בלוג התזונה האיורוודית של יעל פרל בקר

בלוג  תזונה איורוודית של יעל

יעל פרל בקר – מרצה לתזונה איורוודית במכללת רידמן ומטפלת איורוודית בכירה! בוגרת תכנית עיסוי איורוודי מטעם האוניברסיטה של פונה, הודו.
מזה ארבע שנים מתמחה ברפואה הודית דרך מורים שמגיעים לארץ מהודו למטרה זו. עיקר התמחותה הינה בתחום התזונה והבישול האיורוודי. לומדת מחול הודי מזה שלוש שנים גם בארץ וגם בהודו.

 

 

פרק שישי

קוקוס (Narikela בסנסקריט) למחלת האלצהיימר

אני מתה על קוקוס. אני אוהבת את הריח, להתמרח, את הטעם, את המרקם... אני אוהבת לבשל בחלב קוקוס, אני אוהבת לשתות מי קוקוס צעיר, לכרסם קוקוס בשל, ומזוקן, לקלות את הפתיתים היבשים עד שכל הבית מתמלא בריח האגוזי המתקתק. בקיצור, הפיטה שלי יודעת מה טוב לה.

באיורוודה מדברים רבות בשבחו של הקוקוס.
בהבה פראקאשה (חלק ראשון פרק 6) כותב שהקוקוס קשה לעיכול, קר, גורם ליובש, מצמת, מרגיע קאפה ופיטה, מעלה אגני, מסיר טעם רע מהפה...
אגוז מבושל (מורתח) מקל על כל שלוש הדושות.
הפרי הטוב ביותר נחשב כזה שהוא חזק, קשה, מוצק במרכז.

גוגטה:
ראסה (טעם) – מאדהור (מתוק).
גונה (איכות) – סניגדהה (שמנוני).
וירייה (אנרגיה) – שיטה (קרה).

מי קוקוס בשימוש חיצוני מורידים תחושת בערה על העור, שמן הקוקוס מחזק שיער.
מי קוקוס בשימוש פנימי מרגיעים פיטה, טובים לעיכול, לבעיות שתן, חום, עודף צמא, תחושת בערה.

בשמן הקוקוס משתמשים לעיסוי בקיץ, האנשים בהודו מורחים את קודקוד ראשם בקיץ עם השמן כדי ליצור תחושת קרירות בראש.

באתר של מהארישי http://mapi.com/ayurveda_health_care/newsletters/coconut_ayurveda.html
נכתב שהקוקוס נחשב לפרי אלוהי במסורת הוודית, משתמשים בו בכל הטקסים הקדושים.
לקוקוס יש כמה שלבים בדרך להבשלה:
הצעיר ביותר – רובו מכיל מים, המים הם הטהורים ביותר, מקררים, מרגיעים פיטה, פותחים חסימות בערוצים, מלחלחים יובש, מבריאים את מערכת העיכול וטעמם המתוק והשמנוני מעניק חיות לגוף.

הבשל יותר – הפרי מכיל מלבד מים גם בשר רך, המים שלו יותר דמויי חלב והם נחשבים למזינים ביותר ולפי דעתו הם מכילים יותר פחמימות, חלבונים, מינרלים, זרחן, ויטמין A , B ו- C.

והבשל ביותר – מכיל יותר בשר, מעט מאד מים, הוא קשה לעיכול, ועלול להחריף פיטה ו- ואטה...

אתמול הגיע לידי מאמר שהתפרסם בשנת 2008 תחת הכותרת:
מה היה קורה אם הייתה תרופה לאלצהיימר ואף אחד לא היה יודע עליה?
מקרה טיפולי מאת דר. מרי ניופורט שתורגם והועלה באתר של JAMMOKA – רק דברים טובים)
"המקרה הטיפולי" עליו מדברת ד"ר ניופורט, הוא בעצם בעלה, שחלה באלצהיימר והדרדר בקצב די מהיר, מה שגרם לה לנסות ולעשות מחקרים מעמיקים על הנושא כדי למצוא תרופה שתשפר את מצבו.

במאמר מסופר על מחקרים שפורסמו ע"י חוקרים שונים בנושא "גופי קיטון" והפוטנציאל הרפואי שלהם אלא שהאדם הרגיל או אפילו רופאים לא יכולים להגיע אליהם אלא אם כן עורכים מחקר ספציפי בנושא.

