נזיר בעיר- מהבלוג של עמרי אסטל

נזיר בעיר- מהבלוג של עמרי אסטל

לפניכם קטעים מתוך הבלוג הבלוג "נזיר בעיר" של עמרי אסטל, בוגר קורס מורים ליוגה 2011

כנות

אני שואף לכנות.
היא ערך עליון מבחינתי.

אני כל-כך עסוק בה
עד שאני מתחיל להתבלבל
ומחפש אותה מול הסובב אותי.

כך היא מפסיקה להיות אמת
והופכת לרעיון שאני אוהב לחשוב אודות עצמי,
רעיון שמגדיר אותי
כאדם מוסרי, טוב, עליון- ביחס לאחר.

כנות אמיתית
מופנית בצנעה פנימה,
כלפי עצמי.

היא נמצאת בכל דבר,
מחייבת חקירה מתמשכת
ונקיטת פעולה מתאימה.

משם היא מפעפעת אל העולם.
בלי מילים, בלי עקרונות.
כאמת צרופה.

הצעה לתרגול:
התבונן על עצמך במראה למשך חמש דקות רצופות.
ישירות אל תוך העיניים.

העלה נקודה אחת שבה אתה נמנע מכנות מוחלטת בינך לבין עצמך.
הקדש את חמשת הדקות הללו להתבוננות.

אל תשפוט את עצמך ואל תתן למחשבות המתעוררות לחבל בתהליך.

איזו פעולה נדרשת ממך על מנת לקיים את הכנות הזו?
איזו מחשבה מפרידה בינך לבין מימושה של האמת שבתוכך?

זכור את תשובותיך בפעם הבאה שתמצא את עצמך
עסוק בענייניהם של אנשים אחרים.

 

 כוחו של הרגל
 
הרגלים מנהלים את חיי

אני מתמכר אליהם,
כי אני מכור למחשבות החולפות בראשי
ואל התחושה המתחוללת בגופי לאור המחשבה.

אני עסוק בעצמי,
אך מתרחק ממי שאני באמת.

כשאני מוכן להרפות,
המחשבות באות וחולפות.
הגוף רושם תחושה
ולא מתעוררת בי העדפה.

כשההרגל נושר מעלי,
אני נשאר אני.

הצעה לתרגול:
בחן הרגל אחד המלווה את חייך.
נסה להתחקות אחר ההשתלשלות המאפיינת אותו:

לפני התעוררות ההרגל- נסה לגלות מה המחשבה המקורית שחלפה בראשך?
מה הייתה התגובה הפיזית שחווית בעקבות המחשבה?
מהי התגובה הקבועה שלך (ההרגל) שסיגלת במצב זה?
האם בזמן שאתה מקיים את ההרגל שלך אתה בנוכחות מלאה,
או שמחשבותיך נודדות על ציר הזמן בין העבר אל העתיד?

בפעם הבאה שמתעוררת בך המחשבה המקורית,
נסה להתבונן במתרחש ולא לנקוט פעולה.
פשוט להיות נוכח.

האם ההרגל יכול להמשיך ולהתקיים כשאתה בנוכחות מלאה כאן ועכשיו?

 

סיבה ותוצאה

כשאני מאמין למחשבות שלי,
הגוף רושם חוויה פיזית מקבילה
ונותן תקפות לרעיון שחלף לי בראש.

כך אני לומד להאמין לרעיונותי
ומייצר מעגלים של סבל.

כעס.
עצב.
קנאה.
אובדן.
תסכול.
שנאה.

המחשבה שאני מאמין לה- היא הסיבה.
התחושה הפיזית המלווה אותה- היא התוצאה.

סיבה גוררת תוצאה גוררת סיבה.
ומבלי לשים לב,
החיים שלי הופכים לרצף תגובתי.

זה נורא ליפול בפח של מנגנון כל-כך בנאלי.

