספרסונאלי. בשנת 1978 הושקה האגודה הטרנספרסונאלית.​ 

​​הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית גישרה על פערים מהותיים שקיימים בעולמות הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הקונבנציונלית בנושאי רוחניות ודת. בנוסף, היא גם סיפקה רובד נוסף לתובנות על תצפיות חשובות ממחקר התודעה המודרני ומכמה תחומים אחרים, שלא היו להם הסברים מתאימים בפרדיגמה המדעית הקיימת. מייקל הארנר, אנתרופולוג אמריקני שחקר מסורות שאמניות, הציג ביקורת כלפי הגישה הקונבנציונלית וטען כי זו מתבססת על קבוצת מדענים מערביים שמבססים את מחקרים וטענותיהם מתוך אתנוצנטריות ומזווית ראייתם, כי החיים והעולם הם עולם החומר, ואילו מודעות, הכרה וכדומה הם תוצרי לוואי של המוח. יתר על כן, הארנר מוסיף כי החוקרים נוטים לפרש חוויות רוחניות או מיסטיות כתוצאה של מחלת נפש, אף על פי שלא ניתן לספק  הסברים רפואיים מתאימים וגם לא נתונים מחקריים עבור פרשנות זו. הארנר מאמין כי בצורת הסתכלות זו, החוויה הגדולה שממנה ניתן לדלות מידע נוסף ולקבל תמונה רחבה יותר של נפש האדם, עלולה לחמוק מעיני המטפל. ניתן לראות ביסוס לכך בספרות הפסיכיאטרית, באופן שבו מוצגים דמויות היסטוריות עם חוויות רוחניות והתיוג שלהם כמחלות נפש (גרוף 2008). ​ 

​​כלומר, הביקורת שהארנר מפנה כלפי הגישה, היא כי תפיסותיהם ומסקנותיהם של החוקרים מבוססים  על מקרים של מצבי תודעה 'רגילים' והמחקר מתעלם, או מפרש שלא כהלכה, מצבי תודעה שונים, רוחניים ומיסטיים. גם גרוף הדגיש את צורת ההגדרה של הפסיכולוגיה הקונבנציונלית למצב תודעה אחר, בתור מצב תודעתי ששינו אותו, ומאופן ההגדרה ניתן להבין את רוח הגישה של הפסיכולוגיה הקונבנציונלית כלפיי הנושא; כלומר, יש מצב תודעתי שהוא "רגיל" וכזה שעבר שינוי - לא נורמלי, לא נורמטיבי ואין ספק כי יש סיבה מבוססת פתולוגיה. ניתן לראות מכך כי קיים חוסר אובייקטיביות ולא ניתן שלא לתהות האם ועד כמה, דעותיהם של החוקרים השולטים בשוק הקונבנציונלי משפיעים בבנייה ובניתוח מחקרים הנוגעים לרוחניות. (גרוף 2008)​ 

​​​ 

​​2.2 המטופל הטרנספרסונלי​ 

​​הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית מתעניינת בתת-קבוצה חשובה של מצבי תודעה אחרים, אלה שיש להם פוטנציאל ריפוי ושינוי. הקבוצה כוללת חוויות של שאמנים ומטופליהם, אנשים העוברים בטקסי המורשת העתיקים של מוות ותחייה, מתרגלים רוחניים ומיסטיקנים מכל הגילאים, וגם אנשים במשבר פסיכו-רוחני (גרוף וגרוף, 1989, 1991).​ 

​​מתוך עניין בקבוצה זו של אנשים, ומהעובדה שהפסיכולוגיה הקונבנציונלית מגדירה אותם כמצבי תודעה ששונו, גרוף החליט לאגד את כל האנשים שעומדים בקריטריונים הנ"ל לקבוצה בשם "הולוטרופיים" שמשמעות המילה היא - ללכת בעקבות, או לעבר, השלמות. הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית עשתה התקדמות משמעותית לתיקון הגישה האתנוצנטרית והקוגניצנטרית של הפסיכיאטריה והפסיכולוגיה הקונבנציונליות, בעיקר באמצעות ההכרה בטבע האמיתי של חוויות טרנספרסונליות ובערכן. ​ 

​​במצבי חווייתיות הולוטרופיות, מימדי הרוחניות של המציאות נחווים באותה צורה ואופן מציאותיים, כמו חוויית המציאות החומרית שלנו, אם לא יותר. מחקר רגיש ומעמיק של חוויות טרנספרסונליות מראה שאין אפשרות להסביר אותן כתוצאה של תהליכים פתולוגיים במוח, אלא שהן חוויות ממשיות אונטולוגיות.​ 

​​כדי להבדיל בין עולם הדמיון האישי ובין חוויה טרנספרסונלית, ניתן להתייחס למונח בו משתמשים פסיכולוגיים יונגיאניים הנקרא IMAGINAL , שכוונתו לעולם הפנימי והארכיטיפים הפנימיים. בעולם המוסלמי קוראים לעולם הזה "הרקיע השמיני", מביא עדויות ממחקר של קורבין שנעשה בתחום מראה כי הרקיע הנ"ל, הוא תחום אמיתי ומוחשי לחלוטין בדיוק כמו העולם החומרי, רק בצורה רחבה ומפורטת יותר. (גרוף 2008).​ 

​​נראה כי מצבים רוחניים מתבטאים בשתי דרכים: האחת immanent divine -  כאשר אדם חווה את העולם הפיזי בצורה אחרת, הוא מרגיש את החיבור בין כל היצורים החיים בעולם ואת היותו חלק בלתי נפרד מהקוסמוס. אם נתאר זאת בעזרת דימוי של טלוויזיה, נדמיין מצב בו תמונות בשחור לבן לפתע הופכות לצבעוניות. השנייה  transcendent divine, מתבטאת במצב מאוד שונה מהיומיום שלנו כיוון שהוא כולל יצירת מבנים וצורות אליהם אנחנו  לא רגילים אליהם ביומיום. בסוג זה של חוויה רוחנית פוגשים אלמנטים חדשים לחלוטין, שקשה להגדירם. אם גם כאן נשתמש בדימוי של הטלוויזיה, נדמיין מצב בו אנו מגלים לפתע כי יש יותר מערוץ אחד בטלוויזיה ואפשר גם לעבור בין מגוון הערוצים. ניתן להבין מהמחקר הנ"ל כי הטבע האונטולוגי של חוויות רוחניות הוא חשוב ביותר. חקירה מפורטת של חוויות טרנספרסונליות מראה כי הן אמיתיות אונטולוגית ומכילות מידע על ממדים חשובים של הקיום, שלעתים נסתרים.​ 

​​הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית ביססה את עמדותיה וטענותיה בין היתר גם על פיזיקה קוונטית-יחסותית, אשר הוכיחה כי החומר בסופו של דבר הוא ריק במהותו וכי כל הגבולות ביקום הם "אשלייה". ההזרמה של המידע החדש והמרגש התחילה עם הבנת ההשלכות הפילוסופיות העמוקות של פיזיקה קוונטית-יחסותית, אשר שינו לתמיד את ההבנה שלנו לגבי המציאות הפיזית.​ 

​​התחומים ההיסטוריים והארכיטיפיים של התת-מודע הקולקטיבי הם אובייקטיביים וניתנים לגישה דרך תרגולי מדיטציה, מוסיקה, ריקוד, תרגילי נשימה וגישות אחרות. ​ 

​​יונג טען כי במצבים הולוטרופיים יש איכות מסוימת אותה הוא מכנה "נומינוזיות" (אֱלֹהִי, שְׁמֵימִי; רוּחָנִי; שיש בו קדושה; שיש בו התפעמות ויראה). איכות זו מבוססת על השגה ישירה של תחום השייך למציאות עליונה יותר. בשונה מדת, בגישה הטרנספרסונלית אין מבנה התנהגותי מסוים המשויך לגישה.​ 

​​השילוב בין תפיסת העולם של הפיזיקה המודרנית וזו של הפילוסופיות הרוחניות המזרחיות, הובילו לשינוי תפיסתי אדיר וניתן היה לראות את השפעתם אף בעבודותיהם של אלברט איינשטיין, נילס בור, ורנר הייזנברג, ארווין שרדינגר ואחרים.​ 

​​על אף שבשלב זה הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית עדיין נמצאת בשלבים יחסית מוקדמים של פיתוח, נעשו מספר ניסיונות משמעותיים לשלב אותה עם פילוסופיה חדשה וכוללנית. הראשונה, הפסיכולוגיה האינטגרטיבית של וילבר, מייצרת מבנה מקיף להבנת המציאות, ומתבססת על טכניקות וחידושים ממקצועות אחרים, ובדומה לפסיכולוגיה הטרנספרסונלית, היא מבוססת על אינטגרציה בין גישות ושיטות ממקורות עתיקים ומודרניים. הגישה האינטגרטיבית של וילבר, משמעותית ומשפיעה רבות על הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית, ועם הדיוקים וההתאמות הנדרשים, שיטתו יכולה לשמש כהקשר רחב ושימושי עבור הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית.​ 

​​השני הוא ארווין לסלו, תיאורטיקן של מערכות, מדען בין תחומי ופילוסוף ממוצא הונגרי. לסלו חקר מגוון רחב של דיסציפלינות, כולל אסטרופיזיקה, פיזיקה קוונט-רילטיבית, ביולוגיה ופסיכולוגיה, וחקר את ניסיונותיהם של פורצי הדרך במדע לספק פתרונות למושגים המאתגרים הללו. המחקר של לסלו הניב תיאוריה של "שדה פסיכו-פיסי" המכיל רשומה הולוגרפית של כל האירועים שקרו בעולם הפנומנלי, וכוללת פסיכולוגיה טרנספרסונלית ופילוסופיות רוחניות.​ 

​​בעקבות האינטגרציות הללו, והעניין הגדל בתחום, ניתן היה לדמיין כי בעתיד פסיכולוגיה טרנספרסונלית תתקבל על ידי מעגלי האקדמיה ואנשי הפסיכולוגיה הקונבנציונלית, ותהפוך לחלק בלתי נפרד מגישה  חדשה המשלבת אינטגרציה בין המדע לחוויות רוחניות.(גרוף 2008)​ 

​​​ 

​​2.3 טיפול טרנספרסונלי​ 

​​על פי ווגאן (1979),  טיפול פסיכותרפי טרנספרסונלי שואף לייצר צמיחה והתפתחות אצל המטופל, על ידי הרחבת המודעות ותפיסת העולם המקובלת במונחים המערביים. טיפול מאסכולה זו מאפשר למטופל לקבל בהירות לגבי צרכיו האישיים וללמוד כלים בכדי למלא אותם לעצמו. הגישה הטרנספרסונלית מאמינה כי, לכל אדם יש את היכולת לריפוי עצמי. כלומר, המטפל הוא לא זה שמרפא או מטפל במטופל, אלא עוזר לו להתחבר מחדש למשאבים וליכולות פנימיות כדי לאפשר ריפוי טבעי וצמיחה פנימית. יתר על כן, האדם האנושי מחפש כל הזמן להעצים ולפתח את המימוש העצמי שלו. בהתבסס על גישה זו ניתן להסיק כי לאדם יש את הפוטנציאל לגייס את היכולות הללו עבור עצמו, גם במצבים בהם הוא מתקשה להיות במגע עם היכולות הללו, לדוגמה במצבי סטרס או עימותים. מעבר לרמה האישית, טיפול בגישה טרנספרסונלית מייצר את האפשרות לחוות את התודעה הטרנספרסונלית, בה ה"אני" הנפרד והבודד עשוי להיחוות כמציאות מדומה, וכך לפתוח ולייצר אפשרויות לחיבור עמוק יותר - למשהו שגדול יותר מגבולות העצמי האינדיבידואלי. לכן, טיפול פסיכותרפי טרנספרסונלי מטרתו לתמוך באנשים להפעיל את הפוטנציאל הפנימי שלהם לריפוי עצמי, לצמיחה ולהתפתחות ולקדם חיבור עמוק יותר למשהו שגדול יותר מעצמם.​ 

​​​ 

​​2.4 המטפל הטרנספרסונלי​ 

​​על פי ווגאן (1979) תפקידו של המטפל הטרנספרסונלי הוא להכיר ולזהות את נקודת המבט והגישה הסובייקטיבית של המטופל על המציאות ולעזור לו להתרחב מעבר למבנים ולגבולות המודעות הנוכחית שלו. סוג עבודה זו היא חשובה ואף מאפשרת זירוז של תהליך ריפוי פערים הקיימים בנפש, כמו מחלות נפש, על ידי פתירת קונפליקטים פנימיים ואיחוד מחדש של חלקי הנפש. ההקשר הטרנספרסונלי בטיפול מוגדר ונקבע על ידי האמונות, הערכים והכוונות של המטפל. אם המטפל מרגיש בנוח עם החוויות הטרנספרסונליות של עצמו, המטופל ירגיש בטוח יותר לחקור את התחומים הללו בתוכו. כלומר, הגבולות שהטיפול יכול להגיע אליהם, מושפעים באופן ישיר מהפחדים, הערכים והמוכנות האישית של המטפל. אין זה אומר שמוכנות המטופל לחקור את התחומים הללו אינה הכרחית, אך המטפל הוא זה שמציב את הגבולות. לכן, בכדי לייצר תנאים טובים לחקירה טרנספרסונלית, המטפל חייב להיות מוכן להתמודד עם כל המכשולים והאתגרים של מודעות עצמית העשויים להתעורר בתהליך. לדוגמה, כאשר המטפל מזדהה עם תחושה מורחבת של העצמי כמקור לחוויה, פוטנציאל הריפוי בחדר הטיפולים עולה.​ 

​​העיסוק בטיפול טרנספרסונלי הוא ביצירת תנאים מיטיבים בהם ניתן להתמודד עם בעיות, ולא בפתרון הבעיות כפי שהן. כלומר, לא בהכרח לפתור את הבעיה הספציפית שאיתה המטופל מתמודד, אלא מתוך יצירת תנאים לחקר והבנה עמוקה יותר של עם מה הבעיה מפגישה אותו באופן אישי, איך הוא יכול להתמודד איתה, בין אם על ידי מציאת פתרון או התעלות מעבר לבעיה, בהתאם לכל מצב. המטפל מאפשר לכל מטופל להשתמש במשאביו הפנימיים, במקום לספק תובנות, פתרונות או מטרות קבועות מראש. מכך, אנו יכולים להסיק כי גישה זו מפתחת עצמאות אצל המטופל ובהכרח מונעת היווצרות של תלות במטפל.​ 

​​רמת המודעות של המטפל משפיע מאוד על היחס הטיפולי. התרחבות תודעתית ואישית ושינוי ראיית העולם תלויה בנכונות המטופל להרפות מאמונות ומזהויות מצמצמות ולגייס היפוך של תבניות רגילות.​ 

​​טיפול טרנספרסונלי עלול להיות מאתגר מכיוון שלא קיים פרוטוקול מוגדר או שיטה מסוימת שתוביל בהכרח להתעוררות טרנספרסונלית או לשינוי אישי. אך עם זאת, יש הרבה פרקטיקות המסייעות להסיר "מכשולים" המעכבים את הגישה לחוויות כאלו. גם כאן, רמת המודעות של המטפל היא הכרחית ומשפיעה מאוד, כיוון שאם המטפל לא מאמין ששינוי מסוג זה אפשרי, הספק בפני עצמו הופך למכשול. באותה מידה, אם המטפל מאמין שתהליך טרנספרסונלי מתחיל ונמשך שנים, זה יקרה בפועל. על פי הלימודים המיסטיים המזרחיים והמערביים, השגת חירות או הארה יכולה לקרות גם ברגע אחד, והיא אינה תלויה בתפיסת זמן ליניארית על פיה חי העולם המערבי. לכן מומלץ, ואף נדרש, מהמטפל לבדוק את אופן המחשבה וההסתכלות שלו עצמו לגבי האופציות למנוע מגבלות להתעוררות מסוג זה.​ 

​​טיפול הופך לטרנספרסונלי הרבה בזכות המטפל, דרך יצירת קשר טרנספרסונלי ועבודה עם מושגים תהליכיים פתוחים, המעניקים למטופל אפשרות לחוויות טרנספרסונליות והתעוררות - כלומר המטפל הוא זה שמתווה את הדרך.(ווגאן 1979).​ 

​​​ 

​​2.5 תוכן טרנספרסונלי ​ 

​​תוכן טרנספרסונלי מתאר כל חוויה שבה האדם חוצה את הגבולות של הזהות הקיימת שלו ולא מזדהה רק עם האני או האישיות. תוכן טרנספרסונלי כולל גם את הרמות המיתולוגיות, הארכיטיפיות והסמליות של החוויה הפנימית שיכולה להיחשף ולהתגלות לנו דרך תמונות וחלומות. למרות שחוויות אלו עשויות להיות מאתגרות להסביר או להבין באמצעים המקובלים, הן יכולות להיות מקור עשיר של משמעות וריפוי בטיפול טרנספרסונלי, במידה והמטפל מסייע למטופל לחקור ולשלב את התוכן הטרנספרסונלי בחייו בדרך התומכת בצמיחה, מימוש והתמרה אישית.​ 

