המכללה הבינלאומית לרפואה משלימה, תל אביב
החטיבה לפסיכותרפיה הוליסטית
שם העבודה:
האם קיים קשר בין מדיטציה לשיפור מצבם הבריאותי (פיזי ונפשי) ואף ריפויים המלא, של החולים במחלות אוטואימוניות
מוגש ע"י: שרון דשתי
dashtisharon@gmail.com
תקציר
עבודת מחקר זו מבקשת לבחון האם קיים קשר בין מדיטציה, לשיפור מצבם הבריאותי (פיזי ונפשי) של החולים במחלות אוטואימוניות שונות, בהתבסס על ספרות מקצועית בנושא, וכן סקירת מאמרים ומחקרים מדעיים.
בפרק הסקירה הספרותית, אסביר מהן מחלות אוטואימונית, את האטיולוגיה למחלות אלו ואת אופן הטיפול הקונבנציונלי המקובל היום על ידי הרפואה המערבית.
בנוסף, אגדיר את המושג מדיטציה ואפרט על הסוגים השונים של המדיטציות הפופולאריות ועל אופן השתלבותן במחקר בן זמננו. בהמשך אסקור את הקשר בין הגוף והיבטים פיזיולוגיים, להיבטים מנטליים נפשיים (קשר גוף-נפש) וכן ארחיב על ענף האפיגנטיקה- כיצד הסביבה והמצב הרגשי של האדם, משפיע על ביטוי הגנים שלו ובכך יכול להשפיע על היבטים פיזיולוגיים.
לבסוף אבחן את תפקיד האמונה בתהליכי ריפוי ואציג את "אפקט הפלצבו", על מנת להבין לעומק את הקשר ההדוק בין תהליכים נפשיים לגופניים.
בפרק השני של עבודה זו, תינתן סקירה מדעית רחבה של עשרות מחקרים שבוצעו בעולם לאורך השנים, החוקרים את ההשפעות הפיזיולוגיות והרגשיות של תרגול מדיטציה וכן את הקשר בין סוגי המדיטציות השונות לבין שיפור מצבם הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות.
הסקירה מכסה, בין היתר, ארבעה תחומים חשובים: מתח, חרדה, יתר לחץ דם והשפעה על מערכת החיסון, ותציג מגוון מחקרים שבוצעו לאורך השנים, על נבדקים החולים במחלות אוטואימוניות שונות.
לבסוף תוצג תאוריית "ההסתגלות התפיסתית" של פליס בדפורד (Bedford, 2011), המציעה כי התערבות פסיכולוגית כגון מדיטציית דמיון מודרך, בשילוב עם מיינדפולנס, מייצרת קונפליקט בין מערכת החיסון לבין הראייה בעיני רוחו של האדם את עצמו כבריא, מה שמוביל לשינוי במערכת החיסון על מנת להתיישר עם התפיסה החזותית ובכך יכולה לתרום לריפוי מלא של המחלה.
עבודה זו מאגדת מרכיבים מעולם הפסיכותרפיה הטראנס-פרסונאלית, כגון מדיטציה והתערבויות נפשיות, לבין הרפואה הקונבנציונאלית ובכך מאפשרת שילוב בין שני העולמות וחיזוק החשיבות של תרגול המדיטציה לבריאות הגוף והנפש.
תוכן עניינים
פרק 1- מבוא
פרק 2 - סקירה ספרותית
חלק א – מחלות אוטואימוניות
א.2. האטיולוגיה של מחלות אוטואימוניות
א.3. הטיפול במחלות אוטואימוניות
חלק ב- מדיטציה
ב.1. הגדרת המושג מדיטציה
ב.2.א.נשימות ומודעות גופנית נטולת שיפוט- "מיינדפולנס"
ב.2.ב. מנטרה וחיזוקים חיוביים
ב.2.ג.דמיון מודרך
ב.2.ד.פיתוח תחושות כלפי אובייקטים
ב.3. מדיטציה ומחקר
חלק ג- אינטראקציות גוף נפש
ג.1. אפיגנטיקה
ג.2. השפעת האמונה על תהליך הריפוי
ג.3. אפקט פלציבו
פרק 3- השפעת המדיטציות השונות על המצב הבריאותי של האדם
3.א. מדיטציית מנטרה והשפעתה על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם
3.ב. מדיטציית דמיון מודרך והשפעתה על טיפוח הבריאות הנפשית והפיזית של האדם
3.ג. מדיטציית מיינדפולנס והשפעתה על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם
פרק 4- תיאוריית ההסתגלות התפיסתית ברפואת גוף-נפש: דמיון מודרך ומדיטציית מיינדפולנס כהתאמה בין-מודאלית (CROSS-MODAL ADAPTATION)
פרק 5- דיון ומסקנות
פרק 6- סיכום
פרק 7- בבילוגרפיה
פרק 1- מבוא
בגיל 25, במהלך לימודי התואר הראשון שלי במדעי החיים, התפרצה בגופי מחלת הפסוריאזיס (בעברית: "ספחת").
מחלת הפסוריאזיס הינה מחלה אוטואימונית, בה מערכת החיסון של הגוף תוקפת את הרקמה הבריאה. במקרה של פסוריאזיס, מערכת החיסון תוקפת את תאי העור ומתבטאת בנגעים של קשקשת, אדמומיות וגרד חריף.
מחלה זו הינה אחת מבין מחלות אוטואימוניות רבות, כגון קרון, אנדומטריוזיס, זאבת, טרשת נפוצה ועוד (פינצ'וק, 2021).
הגורמים להתפרצות כלל המחלות האוטואימוניות אינן ידועות במלואן למין האנושי, אך משערים כי מדובר בנטייה תורשתית, גורמים הורמונליים ואימונולוגיים וכן מרכיב סביבתי. בנוסף מצבים רגשיים קשים כגון לחץ מתמשך, טראומה ועוד, יכולים להוות זרז להתפרצות מחלות אוטואימוניות (Ayala-Fontánez, Soler, & McCormick , 2016).
התפרצות המחלה לא הפתיעה אותי, שכן יש מספר אנשים מבני משפחתי שחולים במחלה זו ובנוסף, המחלה התפרצה בתקופה בה הייתי בלחץ מתמשך ובמצב רגשי מעורער.
הרגשתי חסרת אונים, לא האמנתי שכמו בני משפחתי, מעתה, אאלץ לחיות את חיי לצד המחלה, שמוגדרת על פי הרפואה הקונבנציונאלית כמחלה כרונית.
הלכתי למספר רופאים מומחים בתחום, שמעתי חוות דעת והצעות שונות לטיפול תרופתי, אותן דחיתי על הסף עקב תופעות הלוואי החמורות שעלולות להתלוות אליהן.
לבסוף התחלתי טיפול משחתי לצד טיפול בקרני אור בתחום העל- סגולUV) ) הנקרא פוטותרפיה, המחקה את קרני השמש בתנאים קבועים ומבוקרים.
הטיפול אומנם הקל על הגרד ואף העלים חלק מהנגעים, אך כל מספר חודשים, כשהפסקתי את הטיפול הקונבנציונלי, הנגעים חזרו.
כל חיי הבוגרים האמנתי בקשר הישיר בין הגוף לנפש, וביכולת של הגוף לרפא את עצמו ולכן החלטתי להפסיק את כל הטיפולים הקונבנציונאליים בהם טופלתי עד לאותה נקודת זמן (10 חודשי טיפול) ולפנות לכלי בו האמנתי יותר - מדיטציה הכוללת דמיון מודרך, סריקת גוף ומנטרה ממוקדת לריפוי העור. שאפתי להגיע לריפוי מלא של המחלה ולא רק להקל על הסימפטומים שלה.
מאותו היום, הייתי יושבת בוקר, צהריים וערב ומתרגלת מדיטציה במשך 10 דקות, בה אפשרתי הרפיה לגוף על ידי נשימות עמוקות וסריקת גוף מהראש עד הרגליים, ואז התחלתי לדמיין כיצד התאים החולים של עורי נרפאים, כיצד העור שלי הופך חלק ורך תוך הוכרת תודה מעומק ליבי על הריפוי שקורה בתוכי בזמן המדיטציה. לאחר חודש ימים לערך, קמתי בבוקר כשכל גופי חלק מנגעים.
מאז עברו 7 שנים, ולשמחתי הרבה המחלה לא שבה אל גופי.
התנסות זו, בה חוויתי על עצמי את הכוח העצום שיש למדיטציה על הגוף, השאירה עלי חותם עמוק. על כן, בעבודת מחקר זו אבקש לחקור מהי מערכת הגומלין בין תרגול מדיטציה, לבין שיפור מצבם הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות.
הנחת היסוד היא כי קיימת קורלציה חיובית בין תרגול מדיטציה לשיפור מצבם הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות וזאת בהתבסס על החוויה האישית שלי וספרות בנושא קשר גוף- נפש וריפוי עצמי.
שיטת המחקר הינה סקירת ספרות מקצועית, תאוריות ומחקרים שנערכו בעשורים האחרונים, הבוחנים בכלים מדעיים את הקשר בין תרגול מדיטציות שונות, בניהן מיינדפולנס, דמיון מודרך ומדיטציית מנטרה, לבין שיפור המצב הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות.
בעבודה זו אבקש להציג מהן ההשפעות הפיזיולוגיות והנפשיות של מדיטציה, העשויות לשפר את המצב הבריאותי של האדם ולווסת את תפקוד המערכת החיסונית הלא מאוזנת, הקיימת אצל אנשים החולים במחלות אוטואימוניות.
פרק 2- סקירה ספרותית
על מנת שנוכל לדון בקשר של מדיטציה למחלות אוטואימוניות, מן הראוי שראשית נבין מהן מחלות אוטואימוניות, האטיולוגיה1 שלהן, ואת אופן הטיפול המקובל כיום בחולים בהן.
לאחר מכן נבין מהי מדיטציה, נפרט על הסוגים השונים ונסקור מחקרים מגוונים שהתבצעו בשנים האחרונות, הבודקים כיצד מדיטציה משפיעה על חולים במחלות אוטואימוניות.
א. מחלות אוטואימוניות
מחלות חיסון עצמי. בלועזית: עצמי- AUTO , חיסון- IMMUNE.
מחלות אוטואימוניות הינן קבוצה של מחלות הנגרמות מתגובה מוטעית של מערכת החיסון נגד רקמות ותאי הגוף הבריאים, ללא נוכחות של גורם זר ומאיים כנגיף או חיידק. כתוצאה מכך, נוצרים בגוף נוגדנים2 נגד התאים הבריאים וכך מתפתחת דלקת ברקמה (פינצ'וק, 2021).
תפקידה של מערכת החיסון הינה להגן על הגוף מפני פולשים זרים ולפרק תאים חולים או פגועים (כגון תאים סרטניים). במצב התקין, מערכת החיסון יודעת לזהות בין תאים השייכים באופן טבעי לגוף (SELF) ואילו תאים הינם זרים (NON-SELF).
הזיהוי של הגורמים הזרים הפולשים אל הגוף, ושל התאים החולים, נעשה על ידי נוגדנים ותאי דם לבנים אשר מפרקים אותם ומסלקים אותם מהגוף (פינצ'וק, 2021).
בבסיס המחלות האוטואימוניות נמצא כישלון ביכולת המערכת החיסונית לזהות איזה גורם הוא זר ואיזה שייך באופן טבעי לגוף האדם. עקב כישלון זה, תוקפת מערכת החיסון את רקמות הגוף. התקיפה יכולה להיות על התא הבודד, על איבר ואף על מערכת שלמה.
כיום מוגדרות כ-80 מחלות אוטואימוניות, בינן טרשת נפוצה (Multiple sclerosis), מחלת קרוהן (Crohenws disease), זאבת אדמנתית (Lupus) וסוכרת נעורים (Diabetes mellitus type 1). בנוסף ישנן עוד מחלות רבות אחרות החשודות כבעלות רקע אוטואימוני (פינצ'וק, 2021).
מחלות אוטואימוניות אובחנו אצל כ5%-8% מהאוכלוסייה העולמית ושכיחותן גבוהה משמעותית אצל נשים מאשר גברים ((Figure 1.
כ- 78% מהחולים במחלות אוטואימוניות בעולם, הן נשים (Fairweather & Rose, 2004)
נשים מייצרות תגובה חיסונית נמרצת יותר וייצור נוגדנים מוגבר, ככל הנראה בגלל הורמוני המין שלהן. עם זאת, מחלות אוטואימוניות המתפתחות בגברים לרוב הן חמורות יותר. (Fairweather & Rose, 2004)
מחלות אוטואימוניות עיקריות- השוואת שכיחות המחלה בנשים (פס לבן) לשכיחות בגברים (פס שחור), באחוזים.
א.2. האטיולוגיה של מחלות אוטואימוניות
ישנם מספר גורמים העלולים להוביל להתפרצות מחלה אוטואימונית בגוף האדם:
א. גורמים גנטיים- מרכיבים גנטיים משפיעים על הסיכוי להתפרצות מחלה אוטואימונית, כאשר שינויים בגנים מסוימים (מוטציות), משפיעים על הביטוי/ תפקוד של התגובה החיסונית (Vyse & Todd,1996).
ביטוי לקוי של הגנים, מוביל ליצירת אנטיגנים3 שאינם עושים את תפקידם כראוי ועלולים לגרום למערכת החיסון ליצר נוגדנים נגד תאים בריאים ובכך לעורר דלקת ברקמה תקינה.
