חוויות ורשמים מאירועי התפילה העולמית לשלום – דצמבר 2010
עם סיומה של השנה האזרחית, ולקראת כניסתה של 2011, התקיימו ברחבי העולם תפילות ומדיטציה לשלום. גם אנו במכללת רידמן, כבכל שנה בעשור האחרון, לקחנו חלק בפעילות העולמית הזאת, בהשתתפותם הפעילה והמרגשת של סטודנטים, מרצים, עובדים וחברי הנהלת המכללה. קראו על שלל האירועים שנערכו במכללה, על חוויותיהם של סאלי רידמן, נשיאת המכללה והוגת הרעיון, ושל חלק מהמארגנים ומהמשתתפים בטקסים שנערכו ברחבי הארץ.
עבור סאלי רידמן, נשיאת המכללה, אירועי התפילה העולמית לשלום היו מסע, מסע בן שלושה ימים, אותו תכננה ובנתה זמן רב מראש. בשלושת ימי המסע אירחה סאלי בביתה את לאקשמי (מורה רוחנית מהודו, תלמידתו של סרי סרי רבי שנקאר) ויחד הן עברו מקמפוס אל קמפוס, מטקס אל טקס, ממדיטציה אל מדיטציה.
שותפתה של סאלי לארגון המסע הייתה אפרת שר שלום הנגבי, לשעבר מורה להילינג במכללת רידמן, מנחה "קורס בניסים", ומקימת "זמן מדבר" אפרת מספרת: "את אירוע התפילה לשלום אני מקיימת כבר שנים רבות ב"זמן מדבר" והשנה כשהתקרב המועד סאלי התקשרה והציעה שנעשה משהו ביחד. עבדתי בשיתוף פעולה עם מנהלי הקמפוסים , ובכל אחד מהקמפוסים היה מישהו מתחום ההילינג או הדמיון המודרך שהוביל את הטקס. כל אחד מהטקסים נפתח בדברים שנשאה סאלי , לאחר מכן נשאתי תפילה, לאקשמי שרה בסנסקריט ולאחר מכן אנשי הקמפוס תרמו את שלהם לטקס. אני מאמינה מאד בתפילות אני חושבת שיש להן כוח אדיר. כשאנשים באים עם כוונה עמוקה תמיד מתרחשים דברים. יש אנשים המורגלים בתפילות, וגם מי שלא מורגל והיה נוכח בטקסים ונחשף לדרך הזו - אני בטוחה שזה השפיע עליו."
תחנה ראשונה: 29 בדצמבר , קמפוס חיפה- הרגשה של קדושת המקום
הטקס הראשון התקיים בקמפוס חיפה בשעות הצהריים. אתי הופמן, מנהלת הקמפוס אשר ארגנה את הטקס, עצרה את השיעורים באותו היום ואפשרה לכל מי שרוצה להיכנס לחדר 
שסודר במיוחד לצורך האירוע. בחיפה לומדים סטודנטים מוסלמים, נוצרים, דרוזים, רוסים, צ'רקסים, יהודים- ערב רב של עדות ודתות וכלם לקחו חלק בטקס. סאלי מספרת שלמיקום הטקס הייתה חשיבות גדולה: " הטקס התקיים בבניין המדהים של המכללה, עם 180 מעלות נוף פנורמי על חיפה, אתה מרגיש כאילו אתה בטבע, זה מעורר השראה. החדר שבו התקיים הטקס היה בקומה העליונה של בניין המכללה, היה צריך לטפס במדרגות כדי להגיע אליו, זה היה סמלי, כמו עלייה לרגל... נכנסנו לחדר: על הרצפה מזרונים לבנים, כריות לבנות וכחולות ובאמצע פרח של נרות. יכולת להרגיש את האהבה שהושקעה בסידור של החדר " .
את הטקס הנחה ד"ר ג'אבר אבו-רוקון - דרוזי, בוגר מגמת ההילינג. המדיטציה לשלום ואהבה הייתה בעברית, ערבית ואנגלית. " היה לזה אפקט דרמטי" מספרת אתי הופמן, " היה לנו קשה לקום. היה מאד מרגש ומחמם את הלב, הייתה הרגשה של קדושת המקום." סאלי מספרת: " החדר היה מלא אנשים והיה שקט- יכול לשמוע סיכה נופלת. אנשים באו במטרה להתפלל. היו שם מודעות וכוונה. זה היה טקס מאד פשוט- 40 דקות והאנרגיה הייתה מפוצצת. אנשים הרגישו שעשו משהו משמעותי. "
תחנה שנייה: 29 בדצמבר, קמפוס רמת אביב- אוירה נעימה, ואינטימית
יעל פרל בקר, סאלי רידמן ולאקשמי מיראג'
הטקס התקיים בשעות הערב בקמפוס רמת אביב, באווירה נעימה, נינוחה ואינטימית. שבי אדלשטיין, מנהלת הקמפוס שארגנה את הטקס מספרת:" יושבים על מזרונים, בחדר שאורותיו מעומעמים, כששלווה אופפת אותנו, נשאנו תפילה, שרנו שירים וכיוונו לקדם בוא השלום. סאלי רידמן, נשיאת המכללה פתחה והסבירה על הטקס ומהותו והעבירה השרביט לאפרת שר שלום שנשאה התפילה ולנטע שקד, ראש מגמת פסיכותרפיה טרנס פרסונלית, שחלקה עמנו את תפילתה. בטקס, שארך כשעה, השתתפו נציגי ההנהלה – ביניהם: דוב לקס, המנכ"ל, ד"ר עירית פלג, המנהלת הפדגוגית ושלי צליק, סמנכ"ל הארגון, אני מבקשת להודות לצוות הקמפוס ולסטודנטים שבחרו לחלוק עמנו ערב זה, על טוהר כוונותיו."