​​חשוב לציין כי תוכן הטיפול אינו באופן בלעדי טרנספרסונלי, מכיוון שהוא בהכרח משקף את הספקטרום המלא של חוויות החיים של המטופל, אשר מתקיימות גם בתודעה הרגילה של עולם החומר ורמת האגו. כאשר הטיפול מוגדר לפי התוכן שלו, הוא עשוי להיות מופנה לשכבות שונות של התודעה, על פי הנושאים המובילים. טיפול ברמת האגו עוסק בבעיות של התמודדות עם החיים והשגת היעדים שבוחר האדם בעולם, בזמן שהטיפול ברמה הטרנספרסונלית מתמקד בעיקר בשאלות של אישיות, משמעות, מטרה והתפתחות אישית בנוסף לאפשרות טרנסצנדנציה וחוויות מיסטיות. טיפול ברמת הטרנספרסונלי אינה מופרדת מהרמות האחרות, אלא משתלבת עמם, ועשויה לטפל בנושאים הקשורים לכל הרמות של התודעה, כולל הפרסונלית (מה שמקודם הוגדר כרמת האגו) ולהשתמש במגוון של טכניקות וגישות בהתאמה לצרכי המטופל. המטרה של הטיפול ברמת הטרנספרסונלית היא לסייע לצמיחה ולהתפתחות האישית של המטופל.​ 

​​​ 

​​2.6 התהליך הטרנספרסונלי​ 

​​על פי ווגאן וקלארק (1977), טיפול פסיכותרפי ברמת האגו עוסק בעיקר בהעלאת ערך הדימוי העצמי ובשינוי דפוסים שליליים של דימוי עצמי נמוך. תהליך טרנספרסונלי לרוב מתחלק לשני שלבים, שאינם בהכרח לינאריים: בשלב הראשון, הטיפול מתמקד בהבנת התפיסות העצמיות של המטופל ובהצעת הרחבת המודעות של תפיסה זו. כדי להגיע למצב זה, חשוב לזהות ולהבין את הרגשות והמחשבות הקיימות אצל המטופל, וכמובן שלמטופל תהיה את הנכונות לקחת אחריות על הבחירות שהוא עשה ועושה. סיום מוצלח של שלב זה מתאפשר דרך ההבנה של החופש והשחרור מתפיסה עצמית המושפעת ומוגדרת מהסביבה, לתפיסה והגדרה עצמית המגיעה מבפנים. השלב השני בתהליך התעוררות טרנספרסונלי מתאפיין בהיפרדות מתפיסת העצמי הבנויה, כאשר האדם מתמודד עם שאלות בסיסיות של משמעות ומטרה בחיים ומתחיל להיפרד מהיצמדות לתפקידים, רכוש, פעילויות ומערכות יחסים. שלב זה כולל סוג של "מוות" של האגו, כלומר היפרדות נוספת מההגדרות החיצוניות והפנימיות של האדם.​ 

​​כאשר המטופל מתחיל להזדהות עם העצמי הטרנספרסונלי, מתחילה להיטמע ולהתייצב ההבנה כי כל החוויות שהמטופל חווה קשורות לרמה הקולקטיבית ולא רק לרמה האישית. כשזה קורה, האדם מגיע לשלב הטרנסצנדנטי שבו הדרמה האישית נעלמת והופכת לפחות חשובה. בנקודה זו האדם כבר אינו מרגיש את עצמו מבודד בצורה מוחלטת, אלא חלק ממשהו גדול יותר, מחובר באופן טבעי וקשור לכל הקיים. כפי שצוין בפרק הקודם, הגישה הטרנספרסונלית מתבססת על פיזיקה מערבית ומיסטיקה מעולמות המזרח, ומתארת את היקום כרשת יחסים דינמית ומורכבת הנמצא בתהליכי שינוי בלתי פוסקים. ככל שהמטופל מבין ומזדהה יותר עם המימד הטרנספרסונלי של מהותו, ערכים ודפוסי התנהגות נוטים להשתנות. לדוגמה, מטופלת בתהליך טרנספרסונלי כתבה כי בעקבות התהליך, היא כבר לא משקללת את ערכה על פי הישגים או תפקידים מוגדרים. היא גם הבינה כי הלידה והמוות הם אחד.​ 

​​טיפול פסיכותרפי טרנספרסונלי עשוי להביא להרחבת תחושת הזהות, החלפת מוטיבציה משיפור עצמי למצב תודעתי של שירות, הגדלת הסובלנות לפרדוקסים ולחוסר בהירות, הרחבת החמלה, הנדיבות, השלום הפנימי והיכולת לאהוב ולהיות מחובר לעולם. ניתן לראות זאת גם בתיאור של מטופלת בתהליך טרנספרסונלי תוך כדי שהיא נמצאת ברובד של התת מודע: "אני רואה את עצמי על כביש כפרי הולכת דרך חורשות, ואני נכנסת לקפסולה שמעלה אותי ונראה כי היא חודרת דרך מרחב קליפתי, אך למעשה היא לא חודרת את הקליפה. אני מזהה את עצמי כמודעות טהורה של המרחב". למטופלת זו לא היה שום ניסיון או חיבור קודם לעולמות המיסטיים של המזרח או למצבי תודעה שונים של ריקנות, עם זאת, מצב הדימוי שבו היא הייתה איפשר לה הצצה לחוויה טרנספרסונלית.​ 

​​​ 

​​2.7 הקשר טרנספרסונלי בחדר הטיפולים ​ 

​​שני עשורים לאחר שהוקמה האגודה לפסיכולוגיה הטרנספרסונלית, התגלה כי לא מעט מטפלים מדיסציפלינות שונות בתחום הפסיכותרפיה, החלו להשתמש וליישם מגוון של גישות טיפוליות הנכללות תחת תחום הטיפול הפסיכותרפי טרנספרסונלי. עם זאת, ועל אף שהחלה להיות יותר פתיחות לעבודה רוחנית, העובדה שאין הסכמה כללית בהגדרת הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית הופכת אותה לחשופה לביקורות ולספקות בנוגע ליעילותה ואף הביא לכך שמספר פסיכואנליטיקיים הציעו הגדרות שונות. סוטיץ' (1980), הציע להגדיר את הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית כשיטת טיפול העוסקת בהכרה, קבלה, התמודדות עם מכשולים ומצבי תודעה שונים מהרגיל (ultimate states). וולש ווהאן (1980) טענו כי הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית היא הנקודה שבה הטיפול משתנה ועובר ממצב של ריצוי והשגת מטרות האגו למטרות רחבות יותר, בדומה למתואר בפרק על הטיפול הטרנספרסונלי, ומהווה גשר בין התרגול הפסיכולוגי והרוחני. סקוטון (1985) מגדיר את הפסיכותרפיה הטרנספרסונלית כניסיון לחבר באופן מודע בין המטופל לחוויית הטרנספרסונליות שלו, וכי על ידי חיבור זה, בין המימד הפסיכולוגי לרוחני, ניתן לטפל בתסמינים ותבניות פסיכולוגיות מקובעות הקיימות אצל המטופל.​ 

​​ברושטיין (1986), טענה כי על אף שההקשר לטיפול פסיכותרפי טרנספרסונלי הוא עדין וקשה להגדרה, שילוב של אלמנטים מהגישה הטרנספרסונלית בעבודה עם מטופלים, עשויה להיות משמעותית. היא לדוגמה, משלבת את ההקשר והפרשנות הטרנספרסונלית בחדר הטיפולים ברגעים בהם המטופל חווה סטרס וקושי גדול, כדי להקל על הסבל האישי שהמטופל חווה. פרנסיס ווהאן (1987), הפריכה את טענתו של אליס שפסיכולוגיה טרנספרסונלית תומכת במנועי אמונה שאינם רציונליים, וטענה כי "פסיכולוגיה טרנספרסונלית היא ניסיון של פסיכולוגים להעמיק בתהליכי מחשבה, לחקור ולקבל הבנה טובה יותר של אותם המרכיבים בפסיכולוגיה הנתפסים על ידי אליס כ"מאיימים" (עמ' 573).​ 

​​סקוט (1985), קבע מספר דרישות הכרחיות למטפלים העוסקים בתחום הטרנספרסונלי:​ 

פתיחות למימד הטרנספרסונלי, כולל האמונה כי קשר עם מרחבים טרנספרסונליים יכול להיות מהפכני ומהווה את הפוטנציאל הטיפולי הגדול ביותר. 

יכולת לתפוס ולהכיר בקיומן של חוויות שמימיות/רוחניות, בין אם הן מתגלות בחלום, בחזון, באירוע אסינכרוני או בקשר עם מורה רוחני. 

ידע על דרכי התפתחות רוחנית שונים. 

עיסוק תמידי בפיתוח הרוחני של המטפל עצמו. 

מידת פתיחות  בנוגע לחוויות וההתפתחות הרוחנית של עצמו. 

יסודות טובים בפסיכותרפיה. 

שפרנסקי וגורסוץ (1984) גילו כי רוב הפסיכולוגים חווים רוחניות כחוויה ייחודית ומשמעותית באופן האישי.   

​​​ 

​​2.8 הייחודיות של הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית​ 

​​בהתייחס לעובדה כי הגישה הטרנספרסונלית מתבססת על אינטגרציה בין עולמות שונים, ניתן להסיק כי למטפלים טרנספרסונלים, בהכרח, יש תפיסה רחבה יותר הכוללת ממדים רוחניים, וכי גישה זו עשויה להקנות פתרון וכלים לבעיות שעולות בקרב האוכלוסייה הרחבה, בייחוד כאלו הקשורות לנושאים רוחניים.​ 

​​האטון (1994) החליט לחקור את ההבדל בין פסיכולוגיה טרנספרסונלית לדיסיפלינות אחרות, כאשר מטרת המחקר היא להגדיר את התפיסה, הגישה, הפעולות והטכניקות שמבדילות את הטיפול הטרנספרסונלי מדיסיפלינות טיפוליות אחרות. המחקר כלל 3 קבוצות נחקרים, גברים ונשים, פסיכותרפיסטים בתחום הפסיכואנליזה, הגישה ההתנהגותית והגישה הטרנספרסונלית, אשר נשאלו שאלות שונות והתבקשו להגדיר מספר דברים. נסקור חלק מן ההבדלים שעלו מתוך תשובותיהם. כמו כן, חשוב לציין כי לא היו הבדלים מהותיים ברמות ההכנסה, אך כן היו הבדלים בגילאי ובסטטוס הזוגי של הנבדקים.​ 

• הנבדקים התבקשו להגדיר את הגישה הטיפולית שלהם ואף נדרשו לפרט את הכיוון הטיפולי המדויק שלהם על פי רשימה של גישות טיפוליות. הקבוצה הטרנספרסונלית בחרה בממוצע שלוש גישות בזמן שהקבוצות הפסיכואנליטית וההתנהגות הקוגניטיבית בחרו בפחות.  

• הנבדקים נשאלו על המסורת הדתית שממנה באו ועל הנטייה הרוחנית הנוכחית שלהם. רוב המשתתפים העידו כי האמונות שלהם השתנו וחוו שינוי בגישה והחיבור שלהם ברוחניות, שינוי שהוביל למגוון מסורות חדשות. 

• הנבדקים נשאלו מה תדירות התרגול הרוחני שהם מבצעים. התשובות נמדדו על ידי ספירה של כל פעם שנבדק השתתף או הגיע לפעילות רוחנית כלשהי, ויצרו ממוצע קבוצתי. נמצא כי הקבוצה הפסיכואנליטית ביצעה פעילות רוחנית פעם בשבוע, הקבוצה ההתנהגותית/הקוגניטיבית ביצעה פעילות רוחנית ביומיים מתוך שלושה, והקבוצה הטרנספרסונלית ביצעה פעילות רוחנית 2-3 פעמים ביום. בנוסף, הקבוצה הטרנספרסונלית השתמשה במגוון רחב יותר של טכניקות. 

 

​​כל משתתף נדרש להשיב לשאלות ספציפיות על טכניקות פסיכותרפיה מסוימות. הניתוח התמקד בשבע טכניקות שהציגו הבדלים סטטיסטיים משמעותיים. מתוך הניתוח הנ"ל הוסקו המסקנות הבאות לגבי ההבדל והחידושים שהפסיכולוגיה הטרנספרסונלית הביאה לעולם הפסיכולוגיה:​ 

• הקבוצה הטרנספרסונלית השתמשה במגוון רחב יותר של טכניקות בחדר הטיפולים, לדוגמה, מדיטציה ודמיון מודרך עם מיקוד רוחני; בנוסף לטכניקות מהגישה ההתנהגותית/הקוגניטיבית, והפסיכואנליטית, והמליצו למטופליהם על ספרים רוחניים, יותר מאשר בקבוצות האחרות.  

• הקבוצה הטרנספרסונלית דיווחה על יותר הדרכה והכשרה בתחום והושפעה על ידי יותר ספרי רוחניות ודת הקשורות לתרגול פסיכותרפי, מאשר הקבוצות האחרות. דבר המעיד על הפתיחות של אנשי מקצוע טרנספרסונליים ועל הרצון ללמוד ולהעשיר את הידע שלהם אשר יעמיק את ההבנה שלהם בתחום ובהתאמה גם יתרום להגדרה הכללית של התחום. עם זאת, לא נצפה הבדל גדול בתחום זה בין הקבוצות, שכן מקצוע של פסיכותרפיסט, ללא קשר לשיטתו, דורש ממנו להמשיך ללמוד ולהעמיק את עבודתו בצורה אוטודידקטית. 

• הקבוצה הטרנספרסונלית הסכימה באופן חד משמעי עם ההצהרה שתהליך ההתעוררות מתרחש במטופל ובמטפל, כשהקבוצות האחרות הביעו  אמביוולנטיות לגבי ההצהרה הזו. 

• הקבוצה הטרנספרסונלית דיווחה כי הם חווים חוויות רוחניות, מתרגלים פעילות רוחנית ומאמינים שנושאי רוחניות רלוונטיים לפסיכותרפיה. 

 

​​נראה שפסיכותרפיסטים טרנספרסונלים מתאימים יותר להתעסקות בתחומים רוחניים שעולים מהאוכלוסייה הכללית, בהשוואה לפסיכותרפיסטים ההתנהגותיים/הקוגניטיביים או הפסיכואנליטיקאים, וכן למקצוענים בתחומי בריאות הנפש במחקרים אחרים (שפראנסק וגורסוץ' 1984). מחקר זה מראה כי פסיכותרפיסטים טרנספרסונליים יכולים להיות מתאימים יותר ועם נכונות גדולה יותר לעיסוק ולהתייחסות לנושאים רוחניים של חלק מהמטופלים, דבר שיש בו צורך, מאחר ו45% מאוכלוסיית ארה"ב הינה דתית ברמה כלשהי (וודוורד 1992).​ 

​​פסיכותרפיסטים טרנספרסונלים יכולים להשתמש בממצאים ממחקר זה כדי להגדיר את התחום לאחרים ולהסביר כיצד הוא פועל. כמו כן, מתוך העניין ההולך וגובר באסכולה זו והשילוב של עבודה טרנספרסונלית על ידי פסיכותרפיסטיים מאסכולות שונות, נראה כי עולה צורך לפתח מסלול לימודי בסיסי בכדי להבטיח נקודת מוצא משותפת לכל מי שעוסק בתחום הטרנספרסונלי.​ 

​​מתוך השוני הניכר במענה לשאלות שנשאלו במחקר זה, ניתן לקבוע כי ישנה הבחנה בין מטפלים המזהים עצמם עם הגישה הטרנספרסונלית למטפלים האחרים שמתמחים בפסיכותרפיה, כגון המטפלים הפסיכואנליטיים וההתנהגותיים/ קוגניטיביים. ​ 

​​נראה כי פסיכותרפיסטים טרנספרסונלים מתארים ומגדירים את הגישה הקלינית שלהם בצורה אקלקטית, ומגוונת יותר משתי הקבוצות האחרות, באמצעות השימוש בשלוש גישות ואף יותר, בכדי להגדיר את הגישה שלהם, דבר המרמז על הסינתזה הרחבה שמתקיימת בגישה הטרנספרסונלית, והאינטגרציה שהיא מייצרת בין דיסיפלינות שונות. חשוב גם לציין כי כפי שהפסיכותרפיסטים הטנרספסונליים מסורים להתמקצעות ולהבנת הנושאים הרוחניים בעבודה עם מטופליהם, הם משלבים גם את הבסיס המקצועי וההבנה המקיפה עם גישות קליניות קונבנציונאליות. למשל, רבים מהמטפלים הטרנספרסונלים מאמינים כי יש צורך בתרגול רוחני אישי כדי להכיר בעצמם את החוויות הללו, ומתרגלים באופן יומיומי.​ 

​​ 92% מהמשתתפים ציינו כי הם חוו או רואים אפשרות לחוות כוח רוחני הגדול מעצמם. 79% מן הפסיכואנליטיקאים דיווחו כי לא חוו חוויה כזו, והקבוצה ההתנהגותית/קוגניטיבית היו מחולקים: 55% אמרו לא, ו-42% אמרו כן.​ 