היווצרות של מוטציות מסוג זה, נפוצה יותר בקרב אנשים המגיעים ממשפחות בעלות רקע של מחלות אוטואימוניות .(Vyse & Todd, 1996)
ב. גורמים סביבתיים- שינויים סביבתיים כמו חשיפה מוגברת לרעלים או שינוי קיצוני באורח החיים עבור האדם, יכולים לגרום באופן ישיר או עקיף לשינויים ברמת הביטוי של גנים מסוימים ובכך לגרום להתפרצות מחלה אוטואימונית (Powell, Water, & Gershwin, 1999)
דוגמה לכך היא חשיפה מוגברת לכספית כתוצאה משריפת פחם וכרייתו באזורים מסוימים בעולם (כגון העיר ניאגטה ביפן), היכולה לגרום לזירוז תהליכים כימיים בגוף המתאפיינים בשינויים בהרכבים חלבוניים בגוף- דבר שעלול להוביל לבעיות גנטיות שונות ולהתפרצות מחלות אוטואימוניות (Powell et al., 1999).
ג. גורם רגשי- הופעתן של לפחות 50% מהמחלות האוטואימוניות יוחסו ל"גורמי טריגר"- מתח פיזיולוגי ופסיכולוגי הוכחו כמעורבים בהתפתחות של מחלות אוטואימוניות Stojanovich & Marisavljevich, 2008)).
מחקרים רבים בבעלי חיים ובבני אדם הדגימו את ההשפעה של גורמי לחץ שונים על תפקוד מערכת החיסון. יתרה מכך, מחקרים רבים מצאו ששיעור גבוה (עד 80%) מהחולים דיווחו על מתח רגשי לא שכיח לפני הופעת המחלה Ayala-Fontánez et al., 2016)).
סקירות אחרונות דנות בתפקיד האפשרי של מתח פסיכולוגי ושל ההורמונים העיקריים הקשורים לסטרס, בפתוגנזה4 של מחלות אוטואימוניות.
ההנחה היא שההורמונים הנוירו-אנדוקריניים, המופעלים בעקבות סטרס, מובילים לחוסר ויסות חיסוני, שבסופו של דבר מביא למחלה אוטואימונית, וזאת על ידי שינוי או הגברה של ייצור הציטוקינים (Cytokines) שהינם חלבונים קטנים שמהווים את הבסיס לתקשורת בין תאי מערכת החיסון Ayala-Fontánez et al., 2016)).
עם זאת, למרות שרופאים ומטופלים מסכימים שלחץ ממלא תפקיד לא רק בהתפרצות המחלות, אלא גם בהחמרתם, יש מעט מאוד מחקרים קליניים על בני אדם המדגימים את המנגנונים שבאמצעותם התהליך מתרחש.
אחת הסיבות לכך היא שהרבה יותר קל לשלוט במודלים של בעלי חיים מבחינה סביבתית הומוגנית. בבני אדם, גורמים כמו סביבה, תזונה ותרופות נלוות הם משתנים שקשה לשלוט בהם בעת מחקר קליניAyala-Fontánez et al., 2016) ).
ד. מרכיב הורמונלי- רוב ההבנה של בני האדם לגבי הבדלי מין בתגובה החיסונית מגיעה ממחקרים שנעשו במודלים של בעלי חיים. מודלים רבים של בעלי חיים על מחלות אוטואימוניות הראו הטיה מינית דומה, עם שכיחות גבוהה יותר של מחלות אוטואימוניות בנקבות. הורמוני מין, כגון אסטרוגן, טסטוסטרון ופרוגסטרון, עשויים לתווך את רוב ההבדלים המוטים למין בתגובה החיסונית (Silva, 1995) .
לאחרונה, נמצא כי אסטרוגנים ואנדרוגנים משפיעים באופן ישיר על התפתחות תגובה חיסונית מסוג 5Th1 או 6Th2, על ידי אינטראקציה עם קולטני הורמונים על תאי מערכת החיסון (Silva, 1995) .
א.3. הטיפול במחלות אוטואימוניות:
טיפול במחלות אוטואימוניות מכוון להקלת הסימפטומים, לשליטה בתהליך האוטואימוני ולשמירה על יכולת הגוף להילחם בזיהומים. תרופות המשמשות לטיפול במחלות חיסון עצמי נקראות תרופות מדכאות חיסון Chaia-Semerena at el., 2020)).
הטיפול במחלות אוטואימוניות הוא מורכב עקב המגוון הרחב של המחלות וריבוי הגורמים המשפיעים עליהן. הטיפולים במחלות אוטואימוניות לרוב כוללות שילובים שונים של תרופות אנטי-דלקתיות (כגון סטרואידים), תרופות המדכאות את מערכת החיסון ותרופות שונות המיועדות לווסת את החלוקה הבלתי מבוקרת של תאי מערכת החיסון Chaia-Semerena at el., 2020)).
הגישה החדשנית ביותר לטיפול במחלות אוטואימוניות דוגלת בשימוש בחומרים ביולוגיים בעלי השפעה נקודתית יותר, במקום לדכא את כלל מערכת החיסון.
מספר טיפולים כאלו נמצאים בשלבי פיתוח ורק חלק קטן אושרו לשימוש בבני אדם, כולל טיפול באמצעות תאי גזע. אחת השיטות החדשניות שכברן אושרה לשימוש עבור מספר מחלות, כוללת שימוש בנוגדנים מונוקלונלים7, אשר חוסמים חלבוני בקרה המשפיעים על חלוקת התאים של מערכת החיסון (Rosman, Shoenfeld, & Zandman-Goddard, 2013).
ב. מדיטציה
ב.1. הגדרת המושג מדיטציה
המונח "מדיטציה", מוגדר על ידי מילון אבן שושן כ"הגיגה, התבוננות מעמיקה". המדיטציה מתורגלת כבר למעלה מ-3000 שנה בדרכים שונות ובתרבויות רבות. לרוב המדיטציה מזוהה עם המסורת הבודהיסטית שבהודו, אך היא קיימת גם במסורות הסיניות הטאואיסטית והנאו-קונפוציאנית. כמו כן ניתן למצוא תרגולי מדיטציה שונים בקרב הדתות המונותאיסטיות הגדולות - נצרות, יהדות ואסלאם, למרות שאלו לא זכו לפופולריות רבה כמו בקרב תרבויות המזרח בכלל והודו בפרט (Shapiro, Walsh & Britton, 2003).
במצב מדיטטיבי, התודעה רגועה וערנית גם יחד. הדבר מתרחש שעה שהגוף רפוי והתודעה ממוקדת (לעומת מצב של הרפיה בה המחשבות יכולות לשוטט ללא שליטה). זה מצב בו המחשבות מוסטות הצידה ואנחנו הופכים לאחד, עם התחושות של אותו הרגע (הריסון, 1997).
אריק הריסון (1997) טוען כי יש אלפי סוגים של מדיטציה. עם זאת, ההנחיות למרביתן הן זהות: נרגעים, מתמקדים באובייקט מסוים או בפעילות כלשהי ומניחים לכל השאר שלא להסיח את הדעת. ההבדל העיקרי בין המדיטציות השונות, הוא האובייקט בו בוחרים להתמקד.
המדיטציות הנפוצות ביותר הן:
ב.2.א.נשימות ומודעות גופנית נטולת שיפוט- "מיינדפולנס"
מדיטציות המתבססות על הנשימה והתמקדות בגוף, נוטות לטפח מודעות עצמית, בריאות, זיכרון, התרגעות וחוויית אושר. אלו הם תרגולים שבכוחם להביא את האדם לאנליזה עצמית מוגברת (הריסון, 1997).
מדיטציה זו סוכמה כ"הבאת תשומת הלב של האדם לחוויות הפנימיות והחיצוניות המתרחשות ברגע הנוכחי" (Baer, 2003), בין אם מוקד המדיטציה הוא הגוף (סריקת גוף), צלילים (מדיטציה קולית), מראות, או המחשבות של האדם עצמו. התרגול כרוך בתשומת לב רבה מהרגיל לגירוי תפיסתי מדויק על פני מרחב וזמן המגיע דרך כל אחד מחמשת החושים שלנו.
בשנים האחרונות מתרכז מחקר המדיטציה בעיקר בשיטת המיינדפולנס. המונח עצמו מגדיר הן את תרגול המדיטציה המסוים והן מצב תודעה כללי. כתרגול מדיטציה, ניתן להגדיר מיינדפולנס כלימוד הכוונת תשומת הלב לתהליכים פנימיים וחיצוניים המתרחשים ברגע ההווה. כאשר הכוונה היא למצב תודעה כללי, אזי מדובר על מודעות לרגע ההווה, כך שכל התרחשות חדשה נחווית בסקרנות ובהתפעמות, כאילו הייתה זו הפעם הראשונה (Deyo, Wilson, Ong & Koopman, 2009) .
ב.2.ב. מנטרה וחיזוקים חיוביים
מנטרה וחיזוקים הם אמצעים אידיאלים לחיזוק השלווה העצמית. טכניקה זו משתמשת במילים, כדי לאפשר לתודעה להתמקד ולא לנדוד עם המחשבות והדאגות. אנו חוזרים על מילה יחידה או משפט קצר בעל כוונה מסוימת, באופן חוזר ונשנה במהלך כל המדיטציה (בקול או באופן פנימי). בדרך כלל אומרים את המנטרה באופן רפטטיבי ובזמן אחיד, יחד עם הנשימה. זרימה עדינה זאת של הצליל, מניעה את גלי האוויר וגורמת למחשבות אחרות לאבד משליטתן. יש חשיבות רבה למנטרה אותה בוחר האדם לתרגל, וזאת כיוון שלכל מילה יש כוונה ותדר היכולה להשפיע על מצבו הרגשי והמנטלי של המודט (הריסון, 1997).
מקור המונח 'מנטרה' מסנסקריט ופירושו "שחרור התודעה" ('Man' =mind, 'tra' =release). זוהי אמירה המורכבת מהברות, מילים או פסוקים כדי ליצור סמל קדוש, דמות רוחנית או לחש קסם. המנטרות הן לרוב צלילים מקודשים או שמות של האל, אך יכולות להיות כל מילה או משפט בעל כוונה. מדיטציית מנטרה כוללת מגוון של טכניקות להשגת מצב מדיטטיבי על ידי חזרה על מילה או משפט, המהווים את המנטרה, ובכך החזרה על המנטרה כבר לא מתרחשת במודע- במקום זאת, המוח מגיע למצב כמעט ריק ללא מחשבה או הטרדה על ידי חרדה או היקשרות. המנטרות שאומצו ב-MM (Mantra Meditation ) הן קצרות יחסית ויכולות להיות אף הברה אחת בלבד, כגון "אום" . באופן כללי, ניתן לשיר מנטרות בשקט או בקול רם עם נשימה אקטיבית או פסיבית (Dudeja, 2017).
מדיטציית מנטרה היא אחת מתרגילי המדיטציה הפשוטים והיעילים ביותר המתאימים למודטים מתחילים ומיומנים כאחד (Tseng, 2022) .
ב.2.ג.דמיון מודרך
מדיטציה בדמיון מודרך היא אמצעי יצירתי, חיובי ואינדיווידואלי- טכניקה המעוררת את הפוטנציאל של התודעה ובעזרתה ניתן לכוון לשינוי אותו המודט מבקש לעצמו (הריסון, 1997).
בדמיון מודרך - או "ויזואליזציה"- התודעה מכוונת להפעיל באופן אקטיבי דימויים על מנת לחולל שינוי חיובי. הדמיון משמש להעלות אל המודע מקומות, חפצים או אירועים שאינם נוכחים חיצונית, במטרה להשפיע על מצבים פסיכולוגיים ופיזיולוגיים (Post-White, 2002).
למרות שתסריטי דמיון מודרך יכולים להיות שונים ומגוונים, ויכולים לשלב מרכיבים כגון הרפיה, מיקוד מוגבר של תשומת לב ומוזיקה, הגרעין המשותף של הטיפול בעזרת דמיון מודרך נשאר שימוש בדימויים, בדרך כלל חזותיים. נמצא שלכל דימוי במהלך הדמיון המודרך, יהיו השפעות ייחודיות על כל אדם ואדם, בהתאם להיסטוריה האישית שלו, ותפיסות חברתיות ורגשיות שונות (Wolpe, 1973).
ב.2.ד.פיתוח תחושות כלפי אובייקטים כגון טבע, מוסיקה, נר, צליל וכדומה
מדיטציות שהציר עליו הן נסמכות הוא "תחושת האובייקט", לוקחות את המודט אל מחוץ לעצמו, מעצימות את האמפטיה שלו כלפי העולם החיצון, כמו גם את ההבנה שהוא מסוגל לחוש כלפי זולתו (הריסון, 1997).
הריסון (1997) טוען כי לרוב המדיטציות מטרה זהה והיא להגביר את הכושר להירגע ולהיות מסוגלים להתמקד ב"כאן ועכשיו". עם זאת, תרגולים שונים מביאים לתוצאות ולהשפעות שונות. לידיעה זו תועלת בלתי מבוטלת בהקשר של מחקר המדיטציה וסגולותיה המגוונות.