לפי המאמר ואני מצטטת: "גופי קטון או חומצות קטון הן השלב האחרון במטבוליזם של הטריגליצרידים אשר יכולים לא רק לטפל באלצהיימר אלא אף למנוע את המחלה. בנוסף, זהו טיפול פוטנציאלי למחלת פרקינסון, הנטינגטון, טרשת נפוצה, מחלה "לו גריג" (ALS), אפילפסיה עמידה לתרופות, וסוכרת טיפוס 1 ו-2 כאשר הם עמידים לאינסולין. גופי קטון מסוגלים לעזור למוח להתאושש לאחר מחסור בחמצן ביילודים ועד מבוגרים, יכולים כנראה לסייע ללב להחלים לאחר התקף קשה, ואולי אף להקטין גידולים סרטניים..."
ד"ר ניופורט קראה תוך כדי מחקר על תרופה בשם Ketasyn שהיא אחת הפורמולות המומלצות לטיפול במחלת האלצהיימר, ונדהמה לגלות שהתרופה היא בסך הכול שמן MCT ומנה רק של 20 גר' (4 כפיות) נדרשת כדי להשיג שיפור ניכר.

שמן MCT מקורו בקוקוס או מגלעין הדקל. ד"ר ניופורט ערכה מחקר על שמן הקוקוס וגילתה שהוא אינו מכיל כולסטרול ומכיל חומצת שומן מסוג אומגה 6 ועוד חומצת שומן אחרות. היא מציינת שחשוב לקנות שמן קוקוס שלא עבר צמצום כימי ואינו מכיל שומן טראנס.
לפני אחת הבדיקות שעשו לבעלה של ד"ר ניופורט הוא לקח בפעם הראשונה מנה של 35 גר' של שמן קוקוס וכבר באותה הבדיקה מצבו השתפר בצורה מדהימה.
חודשיים לאחר שהחל לקחת את השמן מצבו הראה שיפור משמעותי והרופאים מתפעלים מהתופעה. כמובן שד"ר ניופורט מסבירה שאין מספיק מימון כדי לעשות מחקרים על הפרוייקט הזה והיא עובדת על כך במרץ רב.

ונסיים במשפט שלה:
"קשה לקבל את זה ששינוי יחסית פשוט בדיאטה יכול פוטנציאלית לרפא חולים במחלת האלצהיימר, וקשה גם לחשוב שהתרופה הייתה כל הזמן מתחת לאפינו ואף אחד לא שם לב לזה..."

שלכם,
יעל

פרק חמישי

A D E K

נשמע כמו שם בפולנית... אך המדובר בארבעה ויטמינים המסיסים בשמן.
אליהו קריא כותב בספרו – ויטמינים – תריס בפני מחלות (הוצאת ספרים רשפים) :
"הויטמינים הם חומרים נעלמים המכריזים על קיומם דווקא כהבלטה של היעדרם".

מהם אותם ויטמינים הנמסים בשמן?
ויטמינים אלה נחוצים לבניית כל התאים של הגוף.
לדוגמא:

ויטמין A נחוץ לראיית לילה, מונע הזדקנות של העור, חשוב לרקמות הריריות המצפות את מערכת העיכול, לגדילה של הגוף, מחזק מערכת חיסון ועוד...
ויטמין D חשוב לבניית עצמות ומניעת אוסטאופורוזיס בגיל מבוגר, בניית שיניים...
ויטמין E נוגד חמצון מאד חזק, שומר על קרומי התאים ושומנים אחרים בגוף, יעיל במניעת קרישי דם...
ויטמין K עוזר לקרישת דם, עוזר באיחוי שברים...
ואלה רק מקצת מהתפקידים שלהם.
חוסר בויטמינים אלה גורם לבעיות רבות בתפקודים השונים של מערכות ואברי הגוף.