​​בריאיון מצולם משנת 2015, גרוף טען כי על אף העובדה שבמשך 7 שנים קיבל הכשרה פסיכואנליטית בתדירות של שלוש פעמים בשבוע, הרגע המשמעותי ביותר בקריירה שלו, שקבע את המשך המחקר שלו, היה כשהתנדב במחקר הבודק את השפעותיו של LSD, בו הוא חווה חוויות טרנספרסונליות חזקות מאוד, שבחלקן הוא מתאר שחזר ללידה של עצמו.​ 

 

​​​ 

​​2.9 הגישה הטרנספנספרסונלית לכעס​ 

​​במחקרו, סקר מסטרס (2000), שתי גישות טרנספרונליות לכעס אשר מציעות בחינה מחדש את התפיסה שלנו לכעס ומציעות כלים נוספים להתמודדות עם כעס ושימוש בו כאנרגיה לטובת ההתפתחות האישית והקולקטיבית. השיטה הראשונה MHA) Mindfully Held Anger) עוסקת במצבים בהם הכעס נותר כלוא בפנים ולא מבוטא בצורה יעילה. מטרת השיטה אינה להדחיק את הכעס, אך גם לא לתת לו להתפרץ. השיטה השנייה, HA) Heart Anger) , עובדת עם מצבים בהם הכעס מתבטא בצורה לא מווסתת. בשיטה זו הכעס מקבל ביטוי אך בשילוב חמלה. העבודה עם כעס בהקשר ובשדה הטרנספרסונלי הוא לא רק אפשרי, אלא הכרחי במידה ורוצים לעבוד עם הכעס ולנתב אותו למטרות חיוביות ומצמיחות. ישנם מחקרים רבים אשר עוסקים בטבע, בערך ובשימוש בכעס בהקשרים שונים כמו הקשר בין כעס לאגרסיה, כעס לאינטימיות, כעס ורוחניות וגם מתן כלים וטכניקות לעבודה עם כעס בצורה נכונה. שתי הגישות הרווחות בנוגע לעבודה עם כעס, הן טכניקה של הכלה של הכעס (ע"י הישארותו בפנים) וטכניקה של פריקה, שנותנת לכעס ביטוי ופורקן. הגישה הטרנספרסונלית מבקשת להעניק נקודת מבט רחבה יותר על הנושא ומציעה דרך עבודה עם כעס אשר מקנה מקום, לא רק לחלק הפיזי והפסיכולוגי, אלא גם לחלקים הרוחניים של הכעס. באופן כללי הגישה הטרנספרסונלית לא מתעסקת עם רגשות כשלעצמם, היא אומנם עוסקת הרבה באהבה ובחמלה, אך היא רואה את אלה יותר כמצבים שנמצאים בהם מאשר כרגשות. חשוב לציין, שאין זה אומר כי הגישה טוענת שהרגשות אינן קיימים, גם כשהעיסוק הוא רוחני או ברמה אחרת מהאגו, הרגשות קיימים אך העיסוק הוא לא ברגש כשלעצמו, כפי שראינו בפרק על ההקשר הטרנספרסולי בטיפול. ​ 

​​לטענת הגישה הטרנספרסונלית, נקודת המבט הרווחת בתחום על כעס, היא בצורה שלילית וללא הפרדה מהתנהגות תוקפנית (חשוב להבדיל בין תוקפנות שהוזכרה בפרק על התקפי זעם, לבין התנהגות תוקפנית), שההשפעה השלילית שלהם על רוחניות נצפתה במחקרים מודרניים והיסטוריים. על פי הגישה הבודהיסטית, כעס הוא מצב בו אדם אינו נמצא בתודעת אחדות או שרוי בסבל גדול מאוד. הבודהיסטים רואים את המצב הזה, או לפחות את הביטוי של הכעס כמצב לא טוב או לא רצוי וכמצב מעכב בהתפתחות. עם כניסת הבודהיזם למערב, הפרשנות הזו קיבלה פרשנות כוללנית ושטחית, אשר קיטלגה את הכעס כתופעה שיש למגר במקום, והתפספסה ההזדמנות לראות את נקודת המבט הרחבה שהבודהיזם מקנה לכעס. ברגע שהכעס נשאר רק בתוך גבולות הקטלוג הנ"ל וכאשר מסתכלים רק על מצבי כעס שלא מנוהלים כראוי, מעמיק ה"טאבו" שנוצר סביב ביטוי של כעס ובאופן כללי מחוזקת חוסר הלגיטימציה שכעס מקבל בעולם. ישנן גישות בזרם הבודהיסטי הרואות את הכעס כפוטנציאל, במרחב המתאים, לעבודה וכמקור לידע, לכוח וליצירת טרנספורמציה למצב תודעתי של ערות ואחדות. הדאלי לאמה מתייחס לעבודה עם הכעס "בדרך", כחלק מהתרגול היומיומי, טראנג'ופה הגדיר תוקפנות ככעס 'וארג'ה, כלומר, זהו מקור של אנרגיה עם עוצמה מאוד גבוהה שיכולה לסייע לנו להבין ולדייק את עצמנו. ​ 

​​​ 

 

​​2.10 ההגדרה הטרנספרסונלית לכעס​ 

​​כעס יכול להיות מוגדר כהשפעה, תחושה או רגש. בהגדרה של מסטרס (2000), אין הפרדה בין שלוש ההגדרות הללו ויתר על כן, הוא רואה אותן כהתפתחות אחת של השנייה - תחילה יש את ההשפעה שאפשר לדמות אותה כמו הדלק הראשוני, היא מייצרת איזושהי חוויה תחושתית שיכולה להיכנס לתודעה שלנו, אך לא בהכרח. תחושה היא השפעה שנכנסה לתודעה ומתחילה לייצר תנועה, הן בפן הפיזי והן בפן הפסיכולוגי, והרגש הוא כבר המסגרת הפסיכולוגית שאליה הכנסנו את התחושה והפעולה שאנו יוצרים בעקבותיה. כעס הוא בעצם רגש, כמו תסכול או תחושה שאנחנו לא בסדר, מכך ניתן גם להבין כי בכעס יש מימד מוסרי ששומר עלינו בקו המוסר הגבוה שלנו, המשולב עם תחושה חזקה של כוח. כלומר, מדובר במצב תודעתי בו אנו חווים שתי קצוות שונים ורחוקים, האחד במימד הרגשי והשני במימד הפיזי. מהגדרה זו ניתן להסיק כי להבדיל מתפיסה של כעס כמצב פרימיטיבי, ראשוני ולא מתורבת, למעשה כעס הוא תהליך מורכב, המאפשר שינוי ואינטגרציה בין מצבי תודעה שונים. תשוקה, תסכול, גאווה, אגרסיה, רחמים עצמיים, ועוד הם רגשות מעוררים, משתנים ומתהווים בתהליך הכולל שבו אנו מגדירים את עצמנו ככועסים. חשוב להבדיל בין כעס ובין התנהגות תוקפנית, ע"פ מאסטרס (2000) - כעס לא בהכרח מתפתח לסוג זה של התנהגות. התנהגות תוקפנית היא היעדר חמלה ופגיעות, ואילו כעס, אומר וולווד, יכול גם להיות אקט של אכפתיות ופגיעות. מילר טוען כי ההסתכלות המערבית על כעס רק בהקשר של אגרסיה ולא מתוך ההסתכלות העמוקה יותר והחשיבות שלו במערכות יחסים, נותנת לנו את הלגיטימציה לסווג אותו כרגש פרימיטיבי ורחוק מרוחניות. כעס מודחק יכול בקלות הופך להיות תוקפני, בין אם אקטיבי או פאסיבי, כלפי פנים או חוץ. תוקפניות היא מצב בו הכעס הוא כמו שבוי מתחת למסכת התוקפנות, אפשר אפילו לתאר את המצב כנוקשות של הלב. כאשר  הכעס לא מקבל ביטוי בצורה הפגיעה שלו, הוא יתבטא בצורה אגרסיבית כדי להשיג תחושת ביטחון, ולרוב זה יהיה על ידי ניתוב תחושת הכוח לשליטה על המצב או על האנשים שבסביבה. מכך ניתן להבין כי רק מעצם ההשבה של הכעס ממצב תוקפני חזרה למצבו הגולמי של הכעס, טמון פוטנציאל עצום לריפוי. אין זה אומר שנמגר או נשתיק את האנרגיה הזו, ההיפך הוא הנכון - נבצע תהליך של שינוי נקודת המבט השלילית על המצב התוקפני, לכזו שבה הכעס מתקיים בדו קיום יחד עם מצב תודעתי של חמלה, אכפתיות ואהבה. דרך ההסתכלות הזו ניתן לומר שהעולם לא צריך פחות כעס אלא דווקא יותר.​ 

​​הגישות הרווחות היום לעבודה עם כעס הן בצורת פנים/ חוץ, Anger In- גישה שמאמינה כי לא נכון לבטא את הכעס ויש למגר את האנרגיה של הכעס. Anger Out- גישה שמאמינה ומשתמשת בטכניקות שונות, גם קטרזיות לביטוי האנרגיה של הכעס.​ 

​​​ 

​​2.11 טכניקות טרנס לעבודה עם כעס​ 

​​הגישה הטרנספרסונלית מציגה שתי טכניקות נוספות, או אולי יותר נכון לומר משלימות ומעמיקות לגישות אלה. הראשונה: Mindfully Held Anger- מתייחסת למצב שבו יש כוונה חזקה לא לבטא את הכעס אך גם לא לנסות למגר אותו, מבוסס על הגישה הבודהיסיטית שנקראת "דרך האמצע" שבה אנחנו רק מתבוננים במה שקורה, ברמה הגופנית, רגשית, מחשבתית, ועל ידי ההתבוננות הזו מתחיל להתגלות לנו התהליך כולו של הכעס (השפעה- תחושה- רגש). בנוסף, במצב תודעתי זה, האני מתגלה בפנינו ואנו יכולים לראות כיצד הוא מגיב ומשתנה בכל אחד מהשלבים של הכעס. כלומר, הכעס אפילו יכול לשרת את התרגול של המודעות. יתר על כן, לטענת טין נאהת האן (1992), התמורות בתרגול MHA, המבוסס על מיינדפולנס הן בין היתר: 1. הימנעות מיצירת פיצוץ והחמרה של הכעס. 2. לא מדחיקים את הכעס. 3. מתרגלים טכניקות נשימה. 4. מייצרים יכולת להגיב לסיטואציה בצורה רגועה ורציונלית לאחר הרגיעה של המערכת.​ 

​​עבודה עם כעס בגישה זו חשובה לא רק עבור חקר התהליכים המתרחשים בתוכנו במהלך הכעס, אלא גם לפיתוח חמלה כלפי החלק הכועס שקיים בנו, או של האדם שכועס לצידנו/ עלינו. גישה זו מציעה להפסיק לחפש אשמים לכעס, ומעודדת לקחת אחריות על שמירת הלב פתוח גם בתוך הגיהינום שיכול להיחוות בתוך הכעס בעת שהלב פתוח. הטכניקה השנייה: Heart Anger- מתייחסת למצב שבו ניתן ביטוי לכעס בדו קיום עם מצב תודעתי של חמלה. כעס, במיוחד במצב שהוא כבר נהיה תוקפנות, לרוב מונע מתחושה של אי צדק או הלך רוח בו נעשה לנו עוול, פרשנות שהיא לאו דווקא נכונה, עליה הכעס בא לפצות או לתת את הדין. על אף זאת, חשוב לזכור כי הכעס הוא אנרגיית חיים חזקה המעצימה את החיים (גם לכועסים וגם לנתקפים). כאשר מסתכלים על הכעס בפרספקטיבה יותר רחבה, ולא רק על הסיטואציה עצמה ברמת האגו, אלא מתוך תודעה של אחדות, עצם המודעות להבדל בין כעס להתנהגות תוקפנית יכולה להשפיע ולהיות בעלת ערך. אך רק זה לבדו, אינו מספיק, כמו שגם הידיעה הרציונלית לגבי מה עליי לעשות כאשר עולה כעס, לאו דווקא מבטיחה כי כך נגיב כאשר הכעס מופיע. להיות בנוכחות כאשר אנו כועסים זה הרבה יותר מאתגר,  מאשר להגיע למצב תודעתי זה כאשר יושבים למדיטציה. ועל פי כן, להיות נוכחים  בזמן שאנו מבטאים כעס, יהיה  יותר קשה מאשר מצב בו חווים את הכעס ללא ביטוי.​ 

​​אם נשתמש בדימוי של מיכל, MHA שואפת לייצר מיכל שיכיל את הכעס, ואילו ה-HA היא טכניקה שמעודדת לתת ביטוי לכעס אך לא מתוך שאיפה ל"ריקון" המיכל. יתר על כן, גישת ה- HA מבקשת לצאת מהתבניות של 'מיכל' ו'מוכל', ולוותר על הכוונה 'להכיל', לרמה שהגבולות בין המיכל והמוכל הופכים כמעט שקופים. אם לגישה זו היה מיכל, הוא היה אהבה ללא תנאי, חמלה ואינטימיות. כלומר, בגישת ה-HA הכעס מקבל ביטוי, אך הוא רתום בצורה המאפשרת ביטוי "נשלט" ועטוף בחמלה ואהבה במקום ב"ריקון" אנרגטי בלבד, כמו ברוב הטכניקות הרווחות. חשוב לציין כי הביטוי של הכעס על פי גישת ה- HA הוא אינו באופן ישיר מול מושא ההשלכה ("הנאשם"), אלא מתקיים בחקירת הרמה שמעבר לאגו, ברמה הכוללנית יותר של מה משמעות הכעס ברמה הנשמתית. כמו כן, HA הוא לא רק במצב טהור וטרנספרסונלי לחלוטין. אין שאיפה להתנתק מהתחושה של הכעס או מהסביבה, אלא להיפך, על ידי התחברות לחלקים הרכים והפתוחים של הלב בזמן שהכעס קיים, יתאפשר לכעס להישאר ברמת הכעס ולא להפוך לתוקפניות. על ידי יכולת זו ניתן להתחבר לחלקים עמוקים ורחבים יותר של שמחה, אבל ועוד, הן האינדיבידואלי והן הקולקטיבי .​ 

​​בגישת ה-HA שואפים לכבד ולתת מקום, בעת ובעונה אחת, לתודעה, לגוף ולנפש/רוח. זה מתאפשר בעיקר בעזרת תרגול של MHA המקנה מודעות לחלקים השונים בתוכנו ומאפשר לנו גם לבחור את ההתנהלות שלנו עם הכעס. מכך ניתן להסיק כי כדי להיות בתודעה של HA עלינו ללמוד להתמחות גם בטכניקת הMHA על מנת להצליח לשאת את הכעס בעודו סוער ועדיין להישאר במצב תודעתי של חמלה, אהבה ולב פתוח. ​ 

​​​ 

​​3.0 השוואה לשיטות שונות להתמודדות עם כעס​ 

​​3.1 היווצרות ה-NLP​ 

​​N.L.P פותח על ידי ריצ'רד בנדלר וג'ון גרינדר אשר טענו כי קיים קשר בין תהליכים לשוניים ונוירולוגיים לבין דפוסי ההתנהגות בהם כל אחד מאתנו מחזיק. ההנחה של בנדלר וגרינדר מתבססת על הסובייקטיביות: הם טענו כי מכורך היותנו בני אדם, איננו תופסים את הגירויים הסביבתיים באופן אובייקטיבי, מאחר והם נקלטים ומתווכים תמיד דרך חמשת חושינו (שמיעה, ראייה, ריח, טעם ומישוש) ודרך השפה, אשר מבנה ומארגנת את חווייתנו. בנדלר וגרינדר, תיארו את ה"מסלול" שעובר הגירוי האובייקטיבי עד שהוא מגיע לחוויה שאנו חווים, תחילה החושים שלנו קולטים את הגירוי, לאחר מכן מוחנו מתרגם את הגירוי לשפה פנימית ולבסוף הגירוי או החוויה שחווינו מתורגמים ל"סיפור" שאנו מספרים לעצמנו (או לאחרים) על חווייתנו. כלומר, החוויה שלנו לעולם אינה מייצגת באופן נאמן את הגירוי האובייקטיבי, שכן לכל אדם יש מבנה חוויה ייחודי וסובייקטיבי אשר מעצב את האופן בו יחווה ויפרש סיטואציות שונות. בנדלר וגרינדר טענו כי יצירת הפרשנות לא תשפיע רק על החוויה, אלא גם על דפוסי ההתנהגות המסתגלים והבלתי מסתגלים שלנו. לטענת צוות בטיפולנט, רעיון זה הוא אינטואיטיבי למדי, כאשר אנו חושבים על כך שהאופן בו אנו חווים סיטואציה מסוימת משפיע בצורה משמעותית ביותר על האופן בו נגיב אליה. לדוגמה, אם ניקח סיטואציה של מפגש ראשון עם הוריה של בת הזוג, ונמסגר  אותה כחוויה של "מבחן" היא כנראה תוליד התנהגות לחוצה ומאומצת, בעוד שאם ניגש לסיטואציה כהזדמנות להרחבת הקשר ולהעמקתו, היא קרוב לוודאי תוביל להתנהגות פתוחה ונינוחה יותר. ​ 