ב.3. מדיטציה ומחקר
כיום, במסגרת התופעה המכונה בפי סוציולוגים "עידן חדש"8 הולכת וגוברת התעניינות העולם המערבי באותן תורות עתיקות יומין מהמזרח, וכנגזרת מכך, גובר העניין בתרגולי המדיטציה. טבעי אם כך שגם עולם המחקר פתח את דלתותיו לתחום זה. ואכן, ב-40 השנים האחרונות ניתן לראות מחקר רב שנעשה על מגוון תרגולי מדיטציה, שהביא לגילויים מעניינים בתחומים השונים כגון פסיכו-פיזיולוגיה, פסיכו-פתולוגיה, פסיכולוגיה חיובית, פסיכותרפיה טראנס-פרסונאלית ועוד (Shapiro, Walsh & Britton, 2003) .
בנוסף, אחד התחומים אשר מאפשר הבנה והסתכלות חדשה על מחקר המדיטציה הוא חקר המוח- בעזרת הדמיות תהודה מגנטיות וטכנולוגיות חדישות אחרות, ניתן להגיע לתוצאות מדויקות ומשכנעות מאי פעם בדבר ההשפעות החיוביות של התרגולים השונים על המצב הבריאותי של האדם (Davidson et al., 2003).
כתוצאה מכניסת תחום המדיטציה למחקר, כמעט באופן אוטומטי, עלה הצורך להגדיר מהי מדיטציה, מהי כוללת, וכיצד ניתן לחקור תהליך פנימי מעין זה. חוקרים רבים המנסים להגיע להגדרה זו נתקלים בקושי שכן ישנם תרגולים רבים, שונים ומגוונים מאוד, ועם זאת נראה שכולם נחשבים למדיטציה.
בשנת 2009, בונד ושותפיו (.(Bond et al, ניסו להגיע לקריטריונים ספציפיים אשר יאפשרו לחוקר הניגש לתחום להעמיד כל סוג של תרגול אל מול הקריטריונים ובכך לקבוע בצורה פשוטה וחד משמעית האם התרגול נחשב למדיטציה או לא.
החוקרים השתמשו בשיטת דלפי9 וערכו 5 סבבים של תשאול עבור פאנל של 7 מומחים בחקר מדיטציה, על מנת להגיע להסכמה על מערכת קריטריונים שתשמש להגדרת תרגול של "מדיטציה" לטובת סקירה ומחקר של השימוש הטיפולי במדיטציה.
לאחר 5 סבבים, המשתתפים הסכימו כי הקריטריונים החיוניים לתרגול מדיטציה הם:
(א) טכניקה מוגדרת (כלומר, ישנו "מתכון" למדיטציה).
(ב) הרפיה לוגית (חוסר שיפוטיות, לא "לנסות להסביר").
(ג) מצב הנגרם מעצמו -המצב המדיטטיבי והתהליך שמוביל אליו מתרחשים באופן עצמאי self- induced)).
בנוסף, המשתתפים הסכימו שתרגול מדיטציה עשוי לכלול גם קריטריונים נוספים:
(ד) מצב של הרפיה פסיכו-פיזית המתרחשת אי שם בתהליך.
(ה) שימוש במיומנות או עוגן של מיקוד עצמי.
(ו) כרוך במצב תודעה שונה, חוויה מיסטית, הארה או השעיה של תהליכי חשיבה לוגיים.
(ז) להיות משובץ בהקשר דתי/רוחני/פילוסופי.
(ח) כרוך בחוויה של שקט נפשי.
תוצאות מחקר זה מספקות תובנה לגבי האתגרים העומדים בפני חוקרים שרוצים לתחום בין שיטות מדיטציה לבין שיטות לא מדיטטיביות, והן מתארות גישה לפתרון בעיה זו שעשויה להיות שימושית עבור חוקרים המנסים ליישם מדיטציה בהקשר של מחקר השוואתי (Bond et al., 2009).
הרעיון כי הנפש משפיעה על המצב הפיזיולוגי של הגוף, מסקרנת את הפסיכולוגיה, הפילוסופיה, הדת, והרפואה כבר שנים רבות. אפקט הפלצבו נמצא בשימוש על ידי רופאים במשך מאות שנים (Shapiro, 1959), ומרפאי אמונה (הילרים) קיימים משחר הימים (Porterfield, 2005). שניהם משקפים את הרעיון שהמחשבה והאמונה של האדם, עשויה להביא לשינוי פיזיולוגי חיובי בגופו. בפסיכולוגיה, בני דורו של פבלוב, שהיה מראשוני הזרם ההתנהגותי בענף הפסיכולוגיה, הוכיחו לפני יותר מ-80 שנה שניתן להתנות את מערכת החיסון- חיבור של גירוי ניטרלי חוזר, כמו שריטה בעור, עם חומר הגורם לעלייה בתאי דם לבנים, כמו הזרקת חיידקים, הוביל לכך שהגירוי הניטרלי כשלעצמו עורר עלייה גדולה בתאי הדם הלבנים (Hull, 1934; Spector,2011).
הביוכימאי ניק הול מאוניברסיטת ג׳ורג׳ וושינגטון הוא אחד החוקרים העוסקים בחקירת ההשפעות של המדיטציה והדמיון מודרך על מערכת החיסון. בראיון בכתב העת ""Discover, תיאר הול הרצאה שנשא פעם לפני קבוצה שציפה כי תתנגד לקשר גוף-נפש של הפסיכולוגיה, האימונולוגיה ונוירו- אנדוקרינולוגיה:״ ידעתי שעליי לעשות דבר- מה כדי לזכות בתשומת ליבכם״, אמר. "הלכתי אל קצה הבמה, משכתי ספר מהכיס האחורי שלי והתחלתי לקרוא לפניהם קטע ארוטי מתוך "LADY CHATTERLEY'S LOVER". שסיימתי וכולם היו משוכנעים שאני מטורף, נשאתי את מבטי ואמרתי -אם אתם יכולים לגרות את הציר של איברי הרבייה באמצעות תהליכים מנטליים גמורים, מדוע לא תוכלו לעשות כך ביחס למערכת החיסון?״
כפי שהול המחיש, דימויים בנפש יכולים להשפיע מאוד על הדימויים בעולם החיצוני. הסמקה היא דוגמא אחרת של תגובת הגוף למה שיכול להיות אירוע מנטלי מוחלט. "הכל מסכימים, כי אלה הן תגובות פיזיות שהנפש גורמת להם. אבל מה באשר למערכת החיסון? האם אתם יכולים להפעילה באמצעות הנפש? אם אתם משנים את עצמכם במידה מספקת, האם המחלה שלכם יכולה להידחות כאילו היא זרה לאני החדש שלכם? אני מאמין שאתם יכולים לשנות זאת באורך דרמטי- ראיתי את הדברים מתרחשים פעמים רבות" (סיגל, 2000, עמ' 34-35).
ממצאים רבים שתועדו בבעלי חיים ובבני אדם, מעידים על הקשר בין מצבים פסיכולוגיים למחלות. מתח שנגרם על ידי מוות של בן זוג גרם לירידה בתאי מערכת החיסון, שזוהו מאוחר יותר כ"תאים הורגים טבעיים" (תאי NK), המגנים מפני מחלות ויראליות וגידולים (2008Irwin, ). מצב של דיכאון חזה תמותה בחולי סרטן מעשנים (Linkins & Comstock, 1990). נמצא כי קהילה ותחושת שייכות חברתית קשורה לבריאות הכללית, ואף לאריכות ימים (House, Landis, & Umberson, 1988).
תרומה חשובה נוספת להוכחת הקשר בין אינטראקציות נפש-גוף, הייתה התגלית שהמוח והמערכת החיסונית מסוגלים לתקשר. במשך שנים רבות הרפואה המערבית ראתה במערכת החיסון נפרדת ובלתי תלויה ממערכת העצבים המרכזית. עם זאת, התקדמות מדעית משמעותית ותגליות מחקריות שהתרחשו במהלך 50 השנים האחרונות הציגו עובדות נוספות לפיהן מערכת החיסון אכן מקיימת אינטראקציה עם מערכת העצבים המרכזית בהשפעה הדדית (Torem, 2007).
נוירוטרנסמיטרים10 וקולטנים במוח נמצאו קיימים גם במערכת החיסונית, בעוד שכימיקלים של מערכת החיסון, כגון אינטרפרון ואינטרלוקין-1, נמצאו כמשפיעים על המוח (Irwin, 2008; Pert, Dreher & Ruff, 1998)
הגילוי של נוירוטרנסמיטרים משותפים בין שתי המערכות הללו, סיפק ראיות לכך שאכן קיימים מנגנונים פיזיים שיכולים ליצור אינטראקציות בין גוף לנפש. הרופא אנדרו וייל, מאוניברסיטת הרווארד, עזר לתת לגיטימציה לרפואה האלטרנטיבית ולתפקידן החשוב של התערבויות פסיכולוגיות במערכת הבריאות (Weil, 1995).
כתוצאה מכך, העיסוק ברפואת גוף-נפש אינו נמצא עוד בשולי המחקר המדעי, ואף צומחים ענפי מחקר חדשים כגון פסיכונוירואימונולוגיה, ענף מחקר הקושר בין הנפש, מערכת העצבים והמערכת החיסונית, וכן ענף "האפיגנטיקה" החוקר את השפעת הסביבה על ביטוי הגנים (Vedhara & Irwin, 2005) .
ג.1. אפיגנטיקה:
מדע האפיגנטיקה, שמשמעותו המילולית היא "מעבר לגנים", משנה בצורה משמעותית את האופן שבו אנו מבינים את מה ששולט בחיים Silverman, 2004); Pray, 2004).
בעשור האחרון גילה מחקר האפיגנטיקה כי דפוסי הדי- אן- איי המועברים דרך הגנים אינם חקוקים באבן. "גנים אינם חורצים את הגורל. השפעות סביבתיות- ובהן תזונה, לחץ ורגשות- מסוגלות ליצור שינוי או התאמה של הגנים הללו בלי לשנות את דפוסי היסוד שלהם" (ליפטון, 2017, עמוד 75).
הדבר משמעותי כיוון שאחד הגורמים להתפרצות מחלות אוטואימוניות הוא ביטוי שגוי של גנים הקשורים למערכת החיסון.
מחקר פורץ דרך אשר התפרסם בשנת 2013, מתעד לראשונה כיצד המצב הפיזי של מנוחה עמוקה כתוצאה מתרגול של שיטות כמו מדיטציה, יוגה, נשימה עמוקה ותפילה, גורם לשינוי מיידי בביטוי גנים הקשורים לתפקוד חיסוני, יצור אנרגיה והפרשת אינסולין. "מחקרים רבים הוכיחו כי להתערבות גוף- נפש כמו מדיטציה, יש יכולת להפחית לחץ ולחזק את מצבם הבריאותי של המתרגלים הבריאים ולצד זה, לבטל את ההשפעה המזיקה של מצבי לחץ במקרים רפואיים כמו יתר לחץ דם, חרדה וסוכרת (שהינה מחלה אוטואימונית)", אומר ד"ר הרברט בנסון, חוקר גוף נפש ושותף לעריכת המחקר. "כעת לראשונה, זיהינו את המוקדים הפיזיים אשר באמצעותם ניתן להשיג את היתרונות הללו" (Bhasin et al., 2013)
מחקר נוסף שנעשה לאחרונה, גילה כי נדרשות רק 8 שעות של מדיטציה מודעת כדי לגרום לשינוי משמעותי בתפקודים חיוניים של הגנים. בהשוואה לקבוצת הבקרה, בקבוצת הנחקרים שתרגלו מדיטציה, ניתן היה להבחין בקשת רחבה של שינויים גנטיים ומולקולריים- בין היתר, רמות נמוכות יותר של גנים מעודדי דלקת ושינוי ברמות של מנגנוני ויסות גנים. שינויים בביטוי הגנטי, כגון אלו שנצפו, מקושרים להתאוששות גופנית מהירה יותר בעקבות מצבי לחץ, ומוכיחים כי תרגול המודעות יכול לגרום לשיפור משמעותי במצב הבריאותי דרך שינוי אפיגנטי מהותי של הגנום (Kaliman et al., 2014).
"אנחנו חיים בעידן מרגש שבה המדע מצוי בתהליך של ניפוץ מיתוסים ישנים ושכתוב האמונה הבסיסית של התרבות האנושית. במקום האמונה שאנחנו מכונות ביוכימיות המנוהלות על ידי הגנים, מתחזקת ההבנה כי יש לנו יכולת לברוא את חיינו ואת העולם שבו אנו חיים" (ליפטון, 2017, עמוד 15).
ג.2. השפעת האמונה על תהליך הריפוי:
ד"ר ברוס ה' ליפטון, מחבר רב המכר "הביולוגיה של האמונה" (2017) טוען כי למחשבות חיוביות יש השפעה משמעותית על התנהגות ועל גנים, בתנאי שהן בהרמוניה עם התכנות של התת מודע, ולמחשבות שליליות יש השפעה זהה בעוצמתה.
"האמונות פועלות כמו מסננים על עדשת המצלמה, משנות את האופן שבו אנו רואים את העולם. הביולוגיה מתאימה את עצמה לאמונות הללו. הכרה באמת ובתמים בכוחן העצום של האמונות היא המפתח לחופש שלנו. אומנם אין באפשרותנו לשנות את הקודים של הדפוסים הגנטיים, אבל אנחנו יכולים לשנות את התודעה ודרך כך לשנות את הדפוסים המשמשים לביטוי הפוטנציאל הגנטי שלנו" (ליפטון, 2017, עמוד 175-176).
ד"ר ג'ף לוין , (Levin, 2009) מהמחלקה לפסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות של אוניברסיטת דיוק, חקר את הקשר בין אמונה לריפוי גופני וביצע סקירה של עשרות מחקרים ותאוריות שונות מעולם הפסיכולוגיה, התומכות באפקט המרפא של האמונה.
