בואו נדבר על
העתיד המקצועי שלכם


מרצה החודש: טל קבסה

הכירו את טל קבסה
מנהלת התכנית להכשרת יועצי רפואת ילדים משולבת

אודות תכנית הלימודים של הכשרת יועצי רפואת ילדים משולבת לחצו כאן>>


מרצה החודש: טל קבסהטל קבסה התחילה את דרכה בעולם הרפואה המשלימה לפני כעשרים שנה, במהלכן פתחה גישה חדשנית, עדכנית ומעניינת מאוד לטיפול בתינוקות ובילדים. פגשנו את טל לשיחת היכרות מרתקת.

איך הגעת לתחום הרפואה המשלימה?
"תמיד היה לי ברור שאמצא את עצמי בתחום הטיפולי.  אחרי הצבא נסעתי לטיול של חצי שנה במזרח וכשחזרתי לארץ הגיע לידי במקרה ברושור של רפואה סינית. זה היה נראה לי נחמד אז נרשמתי וככה התחילה הדרך. אני כל הזמן אומרת שבעצם החל מאותו רגע, זה כאילו שלא אני התוויתי את הדרך... פשוט דבר גרר דבר, ופתאום מצאתי את עצמי אחרי כמה שנים מטפלת עסוקה מאוד וגם פתאום שמתי לב שכל האוכלוסייה שאני מטפלת בה היא בעצם ילדים."

 

"אני בן אדם של שטח..."
"חוץ מרפואה סינית התחלתי לרכוש לעצמי גם כלים אחרים: תזונה, יוגה, ארומתרפיה, צמחים, רפלקסולוגיה, עיסוי ואת כל הדברים האלו אני משלבת בטיפול. בזמנו לא היו מגמות לימוד רב- תחומיות ברפואה המשלימה כמו שיש היום, כך שמצאתי את עצמי לומדת בארבעה-חמישה בתי ספר בו זמנית, בארץ ובחו"ל ואוספת מכל דבר: סדנאות, קורסים והעשרות. גם קליניקה משלי פתחתי מאוד מהר. כבר בשנה השנייה ללימודי הרפואה הסינית התחלתי לטפל כאסיסטנטית. בגיל 23 כבר התחלתי ללמד רפלקסולוגיה כאסיסטנטית ושנה לאחר מכן כבר הייתה לי כיתה. מתחילת דרכי הייתה לי תמיד הקליניקה ותמיד את ההוראה. בזמנו הקמתי מרכז שעסק בהורות על כל רבדיה ופיתחתי אותו במשך חמש שנים- ראיתי מאות תינוקות, ילדים ותאים משפחתיים. עד היום נפח גדול מהשבוע שלי אני מטפלת. אני בן אדם של שטח, שלומד מנסיון ומעבודה ולא רק מלימודים מסודרים ומאורגנים, הרבה דברים התפתחו אצלי תוך כדי הדרך."


" הטיפול בילד חייב להיות משולב בעבודת גוף"
"לאורך השנים ככל שהתעמקתי בטיפול בילדים הבנתי שאי אפשר לטפל בילד בשיטה אחת. זה לא עובד. מאחר וילדים נמצאים בשנים מאוד מאוד אינטנסיביות של בנייה עצמית צריך לנסות להבין מה הסיפור האישי שלהם. ככל שעברו השנים הבנתי שהמקום שאנחנו מאוד מאוד מפתחים ברפואה המשלימה הוא המקום של הרוח והנפש אבל שכחנו לגמרי את הגוף. אני לא מכירה אף שיטה ברפואה המשלימה שמשלבת את ההיבטים הגופניים התפתחותיים של הילד. ילד הוא קודם כל יצור שמתפתח גופנית, ככה הוא לומד את העולם שלו. וכשהוא לומד את העולם שלו באופן שגוי, לא נכון, אזי השרשרת הזאת מתחילה לנוע שלא כפי שהיא אמורה לנוע. לאור זאת פיתחתי הבנה שכל טיפול בתינוק ובילד שאבחר לעשות יהיה חייב להיות משולב בעבודת גוף. מפה החלה בעצם לצמוח הרפואה המשולבת."