​​​ 

​​3.2 מודל NLP​ 

​​בנדלר וגרינדר סיכמו רעיונות אלו לכדי מודל המציע כי התפיסה שלנו של המציאות מתעצבת באמצעות שלושה היבטים מרכזיים: היבט נוירולוגי, היבט לשוני והיבט תכנותי.​ 

​​היבט נוירולוגי רכיב ה- Neuro-  מודל ה-N.L.P מדגיש, כאמור, את השפעתם של החושים ומתייחס אליהם כאבן היסוד של תהליך התפיסה ושל תהליכי חשיבה מודעים ובלתי מודעים. על אף שאנו משתמשים בכל חמשת החושים שלנו כדי לקלוט באופן המקיף ביותר את הגירויים והסיטואציות בהם אנו מצויים, מודל ה- N.L.P מציין כי לכל אחד מאתנו יש חוש "מועדף" עליו הוא נוטה להישען במיוחד בתהליך של עיבוד המידע והבניית החוויה. זהו אלמנט חשוב במודל ה- N.L.P מאחר והוא מניח כי זיהוי החוש המועדף עלינו ועל בני שיחתנו, יכול לסייע לנו ליצור תקשורת אפקטיבית יותר ולהעביר את המסרים שלנו באופן ברור ועמוק יותר. ​ 

​​היבט לשוני רכיב ה- Linguistic- לטענת צוות בטיפולנט, בדרך כלל אנו רגילים לחשוב על השפה ככלי המשמש אותנו לתיאור החוויה, ומניחים כי אנו משתמשים בשפה לאחר שהחוויה כבר נוסחה במידה מסוימת בתודעתנו. תפיסה זו נכונה רק בחלקה. מודל ה- N.L.P מניח כי השפה מבנה במידה מסוימת את חווייתנו: אוצר המילים שלנו והשפה בה אנו משתמשים הם ה"מאגר" עליו אנו נשענים כאשר אנו מבנים את החוויה וכך נוצר תהליך הדדי בו השפה משמשת לתיאור החוויה אך בו זמנית גם מבנה את החוויה אותה היא מתארת. תפיסה זו היא הבסיס, למשל, להבנת פערים חווייתיים בין אנשים מתרבויות שונות: בעוד שלנו יש מילה אחת בלבד המתארת שלג, לאסקימואים ישנן כשמונה מילים המתארות את השלג. כלומר, שפתם של האסקימואים עשירה יותר בהקשר זה, ולכן יש לשער כי תפיסת השלג שלהם היא גם מורכבת ועשירה יותר מזו שלנו.​ 

​​היבט תכנותי רכיב ה- Programing- מודל ה-N.L.P מניח כי הקלט החושי והשפה מעצבים את חווייתנו ואת קליטתנו. השלב השלישי בתהליך עיצוב התפיסה הוא ה"תכנות" המתייחס לאופן בו אנו מייצגים בתודעתנו את החוויה ומבססים דפוסי התנהגות ותגובה. ההיבט התכנותי נשען הן על ההיבט הנוירולוגי וההיבט הלשוני, והן על תהליכים קוגניטיביים אשר מייעלים את תהליך התפיסה שלנו. בין תהליכים קוגניטיביים אלו נכללים קשב סלקטיבי (הפניית תשומת הלב בעיקר לגירויים הרלוונטיים לנו ועל ידי כך מניעת "הצפת יתר" של קלט), אינדוקציות (תהליך המאפשר לנו להסיק מסקנות על סמך מספר מוגבל של התנסויות, כלומר מהפרט אל הכלל) ודדוקציות (תהליך המאפשר לנו להסיק מסקנות מהכלל אל הפרט). מעבר לכך, מודל ה-N.L.P מניח כי ייצוג החוויה בתודעתנו מושפע גם ממאפיינים אישיותיים, חברתיים ותרבותיים: הערכים בהם אנו מחזיקים, אמונותינו, הזיכרונות והתנסויות העבר שלנו וכן הלאה "צובעים" את חווייתנו ומשפיעים על האופן בו תתעצב. כך, לדוגמה, אדם שחווה נשיכה מכאיבה של כלב בעבר עשוי לתפוס נביחה של כלב באופן שונה מאוד מחובב כלבים מושבע אשר מעולם לא ננשך.​ 

​​לסיכום, ניתן לומר כי מודל ה-N.L.P שפיתחו בנדלר וגרינדר הוא מודל המדגיש את התפיסה הסובייקטיבית ואת האופן בו היא משפיעה על החוויה, כאשר האופן בו תתעצב החוויה ישפיע על ההתנהגות. ההכרה בכך שניתן "לתכנת" את חווייתנו מאפשרת לנו גם להשפיע על ההתנהגות, הן שלנו והן של הפרטנרים שלנו לשיחה. בהתאם, מודל ה-N.L.P מציע מודל תקשורת פנימית ובין אישית המכוון להשגת שינוי בתפקוד במגוון היבטי חיים.​ 

​​​ 

​​3.3 שימוש במודל NLP ​ 

​​צוות בטיפולנט סקר את מודל ה-N.L.P וראה כי מודל זה מתבסס על שימוש במגוון רחב של טכניקות אשר מכוונות להרחבת מודעותו של המתאמן לאופן בו הוא עצמו ו/או בני שיחו תופסים ומבנים סיטואציות שונות. הסבת תשומת הלב לאופן בו הקלט החושי והשפה מבנים את החוויה, והבנת האופן בו עיצוב החוויה משפיע על ההתנהגות וההתנהלות בסיטואציות שונות - מביאים במרבית המקרים לשינוי דפוסי התנהגות קבועים ובלתי יעילים ולשיפור התפקוד בהיבטי חיים שונים. מעבר להתמקדות בהיבטים אלו, ולהגדרת יעדים ספציפיים אותם המתאמן מבקש להשיג, נעשה שימוש בטכניקות ספציפיות של N.L.P ובהן:​ 

מיומנויות המאפשרות זיהוי החוש ה"מועדף" על הפרטנר לשיחה, והתאמת אופן השיח ל"העדפה" זו, באופן המאפשר העברת מסרים בצורה מטיבה ואפקטיבית. 

הרחבת תשומת לב והשליטה בשפת גוף. 

שימוש במילים ומשפטים אשר ממלאים תפקיד "מרכך" המשפר את הכימיה ואת התקשורת הבין  אישית. 

שימוש בטכניקות של דמיון מודרך מתוך מטרה לחדד את המודעות העצמית, לבסס חשיבה חיובית ולהנגיש מטרות ויעדים אישיים. 

 

​​3.4 NLP בהקשר של כעס​ 

​​על פי אליס (2003), רגשות כמו כעס נוצרים ומושפעים על ידי תהלכים קוגנטיביים כמו לדוגמה, אמונה כי נעשה עוול, הטלת אשמה על גורמים שגרמו לבעיה במקום התמקדות בבעיה עצמה או חשיבה צדקנית של איך היו אמורים להתנהג. נדגים את שיטת טיפול זו בהתמקדות בכעס, דרך מחקרם של טבריצי, שאפיאבאדי וזאהארקר (2015) שביקשו לבדוק ולהעריך את היעילות של הכשרת מיומנויות אסרטיביות באמצעות טכניקות של  NLP להפחתת כעס בקרב בנשים נשואות. תוצאות המחקר הראו כי שיטה זו יעילה מאוד בהורדת הכעס והתוקפנות, אך עם זאת אין לה השפעה ניכרת על מאפייני הכעס הראשוניים.​ 

​​מחקר זה יוצא מנקודת הנחה כי ערך המשפחה הוא אחד הבסיסים העיקריים של הקהילה, וקיום יחסים טובים בין בני המשפחה נחוץ כדי להשיג מערכות יחסית בריאות בקרב המשפחה. הכעס יכול לגרום לשליליות ביחסים, בחברה ובזוגיות, וכי תפקידן של נשים הוא משמעותי עבור החינוך והטיפול במשפחה ובגידול ילדים. על פי לאנדג' וצ'קובובסקי (1978), העובדה כי ברוב החברות, מקובל ומצופה יותר לראות גברים כועסים ותוקפניים מאשר נשים, עלול לגרום לנשים להימנע מביטוי חופשי של כעס, דבר אשר עלול להעלות את הסבירות שכעס יתפתח לזעם. כפי שראינו על פי ההגדרה של אליס (2003), הכעס מושפע על ידי גורמים מחשבתיים כמו האמונה הלא נכונה בקיום בלתי צודק - נטייתם של אנשים המתמודדים עם כעס היא להאשים אחרים ולהתמקד בגורמים חיצוניים שגורמים לבעיה במקום להתמודד עם הבעיה עצמה, וכן מפגינים התייחסות שלילית לעצמם ולאחרים. הכעס הוא רגש אנושי טבעי, אך הקשר הצמוד שלו לתוקפניות, ללחץ נפשי ולמחלות פיזיות הופך אותו לבעיה. בנוסף, חוסר שליטה על הכעס עשוי להוביל למגוון של תסמינים קליניים, פסיכוסומטיים, ביפולריים, סכיזופרניה ועוד (Prail 2010). ע"פ איגוד הפסיכיאטריה (1973) זעם הוא תוצאה של חוסר בכישורים בינאישיים או חברתיים, דבר אשר הוא בר שינוי, שכן ניתן ללמוד כישורים חברתיים מטיבים על ידי טכניקות מקצועיות. ​ 

​​     לשם הבנת הבסיס שנדרש עבור תקשורת מטיבה ובריאה לזרוס (1973) זיהה ארבעה קריטריונים להתנהגות אסרטיבית, הכוללים את היכולת להתחיל דיון ולסיים אותו, היכולת לומר לא לבקשות של האחר, היכולת להנגיש את רצונם, דעתם בהתאמה להגיון ולהבנה של האחר, והיכולת לבטא רגשות חיוביים ושליליים. טכניקת הNLP של בנדלר נלקחה בחשבון כאופציה לעבודה עם מצבי כעס מודחקים, שיטתו של בנדלר מבוססת בעיקרה על מחקר מעמיק של עבודתם של שלושה פסיכותרפיסטים מוכרים: פרדריק פרץ, וירג'יניה סטרונג ומילטון אריקסון. עבודתו של פרץ, התבססה וקיבלה השראה רבה ממאסלו ורוג'רס אשר ייסדו את התנועה ההומניסטית, ששמה דגש על כנות, אמפתיה ויכולות מענה חיוביות, כמו גם על הקשר הטיפולי והעזרה היעילה להעמקת הרפלקציה וההבנה של הצרכים הנפשיים הנפרדים של האדם (האל 2006). 
ישנם 4 עקרונות עליהם מתבססת הטכניקה להתנהגות אסרטיביות הכוללת שימוש בNLP:​ 

תקשורת אפקטיבית מוגדרת- היא תהליך של יצירה ותחזוקה של יחסים מבוססי אמון והבנה משותפת בין שני אנשים או יותר, וכן היכולת להגיב בצורה אמפטית. ככל שהאדם מסוגל לתכנן את המוח שלו בצורה שמאפשרת לו להבין, הוא מסוגל להשיג תקשורת מוצלחת יותר (Arthur, quoting Ehteshamitabar, 2004). 

מודעות- מטרת המודעות היא להעביר את התחושות, המחשבות והמידע הפנימי של האדם בצורה מודעת לו ולאחרים. כך האדם מסוגל להבין ולזהות את המצבים הפנימיים שלו ושל אחרים, ולפעול בהתאם לזה כדי להשיג מטרות אישיות ומקצועיות. בעזרת המודעות, האדם מסוגל להתאים את התנהגותו ואת תגובותיו לסביבה ולמצבים השונים שיכולים להשתנות מן הרגע לרגע. המודעות משמשת ככלי לפיתוח אישי ומקצועי, לשיפור מערכות היחסים שלו ולהגברת היכולת להתמודד עם קשיים ואתגרים (הלם 2011). 

המערכת החושית- מערכת התכנון החושית המיוצגת בשם הנוירו-לינגוויסטי (NLP), כוללת את החושים הבסיסיים - חוש הראייה, חוש השמיעה והחוש הגופני. חלק חשוב בה הוא המודעות להיות בתשומת לב לתחושות עזות וחדות. זה המקום שבו תשומת לבם מתמקדת בכדי להבין כיצד לשנות את הסינון הפנימי או לאיזו מידה הם כבר לא היו מודעים, כדי להבין (אקונור 2008). 

גמישות- המטרה של NLP הנו לספק לאנשים יותר אפשרויות בחירה. כלומר, בכל יחסי אנוש, מי שיש לו את הידע ואת האופציות לבחירה הטובה ביותר והוא הכי גמיש בהתנהגות, יוכל להתנהל בצורה יותר טובה בסיטואציה, אך אין זה אומר, שהוא יכול לשלוט על הסיטואציה לטובתו, אלא רק על התגובה וההתנהגות בתוך הסיטואציה (ריצ'רדסון, 1987). 

 

​​על פי וילפורד (2005), אנשי המקצוע הבינו כי קיים קשר חזק בין הידע המקצועי וההבנה של טכניקות ותרגולים לבין מיומנויות החיים, ותחום הלימוד הזה הוא ניסיון להציג וללמד אנשים כיצד לתקשר בצורה יעילה עם אחרים ולהשיג חיים מספקים ומוצלחים. במחקר זה, קיבלו נשים הכשרה של כישורי האסרטיביות באמצעות טכניקות NLP. הכללו טכניקות של מודלינג, תקשורת יעילה, תקשורת אפקטיבית, וחיווט מחדש של ההקשרים והחיבורים שנעשים בפרשנות (טכניקה מעולם הNLP).​ 

​​המחקר הנוכחי מבוסס בין היתר על מספר מחקרים שנעשו באירן, בהם עלו כמה מסקנות:​ 

Assyrians (2010) סיכמו כי הדרכה בתכנון ובמיומנויות NLP מגבירה את שביעות רצונם בנישואין, שביעות המינית וכישורי התקשורת של זוגות צעירים, ו-Unique glory ושות' (2010) מצאו כי הכשרה בניהול הכעס הובילה לירידה בכעס ההורי. 

 דייוויס (2009) בדק את ההשפעה של NLP בנושאים כמו הפרעות חרדה, שליטה בכעס, מתן כלים לטיפול בלחץ, פחד ופוביה, שיפור הערכת העצמי, הגברת תפקוד אישי וקשרי עבודה, ונמצא קשר חיובי.  

 

​​השערות המחקר של טבריצי, שאפיאבאדי, זאהארקר (2015), היו כי למידה וקבלת כלים של NLP יעילה בהפחתת מצבי כעס, תכונת כעס, ותדירות הכעס בקרב נשים נשואות.​ 

​​במחקר נשאלו מעל 100 נשים שאלות לגבי כעס, מתוכן נבחרו 30 נשים אשר רמת הכעס שלהן הייתה מעל רמה מסוימת. הנשים חולקו ל-2 קבוצות: קבוצת ביקורת שלא קיבלה שום הכשרה, והשנייה שקיבלה  הכשרה באסרטיביות ע״פ עקרונות השיטה של בנדלר. תוצאות המחקר מצביעות כי הכשרת הנשים בשיטה המבוססת על NLP הייתה יעילה בהפחתת הכעס של נשים נשואות. התוצאות תואמות את הממצאים של דייויס (2009), בייגלי ושות' (2009) ואוג'נן (2002) בנוגע ליעילות NLP  בהפחתה ושליטה על הכעס. היעילות של NLP בתחומים כגון ניהול כעס וסטרס, פחדים ופוביות כגון פחד מרעידות אדמה, גובה, פחד מכישלון, פחד מדיבור, ערך עצמי, שינוי דפוסי תקשורת לא מיטיבים, שיפור בביצועים האישיים בעבודה ובקשרים אישיים, וכן השפעה חיובית על החיים היומיומיים נבדקו והוכחו.​ 

​​לטענתם של טבריצי, שאפיאבאדי, זאהארקר (2015), אנשים המתמודדים עם תוקפניות לעיתים קרובות מפחדים לבטא את כעסם באופן גלוי, ולכן אינם מצליחים לשנות את התנהגותם, מנגד, אנשים המיומנים בטכניקות תקשורת שונות לביטוי כעס, מצליחים לשמור על ערך עצמי, להגן על זכויותיהם וצרכיהם, ערכים, דאגות ורעיונות באופן ישיר ומותאם. הם מאמינים כי הכשרת מיומנויות עצמאיות על בסיס NLP ולימוד של טכניקות רגיעה שונות עשויים להיות אפקטיביים בהפחתת עצבנות. הנחה זו מתבססת גם על סמך התבוננות במאמרו של תומאס (2001), אשר בחן טכניקות לשליטה בכעסים שבקרב אסירות. נמצא כי אסירות אשר קיבלו הכשרה בתחום פתרון בעיות ומיומנויות ביטוי עצמי ורגיעה, הפחיתו את הכעס ושיפרו את השליטה על עצמן, כמו גם את  מצבן הפיזי והנפשי. ​ 

​​לעיתים, אנשים כועסים כדי למנוע חוויית חרדה, התגובה התוקפנית מרחיקה את האיום שמייצר חרדה, וכך נוצר מצב שבו כעס מחליף את החרדה (בניג'מלי, 1996). ע"פ טבריצי, שאפיאבאדי, זאהארקר (2015), עלייה בסטרס בשילוב מחסור בכלים לביטוי הכעס, יוביל ליותר מצבי כעס. על כן, הם משערים כי היכולת האסרטיבית באמצעות טכניקת NLP דרך אימון בכישורי תקשורת יעילים, גמישות ושינוי יחסים, המובילה גם להפחתת חרדה, יכולה גם להוביל להפחתת מצבי זעם/ תוקפנות. ​ 