הנושא הפעם הוא גישתה המיוחדת והמעניינת של ד"ר ניאזוב, רופאה בחסד עליון שאני לומדת ממנה כבר שנים.
ד"ר ניאזוב היא רופאה ברפואה מערבית שלפני כעשרים שנה הגיעה למסקנה שלרפואה אין מספיק תשובות מספקות והחליטה ללמוד תזונה מקרוביוטית ורפואה סינית. היום היא מטפלת במרפאה שלה ברמלה ומרפאה/משפרת חייהם של אנשים רבים.
ד"ר ניאזוב מתוך התבוננות עמוקה במשך שנים, שמה לב לכך, שאנשים מבוגרים יותר, מעל גיל חמישים, סובלים מתסמינים ואי סדרים רבים בכל מערכות הגוף ומתוך ניסיונה העשיר והעמקתה בטיפול ובלימודים (ד"ר ניאזוב אינה מפסיקה ללמוד כל הזמן) הגיעה למסקנה מאד מרשימה והיא: שאנשים אלה עוברים ירידה בכמות ואיכות מיצי המרה שבין היתר אחראים על ספיגת ויטמינים אלו.

בספר "מרק – המדריך הרפואה השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן נכתב:
"המרה אחראית לפעולות הבאות:
מלחי מרה מגבירים את המסיסות של כולסטרול, שומנים וויטמינים מסיסים בשומן כדי לסייע בספיגתם...".

טיפול
ד"ר ניאזוב מצאה שכדי לטפל בבעיה, מלבד הוראות תזונה מדויקות המטפלות באדם ובמצב שבו הוא נמצא, היא נותנת תוספים של מיצי מרה בכמויות קטנות (בעזרת תרופות מערביות) ותוספות של אנזימי עיכול טבעיים לפני אכילת ארוחה שיש בה חלבון ושומן בעיקר מהחי. התוצאות שהיא משיגה הן ממש מדהימות וכל הקרדיט על כך מגיע לה.

איורוודה
אין באיורוודה התייחסות לויטמינים או מינרלים, אין התייחסות ספציפית למיצי מרה או אנזימי עיכול אך יש התייחסות מאד עמוקה לנושא של "אגני" – אש העיכול.
לפי גישתה של ד"ר ניאזוב, אפשר בעצם לומר שהתוספים האלו משפרים את איכות ואולי גם כמות האגני – אש העיכול, ובזכות זה הספיגה גם של הויטמינים הללו היא יותר טובה.
ג'אטהאר אגני, האגני החשובה ביותר במערכת העיכול היא זו שעוזרת לעיכול, ספיגה וטרנספורמציה של תוצרי המזון ולספיגתם בגוף.
האגני הזו אחראית גם על האגני האחרות בגוף, דהטו אגני ( אגני של הרקמות) ובהוטה אגני (אגני של חמשת האלמנטים הבסיסיים) שכולן יחד עובדות בהרמוניה כדי ליצור תאי גוף תקינים בכל הרקמות ובכל הרמות.
היום המפרשים המודרניים מתייחסים לאותה ג'אטהאר אגני גם כאל חומצות המופרשות בקיבה ואנזימי עיכול.
• בפירוש ל- צ'אראקה סמהיטה (פרק 15 בצ'יקיטסה סטהנה" כתוב:
      "ג'אטהאר אגני (אנזימים הנמצאים במערכת העיכול").
• בספרו Textbook of Ayurveda – fundamental principles בהוצאת The Ayurvedic Press Albuquerque, New Mexico כותב ד"ר ואסאנט לאד על ג'אטהאר אגני:
      היא האגני המרכזית והיא כוללת את האגני בקיבה ובמעי הדק. היא כוללת את ההפרשות 
      במערכת העיכול, חומצות (חומצה כלורית – HCL) ואנזימים שונים.
• באתר :
http://mapi.com/ayurveda_health_care/newsletters/high_blood_choleserol.html
 אומר אחד הרופאים של המהרישי שהמרה היא "הדלק לאגני".
אז אכן יש ניסיונות להסביר את התופעות הפיזיולוגיות הידועות היום מהפאן המערבי גם בעזרת אירוודה, אך האם זה נחוץ? אינני יודעת ואינני אוטוריטה כדי לקבוע דעה לכאן או לכאן.
על כל פנים, אם אנחנו מתחזקים את האגני ע"י תזונה נכונה, אורח חיים בריא, שמירה על איזון מנטאלי ורגשי (וכולם אחראים על האיזון של הגוף והמינד כולל האגני), רוב הסיכויים שהאוכל שאנו אוכלים יתעכל וייספג בצורה הטובה ביותר וימנע גם תופעות הקורות אחרי גיל המעבר.