בעבודתו, לוין מציג נקודת מבט לפיה אמונה, בין אם בהליך הטיפולי, בכלי הטיפולי או במטפל עצמו, מייצרת תקווה ואופטימיות, להן השפעה פסיכולוגית חיובית על המבקש להחלים.
לוין מציג את תהליך הלמידה לאופטימיות באמצעות מודל "ABC" של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית:
כאשר אנו נתקלים במצוקה Adversity)), אנו מגיבים על כך במחשבה. המחשבות שלנו מתגבשות במהירות לאמונות (Beliefs). האמונות הללו הופכות לדפוסים התנהגותיים, שלהם יש השלכות (Consequences).
לטענתו, האמונה בדבר הצלחת הטיפול מספקת לחולה "אשליית שליטה" ויכולה להקל על טיפוח מצבי רוח חיוביים, הרמת המוטיבציה להתנהגויות בריאות ולרווחה אישית ובו בעת להוריד אפקטים הפוגעים בבריאות כמו חרדה, לחץ ומצוקה פסיכולוגית, שהינם חלק מהגורמים ומהתסמינים של מחלות אוטואימוניות (Levin, 2009).
ג.3. אפקט פלצבו:
בעולם הרפואה המערבית לומדים בשנים האחרונות להבין יותר ויותר את התופעה המוכרת בשם "אפקט הפלצבו" – מצב שבו טיפול בתרופת דמה גורם לשיפור ממשי במצב הרפואי של המטופל שמאמין שהתרופה אמתית. התופעה תועדה היטב במחלות רבות, החל במקרים פשוטים של כאבים חולפים וכלה בריפוי דלקות זיהומיות ואפילו שיפור במצב של גידולים סרטניים (גרטי, 2012).
מכיוון שלפי ההגדרה תרופת דמה היא חומר או תהליך ללא כל עוצמה אמתית לחולל שינוי במצבו של החולה, המסקנה היא שכל שינוי חייב באופן כלשהו להיות מתווך באמצעות הנפש. במילים אחרות, את אפקט הפלצבו אפשר להבין רק אם נכיר באחדות הנפש והגוף (סיגל, 2000).
סיגל (2000) טוען כי תרופת הדמה מציעה לנו את היכולת לשנות את המתרחש בגופנו באמצעות שינוי המצב הנפשי שלנו. לכן, כשאנו חווים תהליכים המשנים את הנפש, כמו מדיטציה, היפנוזה, פסיכותרפיה, אהבה ושלוות נפש- אנו פותחים את עצמנו לאפשרות של שינוי וריפוי.
בגוף האדם קיימות כ60 מולקולות פפטידים11,ביניהן אנדורפינים, אינטרלויקינים ואינטרפרון. הן הופכות את הרגשות לחומרים כימיים ומשפיעות על הזיקה בין הנפש לגוף. את האנדורפינים לדוגמא חושבים כיום כמולקולות הקשורות להשפעת הדמה.
"אפקט הפלצבו ראוי להיות נושאי לימוד מרכזי בבית הספר לרפואה" טוען ליפטון (2017). "אני חושב שחינוך הרפואה צריך להכשיר רופאים להכיר בכוחם של משאבינו הפנימיים. אסור לרופאים לבטל את כוח הנפש כאמצעי נחות בהשוואה לחומרים כימיים ואזמל המנתחים. עליהם להשתחרר מן ההיתפסות למחשבה שהגוף וחלקיו טיפשים מיסודם, ושאנחנו זקוקים להתערבות חיצונית כדי לשמור על הבריאות. ראוי להפנות מאמצים ומימון למחקר אפקט פלצבו כנושא עיקרי. אם חוקרים בתחום מדע הרפואה יצליחו להבין כיצד למנף את אפקט הפלצבו, הם יעניקו לרופאים כלי יעיל מבוסס אנרגיה ונטול תופעות לוואי לטיפול במחלות (ליפטון, 2017, עמוד 170)
פרק 3- השפעת המדיטציות השונות על המצב הבריאותי של האדם
בפרק זה תינתן סקירה של תוצאותיהם של מחקרים שונים שהתקיימו לאורך השנים, בהקשר של תרגול מדיטציות שונות והשפעתן על המצב הפיזיולוגי, רגשי ומנטאלי של האדם באופן כללי, ובהקשר של מחלות אוטואימוניות בפרט.
שיטה- המחקרים נאספו מפלטפורמות כגון "Google Scholar " וספרות מקצועית הכוללת מאמרים וספרים המעמיקים בקשר גוף- נפש, שנכתבו על ידי אנשי מדע ורוח.
המדיטציות העיקריות שנסקרו בעבודה זו והוכלו ביכולתן לחולל שינוי חיובי בהיבט הפיזיולוגי והמנטאלי, הן מדיטציית מנטרה (,(MM דמיון מודרך, ומדיטציית מיינדפולנס.
3.א. מדיטציית מנטרה והשפעתה על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם
בשנת 2012, המרכז הלאומי של ארה"ב לסטטיסטיקת בריאות ערך סקר רחב לתיקוף הרפואה האלטרנטיבית עם דגימות מ-32,876 משקי בית, המורכבים מ-34,525 מבוגרים. נתוני הסקר של 2012 חשפו כי 1.6% מהמשיבים תרגלו MM ב-12 החודשים הקודמים לביצוע הסקר. זהו מספר משמעותי של מבוגרים המתרגלים MM בארה"ב .(Tseng, 2022)
במדגם זה נמצא כי אנשים השתמשו במדיטציה עבור יתרונות בריאותיים שונים, כולל חרדה, כאב, דיכאון, מתח ונדודי שינה. במהלך MM, הגוף והנפש יכולים להיכנס למצב של מנוחה עמוקה ולאיזון קצב הלב והנשימה. מחקרים מדעיים רבים מצאו ראיות המצביעות על כך שמדיטציית מנטרה צריכה להיות אסטרטגיה לא תרופתית לטפח בריאות נפשית ופיזית חיובית בקרב האוכלוסייה הכללית ((Tseng, 2022.
מטרת הסקירה הנוכחית למצוא ראיות רפואיות ליתרונות של תרגול MM בארבעה תחומי בריאות חשובים שהינם מתח, חרדה, יתר לחץ דם וחיזוק מערכת החיסון, על מנת להמחיש את הרבגוניות והעדינות של היתרונות הבריאותיים המתקבלים מתרגול MM.
1.הפגת לחץ ומתחים:
הלחץ הכרוני נפוץ מתמיד בחברה המערבית עקב הקצב המואץ והשינוי המהיר של החיים המודרניים. מתח יכול להיגרם מסיבות רבות, כולל חוסר יכולת להתמודד עם לחץ בעבודה, תנאים כלכליים או בעיות משפחתיות, מה שעלול להוביל לתנאים שליליים כמו חרדה, פחד, כעס או דיכאון. בסופו של דבר, מתח כרוני עלול להשפיע על תפקודי הלב והמוח, ואף לתרום להתפרצות מחלות אוטואימוניות שונות. לפיכך, מחקרי MM רבים עוסקים לעתים קרובות בתוצאות של מתח, חרדה ודיכאון (Tseng, 2022).
1.א. על ידי מדידת תגובת העור הגלווני (GSR) של עשרים סטודנטיות במצב בריאותי תקין, דאס ואנאנד Das & Anand, 2012)), חקרו את ההשפעה של תרגול מדיטציית מנטרה 'OM' 12 במשך 3 ימים, על השינוי ברמת הלחץ בו הן נמצאות.
מדדי ה- GSR מצביעים על שינוי במאפיינים חשמליים מסוימים של העור הקשורים לפעילות בלוטת הזיעה כתוצאה מגירוי כלשהו. כאשר רמות הלחץ משתנות, שינויים בהתנגדות החשמלית של העור מזוהים על ידי חיישני GSR. בכל יום, המשתתפות תרגלו מדיטציית 'OM' בקול, במשך 15 דקות ותפילה של 15 דקות. קריאת הGSR לפני הבדיקה הייתה 388.82 + 353.64 קילו-אוהם (ממוצע + סטיית תקן), בעוד שהמדדים לאחר הבדיקה היו 817.53 + 449.83 קילו-אוהם.
הרפיית מתח מלווה בהתנגדות עור גבוהה, שמגיעה למקסימום במהלך השינה. לפיכך, תוצאות ה-GSR מצביעות על כך שתרגול מדיטציית 'OM' בקול רם ותפילה מעלים את ערך ה-GSR ומכאן מפחית את רמת הלחץ של מתרגלי המדיטציה.
1.ב. אלדר ושותפיו (Elder et al., 2014), העריכו את ההשפעות של 13TM (Transcendental Meditation) על מצוקה פסיכולוגית ושחיקה בקרב 40 מורי בית ספר וצוות תמיכה, בבית ספר טיפולי לתלמידים עם בעיות התנהגות קשות בוורמונט. 40 המשתתפים חולקו באופן אקראי לקבוצת הביקורת ולקבוצת תרגול TM, שבה תרגלו המשתתפים TM פעמיים ביום במשך כ-20 דקות במשך 4 חודשים. מדדי תוצאה, כולל מתח, דיכאון ושחיקה, הוערכו לאחר TM של 4 חודשים. נעשה שימוש בהערכה עצמית המבוססת על ה-Perceived Stress Scale (PSS) כדי להעריך את הלחץ של המשתתפים.
המחקר הצביע על שיפור משמעותי במדדים העיקריים כתוצאה מתרגול TM בהשוואה לקבוצת הביקורות. מבצעי הניסוי הגיעו למסקנה שה-TM יעיל בהפחתת המצוקה הפסיכולוגית, לחץ ומתח בקרב המורים בקבוצת הניסוי.
2.הפחתת חרדה:
בשנת 2020, נערך מחקר שבחן את ההשפעה של מדיטציית 'OM' על רמות החרדה של 100 נהגי אוטובוס שחולקו אקראית לשתי קבוצות; קבוצת הניסוי וקבוצת הביקורת. קבוצת הניסוי תרגלה מדיטציית 'OM' במשך 20 דקות מדי יום במשך 6 ימים בשבוע, במשך 4 שבועות, בעוד שקבוצת הביקורת לא הייתה מעורבת בתרגול מדיטציה. סולם דירוג החרדה של המילטון14 שימש להערכת רמות החרדה לפני ואחרי משך 4 השבועות.
התוצאה שדווחו על ידי קבוצת הניסוי הראו שרמות החרדה הופחתו באופן משמעותי לאחר תרגול מדיטציית 'OM' של 4 שבועות, בעוד שהשינויים בציוני החרדה של קבוצת הביקורות היו חסרי משמעות (Rankhambe & Pande ,2020).
3.השפעה על לחץ דם:
מחלות שונות, ובניהן מחלות אוטואימוניות מסוימות כגון סכרת, גורמות לעליית לחץ הדם במגוון מנגנונים.
התכווצות הלב יוצרת לחץ שדוחף את הדם לזרום בכלי הדם (בעורקים ובוורידים). הדם נושא חמצן וחומרים נוספים הנחוצים לרקמות הגוף.
הלחץ גבוה יותר בזמן שהלב מתכווץ (סיסטולה) ונמוך יותר בזמן שהלב רפוי ומתרחב (דיאסטולה). הערכים הטיפוסיים ללחץ דם תקין הם 120 מ"מ כספית בזמן סיסטולה (לחץ דם סיסטולי) ו־80 מ"מ כספית בזמן דיאסטולה (לחץ דם דיאסטולי). יתר לחץ דם עלול לגרום לתופעות כמו כאב ראש, שינויים בראייה, כאבים בחזה וקוצר נשימה (Tseng, 2022).
מחקרים שנעשו על קבוצת אוכלוסייה בעלת יתר לחץ דם גבוהה, הצביעו כי יש קורלציה חיובית בין תרגול מדיטציית מנטרה לבין הורדת יתר לחץ דם:
3.א. בשנת 1996, חקרו אלכסנדר ושותפיו Alexander et al.)) את היעילות של מדיטציית מנטרה לטיפול ביתר לחץ דם על 127 גברים ונשים אפרו-אפריקאים בגילים 55-85, עם לחץ דם דיאסטולי שערכו מ-90 עד 104 מ"מ כספית, ולחץ דם סיסטולי השווה או גבוה מ179 מ"מ כספית. לאחר 3 חודשים, נמצאו ירידות משמעותיות בערכי לחץ הדם של הנבדקים.
אצל גברים, הלחץ הדם הסיסטולי ירד ב-12.7 ממ"כ, והלחץ דם הדיאסטולי ירד ב8.1 מ"מ כספית בממוצע. בעוד שהירידה המקבילה אצל נשים הייתה 10.4 ממ"כ ו5.9 מ"מ כספית בהתאמה.
3.ב. בשנת 2015, סטינהובל ושותפיו ( (Steinhubl et al. השתמשו באלקטרוקרדיוגרמה (ECG) כדי לבחון את התגובות הנוירולוגיות והקרדיווסקולריות של 40 משתתפים שגויסו בארה"ב, במהלך תרגול של MM שקטה אותה המשתתפים תרגלו במהלך 7 ימים בלבד. כל המשתתפים לבשו ביום הראשון של השבוע, וביום האחרון, מוניטור לחץ דם לא פולשני, במטרה לבדוק את ההשפעה של מדיטציית המנטרה על לחץ הדם לאחר תרגול בתקופת זמן קצרה יחסית.