​​​ 

​​3.5   CBT​ 

​​בפסיכותרפיה ממוקדת, בטיפול CBT קלאסי ובטיפולי CBT מהגל השלישי, המותאמים להתמודדות עם כעסים, נותן המטפל מקום והקשבה אמיתית לזעקה הפנימית של האדם הזועם, מה שבאמת קשה לסביבתו להעניק לו לאורך זמן. הטיפול מתחיל בפיתוח היכולת להתבונן בזמן אמת בתחושות גופניות, במחשבות וברגשות המעידות על התעוררות כעס. למרות שהחוויה האישית היא של התפרצות געשית, כל מי שמתמודד עם התקפי כעס עובר תהליך, שחשוב לפרק ולנתח. ההיווצרות של הזעם הוא בתהליך בנייה שניתן לפירוק אשר בתוכו נוכל למצוא רגשות קיצוניים ורבי עוצמה כלפי אובייקט הכעס, רגשות בדידות קשים, תחושות גופניות של תגובת חירום ומצוקה ומחשבות דיכוטומיות שאינן מאפשרות ראייה וקבלה של גוונים רגשיים. המטופל לומד לדבר מתוך הפצע הכואב שבמרכז הזעם וללכת צעד אחד מעבר לו כדי לרכוש משאבים יעילים להתמודדות נכונה. הבנת מקורות הכעס היא מטרה חשובה ביותר בתהליך הטיפולי, אחת הדרכים היא ההבחנה בין עבר להווה, זיהוי פרשנויות המגיעות מההווה וכאלו המסתמכות על ניסיונות וחוויות העבר והילדות. כאשר רגשות כעס, שנאה, זעם ונקמה מצטברים, המרירות ותחושת העוול מתחילות לשלוט בנו. היכולת לסלוח למישהו שפגע בנו, מאפשרת להשתחרר מאנרגיות שליליות ולבסס עמדה נפשית חיובית. בטיפול CBT לומדים ומתרגלים מיומנויות התנהגותיות של ניהול כעסים. כך גם מיומנויות ויסות רגשי עוזרות לנו לבטא כעסים תוך שימוש בתקשורת אסרטיבית ויעילה במקום בתגובות תוקפניות והרסניות. ​ 

​​​ 

​​3.6 איך מתרגלים CBT בהתמודדות עם כעס​ 

​​כפי שתואר בפרקים הקודמים, הכעס עצמו הוא תגובה טבעית ופונקציונלית והבעיה המרכזית המתעוררת סביב הכעס היא אופן הביטוי שלו. כלל מרכזי בטיפולי CBT בכדי להימנע מתגובות פוגעניות ואלימות, הוא פסק זמן אשר הכרחי לתגובה באופן שאינו הרסני אלא יעיל לפתרון הבעיה. המטרה בטיפול היא ללמוד כיצד לזכור להשתמש בכלים התנהגותיים מתאימים בזמן מריבה או קונפליקט, במטרה להפחית את עוצמת הכעס ו"לעשות סדר" במחשבות. בבסיס גישת ה-CBT לניהול כעסים עומד מודל התנהגותי שנקרא מודל אפר״ת, המורכב מראשי התיבות של 4 רכיבים התנהגותיים שמופיעים זה אחר זה ברצף הזמן: ​ 

• אירוע - פעילות התנהגותית שמתרחשת מחוץ לאדם, או בתוך האדם (תחושה גופנית, מכה פיזית, רעש של צעקה חזקה). 

• פרשנות - אופן ההבנה והפענוח הסובייקטיבי של האירוע. פרשנות היא מאוד אישית - ניתן להבינה בדרכים שונות לחלוטין.  

• רגש - ההרגשה שמתעוררת בנו לאחר מתן הפרשנות הקוגניטיבית לאירוע.  

• תגובה - ההתנהגות בה אנו נוקטים בסופו של תהליך מהיר ותלת-שלבי שתואר מעלה. 

מודל זה מדגים את המסלול המתרחש בתוכנו, לרוב באופן לא מודע, ומוביל לתגובה מסוימת. כאמור, על מנת שתינתן לנו ההזדמנות לבחור בתגובה רצויה אנו מחויבים לייצר פסק זמן, להתרחק ולנתק את עצמנו מהסיטואציה. קיימים מגוון כלים ליצירת פסק זמן: טכניקות של הרגעה עצמית, נשימות עמוקות, מיינדפולנס , או דמיון מודרך.  

טיפול CBT חושף אותנו למגוון כלים מווסתים ומחזקים, כאשר המטפל עוזר למטופל לדייק את פסקי הזמן לפי צרכיו והנאותיו. אחרי ההפחתה בעוצמות הכעס, והשליטה שמתלווה אליה, חשוב לברר מהן המחשבות שהעלו את הכעס ומה הדרך היעילה להתמודד עם הבעיה, מתי, עם מי ואיך. דוגמאות לכמה שאלות שיכולות לסייע בשלב הזה: מתי התחלתי לכעוס? מה אני אומר לעצמי על מה שקרה? מהן העובדות ומהי הפרשנות שלי?  האם הפרשנות שלי קיצונית? האם היא נוקשה מדי? האם היא מוטה? האם קיים מידע חשוב שבלהט הרגע לא התייחסתי אליו?  

​​לסיכום, כעס הוא רגש אנושי ולגיטימי, הוא "תמרור אזהרה" שמסמן לנו שמשהו לא בסדר בסביבתנו וכדאי שנעשה משהו כדי לשנותו. שימוש בכלים התנהגותיים כמו שמציעה גישת ה- CBT יכולים לעזור לנו להרגיע את הכעס ולתקשר את תחושותינו ודעותינו על הסיטואציה מתוך מקום שקול ורגוע (12).​ 

​​​ 

​​4.0 ראיונות ​ 

​​איציק (שם בדוי) בן 41, נשוי עם ילד, פנה לטיפול עקב התקפי זעם תכופים. לדבריו היו להתפרצויות אלו השפעה שלילית ניכרת על מערכות היחסים הקרובות שלו, עם בני משפחה ובייחוד עם בנות זוג, עד למצב שבוטלו האירוסין בשל ההתקפים. איציק התנסה בחייו בשיטות שונות של התפתחות רוחנית, אך הפעם הרגיש צורך בתהליך אינטנסיבי של "אחד על אחד". הוא פנה למטפלת מוסמכת כקרימינולוגית קלינית המשלבת שיטות טיפול מגוונות כגון מיינדפולנס, CBT, דמיון מודרך, EMDR ועוד. תחילה איציק רצה לטפל ולעסוק רק בנושא ההתקפים, אך עם תחילת הטיפול הוא הבין כי התמונה רחבה יותר ולכן בנוסף  להתמקדות בהתקפים, הטיפול שילב גם עיסוק במגוון נושאים מחייו האישיים, בהווה ובעבר.​ 

​​איציק משתף כי באמצעות הטיפול הוא למד טכניקות מרובות אשר איפשרו לו להתנהל בצורה מודעת יותר בתוך סיטואציות, "לקחת רגע" עד שהוא מצליח לתקשר באופן בהיר ורגוע את מה שהוא חווה, לפרוט את הסיטואציה ומתוך המודעות שפיתח לחוויה הרגשית שלו, לתקשר את הצורך שלו באותו הרגע.​ 

​​איציק דיווח כי מאז תחילת העבודה עם המטפלת, חלה ירידה משמעותית בתדירות ההתקפים. בנוסף, היום איציק נשוי עם ילד ומצליח לקיים מערכת יחסים יציבה ומתוקשרת עם בת זוגו. ובאופן כללי, הוא הביע תחושת ביטחון ושליטה גבוהות יותר ברגשותיו ותחושת רווחה וסיפוק רבים יותר בחייו. ניתן אולי אפילו לחוש את התחושה הזו דרך הציטוט הבא מתוך הראיון שלו: "תחושה אדירה, של שליטה בקטע טוב, תחושה של יציבות, שיודע את עצמו, שיודע את האמת הוא לא נלחץ ולא מתרגש, יש ידיעה עצמית מאוד חזקה, לא מתנהל מדרמה, מתנהל מאיזושהי אמת, מקום מאוד יציב. מקום שלא מאבד את עצמו לקצב מסוחרר, נאמן לעצמו ולקצב של עצמו. מקום שעוצר ובוחר אחרת הריווח הזה."​ 

​​ניתן להניח כי תודות לנחישות של איציק לבצע שינוי מהותי בחייו, באמצעות פסיכותרפיה מתאימה, חלו שיפורים משמעותיים. מקרה זה עשוי להדגים את יעילותה של פסיכותרפיה המשלבת מספר טכניקות, העובדות עם חלקים שונים של מודעות - פיזי, תת מודע, מודע וכן הלאה. ​ 

​​תרזה (שם בדוי), בת 37, גרושה פלוס שתיים, החלה ללכת לטיפול בגיל ההתבגרות עקב התקפי זעם תכופים וקושי בוויסות רגשי, אשר גם הביאו לדימוי עצמי נמוך (לדבריה: "אני פגומה", "אני מפלצת"). ​ 

​​להתפרצויות הללו הייתה השפעה שלילית ניכרת, בעיקר בזוגיות, עד להחלטה על גירושין, וגם מול ילדיה (זריקת חפצים ודיבור "ארסי" ואלים). תרזה משתפת כי היא נמצאת המון שנים במסגרת טיפולית, דבר שהקנה לה כלים רבים. תחילה היא טופלה על ידי פסיכולוגיים קליניים, ורק באופן מילולי, היום היא מטופלת בטכניקת נשימה מעגלית ומשלבת כלים מעולם הכתיבה ותרגול עקבי של יוגה. בעזרת השילוב של הבסיס הפסיכולוגי הקונבנציונלי, שמקנה כלים לניתוח, לפרשנות ולהבנה מבוססת של תהליכים, בין כלים אלטרנטיביים שעובדים לא רק באופן הקוגנטיבי והרגשי אלא גם באופן הפיזי והתודעתי, תרזה למדה להיות מודעת הרבה יותר לטריגרים הקוגניטיביים הגופניים כמו גם לדפוסים הרגשיים שלה, מה שמאפשר לה יותר בקלות "לפרק" את ההתקף. ​ 

​​תרזה מדווחת על תדירות התקפים של אחת ל-3-4 חודשים (נכון להיום, ההתקף האחרון אירע לפני חצי שנה) אל מול אחת לשבועיים - שלושה בשיא בעבר. בנוסף היא מדווחת על כך שהדימוי העצמי שלה כ״פגומה״ כבר אינו נוכח, היא לא מרגישה מנוהלת על ידי ההתקפים. היא אף מדווחת כי היום היא נמצאת במערכת יחסים מטיבה, עם תקשורת פתוחה ומכבדת, שבה היא גם חווה את עצמה בצורה יותר בהירה: ברור לה מי היא ומה מקומה.  

​אשתף במילותיה של תרזה: "העוצמה היא קיימת בי, להבין להכיל ולקבל זה לא פשוט... היום אני במקום מדהים״. ​ 

​​תרזה אמנם חווה עדיין כעס ואת האנרגיה החזקה שעולה בגוף, אך לדבריה כיום היא מצליחה יותר ויותר ל"פרק" את ההתקף ולנהל את האנרגיה על ידי ויסות ותיעול למקום מטיב. בנוסף, תרזה מתארת כי היא יודעת כיום לבחור את הסיטואציות ואת האנשים שתומכים בתהליך המודעות ושימת הגבולות, על ידי ניתוק מגע מהסיטואציה ברגעים שההתקף נבנה. היא למדה ליצור לעצמה מרחבים בטוחים, המאפשרים לה שיתוף של המקום הרגשי בו היא נמצאת, וגם מקנה לעצמה חוויה של חמלה וקבלה עצמית.​ 

​​ניתן להניח כי תודות לנחישות ולמסירות של תרזה לבצע שינויים באמצעות שילוב טכניקות מתאימות, חלו שיפורים משמעותיים. מקרה זה עשוי להדגים את היעילות של פסיכותרפיה עם הקשר טרנספרסונלי. ​ 

​​​ 

​​4.1 מקרה בוחן- הסיפור האישי שלי​ 

​​מאז שהייתי ילדה אני זוכרות את עצמי ואת משפחתי מתמודדת עם התקפי הזעם שלי, שלרוב היו מלווים בצרחות, בכי והרבה מאוד כאב מצידי ובהלה מצידם. בהלה שגרמה להם לשים להתקפים האלה גבולות מאוד ברורים ונוקשים. איני זוכרת שום מקרה שבו הוריי, או דמות מטפלת אחרת, ניסו להציע לי או להכיר לי כלים כדי לווסת את ההתקפים הללו. אינני אומרת זאת מתוך האשמה כלפיהם, אלא מתוך ההבנה כי כנראה לא היו להם את הכלים להתמודד עם ההתקפים. עם השנים, ההתקפים האלה לא ווסתו אלא עברו טרנספורמציה והפכו להיות מתוחכמים ו"בוגרים" יותר. הם באו לידי ביטוי בהקטנה, בתוקפנות (מילולית ואנרגטית) ובהרבה מאוד הלקאה עצמית (תוקפנות פנימה) וזעם פנימי.​ 

​​בגיל 30 נכנסתי לזוגיות ולאחר כמה חודשים עברנו לגור ביחד, זמן קצר מאוד לאחר שעברנו לגור יחד, החלו לי התקפים, בעוצמות ובדרכים שלא חוויתי או זכרתי מעולם. אני לא חושבת שהיה יום שבו היינו יחד בתוך הבית בו לא חוויתי התקף זעם שבוטאו בצרחות, בכי לא מווסת, קללות או זריקה של חפצים ברחבי הבית. התקופה שחיינו יחד הייתה מאתגרת וקשה מאוד, אין ספק שהדינמיקה בינינו והאופי של בן הזוג שלי רק העצימו את ההתקפים. אך עם זאת לא וויתרנו - חיינו יחד במשך שנתיים, מתוכם במשך שנה היינו בטיפול זוגי. אך הקשר לאורך כל התקופה לא היה יציב. חוויתי שם חוסר ביטחון אשר רק העצים את התקפי הזעם שלי. המערכת הסימפטטית שלי הייתה מופעלת רוב הזמן והתחושה המתמדת של חוסר השליטה בשילוב  עם חוסר הביטחון, הכניסו אותי למצוקה אין סופית (שלא קיבלה מקום ראוי) ומשם להתקפי זעם בלתי פוסקים. הזוגיות לא שרדה אך בעקבות הפרידה ותחושת הכישלון העמוקה שחשתי, התחלתי לעשות עבודת עומק בטיפול האישי שלי, שהחלה ללמד אותי לייצר שיח ולפתח מערכת יחסים עם הילדה הזועמת שבתוכי. כיום אני עדיין חווה זעם, אך מצליחה לווסת אותו דרך הגוף - ריקוד, זריקת אבנים בשדה פתוח, צעקות לכרית ועוד כל מיני טכניקות של פריקת אנרגיה. בנוסף לפריקת אנרגיה, אני מייצרת שיח עם החלק הזועם שבי ולאט לאט מנסה להבין מה הצורך שעומד מאחורי הזעם - איזה כאב, חוסר נראות, פחד או חוסר ביטחון נמצאים  בליבת הזעם ועל ידי זיהוי זה, אני מספקת, בגבול היכולות שלי, את הצורך. את כל הטכניקות הנ"ל אספתי במהלך השנים במסגרת לימודי פסיכותרפיה טרנספרסונלית, הכוללים תהליך אישי בנוסף לטיפולים פרטניים מדיסיפלינות שונות כגון: פסיכואנליזה, שיאצו, פסיכותרפיה גופנית, פסיכואנרגיה ועוד. היכולת לייצר את התהליכים הללו ולמצוא את הכלים הנכונים לי בכל סיטואציה, מגיעים בזכות איסוף ושילוב של טכניקות שונות שצברתי במהלך השנים, אך היום, בשונה מהעבר, אני יודעת לייצר אינטגרציה בין הכלים בזכות ההקשר הטרנספרסונלי. מתוך החוויה האישית שלי בנושא התקפי זעם ועם המשמעות שהתחום הטרנספרסונלי קיבל בחיי, בחרתי בנושא זה כעבודת הגמר שלי. ​ 