האם התרופות האיורוודיות (תבלינים, צמחי מרפא, מינרלים וכד') משפרות באופן ישיר את כמות או איכות של מיצי מרה? אולי. אך אין ספק שחלקן נועד לשפר את איכות האגני וכנראה באופן ישיר ועקיף הן עוזרות לספיגה טובה של כל חלקי המזון עד לפירוק המולקולארי שלהם (חמשת האלמנטים) והויטמינים בתוכם.
אז לא נותר לנו אלא לדאוג לכך שהאש בתוכנו לעולם לא תכבה...

עד לפעם הבאה, שלכם
יעל

פרק רביעי

עונת הסרפדים

זו העונה שבה הסרפדים צומחים בכל פינה, בכל עציץ או אדנית אפילו בעיר כמו תל-אביב, שלא לדבר על שדות, צידי דרכים ושטחים פתוחים אחרים בכל רחבי הארץ.
כילדה אני זוכרת שהיינו נזהרים לא לגעת בסרפדים כדי לא לחוות את הצריבה הלא נעימה, ומי יכול היה לתאר לעצמו שלסרפדים יש ערך בריאותי כה רב והם טובים וטעימים למאכל.

בילדותי גם קראתי את האגדות של האנס כריסטיאן אנדרסן ואחת האגדות סיפרה על מכשפה שהפכה אחד עשר נסיכים אחים לברבורים, והדרך היחידה כדי להחזיר אותם להיות בני אדם הייתה להכין להם מעילים מסרפדים שאותם תפרה במו ידיה הנסיכה – אחותם. אני זוכרת כמה התרגשתי מההקרבה העצומה של אותה נערה, שלמען אחיה צרבה את כפות ידיה ואצבעותיה העדינות. אינני יודעת אם אפשר בעזרת סרפדים להסיר כשפים אך הם בכל זאת נחשבים למטהרים וידוע שהם מגנים על הצמחים שגדלים בקרבתם מפני חרקים ומזיקים אחרים.

באיורוודה הסרפדים אינם מוכרים מאחר והסרפד הוא צמח אירופאי וים תיכוני אך יש עליו הרבה ידע מכיוונים רבים ושונים כך שבקלות אפשר להבין את תכונותיו ולהתאים אותם לאדם.
ההכרות הראשונה שלי עם הסרפד כצמח מרפא הייתה לפני שנים כשהייתי מטופלת אצל רופא הומיאופת שנתן לי לשתות תה סרפד כדי לטפל באנמיה שלי. קניתי, שתיתי, היה לי אפילו טעים והעיקר הוא עבד. אבל לא תיארתי לעצמי שאפשר להשתמש בו כשהוא טרי ולהכניס אותו למטבח...
לפני כחודש הייתי אצל חברתי צילה שגרה בקומת קרקע בגבעתיים ובחלק האחורי של הבית יש לה גינה קטנה ובה צומחים בגאווה סרפדים, צמחי חוביזה, חרצית בר וצמחים אחרים. מסתבר שהיא מכינה מהם מרק נפלא. וואו!!! טוב, הרמתי את הכפפה, התנפלתי על הסרפדים שהשתלחו בעציצי והחלטתי לעשות מעשה.

לבשתי כפפות, לקחתי קערה ומספריים והתחלתי לקטוף.
שטפתי את העלים בזהירות והכנסתי למים רותחים לכמה שניות. קיררתי וסיננתי. הוספתי כרשה קצוצה, עלי תבלין קצוצים כמו פטרוזיליה, שמיר, כוסברה, בזיליקום, הוספתי שום כתוש, קצת קמח חומוס, זרעי כמון, מלח ופלפל שחור והכנתי קציצות... יצא טעים, נעים, מעניין ואני חושבת שגם בריא. אפילו בני ביתי אניני הטעם לא עקמו את האף וזה אומר המון.
אז אפשר לעשות מרקים, ראיתי באינטרנט שמכינים מעלי סרפד ציר שאחר כך משפרים בעזרתו טעמם של מרקים או תבשילים אחרים, שמעתי על כאלה שמכינים מסרפדים פשטידה, בקיצור, כיד הדמיון הטובה.