הצעה לתרגול:
נסה לכעוס, עכשיו!
האם אתה יכול לעשות זאת מבלי להעלות מחשבה שתכעיס אותך?

נסה לקנא, עכשיו!
האם אתה יכול לחוש קנאה מבלי לחשוב על משהו שמעורר בך את התחושה?

האם אתה יכול לחוות תחושות מבלי להאמין למחשבותיך?

אם תצליח להשתחרר משליטת המחשבות שלך,
אולי גם יש סיכוי שתחווה פחות סבל?

 

חנינה

אני אסיר.
התשוקות הן בית הכלא שלי.
כל עוד אני מאמין לאשליה
שהגשמת תשוקותי תסב לי אושר,
אני גם מאמין
שאי הגשמתן תשאיר אותי חסר.

 

הצעה לתרגול:
בחר תשוקה אחת מבין אלו המנהלות את חייך.
נסה לבחון את המחשבות המציפות אותך במקביל.
מה מסמלת ההשתוקקות הזו עבורך?
איך תרגיש אם לא תצליח להגשימה?

כעת,
נסה להמנע מהגשמת התשוקה הזו במתכוון לאורך השבוע.
האם עמדתך ביחס לתשוקה הזו משתנה מיום ליום?

האם תצליח להשתחרר מהסיפור שלך אודותיה?

 

אלימות

יש לי רעיון "מהי אלימות"
וסביבו מתנסחת דעה.
אני נגד אלימות.

אני נגד אלימות פיזית,
אני נגד כיבוש ודיכוי,
אני נגד אלימות מילולית.

אני יודע לזהות ולהוקיע אלימות,

כשהיא תואמת את הרעיונות שיש לי בראש,
כשהיא מתנגשת עם עולם הערכים שלי.
כשיש לי עמדה.

וכך אני יושב בארוחת ערב,
משוחח עם חברים על הקטל בדרכים.
מגנה את האלימות בבתי הספר,
לוקח עוד ביס מהפרה העסיסית שמונחת מתה אצלי בצלחת.
עושה הפסקת סיגריה מפנקת ומזהמת לפני הקינוח,
וחוזר לדבר על הכיבוש.

אלימות היא אלימות.
יש לה הוויה קטלנית.

הצעה לתרגול:
בחן את עצמך.
כמה אתה מדבר על אלימות,
וכמה אתה מקיים אלימות?

מתי הפרספקטיבה שלך משתנה
ואתה מפסיק להבחין שמתקיימת אלימות?
שאתה לוקח בה חלק.

כמה אלימות אתה מפנה כלפי עצמך לאורך היום?
במזון שאתה בוחר להכניס לגוף.
בעשן, בסמים, באלכוהול שאתה צורך.
במערכות יחסים שאתה מקיים.
במחשבות שיש לך כלפי עצמך.

האם דעותיך הנחרצות נגד האלימות שבחוץ
לא ראויות לאותה מידה של רצינות כשמדובר בתוכך?
בגופך.
בנשמתך.

בשלב הבא,
חדל למשך יומיים מלדבר על אלימות,
בכל פעם שמתעורר בך הנושא,
הקדש זמן לחקירת האלימות שאתה מקיים כלפי עצמך
ולפירוקה מנשקה.

 

דף חדש

אני ממתין
לרגע המתאים.

הרגע שבו
אהיה מוכן,
שהתנאים יבשילו.

עד אז
אני בהמתנה.

מבלה את הזמן שלי במחשבה,
על דפים חדשים שהייתי רוצה לפתוח.

במקום להושיט יד
ולדפדף.

הצעה לתרגול:
התבונן במחשבותיך אודות יעדים שהיית רוצה להשיג,
או דברים שברצונך לשנות בחייך.

הרגלי אכילה,
עישון,
פעילות פיזית,
לימודים.

ענה בכנות,
האם אתה מגשים את היעד הנכסף?
או שאתה מבלה את זמנך במחשבות עליו?