​​​ 

​​5.0 דיון ומסקנות​ 

​​מודל זה נכתב מתוך ההבנה כי טיפול טרנספרסונלי בהתקפי זעם מציע חידוש משמעותי - ההתייחסות לזעם ככלי עוצמתי, אשר צופן בחובו הזדמנות וכוח. בזמן ששיטות הטיפול האחרות שנסקרו, מתמקדות בעיקר במניעת ההתפרצויות והעלמתן, הגישה הטרנספרסונלית מציגה זווית ראייה נוספת לאותם התקפים, אשר מתוארים גם כפרצי אנרגיה וכרגשות לא מווסתים. במקום לשאוף למגר את התופעה מחיינו, ובכך לפספס את ההזדמנות שהזעם מקנה, הטיפול הטרנספרסונלי מציע לעבוד עם האנרגיה המצטברת בעת זעם, ולא למנוע את התפרצותה. הגישה מציעה כלים לוויסות, גיוס וניתוב האנרגיה הקיימת לכדי פעולות מעצימות ומטיבות לאינדיבידואל ולסביבתו, ובכך מאפשרת דרך חדשה להתמודדות עם התקפי זעם.  כמו כן, הטיפול מתבצע בדרכים שמעניקות למטופל את היכולת לזהות, לבחון ולהתמודד עם מקורות הזעם הפנימיים בצורה עמוקה ומעמיקה, ובכך מאפשר שינויים משמעותיים בדפוסי התנהגות ויצירת מודל ניהול הזעם האישי, וכתוצאה, שיפור ניכר באיכות החיים של המטופלים. ​ 

​​ניתן לראות כי קיימת הלימה בין הסיבות השכיחות שקבע מכון טמיר לגורמים להתקפי זעם לבין חוותיהם של המרואיינים. המשותף לתחילתו של התקף הוא תחושה ש"נעשה עוול", מרואיינים תיארו כי אינם  מצליחים להתבטא בצורה בהירה, רצונותיהם לא נשמעים או שהם מפורשים בצורה שגויה. בנוסף, קיימת הלימה גם באופן בו ההתקפים השפיעו על  מערכות יחסים בינאישיות - במקרה הבוחן האישי שלי וגם אצל שני המרואיינים, התקפי הזעם הובילו לפירוק מערכת היחסים הזוגית.​ 

​​על פי התיאוריה שמציע ויניקוט למהותה של התוקפנות, עליה הורחב בפרק הראשון, אגרסיה היא חלק מהותי והכרחי בהתפתחות האדם, בלמידת גבולות והשפעתו בעולם על הסביבה. זוהי נקודת מבט אחרת, הגורסת כי התוקפנות היא הכרחית ככלי ראשוני להבנת הגבולות - איפה אני נגמר, היכן מתחיל השדה המשותף שלי ושל האדם שעומד מולי, וכיצד התנהגותי משפיעה על האדם האחר, לטוב ולרע. לפיכך, אגרסיה וכן תוקפנות חיוניות להתפתחות תקינה ושלמה ומאפשרות לנו ללמוד ולסגל כלים שיסייעו לנו לחיות בתחושת בטחון והגשמה ויאפשרו לנו לייצר מערכות יחסים מטיבות. בבגרותנו, ניתן לפגוש זאת ו"להתאמן" על זה דרך יחסי מטפל מטופל. ברגע שקיימת בקליניקה אגרסיה/ תוקפנות בין המטופל למטפל, הרי זו הזדמנות ליצור אינטגרציה בין הפעולה התוקפנית, אשר יכולה להתבטא באקטינג אאוט של איחור, תקיפה ישירה של המטפל, "פגישה מקרית" מחוץ לחדר הטיפולים, לבין ההשפעה של הפעולה על הסביבה, במקרה זה המטפל, ובכך לייצר תהליך של עיבוד, העמקה והטמעה של הגבולות וההשפעה שיש למטופל על המטפל. על ידי תהליך זה של אינטגרציה, המטופל יכול להתחיל להשתמש במקרי התוקפנות שלו לשם הבנה כי מתקיים צורך בביסוס מחודש של הגבולות, של הבנה כי אולי אפילו מתקיים פה צורך אישי לייצר קשר עם האדם האחר (שכרגע מתבטא בצורה לא מקרבת ואף מרחיקה), ולאט לאט להתחיל ללמוד כיצד ניתן לבסס את התקשורת המבוקשת שכן כרגע, הצורך אינו מעובד ועל פני השטח, הוא מודחק ומתבטא בצורה תוקפנית. כלומר, על פי ויניקוט ללא תוקפנות או בהקשר לגישה הטרנספרסונלית, הכעס, היה לנו הרבה יותר קשה להבחין מה הגבולות שלנו - הכעס הוא בעצם מעין "שליח חיובי" שעוזר לנו להבחין וללמוד את הגבולות שלנו ואת הצרכים שלנו. מכאן שההתמקדות אינה צריכה להיות ב"ביטול" הכעס אלא בלמידה של וויסות הרגש באם הוא מתפתח לזעם ועל ידי הוויסות קבלת בהירות מה הוא "מנסה לאותת".​ 

​​הגישה הטרנספרסונלית מתייחסת לכעס כרגש טבעי שניתן לעבוד אתו ולהשתמש בו למען ההתפתחות האישית שלנו. יתר על כן, הגישה הטרנספרסונלית רואה בביטוי של הכעס, כפעולה שמפנה את האנרגיה החוצה ולא מאפשרת לה להתמיר בתוכנו על ידי תהליך של נוכחות ותשומת לב פנימית. חיזוק למסקנה זו נראה גם על ידי התיאוריה של ויניקוט לתוקפנות, בה הוא טוען כי כאשר מתקיימת תוקפנות שאינה מתבטאת בצורה אלימה ונשארת גולמית, נוצרת הזדמנות לאדם לבטא חלקים מעצמו ויתר על כן, מאפשרת לו להגיע לאינדיבידואציה, שכן הוא משתמש בכוח התוקפנות להתפתחות ולטרנספורמציה. בנוסף, ניתן לראות באמצעות הראיונות כי ברגעים בהם המרואיינים הצליחו להתעלות מעל הזעם, התחושה עליה דיווחו הייתה של עוצמה וכוח. ניתן לראות בכך חיזוק לטענתו של ויניקוט לגבי פוטנציאל האינדיבידואציה הנובע מהעבודה עם תוקפנות. תרזה אף טענה: "ברגע שאני משתלטת על ההתקף זה מנקה, ומאפשר לי להעמיק את הקשר עם עצמי, להבין מה הצרכים שלי ובעקבות זה להתקרב לעצמי ולהבין מה אני באמת רוצה באופן כללי- בזוגיות, בעבודה ובעוד תחומים בחיים זה עוזר לי לדייק את עצמי".​ 

​​מתוך המחקר על הייחודיות של הגישה הטרנספרסונלית בהשוואה לגישות של הפסיכואנליזה וההתנהגותי קוגנטיבי, ניתן לראות כי הגישה הטרנספרסונלית מגלמת בתוכה מגון רחב יותר של גישות וטכניקות. כלומר, היא מתבססת על הטכניקות הקונבנציונליות הקיימות ומוסיפה להן, נקודת מבט נוספת מתוך העבודה עם מצבי תודעה שונים. מכך ניתן להסיק כי הגישה הטרנספרסונלית מקנה פתרון למגוון רחב יותר של מטופלים ולמגוון התמודדויות.​ 

​​בנוסף במחקר הנ"ל כל הנבדקים העידו כי האמונות שלהם השתנו וכי הם חוו שינוי בגישה ובחיבור שלהם לרוחניות - שינוי שהוביל למגוון מסורות חדשות. דבר זה מעיד על הפתיחות וההשתנות של האדם, ללא קשר לאסכולה הרוחנית ממנה הוא מגיע. משמע, לכל בני האדם יש את הפוטנציאל והיכולת לעבוד בצורה טרנספרסונלית ולגעת ברבדי רוחניות שונים, ועל כן הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית, גם אם היא כרגע לא נפוצה כמו שיטות אחרות, היא בעלת פוטנציאל לסייע ולשרת את כל בני האדם. ​ 

​​בעקבות טענתו של גרוף בריאיון מצולם משנת 2015, בו הוא טען כי הרגע המשמעותי בקריירה שלו ומה שהטווה את המשך מחקרו היה עבודה עם מצב תודעתי אחר, ניתן להסיק שעל אף התרומה האדירה, ההכרחית והבלתי מעורערת של הפסיכולוגיה הקונבנציונלית, קיימת "תקרת זכוכית" שניתן לעבוד איתה. ואילו עבודה עם מצבי תודעה שונים מאפשרת חקר ברבדים נוספים של הנפש אשר משפיעה רבות גם על היומיום שלנו. ​ 

​​ניתן להסיק כי השיטה הטרנספרסונלית נותנת מענה ומקנה כלים לעבודת עומק רחבה יותר, מעבר לטיפול בהתקפים, גם למידה והתפתחות מתוך ההתקפים. וזאת באמצעות חקירה במצבי תודעה שונים או כמו שגרוף טבע: "הולוטרופיים". הגדרה זו יוצאת מנקודת הנחה כי ביומיום שלנו אנחנו נמצאים במודעות חלקית למכלול שקיים בנו, ואילו במצב הולוטרופי אנחנו יכולים להתרחב מעבר לאגו, ולהתחבר במלואנו למהות הפנימית ולפוטנציאל הרחב שלנו, ומשם ללקט את המסרים שהכעס בא ללמד אותנו. ​ 

​​כמו כן, חשוב לציין כי על אף העובדה שעברו לא מעט שנים מאז היוולדות הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית ועל אף קצב ההשתנות המהיר של האנושות, ככל הנראה יקח עוד זמן עד שהאסכולה הקונבנציונלית של עולם הטיפול יקבל את סוג זה של מודל ועבודה. בנוסף, יש לקחת בחשבון שבשל העובדה שהתחום הטרנספרסונלי אינו מוגדר ומוהדק עם פרוטוקולים ותבניות, דבר אשר יכול לייצר שונות גדולה בין מטפלים שונים בתחום ומכך יהיה מאתגר להסיק מסקנות חותכות למודל זה באם יברחו לקחת אותו למחקר כמותני.​ 

​​במאמר העוסק בגישה הטרנספרסונלית לכעס, דרך טכניקות ה- MHA וה- HA ניתן לומר על כי הטכניקה שגישה זו מציעה היא קשה ומאתגרת מאוד ליישום, וזה נכון בייחוד כשהכעס כבר מתפתח לזעם, מאוד קשה להיות במצב תודעתי של התבוננות ולא לפעול מתוכו, ולכן ניתן להבין עד כמה הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית בחדר הטיפולים היא אפקטיבית, כיוון שבצורת טיפול זו המטופל לומד בכל שבוע להתוודות ולבסס את המצב התודעתי הנ"ל. ​ 

​​תרזה ציינה בריאיון כי "נקודת המפנה אצלי בין התקף ליכולת להתגבר עליו, זה הנכחה של איפה אני נמצאת ומרגישה, כי אם לא, לא משנה כמה אנסה להדחיק, או להזיז אותו, הוא יתפוס אותי בעוצמות יותר גבוהות ויהיה לי הרבה יותר קשה לפרק אותו". מכך ניתן להסיק כי גם אם היו לתרזה כלים להרגעת ההתקף, אין זה אומר שהמקור להתקף היה מקבל ביטוי וריפוי, ועל כן, יש צורך בעבודת עומק עם האנרגיה של התקפי הזעם. בנוסף, היא מספרת כי "באיזשהו שלב הבנתי שלא כל רגישות צריכה לבוא לידי ביטוי בזעם, כי אני יודעת לבקש שיראו אותי ולבקש רגע לעצמי, לבקש אהבה מעצמי או מכל בן אדם אחר ולהיפטר מהנטל הכל כך כבד של הבושה שאני מרגישה צורך להסתיר את מה שקורה לי עכשיו, זה משחרר. הזעם הוא כמו קצה קרחון בעולם שיש כל כך הרבה מתחת לפני השטח". תרזה  החלה לתרגל חמלה עצמית, בדומה לשיטת HA של הגישה הטרנספרסונלית לכעס.​ 

​​שני המרואיינים טענו כי מה שמאפשר להם "לרדת" מהגל של ההתקף, זה "לקחת רגע" ולהתנתק מהסיטואציה, דבר שמאפשר מרווח ובהירות לראות את הסיטואציה באור אחר ולשנות את הפרשנות שלה - דבר אשר הטכניקה הטרנספרסונלית מפתחת על ידי גישת ה-MHA, המתבססת על טכניקת המיינדפולנס. שניהם אומנם העידו כי תדירות התקפי הזעם שלהם קטנה, אך העוצמה נשארה באותה הרמה. כלומר, גם לאחר תהליך טיפולי, פיתוח מודעות וקבלת כלים לעבודה עם האנרגיה של ההתקפים, אין זה משפיע על העוצמה של ההתקף. דבר זה מתקשר גם למה שהוצג בגישה הטרנספרסונלית על כעס, בה מחולק ההתקף ל-3 שלבים - השלב הראשון הוא ההבנייה האנרגטית שהינה פיזיולוגית ורק בשלב השלישי היא נהיית "פסיכולוגית" (מושפעת מהפרשנות). מכך ניתן להסיק כי אולי לא ניתן לטפל במקור האנרגטי של ההתקף ולכן רצוי, ואף הכרחי, להשתמש בו ולהפוך אותו לאנרגיה שניתן "לנצל" למטרות מטיבות. וכך כנראה, מה שמייצר את השינוי בשאלה "האם אני פועל מתוך האנרגיה או לא" הוא המקום הרגשי של הפרשנות את הסיטואציה.​ 

​​במאמר על שימוש בשיטת NLP בעבודה עם כעס ניתן לראות כי קיימת חפיפה בין שיטה זו לגישה הטרנספרסונלית לכעס, שכן שתיהן מעודדות שימת תשומת לב על החוויה הפנימית ועבודה עם האנרגיה שמתהווה בתוכנו. בנוסף, המאמר גורס כי לעיתים, כעס משמש כמסכה לחרדה: "אנשים כועסים כדי למנוע חוויית חרדה, התגובה התוקפנית מרחיקה את האיום שמייצר חרדה, וכך נוצר מצב שבו כעס מחליף את החרדה (בניג'מלי, 1996)". מכך ניתן לשער שעבודה עם חרדה תוריד באופן עקיף את מקרי הזעם המגיעים בעקבות הכעס הלא מעובד. בנוסף, ככל שאנו נלמד עוד ועוד קישורי ביטוי, ביניהם AST המבוסס על NLP, נוכל לבטא את הצרכים והרצונות שלנו ועל ידי כך נוריד את מפלס הזעם. ניתן לראות את החפיפה הנ"ל גם בין טכניקת ה CBT לגישה הטרנספרסונלית, שכן גם בטיפול CBT, בדומה לגישה הטרנספרסונלית, תחילה יש דגש על פיתוח היכולת להתבונן בזמן אמת בתחושות גופניות, מחשבות ורגשות המעידות על התעוררות כעס. למרות שהחוויה האישית היא של התפרצות געשית, כל מי שמתמודד עם התקפי כעס עובר תהליך, שחשוב לפרק ולנתח ולאחר מכן, תהליך פירוק של כל השלבים שבונים את ההתקף. אומנם קיימות חפיפות  בין הטכניקות השונות וה NLP והCBT מקנות פתרונות מעולים לעבודה עם זעם ושינוי דפוסים מחשבתיים, איך בגישות אלו אין שאיפה להבנת המהות העמוקה של הכעס הנמצא מתחת לזעם, מה שבתחום הטרנספרסונלי הוא המהות.​ 

​​חשוב לי להוסיף בפן האישי כי הראיונות הללו, היו עבורי חוויה מאוד מרגשת. ראשית, כי לא היה זה מובן מאליו שהמרואיינים התנדבו להתראיין בפתיחות ולדבר על התקפי הזעם שלהם, בעיקר  לאחר ששניהם אמרו כי הנושא נתפס כטאבו בתרבות שלנו. אך לצד זאת הם טענו כי הם לא האמינו או רצו לתת יד לטאבו הזה. יתר על כן, איציק אף ציין כי עבורו לקחת חלק בראיון זה מרפה באותה המידה שזה מסייע לי בכתיבת העבודה. שנית, במהלך הראיונות חשתי תחושת הזדהות עמוקה ובמקביל עלו בי אופטימיות ותקווה. במהלך הראיונות, לראשונה בחיי, הרגשתי לא לבד עם כל מה שאני חווה בהקשר של הבושה והתסכול מול התקפי הזעם. 