היות והסרפד ידוע גם כמחזק שיער אפשר להכין ממנו שמן ולעסות את הקרקפת כמה פעמים בשבוע.
אז מה יש בו בצמח הנהדר הזה?
השם הבוטני של הסרפד הוא Urtica שבא ממילה לטינית שפירושה "לשרוף", (ברור)...
השימושים בו הם נרחבים: נאמר שהוא טוב לכיוח ליחות מהריאות, טוב למחלות נשימה כמו אסטמה, קוצר נשימה ועוד, הוא משתן ומרפא דלקות שתן ומונע אבנים בכליות, הוא מטהר ומחזק את הדם, מוריד רמות סוכר בדם ולחץ דם גבוה, מונע נשירת שיער, מרפא דלקות מפרקים וגאוט, משפר חלב אם ועוד...
• באתר אינטרנט: www.acupuncturebrooklyn.com מצטטת Karen Voaghan (הרבליסטית במקצועה) משפט של ג'והן מירל האומר: "אם הן היו שותות סרפד במרץ ו- Mugwort במאי, היו הרבה פחות נשים צעירות הולכות לקבר" !!! (רק להשכלה כללית Mugwort הוא הצמח Artemisia Vulgaris שהוא צמח שכן מוכר באיורוודה ושמו בסנסקריט Damanak , אך לא בו אנו עוסקים).

•   בספר Healing with Whole Foods מאת Paul Pitchford בהוצאת:
       North Atlantic Books, Berkely, California נאמר שהסרפד הוא מחזק כליות, שהוא 
       מעבה את שיער הראש ומעשיר את הדם. הוא מספר על חכם טיבטי ששמו מילרפה, עשה
       צום על עלי סרפד עד שהעור שלו הפך לגוון ירוק בהיר ובסופו של דבר הוא פתח כוחות
       נפשיים ופיזיים אגדיים. כמו כן הוא אומר שסרפד הוא מקרר באיכותו ומפיג סימנים של
       חום.

• באתר של ראן צמחים כתוב שמבחינה סינית הסרפד נחשב לקריר ויבש.

• בספר: The Holistic Herbal מאת: David Hoffmann בהוצאת: Element Books כתוב שלסרפד טעם מכווץ.

• בספר: תרופות מן הטבע, מאת מרים פולונין וכריסטופר רובינס בהוצאה לאור של ידיעות אחרונות וספרי חמד, ספרי עליית הגג בע"מ כתוב שהרומאים נהגו לעסות את פרקיהם הכואבים ואת עורם עם סרפד כדי ליצור זרימת דם מקומית... העלים מכילים גם ויטמין C וגם ברזל ומגבירים בכך את ספיגת הברזל בגוף. לטעם הצמח מר, אנרגטיקה קרה, תכונה מייבשת.

כשטעמתי את עלי הסרפד בגינה שלי, טעמם היה מעט מריר ומעט חמצמץ עדין, אך קטונתי...
אז אולי אפשר לסכם שאיכויות הצמח הן:
ראסה (טעם) – טיקטה (מר), קאשאיה (מצמת).
גונה (תכונה) – רוקשה (מייבש).
וירייה (פוטנציאל אנרגטי) – מקרר
דושה – מוריד פיטה וקאפה.

נפלא לגלות צמח בעל השפעות רפואיות כה רבות ועוד בחינם!!!
רוצו לקטוף...

פרק שלישי

נפלאות הגהי

גהי – חמאה מטוהרת משאריות מוצקי החלב והמים שבה.
בספרות הקלאסית העתיקה של האיורוודה  מדברים בשבחו של הגהי כמלך השמנים:
צ'אראקה סמהיטה (סוטרה סטהנה פרק 13): גהי הוא הטוב מבין השמנים מאחר ויש לו היכולת להטמיע בצורה טובה את התכונות של החומרים האחרים (שמוסיפים לו), הוא תורם לרקמות שונות כמו רקמת ראסה (לימפה), שוקרה (רבייה) ו- אוג'אס (תמצית החיות שאפשר להקביל אותה למערכת החיסון של הגוף). לגהי השפעה מקררת ומרככת, מוסיף צלילות לקול ולמרקם העור. הוא משפר את כוח הגוף,  מאזן מערכת נשית ומשפיע לטובה על מצבי רוח ודיכאון.