תחנה שלישית: 30 בדצמבר, קמפוס ירושלים- תחושה של "היי"
הטקס התקיים בשעות הצהריים בקמפוס ירושלים. יהודית טופל, מנהלת קמפוס שארגנה את הטקס מספרת: " בטקס השתתפו הרבה מאד סטודנטים. הטקס היה מרגש מאד, יפה ומכובד מאד. השירה של לאקשמי, האורחת ההודית הייתה מאוד יפה. אחד הדברים המיוחדים בטקס היה שאחד מהסטודנטים הצטרף באופן ספונטני בנגינת חליל צד. כל מי שנכח בטקס יצא בתחושה של "היי". "
תחנה רביעית: 30 בדצמבר, קמפוס בבאר שבע- תחושה של אחדות
הטקס התקיים בשעות אחר הצהריים בקמפוס באר שבע. חדוה אלמוג, מנהלת הקמפוס ומארגנת הטקס מספרת: " התכנסו ביחד- צוות המרצים וכ 25 סטודנטים. הטקס נפתח בהסבר על התפילה על ידי סאלי רידמן, נשיאת המכללה, לאחר מכן הייתה התפילה עצמה ובסיומה ערכה המרצה דורית דובניבסקי פעילות מדהימה של דמיון מודרך שבסופה שבסופו האזנו למוזיקה, אחזנו ידיים וניסינו להתחבר למסר שכולנו אחד. את הטקס חתמה לאקשמי, האורחת שלנו מהודו, בשירה מקסימה. במהלך האירוע כולו היינו מוקפים בנרות, ובמבערים והאווירה הייתה רגועה ונעימה ובעיקר מלאה בתחושה של אחדות."
תחנה חמישית ואחרונה: 31 בדצמבר קמפוס אוהלו בכנרת- חוויה מקרבת ושמיימית
ענבל מורג, מנהלת הקמפוס ומארגנת הטקס: " ביום שישי ה - 31.12.10 בשעה 14:00 בדיוק 
התכנסו בכל העולם אנשים לתפילה לשלום. האירוע המרכזי של מכללת רידמן התקיים בשלוחת כנרת. אורחים רבים מאזור המרכז, תושבי העמק וסטודנטים באו לקחת חלק באירוע המרגש. אורחי הכבוד שלנו היו 20 ערבים מארגון "משפחת סולחה" מהשטחים שלאחר מאמץ גדול, הרבה לוגיסטיקה ועיקובים במעבר הגבול הצליחו להגיע ולהשתתף איתנו כתף ליד כתף באירוע המרגש. כולנו ביחד נשאנו תפילה, שרנו שירים ערכנו מספר מדיטציות משותפות למען השלום: השלום כאן בתוכנו , השלום עם שכנינו והשלום העולמי. האנרגיות שמלאו את המקום היו עוצמתיות במיוחד ואווירת הביחד והתפילה הייתה מחשמלת ומלאת תקווה. כולי תקווה שנזכה לעשות אירוע מיוחד כל כך גם בשנה הבאה. אני מזמינה את כל הסטודנטים של מכללת רידמן, אורחים או כל מי שהשלום יקר לליבו להצטרף אלינו גם בשנה הבאה ולחוות איתנו את החוויה המקרבת והשמימית שעברנו."
נטע, סטודנטית של רידמן שהגיעה לטקס בכנרת מספרת: " כשהגעתי הספקתי לבקר את שפת ים כינרת מתוך המקום, ואחר כך לשבת בשלווה בתחושה של התרוממות רוח, מתנדנדת בנדנדה שליד הספא של רידמן, צופה אל הכינרת ונהנית מרגעי השקט שלפני האירוע. .
"היה נפלא בעיני להצטרף למסה קריטית של אנשים מכל העולם שעשו מדיטציה וכוונה לשלום. אפרת העבירה את המדיטציה בצורה שלווה ונעימה. החדר כולו התמלא באור וכוונות לב והייתה ברכה גדולה באוויר.היו עוד פעילויות ומנחים מעניינים וגם פלסטינאים שהגיעו מהשטחים, שהביאו חגיגה ודרבוקות אל החדר, יחד עם כוונת שלום אמתית בליבם. רקדנו שרנו ושוחחנו. גם הדוכנים הקטנים שליוו את האירוע, המרק החם והמהביל ששתינו, האנשים המקסימים שהגיעו, הפכו את האירוע למאוד מיוחד וקסום. חזרתי הביתה מאוד מלאה בטוב."