​​ 

​​6.0 סיכום​ 

​​

​​מתוך ניתוח הסקירה הספרותית שקיימתי לצורך עבודה זו ומתוף ראיונות הבוחן שקיימתי  אני סבורה כי עבודה עם התקפי זעם באמצעות המודל הטרנספרסונלי יכולה להיות מטיבה ומעמיקה במידה כזו שתוכל לחולל שינוי עמוק באדם שחווה התקפי זעם, הן בפן הפרקטי של שינוי בהתנהגות והן בפן הרגשי והעמוק שממנו מגיעים ההתקפים. ​ 

​​ברצוני להציע אפיק מחקר עתידי שיבחן את הקשר בין תחושת ההגשמה הכללית בחיים לבין התקפי זעם,  ובאופן ספציפי  את הקשר בין תחושת הגשמה האישית לבין תחושת השליטה וניהול של התקפי זעם.  אם אנו מבינים שהתקפי זעם נובעים מתסכול, מחוסר ביטחון ומתחושה של פגיעה ועלבון, הגישה הטרנספרסונלית מאפשרת  ללמוד ולהכיר את התקפי הזעם - את המסלול והתנועה הטבעית שבה ההתקף עובד, הסיבתיות ובעיקר את אופן העבודה עם האנרגיה החזקה שמתהווה בהתקף,זאת תוך שימוש בהתערבויות טיפוליות מגוונות  העשויות לסייע ליצירת תחושת הגשמה. ​ 

 

​​בביליוגרפיה/מקורות​ 

מיטשל, א. (2003). עצמי אמיתי, עצמי כוזב, ואופיה הרב משמעי של האותנטיות. תקווה ופחד בפסיכואנליזה. חלק ב׳, העצמי בפסיכואליזה ישראל: תולעת ספרים.  (מתוך אתר מכון טמיר) 

שריף, א. (2007). התייחסויות תיאורטיות למושג תוקפנות. [גרסה אלקטרונית]. נדלה ב 19/7/2018, מאתר פסיכולוגיה עברית: https://www.hebpsy.net/articles.asp?id=1132 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Alpert, Jonathan E. et al. (1997). PSYCHOTHERAPEUTIC APPROACHES TO AGGRESSIVE AND VIOLENT PATIENTS. Psychiatric Clinics of North America Volume 20, Issue 2, Pages 453-472 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Beatrice Melmed Posner, Roslyn Wolfe Glickman, Eithne Coyle Taylor, Joyce Canfield & Francine Cyr (2001) In Search of Winnicott's Aggression, The Psychoanalytic Study of the Child, 56:1, 171-190 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Beck, J.S. (2011). Cognitive Behavior Therapy, Second Edition: Basics and Beyond. The Cognitive Behavior Therapy, Second Edition: Basics and Beyond.Guilford Press: New York (מתוך אתר מכון טמיר) 

 

BetipulNet. (n.d.). NLP. Retrieved May 12, 2023, from https://www.betipulnet.co.il/%D7%A1%D7%95%D7%92%D7%99_%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C/NLP#des2 

BetipulNet. (n.d.). Rage Outbursts. from https://www.betipulnet.co.il/lexicon/Rage_outbursts/ 

BetipulNet. (n.d.). אגו אנטי-ליבידינלי. Retrieved May 12, 2023, from https://www.betipulnet.co.il/lexicon/%D7%90%D7%92%D7%95_%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99-%D7%9C%D7%99%D7%91%D7%99%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%9C%D7%99/ 

Blatner A. Creating Your Living: Applications of Psychodramatic Methods in Everyday Life. 2nd ed.; 1985. (מתוך אתר מכון טמיר) 

Bridges, N. A. (1999). Psychodynamic Perspective on Therapeutic Boundaries: Creative Clinical Possibilities. The Journal of Psychotherapy Practice and Research, 8(4), 292–300 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Bushman, B.J. (2002). Does venting anger feed or extinguish the flame? Catharsis, rumination, distraction, anger and aggressive responding. Personality and Social Psychology Bulletin, 28(6), 724-731.(מתוך אתר מכון טמיר) 

Controlling anger before it controls you. From APA website: https://www.apa.org/topics/anger/control (מתוך אתר מכון טמיר) 

Davenport, L. (2023, April 05). Anger in Adults a Red Flag for Childhood Trauma. Medscape Medical News. Retrieved from https://www.medscape.com/viewarticle/990471 

DiGiuseppe R, Understanding anger disorders. New York: Oxford University Press; 2007. Tafrate RC (מתוך אתר מכון טמיר) 

ELKINS, J. (2015), MOTILITY, AGGRESSION, AND THE BODILY I: AN INTERPRETATION OF WINNICOTT. The Psychoanalytic Quarterly, 84: 943-973 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Emil F. Coccaro, Royce Lee, Maureen W. Groer, Adem Can, Mary Coussons-Read, Teodor T. Postolache. Toxoplasma gondii Infection. The Journal of Clinical Psychiatry, 2016; 334 DOI: 10.4088/JCP.14m09621 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Fava M, Rappe SM, West J, Herzog DB. Anger attacks in eating disorders. Psychiatry Res. 1995;56:205–12 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Gadit, A. A. M., Mugford, G., Callanan, T., & Aslanov, R. (2014). Reported Experiences of Stalking Behavior from Patients towards Psychiatrists from the Atlantic Provinces of Canada. British Journal of Medicine and Medical Research, 4(22), 3990-4003 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Goldstein, N. E. S., Kemp, K. A., Leff, S. S., & Lochman, J. E. (2012). Guidelines for Adapting Manualized Interventions for New Target Populations: A Step-Wise Approach Using Anger Management as a Model. Clinical Psychology : A Publication of the Division of Clinical Psychology of the American Psychological Association, 19(4), 385–401 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Green A. On Private Madness. London: Hogarth Press; 1986 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Grof, S. (2008). Brief history of transpersonal psychology. International Journal of Transpersonal Studies, 27(1), 46-54.‏ 

Hackett, S. S., Taylor, J. L., Freeston, M., Jahoda, A., McColl, E., Pennington, L., & Kaner, E. (2017). Interpersonal art psychotherapy for the treatment of aggression in people with learning disabilities in secure care: a protocol for a randomised controlled feasibility study. Pilot and Feasibility Studies, 3, 42 (מתוך אתר מכון טמיר) 

http://www.steveseay.com/harm-obsessions-violent-obsessions/  (מתוך אתר מכון טמיר) 

https://www.goodtherapy.org/blog/psychpedia/therapeutic-impasse (מתוך אתר מכון טמיר) 

https://www.newharbinger.com/blog/harm-ocd-subtype-obsessive-compulsive-disorder  (מתוך אתר מכון טמיר) 

https://www-sciencedirect-com.ezproxy.haifa.ac.il/science/article/pii/S2211364915000160  (מתוך אתר מכון טמיר) 

https://www-tandfonline-com.ezproxy.haifa.ac.il  (מתוך אתר מכון טמיר) 

Hutton, M. S. (1994). How transpersonal psychotherapists differ from other practitioners: An empirical study. Journal of Transpersonal Psychology, 26, 139-139.‏ 

Ickowicz, A. (2012). Reading Winnicott. Journal of the Canadian Academy of Child and Adolescent Psychiatry, 21(1), 73 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Kassinove H, Anger disorders: Definition, diagnosis, and treatment. Washington, DC: Taylor and Francis; 1995. Sukhodolsky DG. Anger disorders: Basic science and practice issues; pp. 1–26.(מתוך אתר מכון טמיר) 

Kernberg OF. Aggression in Personality Disorders and Perversions. New Haven: Yale University Press; 1992 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Kernberg OF. Aggression and Transference in Severe Personality Disorders. https://www.jstor.org/stable/j.ctt1dszvm8 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Linehan, M. M. (2015). DBT skills training manual (2nd ed.). New York, NY, US: Guilford Press (מתוך אתר מכון טמיר) 

MAPS, Exploring Transpersonal Psychology with Dr. Stanislav Grof in Israel, MARCH, 2015, FROM https://www.youtube.com/watch?v=MTxWlrlS5II 

Masters, R. A. (2000). Compassionate wrath: Transpersonal approaches to anger. Journal of Transpersonal Psychology, 32(1), 31-52.‏ 

Merriam-Webster. (n.d.). Rage. In Merriam-Webster.com dictionary. from https://www.merriam-webster.com/dictionary/rage 

Miller KE, Quigley BM, Eliseo-Arras RK, Ball NJ. Alcohol Mixed with Energy Drink Use as an Event-Level Predictor of Physical and Verbal Aggression in Bar Conflicts. Alcohol Clin Exp Res. 2016;40(1):161-9. doi:10.1111/acer.12921 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Moscovitch, D. A., McCabe, R. E., Antony, M. M., Rocca, L. and Swinson, R. P. (2008), Anger experience and expression across the anxiety disorders. Depress. Anxiety, 25: 107-113 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Novaco RW. Advances in the study of aggression. Orlando, FL: Academic Press; 1986. Anger as a clinical and a social problem; pp. 1–67 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Ofra Eshel Psy.D.. (2013) Reading Winnicott into Nano-Psychoanalysis: “There's Plenty of Room at the Bottom”. Psychoanalytic Inquiry 33:1, pages 36-49 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Ogden, T.H. (2016). ‘Destruction reconceived: on Winnicott's “The use of an object and relating through identifications”’. International Journal of Psychoanalysis , 97, 5, 1243-62.: Ogden, T.H. (2016). ‘Destruction reconceived: on Winnicott's “The use of an object and relating through identifications”’. International Journal of Psychotherapy  (מתוך אתר מכון טמיר) 

Painuly, N. P., Grover, S., Mattoo, S. K., & Gupta, N. (2011). Anger attacks in obsessive compulsive disorder. Industrial Psychiatry Journal, 20(2), 115–119 

Rathus, Jill H. (2014). DBT Skills Manual for Adolescents. New York :The Guilford Press(מתוך אתר מכון טמיר) 

Ratnapalan, S., & Batty, H. (2009). To be good enough. Canadian Family Physician, 55(3), 239–240 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Spielberger CD,, Reheiser EC,, Sydeman SJ. Anger disorders: Definition, diagnosis, and treatment. Washington, DC: Taylor and Francis; 1995. Measuring the experience, expression, and control of anger; pp. 49–67 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Steffgen, G., & Pfetsch, J. (2007). Does anger treatment reduce aggressive behavior? In G. Steffgen & M. Gollwitzer (Eds.), Emotions and aggressive behavior (p. 94–114). Hogrefe & Huber Publishers.(מתוך אתר מכון טמיר) 

Tabrizi, F., Shafiabadi, A., & Zahrakar, K. Investigation the effectiveness of assertiveness training using neuro-linguistic strategies (NLP) to reduce anger among married women.‏ 

The Dialectical Behavior Therapy Skills Workbook for Anger - Using DBT Mindfulness and Emotion Regulation Skills to Manage Anger By: Alexander L. Chapman PhD, RPsych, Kim L. Gratz PhD, Marsha M. Linehan PhD, ABPP, 2015. New Harbinger Publications (מתוך אתר מכון טמיר) 

Tipul Psychology. (n.d.). Aggression and Psychotherapy. Retrieved July ,2022, from https://www.tipulpsychology.co.il/articles/aggression-psychotherapy.html 

Tipul Psychology. (n.d.). Anger Management Training. Retrieved May 12, 2023, from https://www.tipulpsychology.co.il/cbt-%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%95%D7%9C-%D7%A7%D7%95%D7%92%D7%A0%D7%99%D7%98%D7%99%D7%91%D7%99-%D7%94%D7%AA%D7%A0%D7%94%D7%92%D7%95%D7%AA%D7%99/anger-management-training.html 

Tipul Psychology. (n.d.). Rage., from https://www.tipulpsychology.co.il/therapy/adults/rage.html 

Vaughan, F. (1979). Transpersonal psychotherapy: Context, content and process. Journal of Transpersonal Psychology, 11(2), 101-110.‏ 

Whiteside, S. P. and Abramowitz, J. S. (2005), The expression of anger and its relationship to symptoms and cognitions in obsessive–compulsive disorder. Depress. Anxiety, 21: 106-111 (מתוך אתר מכון טמיר) 

Yeshiva.org.il. (n.d.). מה פירוש 'ולמקללי נפשי תידום'?, from https://www.yeshiva.org.il/ask/55448 

​​

נספחים- תמלולי שאלונים (בנוסף להקלטות שהשלמתי מהן, אך לא נמצאות כאן).​ 

​​שאלון דמוגרפי​ 

​​מין:​ 

• זכר 

• נקבה 

גיל: 41 

​​השכלה:​ 

• יסודית 

• תיכונית עם בגרות מלאה 

• תיכונית ללא תעודת בגרות 

• סטודנט/ית לתואר ראשון 

• תואר ראשון ומעלה 

• ללא השכלה 

אזור מגורים: 

• צפון 

• מרכז 

• דרום 

• ירושלים והסביבה 

שפת אם: 

• עברית 

• אנגלית 

• אחר: _____ 

מצב משפחתי: 

• רווק/ה 

• נשוא/ה 

• פרוד/ה 

• גרוש/ה 

• אלמן/ה 

• לא מעוניין/ת להשיב 

 

​​אני יודעת שזה יכול להיות מורכב אבל נסה לדמיין את עצמך לפני תחילת התהליך הטיפולי:​ 

​​​ 

​​איך היית מגדיר התקף זעם?​ 

​​מצב שהדם עולה לראש, אני יודע שזה נובע מתסכול שלא הצלחתי להתבטא כמו שצריך. נעשים דברים לא פריים, לא הוגנים, לא צודקים ואין לי שום דרך אחרת חוץ מלדרוס את האדן מולי, מקום שמתפרץ וחייב להביא לצדק. ​ 

​​זה מגיע מפגיעות, מקום שמרגיש שלא רואים אותו, מזלזלים בו, לוקחים אותו מובן מאילו. מתבשל לא מצליח לבטא להוציא קיטור​ 

​​​ 

​​תן לי דוגמאות להתקפי זעם?​ 

​​99% מהפעמים זה היה מול שנות זוג וזה מחרב לי את המע יחסים, האחוז האחר זה בני משפחה, כמעט ולא – זה היה קורה בעיקר מול אנשים ממש קרובים אליי. ​ 

​​פתאום יוצא ממני משהו משתלח. ​ 

​​בעבודה לפני שנתיים שלוש , הרגשתי כאילו דרכו עליי ולקחו את הדברים שלי ועיוותו אותם. ממש התעצבנתי, גערתי – הרמתי את הטונים והדיבור נהיה אלים ותוקפני, לא נחמד לא רואה בעיניים, דורסני. ​ 

​​לא תמיד התקפי הזעם הם בצעקות.​ 

​​אתה מרגיש שהנושא הוא טאבו? שלא מדברים עליו?​ 

​​יש סוג של טאבו ולא ממש מדברים על זה, מסוג הדברים ששומרים בתוך הבית ולא מודים בזה.​ 

​​כל כמה זמן אתה חווה אותו?​ 

​​זה היה הולך ומחריף, בהתחלה אני עדין עם הבן השני ולאט לאט עם ההתקרבות. כל שבועיים שלוש​ 

​​זה מתחיל עקיצות ותחושה לא נעימה ופתאום האש עולה, רבים משתלחים יהיה פיצוץ, הרמת טון, ירייה של חצים- לא לדבר כמה ימים.​ 

​​במקרים שבהם הצד השני היה בהכלה ההתקף היה מאוד מהר מתמוסס כי אין עם מי להילחם אבל אם הצד השני זורם עם ההתקף אז ההתקף נהיה קיצוני.​ 

​​אני לא מצליח לנהל את הריב כמו שצריך. לא הייתי רואה בעיינים, רואה שחור. ​ 

​​אני זוכר שהרבה פעמים היה לי תחושה של וואט דה פאק- של כשלון שנפלתי, לא הצלחתי, התחושה היא שזה LOSE LOSE כי גם המסר לא עבר וגם כל הפוקוס הוא איך העברת את הדבר הזה. ​ 

​​האם לתחושתך ההתקפים השפיעו על חייך? אם כן, פרט​ 

​​פירק אירוסין כי היא לא רצתה להתחתן איתו, הוא פירק את הזוגיות אבל היא לא רצתה להתחתן בגלל שהיא ידעה שהם ברע. אחרי שנפרדנו החלטתי לקחת את עצמי בידיים. הרבה פרידות מבנות זוג הגיעו בעקבות ההתקפים והבנתי שזה כל הזמן אני ואני חייב לקחת אחריות​ 

​​בוא תתאר לי סיטואציות שבהם הרגשת שאתה בהתקף זעם – שאלות פתוחות​ 

​​באיזה תדירות, האם היה שינוי לאורך הזמן?​ 

​​היום זה קורה אחת לחודש חודשיים​ 

​​עכשיו נמצא בתקופה קשה ורגישה כי אבא שלו נפטר, זה מאוד קשור לצד השני. בעבר אני הייתי זה שמעלה את ההתקף, היום אני לא אהיה הראשון, ובעבר זה הגיע יותר​ 

​​באיזה עוצמה? האם היה שינוי?​ 

​​ריב מכוער זה קללות ​ 

​​גם היום אני מגיע ל10 אבל התדירות יורדת, בשגרה 3-4, פעם בחודש חודשיים מקיאים אחד על השנייה את כל מה שהצלחנו לספוג עד עכשיו ומקיאים אחד על השני את הכל. ​ 

​​באיזה סוג טיפול אתה נמצא? ​ 

​​פסיכולוגית ​ 

​​סמנתה גרין- קרימינולוגית קלינית​ 

​​כמה זמן?​ 

​​2-3 שנים​ 

​​שיחות ונראה לנו EMDR ​ 

​​אמא שלי נפטרה מסרטן וזה היה מאוד טראומטי עבורי ועבור המשפחה. באתי רק כדי לדבר על ההתקפים ולא רציתי לדבר על אמא ולבסוף עשינו עבודה מאוד גדולה על אמא ​ 

​​האם מאז שהתחלת טיפול את מרגישה שינוי? איזה?​ 

​​השינוי הוא ביכולת שלי לבטא את הרגשות שלי אונליין-מ נפגעתי, לא נעים לי,  לפני כן לא הייתי מצליח לדבר בצורה רגועה ​ 