נסה למקם על ציר הזמן את המרחק שאתה חווה מהגשמת היעד.
כמה הוא רחוק ועתידי למצבך כיום?

האם יכול להיות שהמחשבה הזו מחלישה את המוטיבציה שלך?
האם יכול להיות שבמקום לתמוך ביעד או בשינוי שאתה מיחל לו,
ממלאות אותך מחשבות מחלישות? ספק?

איפה נמצאות המחשבות הללו
מלבד בראש שלך?

שלב אחרון,
התעלם מכל המחשבות אודות הגשמת היעד הסופי.
הנח לכל הדברים שצריכים להתקיים על מנת להשיגו.

נקוט פעולה אחת קטנה
שתקרב אותך אל היעד.
והסתפק בה.

עשה.
אל תחשוב.

 

מבזק חדשות

כשאני מדליק רדיו או טלוויזיה,
פותח עיתון או אינטרנט,
אני לוקח הפסקה מהסיפורים שאני מספר לעצמי
ומחפש סיפורים אחרים שימלאו את החלל.

מידע זורם אלי מכל עבר,
אמצעי התקשורת עורכים אותו עבורי
ומגישים לי אותו מוכן לעיכול.

כמו במזון תעשייתי מובהק,
לא נשאר הרבה מהמקור.
הוא עבר מניפולציה,
ונוצרה מוטציה.

לא נשאר לי אלא להתבוסס באשליה
שזו המציאות.

או להתעורר.

הצעה לתרגול:
נסה להפרד מכל אמצעי המדיה
למשך כל סוף השבוע ברצף (ורצוי להמשיך לאורך השבוע הבא אם תצליח).

בלי רדיו.
בלי עיתון.
בלי טלוויזיה.
בלי אינטרנט.
בלי כל אמצעי המדיה המספקים לך בידור, חדשות ועדכונים שוטפים.

איזו מחשבה מתעוררת בך כרגע מעצם המחשבה לחיות בלי "קשר" לעולם החיצון?

איזה סיפורים מתעוררים בך ביחס לרעיון?

האם יכול להיות שהניסוי הקטן הזה יקח חלק בשינוי תפישת המציאות של חייך?

 

 ההיית או חלמתי חלום

כשאני ער,
כל החושים פועלים ואני חווה את העולם דרכם.
אני קולט רשמים של תמונה, צליל, מגע, טעם וריח ומעבד אותם לכדי חוויה דרכה אני תופס את מה שסביבי.
החושים יוצרים אצלי תחושה של מציאות.

כשאני חולם במצב של שינה רגילה,
אני ממשיך לעבד את החוויות החושיות.
הרי כולנו חווינו לא פעם חלום כל-כך אמיתי, עד כדי בלבול בינו לבין המציאות המוכרת לנו במצב עירות.

מסתבר שתמונה, צליל, מגע, טעם וריח- אינם שמורים רק לשעות העירנות שלנו.
הם חלק אינטגרלי מחוויית הקיום שלנו ודרכם אנו תופסים את העולם ואת מערכת היחסים שלנו מולו.

אם כך, מאיפה הביטחון המלא בכך שהמציאות הנחווית בשעות העירות היא האמת המוחלטת?

הרי במצב של שינה עמוקה, אני לא יודע מי אני ומה אני.
בשינה עמוקה, נטולת חלומות, אני לא יודע אם אני גבר או אישה, ימני או שמאלני, שמן או רזה.

איך זה יכול להיות שבזמן שהתודעה שלי מושבתת ה"אני" המוכר והידוע שלי לא נמצא?
הייתכן שכל תפיסת ה"אני" שלי מבוססת רק על מחשבות?
ואם כן, מי אני מעבר לעולם המחשבות? מי אני באמת?

הצעה לתרגול:
שמרו מחברת ועט לצד המיטה שלכם לפני השינה.
כשאתם מתעוררים בבוקר- נסו לאתר את המחשבה הראשונה שעולה במוחכם.
רשמו את המחשבה במחברת.