התפתחות מוטורית של תינוק - למה כל-כך חשוב לעשות אותה נכון?
"כשתינוק נולד לעולם הוא נולד בלי מיומנויות. הדרך שלו ללמוד מיומנויות היא דרך גופנית המותווית ע"י החושים. הוא שומע משהו- הוא מזיז את הראש, הוא רואה משהו- הוא מתקדם, הוא מרגיש משהו בגוף- הוא מתרומם וכן הלאה... זאת אומרת שהמנוע להתפתחות הוא החושים. דרך זה הוא מפתח את המיומנויות המוטוריות שלו, למשל מיומנויות של עבודת חגורת הכתפיים, מיומנויות של מציאת קו אמצע ושל חציית קו אמצע, מיומנויות של סקרנות, של מוטיבציה ועוד. אחר כך המיומנויות האלה מהוות בסיס ליכולות שלו. אם למשל התינוק התפתח באופן חד-צדדי- התהפך רק לצד אחד, הראש שלו היה מוטה רק לצד אחד וכן הלאה... הרי שלא יפתחו בו מיומנות של חציית קו אמצע ואז כילד בוגר יותר  הוא יתקשה בכתיבה, תהיה לו בעיה של קואורדינציה ועוד. לכן חשוב מאד שהמיומנויות ייבנו נכון. כאשר התשתית הבסיסית היא מאוזנת ונכונה יכול הילד לבחור את הדרך שלו להתפתח כאדם בוגר- תהיה לו בחירה חופשית מתוך מאקסימום האפשרויות. כאשר ההתפתחות איננה תקינה- הרבה מהבחירות שהוא עושה הן על בסיס ברירות מחדל. זה בדיוק כמו הגוף עצמו- על מנת לבחור צד דומיננטי במוח יש לפתח את שני הצדדים באופן שווה. רק אז הבחירה תהיה בחירה אמיתית של המוח. כאשר הילד מתפתח דרך צד אחד, נאמר צד שמאל, הוא הופך להיות שמאלי בשל ברירת מחדל. צריך להבין שמה שרכשתי כתינוק שם בשנים הראשונות- זה מה שיהיה לי- אם אני לא אעשה תיקון זה מה שיהיה לי. במהלך השנה הראשונה לחיים מתפתחות מיומנויות באופן שהן לא מתפתחות לעולם שוב- כי מתי בחיים שלנו נמצא את עצמינו זוחלים על שש במשך חצי שנה? זה לא יקרה, זה משהו ששמור לשנה הראשונה לחיינו."


מה הקשר בין ההתפתחות המוטורית ובין בריאות וחולי של ילדים?
"מצאתי שיש המון קשרים בין הבריאות של הילד לבין ההיבטים ההתפתחותיים שלו. למשל ילד שיש לו בעיה במערכת המגע הטקטילית (רגישות יתר למגע או תת-תחושה למגע) סביר להניח שיהיו לו בעיות בעור. מאחר וילד כזה הוא ילד שהעור שלו לא מקבל את הגירוי המתאים העור שלו "ידבר" בצורה של דלקות עור, אטופיק דרמטיטיס למשל (אסטמה של העור). זה נורא מעניין שיש עלייה מאוד מאוד גבוהה בעיכובים ההתפתחותיים ועלייה מאוד מאוד גבוהה באטופיק דרמטיטיס- יש פה איזשהו חיבור. ואז כדי לטפל באטופיק דרמטיטיס יהיה מי שייקח את הילד למטפל ברפואה סינית, יהיה מי שייקח אותו למטפל בנטורופתיה, ואילו אני אקח אותו לעבודה גופנית מוטורית תחושתית, בשילוב השיטות האחרות."

השנים הראשונות – חלון הזדמנויות לטפל ולתקן
"אם בשנים הראשונות לחייו של הילד מדובר במיומנויות וביכולות הגופניות שלו, אחר כך הבעיות מתחילות כבר להיות רגשיות. כי הילד כבר מכיר את החולשות ואת החוזקות שלו, והסביבה כבר יודעת במה הוא טוב ובמה הוא פחות טוב ואז מתחילה להתפתח המעמסה הרגשית. אני מאמינה שבשנים הראשונות ילדים אינם סובלים מבעיות רגשיות. בהנחה שהם באים מבית נורמטיבי, אין סיבה לילד לפתח עול רגשי מאוד מאוד גדול. הם סובלים מבעיות תפקודיות, מבעיות הנובעות מחוסר יכולות להתאים עצמם לדרישות, מפתחים התנהגויות מפריעות וכולי, וכל מה שצריך לעשות זה להבין מה "התפקשש" בדרך, בתהליך ההתפתחותי."

"אם יש לילד למשל רגישות יתר למגע והוא לא יכול לשאת את התוויות של הבגדים, את המגע בחומרים שונים, הוא הודף באלימות כל מי שבא בסביבתו כי זה מטריד אותו ועל מנת להימנע ממגע הוא תזזיתי מאד -  אזי הוא עלול לסבול מתווית של ילד אלים, אבל אין לו בעיה רגשית, יש לו בעיה פיזית, המשפיעה על תפקודו היומיומי ואותה צריך לפתור."

להשקיע בשנים הראשונות...
"אני מאמינה שאם נשקיע בשנים הראשונות, הילדים, ההורים והחברה יקצרו את הפירות. הגישה האנתרופוסופית למשל מדברת על כך ששבע השנים הראשונות של הילד הן שנים מאוד פיזיות, שנים שבהם הילד לא צריך שום למידה. כי אם נותנים לילד חשיפה גופנית נכונה הוא לומד הכול דרכה. זה משהו שאני מאוד מתחברת אליו. הילדים של היום הם ילדים שמקבלים הרבה מאד, אבל הם לא מקבלים מספיק חשיפה פיזית. ילדים בני 4-3 כבר מתחילים להיחשף לתכנים לימודיים, לאייפונים, אייפדים, מחשבים, חוגי מחשבים, חוגי מדע וכו', וכל ההיבט הגופני מאוד נזנח."