​​הרגשתי שאין לי את הכלים לבטא בצורה טובה. ​ 

​​להאט את הקצב, לדבר את הדברים במקום, לא להילחץ מהסיטואציה. ​ 

​​עד שהצלחתי לפתור סיטואציות ​ 

​​האם את מצליחה לתאר את התחושה שיש לך ברגעים שאת מצליחה לעצור או לווסת את ההתקף​ 

​​תחושה אדירה, של שליטה בקטע טוב, תחושה של יציבות, שיודע את עצמו, שיודע את האמת הוא לא נלחץ ולא מתרגש, יש ידיעה עצמית מאוד חזקה, לא מתנהל מדרמה, מתנהל מאיזושהי אמת, מקום מאוד יציב. מקום שלא מאבד את עצמו לקצב מסוחרר, נאמן לעצמנו ולקצב של עצמו. מקום שעוצר ובוחר אחרת הריווח הזה. ​ 

​​בהתפרצויות זעם יש לנו איזשהו אוטומט, אין ריווח. יום אחד את מצליחה להתעורר לבליינד ספוט, שחוזר לתשומת לב.​ 

​​לתת הגדרה של הגשמה עצמית, האם היית מתאר את עצמך כאדם מוגשם?​ 

​​פעם חשבתי זה מה אני עושה עם עצמי לבדי, לא ראיתי בזוגיות הגשמה עצמית, יךלדים וכאלה. הגשמה עצמית זה להיות טוב במה שאני עושה, להיות מוכשר שאנשים יגידו כמה טוב כשרוני בתחום שלי. אז זה היה מבחינתי הגשמה עצמית. ​ 

​​אני מוגשם חלקית- בתחום הזוגיות והזעם. ילד מדהים, כלכלית.​ 

​​מקצועית- תקוע כבר המון זמן , משעמם אותי, מתלבט מה לעשות. יש עדיין פחד. ככל שאני לא עושה הפחד עולה וככה האי עשייה גדלה. הרצון מאוד מהר נכבה, מפחד שוב להשתעמם ולנטוש את הדבר. ​ 

​​אני מאוד פרחתי במסגרות, ​ 

​​האם את מרגישה תחושה של הגשמה בחיים שלך?​ 

​​באיזה אופן זה בא לידי ביטוי?​ 

​​הזוגייות, המשפחה , הבית שיצרתי​ 

​​באיזה תחומים?​ 

​​אם לא, באיזה לא?​ 

​​למה לדעתך בתחומים האלה את פחות מגשימה את עצמך?​ 

​​האם לדעת יש קשר בין השינוי שחווית בעקבות הטיפול בהתקפי הזעם, לבין מידת ההגשמה העצמית שלך, אם כן אנא תאר באיזה אופן?​ 

​​באיזה אופן את מרגישה שהטיפול השפיע על חייך? ​ 

​​למדים גם מהמילים הקשות שנאמרות אחד לשנייה​ 

​​באיזה אופן הטיפול השפיע בתחום של התקפי זעם?​ 

​​בטיפול היינו יושבים- מבטא, לפרום את הדברים. ברגע שהצלחתי להבין עם עצמי במה זה הפריע.​ 

​​​ 

​​אני אוהב להיות בשליטה ומאוד אוהב סדר, השליטה מתבטאת בהתקפים על ידי זה שהכל עקום, נתפס מעוות. הצדקנות. אני חייב לסדר את הדברים כדי להבין בדיוק מה היה והבן אדם השני חייב להבין שזו האמת וזה הנרטיב שצריך ללכת לפיו. שלא יחשוב חלילה משהו אחר. ​ 

​​אומרת לי שאמרתי מילים שלא ​ 

​​אני מרגיש כמו שומר הסף, מקום שרוצה מאוד לדייק את הדברים ברמה שהיה רוצה שהכל היה מוקלט כל הזמן ולהוכיח שאני צודק. יוצא ממני המקום שמתפחלץ, לא כי אני רוצה להוכיח אותה על טעותה, אלא אני רוצה שלא יהיה עיוות. אין לך מה לכעוס עליי, הייתי בסדר. ​ 

​​מעטות הפעמים שבהם לקחתי אחריות ואמרתי וואלה היה לי יום קשה , זה לא קשור אלייך​ 

​​​ 

​​מסגרת של אווטאר​ 

​​טיפול פסיכולוגי ​ 

​​היום אני בתהליך באוניברסיטה הקוסמית ​ 

​​ שאלון דמוגרפי​ 

​​מין:​ 

• זכר 

• נקבה 

גיל: _________ 

​​השכלה:​ 

• יסודית 

• תיכונית עם בגרות מלאה 

• תיכונית ללא תעודת בגרות 

• סטודנט/ית לתואר ראשון 

• תואר ראשון ומעלה 

• ללא השכלה 

אזור מגורים: 

• צפון 

• מרכז 

• דרום 

• ירושלים והסביבה 

שפת אם: 

• עברית 

• אנגלית 

• אחר: _____ 

מצב משפחתי: 

• רווק/ה 

• נשוא/ה 

• פרוד/ה 

• גרוש/ה 

• אלמן/ה 

• לא מעוניין/ת להשיב 

 

​​אני יודעת שזה יכול להיות מורכב אבל נסה לדמיין את עצמך לפני תחילת התהליך הטיפולי:​ 

​​איך היית מגדיר התקף זעם?​ 

​​הזיכרון הכי מוקדם היה בגיל מאוד צעיר זה הולך איתי לאזור גיל 3, 4 בחוייה שלי. ​ 

​​זה משהו שהוא נורא פיזי, תחושה עזה שעולה בגוף, זרמים, חום גוף, מאוד ארצי. ​ 

​​מצבים שבהם הרגשתי שלא רואין אותי, שלא יכול הליווצר שיח. מקום שאני מרגישה שאני נעלמת. אחת הדרכים של הרגש לצאת היה דרך הגוף. ​ 

​​תחושות של תסכול של אובדן שליטה, במקומות מסויימים פפיזית הייתי ממש צריכה להחזיק את עצמי, הרגשתי שאני לא יכולה לשלוט בגוף. ​ 

​​הכי קיצוני זה שזרקתי חפצים.​ 

​​תן לי דוגמאות להתקפי זעם?​ 

​​ההתקף זעם האחרון היה עם הידים, במקום שהרגשתי איבדתי יכולת לתקשר ולמדבר איתם. היה מקום עם הבת שלי שניסיתי לנחם אותה, לדבר אל ליבה במקום שהיא חוותה הסתגרות עם רגשות שליליים, ניסיתי להתקרב אליה, הרגשתי שהיא דוחה אותי ואת הרצון שלי להתקרב ולתקשר. אחרי כמה נסיונות כאלה של הידוורות והתפוצצתי עליה.​ 

​​איך ההתפוצצות נראית- קמתי התרחקתי ממנה, תפסתי משהו בחדר וזרקתי על הרצפה, לא לכיוונה. והתחלתי לצרוח עליה בטירוף, הייתי ארסית כלפיה וכלפיי הסיטואציה. את לא תדברי אליי ככה, ולא תתעלמי ממני והיא נורא נבהלה והתחילה לבכות, היא הייתה בת 4 (לפני שנה וחצי). באיזשהו שלב נורא נבהלתי מעצמי, אמרתי לה שאני צריכה רגע, הלכתי לחדר אחר והתחלתי לבכות ובאיזשהו שלב היא הצטרפה אליי ובכינו יחד, התנצלתי. עשיתי איתה אינטגרציה.​ 

​​כולנו עושים טעויות אבל אם לא נכיר בזה בתור הורים אני אטמיע את זה בה. ​ 

​​בוא תתאר לי סיטואציות שבהם הרגשת שאתה בהתקף זעם – שאלות פתוחות​ 

​​תמיד ידעתי שאני עשויה להגיע למקום של התקף, הצפה של רגש נורא חזקה. כשהייתי ילדה חשבתי שמשהו לא מאוזן אצלי במנגנון, וגדלתי והבנתי שאני צריכה לפתח מנגנונין של חמלה ואהבה עצמית, לחבק את עצמי או לבקש את החיבוק הזה. ​ 

​​היום אם אני מרגישה שיש משהו שגוע בי, מהסיטואציה, מהרגע, מהאנשים- להגיד אני צריכה רגע, בלי להתנצל על זה.​ 

​​זה מקום של בחירה של איזה מצבים או סיטואציות יכולות להיות ​ 

​​עייפות, עומס רגשי, לחץ, מחשבות​ 

​​סיטואציה עם יברה שלא החזירה כסף בזמן, הרגשתי שאני נדרכת, "קיבלתי הודעה, זה לא עשה לי נעים, זה לא קשור אליכם. הבן שלי חיבק אותי וייצר לי מקום.​ 

​​נקודת המ]נה בין התקף ללא זה הנכחה של איפה שאני נמצאת ומרגישה. ​ 

​​אנחנו 4 אחים, וכולנו סובלים מה"צד האפל", 3 בנות ובן. אני והבן הכי קטן ולנו יש לנו הכי קשה. ​ 

​​אצל אח שלי יש קשב וריכוז וזה מחמיר את ההתקפים.​ 

​​כבוגרים היינו מדברים על זה וזה , עם הומור, אני לא משוגעת וגם אם אני משוגעת אני לא לבד. בתור ילדים היינו חווים מאבא שלי התקפי זעם. לאבא שלי יש דיס אוריינטציה והוא נכנס להתקף עצבים מטורף תוך כדי נהיגה, כשאנחנו בני ערובה באוטו. הוא יצא בפתאומיות מהאוטו ונכמע נדרס ע"י וואן, והפחד של מה היה יכול לקרות כשלא מצליחיחם לנשום. הייתי יכולה ל​ 

​​מה עם גבולות בכללי?​ 

​​באיזה תדירות, האם היה שינוי לאורך הזמן?​ 

​​בתקופה הכי אינטנסיבית היה בגיל ההתבגרות, זועמת – פעם בשבועיים שלושה. ​ 

​​היום פעם ב3 חודשים, 4 חודשים. האחרונה היה לפני חצי שנה.​ 

​​באיזה עוצמה? האם היה שינוי?​ 

​​לא במיוחד, כשזה עולה זה עולה.​ 

​​האם לתחושתך ההתקפים השפיעו על חייך? אם כן, פרט​ 

​​פעם חשבתי שאני פגומה בגלל זה אבל היום לא.​ 

​​היו לי משברים בעקבות זה, זה מרתיע אנשים, גם אם מעריכים אותי. ​ 

​​זה טילטל את הזוגיות שהייתה לי, נפרדנו לפני שנתיים וחצי, המקום הזה היה מוביל לאירועים ממש קשים שהיה קשה לצאת מהם, וזה היה גם מוביל להתקף זעם מצידו. ​ 

​​זה קורה מול בני זוג, ילדים, גם אם אני חא נגיעה להתקף זעם, יש בי אלמנטים שמפחידים אנשים, גם אם אני רק מרימה את הקול.​ 

​​היום אני נמצאת בזוגיות עם תקשורת מאוד חזקה. הכל על השולחן, אני מבינה מי אני ושמה את זה על השולחן.​ 

​​האם זה טאבו? יש הרבה בושה כי נזה נתפס כשאלים.​ 

​​אני כותבת מגיל מאוד צעיר, מילים תמיד היו המפלט שלי. הייתי מוצאיה על הדף, היה לי תמיד כלי למזלי שאוכל לפנות אליו. ​ 

​​תמיד רקדתי, הייתי ספורטאית, אז במקום הזה ובמובן הזה מול הבית, כל הזמן יצאתי והתרחקתי מהבית, המקום שבו הרגשתי שלא רואים אותי.​ 

​​בתןור ילדה הייתי מאוד מרדנית, סרבנית, ניסיתי להבין ולייצר שיח במקומות שלא ממש איפשרו שיח. אני לא שמה גבולות אלא שמה חוצץ. כל הזמן היה משחק של גבולות וניסיון להבין איפה אני מתחילה ואיפה הם. תמיד היה לי נעין להרגיש שאני עושה משהו שאסור, הייתי בודקת את הגבולות כל הזמן, ניצלת את זה שאני חכמה ויודעת לדבר ויש לי כלים אינטלקטואליים כדכי להתסיס, לשאול שאלות פרובקטיביות. גדלתי בבית דתי. ​ 

​​הבאתי ילדים מתוך תהליך עם עצמי.​ 

​​באיזה סוג טיפול אתה נמצא? ​ 

​​היום מטפלת בריברסינג – נבל ניב מטפלת ריברסינג.​ 

​​בעבר הייתי מטופלת קלינית, אצל כמה מטפלים, האחרון עד חצי שנה היה לפני 3 שנים. היום אני מרגישה שאני לא צריכה, עשיתי סדנא של תרפייה בכתיבה- כתיבה אינטואטיבית, יוגה זה החיים שלי כבר לא יודעת כמה שנים, היום אני מבינה כמה הנשימה ביוגה זה אחד הדברים הכי חשובים שעשיתי לגוף שלי. ​ 

​​העבודה עם הגוף ועם הנשימה הייתה ממש נכונה לי , הבנתי כמה אני מכניסה את עצמי למניפולציות​ 

​​הדברים קורים בצורה יותר טובה אנרגטית.​ 

​​כמה זמן?​ 

​​מכיתה ח' בכל מיני סוגי טיפול​ 

​​האם מאז שהתחלת טיפול את מרגישה שינוי? איזה?​ 

​​השינוי הוא להבין שאני לא פגומה, מה שהשתנה זה שאני לא נבהלת מזה וכתוצאה מזה אני נותנת מקום לאיפה שאני נמצאת.​ 

​​אחרי הלידה הראשונה, קרה משהו קוסמי עם הגוף שלי, עם הנשיות שלי. נפתח שם משהו מאוד נשי, גם ביקבות לידה וגם מתוך חשיפה לנשים, גיליתי דרכם גם כמה אני אהובה, ראויה.​ 

​​הבנתי גם כמה חשוב לי להקיף את עצמי, זו עבודת קודש לייצר לעצמי משפחה- אנשים שרואים אותי בעיניים טובות.​ 

​​הכתיבה- מציאת הקול שלי שוב, עזר מאוד לי לדבר עם עצמי ולדבר ללעצמי יותר יפה.​ 

​​צריכה לנתק מגע, ​ 

​​האם את מצליחה לתאר את התחושה שיש לך ברגעים שאת מצליחה לעצור או לווסת את ההתקף​ 

​​רפיון פיזי יותר מהכל אני מבינה שאני יכולה לבטא את אותן התחושות אחרת, בלי פחד. ככל שאני יותר לעצמי אני פחות צריכה תיקוף מבחוץ, ולזעזע את הכל- חמלה עצמית!!!!​ 

​​ולהסכים לקבל את זה שדברים יכולים לקרות בדרך אחרת, ​ 

​​זה ממש מאפשר לי להיות בקבלה של שינויים- באופן כללי!!!​ 

​​הסנטר שלי ממש חזק​ 

​​לתת הגדרה של הגשמה עצמית, האם היית מתאר את עצמך כאדם מוגשם?​ 

​​צוחקת....​ 

​​קשהללי עם הגדרות.​ 

​​במובנים מסויים כן- עם עצמי נעים לי, סביבה טובה, יש לי מה לתת​ 

​​היום אני כבר לא עובדת, אני רוקדת בלט​ 

​​אני עושה סדנאות של פיתוח יצירתיות ​ 

​​הסבה מקצועית מהיי טק, תמיד עשיתי גם וגם , "אני יותר מדבר אחד ואני לא אף אח מהם" ​ 

​​כותבת מחזה​ 

​​הבנתי שאני לא רוצה להיות שכירה.​ 

​​הגשמה זה מילה גדולה, אני בעיקר רוצה להיות במקום שרואים אותי ואני רואה אחרים- ​ 

​​האם את מרגישה תחושה של הגשמה בחיים שלך?​ 

​​באיזה אופן זה בא לידי ביטוי?​ 

​​באיזה תחומים?​ 

​​אם לא, באיזה לא?​ 

​​למה לדעתך בתחומים האלה את פחות מגשימה את עצמך?​ 

​​האם לדעת יש קשר בין השינוי שחווית בעקבות הטיפול בהתקפי הזעם, לבין מידת ההגשמה העצמית שלך, אם כן אנא תאר באיזה אופן?​ 

​​זה ניקה. כמו כל דבר שמנהל את עצמנו, לומד מבין שואל את עצמך למה זה מוריד נטל ואז כמו כל דבר שלא משרת אותנו, ברגע שהבנתי שלא כל רגיושת צריכה לבוא לידי ביטוי בזעם כי אני יודעת לבקש שיראו אותי ולבקש רגע לעצמי, לבקש אהבה מעצמי או מכל בן אדם אחר ולהיפטר מהנטל הכל כך כבד של בושה ולא להיצמד לשום פרמטר שמישהו אחר קבע בשבילי, זה משחרר. הזעם הוא כמו קצצה קרחון בעולם שיש כל כך הרבה מתחת לפני השטח. ​ 

​​זה איפשר לי להבין מה אני באמת באמת רוצה- בזוגיות,בעבודה.​ 

​​את כועסת על ההורים?​ 

​​לא, אני מבינה שהוא לא עשה שום דבר במכוון כדי לפגוע בי. ​ 

​​באיזה אופן את מרגישה שהטיפול השפיע על חייך? ​ 

​​באיזה אופן הטיפול השפיע בתחום של התקפי זעם?​ 

​​​ 

​​​ 

​​​