אשטנגה הרדייה (סוטרה סטהנה פרק 5): הגהי אידיאלי לשפר אינטליגנציה, זיכרון, תבונה, עיכול, חיים ארוכים, און מיני, ראייה, לילדים, מבוגרים, לאלה שרוצים ללדת יותר ילדים, לאלה שגופם רגיש, לבעלי קול יפה, לאלה הסובלים מכחישות, חום (ועוד...) גם בלקיחה פנימית (אכילה) וגם לעיסוי.
בהבה פראקאשה (חלק ראשון פרק 6): הגהי מחייה, מתוק, טוב לראייה, משפר את אש העיכול, מסיר רעלים, מעט מלחלח, מעניק ברק לעור, מאריך חיים, נותן כוח, מפיג כאבי בטן ונפיחות, כיבים, מטפל במחלות דם ועוד...

והנה לפני כשנתיים הגיע לידי ספרון קטן שהודפס בשנת 1996 בארה"ב בשם:
 Ghee – a Guide to the Royal Oil מאת קתרין פלדנקרייז בהוצאת: Morris Publishing Kearney, NE
בספרון מסופר שקתרין מיסדה לפני כ- 40 שנה חברה להפקת גהי ומאז הוא הפך לשמן הנבחר עבור טבחים, נטורופתים, אנשים עם אי סבילות לחלב ומוצריו ולמי שדואג לאיכות השומנים בתזונה שלו.
איכויות הגהי שקתרין מציינת בספרה הן רבות ומגוונות כמו: הגהי הוא נטול מלח, נטול לקטוז, אינו זקוק לקירור, אינו מכיל כולסטרול או שומני טרנס, אינו נשרף בבישול, מקור זמין וקל לספיגה של ויטמין A ועוד...

ההכרות שלה עם הגהי הייתה בשנת 1983 כשחבר הביא לה ולבעלה דפים כתובים בכתב יד על תורת האיורוודה. הם קראו את הדפים על כוס תה בסקרנות שהפכה מהר מאד להתפעמות. הגישה של האיורוודה לבריאות התבססה על איזון עם תשומת לב רבה לתזונה, הכנות צמחים, והצעות לאורח חיים בריא. כבר באותו ערב קתרין ובעלה החלו ליישם חלק מהרעיונות שהם גילו וזו הייתה הפעם הראשונה שהם נחשפו גם לגהי.

מאחר ולקתרין הייתה דחייה מחמאה עוד מימי ילדותה היא הייתה משוכנעת שהגהי הוא עוד איזו שהיא אגדה עממית, אך בהתלהבותה כי רבה היא נגשה לקנות חמאה והכינה את הגהי הראשון שלה. ההתרגשות שלה הייתה רבה כשהיא גלתה שאפילו כמה טיפות מהגהי העניקו למזון ארומה מיוחדת וטעם נפלא.

היא החלה להכין עוד ועוד מנוזל הזהב הזה עד שהאנשים שגרו בשכנותה התחילו לספר לה שבימים שהיא מכינה גהי יש ריח נפלא בכל הבניין כמו של פופקורן או עוגיות שנאפו זה עתה. ואז התאספה קבוצה קטנה של אנשים שביקשו ממנה להכין עבורם גהי לשימוש יום יומי.
מאז היא הכינה (ואולי מכינה עד היום) כדים שלמים של גהי, היא מרגישה שהכנת הגהי היא כמו טקס, כמעט פעילות מקודשת.

בספרה מתארת קתרין גם את שלבי ההכנה, כמה הכנות של גהי עם צמחי מרפא כמו גהי עם ליקוריש או ג'ינג'ר, פלפל שחור או לימון, כמה מתכונים והכנות נוספות עם גהי כמו תבשילים, נרות, עיסוי עם גהי וכד'...