נסו לחקור מי הוא זה שחשב את המחשבה.
איפה היא נוצרה? ומה הקשר שלה למחשבה הקדומה ביותר "אני".

 

אין תגובה

משיכה - דחייה,
שתי תגובות המנהלות את חיי.

כמשהו נעים לי או מוצא חן בעיני,
אני רוצה להתקרב אליו.

כשמשהו דוחה אותי, כואב לי, מגעיל אותי,
אני רוצה להתרחק ממנו.

כשאני בתגובה, אני מפגין העדפה.
אני מתייחס למתרחש סביבי כאל המקור,
וגוזר על עצמי להיות מושפע.

עכשיו גם מתעוררת בי תחושה פיזית,
מענגת או דוחה,
שנותנת תקפות לרעיון שעבר לי בראש.

כשאני בתגובה,
אני מתבסס באמונה שהאושר שלי
תלוי במשהו חיצוני.

פעולה טהורה,
אינה מתעסקת במשיכה ודחייה,
היא ננקטת משום שצריך לפעול.
בפשטות.

הצעה לתרגול:
עקוב אחר התגובות המלוות אותך לאורך היום.
למה אתה נמשך?
ממה אתה נמנע?

נסה לברר מה המחשבות המתעוררות בך בזמן תגובה.
נסה לזהות את התגובות הפיזיות בגוף.

איך תרגיש אם לא תשיג את מה שאתה נמשך אליו?
איך תרגיש אם הדבר ממנו אתה מנסה להימנע יהפוך לחלק מהחיים שלך בניגוד לרצונך?
האם האושר שלך תלוי בזה?

התבונן במים.
שומרים על מהותם האמיתית תוך זרימה עם כל מה שנקרה בדרכם.
קבל מהם השראה.

אני קיים משמע אני חושב

מחשבה עולה בתוכי וחולפת הלאה- זה טיבה.
כשהיא מתעוררת, אני מנכס אותה לעצמי וטוען שאני הוא זה שיצר אותה- שחשב אותה.
אני מרגיש כך מפני שלצד המחשבה קיימת תחושה פיזית.

היות וברב שעות היום אני מזדהה עם הגוף שלי,
התחושה הפיזית- לצד המחשבה,
גורמת לי להרגיש שהמחשבה היא אמיתית- שהיא שלי ורק שלי.

אבל אם אנסה לנבא מה תהיה המחשבה הבאה שלי,
סביר להניח שלא אצליח לדעת.

אם אנסה להפסיק לחשוב ולו לדקה אחת בלבד,
לא אצליח גם במשימה הזו.

המחשבות אינן שלי.
הן חולפות בתוכי כמו ענן שחולף בשמיים.
הן באות והולכות ומחליפות אחת את השנייה.

לא ניתן לחשוב שתי מחשבות בו זמנית.
הן מהירות ונצמדות אחת אל חברתה לפי הקשרים מתוך סיפור החיים הפרטי של כל אדם.

הצעה לתרגול:
שב למשך חמש דקות ללא הסחת דעת (פלאפון, טלוויזיה, מוסיקה וכו'...)
נסה לאתר את המחשבות המתעוררות בתוכך ואפיין אותן בשם "מחשבה".

בכל פעם שמתעוררת מחשבה, אל תתמסר לחשיבה שלה- רק קרא לה בשם "מחשבה" וחפש את הבאה אחריה.

נסה לאתר בכל פעם את המחשבה המקורית ממנה התחילה השרשרת האסוציאטיבית ואל תתמסר לרצף המחשבות.

עכשיו, כשאתה עד להתרחשות המחשבתית הדינאמית הזו,
עשה עם עצמך את החשבון- האם יכולת לעקוב אחרי קצב הופעת המחשבות?
האם הצלחת להבין מאיפה הן צצו ולאן הלכו?
האם הייתה לך שליטה עליהן?

האם אתה עדיין משוכנע שזה אתה שמייצר אותן בעצמך...?