רישומי הניטור הצביעו על כך שלחץ הדם העורקי הממוצע ירד ב-2%-3% (2-3 מ"מ כספית) לאחר שבוע בלבד של תרגול המדיטציה.
4.השפעה על מערכת החיסון:
4.א. טורקמני ושותפיה ( Torkamani et al., 2017), ערכו מחקר שכלל 30 משתתפות בריאות, שמטרתו להעריך את השפעת מדיטציית המנטרה על השינוי באימונו-גלובולין A s-lgA))15, לאחר מפגש תרגול אחד בלבד. המשתתפות היו כולן נשים וגויסו ממועדוני יוגה בעיר שיראז שבאיראן.
30 המשתתפות חולקו באופן אקראי ושווה לקבוצה הניסוי ולקבוצת הביקורת. קבוצת הניסוי חזרה על המנטרה "הו" בקול רם במשך 20 דקות (המנטרה "הו", היא אחד משמותיו של אלוהים בתיאוסופיה האיראנית), בעוד שהמשתתפות בקבוצת הביקורת לא תרגלו מדיטציה זו.
דגימות רוק נאספו משתי הקבוצות בארבע התערבויות, כלומר בבדיקה מוקדמת (8:30 בבוקר), לאחר מפגש ההדרכה (9:20 בבוקר), לאחר 20 דקות של מדיטציה (9:50 בבוקר) ושעה אחת לאחר מכן שעה (10:50 בבוקר). רמת הs-IgA הוערכה באמצעות בדיקה ייעודית המקושרת לאנזים. ריכוזי s-IgA הממוצעים של הדגימות שנלקחו לאחר המדיטציה ושעה אחת מאוחר יותר, מקבוצת הניסוי היו 96.3 מיקרוגרם/מ"ר, שהיה גבוה ב-77.3% מהערך שנלקח בזמן הבדיקה המוקדמת. השינוי המקביל ברמת הs-IgA של קבוצת הביקורת הוא מ-53.5 מיקרוגרם/מ"ל ל-66.2 מיקרוגרם/מ"ל, עלייה של 23.7%, הנמוכה פי 3.26 מזו של קבוצת הניסוי. הבדל זה מובהק סטטיסטית. מכיוון שרמת s-IgA היא סוג של נוגדן המצוי בנוזלי גוף, ככל שרמת ה s-IgA- גבוהה יותר, כך מערכת החיסון של הגוף טובה יותר.
מחקר זה הצביע על כך שלביצוע MM אפילו עבור תרגול בודד, יכולה להיות השפעה חיובית על מערכת החיסון של המתרגלים.
4.ב. בשנת 2014, נערך מחקר שבחן את ההשפעה של TM על תאי מערכת החיסון, על ידי השוואת תאי החיסון של 19 מתרגלי TM מנוסים, שהיוו את קבוצת הניסוי, לעומת 16 משתתפים בקבוצת הביקורת, שלהם אין רקע במדיטציה כלל. תאי החיסון שנמדדו כללו את סך כל הלויקוציטים, הגרנולוציטים, הלימפוציטים והמונוציטים, אשר נספרו על ידי מנתח המטולוגיה כמותי אוטומטי. כל המדידות נלקחו מכל משתתף לאחר צום בן לילה. לקבוצת ה-TM היו ערכים גבוהים יותר מקבוצת הביקורת בשיעור הלימפוציטים מסוג B ב-52%, שיעור תאי הרג טבעיים (NK) היו גבוהים ב-68%.
בתאי CD3+CD4-CD8+ )לימפוציטים מסוג (T השיעורים היו גבוהים ב-20%, ואילו בתאי CD3+CD4+CD8- הלימפוציטים הראו רמות נמוכות ב20% בקבוצת ה-TM. לא נצפו הבדלים משמעותיים בסך הלוקוציטים, הגרנולוציטים, המונוציטים והלימפוציטים הכוללים.
ממחקר זה נראה כי ל-TM יש השפעה משמעותית על חלק ממרכיבי מערכת החיסון. למרות שתאי B ותאי הרג טבעיים היו גבוהים יותר באופן משמעותי בקבוצת הניסוי, הנתונים של תאי T לא היו עקביים. לפיכך, ההשפעה של TM על תאי החיסון שדווחו במחקר זה אינו חד משמעי Infante et al., 2014)).
4.ג. מחקרים מלמדים כי תרגילי הרפיה וטכניקות מדיטציה שונות, בניהן מדיטציית מנטרה ודמיון מודרך, יכולות להועיל במאבק נגד השפעות השליליות של מתח מתמשך על מרכיבי מערכת החיסון. מערכת חיסון לא מווסתת יכולה להשפיע על כל דבר, החל מרגישות להצטננויות ועד ליכולת לקטול תאי סרטן, ועלולה להיות גם גורם באסטמה, באלרגיות, סכרת, בטרשת נפוצה, בזאבת ובמחלות אוטואימוניות אחרות שבהן הגוף תוקף את עצמו (סיגל, 2000).
3.ב. מדיטציית דמיון מודרך והשפעתה על טיפוח הבריאות הנפשית והפיזית של האדם
3.ב.1. במחקר שנערך באוניברסיטת קליפורניה בסן דייגו (University of California San Diego School of Medicine), על 23 חולי טרשת נפוצה (Multiple sclerosis) שהינה מחלה נוירולוגית אוטואימונית הפוגעת במיאלין16, נבדקה השפעת תרגול מדיטציית דמיון מודרך על שיפור מצבם הבריאותי והנפשי של החולים (Case et al., 2018).
קבוצת הניסוי כללה אנשים משני המינים, בין הגילאים 18-70, המאובחנים בטרשת נפוצה.
הניסוי בדק את השפעת מדיטציית דמיון מודרך בגרסת Healing Light Guided Imagery (HLGI), שפותח במיוחד על מנת להקל על הסימפטומים של החולים במחלה, הכוללים עייפות מוגברת, דיכאון וירידה כללית באיכות החיים.
החולים חולקו ל2 קבוצות ביחס שווה. הראשונה הינה קבוצת הניסוי שתרגלה במשך 10 שבועות, 10 שעות של HLGI, כשעה אחת בכל שבוע. הקבוצה השנייה שימשה כקבוצת בקרה שלא תרגלה מדיטציה, אלא התבקשה לערוך רישום של הצהרות חיוביות שונות ביומן במהלך 10 שבועות, כשעה כל שבוע.
תרגול המדיטציה כלל, לצד טכניקות נשימה שמטרתן להרגיע את הגוף, דמיון מודרך המועבר על ידי מנחה מוסמך, ויזואליזציה של אור בצבעים שונים הנכנס לגוף מקודקוד הראש, המרפא את הגוף ומעלה את תחושת החיות של האדם, לצד הצהרות חיוביות המותאמות באופן אינדיבידואלי לכל מטופל, ומותאמות לאמונות הסובייקטיביות שלו על חייו ומצבו הבריאותי. בסוף התרגול חל דיון ואינטגרציה של החוויה אותה עבר הנבדק.
המדדים שנבדקו הינם עייפות (על פי מדד 17FSS), דכאון ( על פי מדד 18BDI-II) ואיכות חיים, על פי מדד Multiple Sclerosis Quality of Life instrument (MS-QOL-54)19 .
המדדים נבדקו פעם אחת בתחילת הניסוי, ולאחר 10 שבועות.
תוצאות הניסוי היו מובהקות – בקבוצת הניסוי חלה ירידה משמעותית במדד העייפות והדיכאון, ועלייה במדד איכות החיים – הן באיכות החיים הפיזיולוגית והן באיכות החיים המנטאלית (Figure 2), לעומת קבוצת הביקורת בה לא חלו שינויים משמעותיים לפני ואחרי תקופת הניסוי.
לסיכום, הממצאים ממחקר זה מצביעים על כך של-HLGI יש פוטנציאל להועיל לרווחת המטופלים החולים בטרשת נפוצה ולשפר את מצבם הבריאותי הכללי.
קייס ושותפיה Case et al., 2018)), טוענים כי כיום יש ביקוש רב לשיטות טיפול אלטרנטיביות הכוללות אינטראקציות גוף-נפש, על ידי חולי טרשת נפוצה ומטופלים רבים במחקר זה הביעו את תודתם על כך שנערך מחקר שבחן גישות אינטגרטיביות לשיפור איכות חייהם.
3.ב.2. ניסוי שנערך על חולה דרמטומיוזיטיס, שהינה תגובה אוטואימונית לרקמת השריר והעור, נרפא לחלוטין לאחר שטופל כשנה עם דימויים חזותיים וMM בלבד (Collins & Dunn, 2005).
3.ב.3. במחקר שנעשה על יבלות, השתמשו בהיפנוזה הכוללת שילובים של מדיטציית דמיון מודרך, הרפיה וחיזוקים חיוביים (Spanos, Williams, & Gwynn, 1990).
דימויים של רגרסיה של היבלות כללו הוראות כגון "לדמות באופן חי את היבלות מתכווצות ומתמוססות". המשתתפים תרגלו במשך 2 דקות ביום. לאחר 6 שבועות של תרגול (כ-45 מפגשים), המספר הממוצע של היבלות היה מחצית ממספר היבלות לפני ההתערבות (מ-2.4 ל- 1.3 בממוצע ), לעומת זאת בקבוצת הביקורת שבה המשתתפים קיבלו קרם המכיל חומצה סליצילית או קרם ניטרלי ללא רכיבים פעילים רק משתתפת אחת הראתה ירידה במספר היבלות. על פי הספרות המקצועית, מצבי עור כמו אלו עשויים לנבוע בחלקם משגיאות של מערכת החיסון, כמו בטיעון לדרמטומיוזיטיס ולכן מאמינים כי מצב זה כרוך במרכיב אוטואימוני (Lowes, Lew & Krueger, 2004).
3.ג. מדיטציית מיינדפולנס והשפעתה על הבריאות הנפשית והפיזית של האדם
3.ג.1. מקנזי ושותפיו (Mackenzie, Poulin & Seidman-Carlson, 2006), הפעילו תכנית תמיכה מצומצמת בשיטת המיינדפולנס למשך ארבעה שבועות, על אוכלוסיית אחיות בבית חולים, מתוך ידיעה כי אוכלוסייה זו נתונה ללחץ מתמיד עקב עבודתה האינטנסיבית.
16 הנבדקות שנכללו בקבוצת הניסוי, נכחו בפגישה שבועית אחת בת 30 דקות וכמו כן התבקשו לתרגל עצמאית מדיטציית מיינדפולנס, לפחות עשר דקות ביום, חמישה ימים בשבוע, וזאת לעומת קבוצת הביקורת שכללה 14 אחיות ולא תרגלה מיינדפולנס כלל במשך תקופת הניסוי.
התוצאות הראו כי גם בהתערבות קצרת מועד זו, הנבדקות דיווחו על עלייה בתחושת המשאבים להתמודדות עם אתגרים, עלייה ברווחה הכללית (Well-being) , סיפוק מהחיים ורוגע.
3.ג.2. בעקבות ההבנה כי מדיטציה נמצאה יעילה ויכולה לעזור לאנשים רבים לשפר את איכות חייהם (Kabat-Zinn, 1990), פותחה תכנית טיפולית להפחתת לחץ/דחק המשלבת בתוכה תרגול מיינדפולנס. התכנית פותחה ב-1979 על ידי קבט-זין, במסגרת עבודתו בבית החולים של בית הספר לרפואה במסצ'וסטס, אך רק בשנים האחרונות היא זוכה להכרה רשמית וכמו כן לשמה הרשמי–MBSR . Mindfulness-Based Stress Reduction-
התכנית בנויה משמונה שבועות של תרגול מיינדפולנס יומי, וכן 8 מפגשים שבועיים בהם משולב היבט דידקטי, תרגולי מיינדפולנס, תרגילי יוגה ושיעורי בית ב'מודעות' כגון: אכילה מודעת, הליכה, ישיבה וכדומה. התכנית הראתה הצלחה בהפחתת הפרעות קליניות רבות כגון כאב כרוני, דיכאון ,(Kabat-Zinn et al., 1992) בעיות אכילה (Kristeller & Hallet, 1999) , ובהפחתת לחץ/דחק (Speca, Carlson, Goodey & Angen, 2000).
שיטת ה MBSR הביאה את מדיטציית מיינדפולנס לעולם הרפואה המערבית. מדיטציה זו שירתה אלפי חולים עם מחלות כולל מחלות לב, סרטן וכאבים כרוניים(Kabat-Zinn, 1990). תחום זה נחקר ונסקר ביותר ממאה מאמרים מדעיים שפורסמו ונראה שיש לו יתרונות פיזיולוגיים חיוביים.
לדוגמה, מחקר שנערך על מדגם קהילתי מגוון של 48 מבוגרים המאובחנים במחלת האיידס (HIV-1) הפוגעת במערכת החיסון, שחולקו באקראי ל2 קבוצות- קבוצת הניסוי שנכנסה לטיפול בסמינר של 8 שבועות של MBSR, ולקבוצת הביקורת שהשתתפה בסמינר יומי בודד להפחתת מתח. התוצאה העיקרית הייתה ספירת מחזור של תאי לימפוציטים מסוג CD4+ T. לאחר תקופת הניסוי נמצא כי ספירת תאי לימפוציטים מסוג CD4+ T לא השתנתה אצל הנבדקים בקבוצת הניסוי, וזאת בהשוואה לקבוצת הביקורות שספירת הלימפוציטים מסוג CD4+ T בגופם ירד (Creswell, Myers, Cole, & Irwin, 2009).