הספרון הקטן הזה מכיל כל כך הרבה אהבה מתוקה כמו הטעם הנפלא של הגהי עצמו ומקסים לגלות איך מוצר אחד מתוך התורה הנרחבת של האיורוודה יכול לגרום לכזו השראה ולתפוס את הלב.

יעל

פרק שני

תזונה חמה

באיורוודה ממליצים בדרך כלל לאכול מזון חם ומבושל. אותם רישים חכמים שקבלו את הידע המופלא הזה בהודו לפני אלפי שנים, התבוננו בטבע, בבעלי החיים ועל בני האדם, הגיעו לתובנות מאד עמוקות שאיש בעצם לא סתר עד היום.

זה אולי לא כל כך "מסתדר" עם התזונה הים תיכונית שמושתת על סלטים. אין כמו ללכת למסעדת בארץ וליהנות משלל "מזטים" המורכבים בעיקר מירקות מבושלים, כבושים, מטוגנים, וכמובן טריים לפי מסורות אלה או אחרות. הצבעוניות שלהם, הניחוחות, הטעמים – מעוררים מייד את מיצי הקיבה. ובכל זאת...
מזון מבושל יש לו חשיבות מאד גדולה מכמה סיבות.

קודם כל מזון מבושל הוא יותר קל לעיכול היות והוא עבר "בישול – מעין עיכול" ראשוני. הוא טוב  לאנשים עם בעיות עיכול, לאנשים שעם השנים שחקו את מערכת העיכול שלהם ועייפו אותה בהעמסת יתר או בתזונה לא מתאימה, לילדים, לאנשים מבוגרים שהגוף שלהם יותר עדין ורגיש ובעצם לכולם.
אוכל חם הוא מרגיע ומנחם, נספג ביתר קלות בגוף, ועל אחת כמה וכמה בימות החורף, בתקופת החלמה וכד'. (בתקופת הקיץ, למי שיש מערכת עיכול מאד חזקה יכול מדי פעם ליהנות גם מסלט, אך הסלט אינו אמור להיות מרכז הארוחה אלא רק מנה מלווה).

באיורוודה נותנים חשיבות עצומה בתהליך הריפוי לתזונה ול "אש העיכול" הנקראת אגני. הגוף שלנו זקוק לחום כדי לתפקד בצורה ההולמת ביותר. חום גופנו הוא דבר טבעי ונחוץ, הוא נע בסביבות ה- 36.6 מעלות. (מעל או מתחת לזה אנחנו הולכים לרופא...) ואין סיבה מוצדקת להוריד את הטמפרטורה הזו ע"י אכילה או שתיית דברים קרים.  פעם כל אימא ידעה שכשלילד כואבת הבטן שמים בקבוק חם כי הבטן זקוקה לחום כדי לעכל.

במקרה נפל לידי מאמר שהתפרסם בעיתון כלכליסט ב- 03.11.11 הנקרא "מאסטר שף" ע"י איתי להט ובו הוא כותב על ניסוי שנערך בשנת 2007 בבית החולים הלימודי "קינגס קולג'" בלונדון ואני מצטטת "...חשף גם מגבלה של הקיבה המודרנית, מגבלה שהטבעונים שחברים בתנועת המזון הנא לא ישמחו לשמוע עליה: כדי לקבל מהאוכל הלא מבושל את האנרגיה שנחוצה לגופם, המתנדבים (האנשים שהשתתפו בניסוי – הערה שלי) נדרשו להקדיש לאכילה כמות עצומה של זמן. יותר מ- 42% מיומם, הושקע בלעיסה...".

בהמשך מסופר על פרופ' ריצארד רנגהאם, אנתרופולוג מאוניברסיטת הרווארד שפיתח תיאוריה האומרת, שהבישול הוא ידע היסטורי החשוב ביותר בתולדות האדם ששינה את האנשים ואת מוחם, ובזכותו הפכנו מקופים לבני אדם...

וכך כתוב: "...לפני פחות מעשרת אלפים שנה, הבשלן הראשון כלל לא היה אדם. את הבישול המציא זן מתקדם של קופי-על שחי בתקופת האבן הקדומה, לפני יותר מ-2 מליון שנה, ובזכות הבישול – וכמעט רק בזכותו – החל לעבור את התהליך האבולוציוני שיסתיים בהומו סאפיינס, באנושות".

מרתק לגלות שחוכמה עתיקה, למרות שאין לה "הוכחות מדעיות" שכל כך מתבקשות בימנו, תקפה גם היום ורק צריך להיות פתוח לתבונה שמאחוריה.

עד לפעם הבא,
שלכם
יעל

פרק ראשון

תזונה על פי האיורוודה נעשית בהתאמה אישית לכל אדם לפי המבנה שלו. לא כל מה שנחשב בריא – מתאים לכל אחד. יש אנשים הזקוקים למצרכי מזון יותר מחממים או מקררים, מייבשים או מלחלחים וכד'. המזון משתנה בתקופות שונות של החיים לפי מצב הבריאות של האדם, יכולת העיכול שלו, כוחו הפיזי, גילו, עונת השנה הספציפית וכד'.

ובכל זאת, יש כמה כללים שיתאימו פחות או יותר לכולם. למשל, בחורף, העונה שבה אנו נמצאים כעת, אוכל חם ומעט מתובל יתאים כמעט לכולם. ואין כמו מרק לחורף. אני באופן אישי מאד מחוברת למרקים, ובמיוחד כשקר וסגרירי בחוץ.

מרק חם מרגיע, מנחם, מחמם, מזין, נספג היטב ומחייה את הגוף ואת הנפש.
בחורף אפשר להשתמש יותר בקטניות, במיוחד באדומות, החומות והשחורות כי הן יותר מחממות, להוסיף ירקות שורש שגם הם יותר מחממים מאחר והם גדלים עמוק בתוך האדמה ששומרת על חומם, תבלינים מחממים ומעט פיקנטיים ויש לנו ארוחה לתפארת.
למי שרגיש לקטניות יכול להוסיף תבלינים סותרי גזים כמו שומר, קימל, כמון, ותבלין הודי שנקרא "הינג" (אספוטידה) שאפשר להשיג בחנויות המוכרות מוצרים הודים.
והרי המתכון לפניכם:

מרק שעועית

מצרכים:
1 כוס שעועית שהושרתה כל הלילה
1 בצל
מי שאוהב: פלפל ירוק חריף.
וירק אחד מכל סוג שאוהבים כמו: גזר, בטטה, לפת, כרשה, שורש פטרוזיליה, סלק קטן, סלרי...
תבלינים (חצי כפית מכל תבלין): זרעי כמון, פלפל שחור, כורכום, אבקת ג'ינג'ר, 2 – 3 עלי דפנה,
4-5 כדורים של פלפל אנגלי, מלח (לפי הטעם).

הכנה:
• בסיר גדול מחממים כף שמן או גהי. (גהי הוא חמאה מזוקקת משאריות של מוצקי החלב והמים שבה).
• מוסיפים את זרעי הכמון ומטגנים אותם עד שהם משמיעים קולות פצפוץ.
• מוסיפים את הבצל ונותנים לו להיטגן מעט תוך כדי ערבוב.
• מוסיפים את הפלפל הירוק החריף והקצוץ ומערבבים קלות.
• מוסיפים את שאר הירקות הקצוצים ומערבבים.
• מוסיפים את השעועית המושרית (ראו הערה בסוף).
• שמים מים כדי כיסוי (אפשר להוסיף מים רותחים כדי לקצר את תהליך הבישול).
• מוסיפים את שאר התבלינים, מכסים ומבשלים.

הערות:
א. לגבי מי ההשריה של השעועית. יש הגורסים לשפוך אותם ולשים מים טריים. יש האומרים שכל הדברים הטובים מהשעועית נמסים אל תוך המים ולכן חבל לשפוך אותם... היות ואין הסכמה אחת הרי שהדבר נתון לשיקולכם. על כל פנים, המים צריכים להיות בגובה של לפחות 2 ס"מ מעל המצרכים.
ב. לגבי הקצף שנוצר עם בישול השעועית – יש האומרים להסיר אותו כי זה מפיג מעט את היווצרות הגזים, יש האומרים שזהו החלבון של הקטנית וחבל לשפוך...
ג. למי שאינו צמחוני – אפשר להוסיף כמה חתיכות עוף או בשר או אפילו רק עצמות לטעם...

בתאבון!!!