"הסטטיסטיקות כיום מדברות על –כ- 60% מהילדים מראים תמונה של הפרעות קשב וריכוז, ו- 50% מהילדים מראים תמונה של השמנה (ולא מדובר על התפתחות באבחון אלא על עלייה אמיתית של הנתונים), זה לא הגיוני שבתור לרופא הילדים מחכים בכל יום 70-60 ילדים. זה לא הגיוני שהיום מגיעים ילדים לכיתה א' וכולם זקוקים להכנה לכיתה א', וזה לא נתפס בעיניי שיהיו כ"כ הרבה ילדים במצוקה. משהו ממש לא נכון קורה לנו והשאלה העיקרית שצריך לשאול היא: מה קרה שיש לנו כל כך הרבה עיכובים התפחותיים, ובכלל מה קרה לילדים שלנו- שחולים בתדירות גבוהה, שמראים כל כך הרבה קשיים ובעיות?"


ובאמת  - מה קרה?
"ראשית, ילדים נולדים היום מראש עם פחות חוזקות – יש מתאם בין איך שהם נולדים לבין צורת הלידה ואופי ההיריון- ככל שיש יותר הריונות מהפריית מבחנה אנחנו רואים יותר ילדים חלשים,כנל ככל שיש יותר לידות קיסריות. שנית, האבן דרך הראשונה שמתחילה ,"לקלקל" הכול היא שאחרי הלידה לא שומרים את התינוקות בחדר היילודים בכפיפה עוברית אלא פותחים אותם ועוטפים אותם. מפה בעצם אנחנו כבר פוגעים בתהליך כי יש חשיבות לכפיפה העוברית ששומרת על טונוס השרירים של התינוק, על ההבנה הגופנית שלו ומכינה את התשתית הנכונה להתפתחות. יש גם משהו בהסברה לא נכונה כי למשל בטיפת חלב מאד מדגישים שלא להשכיב תינוקות על הבטן בשל מוות בעריסה אבל לא מדגישים את החשיבות שבשכיבה על הבטן לפחות בזמן הערות ולפרקי זמן גדולים ככל האפשר וזאת האבן השנייה שמקלקלת את הכול."


"ובנוסף- החיים מאד השתנו - בעבר שיחקנו בחוץ, עלינו במדרגות גם כמה קומות- כי לא היו מעליות, הלכנו ברגל למכולת, שיחקנו משחקי רחוב שהיו מבוססים על הבנה מרחבית, השתפשפנו מאד בפתירת סכסוכים ורכשנו המון מיומנויות בסיסיות. היום הדברים עובדים לגמרי אחרת וסביר להניח שיש לכך השפעה מאד גדולה."


אז מה אפשר לעשות כדי לשנות את המצב?
"אי אפשר לשים תינוק עם טונוס שרירים נמוך או גמישות יתר על הבטן ולצפות שהוא יחזק את חגורת הכתפיים שלו כי לבד זה לא יקרה, צריך ללוות אותו. ולכן המסלול הזה של רפואת ילדים משולבת, הוא מסלול שהרבה מהיחידות שלו פתוחות להורים. בדיוק מהמקום הזה. בעיניי מי שצריך להיות אחראי על הילד שלו זה ההורה. מי שצריך שיהיו לו את הכלים זה ההורה. אין כמו הסברה נכונה ומתן כלים להורים. ההורים אצלנו עובדים- לכל הורה יש תכנית עבודה. יש להם הדרכת הורים, הם מרגישים אחריות, הם מרגישים ביטחון, יש להם כלים. כשמטפלים בילד אנחנו מטפלים בתא משפחתי."


מה את מייחלת לתכנית הזאת?
"אני מייחלת שהתכנית הזאת תגיע לכמה שיותר אנשים. אני מייחלת לילדים שייחשפו לכמה שיותר תכנים כאלה שיוכלו להתוות להם את הדרך להיות אנשים בוגרים מלאים, בשלים, שמחים, מאושרים ובעלי יכולות להתמודד עם החיים. אני מייחלת לכך שיהיו הרבה אנשי מקצוע שיוכלו לדבר את השפה הזאת, כי אני חושבת שזה יכול לעשות שינוי באופן שבה נעשה רפואת ילדים. אנחנו בעידן מתקדם, בזמן שיש מקום לבחון את הרפואה שלנו ולעשות אותה אחרת."

 

 אודות תכנית הלימודים של יועצי רפואת ילדים משולבת לחצו כאן>>