כלומר, תרגול המדיטציה עזר לחולי האיידס לשמור על רמה מאוזנת ותקינה של תאי מערכת החיסון.
מחקר נוסף בתחום זה, הראה כי תכנית לא אינטנסיבית בת שבעה שבועות של מדיטציית MBSR הביאה לעלייה בפעילות האונה השמאלית קדמית במוח, שמקושרת עם רגשות חיוביים. בנוסף, בתום תקופת התרגול, הנבדקים באותו מחקר קיבלו זריקה נגד שפעת, ונמצא כי אלו בקבוצת המדיטציה פיתחו יותר נוגדנים בהשוואה לקבוצת הביקורת.
ניתן לראות כאן השפעה חיובית על הרגשות, כמו גם על המערכת החיסונית של הגוף (Davidson et al., 2003)
3.ג.3. תרגיל מרכזי בתוכנית האימונים של קבט-זין מכונה "סריקת גוף", שבו הנבדק ממקד את תשומת הלב בחלקים עוקבים בגוף, החל ברגל שמאל וכלה בראש, על מנת להיות מודע לתחושות המדויקות (Kabat-Zinn, 1990).
"סריקת גוף" הינו מושג המוכר בתחום התפיסה (perception)20 כבר כמאה שנים (Head & Holmes, 1911). הדבר כרוך בייצוג מנטלי של הצורות והמיקומים של איברי הגוף.
כאן למעשה מובאת דוגמה לשילוב בין שתי סוגי מדיטציות- מדיטציית מיינדפולנס ומדיטציית דמיון מודרך.
במחקר על פסוריאזיס (Kabat-Zinn et al., 1998), חולים בקבוצת ניסוי קיבלו הנחייה לדימויים חזותיים ומדיטציה עם התמקדות בנשימה ובתרגיל סריקת הגוף, בנוסף לטיפול באור אולטרה סגול סטנדרטי (פוטו-תרפיה). ההתערבות בקבוצת הניסוי כללה מדיטציה שבה המשתתפים דמיינו את האור האולטרה סגול נכנס לגופם וגורם לתאים להאט את צמיחתם על ידי חסימת המנגנונים המאפשרים לתאי העור להתחלק.
לאחר 40 מפגשים במשך 12 שבועות, ל-10 מתוך 13 משתתפים בקבוצת הניסוי היה עור צלול לחלוטין, בהשוואה ל-2 אנשים מתוך 10 בקבוצת ביקורת שטופלה באולטרה סגול בלבד.
פרק 4- תיאוריית ההסתגלות התפיסתית ברפואת גוף-נפש: דמיון מודרך ומדיטציית מיינדפולנס כהתאמה בין-מודאלית (CROSS-MODAL ADAPTATION)
תיאוריה חדשה אודות אינטראקציה גוף-נפש, מוצעת על סמך שיקולים מתחום התפיסה ע"י פליס בדפורד (Bedford, 2011), מאוניברסיטת אריזונה. בתאוריה זו מציעה בדפורד כי ההשפעה המשולבת של דימויים חזותיים ומדיטציה מודעת (מיינדפולנס) על ריפוי גופני, היא דוגמה להסתגלות תפיסתית חוצת- מודאלים, בדומה להסתגלות לראייה דרך מנסרה21:
מתבוננת מביטה על היד שלה דרך עדשות מנסרה. היא מרגישה שהיד נמצאת במיקום מרחבי אחד, אבל כשמתבקשת להצביע על המיקום של ידה, היא רואה אותה במקום אחר, כמה סנטימטרים שמאלה בגלל שבירת קרני האור של המנסרה. למערכת המוחית התפיסתית של האדם יש את ההבנה שאובייקט אחד לא יכול להיות ביותר ממקום אחד בו-זמנית (Bedford, 2004). כתוצאה מאי התאמה בין עמדת היד הנראית באופן חזותי, אל מול המיקום המורגש, מתחיל תהליך של הסתגלות תפיסתית ויזו-מוטורית- ככל שהניסוי ממשיך, הפער קטן במהירות, מכיוון שהמשתתפת מפצה על אי-ההתאמה בין הקלט החזותי למיקום המורגש של היד, בכך שהיא חשה את ידה במיקום שמאלי יותר, ההולך וקרב למקום בו רואה את ידה דרך המנסרה. כאשר מסירים את עדשות המנסרה, שוב ניכרות שגיאות בהערכת המיקום של המשתתפת את ידה, אך הפעם בכיוון המנוגד (רואה את היד מימין למה שהיא מרגישה), דבר המעיד על שינוי אדפטיבי בתנוחת היד הנתפסת. אפקט לוואי זה משקף את ההסתגלות העצבית הבסיסית לפער הויזו-מוטורי (Chapman et al., 2010; Held, 1965)
ממצאים נוירופסיכולוגיים מצביעים כי דימויים חזותיים יכולים להיות מקבילים מבחינה תפקודית לראייה. הנתונים מצביעים על כך שדימויים חזותיים מפעילים אזורים מסוימים במח, המשותפים עם ראייה אמתית דרך העיניים. זאת ועוד, למטופלים המאבדים יכולת חזותית מסוימת, כגון צבע או לוקליזציה מרחבית, יש גם חוסר סלקטיבי בדימויים עבור אותה תכונה (Farah, 1988).
בדפורד (2011Bedford, ) טוענת כי התערבויות פסיכולוגיות כגון מדיטציה, מייצרות קונפליקט בין האופנים התפיסתיים של מערכת החיסון לבין הראייה הוויזואלית (או המגע), מה שמוביל לשינוי במערכת החיסון על מנת להתיישר לתפיסה של הראייה.
המעגלים העצביים העומדים בבסיס ההסתגלות עדיין אינם ברורים לחלוטין.
התיאוריה עוזרת להסביר מדוע מחלות מסוימות עשויות להיות מותאמות יותר לאינטראקציה בין גוף לנפש, כגון מצבים אוטואימוניים שבהם מערכת חושית (המערכת החיסונית) עשתה שגיאה.
מנקודת המבט של התפיסה (perception), סריקת הגוף כוללת את יכולת הפרופריוספציה (או "קולטן מנח") שהינה תחושה עמוקה של הגוף- חישה עצמית של הגוף ביחס לאיברי גוף אחרים ולמרחב. בעזרת הפרופריוספציה האדם מקבל מידע שוטף היכן מצויים האיברים שלו, הן ביחס לפלג הגוף שלו והן ביחס לסביבה, גם כאשר הוא לא מביט עליהם באופן ישיר ולא חושב עליהם באופן מודע. אם נעצום את העיניים, נוכל להרגיש את הזרוע והיכן היא נמצאת, למרות שאנו לא מסתכלים עליה ((Bedford, 2011.
הנוירו-אימונולוג אדווין בללוק (Blalock, 2005) , טען שמערכת החיסון הינה איבר חישה בעצמה: "חוש שישי, אם תרצו, שמשלים את היכולת שלנו להיות מודעים לא רק לקיומם של דברים שאנחנו יכולים לראות, לשמוע, לטעום, לגעת ולהריח אלא גם את הקיום של דברים שאנחנו לא יכולים, כגון חיידקים, וירוסים, אנטיגנים, תאים ממאירים וחומרים אחרים שקטנים מכדי לראות או לגעת בהם, אינם עושים רעש, אין להם טעם או ריח" (Blalock, & Smith, 2007)
בהסתמך על טענתו של בללוק, בדפורד (Bedford, 2011) מציעה כי תרגול מדיטטיבי ויזואלי בדמיון מודרך, בו האדם מדמה בעיני רוחו ורואה את גופו בריא, ביחד עם מערכת חיסון שחשה שמשהו לא תקין בגופו של האדם, במסגרת התפרצות מחלה אוטואימונית, יוצרת את הקונפליקט התפיסתי, בדומה לניסוי המנסרה. קיים קונפליקט בין הראייה לבין החישה, ובגופנו מתחילים תהליכי הסתגלות תפיסתיים כדי לפצות על הפער, וכך למעשה מערכת החיסון "מתיישרת" לכיוון הקלט החזותי הדמיוני, שמראה כי גוף האדם בריא.
האיור הבא ממחיש הסתגלות זו, הן עבור קונפליקט ראייה-פרופריוספציה בניסוי המנסרה והן עבור קונפליקט הדמיון החזותי- מערכת החיסון, המוצעת לריפוי גוף-נפש בעזרת מדיטציה:
בתיאוריה הנוכחית, מנכיחה בדפורד את העובדה כי לא לכל האנשים החולים קל לדמות את גופם הפנימי בריא לחלוטין דרך דימויים ויזואליים ועם זאת, זהו מרכיב הכרחי בהצלחת תהליך ההסתגלות התפיסתית, והבאת ריפוי דרך תהליך זה (Bedford, 2011).
פרק 5- דיון ומסקנות
מטרתה של עבודת מחקר זו, לבחון את הקשר בין מדיטציה לשיפור מצבם הבריאותי (פיזי ונפשי) של החולים במחלות אוטואימוניות שונות.
על מנת להבין את הקשר, באם קיים, היה נדרש להבין מהן מחלות אוטואימוניות ואת האפיון שלהם, המתבטא בתגובה מוטעית של מערכת החיסון נגד רקמות ותאי הגוף הבריאים, ללא נוכחות של גורם זר ומאיים כנגיף או חיידק. כאשר מתפרצת מחלה אוטואימונית נוצרים בגוף נוגדנים נגד התאים הבריאים וכך מתפתחת דלקת ברקמות השונות, בהתאם לסוג המחלה.
הובאו מספר גורמים העלולים להוביל להתפרצות מחלה אוטואימונית בגוף האדם: גורם גנטי (מרכיב תורשתי), גורם סביבתי (כגון שינוי קיצוני באורח החיים של האדם), גורמים רגשיים (כמו לחץ ממושך, או טראומה) ומרכיב הורמונלי (הורמוני מין נשיים והשפעתם על תגובת מערכת החיסון).
כמו כן, הובאו סוגי הטיפולים המקובלים כיום במחלות אוטואימוניות בעולם הרפואה הקונבנציונאלית, הכוללים בעיקר שילוב של תרופות אנטי-דלקתיות (כגון סטרואידים) ותרופות המדכאות את מרכיבי מערכת החיסון השונים, כאשר מטרתן להקל על הסימפטומים של המחלה האוטואימונית.
בנוסף, הובאה הגדרה למונח מדיטציה, שהינה מצב בו הגוף רפוי ורגוע, והתודעה מתמקדת באובייקט או פעולה מסוימת (כגון נשימה, או דקלום מנטרה). כמו כן, הובאה סקירה של סוגי המדיטציה הפופולאריים בימנו, ביניהן מדיטציית המיינדפולנס, מדיטציית דמיון מודרך ומדיטציית מנטרה.
בעשורים האחרונים ישנו מחקר רב בדבר השפעתם של תרגולים מדיטטיביים למיניהם, על הפחתת קשת רחבה של סימפטומים ומצבים פתולוגיים. הדבר בא לידי ביטוי בהעמקת המחקר אודות הקשר בין הנפש לגוף ובפיתוח ענפי מחקר חדשים ומגוונים כגון פסיכונוירואימונולוגיה ואפיגנטיקה.
פיתוח ענפי מחקר אלו מצביעים על ההכרה בקשר בין מערכת העצבים למערכת החיסון וכי הסביבה ותהליכים מנטליים נפשיים, יכולים להשפיע על התפקוד הפיזיולוגי של הגוף בכלל ומערכת החיסון בפרט.
המדיטציות העיקריות שנסקרו בעבודה זו והוכחו ביכולתן לחולל שינוי חיובי בהיבט הפיזיולוגי והנפשי של החולים במחלות אוטואימוניות, הן מדיטציית מנטרה (,(MM דמיון מודרך, ומדיטציית מיינדפולנס.
במחקרים שהתמקדו בהשפעת מדיטציית מנטרה על גוף האדם, נמצא כי תרגול המדיטציה תורמת להפחתת לחץ ומתח אצל המתרגל, משפיעה על הורדת רמות החרדה של האדם תורמת להורדת לחץ הדם של המתרגל וכן משפיעה לחיוב על חיזוק וויסות המערכת החיסונית.
כל אלו תומכים בהיפותזה כי קיימת קורלציה חיובית בין תרגול מדיטציה לבין שיפור מצבם הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות, שכן לחץ וחרדה הינם גורמי סיכון היכולים להשפיע על התפרצות המחלה ובנוסף, גם מצבים שנגרמים בעקבות המחלה, מה שיוצר מצב של "ביצה ותרנגולת" המקשה על החולה להגיע לריפוי.
מערכת חיסון לא מאוזנת הינה הביטוי הראשוני של מחלות אוטואימוניות, וכאן ניתן לראות כי מדיטציית המנטרה נמצאה אפקטיבית וחיונית לאיזון וחיזוק המערכת החיסונית, וכן להורדת יתר לחץ דם שהינו תסמין של חלק מהמחלות האוטואימוניות, כדוגמת סכרת נעורים.
בעבודה זו נבדקה השפעת תרגול מדיטציית דמיון מודרך על שיפור מצבם הבריאותי והנפשי של החולים בטרשת נפוצה. המדדים שנבדקו הינם עייפות, דכאון ואיכות חיים.
נמצא כי בקבוצת הניסוי חלה ירידה משמעותית במדד העייפות והדיכאון, ועלייה במדד איכות החיים – הן באיכות החיים הפיזיולוגית והן באיכות החיים המנטאלית.
במחקר אחר, נמצא כי מדיטציית דמיון מודרך בשילוב עם מדיטציית מנטרה, תרמה לריפוי מלא של אדם החולה בדרמוטיטיס ובמחקר אחר נמצא כי התערבות זו צמצמה במחצית את כמות היבלות על עורם של המתרגלים.
במחקרים שהתמקדו במדיטציית מיינדפולנס, והשפעתה על שיפור מצבם הפיזי והרגשי של החולים במחלות אוטואימוניות, נמצא כי המתרגלים דיווחו על עלייה בתחושת המשאבים להתמודדות עם אתגרים, עלייה ברווחה הכללית (Well-being) , סיפוק מהחיים ורוגע.
נמצא כי מדיטציית המיינדפולנס התברגה בענף הרפואה המערבית בעקבות פיתוח שיטת ה-MBSR. תוכנית טיפולים זו שירתה אלפי חולים עם מחלות שונות, כולל מחלות לב, סרטן וכאבים כרוניים (Kabat-Zinn, 1990). תחום זה נחקר ונסקר ביותר ממאה מאמרים מדעיים שפורסמו ונראה שיש לו יתרונות פיזיולוגיים רחבים והשפעה חיובית על מערכת החיסון.
כלל המחקרים שהובאו בעבודה זו מצביעים כי קיים קשר חיובי בין תרגול מדיטציה, בדגש על מדיטציית מנטרה, מיינדפולנס ודמיון מודרך, על שיפור מצבם הבריאותי ונפשי של החולים במחלות אוטואימוניות.
בנוסף, נמצא כי בהקשר של אינטרקציות גוף- נפש, ישנה חשיבות למידת האמונה של המטופל בתהליך הטיפולי ובהצלחתו.
ד"ר ברוס ליפטון, ביולוג בתחום חקר התאים ומחבר רב המכר "הביולוגיה של האמונה" (2017), סובר כי האמונה משפיעה על ביטוי הגנים שלנו ובכך מציג נקודת מבט נוספת התומכת ומוסיפה רובד נוסף להיפותזה כי מדיטציה עשויה לתמוך בתהליכי ריפוי של החולים במחלות אוטואימוניות.
כאשר אדם מתרגל מדיטציה באופן קבוע, חוזר על מנטרה תומכת ריפוי או מדמה בעיני רוחו כיצד המערכת החיסונית שלו מתאזנת וגופו נרפא, הוא למעשה מגדיל את הסיכוי שאכן ירפא בכך שמנחיל בתודעתו את האמונה שהוא נמצא ברגעים אלו בתהליך ריפוי (לעומת אדם משלים עם גורלו ועם המחלה הכרונית שבה הוא לוקה, ומטופל בתרופות שמטרתן להקל על הסימפטומים בלבד), בדומה להשפעה של אפקט הפלצבו, בה תרופת דמה משפיעה באופן חיובי על ריפוי מחלות שונות, רק מעצם האמונה של החולה, שלקח תרופה שתרפא אותו.
כלומר, יש חשיבות להאם המטופל מכיר ומאמין במדיטציה ככלי ריפוי ובנוסף, עצם התרגול עצמו יכול להנכיח את תהליך הריפוי של המטופל בתת המודע שלו ובכך לאפשר לגוף לתקן את הטעות בביטוי הגנים של תאי מערכת החיסון.
באם לא יאמין שהתרגול תורם לו, ישנה הסתברות גבוהה כי האפקט לא יהיה כה משמעותי כדוגמת תוצאות הניסויים שהובאו בעבודה זו.
לבסוף, תאוריית "ההסתגלות התפיסתית" שהציעה בדפורד (Bedford, 2011), המשלבת בין מדיטציית דמיון מודרך ומיינדפולנס הכולל סריקת גוף, נותנת נקודת מבט חדשה אודות המנגנון שבאמצעותו מדיטציות אלו תומכות בתיקון מלא של השגיאה שמערכת החיסון מבצעת אצל החולים במחלות אוטואימוניות.
לפי תאוריה זו, התערבות פסיכולוגית מסוג זה מייצרת קונפליקט בין האופנים התפיסתיים של מערכת החיסון (שחשה באופן שגוי כי יש גורם זר בגוף אותו היא מבקשת לחסל) לבין הראייה בעייני רוחו של האדם את עצמו כבריא ונטול תסמינים, מה שיוביל לשינוי אדפטיבי במערכת החיסון על מנת להתיישר לתפיסה של הראייה.
התיאוריה עוזרת להסביר מדוע מדיטציה מסוג זה יעילה לשיפור המצב הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות, ואף לריפוי מלא של מצבים שבהם מערכת חושית (המערכת החיסונית) עשתה שגיאה.
לפי תאוריה זו, שימוש בדימויים ויזואליים של הגוף כבריא הינו מרכיב הכרחי בהצלחת תהליך ההסתגלות התפיסתית, והבאת ריפוי דרך תהליך זה.
ישנם שני גורמים נוספים מנקודת המבט הנוכחית העשויים לתרום להתערבות מוצלחת במצבי עור אוטואימוניים. ראשית, אנו זוכים לראות את העור שלנו לעתים קרובות במהלך פעילויות יומיומיות. זה אמור להפוך תמונות חזותיות של העור בעיני הנפש לקלות יחסית, מה שיגדיל את עוצמת הקונפליקט ויוביל לשינוי גדול יותר. בנוסף, את העור אנו יכולים לחוש דרך המגע- באופן שלא ניתן לעשות עם איברים פנימיים.
לפיכך, בהישען על תאוריה זו, הפרעות עור אמורות להיות קלות יותר לריפוי בטיפול ע"י מדיטציה בדמיון מודרך, מבין יתר המחלות האוטואימוניות.
אם אביא את עצמי כמקרה בוחן, תאוריות אלו יכולות לתת הסבר התומך את תהליך הריפוי שעברתי:
תחילה, בסיס האמונה היה חזק ומבוסס עבורי, שכן אני מתרגלת מדיטציה במשך שנים רבות, מכירה בסגולות המדיטציה ומאמינה ביכולת האדם לרפא את גופו.
שלוש פעמים ביום הייתי נשכבת במיטה, מבצעת הרפיה וסריקת גוף, ולאחר מכן מדקלמת את המנטרה הבאה, בהשראת הספר "כוחו של תת המודע" (מרפי, 1990):
"גופי וכל גופי נוצר על ידי תת המודע שלי והוא יודע כיצד לרפא אותי. ברגעים אלו ממש, התאים של עורי משנים את צורתם והופכים את עורי להיות בריא, חלק ורך כמו טוסיק של תינוק. אני מוכירת תודה על הריפוי שמתרחש בי כעת".
בזמן דקלום המנטרה הייתי מדמיינת את התאים של עורי הופכים בריאים וכן משתמשת בחוש המישוש כדי לגעת באזורים הנגועים ומדמיינת שהם חלקים ורכים.
כך למעשה, לפי תאוריית ההסתגלות התפיסתית, נוצר קונפליקט בין האופן שבו ראיתי וחשתי את עורי כבריא וחלק (בדמיוני), לבין התפיסה של מערכת החיסון שחשה כי תאי עורי "זרים" לגוף ויש לתקוף אותם. לאחר חודש של תרגול ודימוי העור כחלק ובריא, מערכת החיסון התאזנה והתיישרה לכיוון הקלט החזותי הדמיוני, שהצביע כי רקמת העור בריאה ואין סכנה שנשקפת לגוף.
פרק 6- סיכום
בעבודה זו ביקשתי לבחון את הקשר בין מדיטציה לבין שיפור מצבם הבריאותי של החולים במחלות אוטואימוניות, ע"י סקירה של מחקרים שונים, ספרים ומאמרים בנושא וזאת בעקבות ההתנסות האישית שלי עם מחלת הפסוריאזיס.
נמצא כי קיימת קורלציה חיובית בין תרגול מדיטציה, בדגש על מדיטציית מיינדפולנס, דמיון מודרך ומנטרה, לשיפור מצבם הבריאותי והנפשי, ואף ריפויים המלא, של החולים במחלות אוטואימוניות שונות.
בעוד שמרבית החולים יכולים ליהנות מהיתרונות הבריאותיים של סוגי המדיטציה השונים, כגון הפחתת לחץ ומתח, הפחתת חרדה, וויסות המערכת החיסונית והעלאת תחושת החיוניות והרווחה הכללית, אני סוברת כי ייתכן שריפוי מלא עקב מסגרת טיפולית מסוג זה אפשרי עבור אנשים שלהם אמונה עמוקה בכוח הריפוי העצמי בעזרת מדיטציה.
בנוסף, על פי תאוריית "ההסתגלות התפיסתית" שהובאה בעבודה זו (Bedford, 2011), נמצא כי שילוב של מדיטציית דמיון מודרך עם מיינדפולנס, יכול לאפשר ריפוי של הפרעות אוטואימוניות, בדגש על הפרעות עור שאמורות להיות קלות יותר לריפוי מבין יתר המחלות.
להערכתי יש לזכור כי לא לכל אדם מתאימה מסגרת טיפולית מסוג זה, הדורשת מן המטופל התבוננות פנימית ,התמדה ואמונה ביכולת הריפוי העצמי דרך מדיטציה.
כולי תקווה כי עוד אנשים ייחשפו לכלי זה ויעשו במדיטציה שימוש לשיפור מצבם הנפשי והבריאותי וכן שעבודה זו תעודד מחקרים נוספים שיעזרו לדייק את תהליך הריפוי הגופני ע"י מדיטציה, ואף יתרמו לשילוב כלי זה בקופות ובבתי החולים.
היבטים נוספים שראוי מבחינתי להמשיך לחקור:
1. על מנת להבין בצורה עמוקה יותר את תפקיד האמונה בריפוי עצמי על ידי מדיטציה, יש לעודד מחקרים כמותיים הכוללים קבוצת ניסוי של חולים שמאמינים בכוחה של המדיטציה וביכולת שלהם לרפא את עצמם, לעומת קבוצת בקרה של חולים שמידת האמונה שלהם נמוכה, או שכלל לא מאמינים בכוחה של המדיטציה.
2. יהיה מעניין לבחון את תאוריית "ההסתגלות התפיסתית" על מחלות אחרות כגון מחלת הסרטן, בקרב אנשים שמאמינים ומתורגלים במדיטציה, וכן להעמיק בחקר המנגנונים העצביים העומדים בבסיס תהליך ההסתגלות זה.
פרק 7- ביבליוגרפיה:
גרטי, א' (2012.( הכל בראש- אפקט הפלצבו. נדלה ב18 במרס 2023 מהאתר https://davidson.weizmann.ac.il/online/maagarmada/med_and_physiol/%D7%94%D7%9B%D7%9C-%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9-%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98-%D7%94%D7%A4%D7%9C%D7%A6%D7%91%D7%95
הריסון, א' (1997).מדיטציה - לימוד עצמי.(ש' גורי, תרגום). עופרים. (המקור פורסם בשנת 1993).
ורצברגר, ר' (2022). עידן חדש לאקדמיה? חקר ה'עידן חדש' והרוחניות העכשווית באקדמיה .נדלה ב01 באפריל 2023 מהאתר https://pickpook.huji.ac.il/%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%9C%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%94-%D7%97%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%93%D7%9F-%D7%97%D7%93%D7%A9-%D7%95%D7%94%D7%A8%D7%95%D7%97%D7%A0%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%94%D7%A2%D7%9B%D7%A9%D7%95%D7%95%D7%99%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%A7%D7%93%D7%9E%D7%99%D7%94
ליפטון, ב' (7201.( הביולוגיה של האמונה- שחרור יכולת התודעה, החומר וניסים, מהדורת העשור (ד' בן יוסף, תרגום). פראג הוצאה לאור. (המקור פורסם בשנת 2006).
מרפי, ג' (1990). כוחו של תת המודע (ג' כהנוב, תרגום). אור-עם. (המקור פורסם בשנת 1987).
סיגל, ב' (2000). שלווה, אהבה וריפוי (ט' שטרנפלד, תרגום). אור- עם. (המקור פורסם בשנת 1989).
פינצ'וק, ג' (2021). מחלות אוטואימוניות- טיפול טבעי. נדלה ב9.3.2023 מהאתר
https://www.naturopedia.com/search_res.asp?rId=168
8. Ayala-Fontánez, N., Soler, D. C., & McCormick, T. S. (2016). Current knowledge on psoriasis and autoimmune diseases. Psoriasis (Auckland, N.Z.), 6, 7–32. https://doi.org/10.2147/PTT.S64950
9. Alexander, C., Schneider, R., Staggers, F., Sheppard, W., Clayborne, B. M., Rainforth, M., Salerno, J., Kondwani, K., Smith, S., Walton, K. G., & Egan, B. (1996).Trial of stress reduction for hypertension in older African Americans. Hypertension, 28, 288-237. https://doi.org/10.1161/01.HYP.28.2.228.
10. Baer, R. A. (2003). Mindfulness training as a clinical intervention: A conceptual and empirical review. Clinical Psychology: Science and Practice, 10, 125–143.
11. Bedford, F. L. (2004). Analysis of a constraint on perception, cognition, and development: One object, one place, one time. Journal of Experimental Psychology. Human Perception and Performance, 30, 907–912.
12. Bedford, F., (2011). A perception theory in mind–body medicine: guided imagery and mindful meditation as cross-modal adaptation. Psychonomic bulletin & review, 19, 24-45. https://link.springer.com/article/10.3758/s13423-011-0166-x.
13. Bhasin, M. K., Dusek., J. A. Chang., B. Joseph., M. G. Denninger., J. W. Fricchione., G. L. Benson., H. & Libermann., T. A. (2013). Relaxation Response Induces Temporal Transcriptome Changes in Energy Metabolism, Insulin Secretion and Inflammatory Pathways. PLOS ONE 8(5):e62817. https://doi.org/10.1371/journal.pone.0062817
14. Blalock, J. E. (2005).The immune system as the sixth sense. Journal of Internal Medicine, 257, 126–138. https://doi.org/10.1111/j.1365-2796.2004.01441.x
15. Blalock, J., & Smith, E. M. (2007).Conceptual development of the immune system as a sixth sense. Brain, Behavior, and Immunity, 21, 23–33. https://doi.org/10.1016/j.bbi.2006.09.004
16. Bond, K., Ospina, M. B., Hooton, N., Bialy, L., Dryden, D. M., Buscemi, N., Shannahoff-Khalsa, D., Dusek, J., & Carlson, L. E. (2009). Defining a complex intervention: The development of demarcation criteria for “meditation”. Psychology of Religion and Spirituality, 1(2), 129–137. https://doi.org/10.1037/a0015736
17. Case, L., Jackson, P., Kinkel, R., & Mills, P. (2018). Guided imagery improves mood, fatigue, and quality of life in individuals with multiple sclerosis: an exploratory efficacy trial of healing light guided imagery. Journal of evidence-based integrative medicine, 23, 1-8. Retrieved March 23, 2023, from https://journals.sagepub.com/doi/pdf/10.1177/2515690X17748744.
18. Collins, M. P., & Dunn, L. F. (2005). The effects of meditation and visual imagery on an immune system disorder: Dermatomyositis. Journal of Alternative and Complementary Medicine, 11, 275–284. https://doi.org/10.1089/acm.2005.11.275
19. Chaia-Semerena, G., Vargas-Camaño, M., Alonso-Bello, C., Guille´n-Toledo, J., Guido-Bayardo, R., Lozano-Patiño, F., Temix-Delfín, M. D., & Castrejón-Vázquez, M. I. (2020). The effects of alternate-day corticosteroids in autoimmune disease patients. Autoimmune diseases, 2020, 1-5. https://doi.org/10.1155/2020/8719284
20. Chapman, H. L., Eramudugolla, R., Gavrilescu, M., Strudwick, M. W., Loftus, A., Cunnington, R., & Mattingley, J. B.(2010). Neural mechanisms underlying spatial realignment during adaptation to optical wedge prisms. Neuropsychologia, 48, 2595–2601. https://doi.org/10.1016/j.neuropsychologia.2010.05.006
21. Davidson, R. J., Kabat-Zinn, J., Schumacher, J., Rosenkranz, M., Muller, D., Santorelli, S. F., Urbanowski, F., Harrington, A., Bonus, K., & Sheridan, J. F. (2003).Alterations in Brain and Immune Function Produce Bb Mindfulness Meditation. Psychosomatic Medicine, 65, 564-570. https://doi.org/10.1097/01.psy.0000077505.67574.e3
22. Das, I., Anand, H., (2012). Effect of prayer and "OM" meditation in enhancing galvanic skin response. Psychol Thought, 5,141-9. https://dx.doi.org/10.5964/psyct.v5i2.18
23. Deyo, M., Wilson, K. A., Ong, J., & Koopman, C. (2009). Mindfulness and Rumination: Does Mindfulness Training Lead To Reductions in The Ruminative Thinking Associated With Depression? Explore, 5(5), 265-271. https:// doi.org/10.1016/j.explore.2009.06.005
24. Dudeja, J., (2017). Scientific analysis of mantra-based meditation and its beneficial effects: an overview. International journal of advanced scientific technologies in engineering and management sciences, 3, 21-26. https:// doi.org/10.22413/ijastems/2017/v3/i6/49101
25. Elder, C., Nidich, S., Moriarty, F., & Nidich, R. (2014). Effect of transcendental meditation on employee stress, depression, and burnout: a randomized controlled study. The Permanente Journal, 18, 19-23. https://doi.org/10.7812/TPP/13-102
26. Farah, M. J. (1988). Is visual imagery really visual? Overlooked evidence from neuropsychology. Psychological Review, 95, 307–317. https://doi.org/10.1037/0033-295X.95.3.307
27. Fairweather, D., & Rose, N. R. (2004). Women and Autoimmune Diseases. Emerging Infectious Diseases, 10(11), 2005-2011. https://doi.org/10.3201/eid1011.040367
28. Head, H., & Holmes, G. (1911). Sensory disturbances from cerebral lesions. Brain, 34, 102–254. https://doi.org/10.1093/brain/34.2-3.102
29. Held, R. (1965). Plasticity in sensory-motor systems. Scientific American, 213, 84–94.
30.House, J., Landis, K., & Umberson, D. (1988). Social relationships and health. Science, 241, 540–545. https://doi.org/10.1126/science.3399889
31.Hull, C. L. (1934). Learning II: The factor of the conditioned reflex. A handbook of general experimental psychology, 12, 382–455. https://doi.org/10.1037/11374-009
32. Infante, J., Peran, F., Rayo, J. I., Serrano, J., Domínguez, M. L., Garcia, L., Duran, C., & Roldan, A. (2014). Levels of immune cells in transcendental meditation practitioners. Int J Yoga, 7, 147-151. https://doi.org/10.4103/0973-6131.133899
33. Irwin, M. R. (2008). Human psychoneuroimmunology: 20 years of discovery. Brain, Behavior, and Immunity, 22, 129–139. https://doi.org/10.1016/j.bbi.2007.07.013
34. Kabat-Zinn, J., Wheeler, E., Light, T., Skillings, A., Scharf, M. J., Cropley, T. G., Hosmer, D., & Bernhard, J. D. (1998). Influence of a mindfulness meditation-based stress reduction intervention on rates of skin clearing in patients with moderate to severe psoriasis undergoing phototherapy (UVB) and photochemotherapy (PUVA). Psychosomatic Medicine, 60, 625–632. https://doi.org/10.1097/00006842-199809000-00020
35. Kabat-Zinn, J., Massion, A. O., Kristeller, J., Peterson, L. G., Fletcher, K. E., Pbert, L., Lenderking, W. R., & Santorelli, S. F. (1992). Effectiveness of A Meditation-Based Stress Reduction Program in The Treatment of Anxiety Disorders. The American Journal of Psychiatry, 149, 936-943. https://doi.org/10.1176/ajp.149.7.936
36. Kabat-Zinn, J. (1990). Full catastrophe living: Using the wisdom of your body and mind to face stress, pain, and illness. New York: Random House
37. Kaliman, P., Alvarez-Lopez, M. J., Cosin-Tomas, M., Rosenkranz, M. A., Lutz, A., & Davidson, R. J. (2014). Rapid changes in histone deacetylases and inflammatory gene expression in expert meditators. Psychoneuroendocrinology, 40, 96-107. https://doi.org/10.1016/j.psyneuen.2013.11.004
38. Kristeller, J. L., & Hallett, C. B. (1999). An Exploratory Study of a Meditation-Based Intervention for Binge Eating Disorder. Journal of Health Psychology, 4(3), 357-363. https://doi.org/10.1177/135910539900400305
39. Linkins, R. W., & Comstock, G. W. (1990). Depressed mood and development of cancer. American Journal of Epidemiology, 132, 962–972. https://doi.org/10.1093/oxfordjournals.aje.a115739
40. Lowes, M. A., Lew, w., & Krueger, J. G. (2004). Current concepts in the immunopathogenesis of psoriasis. Dermatological Clinics, 22(4), 349–369. https://doi.org/10.1016/j.det.2004.03.010
41. Levin, J., (2009). How faith heals: a theoretical model. EXPLORE (NY), 5(2), 77-96. https://doi.org/10.1016/j.explore.2008.12.003
42. Mackenzie, C. S., Poulin, P. A., & Seidman-Carlson, R. (2006). A Brief Mindfulness-Based Stress Reduction Intervention for Nurses and Nurse Aides. Applied Nursing Research, 19, 105-109. https://doi.org/10.1016/j.apnr.2005.08.002
43. Powell, J., Water, J., & Gershwin, M. (1999). Evidence for the role of environmental agents in the initiation or progression of autoimmune conditions. Environmental health perspectives, 107, 667-672. https://doi.org/10.1289/ehp.99107s5667
44. Pert, C. B., Dreher, H. E., & Ruff, M. R. (1998). The psychosomatic network: Foundations of mind–body medicine. Alternative Therapies in Health and Medicine, 4(4), 30–41.
45א מהדורת העשורetic Determinism: With only 30,000 genes, what is it that makes humans human?. Porterfield, A. (2005). Healing in the history of Christianity (1st ed.). New York: Oxford University Press.
4646. Post-White, J. (2002). Clinical indication for use of imagery in oncology practice. In D. M. Edwards (Ed.), Voice massage: Scripts for guided imagery (p. 3). Pittsburgh, PA: Oncology Nursing Society.
47. Pray, L. A. (2004). Epigenetics: Genome, Meet your Environment. The Scientist, 18, 14-20. https://www.researchgate.net/publication/286792493_Epigenetics_Genome_meet_your_environment
48. Rankhambe HB, Pande S. (2020). Effect of “Om” chanting on anxiety in bus drivers. Natl J Physiol Pharm Pharmacol, 10(12), 1138-1141. https://doi.org/10.5455/njppp.2021.11.10268202014102020
49. Rosman, Z., Shoenfeld, Y., & Zandman-Goddard, G. (2013). Biologic therapy for autoimmune diseases: an update. BMC Medicine, 11, 88. https://doi.org/10.1186/1741-7015-11-88
50. Silva, J. A. (1995). Sex hormones, glucocorticoids and autoimmunity: facts and hypotheses. Ann Rheum Dis, 54, 6-16. https://doi.org/10.1136/ard.54.1.6
60. Shapiro, A. K. (1959). The placebo effect in the history of medical treatment: Implications for psychiatry. The American Journal of Psychiatry, 116, 298–304. https://doi.org/10.1176/ajp.116.4.298
61. Shapiro, S. L., Walsh, R., & Britton, W. B. (2003). An Analysis of Recent Meditation Research and Suggestions for Future Directions. The Humanistic Psychologist, 3, 69-90. https://doi.org/10.1080/08873267.2003.9986927
62. Speca, M., Carlson, L. E., Goodey, E., & Angen, M. (2000). A Randomized, Wait-List Controlled Clinical Trial: The Effect of a Mindfulness Meditation Based Stress Reduction Program on Mood and Symptoms of Stress in Cancer Outpatients. Psychosomatic Medicine, 62, 613-622. https://doi.org/10.1097/00006842-200009000-00004
63. Spanos, N. P., Williams, V., & Gwynn, M. I. (1990). Effects of hypnotic, placebo, and salicylic acid treatments on wart regression. Psychosomatic Medicine, 52, 109–114. https://doi.org/10.1097/00006842-199001000-00009
64. Silverman, P. H. (2004). Rethinking Genetic Determinism: With only 30,000 genes, what is it that makes humans human? The Scientist, 18(10), 32-33. https://link.gale.com/apps/doc/A117605464/AONE?u=anon~a13fad9a&sid=bookmark-AONE&xid=53181f6a
65. Steinhubl, S. R., Wineinger, N. E., Patel, S., Boeldt, D. L., Mackellar, G., Porter, V., Redmond, J. T., Muse, E. D., Nicholson, L., Chopra, D., & Topol, E. G. (2015). Cardiovascular and nervous system changes during meditation. Frontiers in human neuroscience, 9, 145. https://doi.org/10.3389/fnhum.2015.00145
66. Spector N. H. (2009). A tribute to Elena Korneva: reversal of aging and cancer by Pavolvian conditioning: neuroimmunmodulation--some history. Rossiiskii fiziologicheskii zhurnal imeni I.M. Sechenova, 95(12), 1291–1308.
67. Stojanovich, L., & Marisavljevich, D. (2008). Stress as a trigger of autoimmune disease. Autoimmunity reviews, 7(3), 209–213. https://doi.org/10.1016/j.autrev.2007.11.007
68. Tseng A. A. (2022). Scientific Evidence of Health Benefits by Practicing Mantra Meditation: Narrative Review. International journal of yoga, 15(2), 89–95. https://doi.org/10.4103/ijoy.ijoy_53_22
69. Torkamani, F., Aghayousefi, A., Alipour, A., & Nami, M. (2018). Effects of Single-Session Group Mantra-meditation on Salivary Immunoglobulin A and Affective State: A Psychoneuroimmunology Viewpoint. Explore (New York, N.Y.), 14(2), 114–121. https://doi.org/10.1016/j.explore.2017.10.010
70. Torem M. S. (2007). Mind-body hypnotic imagery in the treatment of auto-immune disorders. The American journal of clinical hypnosis, 50(2), 157–170. https://doi.org/10.1080/00029157.2007.10401612
71. Vedhara, K., & Irwin, M. R. (2005). Human psychoneuroimmunology (1st ed.). New York: Oxford University Press.
72. Vyse, T. J., & Todd, J. A. (1996). Genetic analysis of autoimmune disease. Cell, 85(3), 311–318. https://doi.org/10.1016/s0092-8674(00)81110-1
73. Weil, A. (1995). Spontaneous healing: How to discover and enhance your body’s natural ability to maintain and heal itself. New York: Knopf.
74. Wolpe, J. (1973). The practice of behavioral therapy (2nd ed.). New York: Pergamon Press.