על מסעה של הקבוצה הפלסטינית
דפנה קרטה שוורץ, מרצה וחוקרת בכירה מביה"ס לפיסכותרפיה הוליסטית במכללה, ויובל כרמי, פסיכולוגי קליני, ומורה להולודינמיקה, הם שארגנו את המפגש עם קבוצת הפלסטינים. דפנה ויובל, פעילים ומעורבים הן בארגון "סולחה" והן ביוזמות נוספות שמטרתן לקדם אמון בין שכנים, ערבים ויהודים, ישראלים ופלסטינים, מתוך תחושה כי דווקא בזמנים קשים אלו נחוץ מקום בטוח, נקי מסדר יום פוליטי, בו ניתן להקשיב באמת אחד לשני.
יובל כרמי: " הרעיון היה לעשות משהו יחד עם הפלסטינים. תכננו לעשות מעגלי הקשבה, שאנשים יכירו אחד את השני מעבר למדיטציה ולתפילה המשותפת. הפלסטינים שהיו אמורים להגיע בשעה 14:00 עוקבו במחסום. הם יצאו בשעה 8:00 בבוקר מירושלים והגיעו לאירוע של שעה אחת בלבד. הם הגיעו אחרי המדיטציה של שלמה שוהם, וכשהם הגיעו הייתה המון שמחה. התחילה המולה , אחד מהחבר'ה הפלסטינים, בחור בן 19 בשם רמי, שהוא ממש מנהיג מלידה, פצח בריקודים. בתוך ההמולה הזאת התחלקנו לקבוצות וערכנו מעגלי הקשבה בזמן המועט שנשאר לנו."
גדי קני מארגון סולחה שהביא את הקבוצה הפלסטינית מספר על המסע שעבר עליהם באותו היום: " הגעתי עם קבוצה של 10-15 אנשים מרחבי הגדה, ביניהם נער בן 14 שאת אביו אני מכיר שנים, באותו יום הוא לא יכול היה להגיע, והוא סמך עליי שאקח איתי את בנו. מבחינתם של האנשים זו הייתה הזדמנות נדירה להגיע לאזור טבריה, לראות את הכנרת, ולראות ישראלים אחרים - לא חיילים. במחסום בית שאן עצרו אותנו, למרות שלכולם היו אישורים. מסתבר שלא היה לנו אישור ספציפי למחסום הזה. נתקענו שם שעתיים שלוש שעות. היינו חסרי אונים, זה היה מצב מתסכל מאוד, היו בו רגעים של כעס וגם רגעים של צחוק – זה היה מצב ממש הזוי. לבסוף הצלחנו דרך טלפונים ופקסים לקבל אישור ולעבור המחסום. אותו נער בן ה- 14 דיבר עם סאלי, מבחינתו זה היה לראות שיש עוד ישראלים."
גם מבחינתה של סאלי המפגש עם קבוצת הפלסטינים ועם אותו נער הוא שהשאיר עליה את הרושם החזק מכול: " האירוע המרכזי בכנרת היה ממש מדהים. שיאו של האירוע היה כאשר 20 פלסטינים נכנסו למכללת רידמן, רובם מעולם לא היו בארץ, רובם מעולם לא ראו ים או אגם. לא היה בזה דבר פוליטי, היינו שם כבני אדם והתפללנו. זה היה אחד האירועים המשמעותיים בחיים שלי. להכיר בני אדם לא דרך העיתון והחדשות. זה היה אירוע הומאני. אני מאמינה שרק כך נוכל להשיג שלום. "
מילות סיכום מאת סאלי רידמן
לסיכום המסע אומרת סאלי: " אנחנו ברידמן עוסקים בריפוי עצמנו וריפוי העולם, החזון שלנו הוא הטיפול האינטגרטיבי: גופני, רגשי, נפשי ורוחני. בשיעורים במכללה אנחנו עובדים הרבה על הגוף, שמים דגש על התפתחות אשית, אך מתי אנחנו נוגעים בצד הרוחני? באירוע היו נציגים מכל הדתות- זה לא היה אירוע פוליטי ולא דתי אלא אירוע רוחני שבו כולם מתרכזים בשלום. היה שם bonding : סטודנטים, מורים, מנהלה- היינו מאוחדים כקהילה וזה נתן תחושה של איחוד, תחושה של התחלת השנה ברגל ימין. זה נתן לי כל כך הרבה אנרגיה והכניס כל כך הרבה אהבה בלבי. זה נתן לי הרגשה כל כך טובה לגבי המכללה – שהרי זאת מטרת המכללה, זהו לא סתם עסק בעל מטרות כלכליות. "
מהתקשורת על האירוע בכנרת:
כתבה שפורסמה במקומון שישי בגולן
נוסח התפילה של אפרת שר שלום:
